שואל ומשיב/ב/ד/מט

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן מט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מוה' דוב בער נ"י ראפופורט כעת בייאסע:

מכתבו הגיעני במועד סוכות וכל המועד ידי אסורות שכן ישנו בחוה"מ וכעת אשיב אף שהוא רק לפלפולא בעלמא והענין ישן נושן ע"ד אשר שאל באחד ושמו ראובן ונתן במתנה ע"מ להחזיר האתרוג לשמעון ושמעון החזיר האתרוג לבע"ח של ראובן אי יצא ידי נתינה ובספר חסד לאברהם כתב שיצא ומעלתו האריך שא"י ולפענ"ד העיקר כהחסד לאברהם ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' סוכה דף מ"ב גבי ר"ג שהי' דעתו שיצאו כלם ואח"כ יחזירו לו והנה השתא אם הי' דעתו לכך מועיל ומה גם שלא אמר בפירוש רק מצד האומדנא מועיל ומכ"ש במה שהתורה חיובה לזה מצד שעבודא דר' נתן דאמדינן דעתיה של ראובן שבודאי הי' דעתו שאם יחזיר לבע"ח שמשועבד לו מדר"נ שבודאי יצא וז"ב: והנה בתוך דברי מעלתו ראיתי שהביא דברי הקצה"ח סי' רמ"א במה שחידש והוציא מדברי הרשב"א והרא"ש דאף בלא כפל לתנאו מ"מ חייב מכח שכר פעולה וע"ז הקשה מדברי הש"ס בגיטין דף ע"ה דאמרו דלכך באמר ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי דהוה גט דמיירי בלא כפל לתנאו והקשה הא מכל מקום מחויב לקיים מצד שכר פעולה הנה הא"מ בעצמו בסי' ב' הקשה כן אבל מלבד מ"ש שם דבגט לא שייך שכר פעולה דמגורשת בע"כ ע"ש ס"ק י"ד. אך אני אומר אף אם הי' גט מרצונה מכל מקום ל"מ לרשב"ג דדי בהחזרת ממון אף בגט רק דבאיתא בעיניה מחויב להחזיר א"כ כאן שלא הי' תנאי כפול רק מצד שכר פעולה אבל עכ"פ בדמים סגי ושוב מתגרשת ותחזיר דמי הנייר ואף לרבנן דאיצטליתא דוקא מ"מ בלא הי' משפטי התנאים ודאי בהחזרת דמים סגי וז"ב ופשוט ודו"ק. ודרך אגב אבאר מה שראיתי באבני מלואים סי' ח"י מ"ש ליישב קושית התוס' ביבמות דלר"ע יבא עשה דיבום וידחה ל"ת וע"ז חידש כיון דאינו רק ביאה ראשונה ואח"כ אסורה שוב הוה כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי ע"ש והנה אם כי דבר מושכל הוא וזכורני שבתשובה אחת הי' לי וויכוח וא"י מקומו. אך כעת ראיתי דל"מ לשיטת רבינו אביגדור דקנין הגוף לשעה נמי הוה קנין וצ"ל לדידיה דהא דהיום את אשתי דלא מהני משום דבאשות בעי קנין עולמית וכמ"ש הקצה"ח סי' רמ"א ולפ"ז ביבמה דאם נימא דיבא עשה וידחה ל"ת ודאי לא בעי רק קנין לשעה וא"כ מצי לייבם אלא אף אם נימא דל"מ קנין הגוף לשעה וכשיטת הר"ן מ"מ במה דל"מ באומר את אשתי ולהיות קנין דמים משום דקנין דמים לא מצינו באשה ואם כן אם נימא דיבא עשה וידחה לא תעשה שוב מניני דיהי' קנין דמים באשה עכ"פ ביבמה ולמה לא ידחה העשה לל"ת וגם בגוף הדבר שלמד מדברי התוס' ביבמות דף מ"ט דאם אין קידושין תופסין אפילו נשאה בהיתר ואח"כ נעשית חייבי לאוין נמי פקעי הקידושין וה"ה בח"ל לר"ע במחכת"ה ל"ד דשם בסוטה דנתחדש אח"כ ענין דלא תפסי בה קידושין ממילא אף שנשאה בהיתר מהראוי דלפקע הקידושין כשאירע בה שהיא נעשת סוטה לאחר מכאן אבל כאן דמתחלה לא הי' יכול לבא עליה רק ביאה הראשונה ולקיים מצות ביאה ואם כן למה יפקעו הקידושין אח"כ ולא תצטרך גט מה עשתה איסור דלפקע הקידושין וזה ברור כשמש. והנה בהא דאמרו בקדושין דף ז' ונפשוט קדושה בכולה ומשני דיש דעת אחרת המעכב הקשה בא"מ סי' ל"א ס"ק כ"ב דמ"ש מאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דאמרינן כיון דפסקה פסקה ומ"ש כאן דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה וע"ש שכתב ליישב ואין בו כדי שביעה ולפענ"ד נראה בפשיטות דשם הוא משום דכל שהוא לזמן אינו רק קנין פירות וקנין פירות לא מצינו באשה דהוה רק קנין דמים ולא מצינו באשה קנין דמים כמ"ש הר"ן שם ולכך גם בקרקע אם מוכר רק לזמן זכה המקבל לעולם כמ"ש הרא"ה דאפשר דקנין דמים לא מצינו גם כן בקרקע אבל לענין קידושין לחציה דהוה קדושת הגוף לחציה כל דדעת אחרת מקנה מועיל וזה ברור:

ובזה יש לומר הא דאמרו בגיטין דף מ"ג דגמרו קידושי ראשון דהאריך בא"מ שם דמ"ט ולפמ"ש י"ל דשם שייך דתפשוט קידושין בכלה דאין לומר דדעת אחרת מעכב דהא יש לומר דגם אז נתרצית לכולה רק שלא היתה יכולה להתפשט בכולה ואם כן באמת כשמוצא מקום פשטה קדושה בכולה וגם כל דלא שיירה בקנינו שוב ל"ש דלא מצינו קדושת דמים באשה דבשעת קידושין הראשונים לא שייר בקנינו ודו"ק. איברא דגוף הדבר דהתם דעת אחרת מקנה דנתקשה התוס' רי"ד ובא"מ ס ק ח"י נראה לפענ"ד ע"פ מה דצ"ב מה מקשה הש"ס תפשוט קדושה בכולה מידי דהוה האומר רגלה של זו עולה והקשו בתוס' הא שאני התם דכתיב קרא ולפענ"ד היה נראה דהנה כבר נודע דקידושי האשה אינו רק שעושית עצמה הפקר והנה מדברי השיטה מקובצת בב"מ דף כ"ו גבי ראה סלע שנפל משנים דאמרינן אימר שותפי ננהו וכתבו בתוס' שאנץ בשם ר"ת דאין יאוש לחצי חפץ והנה שם משמע משום דאינו מבורר החלק וכמ"ש שם בהדיא בשיטה מקובצת לעיל מיניה יעו"ש ולפ"ז לכאורה כאן דלא מבורר החציו איך מועיל לחצי' הא אינו מועיל הפקר לחצי' ואם כן למה צריך כלל לדמות להקדיש רגלה אך יש לומר דמצד המקדש שאינו מקדש רק לחציו ע"ז מקשה דהוא אינו מקדש רק חציה והוצרך הש"ס להקדש דהא גם בהקדש לא מקדש רק לחציה ואפ"ה יש לה קדושה בכולה וה"ה כאן. ומעתה לא קשה קושית התוס' דניהו דכאן לא גלי קרא הא מכל מקום כאן מצד האשה ל"ש הפקר לחצאין ומפקרת עצמה לכולה ושוב ממילא יזכה הוא מתורת הפקר בחצי השניה וע"ז משני דיש דעת אחרת מעכב דא"כ כל דהיא לא הפקירה עצמה רק לחציה ניהו דל"מ עכ"פ הוא יכול לקדש רק לחציה ולא יכול לפשוט בכולה משום דשאני הקדש כמ"ש התוס' דגלי קרא מה"ת לומר דתפשוט בכלה דזה אינו דמצדה לא מועיל כלל דל"מ הפקר לחצאין ועיקר הקידושין באין מצדו והיא אינה רק שלא מונעת עצמה ועכ"פ יותר מחציה לא רוצה הבעל לקדש ול"מ וז"ב. ומעתה מיושב היטב קושית האבני מילואים הנ"ל דלא דמי להיום את אשתי דשם שייך כיון דפסקה פסקה דכל דזכה הוא בה מתורת הפקר היום הרי זכה בה לעולם דלא מועיל הפקר לזמן אבל כאן אדרבא מצדה ל"מ שום הפקר דלחצאין ל"מ הפקר רק מצדו והרי היא לא רצה לקדש רק לחציה ושאני התם דהוא קדש לגמרי רק שאח"כ התנה שלא תהיה אשתו וזה אינו יכול להתנות שאחר שנעשית אשתו צריכה גט ממנו דלא שייך אישות לזמן וז"ב כשמש ודו"ק היטב. איברא דגוף דברי ר"ת שחידש דלא שייך יאוש לחצאין יש להסתפק אי דוקא לענין יאוש אמר כן ולא בהפקר דיאוש אינו הפקר גמור. ולפענ"ד מצד הסברא אין נ"מ דכל שאינו מבורר החלק מה נ"מ בין יאוש להפקר הא מכל מקום ל"מ הפקר שאינו מבורר ההפקר. אמנם לכאורה היה נראה דטעמו של ר"ת היא דהא יאוש ל"מ כל שעדיין ברשותו וא"כ כל שלא נתייאש רק מחציה א"כ החציה השניה שלא נתיאש מקרי עדן רשותו ול"מ יאוש דעדן היא ברשותו דהא החלק השני מי שמוצא הוה שומר עליה והוה כאילו הוא ברשותו של הבעלים ולפ"ז בהפקר דמועיל אף שהוא ברשותו כמ"ש הקצה"ח סי' רס"א שוב מועיל אף בחציה. ובזה יתיישב קושית האחרונים על ר"ת מהך דכריתות בהוזמו עדים דשם מתורת הפקר הוא כמ"ש הקצה"ח שם אבל פשטת הענין נרא' דאין חילוק ודו"ק. והנה בדברי הקצה"ח שכתבתי למעל' דאף בלי תנאי כפול מחויב לקיים דיבורו מצד שכירות כתבתי בתשובה אחת שהקשה אותי חכם אחד דאם כן היכא מוכח בסוכה דף מ"ב ממעשה דר"ג ור"י דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה דהא מחויב מצד שכר פעולה וכתבתי שם ליישב וכעת מצאתי בא"מ סי' ל"ח סוף ס"ק וא"ו שכתב דלר"א ס"ל בהך מעשה דר"ג שלא היה מצד מתנה ע"מ להחזיר רק מתורת שכר פעולה ודבריו תמוהים דא"כ קשה לדידן היכא מוכח משם דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף