שואל ומשיב/ב/ד/קלה

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קלה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין הלל בלילי פסחים בבהכ"נ לתלמידי המופלג מו"ה יוסף מיזיש נ"י. דבריך הגיעני ביום ג' קדושים ט' למב"י ע"ד שצוה האבד"ק לומר הלל בערבית ראשון ושני של פסח בבהכ"נ אשכנזים והפו"מ והבעה"ב צווחו שאין לשנות המנהג והוא אמר שאין להפו"מ שייכות בדין ומנהג בבהכ"נ ומה גם כי זה אינו מנהג רק שכן מבואר במס' סופרים וע"ז הארכת בענין זה. והנה מה אענה ומה אשיב בזה ובעוה"ר פשתה המספחת בענינים אלו ומה גם שזה להם לכבוד ולתפארת לפני ההמון בדברי' כאלו וגם פה לבוב בבהכ"נ תוך העיר אמרו הלל בשנה זו אשר היה פסק מדו"ז רבינו הגדול בעל ישועת יעקב שלא לומר הלל בבהכ"נ כ"א בעשירי קודש. אמנם בגוף הדין הנה ראיתי שהארכת קצת בענין מ"ש הש"ך בדבר מנהג דגם לא ראינו ראיה דמניעת המעשה נחשבה מנהג והנה בזה הארכתי בגליון הש"ך חו"מ סי' ל"ז אמנם לפי שראיתי שחשבת שאין שום ראיה לדברי רמ"א ובמ"ס ובירושלמי מבואר דיש לאמרו ומצוה לאמרו אעתיק לך מ"ש הגאון התנא האלקי מוהרא"וו ז"ל בביאורו לש"ע או"ח סי' תפ"ז שציין על מ"ש רמ"א וכ"ז אין אנו נוהגין כן שלא נתקן לבקיאים כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דפסחים בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל וכו' וכן משמע בירושלמי אם שמעה מבהכ"נ יצא עכ"ל הזהב הנה סוף דבריו הכל נשמע כי הבין שזה שקורין בבהכ"נ הוא לפי שלא היו בקיאין ובאמת שהתוספתא הזו מובא בתוס' ברכות דף י"ד ובחידושי רשב"א ברכות דף י"א יעו"ש שהביא סמוך למ"ש פירוש הירושלמי שהביאו התוס' והר"ן בע"פ בענין זה והנני יוסף דהמעיין בסוכה דף ל"ח ימצא דהלל מתחלה נתקן שאחד יקרא והם עונין אחריו דהודו צריך לומר לאחרים ועיין סימן תע"ט אף גם דכל הלל שהוא בדרך שירה צריך להיות מקרא ועונין ועיין סי' תכ"ב במג"א ולכך נתקן מתחלה בבהכ"נ ובלא"ה נראה דלכך נתקנה בבהכ"נ כדי שיברכו עליה דבציבור ודאי נכון יותר לברך מביחיד וכמ"ש בסי' תכ"ב ולפ"ז לדידן שאין מברכין כלל על הלל בסדר שאומרים לכך לא צריך לאומרו בבהכ"נ. ובאמת לפענ"ד גם בש"ס פסחים דף פ"ז משמע דאין אומרין בבהכ"נ שהרי פלפלו שם בכזית פסחא והלילא פקע איגרא ולמה לא אמרו דהלילא באיגרא היה לפי שהיו מתפללין שם בציבור וע"כ דלא היו קורין רק בביתם. עוד נראה לי דעיקר התקנה של הלל היה לזכר שבאכילת פסח היו אומרים הלל וכדאמרו כזיתא בפסחא והלילא באיגרא וא"כ אז היה ציבור ביחד ולא היה אפשר שיאמרו כולם דיבלבלו זה את זה לכך תקנו שאחד יקרא וכלם יענו רק ראשי פרקים. ויש לי להוסיף דחשו שע"י אמירתם ימעטו באכילת פסח ויבא לידי נותר וע"כ אמרו בבהכ"נ והתפללו סמוך לערב ולא מעטו באכילת פסח ועכשיו לא הוצרכו לכך והזכר לפסח שהיו אוכלין לכך תקנו שיאמרו בביתם וזהו שדקדקו בלשונם כזיתא פסחא והלילא באגרא והיינו שהיו רוב הנמנים על הפסח עד שלא הגיע לכל אחד רק כזית ולכך היו יכולים לומר הלל כלם ועכ"פ נראה שאין ראיה שהיו אומרים הלל בבהכ"נ הבקיאים. וראיתי למעלתו שהקשה על מ"ש התוס' בפסחים דף ס"ד וכ"כ הרמב"ם פ"א מק"פ שהלוים אמרו הלל בעת השחיטה וההקרבה ובפסחים דף צ"ה ודף קי"ז אמרו אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו הלל משמע דישראל אמרו. ולפענ"ד לק"מ דאז לא היו לוים בעת שעמדו על הים ולכך כל ישראל אמרו שירה והלל אבל בעת הקרבת הפסח על המזבח שנסדרו כהנים ולוים וישראלים אמרו הלוים הלל שהיה במקום שיר על הקרבן ובזה מיושב מה שהקשית על התוס' יו"ט שפירש קראו את הלל שנביאים תקנו לומר על כל פרק ופרק והקשית דבש"ס נחלקו ואיכא מ"ד דאמרו דמשום דשחטו את פסחיהן אמרו ההלל ולא ס"ל טעמא דנביאים תקנו ולפמ"ש אתי שפיר דנביאים תקנו על כל פרק ופרק והיינו בכל יו"ט כמ"ש הרשב"ם בדף קט"ז. והנה רש"י נראה שמפרש דקראו הלל קאי על הכתות ולא הלוים וא"כ לא היה במקום שיר ולכך פירש משום דנביאים תקנו על היו"ט לומר שירה אבל אם הלוים אמרו לא הוה משום יו"ט רק משום הקרבת הקרבן. ובגוף הדבר שאמרו אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו את לולביהן ולא אמרו הלל נראה לפענ"ד דהכוונה של התמיה היא לפי שכשישראל שחטו אז את הפסח במצרים היו המצרים קוהין ששחטו את אליליהם כמ"ש הטור סי' ת"ל שלכך נקרא שבת הגדול וגם מצות הלולב הוא להורות שדידן נצח כמבואר במדרש פ' אמור וא"כ ל"ש שלא יאמרו שירה על נצחונם לכך אמרו וכמ"ש. ובזה נראה דלכך נקט בדף צ"ה וישראל נטלו את לולביהן ורש"י כתב דאגב גררא נסבה ולפמ"ש א"ש דזה מורה על הטעם שאמרו הלל. ומה"ט בפסח שני לא אמרו בעת אכילה משום דאכילה היה בשביל יו"ט שהנביאים תקנו ולכך בפסח שני שלא היה יו"ט לא תקנו אבל העשייה שמורה על נצחונם לכך אמרו וכמ"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה כפי מ"ש יש לומר הלל אם מצד מצות יו"ט או מצד הגדלת הנס והנה מצד יו"ט אין לומר בבהכ"נ כמו שאין אומרים בשבועות וסוכות בלילה ופסח שאני שאמרו בתוך הגדה שנצטוינו לספר ביצ"מ אבל בזמן שהיה בהמ"ק קיים והיו אומרים בעת שחיטת הפסח תקנו שיאמרו בבהכ"נ שהיו מתפללין סמוך לערב ועכ"פ מנהג שלנו שלא לאמרו תורה היא ועיין שו"ת שער אפרים סי' יו"ד מ"ש בענין המנהגים שספרדי א"י לדון לאשכנזים ובעוה"ר אנו בני אשכנזים כל אחד לובש אדרת חדש למען כחש ועיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סימן ר"ץ מה שכתוב בענין שינוי המנהג ושינוי נוסחא אמנם כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. ומ"ש אתה דתלוי במה שנחלקו הפוסקים אי מברכין על הלל דאם נימא דאין מברכין כדעת ר"ץ ורע"מ ואינך א"כ שוב אין נ"מ אם יאמרו בבה"כ או בבית יפה כתבת. וגם מ"ש דא"י הרב לשנות בלתי הפו"מ כמ"ש בנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' י"ז אמנם לא זאת בלבד עשה לנו זה האיש ויש עליו קושיות חזקות ביותר ע"כ לא תשמיע במרום קולך כי אך זה רצונו שיתהדר ששינה מנהגים וכאשר נזכה לצאת ביד רמה אז ידעו הכל כי בני ישראל יוצאים ביד רמ"א ז"ל. והנה לכאורה היה נראה לי דתקנות הציבור מתנהגים רק ע"פ ב"ד מהא דאמרו בב"מ דף צ"ו נמעול ב"ד ופירש"י נמעול ב"ד של ישראל שבאותו דור שכל תקנת משפט תלויה בהן ועל ידיהן נוהגין חוקות המתוקנים לציבור מאז אלמא דחוקות המתוקנות לציבור תלוי בהב"ד שבדור ולכאורה היא ראויה נפלאה דמכ"ש מנהגים של בהכ"נ דתלוי בהב"ד אמנם אחר העיון יש לחלק ע"פ מ"ש לפרש מ"ש דמנהגן של ישראל תורה הוא וביארתי דחמור מד"ת ע"פ מ"ש העקידה בשער סדום דמה שהאדם עובר ויודע שעובר רק שבולמוס התאוה גובר זה אין רע כ"כ דיוכל לשוב אח"כ דהא יודע שחטא אבל מי שחושב שהדין כן זה אין לו תקנה ולפ"ז בשלמא אם עוברים על דין הדין לא נעקר ויש מקום שישיבו אבל במנהג שכל כחו אינו רק שנהגו כן ואם נעקור המנהג שוב בטל כל כחו דהא כל שנעקר המנהג שוב בטל כל כח המנהג ולפ"ז ה"ה כאן בשלמא דין שפיר תלוי בכל ב"ד שבכל דור דמכל מקום הדין לא ישתנה אבל במנהג אם יהיה ברשות הב"ד לעקרו שוב יתבטל המנהג ואין כח ביד ב"ד שבדורינו לבטל מנהג שנהגו מאז. ובלא"ה נראה דדוקא בחקי משפט נמסר לב"ד שהפקר ב"ד הפקר ורשות בידם לתקן תקנות ולעקור תקנות קבועות כפי מה שדעתם נוטה וכל ב"ד שבדור רשות נתונה להם אבל מנהג בבהכ"נ מה להב"ד בזה ועיקר נתקן המנהג עפ"י הפרנסים שהם במקום גדולי הדור וגם בד"מ יכולין טובי העיר לתקן כמבואר בחו"מ סי' ב' מכ"ש מנהגי בהכנ"ס שהבהכ"נ נבנה על דעתם ואין לרב רשות לשנות ובלא"ה הא המנהג נקבע קודם שבא הרב ואיך יוכל לשנות וכעין דאמרו אם נדרו קודם לגזירתינו וכו' ואם לאו וכו' ושאני דין וחוקות המתוקנים לציבור שאין שייכות לאלה פרנסים ולא לרבנים וחז"ל תקנו אותן תקנות והרשו לכל ב"ד שבדור שיוכלו לבנות ולעקור כפי מה שיראו להם אבל מה ענינם למנהגות שנוהגין בבהכנ"ס ובספר מקמ"ח הביא בשם הגאון מקארלין ז"ל ראיה שב"ד שבכל דור ודור הם המתקנים התקנות אף שכבר נתקנו והביא ראיה מש"ס הנ"ל להראב"ן. ולפמ"ש אתי שפיר דאין משם ראיה. ובגוף דברי ראב"ן שכתב בהא דאמרינן בכל דוכתי דאפקעינהו רבנן לקידושין ה"מ בימי חכמים הראשונים שהיה כח בידם להפקיע הקידושין אבל בזמן הזה לא ופסק לענין אין אונס בגיטין דמסיק ריש כתובות דהוא משום דאפקעינהו רבנן לקידושין דבזה"ז לא שייך זאת. הנה לפענ"ד אף שאיני כדאי אף לפלפל בדבריו מ"מ הרשות נתונה ובפרט שכל הקדמונים לא נחתי לזה. ולפענ"ד הא הטעם דאפקעינהו רבנן לקידושין הוא משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכתבו התוס' ריש כתובות דמה"ט תקנו לומר כדת משה וישראל ולפ"ז כיון שעיקר הקידושין היה נתקן כדת משה וישראל והו"ל כאומר ע"מ שירצה אבא א"כ כל דמשה וישראל לארצו בזה וכבר אמרו חז"ל דלתבטל הקידושין וא"כ אינו עושה כדת משה וישראל מה בכך שהב"ד שבזמנינו אין בכחם לבטל הקידושין הא הוא תלה בדת משה וישראל וחז"ל הקדמונים לא רצו בזה והו"ל כתנאי שתולה על מנת שירצה הגדול שבחו"ל שאף שאין בזמנינו חכמים גדולים מ"מ הוא תלה בגדול שהיה בימים הקדמונים והרי נתברר לנו דהוא לא רצה וז"ב כשמש לפענ"ד. ובזה מבואר מ"ש תינח דקדיש בכספא קידש בביאה מא"ל ומשני הפקיעו חז"ל הקדושין דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וקשה למה ניחא ליה בכספא ולפמ"ש בכספא יכולין גם ב"ד הקטן לבטל ולהפקיר דהפקר ב"ד הפקר הוא בכל דור ודור אבל ביאה דצריך גדול הדור הוצרך הש"ס לחדש משום דמאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ובזה ממילא אין ראיה מדברי הש"ס ב"מ דשם בודאי ב"ד שבכל דור אלימי בממון דהפקר ב"ד הפקר ודו"ק ועיין פ"י בגיטין דף ע"ד דגם בגט צריכין לסברא זו דאפקעינהו רבנן לקידושין דאל"כ היאך יכולין הם להחזיק הגט שנפסל שיהיה גט כשר וע"כ דמפקיעין הקידושין ע"ש וא"כ בזה ממילא גם בגט אתי שפיר דמפקיעין הקידושין שהרי תלה הקידושין בהם. ויש להמתיק הדברים דבשלמא בכסף ע"כ צריך להיות הפקר ב"ד לפי הב"ד שבאותו הדור שהרי הפקר ב"ד אינו רק משום דכל דיש טעם או מגדר מלתא וכדומה יכולין ב"ד להפקיר כמ"ש המרדכי בפ"ג דקידושין וא"כ לא יתכן רק להב"ד שבאותו דור שיראו כפי העת וכפי הזמן אם יש טעם בדבר או לא וע"כ דתלוי באותו ב"ד. ודרך אגב אסמוך ענין לענין מה שנשאלתי בשנת תרט"ז א' תבא י"ד אלול במ"ש לי הרב מו"ה מיכל היבנער נ"י אבד"ק ניזניב שקורין אותו בכל שבת שיתפלל בבהכנ"ס הגדולה ובחול מתפלל בבהמ"ד החדש בנוסח ספרד ובבהכנ"ס מתפללין בנוסח אשכנז והנה דרכם שם בעת בא החתן או לברית מילה או מן ח"ק או חברה ביקור חולים לבהכנ"ס מתפללין שם נוסח ספרד וע"ז שאל אם בא שמה אם יתפלל בנוסח אשכנז או יתפלל בלחש בנוסח ספרד וגם אם יסכימו כלם להתפלל בנוסח ספרד אם טוב הדבר לשנות כי בלא"ה בימות החורף גם אנשי בהכנ"ס מתפללין בבהמ"ד נוסח ספרד כי התפלה מבולבלת. הנה בזה פסול אני לדין וכבר האריך בענין כיוצא בזה בשו"ת זקני בעל שער אפרים סי' יו"ד וסי' י"ג שלכאורה כיון שאני אשכנזי אני נוגע והעלה שם שאינו מקרי נוגע וגם א"י לבטל מנהג הראשונים וגם אין שום חשש אם אחד מתפלל כנוסח חבירו ואני אומר ע"ד הלצה ע"ד שהשיב ר' תנחום בסנהדרין אתון מצו להיות כוותין אנן א"א להיות כוותייכו שאנן מתולדות בני אשכנז וא"כ מנהג אשכנז קדים וגם משום לא תתגודדו לא שייך בזה שאין נ"מ כ"כ בנוסח התפלה וכמ"ש בשו"ת שער אפרים שם ובשו"ת מעיל צדקה. אמנם לפענ"ד יש נ"מ רבתא לענין תפילין בחוה"מ שעכ"פ הנוהג מנהג אשכנז איסור גמור לבטל מצות תפילין בחוה"מ וזכורני שראיתי מכתב הפ"י בספר לוחות העדות שכתב על הגאון הנודע מוהר"ר יהונתן ז"ל שחלילה הוא נוהג מנהג וכו' שהרי אינו מניח תפילין בחוה"מ וא"כ בא וראה עד היכן מגיע הדברי' שחשב הפ"י זאת לאפקורסות חלילה וא"כ אם יתפללו כלם בנוסח ספרד אז יתבטל לגמרי מצות תפילין בחוה"מ וגם לא תהיה יציבא בארעא וכו' שאנחנו אשכנזים ומבני בניהם כמ"ש בהקדמת הד"מ והם ג"כ אשכנזים רק שמתפללין בנוסח ספרד וכבר נודע מ"ש האר"י הובא במג"א סי' ס"ח דיש לכל שבט שער בפ"ע ואני נתתי סמך וירא ישראל שוכן לשבטיו ודרשו חז"ל ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים ואמר ראויין שתשרה עליהם שכינה והיינו כל שבט היה לו שער בפני עצמו ובכ"ז אל אחד לכולנו וע"כ ראוין שתשרה עליהם שכינה ויש לדבר בזה הרבה וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' וע"כ חלילה לשנות כנלפענ"ד: ודרך אגב אזכור מה דנשאלתי מ"ק קראקא ביום ד' תזריע י"ג למב"י שנתרי"ז מהמיועד להיות חתן דודי הרב החריף מו"ה יוסף נ"ז נ"י ושמו ר' משה ריינהאלד אם יש להלל תשלומין אם שכח יום אחד לומר ביום השני כמו דיש תשלומין לק"ש ותפלה הנה צר לי המקום לפלפל בזה. אמנם הדבר ברור דאין לו תשלומין דהרי קיי"ל דתפלת המוספין אין לו תשלומין והטעם בתלמודי הרר"י דתפלת המוספין דאינו רק שבח ושאר תפלות שהן רחמים אין בקשת רחמים עובר ע"ש וא"כ ה"ה הלל דאינו רק שבח לא שייך תשלומין וז"ב. ודרך אגב אכתוב מה דהקשה עוד על מ"ש הטורי אבן במגלה דף י"ט ע"ב דחש"ו אין מוציאין אחרים י"ח והקשה הטורי אבן דהא צריך שישמע ויטה אזנו למה שקורא וא"כ אם הרהור כדיבור דמי למה לא יוצא בהרהור וכתב דע"כ אתי כמ"ד הרהור לאו כדיבור דמי ולפ"ז הקשה דהרמב"ם פסק הרהור כדיבור דמי ולמה לא יוצא בשמיעת חש"ו. הנה באמת הטורי אבן מתרץ עוד תירוצים אמנם שינויי דחוקים לא משנינן. אך לפענ"ד גוף קושית הטורי אבן לא קשה דהרי אף שאינו מבין בלה"ק בודאי יוציא ע"י שמיעה ועיין בסי' ס"ב סי"א ובסי' קצ"ג ס"ק ב' במ"א ולפ"ז לפענ"ד א"א להרהר כל שאינו מבין ובודאי אינו יוצא בהרהור וע"כ לא יצא בהרהור אף למ"ד הרהור כדיבור דמי רק כשמבין אבל באינו מבין אי אפשר להרהר שאינו מבין כלל וז"ב ועי' מ"ג סי' ס"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף