שואל ומשיב/ב/ד/קמד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קמד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה שהשבתי לבחורי חמד הלומדים בקלויז חדשים בפרעמיסלא שנתרכ"ד אדר שני ב' תזריע. מה שהקשו בתוס' פסחים דף ה' ע"א ד"ה לא תשחט שהקשו דזמן שחיטה לא הוה מיד אחר חצות רק אחר התמיד וכתבו כיון דדיעבד אם שחטו קודם תמיד כשר חשוב זמן שחיטה מחצות ואילך וע"ז הקשו ממ"ש התוס' בדף י"א ד"ה קוצרין דאף דתני אם הביא כשר כיון דלכתחלה לא יביא חשבינן ליה ממקום שאי אתה מביא הרי דכל דאינו מביא לכתחלה לא קרינן ביה ממקום שאתה מביא. ולפענ"ד נראה דשאני התם דכתיב בעומר ראשית קצירכם וא"כ התורה אמרה דבעינן שיביא עומר תחילה וא"כ כל שלכתחילה לא יביא וא"כ אינו יוצא המצוה שצריך להביא ממקום אחר א"כ שוב יכול לקצור דהמצוה א"י לקיים ממקום זה אבל שם התורה אסרה לשחוט הזבח בעוד שהחמץ קיים א"כ כל שהוא זמן שחיטה עכ"פ בדיעבד הכל בכלל האיסור ויש חילוק בין לאו ששללה התורה שלא יהי' הכל בכלל האיסור אבל כל שהוא מצוה אמרינן דצריך לעשות מן המובחר וכל שאסור לכתחילה שוב אינו נקרא מקום שאתה מביא וכעין זה חלקו בסוטה דף כ"ט לענין כל טמא וכתיב כל טהור יאכל בשר דטהור משמע ודאי ע"ש ועיין בשו"ת הריב"ש סי' של"ז הובא ביתה יוסף סי' תרל"ז ע"ש ודו"ק: עוד הקשו על מ"ש התוס' בזבחים דף ל"ב דעשה שיש בו כרת דחי עשה ול"ת ואף שלא בעידנא וע"ז הקשו משבת דף קל"ב דאמרו שם אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית דבעידנא דקא מעקר לאו מקיים עשה כאן בעידנא דקא מעקר לאו מעקר עשה ושם קאי על פסח כמ"ש רש"י בעמוד א' שם ד"ה ומה צרעת והרי שם יש גם כן עשה דכרת דפסח דבטלים מפסח היא קושיא גדולה אף שבאמת דברי התוס' בזבחים הנ"ל אינם מוסכמים ועיין חולין דף ע"ח מכל מקום עכ"פ על סברת התוס' בזבחים קשה. ולפענ"ד נראה דיש לחלק דאף דעשה דכרת דחי הל"ת ועשה אף דלא הוה בעידנא היינו דוקא שם דדוחה אותו שמכניס ידיו לבהונות כיון דהוא בעצמו צריך לקיים עשה דפסח הותר לו לעבור כדי שיקיים העשה אף שאינו בעידנא אבל אחר שיקוץ בהרת של זה דכל מי שקץ בהרת עובר בעשה ול"ת (ועיין מלמ"ל פי"א מט"צ שביאר כן בהדיא) וא"כ זה שקץ אינו עושה העשה שיש בו כרת וכל שאינו בעידנא לא הותר לאחר לעבור כדי שיקיים זה מצות עשה שיש בו כרת ומילה בצרעת אעפ"י שמל אחר מכל מקום עכ"פ בעידנא הוא אבל כל שאינו בעידנא לא הותר לאחר לעבור. ובזה מיושב מה דאמרו בדף קל"ג ואי איכא אחר לעבד אחר והקשו מזה על הב"י באו"ח סי' י"א ולפמ"ש יש לומר דבמילה שיש בו כרת ודחי אף ל"ת ועשה ואף שלא בעידנא רק דאחר לא הותר ולזה כל שאחר אינו מתכוין ואינו עובר מוטב שיעשה אחר אבל במקום אחר לא. ובזה מיושב גם קושית התב"ש סי' כ"ח לענין דהמצוה על האב. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שיש עשה ול"ת מוטב יותר שיעשה באחר דאחר אינו מתכוין וליכא איסור ודו"ק:

עוד נראה לי לחלק דשם יודע שיטהר ליומא אוחרא בזה עשה שיש בו כרת חמור ודוחה אבל בהרת אם לא יקוץ אותו מי יודע אם יהיה ראוי שאין זמן קבוע שיטהר ושם זמן קבוע למחר וזמן ממילא קאתי משא"כ במקום שצריך לעשות מעשה והראשון עיקר. שוב מצאתי בספר יד מלאכי שבסי' תקט"ז הקשה על התוס' ממה דאמרו בשבת שם לעיל מיניה ממה דאמרו שם דבשר אתי לדחות אף בצרעת ע"ש והא עשה דכרת היא. ולפמ"ש אתי שפיר דבאחר המ"ל הו"א דלא ידחה ע"ש וע"ש מה שרצה לחלק בין עובר מיד ובין מילה דיוכל למול ביום אחר וגם אני חלקתי בזה דגם בפסח יוכל לעשות פסח שני ודו"ק. עוד הקשו בעירובין דף למ"ד ע"ב ברש"י ד"ה שמיה אהל דכתב דרבנן ור"י סבירא להו כסומכוס דבעי מידי דחזי ליה למכליה בהאי שעתא בעינן והקשה השלטי גבורים דהא רבנן לא ס"ל כסומכוס וטעמייהו דרבנן משום דבעי הוא ועירובו במקום אחד והם הוסיפו להקשות דרש"י בעצמו פירש כן במשנה ד"ה ולכהן בבית הפרס דדוקא בית הפרס דלא אבל טומאה גמורה לא דאינו ראוי ללכת שם היכא קני בהאי דוכתא והיינו מטעם דבעי הוא ועירובו במקום אחד וכ"כ התוס' שם ד"ה מפני לפענ"ד י"ל דרש"י גם בדף למ"ד לא כוון לומר דס"ל כסומכוס לגמרי רק בזה ס"ל כסומכוס דבעינן שיהיה ראוי לאכילה בהאי שעתא ושם צריך להביא ממקום האחר וזה אינו ראוי עכ"פ בהאי שעתא ולא דס"ל כסומכוס דבעינן שיהיה ראוי לאכילה לגמרי כנלפענ"ד ברור. עוד הקשו בהא דאמרו בשבת דף קל"ט ולשלח להו כר"ט וכו' וקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ והקשו לפמ"ש תרר"י בברכות שם גבי אביונות וקפריסין דרי"ף ס"ל דר"א במקום ר"ע הלכה כר"ע אף בארץ וכמו ב"ש לגבי ב"ה אינו בכלל המיקל כלל דב"ש במקום ב"ה אינו משנה כלל כמו כן לגבי ר"ע ואף בארץ הלכה כר"ע ע"ש אם כן הוא הדין הכא אין הלכה כר"ט כלל אף בארץ הנה קושיא זו כבר הקשו אותי זה שנים רבות וכבר כתבתי בזה וכעת א"י מקומו אמנם לפענ"ד בפשיטות ל"ק דחכמים דר"ט הוא ר"ע והרי נחלקו בכתובות דף פ"ד אם הלכה כר"ע לגבי ר"ט דהוה רבו ע"ש וא"כ אינו פשוט כל כך שלא יהיה משנה כלל ורק בח"ל קי"ל כחכמים ולא בארץ וזה ברור ופשוט. והנה במ"ש למעלה לענין עשה שיש בו כרת דשיטת התוספת בזבחים דלא בעי בעידנא בזה אמרתי במה שנשאלתי בשנת תרכ"ד שנולד ולד בכפר וויניק בשבת הגדול ויהיה הברית מילה בשבת חוה"מ פסח שיחול תיכף אחר שני ימים טובים של פסח ושם אין שום מוהל וצריך שיבא מוהל מלבוב ומשם לכפר וויניק יש יותר מתחום שבת ואף ע"י עירוב אי אפשר לבא לשם וא"כ איך יבא שם המוהל וליסע ע"פ שם מאן ציית לעקור סיכי ומשכני ולהיות לילות וימי פסח בכפר ובפרט בפסח שצריך לספר הגדה לבני ביתו ואיכא מניעת שמחת יו"ט שצריך לשמח אשתו וב"ב וגם נזהרים בפסח מלאכול אצל חברו שאינו בדוק לו ומה יעשה והיולדת אי אפשר בשום אופן לבא ללבוב כי יש סכנה ע"י נענוע העגלה וגם הילד קשה להביא הנה ולא יהיה לו מניקת וגם האם בסכנה אם אינה מניקה בעת שהיא עוד יולדת. ואמרתי דלכאורה יבא עשה דמילה שהוא עשה שיש בו כרת וידחה ל"ת ועשה דשבת ואף דאינו בעידנא הא עשה שיש בו כרת דוחה אף שאינו בעידנא ואף דאפשר לקיים שניהם ע"י שיסע מקודם פסח לשם לפענ"ד זה לא מקרי אפשר לקיים שניהם דדוקא בשעת עשיית המצוה כל שיכול לקיים שניהם אינו דוחה אבל מה שצריך ליסע קודם הפסח זה לא מקרי אפשר לקיים שניהם ואף דמכשירי מילה כל דאפשר לעשותן מע"ש אינו דוחה השבת ה"ט דאותן המכשירין אם מתקנים ע"ש ממילא הוא גם בשבת כן אבל כאן שיסע ע"פ ולהיות שם ימים שלשה זה לא מקרי אפשר דאז אינו מקיים המצוה כלל וזה לא מקרי אפשר וגם נראה דהמוהל אינו מחוייב ליסע מקודם ודוקא בעת קיום המצוה מחויב לקיים ואז שפיר אי אפשר לקיים שניהם וכבר אמרו יכול יקדר בהרים וכו' וא"כ מה שנוסע מקודם זה לא מחויב ולא מקרי אפשר וגם ע"ת אינו מן התורה רק י"ב מיל וא"כ בודאי דוחה וגם אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ובפרט במקום דלא פשע והאי ולד מה פשע שנולד בשבת וא"כ מוטב שיחטא קצת כדי לזכות האב והילד בעצמו שיהיה נימול בזמנו כמצותו ועיין מנחות דף מ"ח ובשבת דף ד' ובתוס' שם ובכמה מקומות ועירובין דף ל"ב ובב"י סי' ש"ו ותמצא דכל דלא פשע אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ובכה"ג ודאי מועיל אף דלא הוה בעידנא ואף דכתבתי למעלה דאף שיש בו כרת לא דחי מכל מקום בדרבנן ודאי אין צריך שיהיה בעידנא וגם לפמ"ש רבינו ירוחם הובא בב"י או"ח סי' י"א דכל שאינו מצוי כעת אף שמצוי בעולם לא מקרי אפשר לקיים שניהם ואף דהב"י חולק בזה עיין שו"ת שאגת אריה סי' צ"ו שהאריך בזה ועיין שו"ת בית אפרים חלק או"ח ובמגן גבורים סי' י"א מ"ש בזה וגם כאן זה לא מקרי מצוי דלפנינו בלבוב לא ימצא איש שירצה ללכת ע"פ ולהיות שם כל שלשה ימים ואף שיוכל להמצא איש אחד שירצה לצאת בעד בצע כסף וכדומה זה לא מקרי אפשר כנלפע"ד. ועיין טור או"ח סי' תרי"ג דלעבור בספינה לדבר מצוה ביוה"כ מותר והטור השיג עליו ועיין ט"ז ומג"א שם ועיין ספר נתיב החיים בסי' רמ"ח מה שהאריך הוא ובנו הרב הגאון מוה' טיאה ז"ל והביא כמה ספרי תשובות המדברים בענין זה וע"כ לדבר מצוה חמורה כזו מצות מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות נראה לפענ"ד שהוא ודאי מותר ובפרט ע"ת שאינו רק מדבריהם לרוב הפוסקים ואף דדבריהם כתב הר"ן ג"כ דיש בו עשה ול"ת מדבריהם לפענ"ד תחומין ודאי אינו מקרי מלאכה כ"כ ובודאי אינו דוחה מצות מילה ואף שאינו בעידנא וכמ"ש לעיל וגם אפשר דמקרי מכשירי מצוה ותלוי במה שנחלקו הרנב"ר הובא בנימוק"י בב"מ פרק שני ע"ש ומ"מ לא מלאני לבי ונסעתי בעצמי ומצינו שיש באמצע הדרך מקום שיניחו עירוב המוהל והאב הילד עם הילד ויוכל לצאת ביום השבת וכן העלינו הלכה למעשה ודו"ק היטב. ודרך אגב ארשום מה שנשאלתי מר' שאול קאצינעללינזאהן ביום ב' של פסח שנת תרכ"ו במ"ש הגאון מוהרא"וו זלה"ה בש"ע או"ח סי' תמ"ה ס"ק ה' על מ"ש וטוב לשרפו דלר"י ילפינן מנותר ובירושלמי אמרו דאין שורפין נותר בלילה דכ"ז חומרא בעלמא דלא ילפינן מנותר אלא אחר זמן איסורו וע"ז ציין הגאון מרש"י דף וא"ו ע"א ד"ה עשה דכתב בלילה יבערנו וכתב דזה אליבא דרבנן זה תורף דבריו והקשה הנ"ל דהא רש"י לשיטתו דשלא בשעת ביעורו בשש ובשעת ביעורו מכאן ואילך וא"כ שם דמצא ביו"ט מותר לשרפו בלילה והשבתי דזה אינו כיון דעכ"פ ר"י יליף מנותר א"כ אין מהראוי לבערו בלילה ניהו דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר אבל עכ"פ הוה בשריפה ג"כ דיליף מנותר שוב אין מהראוי להשביתו בלילה ודוקא לרבנן דלא ילפי כלל מנותר הוא דמותר להשביתו בלילה ודו"ק. אמנם באמת המעיין בתוס' פסחים דף י"ב ע"ב ד"ה אימתי ימצא דדוקא אחר זמן איסורו הוא דשייך למילף מנותר דהיה אחר זמן איסורו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי וא"כ לרש"י דלאחר זמן איסורו בכל דבר תו לא שייך למילף מנותר דהיה אחר זמן איסורו. אמנם נראה דהנה טעמו של רש"י נראה לפענ"ד לפמ"ש חכמים דאם לא מצא עצים יהא יושב ובטל ולכך חזר בו ר' יהודה וקשה עדיין מה הועיל דיליף בג"ש אכתי קשה ועיין פנ"י בדף י"ב שהאריך בזה ומ"ש דיליף מבל תותירו דהוא קודם זמן איסורו ע"ש המעיין ברש"י שם ד"ה דנו דין אחר זה לא קאי על בל תותירו ואח"כ הוא דאמרו דנו דין אחר נותר ישנו בבל תותירו. אך לפענ"ד בפשיטות אתי שפיר דהנה באמת יש להבין מה קושיא דהא יוכל לבטלו ומן התורה בביטול בעלמא סגי אך באמת לאחר זמן איסורו אינו יכול לבטל דאינו ברשותו ולפ"ז זהו שחזר בו ר"י וס"ל דשלא בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר דלא יהא סופו להקל אבל שלא בשעת ביעורו דעדן יכול לבטל שוב הוה בשריפה דוקא דלא יהא סופו להקל דהא יוכל לבטל וא"כ לפ"ז באמת יליף ר"י מנותר רק דאחר זמן איסורו הוה קולא ואי אפשר למילף מנותר דלא יהיה קולא אבל לענין שלא ישרף בלילה באמת יליף מנותר ובפרט לפמ"ש הפ"י דיליף מבל תותירו והיינו קודם זמן איסורו שוב באמת יליף ר"י מנותר ואתי שפיר דברי הגאון. איברא דרש"י בדף כ"ח הקשה דהא בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר וכתב דברוצה לצאת בשיירא הוה קולא ולפמ"ש קודם שעת ביעורו הרי יכול לבטל ומה מקשה רש"י ומה תירץ בזה אמנם נראה דשם ביוצא בשיירא אינו יכול לבטל דאינו זמן הביטול ובאמת ביטול אינו מועיל רק מטעם דשני דברים אינו ברשותו כמ"ש הר"ן ריש פסחים וביוצא בשיירא עדיין ברשותו של אדם ולא גלתה התורה דיכול לבטל וגם איך מבטל ועדן ישתמשו עם החמץ וא"כ כל דל"מ ביטול שוב הו"ל קולא והיה כשלא בשעת ביעורו. ובזה יתיישב קושית הטור על הרא"ש ועיין ט"ז סי' תמ"ו ועכ"פ דברי הגאון נכונים ודו"ק היטב. ומה שהקשה עוד הנ"ל במ"ש הרשב"ם בפסחים דף ק"כ ע"א ד"ה הוה דבר שהיה בכלל דקי"ל כר' יוחנן דאמר דאין אוכלין אחר מצת חובה שבאחרונה כלום ע"ש וע"ז הקשה דהמעיין בש"ס שם ימצא דרבי יוחנן לא מיירי רק לענין פסח ובמצה חידש שמואל שני לשונות ומה ענין ר' יוחנן לזה. ובאמת שזה הערה גדולה אך נראה לפמ"ש התוס' שם ד"ה מפטירין דמ"ד מפטירין אחר מצה אפיקומן מחלק בין פסח למצה דפסח הטעם משום לא תשברו בו ומ"ד אין מפטירין אחר מצה אפיקומן ס"ל דהטעם משום דבעינן שיהיה טעם מצה ופסח בפיו וא"כ שוב לרבי יוחנן דפליג על רב ולא ס"ל הטעם של רב דלא יעקרו מחבורה לחבורה רק מטעם שיהיה טעם פסח בפיו וא"כ גם במצה שייך זאת ולכך כתב דקי"ל כרבי יוחנן דבעי שיהיה טעם הפסח בפיו וממילא גם במצה קי"ל כן ובאמת רב ור' יוחנן קיי"ל כר' יוחנן ולכך כתב דקיי"ל כרבי יוחנן ובפרט דלשמואל יש שתי לשונות וא"כ גם לגבי רב ושמואל קי"ל כר' יוחנן ודו"ק. ודרך אגב ארשום מה שאמרתי בביאור מ"ש בעל הגדה דהחכם שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אתכם ומשיב לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וזה אין טעם למה שהקשה וכבר כתבתי בזה בביאורי להגדה וכעת נראה דהנה פסח היה לזכר שיצאנו ממצרים ולפ"ז נראה דענין שאנו עושין לזכר שייך אח"כ ברבות הימים והשנים שיש לחוש שמא ישכח הדבר שייך זכר אבל בזמן מועט ל"ש שכחה וזה ששאל החכם מה העדות וכו' אשר צוה ד' אתכם והיינו שאתם תזכרו בלי עשיית פסח וע"ז השיב כהלכות הפסח דנצטווינו שלא להפיג טעם פסח ותיכף נצטווינו שלא להביא אפיקומן שלא לשכח טעם של פסח אף שהוא זמן מועט ובודאי נזכר טעם הפסח בכ"ז נצטוינו שלא לאכול אפיקומן שלא לשכח הטעם של הפסח ויהיה לנו לזכר על הנס שנעשה בפסח ולכך נצטווינו תיכף לעשות פסח ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף