שואל ומשיב/ב/ד/צח

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן צח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בשנת תרט"ז עש"ק תצא י"ג אלול הגיעני תשובה מהרב מו"ה יעקב שענבערג מ"ק זאלין במה שהיה מעשה שלפני שתי שנים בשנת תרי"ד נתן אחד לשני בניו הבית חומה אשר לו וזה יקח חלק זה וזה יקח חלק זה וגם חלק ביניהם פרנסת כל אחד שזה יהיה לו היי"ש למכור וזה שאר דברים וגם חשב שם כמה יתן לו כל אחד מהבנים לפרנסתו והנה כעת טוען אחד מהבנים שתנאי היה בדבר וע"כ נשאר תחת ידו השטר מתנה לבעבור אשר יוכל להגיד להם דעתו בעסק המחיות ופרנסת המזיגה ויוכל לשנות כרצונו וגם אביהם אמר אח"כ לפני ב"ד כי רצונו שיהיה המזיגה מכל המשקאות שוה בשוה לשני האחים והאח השני טען כי לא היה שום תנאי בדבר רק כפי אשר חלק בהשטר מתנה כן יקום והנה בעת הלז דנו ביניהם מעלתו עם עוד שנים כי אם יקבל בח' כי לא היה תנאי בדבר כאשר כתב כן יקום וכאשר נמשך הדבר ולא נתקיים הפס"ד כעת מת אביהם ולא אמר דבר רק מסר הש"מ ליד אחד מבני הקהלה למען יקיימו בניו כל הצוואה ופסקו הב"ד שע"י מסירת הש"מ נתחזק הקנין כאשר היה כתוב בשטר. והנה מעלתי התעורר דחלוקת המחיות שבבית אי אפשר לקיים בקנין דאין קנין נתפס בזה דהרי אין קנין נתפס בדבר שאב"מ ודקל לאחד ופירות לאחד שייך לבעל הדקל הפירות ואף ע"י שיור יש לדון דבעי דקל לפירות רק אם נימא דדעתו לשייר לעצמו ולפ"ז היה ע"כ התנאי שיהיה הברירה בידו אמנם מפני שגם הבנים קימו וקבלו עליהם בח' ושבועה לקיים מילי דאביהם א"כ ממילא השטר מתנה נתקיים. והנה יפה העיר. ובאמת גם בדקל לפירות יש לדון אחר דאין הפירות יוצאין מגופה דהא המזיגה יוכל להיות בחלק זה כמו בזה וכבר נודע מ"ש השיטה מקובצת בכתובות דף נ"ט דבכהאי גוונא לא מקרי דקל לפירות ועיין קצות החשן סי' ר"ט שהאריך בזה. וגם מ"ש שהם קיימו הדברים בח' ושבועה גם בזה יש לדון דכל שאין הקנין מועיל אין מועיל הקבלה בח' ושבועה והדבר תלוי במחלוקת הסמ"ע והט"ז סי' ר"ז לענין דבר שלבל"ע ע"י שבועה ובחבורי י"ש הראיתי נפלאות בזה בסי' רל"ט. ואפשר גם לדעת הסמ"ע ל"מ דדוקא אם המוכר או הנותן במתנה נשבע אבל כאן הבנים נשבעו אבל אביהם לא נשבע ובמה קנו. אמנם נראה העיקר דהרי קי"ל בסי' ר"ט דיוכל להתנות בדבר שלב"ל והוא מהרא"ש בב"ב דף ס"ג ולפ"ז ה"ה דיוכל להתנות בדבר שאב"מ וא"כ הרי אביהם התנה דמקנה להם הבית וכל אחד בחלקו יהיה לו המזיגה זה ביי"ש וזה בשאר דברים וא"כ הרי לא רצה להקנות רק באופן זה וא"כ אדעתא דהכי הקנה להם הבית ושפיר מועיל וז"ב ופשוט. ובזה מבואר דלא שייך הבחירה לעצמו דא"כ שוב לא הוה תנאי דהא לא קפיד שיהיה דוקא כן רק כפי אשר יבחר אח"כ וא"כ לא נתברר התנאי וע"כ דבשעת המתנה קפיד שיהיה התנאי דוקא וא"כ שוב לא נתבטל התנאי ע"י שהחזיר השטר ליד אחד דהא כבר נתקיים התנאי ואין לומר דבאמת לא הוה תנאו תנאי דא"כ אתה מבטל השטר וזה א"א ועוד המעיין בשטה מקובצת יראה דע"י שהעדיף לצעיר מהבנים בשמי ר"ב ע"כ צוה שהוא יתן הויזשטייער שני חלקים וא"כ איך אפשר דיעדיף לו הויזשטייער ובחלוקת המזיגה יהי' שניהם שוה בשוה וע"כ משום דפרנסת המזיגה עודף יש לו ע"כ העדיף עליו ההויזשטייער. וגם נראה לפענ"ד דכיון דאותו תנאי כתוב בשטר וזה שטוען ר"י שהברירה ביד אביו אינו כתוב בשטר שוב לא אתי ע"פ ומרע לשטרא כדאמרו בכתובות דף י"ט ע"ב ואף דקי"ל דתנאי מילתא אחריתי הוא וכדקי"ל בסי' כ"ט ובסי' מ"ו סעיף ל"ז ועיין ש"ך שם ושם מכל מקום זה כשבשטר לא כתוב תנאי אמרינן דתנאי מילתא אחריתא היא ולא קא עקר לשטרא דאם יתקיים התנאי יתקיים השטר בתוקפו אבל כאן שבשטר כתוב החלוקה במזיגה כן וזה טוען שע"פ נאמר שהרשות ביד אביו לשנות נמצא עוקר לשטר לגמרי בענין חלוקת המזיגה וזה א"א ומכ"ש לפמ"ש דהשטר הוא ע"כ בתנאי וא"כ לא אתי תנאי ע"פ ומרעא לתנאי שבשטר ועיין בב"ב דף מ"ט ובמשנה למלך פ"ג מעדות ה"ה ובתשובה הארכתי בזה הרבה ואכ"מ ועיין בריטב"א בקידושין דף מ"ז ע"ב גבי שואל קורדום שמבואר גם כן כשיטה מקובצת כתובות הנ"ל והקצוה"ח לא נזכר מזה:

והנה בעש"ק תבא שנת תרט"ז הגיעני שנית דברי הרב מוה' יעקב הנ"ל וכתב על מ"ש דאין ביד אחיו לבטל התנאי שנכתב בשטר וע"ז כתב דע"כ לא מבואר כן רק לענין עדות אבל כאן שרוצה לשבע ע"ז והרי אף שטר גמור נאמן עליו בשבועה בטוען אשתבע לי ולא ידעתי מהו סח דאני אמרתי שכל שאי אפשר להיות חל התנאי רק אם נימא דהתנה בפירוש שתהיה החלוקה ע"ד זה וא"כ כל שנימא ששייר לעצמו הברירה שוב נתבטל כל ענין התנאי ול"מ משום דהוה דבר שאב"מ וא"כ שוב לא אתי ע"פ ומרע לשטרא וא"כ איך שייך שבועה הא שוב יתבטל כל השטר דזה התנאי ע"כ הוא בכלל החלק והוה מתנה שנתן והיאך יהיה נאמן בשבועה ושאני שטר מקויים דעומד לפרעון ולכך צריך לשבע משא"כ בזה דכל עיקר השטר לא היה רק בזה דאל"כ יתבטל כל החלוקה דל"מ. ומ"ש דכיון שלא נמסר השטר ולא הוחזק השטר נאמן האב לפרש במיגו דאי בעי קלי' כמ"ש הרא"ש בתשובה הובא בטור חו"מ סי' רמ"ג. במחכ"ת לא שמיה מתיא דשם לא היה שום קנין אבל כאן המתנה מפורסמת והשטר מתנה מפורסם והבנים החזיקו בהמתנה איך אפשר שיהיה נאמן לפרש דאין לו שום מגו דכבר נתפרסם השטר. ומ"ש דאין כאן ביטול השטר כלל דלא היה רק לזמן ובהתיליד חדשות לא היה השטר. פטפוטי דברים אני רואה דא"כ השטר מתנה ישתנה בכל עת ובכל רגע לפי שיתילד חדשות וא"כ בטל השטר לגמרי. והנה האריך בדברים בטלים אם תנאי בטל ומעשה קיים ובפרט בדבר שא"ק וכ"ז דברים בטלים ואנן אמרינן דעל דעת כן חלק להם הבית ומה ענין תנאי לזה אנן אמרינן שלא רצה לחלק להם רק באופני חלוקה הללו והדברים פשוטים לא נתנו לכתוב. והנה אח"כ הוספתי לבאר דשאני טוען אשתבע לי דלא פרעתיך דהשטר עומד לזה אבל אם היה טוען מזוייף הרי לא יועיל שום דבר שהרי נתקיים השטר. ומ"ש מאומדנא דמוכח דכיון שנתקלקל אח"כ המזיגה מיי"ש ע"כ שרצונו היה שיהיה הברירה בידו במח"כ הא האומדנא בא אח"כ ובשעת המתנה החלוקה טובה ומה מועיל האומדנא שאח"כ לבטל המתנה שמכבר ומ"ש בענין תנאי בטל והמעשה קיים באם חסר משפטי התנאים הנה אין לו ענין לזה דהא המתנה והתנאי המה דברים נפרדים עד"מ באם התנה שיעשה לו כך או יתן לו כך שייך זאת אבל כאן הרי גוף המתנה היה על אופני החלוקה הזאת ואין צריך כלל למשפטי התנאים ועיין בריטב"א בחידושיו לקידושין דף כ"ג מבואר כעין זה. ומ"ש דא"כ לא נתקיים השטר דתלוי ועומד כשיתקיים החלוקה אזיל בתר איפכא דאדרבא השטר נתקיים תיכף על אופני החלוקה שכתוב בשטר וז"פ. ולולא כי אני כותב בצום א' סליחות הייתי מאריך אבל א"צ כי הדברים פשוטים והדין דין אמת כמ"ש בראשונה אליו. והנה בשנת תרי"ט אור ליום ח' טבת למדתי דברי הטור אהע"ז סימן קל"ב והביא בשם הרא"ש דלמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל אפילו לאשה דעלמא מגורשת והב"י תמה דלאיזה צורך כתב כן הא קי"ל דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי דהנה בתוס' גיטין דף י"ג ע"ב ד"ה לדבר שלב"ל כתבו דלר"נ אדרבא לדבר שלבל"ע עדיף טפי מדבר שלבל"ע יעו"ש וכן דעת הרא"ש בטוש"ע חו"מ סי' ר"י דהמזכה לעובר לכשתלד קני הרי דלדבר שלבל"ע עדיף טפי מדבר שלבל"ע יעו"ש וכן דעת הרא"ש בטוש"ע חו"מ סי' ר"י דהמזכה לעובר לכשתלד קני הרי דלדבר שלא בא לעולם עדיף טפי ועיין בתומים סי' ס"א ס"ק א' שביאר כן בהדיא. ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דאשה דעלמא הוה לא מקרי דשלבל"ע דהא הוא מקנה לה הגט והוא מסלק שיעבודו שיהיה לו עליה לכשיכניסנה וסילוק מועיל אף בדבר שלבל"ע דהא גופה אינו קנוי לו כדאמרו בר"פ הזורק גופה מי קנוי ליה וא"כ לא שייך דבר שלבל"ע רק לדבר שלבל"ע מקרי דהא האשה כל זמן שלא נשאה אין מקום לכתיבת הגט כלל דהא התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות וכל זמן שהיא אשה דעלמא מה מקום שיגרשנה והוה כנותן לדבר שלבל"ע ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש והטור דלמ"ד אדם מקנה לדבר שלבל"ע מועיל וצ"ל לדבר שלבל"ע. איברא דמצאתי בתוס' גיטין שהקשו שם דמהיכא שמעינן ליה לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע מהך דתני לאחר שתשתחררי לאחר שתתגיירי מזה גופא מבואר דאדם מקנה לדבר שלבל"ע מלאחר שאתגייר ואשתחרר דמקודשת וכתבו דשאני התם דעכו"ם ועבד אתנהו בעולם אלא שמחוסרים גירות ושחרור ולא דמי לנולדים דאינם בעולם כלל יעו"ש הרי דכל שגופן בעולם לא מקרי לדבר שלבל"ע. אמנם נראה דלא דמי דשם עכ"פ הוא מקדשה רק שמחוסר שחרור וגירות שפיר לא מקרי לדבר שלבל"ע דהרי הוא בעולם ויש לו שייכות בענין קידושין ורק דמחוסר גירות ושחרור אבל באשה דעלמא טרם שנשאה הוה כמו שמגרש לקוף וזה לא מקרי בא לעולם דהרי הנשים דעלמא אין להם שייכות והתיחסות כלל וז"ב לפענ"ד. הן אמת דדברי התוס' בקושייתם לא זכיתי להבין דמה ענין לדבר שלב"ל לזה ואטו האשה מקנית עצמה לבעל והא היא אינה רק מפקרת עצמה דלא כתיב כי תלקח רק כי יקח וכמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא וא"כ מה ענין לדבר שלבל"ע בזה בשלמא דבר שלבל"ע הוא שפיר דהא כעת אין לו מה לקדש והוה כקונה דבר שלבל"ע אבל לדבר שלבל"ע היא אינה מקנית עצמה והוא קונה ומקדש ומה ענין לדבר שלבל"ע ושם דוקא כשמזכה לעובר אבל לא אם העובר זוכה וכאן הוא קונה ומקדש וצע"ג. שוב ראיתי בט"ז שכתב בסי' קל"ב שצ"ל דבר שלבל"ע ולא כמו שנמצא בספרים לדבר שלבל"ע דהא בהדיא איתא בגמרא דהכל מודים לדבר שלבל"ע דלא קנה. ואני אומר דספרא דווקנא כתבו ובמחכת"ה נעלם ממנו דברי התוספות בגיטין הנ"ל והרא"ש פסק בהדיא דלדבר שלבל"ע מועיל ועיין בבית יוסף חושן משפט סי' ר"י שביאר בהדיא דלהרא"ש לדבר שלבל"ע קנה ובסמ"ע ס"ק א' קצת צ"ע. שוב ראיתי בפנ"י בגיטין שם שכתב בהדיא דלר"נ לדבר שלבל"ע עדיף מדבר שלבל"ע וע"ש בשם קדמונים. ומה שהקשה שם הפ"י כבר קדמו הבני יעקב ויפה יישב בתומים שם ודו"ק. ומ"ש דגופה אין קנוי לו והבאתי דברי הש"ס בגיטין דף ע"ז עיין בחידושי רשב"א פ"ק דקידושין גבי המקדש בהנאת מלוה דהוה הערמת ריבית וכתב דהא דלא הוה ריבית קצוצה משום דהא לא שקיל מידי דגופה אין קנוי לו יעו"ש ודו"ק ובחידושי הרמב"ן בב"ב דף ע"ט מבואר דאף המזכה לעובר דוקא כשיש כבר עובר ע"ש ולא הובא באחרונים ועיין בספר ט"ג שם והרמב"ן אינו אתי וצ"ע וראיתי בישועת יעקב סי' קל"ב שהביא דברי הט"ז שחידש דס"ל להרא"ש כשיטת המרדכי דלכשתלד מהני וכאן אמר לכשאכניסנה וכתב בישוע"י דזה ליתא דלא יועיל כלל כיון דבעי לשמה בשעת כתיבה והרי בשעת כתיבה לא מבורר הדבר שיכניסנה ולא היה כריתות גמורה וכן הקשה בהא דאמרו בקידושין דף ס"ג דכתב ליה לכשאקחך הרי גופך קנוי לך מעכשיו ואיך מועיל הא שחרור בעי ג"כ לשמה וא"כ לא הוה כריתות ע"ש ועיין באבני מלואים סי' ל"ה ולפענ"ד נראה דהנה כל הטעם הוא דבעי לשמה שיהיה מבורר הכריתות ולפ"ז נ"ל ברור דזה דוקא כל שכבר כנסה בעי כריתות מבורר דאל"כ אגידא גביה מקרי ול"מ אבל כאן דכותב הגט טרם שכנסה וכן טרם שלקחו ולא שייך בזה כריתות דהא הגט חל טרם שלקחה לאשה וכן השחרור טרם שלקחו והוה כריתות גמור וז"ב כשמש. ובזה מיושב קושית התוספות בקידושין דף ס"ג דלמה צריך לומר מעכשיו והא בדבר שלבל"ע לרבי הוה כדבר שבא לעולם לדידן ול"צ מעכשיו ולפמ"ש אי לא היה מעכשיו שוב לא היה מועיל דבעי כריתות והגט לא חל רק לאחר שכנסה והרי בשעת כתיבה לא היה מבורר אבל אי אמר מעכשיו שפיר הוה כריתות ודו"ק. והנה לכאורה קשה לשיטת הפוסקים דס"ל דסילוק מהני אף בדבר שלא זכה כלל ולבל"ע כמ"ש הט"ז סי' ר"ט דלא כסמ"ע ואם כן למה לא יועיל גם לרבנן בשחרור בהרי גופך קנוי לך מעכשיו וצ"ל דמזה ראיה לשיטת הסמ"ע דבעי דוקא שיהיה לו זכייה קצת בנכסים ולפ"ז יש לומר דלכך נקט מעכשיו והיה לו זכייה קצת היה מועיל אף לרבנן משא"כ במעכשיו אז דוקא לרבי מועיל ודו"ק היטב ועיין בסמ"ע סי' ל"ז שחידש דבמטלטלין לא שייך ניחא ליה דלא לקרי ליה גזלנא והט"ז חולק עליו. והנה מתוס' קידושין דף ס"ג במ"ש דאף דלא קנה לרבנן מ"מ ניחא ליה דלא לקרי' גזלנא ואי נימא דעבדא כמטלטלי דמי שוב לא שייך דלקרי' גזלנא אמנם אי קשיא הא קשיא דלמה הוצרכו התוס' לטעם דניחא ליה דלוקים בהמנותי' הא שיטת התה"ד בכ"מ שאין הקנין נתפס אי תפס המקבל לא מפקינן מיניה אף דלא ידע הנותן וע"ש שביאר דבדבר שלב"ל מועיל אם תפס ע"ש ועיין קצה"ח סי' קכ"ג שהעלה להלכה כהתה"ד ולפ"ז הא העבד מקרי תפוס בעצמו וא"כ אף לרבנן ניהו דל"מ דהו"ל דבר שלבל"ע הא לכשיקנהו שוב העבד תפוס בעצמו ולמה לא יועיל וצע"ג. אמנם יש לומר כיון דעבד גופו קנוי לרבו א"כ כל שגופו קנוי ולא הועיל במה ששחררו קודם דהו"ל דבר שלבל"ע הא בעת שקנהו שוב גופו קנוי לרבו ולא מקרי מוחזק לעצמו ודוקא לרבו מועיל משום דמצי להקנות דבר שלבל"ע. ובזה יש לומר הא דנקט מעכשיו דאל"כ היה יכול לחזור בו קודם שבא לעולם ועיין ש"ך חו"מ סי' קי"ב דלר"מ יכול לחזור בו קודם שבא לעולם ולא היה תפוס בעצמו דגופו קנוי לרבו אבל כל שאמר מעכשיו שוב לא חל קנין גופו כלל ואינו יכול לחזור בו ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף