שואל ומשיב/ב/ד/קמב

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קמב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מו"ה יעקב נ"י חתן הרב אבד"ק דאמבראווע כעת אבד"ק רימיליב. בשנת תרכ"א כ"ט למב"י אור ליום ד' פסח שני הקשה אותי בהא דאמרו בפסחים דף ע' סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד ובי"ג שונה ומטביל וע"ז הקשה דהרי התוס' בריש חולין גבי טמא במוקדשין הקשו דהא מפרכסת הרי היא כחיה וכתבו דחשו שמא יגע אח"כ וא"כ כאן בסכין דאין לחוש רק בשעת שחיטה שוב למה נחוש לזה הא עדיין מפרכסת ואינה מטמא ולכאורה קושיא גדולה היא. והנראה בזה דהנה באמת לכאורה צריך ביאור קושית התוס' דמה קושיא הא עכ"פ מטמא את הדם ודם מטמא לבשר וצ"ל דמשקה בית מטבחיא דכן ולא שייך טומאה כלל. אמנם לכאורה לפמ"ש הצל"ח בסוגיא דר"ח סגן הכהנים סי' פ"ג דלמ"ד טומאת משקין דרבנן רבנן גזרו על משקה בית מטבחייא גם כן וגם דם קדשים טמא מדרבנן א"כ עדיין קשה דעכ"פ מדרבנן מיהו טמא וצ"ל דזה אינו דשוב כל שהיא אינו רק מדרבנן בספק שמא יגע לא גזרו ושפיר הקשו ואין לומר דהא אין עושין ספק דרבנן לכתחלה אבל זה אינו דהא האיסור הוא כבר והוא טמא והספק שמא יגע אינו עושה בידים דהא אינו ברור שיגע ובכה"ג ודאי גזרו ולפ"ז גבי סכין דשונה ומטביל למה לא יטבול לכתחלה ולמה יעשה ספק דרבנן לכתחלה וז"ב אמנם עדיין קשה בהא דאמרו בדף ע"ט לענין כלי שרת שנטמאו והא לא שייך טומאה בטומאה שרץ דלא תטמא לבשר כלל. אך העיקר נראה לפענ"ד דהנה ראיתי בספר יגל יעקב שהקשה בריש חולין דמה מקשו התוס' דמפרכסת הרי היא כחיה דהא בבריאה כשר אף בלא פרכוס וא"כ יש לחוש שמא תהיה מן הבריאים ולא תפרכס כלל ותהיה נטילת נשמתה בעת השחיטה וא"כ תטמא הבשר אך נראה כיון דאינו ברור שיגע רק דחשו שמא יגע וכיון שאינו ברור שלא תהיה מפרכסת שוב בודאי מותר ולפ"ז לענין כלי שרת או בסכין הנמצא שפיר הצריכו לטבול דלמא לא תפרכס כלל וז"ב ופשוט:

והנה בשנת תרכ"ו בחג הפסח ד' דחוה"מ נשאלתי במ"ש התוס' בזבחים דף צ"ח ודף צ"ט ד"ה טבול יום בהא דאמרו סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד ובי"ג שונה ומטביל וע"ז הקשו אם נימא דלא בעי הערב שמש נחוש גם בי"ד דלמא נטמא בטומאה דרבנן ולא חש להטבילו מאתמול דהא יכול להטבילו בי"ד דלא בעי הערב שמש וכתבו כיון דהוזקק להטביל בי"ג משום טומאה דאורייתא לא חש שמא נטמא אח"כ בשום טומאה. וע"ז נשאלתי דהא יש לחוש שמא. לא הוצרך להטביל בי"ג דלא נטמא בטומאה דאורייתא ואח"כ קרה לו שנטמא טומאה דרבנן ולא חש להטביל תיכף דיכול להטביל בי"ד דלא בעי הערב שמש והדבר צריך ביאור. והשבתי בפשיטות דדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר דהנה בחגיגה דף כ"א ד"ה האונן הקשו בשם רבינו אלחנן מה הלשון שונה ומטביל דמשמע שכבר הוטבל ותירץ לו הר"י דמיירי אף שניכר שהטבילוה בעלים נמי מטבילין דאימא לא נשמרו בטהרה הואיל ואית ליה שהות כולי יומא ולפ"ז הך דאמרו בי"ד שוחט בה מיד גם כן קאי ע"ז דמיירי שהכירו שכבר נטבל וע"ז שפיר תירצו כיון שניכר שהטבילו כבר וא"כ נזקק לשמרו שמרו גם כן מטומאה דרבנן אבל בי"ג לא שמרו כיון דיש לו שהות כולי יומא וז"ב ופשוט בכוונת התוס'. והנה התוס' בחגיגה הקשו על הא דאמרו כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין והקשו הא בעי הערב שמש וכתבו דמיירי ביו"ט שחל בע"ש ויו"ט מכין לשבת הלכך מטבילין אף ביו"ט אף ליומא אחרינא ודבריהם תמוהים דהא קי"ל דאין יו"ט מכין לשבת ובספר שיח יצחק על חגיגה כתב דע"י עירוב מותר אבל הר"ן כתב דאף ע"י עירוב לא הותר רק אוכל נפש ולא מכשירי אוכל נפש וכבר נתעורר בזה האבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' י"א יעו"ש והנה כעת נעלם ממני איה מקומו של הר"ן וגם הגהת אשר"י לא ידעתי מקורו ובאמת לפענ"ד זה תלוי אם קי"ל דצרכי שבת נעשין ביו"ט ולכך מותר ע"י עירוב וא"כ דווקא אוכל נפש שרי דהתורה אמרה אך אשר יאכל לכל נפש ול"ש שבת ול"ש יו"ט וא"כ שוב דוקא אוכל נפש שרי ולא מכשירי אוכל נפש וע"י עירוב לא מכשירין איסור תורה דמכשירין בודאי אסור לעשות מיו"ט לשבת אף לר"י אבל לפי מה דקיי"ל כרבה דמשום הואיל שרי אין חילוק בין אוכל נפש למכשירין דמשום הואיל מתירין במכשירין שאי אפשר לעשות מעיו"ט ועיין מג"א סי' תכ"ז ולפ"ז להר"ן דפסק כרבה שוב אין חילוק בין מכשירין לאוכל נפש עצמו וז"ב. אמנם עדיין קשה דכיון דנטמא ולא חזי ביו"ט אף לאורחים וא"כ שוב אסור להטביל ביו"ט אף לשבת. אמנם נראה כיון דזה דוקא לכהן ולישראל מותר אף בלי טבילה לכך שייך הואיל ומקלעי אורחים ישראלים וז"ב. והנה מדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' ע"ט שהביא בשם חותנו הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שנסתפק מי שנוהג לאכול רוזניקיס ביום אחרון של חג ואם חל בשבת מה נעשה הא לא שייך הואיל דלא חזי כלל ע"ש וכן יש לשאול על חרעמזליך וקניידליך שעושין האנשים שאוכלים שמירה ומכינים לשבת דיהיה אסור דל"ש הואיל ובאמת שכן מבואר באו"ח סי' תקט"ו ס"ז דבפירות שצריך הכנה אסור גם על שבת ע"ש וה"ה בזה ואף הכנה דאפייה ובישול מקרי הכנה כמבואר במ"א סי' תקכ"ז ס"ק א' דלא כדמשמע מהתוס' ריש ביצה וע"ש ובב"י. והנה לכאורה אמרתי לפמ"ש הרמב"ן והר"ן בביצה גבי בית שנפחת דהיכא דנסתלק האיסור ממילא ואינו בגוף המוקצה שרי ה"ה כאן דבעצם הן אוכל נפש רק שהיום אוסר וכל דאזל היום שרי והבישול אינו רק משום מוקצה כמ"ש הפ"י באורך ריש ביצה ע"ש שמיישב דברי רש"י דהכנה משום מוקצה וכיון שנסתלק האיסור לא שייך משום הכנה. אך עדן צריך ביאור היאך שרי לטלטל ולאפות ביו"ט דביו"ט עדן המוקצה בעולם אמנם הגאון מוהר"ע איגר תירץ דחזיא לחולה שאין בו סכנה וזה שכיח ובח"ס שם דחה דשמא זה החולה לא יצטרך לזה והתוס' לא כתבו רק על מה שהקשו דיתבטל כל מלאכת שבת וע"ז שפיר הקשו דיכול להיות חולה שיצטרך עכ"פ לאיזה מלאכה ע"ש ולפענ"ד דברי הגאון מוהר"ע איגר ז"ל נכונים דכל דאילו צריך החולה לזה היה מותר שפיר מקרי הואיל דהיה יכול להיות שיצטרך לזה וראיה ממה דהקשו דחזי לכיסוי דם צפור ומי יודע אם יהיו לו כיסוי דם צפור וע"כ דכל דיכול לאשכוחי אופן שיהיה מותר כגון אם יקרא קן צפור שוב אמרינן הואיל ומכ"ש בזה וז"ב ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף