שואל ומשיב/ב/ד/קכד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קכד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מוה' צבי אלימלך נ"י טייכער בהרב ד"ק זאלין מו"ץ ד"ק פרעמיסלא:

מכתבו הגיעני תמול יום ג' תשא ט"ז אדר בדבר שאלתו במה שהקול נשמע במקום שעושין מלח טאלפין מתערבים בתוכו שם קמח ומקודם היה עושים מלח עם שעוה שיחזיק הטאלפין וכעת בא הפקודה מהשרים העומדים ממעל לערב קמח כדי שיתערב ויתחזק ביחד ומעלתו האריך במה שיש לדון אי בטל בששים או מקרי דבר המעמיד. הנה כבר נשאלתי בזה מהרב הה"ג מוה' אליהו נ"י אבד"ק דראהביטש והנה מ"ש משום דבר המעמיד ודאי לא מקרי דבר המעמיד שאינו עשוי להעמיד רק לדבק שיתחזק ויהיה ביחד ולא יתפרד ול"ח דבר המעמיד שאינו מעמיד הדבר בעצם רק כדי שלא יתפרדו הדברים וגם כל שאין הקמח מעמיד מצד עצמו רק גם מצד האור שמערבו ומחזקו בכה"ג ל"מ דבר המעמיד וע' שו"ת רמ"ע מפאנו אמנם בגוף הדין הנה הדבר מבואר בתוס' ע"ז דף ל"ג ד"ה העיד דהאור שורפו ומותר אעפ"י שמערבין בו דם ואף ששם מבואר רק כשמשימין דם בשעת רתיחה ללבנו וכאן מבשלים ביורות אבל ברא"ש שם מבואר בהדיא דאף במבשלו הוא הדין ואף דשם מבואר כשנותנין מעט דם מכל מקום פשיטא דגם כאן מעט קמח מערבין בו באופן שעכ"פ יש ששים נגדו ופשיטא דכלה באור ועיין פר"ח סי' ק"ה ביו"ד ס"ק נ"ח שהאריך הרחיב הדיבור בזה הן אמת שהריטב"א בשם הראב"ד פירש פירוש אחר בש"ס ואין ראיה מזה דדוקא בכחו של נכרי לא גזרו בזה ע"ש וכן בחידושי ת"ח חולק ע"ז מכל מקום הרי ר"ת אומר כן ועיין ביו"ד ס"ס קל"ד בהג"ה שהרמ"א העתיק דברי המרדכי ומטעם שנטל"פ וצ"ע דר"ת התיר מטעם שאזיל לאיבוד וכלה ביין ודברי המרדכי בעצמן צ"ע שערבב הטעמים וע"ש בהגהת מהר"ם ועיין בפרי מגדים במשבצות סי' ס"ט ס"ק כ"א במ"ש דליבון לא שייך באוכלין וצ"ע בתוס' כאן ועכ"פ לפענ"ד בכה"ג שאינו עשוי רק לדבק ואינו אלא חשש משהו ובטל קודם פסח וכלה במלח אין לחוש כנלפענ"ד ובלא"ה כיון שעכ"פ בעין ודאי ליכא בהמלח רק טעם בעלמא בלא"ה יש שני דיעות אי חוזר וניעור בפסח וקמח במלח לדעת הרבה פוסקים קמח מקרי לח ואינו רק טעם בעלמא ופשיטא שיש לסמוך ע"ז כנלפענ"ד והרוצה לעשות עצהיו"ט יראה שילבן הטאלפין באור ואז מותר אליבא דכ"ע ודברי הפרי מגדים שכתב דאין ליבון באוכלין הנה גם הוא בעצמו מפקפק בזה וכבר כתבתי שמדברי תוס' בע"ז הנ"ל לא נראה כן. והנה כבר כתבתי כי הרב מדראהביטש כתב אלי בזה ומרוב טרדות נעלם ממני לפי שאז זה שבתי הבית מאשר הייתי על הדרך קודם פורים העבר ואח"כ כשבאתי לביתי באסתר תענית הנדחה אז הקיפו עלי ענינים רבים וגם אז היה אצלי נכבדי עיר בריסק אשר נתנו לי משרת הרבנות דשם וע"כ לרב הטרדות לא ידעתי איה הנחתי התשובה אח"כ חפשתי והנני מעתיק לשון השאלה וז"ל במה שבאה הפקודה לעשות המלח עם קמח דגן וכפי החקירה מהאומנים מחזיק היורה לערך אלף ושני מאות טעפ רק מפני שהוא בלתי אפשר שתהיה היורה מלאה לכן בעת שמשימין המי מלח נחסר מהיורה חלק חמשית דהיינו בערך שני מאות וארבעים וקודם שמשימין לתוך היורה המי מלח מושחין את היורה בעיסה מקמח דגן וזאת הטיחה אינה שוה בכל פעם לפעמים ג' טעפ ולכל היותר ח' טעפ וע"י חוזק הרתיחה ממי המלח נדבק ממי המלח הרבה ונעשה מזה שטיין זאלץ עד שבכל ארבעה עשר יום צריכין לגרור הרבה ולטוחו מחדש היורה וזאת הטיחה נוהגת בין בטאלפין גדולים ובין בטאלפין קטנים כל ב' שעות ביום מטילין קמח א' טא"פ ובכל כ"ד שעות נעשה מלח לערך שלשת אלפים טעפ והקמח שמטילין לתוכו י"ב טע"פ חוץ מטיחת היורה שהוא לערך שמנה טעפ נמצא שיש חילוק בין טאלפין גדולים לקטנים שבהגדולים אין נותנין קמח רק שמטיחין היורה וגם הטיחה בעצמה אינו רק בי"ד ימים ולפעמים בי"ח ימים ובהקטנים מטיחין את היורה בכל ח' ימים וגם נותנין קמח כהנ"ל. והנה גם הוא הביא הך דהתוס' בע"ז וכתב דאף שחוזר וניעור בפסח הא בלח אינו חוזר וניעור כמבואר במ"א סי' תמ"ז ובסי' תנ"ח במ"א ס"ק א'. עוד חידש דהנה באמת חליטה מותרת לדינא דש"ע רק שאין אנו בקיאין בחליטה ומטעם דשמא לא נחלט תיכף ונאסר ותו לא מועיל מה שנחלט אח"כ ולפ"ז כיון דמבואר בסי' תס"ז דבחרדל שהוא חריף יאכל מיד וא"כ מכ"ש במלח דהוא חריף יותר ותיכף נחלט ומכ"ש לדעת הטור דמ"פ נקרא מי מלח כמבואר סי' תס"ה א"כ מ"פ אינו מחמיץ ויפה כתב בזה. ובאמת היה מקום לומר בדרך אחר ע"פ מ"ש הנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' כ"ה דבמשהו יש להקל בחלוטה אבל אני כתבתי בגליון דדבריו צ"ע אך מה שטחין היורה בעיסה יש לחוש לפרורין בעין ע"ז כתב דהוה חמץ נוקשה ובפרט ששמע שמערבין בו סיד והוה כחרכו קודם זמנו דהותר רק בשביל דאחשביה וגם לא אחשביה לטעם העיסה וגם המי מלח אינו ראוי אפילו לאכילת כלב רק לתבשיל הם עשוים ובכה"ג שרי והנה מסיק דיותר טוב ליטול הטאלפין הגדולים וגם יש ללבן הטאלפין ועכ"פ לא יקחו רק ממה שנעשה קודם פסח וכמ"ש ות"ל בראשית ההשקפה אמרתי יסוד ההיתר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף