שואל ומשיב/ב/ד/קסא
שואל ומשיב 
ב ד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תמול היה אצלי הרב הגדול מוה' משה אריה אלטר האבד"ק באקי ושאל אותי במ"ש התוס' בשבת דף פ"ה בד"ה לא תסיג שהקשו למה לא יתחייב שתיים בכלאים משום כלאים ומשום לא תסיג גבול וכתבו דלא לקי על לאו דלא תסיג משום דקרא נמי איירי בהסגת גבול ממש דאין לוקין בלאו דניתן להשבון ועל זה הקשה דאם כן בהך דחשיב שמנה לאוין בחורש תלם אחד ומנה שם כהן והרי שיטת רש"י בתמורה דף ד' דכהן חייב אף בלאו הניתק לעשה וא"כ שם יתחייב בכלאים תרתי. ולקענ"ד לפי מה דאמרו בנדה דף נ"ז מאי דרוש לא תסיג גבול רעך בנחלתך כל שיש לו נחל' יש לו גבול וגם אנן קיי"ל כן דאין לנפלים קבורה וכמ"ש הגהמ"יי הובא במג"א סי' תקכ"ו ולפ"ז אף אנן נימא כיון דכהן אין לו נחלה אין לו גבול וה"ה לענין כלאים דדרשי מלא תסיג גם כן לא שייך בכהן דהכתוב אמר בנחלתך והכהן אין לו נחלה ולא נטלו חלק בארץ ועיין תוס' ברכות דף כ' ושוב לא לקי על לאו דלא תסיג גבול כנ"ל דבר חדש. והנה מ"ש התוס' דלאו דלא תסיג גבול ניתן להשבון צ"ע דניהו דגוף הארץ שבנה עליו ניתן להשבון אבל מה שינק זרעים שלו מקרקע חבירו זה ליתא בהשבון דמה ישיב וזה לדעתי סברת התוס' בקושייתם דשייך לאו דלא תסיג בכלאים והיינו כיון דכלאים הוא משום היניקה וזה הוה משום לא תסיג דהיינו שיעור יניקה וצ"ל דכלאי זרעים אפשר בהשבון דיתן לו כל הגידולים שגדלו ויניקת זרעים שלו אבל בכלאים דכרם לא שייך זאת דסוף סוף הכרם שלו ולפ"ז רש"י לשיטתו דכלאי זרעים אינו מן התורה ועיקר הוא כלאי כרם וזה ליתא בהישבון וצ"ע ויתכן יותר דבאמת רש"י לשיטתו דמשום יניקה לא אסר הכתוב בכלאים אף כלאי הכרם רק משום ערבוב וא"כ לשיטתו לא נחשב לאו דלא תסיג גבול ול"ק קושית התוס' ועכ"פ סברת התוס' הוא משום דכלאים ביניקה תלוי ולשיטת רש"י לא קשה ודו"ק. עוד נראה לי דבאמת התוס' בפסחים כתבו דכלאים הוא שתים משום כלאי הכרם וכלאי זרעים ולפ"ז לרש"י דכלאי זרעים לא נאסר מן התורה שוב כלאים הוא שתים משום כלאי הכרם ולא תסיג ואם כן לא קשה לרש"י לשיטתו ודו"ק כי קצרתי. והנה דברנו ופלפלנו במ"ש הלח"מ פי"ג משכירות ה"ב דעדים זוממין נמי שייך מעשה כגון שחתמו בכתב והנה קשה לי בהא דאמרו בב"ק דף ד' והרי עדים זוממין דלית בהו מעשה וקתני ומה קושיא הא משכחת לה בעדים זוממין מעשה כגון שחתמו בכתב וצ"ע. עוד קשה לי לפמ"ש הרז"ה דבשטר לא שייך דין הזמה דיכולין לומר אחרנו וכתבנו וא"כ לא שייך עדים זוממין בכתב והנה בב"ק שם אמרו כיון דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם כמעשה דמי ולפ"ז היה נראה דבר חדש דלפי מה דאמרו בכתובות דף ל"ב דהתורה רבתה עדים זוממין לתשלומין והרי באמת לר' יוחנן מלקא לקי ממונא לא משלם ואפ"ה בעדים זוממין רבה לתשלומין היינו דוקא בע"פ דבאמת אין בו מעשה רק דמעשיתם לו כאשר זמם מרבה מעשה אם כן שוב שם כתב תשלומין ולכך משלמי אבל בחתמו בכתב דהוה מעשה אפשר דלקי ולא משלמי ועיין בתוס' כתובות שם ד"ה סהדי דכתבו דועשיתם לו כאשר זמם הוה אמינא מיתה ומלקות אבל ממון מלקי לקי יע"ש ולפענ"ד כיון דלית ביה מעשה רק דהתורה קראה מעשה בודאי אינו לוקה ואי לאו יד ביד הו"א דמיירי שעשו מעשה וחתמו ולכך מלקי לקי אבל לאחר שכתב יד ביד ממילא משמע דועשיתם היינו בע"פ והתורה קראה מעשה ודו"ק ועיין תומים סי' ס"ח ס"ק ט"ו דלא נזכר מדברי הלח"מ האלו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |