שואל ומשיב/ב/ד/קעה

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קעה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בדין נטף שעוה על ס"ת היאך לעשות בשבת:

הנה נדרשתי לאשר שאלו עיני ולבי בדבר שחידש זקני הגאון הב"ח ז"ל בסי' ש"מ באו"ח והובא גם בט"ז שם שכתב וז"ל ולכן צריך לזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו אפילו אם לא נטף אלא על אות אחת ואם על שתים חייב חטאת עכ"ל ולפענ"ד לולא שאיני כדאי לעמוד במקום גדולים בכל זאת רשות נתונה בתורתינו לכל אדם להגיד לפי ראות דעתו. ואני אומר דאינו חייב כלל ולא דמי למ"ש בטא"ח דהמוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב דש"ה דשם מחק הדיו או השעוה כדי שיעור שיכול לכתוב ב' אותיות אם כן שפיר חייב דהרי מוחק ע"מ לתקן חייב וה"ה דכיון שמתחלה לא היה ראוי לכתוב על זה המקום ומוחקו כדי לכתוב הוה מתקן אבל כאן הרי כבר היה כתב כהלכתו הס"ת אלא ע"י השעוה לא היה יכול לקרות וא"כ כל שהסיר המונע ממילא נשאר האות כהלכתו ואינו רק כמסיר המונע והו"ל כהא דאמרו דלעדויי חשכא מותר למחוט כדאמרו בביצה דף ל"ב וכן כאן בטוש"ע סי' תקנ"ד סעיף י' ועיין בט"ז שם ותמצא מבואר הדבר כמו שכתבתי וז"ב:

איברא דלכאורה היה נראה לאסור מטעם מוחק וממרח וכ"כ הרמב"ם פי"א משבת ה"ו דהממרח שעוה או זפת או כיוצא מדברים המתמרחים עד שיחליק פניהם חייב משום ממחק וגם כאן כיון דממחק השעוה עד שהוסר הו"ל כממרח. אבל גם זה אינו ברור דשם ממרח השעוה ע"פ הדבר שצריך וכאן אדרבה רוצה להסיר השעוה מעל הספר. וכאשר התבוננתי בזה מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קפ"ט שהביא בשם השבו"י בענין שעוה שנטף על אותיות של ס"ת שכתב דאם נתייבש כ"כ עד שיכול להסירו כלאחר יד להכפיל הגויל של ס"ת באותו מקום ע"כ תפול השעוה מן האות הרי ניכר שלא נדבק השעוה היטב אין כאן משום ממרח ואף דהב"ח כתב דחייב משום מחיקה דשיעור ב' אותיות הוא תמוה דמה ענין מחיקה בשעוה שבס"ת רק דין ממרח וממחק הו"ל לכתוב דשייך בזה ולא דין כתיבה ע"י מחיקה ועל זה תמה הפ"מ דנעלם ממנו דברי הרמב"ם פי"א דשבת הלכה ט' שכתב המוחק כתב כדי לכתוב במקום המחק ב' אותיות חייב וכו' נפלה דיו על גבי ספר ומחה אותה נפלה שעוה על גויל הפנקס ומחק אותה אם יש במקומה כדי לכתוב ב' אותיות חייב עכ"ל. הרי דכתב הרמב"ם דין זה גבי דין מוחק ע"מ לכתוב ע"כ דחייב משום ע"מ לכתוב אלא משום ממרח דאל"כ היה לכתוב גבי דיני הממרח. ועוד דבדין ממרח כ' הרמב"ם שם בה"ו דחייב בכל שהוא בשעוה ע"ש שהאריך. ובאמת שהוא תימה גדולה לכאורה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין ענין לדיני שעוה שעל הפנקס ודיו ע"ג הספר דשם הוה מוחק ע"מ לכתוב ב' אותיו' א"כ הוה כמוחק כדי לכתוב ב' אותיות אבל כאן אותיו' כבר כתבם רק שהשעוה מונע פשיטא דבהסרת המונע ליכא כאן משום מוחק ע"מ לכתוב וע"כ כ' דאין בו רק משום איסור ממרח וגם בזה כ"כ דאינו ברור:

ומ"ש הפ"מ דלא גרע מהגיה אות א' ועשה אותה ב' כגון דמחק לגגה דחי"ת ועשה ב' זיינין דחייב ש"ה דשם נכתב שלא כהוגן והוא תיקנה דחייב אבל כאן לא תיקן כלל רק שהסיר המונע. ומ"ש הש"י כיון דמקור הדין מן תוס' הו"ל לכלול בחדא בבא דיו ושעוה וע"כ דכונת התו' ממתני' פ"ו דכלים פנקס שיש בו בית קיבול שעוה אבל בקלף אין לכאן חשש איסור וע"ז כתב הפ"מ דאורחא דמלתא נקט דדיו רגיל להיות על הספר ושעוה על הפנקס עכ"ל. ובאמת שדבריו נכונים בזה שכן הוא ברמב"ם פי"א בשבת הלכה ט' וכן הוא בתוספתא עצמה פי"ב דשבת ה"ז וז"ל נפלה דיו ע"ג ספר ומחקו שעוה ע"ג פנקס ומחקו אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב הרי שמתורת ע"מ לכתוב כתב כן כמבואר שם בכל הלכה ולא מיירי מפנקס שיש בו בית קיבול שעוה. ובדרך אגב אבאר מ"ש הרמב"ם הכותב ע"מ לקלקל העור חייב שאין חיוב על מקום הכתב אלא על הכתב ודבריו סתומים וראיתי בספר מרכבת המשנה שם שכתב דכיון דמלאכת הכתיבה הוא הכתב והקלקול הוא בעור א"כ הוא מתקן הכתב ומקלקל העור לא חשוב קלקול ולזה כיון רבינו ובאמת שהטיב לראות בזה אבל עדיין צריך ביאור דכיון שא"צ להכתב רק לקלקל העור הו"ל מלאכה שא"צ לגופה ופטור עליה. צריך לומר דהרמב"ם לשיטתו דפסק פ"א בשבת הלכה ז' דחייב משאצל"ג אבל אכתי קשה על התוספתא דשם הוא בשם ר' מנחם בר' יוסי ור' יוסי ס"ל בשבת דף י"ב כר"ש ומסתמא בנו ס"ל כאבוה:

אמנם נראה דר' יוסי אהניא ליה שיטתיה דס"ל בשבת דף ל"א דסותר ע"מ לבנות במקומה בעינן וע"ש בתוס' ולפ"ז אם היה כותב ע"מ לקלקל א"כ לא היה התיקון בעור שהרי בעור הוא מקלקל לכך ביאר רבינו שהתיקון הוא בגוף ולא במקום הכתב הו"ל התיקון במקומה בגוף הכתיבה ולא בעינן במקום הכתב וז"ב: אחר כמה שנים מצאתי בספר מעיל צדקה סי' כ"ה שכ' בהדיא להשיג על הב"ח ורמז להחילוק שכתבתי ונהניתי עד מאד:

והנה פה כפר טריסקאוויטץ סמוך ל"ק דראהביטש שנת תרי"ב ח"י תמוז ב' פנחס ראיתי דבר תימה בתוספתא דביצה פ"ד וז"ל ארבע רשויות הן ארבע מצות הן האורג שני חוטין בין בבגדי קודש בין בבגדי חול והכותב שתי אותיות בין בכתבי הקדש בין בכתבי חול הדיוט בשבת חייב חטאת ביו"ט לוקה ארבעים והאורג חוט אחד בין בבגדי קודש בין בבגדי הדיוט והכותב אות אחת בין בכתבי הקדש בין בכתבי הדיוט בשבת חייב חטאת ביו"ט לוקה ארבעים דברי ר"א וחכ"א אין חייב אלא משום שבות והוא תימה דלא מצינו כדומה בש"ס דילן שיסבור ר"א דאורג חוט אחת או כותב אות אחת שיהיה חיוב חטאת וצע"ג. וגם ארבע מצות לא ידעתי פירושו וגם לא ידעתי מה ענינו לפרק משילין בביצה ובש"ס דילן בשבת צ"ה נחלקו ר"א ורבנן לענין מחבץ ורודה מן היער יעו"ש אבל לא נזכר כלל בזה ועיין פרק כלל גדול דחשיב שתי אותיות בסתם והאורג שני חוטין ובפר"א דהאורג ס"ל לר"א דאורג שלשה חוטין בתחלה ואחת על הארוג דחייב אבל חוט אחת לא מחייב ר"א וצע"ג:

והנה במ"ש ארבע רשויות וארבע מצות עמדתי על כוונתו שהוא סובב הולך על מה שחושב שם להלן מה שהוא משום שבות בשבת וביו"ט ומה שהוא משום רשות ומה שהוא משום מצוה כמ"ש במשנה בביצה דף ל"ה ע"ב ובמשנה ובתוספתא נחשב שם ארבע משום רשות וארבע דברי' שהן משום מצוה א"כ זהו הארבע רשויות וארבע של מצוה ודו"ק היטב כי הוא אמת לאמתו:

שוב ראיתי בשבת דף ק"ג שאמרו שם כתב אות אחת סמוך לכתב פטור דמתניתין דלא כר"ח דאמר אחת על האריג חייב הרי דגם בכותב אות אחת פוטר ר"א רק בכותב סמוך לכתב ובתוספתא מבואר בכותב אות אחת דר"א מחייב וזה תימה:

והנה כעת שנת תרי"ג ביום ג' תצוה בלמדי סי' ש"מ עם תלמידיי עיינתי שנית בשו"ת מעיל צדקה הנ"ל והנה גם בדבריו יש מקום לפלפל לפמ"ש וגם לא הזכיר מ"ש הב"ח והובא בט"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק ח"י דאם נדבק אות לאות בס"ת דמותר לקרות בו בשבת כיון דראוי לקרות בו רק דאריה דאיסורא רביע עליה משום איסור שבת וא"כ אפשר דגם נטף שעוה מצד הדין אפשר להסיר השעוה רק דמשום שבת אסור בכה"ג שייך לומר כל הראוי לבילה ודו"ק ודרך אגב אזכור מ"ש הט"ז סי' ש"מ ס"ק ב' דאף שכתוב על הספרים בחודיהן לא שייך בזה משום מוחק או כותב ע"ש:

ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' א' לענין מ"ש לו הרב השואל דמה שמשחיר אח"כ התפילין באיזה טיח ושפירטז דהו"ל מוחק השם שי"ן של שד"י וע"ז כתב הנו"ב דא"כ היאך קושרין הקשר לפעמים ולדעת רבינו אליהו היו קושרין בכל יום והא הו"ל מוחק השם ולפמ"ש הט"ז באמת יש כאן משום מוחק כיון דכבר היה השם ומ"ש הנוב"י כיון דלא קרב זא"ז אין כאן משום מחיקת השם באמת מהלבוש והט"ז לא נראה כן. ובגוף הקושיא צריך לומר כיון שמתיר ע"מ לקשור שנית לא גרע ממוחק ע"מ לכתוב דמותר גם בשם הקדוש ודו"ק מיהו לפמ"ש הרדב"ז דדוקא אם הקלקול בגוף השם הוא דמותר למחוק ע"מ לתקן אבל אם אין הקלקול בגוף השם רק דלס"ת צ"ל כתיבה תמה וכדומה זה לא מקרי מוחק ע"מ לתקן א"כ ה"ה בקשר אם אינו בשביל השם רק שהקשר אינו מתוקן יפה אפשר דאסור מיהו יש לומר כיון דאינו שם גמור רק שעושין בצורת השם א"כ כל שאינו מתוקן שוב לא הוה שם ולא נתכוין שיהיה שם ולא כתב השם בפ"א ודו"ק:

ודרך אגב אזכיר מה דנשאלתי בשנת תרי"ז א"ח שבועות מהרב מו"ה רפאל סובעל אבד"ק בארטספעלד נ"י ממשפחת הורוויטץ במי שקורא בתורה אי הוה כמעשה או לא מקרי רק מראה בעלמא ונ"מ לענין מי שהקדיש ס"ת לבדק הבית אי מעל כשקורא בו או נימא קול ומראה וריח אין בו משום מעילה או מי שנשבע שלא לעשות מעשה אי אסור לקרות בס"ת. והנה מצאתי בב"י או"ח סי' תרצ"א שהביא בשם הרשב"א שאם גזל מגילה וקרא בה דיצא לפי שאין בקול דין גזל כמו שאין גזל בקול שופר ויוצא בשופר הגזול ע"ש הרי דקרא לספר רק קול בעלמא וא"כ ה"ה דאינו נקרא מעשה רק מראה בעלמא ואף דבספר חסידים סי' תשע"ב דאם גזל תפלות וסדורים לא יצא כבר כתבתי בגליון שם דלא נהירא וכמ"ש הרשב"א שם. איברא דבב"ב דף מ"ג מבואר שאני ס"ת דלשמיעה קאי ומבואר דאין דנין בדייני אותה העיר ועידי העיר אף שאינו רק מראה בעלמא מיהו אינו ראיה משום דשם בהנאה בעלמא מפסל ואף בדרך רחוקה ונפלאה לא יעיד ומהרי"ט בראשונות סי' י"ד נסתפק אי אף באינו ממון רק שמגיע לו הנאה שאינו של ממון שאסור להעיד וא"כ אין ראיה. ומה שהקשה על רבינו יונה ז"ל דמחלק לדין מצות צריכות כוונה בין אמירה לעשייה וע"ז הקשה דא"כ מה פריך בריש פרק היה קורא ש"מ מצות צריכות כוונה הא יש לחלק בין אמירה לעשיה תמהני דזו שאילת ראשונים ועיין בספר יום תרועה בר"ה דף כ"ח יעו"ש ודו"ק. ומה שהקשה בתוס' ברכות דף ל"ד שהקשו על רש"י מהא דאמרו במגלה וכן בק"ש וכן בתפלה ועל זה כתב דתפלה היינו ג' ראשונות ואחרונות כדאמרו לעיל דף ל"א רנה זו תפלה ופירש"י ג' ראשונות במח"כ אדרבא משם ראיה להיפך דרנה כוונתו לשלש ראשונות של תפלה שגם זה נקרא רנה אבל תפלה עצמו אמרו שם שהוא בקשת צרכיו ואף לפמ"ש המהרש"א בח"א שם דתפלה ע"פ רוב הוא שלש ראשונות שהיא שבח מכל מקום פשיטא דמה דאמר במגלה סתם וכן לתפלה בודאי הכוונה לכל התפלה וז"ב ועיין במדרש רבה ריש פ' ואתחנן שמבואר שם דרנה זו קלוסו של הקב"ה ואח"כ תפלה שהיא בקשת צרכיו הרי מבואר בהדיא דתפלה היא בקשת צרכיו והמהרש"א לא ראה זאת ועכ"פ חלילה לדחות לדברי התוס' בשביל קושיא קלה כזו ודו"ק ועיין תוס' מגלה דף ט"ז שהקשו מהא דשמעון הפקולי התקין על הסדר וכן קי"ל כהתוס' בש"ע סי' קי"ח:

והנה בשנת תרי"ז ד' ראה כ"ב אב הגיעני תשובה מהרב המופלג מו"ה דוד מאיר פריש נ"י בס"ת שכתב המנוח מו"ה מאיר סופר ז"ל מבערזאן והיה כך שנפל טיפת דיו על אות אלף ולקח בפיו קנה השבולת ומצץ הדיו בפיו ע"י השבולת עד שלא נשאר שום רושם כלל ונשארה אח"כ האלף כתקנה וב"כ נגלל הס"ת עד אשר לא יוכל לידע באיזה מקום היה ולא באיזה חומש ואם נימא דהוה חק תוכות נפסל כל הס"ת והאריך בזה. והנה לפענ"ד דבכה"ג ליכא משום חק תוכות והטעם דהנה כל הפסול דחק תוכות הוא דבעינן שיהיה האות ע"י כתיבה ולא ע"י חקיקה ולפ"ז לכאורה באם גוף האות כתקונה רק שנפל דיו עליו א"כ כל שמסיר הדיו והרי הדיו נשאר מאליה וכשר וכעין שכתב הג"א פ"ק דסוכה אות כ"ד ברא"ש שם דלא שייך לומר תעשה ולא מן העשוי בפסול רק היכא שגוף הסוכה היה בפסול כמו דלעת וקיסם מחוברים אבל כל שגוף הסוכה והסכך כשר רק שהתקרה גורמת לו הפסול כל שהסיר התקרה נשאר הסוכה בכשרות וכן קי"ל בש"ע או"ח סי' תרכ"ו וא"כ ה"ה כאן כל שנפל טפת דיו אחר שנגמר האות הרי הוא בכשרותו לאחר שנגמר האות וזה לפענ"ד טעמו של הסמ"ק ודעימיה דמכשירין חק תוכות כל שכבר נגמר האות כתקנה אמנם באמת הפוסקים חלקו על הסמ"ק כמ"ש הב"י בסי' ל"ב והטעם לפענ"ד דלא דמי דשם גוף הסוכה היא נשארת כשירה רק שהתקרה פוסל וכל שמסיר המונע ממילא נשארה הסוכה בכשרותה ועיין בברטנורא פ"ק דסוכה משנה ח' אבל כאן כל שנפל טיפת דיו ונשחת האות ולא נשאר הצורה של האות כתקונה א"כ נפסל גוף האות ואח"כ כשמסיר הטיפת דיו א"כ נתחדש גוף האות ע"י המחיקה והרי בעינן כתיבה ופסול. ושוב נזכרתי שזקני הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל בתשובת חינוך בית יהודה סי' ע"ה רצה לחלק כן ומדמה ג"כ לסוכה שכל שנשאר הצורה של הא' אף שנגע רגל הא' בה"א וכן בקו"ף מכל מקום צורת הא' יש עליו אף שהיא פסולה בכה"ג כשר ולפמ"ש אין מקום לזה דסוף סוף כל שנפסלה הה"א עי"ז וא"כ צריך גוף האות תיקון וא"כ ממילא כל שאינו מתקן גוף האות ע"י כתיבה נפסל משום חק תוכות. ובזה נראה לפענ"ד לישב דברי הלבוש באהע"ז סי' קכ"ה שכתב עמ"ש שם המחבר בנפל טיפת דיו בתוך האות ואינה ניכרת דפסול משום חק תוכות דדוקא כשנפל טיפת דיו על האות בעוד שהיא לחה ונתערב הדיו יחד אבל כשנפל טיפת דיו לחה לאחר שנתייבש האות וניטל הדיו מעל האות כשר שהרי לא עשה שום דבר אלא גלה הכיסוי והט"ז שם השיג עליו והביא בשם הב"ח דהשיג עליו ממ"ש הפוסקי' בטיפה שנפל לתוך חלל הב' ונעשה פ"א דפסול והרי שם אף בדיו לח אינו מתערב ואפ"ה פסול לגרור הטפה שבתוך חלל האות ע"ש ולפענ"ד נראה דדברי הלבוש נכונים דהלבוש מיירי היכא שלא נשתנה צורת האות כלל ע"י הטפה רק שע"י שנפל טפה נפסל האות וא"כ ז"ש דדוקא בנתערב עם הדיו דאז נפסל האות שכבר נכתב וא"כ מה מועיל מה שמסיר הרי נתחדש גוף האות ע"י המחיקה ופסול משום חק תוכות אבל כל שנפלה טפת דיו לאחר שנתייבש א"כ האות נשאר כתיקונו ולא נתערב כלל עם האות א"כ ניהו שנפל טפת דיו לחה כל שמסירו נשאר גוף האות כתיקונו וכשר כמו בסוכה שתחת התקרה ולפ"ז זהו כשלא נשתנה צורת האות ע"י זה רק שנסתם ולא ניכר האות אז יש חילוק בין נתערב עם הדיו או שעומד בפני עצמו אבל בנפל טפת דיו בב' ונעשה פ"א דאף שלא נתערב מכל מקום הרי נשתנה צורת האות מבי"ת לפ"א וא"כ גוף האות נפסל ובכה"ג ודאי אף שלא נתערב פסול וז"ב כשמש ולבושיה כתלג חוור אמנם בנדון דידן נראה לפענ"ד דכשר כיון שע"י מציצת השבולת מציץ הדיו ממנו ונשאר צורת האל"ף במקומו לפענ"ד בכה"ג כיון שע"י נפיחה אזל לה הפסול לא מקרי חק תוכות וראיה ברורה לפענ"ד ממ"ש בשו"ת תורת השלמים סוף ספר מנחת יעקב דנפיחה לא מקרי נוגע כלל וא"כ כל שלא עשה מעשה בידיו או בפיו וכדומה רק שהסיר המונע ע"י כחו שמציץ בכה"ג לא מקרי חק תוכות ועיין בע"ז דף ע"ב בגישתא ובת גישתא ובטוש"ע יו"ד סי' קכ"ד סכ"ג אבל לא דמי לשם דשם אנח העכו"ם ידו ומנע היין מלירד ואף אם העכו"ם היה מוצץ ע"י קנה לא היה נאסר רק משום ניצוק ועיין בט"ז סי' קכ"ד ס"ק ל"ב ובנקודת הכסף שם אבל נגיעה בגופו לא הוה וגם כאן כל שלא נגע בפיו ולא בידו והוסר מאליו אפשר דלא מקרי חק תוכות כנלפענ"ד. והנה מעלתו כתב לסמוך על דעת רבותיו של הרשב"א שכתבו דאם חסר בסופו אינו נפסל רק ביריעה שלימה משא"כ באמצע והנה מעלתו הקשה מהא דאמרו בב"ב דף ט"ו אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ס"ת הזה הרי דאף בסוף התורה נמי פסול ולק"מ ולטעמיך קשה ג"כ על התוס' מגילה דף ט' שמחלקין בין פסוק אחד ליריעה וקשה ג"כ משם וע"כ דזה אינו דשם בגוף התורה שנתנה לנו ע"י משה היאך אפשר שיחסר אות אחת ומכ"ש יריעה אחת אבל לקרוא בהספר ודאי לא מפסל וע"כ הדבר ברור דבכה"ג לא נפסל וא"כ יש לצרף כאן דספק אם נפסל ונשתנה הצורה פשיטא דבכה"ג הס"ת כשרה וחלילה לגנז בשביל ספק חק תוכות כנלפענ"ד:

ודרך אגב אכתוב מה שנשאלתי שנת תרי"ט א' ר"ח כסלו מהרב המופלג מו"ה חיים משה ריינהאלד חתן דודי הרב מו"ה יוסף נ"ז נ"י באם חקק ע"ג טבלא חק תוכות ואח"כ העביר על אותיות דיו לשמה כדינו אי כשר ול"ד להעביר דיו ע"ג דיו שלא לשמה דקי"ל דפסול שם שאני דהכתב התחתון היה כתב אבל כאן היה חק תוכות ולאו כתב הוא כלל וכשכתב העליון לשמה כדינו כתב גמור הוא. הנה הוא שאלת ראשונים ועיין בהגהת אשר"י פרק שני דגיטין אות י"ט מ"ש בשם ס' התרומה דלא מועיל ואדרבא אף אם נימא דשם מועיל ש"ה דהוה כתב משא"כ כאן דהראשון לא הוה כתב כלל ועיין גט פשוט סי' קכ"ה אות ל"ג ואות ט"ו ודו"ק ועיין במ"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו דפסק דא"מ העברת קולמס על חק תוכות. והנה הלבוש כתב דלכך אין לכתוב בקולמס של ברזל משום דאם יכתוב בקולמס של ברזל הקולמס חוקקת וחופרת הכתב תוך הקלף שהוא כשר לבד ואח"כ תבא הדיו שבקולמס למלא כתב חקיקת הקולמס והוה כתב שע"ג כתב שהוא פסול דכתיב וכתב משמע כתב אחד ולא כתב ע"ג כתב והג"פ סי' קכ"ה ס"ק ט"ו תמה עליו דאפילו חקק תחלה שלא לשמה ואח"כ מלא הדיו לשמה כשר הוא ומנ"ל דכתב ע"ג כתב פסול וע"ש שהאריך. ולפענ"ד כוונת הלבוש כל שחקק תחלה הו"ל חק תוכות ואח"כ כשכותב ע"ג הו"ל כתב ע"ג כתב דל"מ ואף דבשלא לשמה מועיל משום דהו"ל כתב אבל כאן לא הוה כתב כלל ומ"ש הלבוש שהוא כשר לבד לא ידעתי פירושו. ולפענ"ד צ"ל שהוא כרושם בלבד והיינו דהוה רושם ואינו מקרי כתב ובכה"ג פסול משום דהוה כתב ע"ג כתב וצריך למשוי אות וזה לא מצי למשוי. ובזה מיושב כל קושיות הג"פ. ומ"ש עוד דאפילו נימא כתב ע"ג כתב לא מהני היינו כשכותב אחר שחקק אבל כאן החקיקה והדיו באין כאחת לק"מ דהחקיקה קדמה שבתחלה רושם לבד ואח"כ ממלא הדיו וז"ב ועיין בישועת יעקב סי' קכ"ה ס"ק ב' ולפענ"ד כמ"ש הוא העיקר. ולדינא נראה לפענ"ד דכאן כל שמתקן בכתיבה השניה הוה כתיבה שניה כתב ולא הראשון דלא כסה"ת ועיין מגן גבורים סי' ל"ב ס"ק כ' ולכאורה רציתי לומר דגם הסה"ת לא כתב רק לענין סת"מ דבעי כתיבה תמה אבל בגט אפשר דחקיקה הוה ג"כ כתב ומועיל כשיעביר בקולמס אבל מצאתי בסה"ת הלכות גיטין סי' קטו שכתב לענין גט בהדיא דל"מ כמו בתפילין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף