שואל ומשיב/ב/ד/לז

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן לז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה דמבואר ביו"ד סי' ג' דאם היה הסכין מונח בחיקו או בידו ונפלה דהוה כנפלה מעצמה הנה בשנת תרט"ז אור ליום ד' לך בלמדי עם תלמודי אמרתי בעת לימודי בב"י שיש להביא ראיה מב"ק דף כ"ו ועיינתי בתה"א שהביא משם ונהניתי. אמנם אח"כ אמרתי לעיין מהא דאמרו בזבחים דף כ"ה דנשפך הדם על הרצפה ואספו פסול והיינו משום דבעינן שפיכה ע"י אדם וכדאמרו בדף סמ"ך ודלמא משום דסבר שפיכה מכח אדם בעינן הרי דזה לא מקרי מכח אדם אף דהוא שוחט להצוואר ונשפך על ידו. הן אמת דרש"י בפסחים דף ס"ה שכתב בהא דאמרו שמא לא נתקבל בכלי ופירש"י דאמרינן בפרק שני דזבחים דף ט"ז דנשפך מן הצוואר על הרצפה ופסול ועכ"פ מבואר דזה לא מקרי שפיכה ע"י אדם הן אמת דדברי הש"ס בדף ס' צ"ע דשם אמרו ודלמא משום דבעינן שפיכה ע"י אדם ומשמע דהטעם לא הוה בשביל זה והרי משנה מפורשת היא ומיהו באמת שם הטעם דהרי כבר נשפך על הרצפה ולא קבל לכלי אבל עכ"פ מהש"ס נלמד דזה מקרי שלא בא ע"י אדם ומזה ראיה ברורה להש"ע וצ"ע דלמה לא קאמר בש"ס הטעם משום דבעינן שיקבל בכלי כמבואר בדף כ"ה שם ועיין בתוס' סנהדרין דף ע"ז ד"ה סוף:

והנה אחר זמן רב א' ויחי ח' טבת בשנת תרי"ז הגיע לידי מכתב מבריסק ובסוף התשובה שם הקשה בהא דכתבו התוס' בסנהדרין שם ד"ה סוף דנפלה סכין ושחטה דפסולה וקשה דנפלה נמי להוי כהפילה למ"ד אשו משום חציו ותירצו דאתיא הסוגיא שם כמ"ד אשו משום ממונו וע"ז הקשה דשם פריך לר"י דס"ל דלחולין בעי כוונה והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן נפלה ודייקי הא הפילה כשר כר"נ אלמא דלא בעי כוונה וקשה לר"י דס"ל דאשו משום חציו לא אתי שפיר מה דפסול בנפלה והיא קושיא חמורה וכמדומה שראיתי הקושיא באיזה ספר. ולפענ"ד נראה דהנה באמת קושית התוס' צריך ביאור דמה קושיא הא במשנה מפורש וזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל והרי אף דאשו משום חציו מכל מקום אינו זובח הוא רק חציו אבל זה אינו דכל דאשו משום חציו והתורה חייבה אותו מיתה בשביל חציו וע"כ דהוה הוא הרוצח וה"ה דהוה הוא הזובח. אמנם נראה דעדיין קשה דמכל מקום לא דמי דאם נימא דבעי כוונה לחולין א"כ ל"ד דבשלמא כשהוא זובח הוה כוונה משא"כ בחציו דעכ"פ לא נתכוין הוא ולפ"ז לר"י שפיר פריך הש"ס דגם בהפיל הוא לא לתכשר דבעי כוונה וה"ט דנפלה דפסול לר"י דהרי בעי כוונה והתוס' לא הקשו רק לדידן דקי"ל דלחולין לא בעי כוונה ואם כן גם בנפלה לתכשר למ"ד אשו משום חציו אבל לר"י שפיר יש לחלק. איברא דלפ"ז צריך להבין לפי מה דמשני הש"ס בשחיטה אפילו ר' יונתן בר"י מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דחולין לא בעי כוונה וקשה דאם כן לפ"ז נפלה נמי. אמנם באמת לא קשה כיון דכל טעמו של ר"נ מדכתיב וזבחת ולא כתיב וחתכת אי בעי כוונה לחתיכה לזביחה נמי לבעי וכדאמר רבא בהא זכינהו ר"נ לרבנן ולפ"ז הרי כתיב וזבחת ואכלת א"כ יש לומר דלענין נפלה מכל מקום אינו הזובח וניהו דלא בעי כוונה לשחיטה היינו כשהוא זובח אבל כל שאינו זובח רק חציו זובחים בזה בעי כוונה אף דחציו חייב עליו אבל עכ"פ פסול לשחיטה. ובזה נראה מה דמסמיך הש"ס הך דרבא דבהא זכינהו ר"נ לרבנן תיכף אחר מה דמשני לר"י וקשה דהך דרבא איבעיא ליה לקובעו בתחלת הסוגיא דאוקימנא כר"נ ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש לומר דר"נ לא בעי כוונה כלל לחולין אבל לר"י דבעי כוונה לחולין רק דבשחיטה גלי קרא מדמתעסק בקדשים פסול מכלל דבחולין כשר ולפ"ז ע"כ הטעם משום דלא כתיב וחתכת אלא וזבחת כדאמר רבא דאל"כ יקשה נפלה למה פסול וע"כ דדוקא במה שהוא זובח הוא דלא בעי כוונה אבל חציו בעי כוונה ודו"ק היטב כי נכון הוא לפענ"ד. ודרך אגב ארשום מה שהראני הרבני המופלג מו"ה אלטיר יוסף עפשטיין נ"י מ"ק סטרעליסק ביום ה' אמור כ"א למב"י שנת תרכ"ד במ"ש בש"ע חו"מ סי' שע"ח סעיף וא"ו דאם ראוהו שנכנס אם הוזק בו פטור ואח"כ כתב בס"ז הי' שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות והוזקו זה בזה בין בגופים בין בממונם אם לא ידעו זה בזה פטורים אבל אם ראו זה את זה אעפ"י שלא כוונו חייבים ועל זה תמה דהא כל שהוזק פטור כל שלא כיון כמ"ש בס"י דאף אם בע"ה הוזק פטור כל שלא כיון והיא תימה גדולה ואמר לי שהגאון מוהראו"ו כתב בביאורו שנדפס מחדש שמ"ש אעפ"י שלא כוונו זה לא נמצא ומוחק זאת ובאמת היא תימה רבה דהרי רש"י ותוס' כתבו דמ"ש בב"ק דף ל"ב דשניהן מהלכין ברה"ר והזיקו זה בזה פטורין דהיינו הוזקו וכ"כ התוס' בב"ק דף ל"ב הרי דבהוזקו פטורין ודברי הבאר הגולה דרשם על אעפ"י שלא כוונו דברי רש"י היא תימה דאייתו כהאי עורבא דמייתי נורא לקיניה דהרי רש"י כתב בהיפך ולא עוד דהטור הביא בשם הרמ"ה דבשניהם ברשות פטורים אף שהזיקו כיון דתרווייהו עבדי מעשה וכתב כן ליישב הלשון ששנו חכמים במשנה הזיקו דפטורים ולא כרש"י דהגיה הוזקו ועיין יש"ש פרק המניח שם ובב"י סי' שע"ח אבל עכ"פ בהוזקו לכ"ע פטורים ויגעתי ולא מצאתי דבר ולפענ"ד להגיה בטור וש"ע במקום שכתב והוזקו ובא להוציא מדברי הרמ"ה שכתב דאף בהזיקו פטורים וע"ז כתב דבהזיקו חייבים אף ששניהם עבדי מעשה וז"ש לפיכך שניהם רצים והוזקו פטורים דבא להורות דמ"ש במשנה והזיקו צריך להיות והוזקו כמ"ש רש"י ותוס' שם. ובזה מיושב גם מ"ש בסי' תכ"א ס"ז ח' דשם ביאר בהדיא דבהוזקו פטורים ובהזיקו חייבים דלא כהרמ"ה וכן נראה מדברי הט"ז שנדפס מחדש בסי' שע"ח שהבין כן. ודרך אגב אומר במ"ש בהג"א פרק המניח בדף ל"ב שם כמ"ש בע"ש שהא"ז כתב דוקא מחצי יום שאז טרוד בצרכי שבת ולפ"ז מ"ש בסי' ז' שאסור לדון בע"ש הי' נראה דוקא מחצי יום ואילך אבל קודם לא שייך טירדא ואפשר שחשו שמא ימשוך על אח"כ ולא יהי' מתונים בדין וע"כ לפענ"ד לצורך גדול יוכלו לדון גם לכתוב גט בע"ש קודם חצות כנלפענ"ד והנה בש"ע כתב דוקא דלא ידע אבל אז ראהו ובאמת שהמעיין בשיטה מקובצת ימצא שכל שידע בשעה שנכנס אף שלא ראהו כעת מכל מקום פטור ולכך דקדק הש"ע וכתב שראוהו שנכנס דהיינו אף שלא ראוהו כעת פטור ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף