שואל ומשיב/ב/ד/קלז

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קלז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מבחור כהלכה לשיטת הר"ח כהן דעל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינו חייב על ביאת מקדש כמבואר בתוס' נזיר דף נ"ד א"כ הא דאמרו בשבועות דף י"ז טמא ששימש במיתה היכא משכחת לה אי דלא שהה היכי עביד עבודה ואי דשהה בר כרת הוא והא משכחת לה בכה"ג שנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה ולכאורה היא קושיא חמורה והנה באמת בטומאה שאין הנזיר מגלח עליה זהו גם הרמב"ם סובר כמ"ש בפ"ג מהלכות ביאת מקדש הלכה יו"ד והיא משנה ערוכה בנזיר דף נ"ו והר"ח כהן והראב"ד לא נחלקו רק לענין חרב הרי הוא כחלל דבזה דעת הראב"ד ור"ח כהן דאין הנזיר מגלח עליה וכמבואר בראב"ד שם בהלכה י"ג ועיין כ"מ שם באורך. אך גוף הקושיא לא קשה דכל שאינו נטמא לענין ביאת מקדש מה בכך שנטמא בחוץ שוב הוה כנטמא בפנים ובעי שיעור שהייה שיעשה עבודה דאל"כ אינו מתחייב על ביאת מקדש ועיקר החיוב על השימוש בטומאה וא"כ בלא שהה לא יכול לעבוד כלל ושפיר מקשה ורש"י דביאר דע"כ לא מיירי בנטמא בחוץ דא"כ חייב על הביאה היינו בנטמא באופן שחייב על ביאת מקדש אבל אם נטמא באופן שאינו חייב על הביאה רק על מה ששימש ושהה שיעור השתחויה זה לא משכחת שיעשה עבודה ולא ישהה שיעור וכל ששהא שוב חייב על השהיה כרת וז"ב ופשוט לפע"ד. ומה שהקשה עוד בהא דאמרו בפסחים דף ע"ט דרחמנא אמרה חלל חרב חרב הרי הוא כחלל דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דכרת קמתעביד והקשה הא בחלל חרב אין הנזיר מגלח עליה ואינו טמא טומאת הגוף שיהיה חייב כרת בזה כבר קדמו הר"ש פ"א דאהלות סוף משנה ב' יעו"ש ובצל"ח שם בתוס' ד"ה אלא שנטמא:

והנה בשבת הגדול שנת תרכ"ז מצאתי בתורת כהנים פ' מצורע שבפסוק וצוה הכהן ושחט צווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי ר' יהודה בר' יוסי רבי אומר אף שחיטה בכהן והנה זה שנים רבות שמעתי קושיא בהא דאמרו ביבמות דף ל"ג גבי זר ששימש במקדש דפריך ששימש במאי אילימא בשחיטה שחיטה בזר כשרה והקשו לוקי בשחיטת צפור של מצורע דבעי כהן ולפענ"ד ל"ק דהא שם קאי אליבא דר' יוסי כדאמרו אי בהבערה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצתה והרי ר' יהודה בר' יוסי מסתמא כאביו ס"ל דשחיטה בזר כשרה אמנם באמת אף לר' יוסי אינו רק בעשה דצוה הכהן ושחט וא"כ הרי גבי הבערה פריך הא ללאו יצא' מכ"ש בעשה וע"ש בתוס' ודו"ק היטב. והנה דרך אגב אזכיר מה שהיה אצלי בעש"ק עקב שנת רכ"ח הרב מו"ה שמעלקא אבד"ק פשטעסלוויטץ והקשה בהא דאמרו ריש פרק כל הזבחים שנתערבו בשור הנסקל וכו' ימותו ופריך הש"ס ולבטל ברובא ומשני דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי וע"ז הקשה לפמ"ש המרדכי והובא בש"ע או"ח סי' ש"כ וביו"ד סי' ק"ב דיין שזב בשבת לתוך הגיגית קמא קמא בטיל ולא מקרי דבר שיל"מ כיון שבא לעולם בתערובות ולפ"ז לשיטת ר"ת דמחיים לא נאסר שור הנסקל וא"כ אימתי יאסר לאחר שחיטה והרי נתערב כבר ובא לעולם בתערובות ושפיר יוכל להתבטל. והשבתי דלא דמי לשם דשם יין הזב אינו עומד לזוב בשבת ויוכל לזוב בחול וא"כ שפיר בטל דבא לעולם בתערובות אבל שור הנסקל עומד בחיים ליאסר לאח"כ וא"כ לא בטל. וע"ד הפלפול נראה לי לפי מה דקי"ל כר' יוחנן דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ אי נימא דיתבטל ומותר לשחטו א"כ בתחלת השחיטה תיכף יאסר שור הנסקל דהא ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכל שהתחיל לשחטו נאסר כמו אם התחיל לסקלו והרי מ"מ נקרא בע"ח דהרי שחט בו שנים או רוב עדיין הוא כחי כל שהוא מפרכס ושוב לא בא לעולם בתערובות דכל שהתחיל לשחטו והרי עודנו בע"ח לא נתבטל מתחלת השחיטה כי עדן בע"ח מקרי ולא בטל. ודרך אגב אזכור מה דהקשה הכו"פ סי' נ"ז לשיטת הרשב"א דיותרת אבר אף שחי' י"ב חדש אין ראיה דהא יוכל לחיות ומ"מ טריפה א"כ מה מקשים התוס' בחולין דף י"א ד"ה אתיא מפרה אדומה והקשו דהא פרה בת שתי שנים וטריפה אינה חיה י"ב חדש ולשיטת הרשב"א יש לחוש דלמא היא טריפה דיש לה יתרת ושפיר חיה י"ב חדש ומכל מקום היא טריפה וע"ז השבתי דלפמ"ש בספרי אשר אין בה מום בה אין מום ולא באיבריה ופירש הזית רענן דיותרת אבר לא פסול בפרה וא"כ ביותרת אין לחוש כלל דלא פסל כלל ודו"ק היטב. והנה בזה שהבאתי דברי התו"כ כה הראני שבספר מלא הרועים באות ע' לענין אין שחיטה לעוף מה"ת הביא מה שנדפס בספר כתר תורה בשם הגאון מו"ה לוי יצחק אבד"ק בארדיטשוב ז"ל הביא דברי הילקוט פ' מצורע שכתב על פסוק וצוה הכהן ושחט לקיחה בכהן ושחיטה בכל אדם דברי רבי ר"י בר"י אומר אף שחיטה בכהן וכתב דתלוי בזה במ"ש הר"י מאורלייניש דלכך שחיטה לאו עבודה הוא דנוהג אף בחולין ולכך רבי דס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה אף בחולין א"כ שחיטה לאו עבודה ולכך ס"ל דשחיטה בכל אדם ור"י בר"י לשיטתו דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה א"כ אינו נוהג בחולין ולכך ס"ל דשחיטה בכהן. והנה אם כי דבר חכמה אמר אבל אינו נכון דהרי דברי הילקוט מקורו מתו"כ כמו שמצויין שם ובתו"כ מבואר להיפך דרבי ס"ל שחיטה בכהן ונסתר הבנין. וגם מ"ש בשם ר"י בר"י וכתב דלשיטתו אזיל כמבואר בנזיר דף כ"ט נתחלף לו בין ר' יהודה בר' יוסי לבין ר' יוסי ברבי יהודה. וגם גוף הדבר אינו נכון דאיך אפשר דבבהמה יהיה שחיטה לאו עבודה ובעוף יהיה שחיטה עבודה ועוד אי אין שחיטה לעוף מן התורה א"צ בחולין שחיטה וא"כ לאו עבודה הוא כלל. ואף דבתוס' יומא לענין מירוק משמע קצת דכל שבחולין אינו מעכב בקדשים מקרי עבודה אבל בכ"ז אין לו דמיון דכל שא"צ כלל בחולין ל"מ עבודה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף