שואל ומשיב/ב/ד/קד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מרבנן אוהבי ורעי מנוער בענין אי יום שלשים נחשב לחדש העבר:

אשר כתבת שראית בגליון הש"ע שלי במג"א שכתבתי על דברת המג"א סי' נ"ה ס"ק יו"ד שמביא ראיה דיום שלשים נחשב לחדש העבר מש"ס נדרים וע"ז כתבתי בזה"ל בשו"ת פ"מ מביא ראיה ממשנה מפורשת פ"י דשביעית השוחט את הפרה וחלקה בר"ה אם היה חדש מעובר משמט הרי דיום שלשים חשוב לשנה העברה. וע"ז כתבת דבאמת לפ"ז קשה קושית הפ"מ על הא דמבואר בש"ע אהע"ז סי' קכ"ו מחלוקת הפוסקים אם יום שלשים נחשב לעבר. ובאמת שלכאורה קושית הפ"מ בסי' פ"ג ח"ב הנ"ל הוא תימה גדולה וכתבתי דלק"מ דשאני שם דפשיטא דאין נחשב יום שלשים משנה שעברה לשנה הבאה ורק בחדשים יש לומר דנחשב להבא אבל שם היא שנה אחרת וע"ז כתבת דלא הבינות מה נ"מ בין שנה לחדש. הנה קצרתי באמרים אבל לפענ"ד הדברים נכונים וצריך אני להעתיק מ"ש הרמב"ם בהלכות קידוש החדש פ"א ה"ב וז"ל לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות וכו' מוסיפין חדש אחד וכו' שא"א להיות השנה י"ב חדש וכמו כך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים וכתבתי על הגליון דמקורו ממגלה דף ה' ופירושו של רבינו נפלא ועיין רש"י שם. עוד כתב הרמב"ם פ"ח שם ה"א בזה"ל חדשי של לבנה כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים כמו שביארנו ואי אפשר לומר שר"ח יהיה במקצת יום עד שיהיה מקצת היו' מחדש שעבר ומקצתו מהבא שנאמר עד חדש ימים מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות לחדש וכתבתי ג"כ שיצא לו ממגלה דף ה' ופירושו נפלא ועיין רש"י שם. והנה מדבריו למדנו דבר חדש דמה שהוא שני ימים ר"ח הוא לפי שבאמת הקביעות והמנין מיום השני שזהו עיקר ר"ח רק לפי שיום הראשון מקצתו ר"ח לאחר שכלה הזמן י"ב תשצ"ג ואי אפשר לעשות אותו מקצת ר"ח שאין מנין שעות לחדשים ולכך עושין יום כולו חדש וכ"כ בה"ד בביאור שם וכ"כ בטור או"ח סי' תכ"ז ולפ"ז בשלמא בכל ר"ח יש מקום לחשוב יום הראשון לחדש הבא דאחר י"ב שעות תשצ"ג חלקים שייך לחדש הבא ומקצתו לעבר ומקצתו להבא אבל בר"ה דאין מונין ימים לשנה א"כ אי אפשר לומר דיום הראשון הוא משנה הבא דהא עד י"ב תשצ"ג הוא בודאי משנה שעברה ואי אפשר לחסר השעות הנוספות מהשנה שעברה ולכך ע"כ נחשב לשנה העברה והוה כאילו נשלם השנה באותו יום וז"ב משא"כ בשאר חדשים. ובזה מבואר לפענ"ד הטעם מה דבר"ה שני ימים חשובים כיומא אריכתא משום דאי אפשר לחשבו לשני ימים דא"כ מה נעשה באותן שעות שמקצתו מעבר ומקצתו להבא ולכך אמרו דהוה כיומא אריכתא רק דלפי דלקולא לא הוה כיומא אריכתא ועיין מג"א סי' תק"ג לכך משמט דחשבינן לשנה העברה דספק ממון לקולא וז"ב ועיין במגן גיבורים סי' ק"ח ס"ק ט' שדחינו בזה דברת דו"ז הגאון בבנין אריאל וכתבנו דשני ימים ר"ח לאו מספיקא הם רק דכל דמקצתו ר"ח אי אפשר לחלק השעות דשעות אינו מונה לחדשים. וכעת רואה אנכי דבזה יתיישב קושיא חמורה מהא דמבואר במקרא כתיב ממחרת החדש השני ותרגום יונתן ביום עבור ירחא תנינא וקשה הא אז הי' מקדשין ע"פ הראייה ואיך הי' שני ימים ואז לא היה ספק בקביעות והיא קושיא גדולה ואף לפמ"ש הגאון המצל"ח בר"פ תפלת השחר שבכל חדש עשו שני ימים הנה זה דוקא לאחר תקנה אבל קודם התקנה והי' מקדשין עפ"י הראייה לא היה ספק כלל ולא הי' שני ימים וכ"כ הגאון המצל"ח בהדיא בדף למ"ד בד"ה פוק חזי מה עמא דבר והיא תימה גדולה ולפמ"ש הרמב"ם אתי שפיר דגם בעת הראייה הי' שני ימים והיה מקצתו חדש ועשו כל היום חדש וז"ב. ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קט"ז שהקשה בסופו קושיא זו וכתב שאף בימי נביאים עשו יום שלשים ר"ח מספק שמא יבאו עדים והנה המצל"ח כתב סברא זו ואנחנו קהינו בה במגן גבורים שם והנך רואה שחכם עדיף מנביא וכיון לדברי התשב"ץ רב קדמון גדול מאוד ומכל מקום המצל"ח בעצמו כתב דבזמן שקדשו עפ"י ראיה לא שייך זאת ולפענ"ד כמו שכתבתי עיקר שכן מבואר מדברי רבינו. ובאמת שעפי"ז יש לבנות ולסתור בדברי התשב"ץ שם בתשובתו הנפלאה בחריפות ובקיאות ולא נפניתי כעת. ומצאתי בב"י סי' קל"א באו"ח שהביא בשם השבלי לקט שלכך בער"ח במנחה אין נופלים על פניהם משום שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה היה היו' קודש ולמחרתו קודש ודבריו צ"ב דא"כ בחדש שאינו רק שלשים יום מאי איכא למימר. עכ"פ מבואר סברת הגאון המצל"ח וכבר קדמו בתשב"ץ שבכל החדשים היה יום שלשים קדש מספק ודו"ק. שוב ראיתי ברמב"ם פ"ג ה"ז מהלכות קידוש החדש שכתב שכשלא באו עדים כל יום שלשים הי' עולים למקום מוכן ועושים סעודה ביום ל"א שהיא ר"ח ונסתפקתי מה משפט יום שלשים העבר וכפי הנראה מכל מקום קדושת ר"ח עליו כיון שכל יום שלשים ספק שמא יבואו עדים ויש עליו קדושת ר"ח לאחר שכלה י"ב תשצ"ג ורק שעיקר הקביעות היה ביום השלשים ואחד לפי שנתגלה למפרע שלא באו עד יום השלשים. ובזה נראה לפענ"ד לחלק בין הפרקים מתי מונים מיום השני ומתי מיום השלשים דכל שבאו עדים כיון שבאמת נעשה חדש למפרע ולאחר שכלה י"ב שעות תשצ"ג חלקים הי' קדושת החדש עליו וא"כ כל היום קודש ומונים מיום ראשון משא"כ כשלא באו עדים עד יום שלשים דאז הוא העיקר מיום השני ולפ"ז אנן דקבע לנו הלל החשבון אפשר דמונים מיום הראשון דבאמת יש בו מקצתו בודאי מקדושת החדש וכיון שאין מונים שעות לחדשים הוא כלו קדש ומונים מיום הראשון. ובזה היה מקום ליישב הרבה קושיות של התשב"ץ הנ"ל שהאריך לדחות אותן המקומות שמונים מיום הראשון ואכ"מ להאריך. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמרו בר"ה דף למ"ד בראשונה הי' מקבלין עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים מלבא ונתקלקלו הלוים בשיר ובש"ס האריכו שם חד אמר שלא אמרו שירה כל עיקר וחד אמר שאמרו שיר של חול. ולפענ"ד היה נראה בביאור הענין דהנה כבר כתבתי למעלה דאף אם נימא דיום השלשים הוא להבא בשאר חדשים מכל מקום בר"ה ודאי דמונים לשעבר וביאור הענין כבר כתבתי שם וכעת אבאר עוד דהנה כיון שאין מונים ימים לשנה והיינו שנאמר שנה אחת עם איזה ימים ורק חדשים מונים לשנה א"כ ע"כ דיום השלשים היא תשלום החדש שעבר ונמצא היה י"ב חדשים אבל אם נחשוב להבא אז יהיה חסר מהחדש י"ב תשצ"ג דודאי שייך לחדש העבר ולשנה העברה ואי אפשר למנות י"א חדשים וכ"ט יום ומחצה דאין מונים ימים לשנה ורק חדשים והרי לא נשלם החדש והו"ל חדש חסר ולכך מונים השעות הנוספות להחדש העבר ונשלמו החדשי' במלואם ועוד נוסף והו"ל חדשים לשנה וז"ב ומעתה כיון שכן א"כ בר"ה נתקלקלו הלוים בשיר שלא ידעו איזה שיר לומר אם של ר"ה או של חול וכבר כתבתי דאם באמת לא נראה החדש ולא באו עדים כל יום שלשים אז בודאי מונים מיום שני והוה יום ראשון של השנה שעברה ואם היה נראה שוב היה ר"ה דכל שכלה י"ב תשצ"ג מתחיל קדושת ר"ה עכ"פ ולכך נתקלקלו הלוים בשיר ולפ"ז זהו בר"ה אבל בשאר חדשים דלעולם נמנה היום הראשון לחדש הבא שוב לא שייך קלקול בשיר. ובזה מיושב היטב מ"ש הרמב"ם בפ"ג הלכה וא"ו מהלכות קידוש החדש דהקלקול היה בקרבן מוסף ותמהו הלח"מ וכל הפוסקים מדוע שינה ולא כתב הקלקול בשיר. ולפמ"ש אתי שפיר דבשיר לא היה קלקול דרבינו מפרש המשנה בשאר החדשים ולא בר"ה ולכך פירש דהקלקול היה במוסף דמוסף של ר"ח לא היה אפשר להקריב קודם שכלה חצי היום וי"ב תשצ"ג דזה ודאי שייך ליום העבר ולכך נקט הקלקול במוסף דניהו דאח"כ יש בו משום קדושת החדש אבל המוסף דהיה מקריבין תיכף אחר חצות זה אי אפשר להקריב קודם כלות חצי וי"ב תשצ"ג ודו"ק היטב:

והנה בהא דפריך בשבת דף קמ"ח ע"ב על פרה שחלקה בר"ה דאם היה החדש מעובר משמט ואי לא נתנה לתבע מהו משמט ומשני שאני התם דאגלאי מלתא דחול הוא. ולכאורה תימה דהא בר"ה הוה כיומא אריכתא ולא מקרי חול ודוחק לומר דכיון דאינו קדוש רק לחומרא ולא לקולא ועיין מג"א סי' תקנ"ו וכאן לענין ממון הו"ל ספק ממונא לקולא דזה אינו דהוה קולא לנתבע וכאן הוה להיפך. והנה לפי מה דמוקי בירושלמי פ"ק משנה דחלק פרה כר' יהודה דס"ל דהקפת חנות משמטת א"כ יש לומר דרבי יהודה לשיטתיה דס"ל בעירובין דר"ה שתי קדושות הן ע"ש בש"ס דפלפלו הרבה ובתוס' שם וא"כ לק"מ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הראב"ד בפ"ט מהלכות שמטה ה"ח דהשיג על רבינו הרמב"ם ז"ל דהך משנה דלא כהלכתא דכר"י מתוקמא בירושלמי וכתב הכ"מ דטעם רבינו דכיון דאם לא הי' יו"ט היה פורע מיד שוב לא מקרי הקפת חנות דלא היה הקפה כלל ולפמ"ש יש לומר דלפ"ז שוב יקשה למ"ד דהלוואת יו"ט לא נתנה לתבע דאין לומר דשאני התם דאגלאי מלתא דחול הוא דממנ"פ יקשה א"כ שוב הו"ל הקפת חנות. מיהו יש לומר כיון דבשעת מעשה הוה ספק שמא קדוש הוא ולא יכול לפרע לא מקרי הקפת חנות ודו"ק. ובמ"ש למעלה לחלק בין תחלת השנה דאי אפשר לומר דמקצתו יהיה לשנה העברה ומקצתו לשנה הבאה משא"כ בחדשים נתיישב היטב מה שראיתי בג"פ סי' קכ"ו שהאריך דאף אם נימא דיום הראשון של ר"ח כותבין בשלשים לירח תשרי שהוא ר"ח חשוון היאך נעשה ביום השני שמונים מיום זה לענין הימים של החדש ע"ש ובאמת שכבר קדמו התשב"ץ בח"א סי' קנ"ג הנ"ל דמונין מיום השני לכל המנינים של החדש. וכעת מצאתי לדו"ז הגאון ז"ל בסי' קכ"ו שהביא ראיה דמונין מיום ראשון מדברי התוס' בר"ה דף י"ט ע"ב ד"ה מימות שכתבו דעשרים וארבעה לחדש הוא לפי שהיה החדש מעובר וע"ז הקשה דא"כ משמע דמנו מיום ראשון דאל"כ לא היה רק כ"ג ע"ש ולפענ"ד היה נראה דשם היה חדש תשרי דוודאי הוא יומא אריכתא וא"כ מונין מיום הראשון משא"כ בשאר חדשים ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בר"ה דף ט"ז אר"י כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה וכתבו התוס' בשם בה"ג לאו דאקלע בשבת אלא דמקלע אונסא והדבר תמוה דגם בשאירע בשבת הא עכ"פ לא תקעו לה וע"כ צריך לומר דבאמת כיון דשני ימים הוה יומא אריכתא והוה יום אחד עכ"פ תקעו לה בתחלתה דהוה כיומא אריכתא וכבר כתבתי במקום אחר דלכך נחשבו השני ימים כיומא אריכתא דאל"כ מה נעשה באמת כשחל בשבת ואי אפשר לתקוע וע"כ עשוהו כיומא אריכתא ודו"ק היטב. והנה בזה אמרתי ליישב דברי הב"ח ואעתיק כאן מ"ש בתשובה שנת תרי"א טו"ב אדר ראשון להרב המופלג החריף מוה' דוד מאיר פריש דיין ומו"צ ב"ק ברעזאן וז"ל מכתבו הגיעני ואני מוטרד בכמה ענינים ובפרט ששאלוני משפט צדק מ"ק סאמביר בעסק גדול וסמכו עלי והוא נחוץ לשעתו. והנה מה שהקשה מעלתו על דברת זקני הב"ח ביו"ד סי' קפ"ט סט"ו ט"ז באשה שראתה א' ר"ח ניסן וא' דר"ח אייר וכתב הב"ח דחוששת לר"ח סיון משום ווסת החדש לר"ח ולא משום עונה בינונית וע"ז תמה מעלתו הא יום א' דר"ח שייך לחדש העבר ורק בנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם דקרו ליה ריש ירחא ואף לדעת הר"ן דכותבין בשטרות יום א' היינו משום דהעולם קורין אותו ר"ח אבל לענין קביעות ווסת החדש דהחדש גורם ואינו חודש. והנה באמת זקני הב"ח הרגיש בזה וכתב דאם ראתה בחדש אחד א"צ לחוש בחדש השני דהוא יום שלשים לחדש העבר אבל בראתה ש"פ בר"ח חוששת לא' דר"ח שמא יום החדש גורם ראייתה. אך באמת עדיין קשה דמ"ט יש בדבר. אמנם באמת לפי מה שביארתי למעלה דיום א' דר"ח לאחר שכלה י"ב תשצ"ג הוא שייך להחדש הבא רק לפי שאי אפשר לחשוב שעות לימים ע"כ עושין שני ימים ובחבורי יד שאול סי' ר"כ ס"ק ב' הארכתי הרבה בזה וא"כ ממילא גם יום א' הוא חדש ושפיר יש לומר דהחדש גורם. ובזה מבואר ההבדל שבין חדש אחד לראתה שתים דבחדש א' אין ראיה דהא ביום א' יש בו מחדש ומיום ל' העבר וא"כ אין ראיה אבל בשנים יותר יש לתלות דהוא מחדש הבא ולפ"ז בהיה חדש עבר רק יום אחד אז בודאי אין ראיה להחדש הבא אבל בשני חדשים ודאי יש לחוש. ובזה ל"ק מה שהקשה מעלתו מהיתה למודה לראות בעשרים ושינתה ליום למ"ד דלרש"י הוא בווסת החדש וקרי ליה יום למ"ד ולא חדש ולפמ"ש באמת בפעם הראשון שראתה בחדש אין ראיה כלל כמ"ש הב"ח עצמו ועיין בט"ז ס"ק י"ז ודבריו תמוהים. ובזה יש לי להאריך על דברת הש"ך ס"ק למ"ד ואא"ז הח"ץ ז"ל האריך אבל לא נפניתי כעת ועיין בבדק הבית לרא"ה וברשב"א במ"ה הובא בקצרה בש"ך דעיקר תלוי במערכת החדשים ע"ש על פסוק אקרא לאל גומר עלי. אחר זמן רב למדתי בפסחים דף ע"ז בתוס' ד"ה סד"א ועיין במהרש"א שם ולפענ"ד נראה דהכוונה למ"ש דהנה אם ר"ח שני ימים לא שייך במועדיכם בר"ח דהא שני ימים אינו רק מספק וע"ז מייתי קרא עלי מועד ודרשו חז"ל בתענית דהאי שתא תמוז היה חסר ואב מלא וא"כ מבואר דזה נקרא מועד אף דהיה עובר וגם היה ר"ח עיבור גם בימי חורבן המקדש ודו"ק. והנה במ"ש למעלה בשם התשב"ץ שהאריך בחריפות ובקיאות דמונין מיום שני הנה באמת התוס' בר"ה דף י"ט ד"ה מימות עזרא מבואר דמונין מיום ראשון שהרי כתבו דהא דכתיב וביום כ"ד לחדש נאספו ולמה לא נאספו בכ"ג שהיה אסרו חג וע"כ דאותו שנה היה אלול מעובר וא"כ מבואר דמיום הראשון מנו דהרי קראו כ"ד ובאמת מיום השני לא היה רק כ"ג ובספר ישועת יעקב על האהע"ז סי' קכ"ו ס"ק ז' מביא ראיה זו והוא לא הזכיר דברי התשב"ץ ובאמת שלכאורה היא סתירה גדולה. אבל אחר העיון הוא להיפוך דהרי חזינן דביום כ"ג נאספו והיינו כ"ג מיום שני רק שקורהו כ"ד מיום הראשון ולפענ"ד משום דאז הי' בקיאין בקביעא דירחא ורק שלאיזה צורך עברוהו לאלול וא"כ באמת כל שראו הלבנה החדשה ביום הראשון נחשב שפיר כ"ד אף שעברוה אבל אחר הזמן שאין מקדשין עפ"י הראיה כל שהחדש מעובר שפיר לא נחשב רק ליום השני וזה ברור כשמש. ובזה יש ליישב הרבה ראיות מה שהביא המרדכי מכתובות ולפמ"ש שם היה רב יוסף והרי עד אביי ורבא קדשו עפ"י הראייה וא"כ שפיר מונין מיום הראשון שראו הלבנה החדשה. אמנם גוף דברי התוס' תמוהין דבירושלמי בע"ז פ"ק סוף הלכה א' מבואר בהדיא דמשום דהיה אסרו חג לכך לא צמו בכ"ג וא"כ אין התחלה לדברי התוס' וכבר העיר בזה בפני משה שם וזכורני שגם בס' ברכי יוסף סי' תצ"ד העיר בזה ואינו תחת ידי. אך לפענ"ד נראה לחומר הנושא ליישב דברי התוס' דבאמת התוס' הרגישו בעצמם דא"ל משום מחרת יו"ט והיינו בר"ה דמועדא דהוא א"ח אלא שהתוס' דחו זאת משום דדבר שבציבור היה וכוונתם דדבר שבצבור דוחה איסור חג. והנה מבואר דאם נדרם קודם לגזרתינו הנדר דוחה ואם גזירתינו קדמה הגזירה דוחה. ולפ"ז באמת אם לא היה אלול מעובר היה א"ח עפ"י קביעות השנים דוחה מה שהם נדרו על עצמם אבל באמת אם לא היה אלול מעובר היה כבר כ"ד רק שאלול מעובר וא"כ זה עשו הב"ד אח"כ שראו שנצטרך לעבר אלול בשביל ירקא או מתיא לכך עברו וא"כ שוב גזירתם קדמה לכך לא חשו על אסרו חג ומעתה דברי התוס' ודברי הירושלמי אחת הם דבאמת אם הי' מונים הראשון משעה שנראה הלבנה החדשה אז היה באמת היום כ"ד אחר א"ח רק שהם עברו אלול והיה כ"ג לחדש וא"כ שוב לא דחי עבור א"ח ודו"ק היטב. ובזה אני אומר דאם הי' מקדשין עפ"י הראיה אז יש מקום לחלק דאם הי' רואין הלבנה החדשה ביום שלשים אז בודאי היה מהראוי למנות מהשני. ובזה נתקיים דברי התשב"ץ אף שראיותיו אינן ראיות לפמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד. והנה מה שמקשה הפ"י בשם העולם על דברת התוס' בר"ה הנ"ל דדלמא היה כ"ג בשבת ולכך לא נאספו בכ"ג ועיין בפ"י בביצה דף ט"ו ע"ב גבי שלחו מנות לאין נכון לו שהאריך בקושיא זו במחכ"ת לא ראה דברי הירושלמי שמקשה זאת ואמר דחשב שלא היה אז שבת ע"ש ודו"ק ועיין תוס' פסחים דף כ"ח דאף בזמן הראיה לפעמים הי' מעברין משום ירקא ומתיא ועיין בתשב"ץ ח"א סי' קל"ה. ובאמת מהירושלמי שם לא משמע כן ועיין בפ"מ שם שהרגיש בזה וע"כ דברי מעטים. אחר כמה שנים מצאתי בירושלמי פ"ד דתענית הלכה ג' בסופו קריא מסייעא לר"ל והביא הקרא ממחרת החדש ומזה מוכיח דהי' שני ימים ר"ח וכמ"ש למעלה ות"ל כוונתי לדעת הירושלמי ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה דהקשה אותי המופלג החריף מו"ה ישראל יונה נצח נ"י נכד הגאון בעל נצח ישראל וגם נכד להגאון המורה הגדול ר' ישראל קרעסילס ז"ל מ"ק בראד בהא דאמרו ביבמות דף כ"ד ואלא בכור דקריא רחמנא למאי הלכתא והקשה המופלג הנ"ל דהא נ"מ לדינא למ"ש בש"ע או"ח סי' כ"ג דאותו שנולד בא' באדר ב' הוא בר מצוה תיכף בהתחלת אדר וקדם לאותו שנולד בכ"ט באדר ראשון א"כ נ"מ דבכור מקרי דקודם הוא לפטר רחם וגדול לא מקרי ויפה אמר. אך לפענ"ד ל"ק דל"מ בשתי נשים א"כ גם הגדול מקרי בכור לרחם לאמו אלא אף באשה אחת והולידה בכ"ט באדר א' והולידה באדר ב' הנה באמת דל"ש ועיין נדה דף כ"ה ודף כ"ז ומה גם דהא דמצוה בגדול לדעת השבו"י משום דמצוה באחים לכבד הגדול מהם ולפ"ז עכ"פ בכה"ג נראה דמצוה לכבד מי שנולד בימים קודם אף שאינו בר מצוה מ"מ הוא הגדול כנלפענ"ד. שוב נתיישבתי דבלא"ה לא קשה דהא ע"כ הך דכתיב בקרא בכור אינו עיקר והכוונה גדול דאל"כ נימא דוקא בכור ולא פשוט כקושית הש"ס וע"כ דכאן בא הגילוי דעת והג"ש ומוציא מידי פשטת המקרא וכדאמרו שם לענין השם וא"כ שפיר מקשה דכיון דע"כ הך בכור הכוונה על גדול וא"כ בכור לאו דוקא וממילא כשיהיה גדול אף שאינו בכור יהיה קם ע"ש אחיו ולמה כתב בכור ולזה אמר לענין זה לבד יש לו דין בכור ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף