שואל ומשיב/ב/ד/קיב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קיב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר הראה לי הרב החריף מו"ה אשר שטרוים מ"ק טארני ביום ה' העבר דברי התוס' בחולין דף ק"ב ד"ה שאין שהקשו דא"כ אמאי לא חייל עליו איסור אבר מן החי כיון דליכא מטריפה אלא חצי שיעור ובשבועות אמרינן דשבועה חל אחצי כזית וע"ז הקשה דלא דמי דשם שפיר חל דשבועה אסור בכ"ש ולוקה שפיר חל על חצי שיעור דהוה חמור על קל אבל כאן האבר מן החי דיש בו בשר וגידין ועצמות ובכללות הו"ל אבמה"ח אבל הגידין ועצמות אינו חל על טריפה דגידין ועצמות אין אסור משום טריפה וא"כ איך יחול חצי זית על חצי זית ולפענ"ד לק"מ דכל דאבר מן החי גזירת הכתוב דלוקה אף שאין בו כזית שפיר חל על טריפה וז"ב ופשוט ודו"ק. ומה שהקשה בהא דאמר לוי במעילה דף ט"ו דאפילו לאכילה נמי מצטרפין ופירש"י לחייבו שתים משום בהמה טמאה ומשום נבלה וע"ז תמה דלמה יתחייב שתים והא אין כאן רק חצי זית נבילה וחצי זית טמאה וניהו דסבר לוי דמצטרפין היינו להתחייב אחת אף דאין בכל אחד שיעור אבל לחייב שתים מנ"ל. באמת שהיא לכאורה תימה אבל לפענ"ד סברת רש"י כיון דאין בכל אחת שיעור ומ"מ מצטרפי א"כ הוה כאילו יש כשיעור טמאה כזית ונבילה כזית ודו"ק כנ"ל לפי חומר הנושא:

והנה ביום ד' בא שנת תרכ"ח הראני הנ"ל. מ"ש המחנה לוי בחידושיו לחולין דף פ"ט דהביא בשם הרשב"א במ"ש התוס' בדף צ' שם ד"ה אלמא דאין אבמה"ח חל עד שיולד והרשב"א נתן טעם משום דקודם שנולד יכול להתירו ע"י שחיטת אמו ע"ש והקשה הנ"ל מלבד דלא נמצא כן ברשב"א רק לענין גיד ע"ש ריש גיד הנשה בד"ה אלא בולדות קדשים אף גם דאם כן בבהמה טמאה דלא שייך שחיטה שוב חל אבמה"ח אף קודם שיולד ואיך גיד הנשה נוהג בבהמה טמאה ועיין בדף ק"א ע"ב דלר' יהודה נוהג בטמאה ושם איסור אבמה"ח קדים. הנה לפמ"ש המחנה לוי שם דלרבי יהודה ע"כ חל משום דס"ל דלבני יעקב נאסר גיד והיא גזירת הכתוב לכך חל גם על אבמה"ח הקדום א"כ לא קשה על ר' יהודה אבל בלא"ה לא קשה דכל דבישראל לא חל איסור אבמה"ח רק בעת שיולד שוב לא מצי לחול על בהמה טמאה דכך גזירת הכתוב דאבמה"ח לא מקרי עד שיוולד יהיה מאיזה טעם שיהיה ניהו דבטהורה יש לנו טעם אבל מ"מ ראינו דהתורה לא אסרה רק משעה שיוולד אף בטמאה לא חל עד שיוולד דלא נשתנה האיסור בשביל טעם ואנן לא דרשינן טעמא דקראי שעי"ז ישתנה הדין ועיין בתוס' גיטין דף נ"א ובתוס' סוטה ריש פרק שני. ומה שהקשה על מה שחידש בספר ברוך טעם במ"ש בתוס' רי"ד דלכך בב"א אחע"א משום דהי מינייהו מפקית ולפ"ז חידש דאם השני הוא איסור מוסיף אז דוקא האיסור המוסיף חל אף דהוא בב"א דלא שייך הי מינייהו מפקית דהשני בודאי חל ולא הראשון וע"ז הקשה הוא דאם כן בריש פרק גיד הנשה דאמר דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בב"א והרי איסור מוקדשין הוא איסור מוסיף ושוב אין מהראוי שיחול איסור גיד הנה זה קושיא חמורה. ולפענ"ד יש לדחוק דאיסור גיד היא בעצמותו ואיסור קדשים הוא משום דאמן הי' קדושים ושוב לא יוכל איסור קדשים דאינו בעצם רק מצד שהן וולדות קדשים לדחות איסור גיד הנשה דהוא בעצמותו כן נראה לפענ"ד לפי חומר הנושא. עוד הקשה על מה שהקשה על דברת הפליתי סי' ס"ב שהקשה על רש"י בחולין דף ק"ג דאתי אבר וחל על טריפה משום דאיסור גה"נ מגו דחל על ב"נ חל על ישראל ולא כתב מגו דחל איברים שאין בהם כזית רק בצירוף גידין ועצמות דלא חל איסור טריפה ומגו דחל על זה חל נמי על אברים שיש בהם בשר גידין ועצמות. וע"ז הקשה למ"ד דלאו לאברים עומדת וא"כ לא חל איסור אבמה"ח קודם שנפרש ולאחר שנפרש נפרד מאברים שלא נפרשו ואיך שייך מיגו. הנה לפענ"ד ע"כ לא נחלקו אי לאיברים עומדת או לא רק בבהמה שלימה דלא עומדת להיות חותך אבר ממנו אבל כל שכבר נחתך אבר ממנו בודאי עומדת שאר הבהמה גם כן לחתוך אבר אבר וא"כ בכה"ג דכבר נחתך אבר אחד שוב מצי לחול על שאר איברים מגו דחל על האבר שאין בו בשר גידין ועצמות ודו"ק. והנה במ"ש למעלה בשם ברוך טעם ראיתי בספר שו"ת רמ"ע מפאנו שכתב בהיפך דלמאן דלית ליה איסור כולל בשוין רק במוסיף א"כ בב"א דמאן מפיס מי הוא מוסיף ומי מקודם אף בחמור על קל לא מצי לחול דמי יאמר שהחמור חל על קל דלמא להיפך ע"ש לענין שבת ויוה"כ וא"כ מבואר דבת אחת אינו בחמור על קל ולא חלו זע"ז כלל ע"ש ואף דהרמ"ע לא הזכיר הך דתוס' רי"ד אבל עכ"פ ס"ל דבב"א ל"ש כלל חמור על קל ודו"ק. והנה הנ"ל שאל על מה שחידש הכו"פ סי' פ"ז בסברת הנקודה נפלאה דכל דאינו בשר בחלב לענין אכילה שוב לא מצי לחול איסור הנאה ול"ש מוסיף וע"ז שאל דהא המבשל חלב בנבילה חייב וא"כ הוה שם בב"ח לענין בישול וה"ה לענין הנאה אף דלא חל על אכילה והשבתי דזה אינו דכל סברת הכו"פ כיון דכל חד בפני עצמה שרי ובנתינת טעם תלוי וכל דלענין אכילה מותר והוה כל אחד בפני עצמה היתר איך מצי לאסור בהנאה הא הוה כל אחת היתר וההתחברות אסר לאכול ואיך תחול איסור הנאה אבל לענין הבישול בעצמו דלא תלוי בנ"ט שפיר יש לומר דהתורה אסרה לבשל אף ששניהם היתר התורה אסרה התחברות שני היתירים אלו לבשל ביחד כיון דלא תלוי בנו"ט אבל לענין הנאה כל דלענין אכילה שרי ולא שייך בשר בחלב שוב אי אפשר לומר שחל על הנאה דכל דלא שייך אכילה ל"ש הנאה ושוב ראיתי דזה אינו דהרי הנקודה נפלאה קאי לענין בשר בהמה טמאה בחלב דא"י לחול על בשר טמא שם איסור בשר בחלב ושם ל"ש לומר דכל אחד בפני עצמו שרי ואפ"ה לא הוה בשר בחלב משום דהתורה לא אסרה בשר בהמה טמאה לענין בשר בחלב וא"כ שוב יקשה דהא לענין בישול חל ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף