שואל ומשיב/ב/ד/קס

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קס   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעיר הקודש ירושלים שהגיעני פה טריסקאוויטץ:

שלום וכ"ט אל יושב בירושלים תוב"ב הרב החכם השלם מוה' שניאור זלמן בר' מנחם יוסף המכונה שזבנ"י (וכדומה שהוא ר"ת שניאור זלמן בן יוסף) ירושלמי. מכתבו עם מתשובתו הגיעני. ושנה שאלתו במה שקרה בארץ הודו ונשאל מעלתו מגבירי ארץ הודו וזה השאלה. שפחה יהודית היתה נשואה לבעל ומת בלא בנים והי' אומרים שלא היה לו גבורת אנשים ונתאלמנה בתולה מן הנשואין ונכנסה בבית גביר אחד להיות שפחה משרתת לבנותיו ואחותה של השפחה היא נשואה לאופה אחד באותה העיר רע מעללים ויעש לו דרך ומבוא לבית הגביר והוא מצחק עם השפחה ומדבר עמה נבלות וכבר נמצאו יחד לבדם אין איש אתם וכן הולכת השפחה לבית אחותה תמיד גם תשב שם חדש ימים ולעין כל משכיל נראה כי האופה מנאף עם גיסתו השפחה ונתעברה הארורה ואחר ששה חדשים חלתה עצמה למשכב בבית הגביר ושלחו אחר רופא מובהק והבין כי הרתה לזנונים ונתוודע להאופה ויתיעץ בערמה לקחת אותה לביתו ולהשליך תזנותה על הגביר וילמדה לאמר לכל עם ועדה הגביר שכב עמי בע"כ שלא בטובתי באותה לילה ובאותו מקום באותות שקרים ובסימנים מזוייפים גם לפי דבריה שכבר הגידה שזה ששה חדשים להריונה והנה נמצא שכל חדש העיבור היתה בבית האופה הנואף לא בבית הגביר אבל מצח אשה זונה העיזה פניה בפני כל לאמר הגביר שכב עמי בע"כ שלא ברצוני כלל ותהום כל העיר ורצו לעשות משפט להגביר וגם אמרו קצתם שחייב לקיים מאמר התורה ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה וחייב גם לזון להולד ויחר מאוד להגביר והנה ביום תענית אסתר נכנס לבהכנ"ס עת קה"ת ותפס הס"ת ונשבע להד"מ וגם הוסיף לבקש שידינהו עפ"י התורה אם ח"ו ימצא בו פשע ועון ויענו אותו אין אנו יודעין ד"ת נשפוט אותך כפי דעתינו והוסיפו לביישו ברבים תוך היכל ד' צבאות (שרי להו מרייהו) גם הביאו הזונה עם גיסה הנואף והעיזו בפניו ויאמינו להזונה בלא עד ובלא ראיה ואדרבא האומדנא דמוכח לכל שהאופה הוא הנואף והגביר צועק אני רוצה דין תוה"ק ויתחזק נגדם להוציא משפטו עפ"י התורה בהסכמת גאוני ארץ הי"ו עכ"ל השאלה. והנה השאלה סתומה וחתומה ולא כתב שום גב"ע שהאופה נחשד עמה וגם לא ידעתי מה כל החרדה הזה שהוצרכו לשלח מארץ הודו לירושלים וחלילה עוד לא נשתכח תורה מישראל גם שם יודעים המשפט הלז שלא נוכל לחייב האיש אם לא ידענו דבר ברור והאשה הארורה הזאת והאופה אינם נאמנים עליו ואפילו עד כשר בהכחשה מי מהימן כמ"ש המהרי"ק בתשובה שורש קפ"ט והובא גם בדברי מעלתו לבסוף וגם אם נשלח לירושלים בלי ספק שנשלח לרב אב"ד העיר ומעכ"ת לא חתם עצמו בשם אב"ד ולא תואר אחר גם כתבו הוא כתב מדינתינו והוא חותם עצמו ירושלמי וגם מעלתו פלפל הרבה בדברים שלא לצורך להראות פלפולו אבל גוף הדין הוא פשוט ואינו ענין לפלפולו כלל וגם למה חרד להעתיק לי בכתב רש"י או להדפיסו אחר שהדברים פשוטים ומי לא יאמין לזה שמפורש במקום שבע"ת עומדים ובטוש"ע סי' כ"ב ס"ב וסי' ד' סכ"ו בהג"ה הראשונה עד שכמעט לא האמנתי לדברים ואולי הוא רק לחדודי בעלמא. אמנם בכ"ז אחר כי הגיע מירושלם עה"ק מארץ מרחק אמרתי להשיב בקצרה ואם בכ"ז לא יאמינו לדברים אז יסלח מעלתו לשלוח לי גב"ע נכון ולבאר לי שרשי הדברים ויחתום בחותם ירושלים עה"ק ורבניה וגדוליה ואשיב באורך יותר ברצות ד'. והנה אמרתי לעיין בזה ומאלקי אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש לפי מה דמבואר בש"ע אהע"ז סי' ד' סכ"ו פנויה שנתעברה וילדה אם אינה לפנינו לבודקה או אם היא אלמת או שוטה ואפילו אם אומרת של פלוני הוא ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזר אין זה הולד אלא ספק אפילו אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו וכתב בח"מ ס"ק כ"ה דאפילו פנויה שלא דיימא מעלמא ולא יצא עליה קול זנות מעלמא רק פתאום נמצאת כריסה בין שיניה ואומרת לאיש הזה אני הרה אינה נאמנת ואין זה הולד אלא ספק והטעם משום דכיון שע"ז שהיא אומרת שבא עליה הוא ממזר לכך ל"ח לדבריה דהוא נגד החזקה דאמרינן דאשה בודקת ומזנה עם כשר דוקא ע"ש ולפ"ז כאן מהראוי לומר דמהגביר נתעברה ולא מהאופה שהרי היא אחות אשתו של האופה וא"כ הולד ממזר אם נתעברה הימנו וא"כ מהראוי לומר דאשה מזנה בודקת ומזנה מהכשר דוקא ובפרט שלא דיימא מעלמא רק שיש חשש על הגביר או על האופה מהראוי לתלות שבודקת ומזנה מהכשר דוקא. הן אמת דלפ"ז לא יתכן מה דאמרו הבא על ארוסתו בבית חמיו דרב אמר הולד ממזר ושמואל ס"ל הולד שתוקי וביבמות דף ס"ט יש שתי לשונות אם דיימא מעלמא או בלא דיימא מיניה ודיימא מעלמא ואמאי לא נימא דבתר דידיה שדינן ליה דמסתמא אשה בודקת ומזנה מהכשר וכ"ע פסולים לה. אמנם נראה דאין ראיה דבשלמא אם בידה לבדוק אחר הכשר לה ותזנה עמו מסתמא בודקת ומזנה אבל אם היא ארוסה דכ"ע פסולים לה ואין בידה לזנות שיהיה הולד כשר וא"כ אמרינן דכל שערב לה לחם שקר לזנות וענ"ב שוב יש לתלות ברובא דעלמא. ובזה יש ליישב מה דאמרו שם ביבמות מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל ה"ד אילימא דדיימא מעלמא וכו' אלא לאו מיניה דיימא ולא דיימא מעלמא ומה התם דלהאי אסורה ולהאי אסורה בתרא דידיה שדינן לה הכא דלהאי אסורה ולהאי היתירא לא כ"ש ופירש"י דלגבי ארוס הוא היתר וזה רבות בשנים אשר הקשיתי בתשובה אחת בחבורי כת"י שהחילותי בשנת תר"ו בדף ל"ט ומצאתי בריטב"א שהרגיש בזה דהרי גם כלה בלא ברכ' אסור' לבעלה כמבואר סי' נ"ה והוא בכלל יחוד דפנויה וא"כ דמי ממש להתם דשם אינו רק איסור דיחוד עם הפנויה כמ"ש רש"י שם והריטב"א כתב דכלה בלא ברכה מותרת מה"ת ולא הבינותי דגם יחוד דפנויה אינו רק גזירה על יחוד ומה אולמא האי מהאי ולפמ"ש י"ל דש"ה דבארוס עכ"פ יש חזקה דבודקת ומזנה ואף שאין בידה מכל מקום יש לתלות טפי דאם ערב לה זנות נבעלה באיסור לארוס שלה ולא תפסול בניה וגם לא תעבור על איסור א"א החמור ודו"ק וא"כ עכ"פ יש לתלות שלא זינתה מגיסה האופה והנה הח"מ הקשה ע"ז מהא דאמרו בכתובות דף י"ד הכי השתא התם אשה נשאת בודקת ונשאת הכא אשה מזנה בודקת ומזנה בתמיה הרי דאינו ברור שאשה בודקת ומזנה. אמנם באמת ל"ק מידי דהרי שם פריך לר' יהושע והרי ר"י ס"ל דאינה נאמנת ומפרש בירושלמי דטעמא דר' יהושיע דזנות רצ' אחרי הפסולין וא"כ לר"י שפיר אמרו בתמיה דאשה אינה בודקת ומזנה דודאי רצה אחר הפסולין דוקא אבל לדידן דקיי"ל כר"ג אמרינן דאשה בודקת ומזנה דוקא עם הכשר ועיין בשיטה מקובצת. ובזה אני אומר דבר נחמד בהא דאמר רבא דר"י אדר"י קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא והא קתני סיפא אמר להם ר"ג וכו' ומשני רבא דר"ג אדר"ג לא קשיא דהתם ברי הכא שמא דר"י אדר"י נמי לא קשיא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי הלכך לר"ג אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא מכשיר וקיל ליה שמא דאפילו בס"ס נמי פסול ולר"י אלים ליה חד ספיקא דאפילו בברי נמי פסול וקיל ליה ס"ס דאפילו בשמא נמי מכשיר והדבר תמוה על הרשב"א בח"א סי' ת"א שהוכיח מר"י דס"ס עדיף מרוב דהרי ברוב כשרים פוסל אפילו בברי ואילו בס"ס מכשיר והדבר תמוה דהרי לר"ג אלימא ליה ברי מס"ס והרי ס"ס ורוב הו"ל כתרי רובי להרשב"א וכבר תמה בזה הפ"י שם ובק"א האריך הרבה לדחות דברי הרשב"א וכבר הכינותי בזה תשובה בארוכה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"ג דאמר אשה בודקת ומזנה ולכך הברי עדיף דשם דל"ש בודקת ונשאת דטוענת שמא ולכך לא מועיל ס"ס אבל לר"י דאמר זנות רצה אחר הפסולין ולכך אף בברי נמי פסול וס"ס מועיל דעדיף מרוב ודו"ק היטב. עכ"פ יש סברא לומר דמהגביר נתעברה. ובזה יש ליישב מ"ש בשו"ת צמח צדק סי' פ"ב באלמנה שנשאת לכהן ואחר הנשואין נתברר שזינתה קודם הנשואין ואמרה שזינתה מבעל אחותה ונעשית זונה ואסורה לבעלה הכהן ופלפל בשו"ת צמח צדק שם אם היא נאמנת והב"ש סי' קט"ו ס"ק כ"ג תמה דמ"ש ממה דמבואר סי' מ"ו דאם קול יצא קודם הנשואין נאמנת לאסור עצמה על בעלה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבשו"ת צמח צדק שם יש חזקה דבודקת ומזנה ובסי' מ"ו לא שייך זאת. אמנם לענין דינא אין לחוש בכ"ז דניהו שיש חזקה היינו לענין זה דאינו ודאי ממזר אלא ספק אבל לא בשביל זה נחזיק שנתעברה מהגביר וכל שהוא טוען ברי ששקר דברה עליו נוכל לומר דכיון שדיימא עכ"פ מהאופה כך דיימא מעלמא ודלמא מאחר כשר נתעברה ולא מהגביר ובאמת יש להחזיק אותו האיש שאנו מכירין בחזקת צדיק ונבעלה לעלמא שאין אנו מכירין וכעין זה כתב הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד דאותו האיש שהכרנו יש להחזיק בחזקת חי אבל איש אחר שאין אנו יודעין לא שייך חזקת חי וכמ"ש האחרונים בכוונתו וה"ה כאן אטו ליכא פרוצי בעלמא אבל זה שאנו מכירין הוא בחזקת צדיק וז"ב. ובזה יש לי לומר פרפרת נאה במה דנחלקו רב ושמואל בארוסה שנתעברה ונחלקו הלשונות אי דיימא מעלמא ולא מיניה ולפמ"ש יש לומר דבאמת יש להחזיק אותו שאנו מכירין דהיינו הארוס בחזקת צדיק שלא עבר על כלה בבית חמיו בלא ברכה ואמרינן דנתעברה מעלמא מהרוב ויש כמה פרוצי ולא שייך חזקת כשרות אותו האיש שאין אנו מכירין מי הוא וזהו שנחלקו דזהו אם דיימא מעלמא אבל אם לא דיימא מעלמא מה"ת לתלות בזה ולומר שהיא עשתה איסור חמור בא"א והוא לא עבר גם על איסור דרבנן. ובזה יש ליישב מה דאמר להך איסורא ולהך היתירא וליישב קושית הריטב"א הנ"ל ואין להאריך. ועכ"פ הדבר ברור דאינה נאמנת עליו לומר שזינתה ממנו וז"ב ומעתה נעתיק עצמינו למ"ש מעלתו לענין אם יש לה בושת ופגם ואני תמה על מעלתו שא"צ לשום פלפול דכיון שהיא בעיר ואין שם עדים שנאנסה הרי בחזקת שהיא מפותה וכבר כתב הראב"ד דבעיר הוא בחזקת מפותה ולהראב"ד הממע"ה ודברי המגדל עוז לא שייך כאן וגם דברי הט"ז לא שייך כאן ובלא"ה תמהתי על הט"ז בתשובה ואכ"מ. וגם לענין לכנסה אינו מחוייב וא"א לכנסה כמבואר בש"ע דכל שאינו ברור שבא עליה אינו מחוייב ואי אפשר לכופו מכ"ש בזה שנראין הדברים שמהאופה הוא והגביר נשבע פשיטא דאין לחוש כלל וע"כ הדבר ברור דהגביר עומד בצדקתו והמביישו יחוש לנפשו וכבר אמרו הבא על א"א מיתתו בחנק אבל יש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב מכ"ש במי שמלבין פ"ח והוא נקי וע"כ הדבר ברור דהם חייבים לפייס הגביר הנ"ל ואם לא יהיו מחוסרי כפרה בימינו ואונן בשמאלו והמפייסו מתברך:

והנה הרב החריף מו"ה אורי וואלף נ"י כאשר ראה התשובה ההוא אמר כי יש לומר דכאן לא שייך כלל אשה בודקת ומזנה שהרי טענה שהגביר שכב עמה בע"כ אבל זה אינו דאדרבא שוב שייך יותר לתלות בהגביר דעכ"פ עם האופה היה ברצון והגביר היה באונס והיא בודקת ומזנה ועכ"פ עם האופה לא היתה מזנה ברצון אבל לפמ"ש לדחות לא מהמנינן ליה להאופה ולהאשה לומר שהגביר זינה עמה ומכ"ש באונס דל"ש ומה גם בעיר דחזקה שהיא מפותה כמ"ש למעלה ועיין שו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ו ושו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ד:

והנה בעש"ק דברים ז' אב שנת תרט"ז הייתי אצל הרב מו"ה משה נ"י אבד"ק זאמושט לבקר חליו ודברתי עמו על אודות הנ"ל והוא אמר דמה דאמר בירושלמי זנות רצה אחר הפסולין היינו שם דוקא דהוא נתין וממזר והוא פסול מצד עצמו משא"כ כאן דהפסול מצד קורבא לא שייך זאת ולכאורה יפה השיב. אך נראה דכיון דעכ"פ הזנות רצה אחר הפסולין ולא אמרינן ניהו דהוא פסול אבל היא אשה כשרה ורוצית לבדוק ולזנות עם הכשר וע"כ דגם היא אינה מקפדת ה"ה בכ"מ אמרינן דעכ"פ אינה בודקת דוקא אחר הכשר וזה דקאמר בירושלמי הזנות רצה אחר הפסולין ולא אמרינן להיפך הפסול רץ אחר הזנות רק להיפך דהזנות רצה אחר הפסולין א"כ ה"ה בזה וז"ב. והנה במ"ש למעלה דבעיר היא בחזקת מפותה כמ"ש הרמב"ם עיין שו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' קמ"ב קמ"ו שהאריך לחלוק בזה דדוקא כשיש עדים שלא צעקה היא דהוה בחזקת מפותה ע"ש. אמנם כ"ז אינו ענין רק לענין גוף האיסור אם עשתה באונס או ברצון אבל להוציא קנס פשיטא דאינה יכולה להוציא דלענין זה גם להראב"ד המע"ה וז"פ וברור. שוב הראני הרב החריף מוהר"י שמעלקיש נ"י דברי הפ"י בכתובות דף י"ג ע"ב בתוס' ד"ה השבתני על המעוברת שכתב בהדיא דלר"ג אמרינן חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה משא"כ לר"י אבל לא ביאר טעם הדברים ולפמ"ש אתי שפיר עפ"י דברי הירושלמי ומהתימה אחרי שהביא דברי הירושלמי למה לא דרש מרגניתא וכמ"ש ודו"ק וגם על הח"מ צ"ע דלא הביא דברי התוס' הנ"ל והיה לו להקשות דהא אמרו בש"ס דר"י לא ס"ל דאשה בודקת ומזנה וגם הפ"י הרגיש שם דלר"ג יש לומר דלכך אלים ליה לר"ג ברי משום החזקה ות"ל שהרגשתי בכ"ז מדעתא דנפשאי ברוך המנחני במעגלי צדק כן יהי ד' עמדי תמיד:

והנה בשנת כת"ר י"ז אדר היה אצלי הרב החריף מ' משה חתן דודי הרב החריף מוהר"י נ"ז נ"י והקשה על מ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק כ"ט דאף ברוב פסולין כל שיש לומר דאזלא היא לגבייהו הוה ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי וע"ז הקשה דא"כ מה פריך בכתובות דף י"ג ות"ל דהתם רוב פסולין והכא רוב כשרים והא קשה טפי דאף אם נימא דכאן הוה רוב פסולין גם כן מכל מקום הא הו"ל קבוע דלמא אזלא היא לגבי הבועל והו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי משא"כ בשבויה דבאמת ל"ש קבוע ועיין תוס' שם ד"ה מסייע והשבתי דלק"מ דמה נ"מ בין אם הוא אסור מטעם ספק תורה דכאן לא הוה ספק ממזר דע"כ לא כתב הב"ש רק בספק ממזר דמותר וכאן דהו"ל קבוע הו"ל כספק ממזר דשרי אבל לענין כהונה דאסור עכ"פ משום ספק ומה נ"מ בין ספק איסור או דרוב פסולין אצלה ובפרט לפמ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דרוב גם כן הו"ל ספק וספק התירה התורה או שאסרה וא"כ כל ספק שוה לרוב. וע"ז הקשה דאם כן מה הקשו התוס' בד"ה מסייע דהכא רוב והתם כל והא מה נ"מ בין רוב לכל. והשבתי דזה אינו דדוקא אם הוא אסור מטעם ספק אין נ"מ בין אם הוא אסור מטעם ספק או מטעם רוב אבל לפי מה דמסיק דאף ברוב פסולין מכשיר שפיר מקשה דניהו דמכשיר ברוב מכל מקום בכל ליכא מ"ד דמכשיר וכתבו ע"ז דרוב ככל ואם מכשיר ברוב מכשיר אף בכל כל דהיא אמרה שלא נבעלה וזה ברור. ותדע שכן הוא שהרי בתוס' הקשו שם ג"כ דאף אם נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע רובא מ"מ ספק איסור הוא וקשה לדבריו אכתי מה מדמה ספק לרוב וע"כ דאין נ"מ בזה ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרכ"ד אור ליום ג' ויקהל כ"ג אדר ראשון עיינתי במה שאמרו הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר והקשה אותי בחור אחד דאמאי לא הוה ס"ס ספק שמא מישראל כשר ואת"ל מנכרי שמא אינו נתין וממזר ועכ"פ הולד כשר ואינו נתין וממזר. והשבתי דבאמת ספק שמא מישראל אינו ספק השקול דרוב נכרים הם רק דהו"ל קבוע דשמא אזלא היא לגבייהו ולפ"ז כיון דהו"ל קבוע אף ס"ס לא מועיל דס"ס לא עדיף מרוב ובקבוע לא מועיל רוב וא"כ גם ס"ס לא מועיל ועיין בפרי מגדים יו"ד סי' ק"י בדיני קבוע בחקירה א' חקר בזה אי מועיל ס"ס בקבוע ע"ש ועיין בפ"י בכתובות במשנה שם וצ"ע בזה דהא הוה קבוע שאינו ניכר דשמא אזלו אינהו לגבה וכל דפריש מרובא פריש מיהו לפ"ז גם בכתובות דף ט"ו דאמר אזלא איהי לגבייהו ורש"י גרס איכא דאזלא לגבייהו וקשה דהא הו"ל קבוע שאינו ניכר ומזה משמע דגם קבוע שאינו ניכר הו"ל קבוע מן התורה וא"כ שוב יש לומר דלא מועיל ס"ס דמכל מקום הו"ל קבוע וצ"ע בזה. שוב נתיישבתי דאף אם נימא דקבוע שאינו ניכר לא חשוב קבוע ל"ק דהנה אם נימא דקבוע שאינו ניכר לא חשוב קבוע היינו שבזה רוב עדיף מקבוע ולפ"ז ביוחסין דבעי תרי רובי דמעלה עשו ביוחסין א"כ אף קבוע שאינו ניכר ניהו דלא חשוב כל כך קבוע אבל הרי הרוב לא סגי ובעי תרי רובא אף גם קבוע שאינו ניכר ניהו דלא הוה קבוע חשוב מכל מקום לגבי יוחסין דרוב אחד לא מהני שוב הקבוע אף שאינו ניכר חשוב כמחצה על מחצה ודו"ק היטב. הן אמת דצריך ביאור אותן הפוסקים דס"ל דקבוע שאינו ניכר חשוב קבוע מה"ת דמנ"ל דהא תשע חניות או וארב לו וקם עליו קבוע ניכר הוא והרי בנודע אח"כ שאחת מהחניות היה טריפה בה נחלקו הרא"ה והר"ן אף שנתגלה למפרע שהיה נקבע כאן איסור מכ"ש היכא שאף אח"כ אינו אלא ספק ולא ניכר הקביעות מנ"ל שזה מקרי קבוע. והנראה בזה דהנה כבר נודע מ"ש השיטה מקובצת בב"מ דף ז' דרוב גם כן אינו רק ספק והתורה התירה אותו ספק א"כ בקבוע דהתורה גלתה דל"מ הרוב אם כן גם ספק קבוע נעשה ספק קבוע והו"ל ספק וספק דהרוב הוא ספק והקבוע הוה ספק והו"ל ספק וספק ולחומרא ולפ"ז לשיטת הרמב"ם דכל הספיקות לקולא גם ספק קבוע לקולא ואזלינן בתר רובא ולדידן דאזלינן לחומרא גם בזה הו"ל ספק וספק ולחומר'. והנה הר"ש הקשה למה לא יאסר כל העולם בזריעה מטעם דשמא הוא נחל איתן וכתב דהו"ל קבוע שאינו ניכר ע"ש וקשה להסוברים דגם קבוע שאינו ניכר הוה קבוע למה לא יאסר. ולפענ"ד נראה דבר חדש כיון דבאמת רוב וקרוב הלך אחר הרוב ופריך מנחל איתן דהעיר הקרובה ומשני ביושבת בין ההרים ע"ש בב"ב דף כ"ג ולפ"ז כיון דאיכא רובא דעלמא דאינה יושבת בין ההרים ולא היה שם עגלה ערופה וגם הך דיושבת בין ההרים גם כן הוה רובא דאף יושבת בין ההרים ולא ערפו שם וא"כ הו"ל תרי רובי נגד קבוע שאינו ניכר ושוב לא הוה מעלה של קבוע נגד תרי רוב'. איברא דקשיא להיפך דאדרבא נאסר רובא דעלמא דאינה יושבת בין ההרים וערפו שם העגלה ולא אזלי בתר קורבא וא"כ שוב ליכא רק חד רובא דעלמא נגדו ורוב וקבוע אף שאינו ניכר הוה ליה ספק וספק וכמו שכתבתי ולפי שיטת הרמב"ם דלא פסק ביושבת בין ההרים וסבירא ליה דקורבא דמוכח עדיף מרוב ועיין כו"פ סימן ס"ג גם כן קשה מהך דנחל איתן וצ"ע. והנה בשעה"מ הביא בהלכות מגלה בשם מ"ק שהקשה דאמאי אזלינן לענין מגלה בתר רובא דעלמא ולא נימא דהוה ליה קבוע וכתב בלשון למודים דלא שייך קבוע רק היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל כל דלא יצא מתוך הקבוע ודאי דאזלינן בתר רובא. וכתב בשעה"מ שבזה מיושב קושית הר"ש מנחל איתן ע"ש. והנה לכאורה אדרבא כל שלא יצא מהקבוע אדרבא הקבוע יותר חשוב ולמה לא ניזיל בתר קבוע. ולפענ"ד נראה דהסברא הוא כך דבאמת רוב הוא ענין שכל התורה תלויה בו ורוב אזלינן בתריה בכל ענינים וקבוע הוא חידוש כמ"ש הר"ן ולפ"ז במקום שאפשר שיצא מהקבוע כמו בכל הקביעות דבנמצא הלך אחר הרוב אם כן לא יתבטל הרוב ע"י הקביעות שהרי כשיצא מן הרוב ולא יפרוש בפנינו ניזל בתר רוב ושפיר כל שפירש לפנינו וכדומה אזלינן בתר קבוע אבל כל דנימא דהו"ל קבוע יתבטל הרוב מכל וכל כמו בעיירות דתמיד הן קבועות ולא משכחת לה רוב כלל פשיטא דאזלינן בתר רוב ולא בתר קבוע ולפ"ז גם בנחל איתן דאם נימא דאזלינן בתר קבוע יתבטל הרוב מכל וכל פשיטא דלא דחינן הרוב מקמי קבוע וז"ב והוא דבר חדש. ולפמ"ש הסברא אינו כמ"ש בלשון למודים רק להיפך ובזה שוב מה שהביא השעה"מ ראיה מהך דצלמים לפמ"ש שם בודאי שייך קבוע כיון דמשכחת דניזיל בתר רוב כגון שפירש שלא בפנינו וצ"ע ולפמ"ש לכאורה י"ל דבר חדש דלר"מ דחייש למיעוטא מהראוי שאף בנמצא ניזל בתר הקבוע דבאמת קבוע הוא מעלה גדולה כמו דילפינן מוארב לו ואף דנתבטל הרוב הא באמת לר"מ אין לרוב מעלה מיהו יש לומר דאדרבא בקבוע הניכר הו"ל רובא דאיתא קמן וגם ר"מ מודה דאזלינן בתר רוב ושוב רוב חשיב טפי מהקבוע. ובזה יש לי ליישב דברי הרמב"ן ריש פרק כל הצלמים מקושית הר"ן דבאמת שם הוה קבוע ולר"מ אין כ"כ מעלה ברוב והו"ל קבוע מעלה גדולה ואף דרובא דאיתא קמן יש לו מעלה מכל מקום יש לומר דלר"מ שפיר גזרינן עכ"פ מדרבנן משא"כ לרבנן ועיין מרדכי סוף חולין גבי חורי הנמלים ובמלמ"ל פ"ד ממתנות עניים ולפמ"ש שם אליבא דר"מ חייש למיעוטא ובקבוע לר"מ מדרבנן לא אזלינן בתר רובא אף דפירש שלא בפנינו ודו"ק היטב כי נתבאר בזה ענינים גדולים ואף שלא נתברר לי היטב כל הצורך מכל מקום דברים חדשים נמצאים כאן ודו"ק היטב: והנה קשה לי אי נימא דקבוע שאינו ניכר גם כן שמיה קבוע קשה מה פריך הש"ס על ר"ח דאמר דרוב וקרוב הלך אחר הרוב מהעיר הקרובה אל החלל והרי עכ"פ קורבה הוה מעלה וא"כ הרי יש ספק שמא מאותה העיר היה הרוצח וא"כ איקבע העיר הקרובה לספק והו"ל קבוע שאינו ניכר וכמחצה על מחצה דמי ולכך לא אזלינן בתר הרוב. אך זה אינו דהא כשאנו דנין על העיר הקרובה ע"כ דפריש מן אותה העיר וכיון דע"כ לא היה שם רק שפירש וכיון שספק שמא פירש מהעיר או מהרוב דעלמא אם כן בפירש שלא בפנינו גם בהקבוע הניכר אזלינן בתר רוב ושפיר פריך הש"ס. ובזה נראה לי דקורבא שהוא באותו מקום ודאי עדיף טפי וכמ"ש הנימוק"י בשם הרמב"ן גבי חצבא והוא אתי עלה משום כאן נמצא כאן היה. ולפמ"ש אתי שפיר מטעם קבוע ועכ"פ קבוע שאינו ניכר הוה. ובזה יש לומר מ"ש התורת חיים דקורבא דמוכח עדיף מרוב וכך כתב הפנים מאירות והזכרון יוסף והרבה אחרונים ולפמ"ש הטעם מבואר דבאמת הו"ל קבוע רק דכיון דצריכין לדון על הפרישה ובפירש שלא בפנינו אזלינן בתר רוב וא"כ בקורבא דמוכח הוה כפירש לפנינו מן הקביעות ושפיר קבוע הוה כמחצה על מחצה. ובאמת דקשה לי בהא דיליף מוקם וארב עליו קבוע דקשה נימא דכיון דהוה ספק נפשות לכך אזלינן להקל משא"כ בשאר קבוע אך י"ל דלא יליף הש"ס רק דקבוע עושה ספק ונעשה כמחצה על מחצה והוה ספק ובנפשות אזלינן לקולא בספק וממילא מוכח דקבוע נעשה ספק ודו"ק ועיין בב"י או"ח סי' תרפ"ח מ"ש בשם מהר"י אבוהב ולפמ"ש יש לומר דזה הוה קבוע שאינו ניכר ותלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל ולפ"ז לפמ"ש למעלה דלכך בעיירות לא שייך קבוע דאם כן יתבטל הרוב לפ"ז בשני ימים בודאי חייב לקרות דמקיימין מעלת הרוב ומעלת הקבוע ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף