שואל ומשיב/ב/ד/לב

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן לב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בסוגיא דישב לה קוץ בוושט וארשום בקצרה מה שאמרתי בזה והנה זה יצא ראשונה לכאורה הקשיתי בהא דפריך הש"ס על עולא מ"ש מספק דרוסה ולמה לא משני דשאני דרוסה דכתיב מפורש בתורה וכתב הרמב"ם דמחמרינן בספק משא"כ בקוץ בוושט ומצאתי בכרתי ופלתי סימן נו"ן ס"ק א' בסופו שם במרוצת דבריו הרגיש בזה אך באמת אם נימא דישב לה קוץ בוושט הו"ל ספק בשחיטה ועכ"פ אינה זבוחה ונפסלה בשחיטה קרינא ביה וכמ"ש הש"ך סי' ל"ג ס"ק ג' ועיין בשו"ת נו"ב מהדו"ק חלק יו"ד סי' ח' שגם הוא דרך בדרך הזה ואם כן כל שהוי ליה ספק בשחיטה שמא במקום נקב קשחיט הו"ל דבר המפורש בתורה ובודאי אסור מן התורה ועיין כו"פ שם ובזה נבאר כל הסוגיא דמה דפריך מ"ש מספק דרוסה היינו מכח כ"ש דמה התם דספק דרוסה לא מקרי ספק בשחיטה ושייך נשחטה הותרה ואפילו הכי חיישינן ומכ"ש בזה ואין לומר דדרוסה שכיח כמ"ש התוס' ד"ה קסבר דהא גם נקובת הוושט שכיח כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"א וע"ז משני דס"ל לעולא דאין חוששין לספק דרוסה אם כן אף בקוץ בוושט אף דאתחזיק איסורא הא כל שנשחטה הותרה ואין לומר דהוה ספק בשחיטה דהא כיון דלא חיישינן לנקובה לעולא כמו דלא חש בספק דרוסה שיהי' מקרי ריעותא אף דדרוסה שכיח הוא הדין בקוץ בוושט לא אשיב ריעותא מה שישב ואם כן שוב נשחטה הותרה:

ובזה מובן היטב מה שהקשה משתי חתיכות ולכאורה היא תמיה גדולה דכל ספק טריפות נימא דדמי לשתי חתיכות והא שאני חתיכות דהו"ל איקבע איסורא והתורה חייבה אשם תלוי דלבו נוקפו ועיין ש"ך סי' קכ"ז משא"כ בשאר ספק טריפה דלא אקבע איסורא ואם כן מה מקשה על עולא והיא פליאה גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס ס"ל כיון דאיתיליד ריעותא אם כן שוב איתחזיק איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וע"ז משני דלעולא כיון דלא חייש לריעותא אם כן לא מקרי אתחזק איסורא ואדרבה נשחטה בחזקת היתר עומדת משא"כ בשתי חתיכות גם כעת מקרי אקבע איסורא וזהו מה שכתבו התוס' ד"ה שאני דכאן מעיקרא היתה בחזקת כשרה והיינו משום דנשחטה הותרה וז"ש רש"י שישיבת קוץ בלא נקיבה אינו כלום והיינו דאמרינן בזה נשחטה הותרה וע"ז מקשה מ"ש מהשוחט בסכין. ובשו"ת נודע ביהודה שם הקשה דהא שם אתחזק איסורא ומה ראוי לאסור. ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ס מקשה כיון דשם מחמרינן כל דאתיליד ריעותא ומוקמינן אחזקת איסור דמעיקרא הוא הדין הכא נמי וע"ז משני התם אתיליד ריעותא בהסכין והיינו דאף דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי מכל מקום ס"ל לר"ה כל דאתיליד ריעותא בסכין שוב מוקמינן הבהמה בחזקתה משא"כ כאן דלא חשיב ריעותא כלל כמו דלא חיישינן לספק דרוסה:

ובזה אמרתי דבר נחמד על מה שהקשו כלם דלמה ל"ח ללקותא דרכיש ובד"מ בסי' ס"ט חידש דלקותא דרכיש אפשר שבא מחמת דרוסה ודרוסה גמורה ל"ח ע"ש וזה דחוק. ולפמ"ש אתי שפיר דשם עולא לשיטתיה דס"ל דאין חוששין לספק דרוסה אם כן מכ"ש דלא חש ללקותא דרכיש שאין חוששין לספק דרוסה ולכך חשיב דרוסה גמורה בכלל השמונה טריפות אבל לדידן דכל שאיתיליד ריעותא ועל הדורס חיישינן לספק דרוסה הוא הדין בלקותא דרכיש דכל דחזינן ריעותא חיישינן וז"ב ודו"ק. נהדר להסוגיא והנה הש"ס פריך מ"ש מספק טומאה ברה"י והיא תימה גדולה דמה ענינו לשם והא ספק טומאה ברה"י התורה עשאו כוודאי ומה ענינו לישב קוץ בוושט דודאי טריפה בודאי אינו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ספק טומאה ברה"י התורה עשאו כוודאי קודם השתיה ומשום דאתרע לה כיון שקינה לה וכמו שכתבו התוספות ריש נדה ולפ"ז הרי כתב הרמב"ן והרשב"א בתורת הבית שער ראשון דלכך צריך בדיקה אף דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומהדין שאף רוב לא יועיל עד שתצא בבירור מחזקת איסור רק דכיון דבהמה לא אתרעי סמכינן ארוב וכיון דבעי ידיעה וודאית כל זמן שלא יצאתה מחזקתה אם כן כל שיש ריעותא דישב קוץ בוושט שוב בעי ידיעה ודאית וכל זמן שיש ספק ל"מ והו"ל כוודאי איסור וע"ז אמר דאי מטומאה גמרינן שוב נדמיהו לספק טומאה ברה"י וע"כ דשם שאני דהו"ל כסוטה וגזירת הכתוב הוא ונתברר כל הסוגיא הדק היטב ת"ל. ומ"ש התוס' ד"ה קסבר להקשות מהא דאמרו דרב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה אבל לדידן חוששין. ולכאורה אין ביאור דהרי כתבו דדרוסה שכיח ואם כן בדין הוא שיהי' חוששין ועיין מהר"ם לובלין שלא תיקן כלום. ולפענ"ד הכוונה דהרי אמרו כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ומשמע להו להתוס' דהוה ספק השקול ואם כן כיון דלא הוה רק שקול אלמא דדרוסה ל"ש ואם כן למה חוששין וע"ז כתבו דלא הוה ספק השקול רק דיותר יש לתלות באריה מכל מקום הוה ספק דעכ"פ איכא למימר להיפך כנלפענ"ד:

והנה התוס' ד"ה ישב כתבו דאף ביש קורט דם בפנים כל שאינו בחוץ אין לחוש ובראשית ההשקפה אמרתי דרש"י ותוס' לשיטתייהו דרש"י ס"ל בדף כ"ח דגם לנקב אין בדיקה מבחוץ ואם כן כל שיש קורט דם בפנים שוב חיישינן בחוץ דאין לו בדיקה והתוס' ס"ל דלנקב יש בדיקה אם כן כל שלא חיישינן להבריא יש בדיקה. ומצאתי בט"ז ס"ק ט"ז שכתב סברא זו אבל לא הרגיש דרש"י ותוס' לשיטתיהו והש"ך ס"ק כ"א לא כתב כן ע"ש ומדברי רש"י ותוס' משמע כמ"ש הט"ז וכמ"ש דאזלי לשיטתייהו ומ"ש הט"ז ראיה דאם כן מה אמרו ישב אתמר אבל נמצא לא איצטריך למימר דכולהו חווי ברייתא הכי אית להו ולא אמר דאיצטריך ביש קורט דם לפענ"ד אין ראיה דיש לומר דמשמע להו דעולא מיירי אף באין קורט דם ובאין קורט דם לא אצטריך לאשמעינן וע"כ צ"ל דמיירי בישב ג"כ. ויש להמתיק הדבר דבאמת בקורט דם בפנים יש להחמיר לעולא דהרי הש"ס פריך מ"ש מסכין ומשני דאתיליד ריעותא ולפ"ז כל שיש קורט דם מקרי ריעותא ומהראוי להחמיר לעולא וז"ש רש"י דמיירי באין קורט דם בפנים ולפ"ז נראה לי דזה דוקא בישב ותחוב אבל בנמצא אף שיש קורט דם לא מקרי ריעותא דמה"ת לאחזוקי ריעותא כיון שכל חיווי ברייתא אית להו הכי ואם כן ע"כ עולא לא מיירי ביש קורט דם כיון דבאין קורט דם אף בישב לא הוה ריעותא ואם כן אף דנימא דנמצא אתמר אם כן הי' לו לעולא לבאר דמיירי ביש קורט דם דאל"כ נטעה דבישב אף בלי קורט דם חיישינן וזה לא מסתבר לר"כ וע"כ דעולא מיירי בישב ובאמת אין קורט דם ולא חיישינן ודו"ק והנה הראב"ן כתב דקי"ל כעולא והביא ראיה ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד דכשרה ולא חיישינן שמא הבריא והא דחיישינן לספק דרוסה משום דיש רגלים לדבר וגם שכיח ומש"ה מפקינן ליה מחזקת היתר והש"ס דמשני דקסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה לא חש להאריך ולחלק כמו שחילק הראב"ן אבל לענין דינא ל"ק מספק דרוסה ויש לנו לחלק כן כי היכי דלא תקשי ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות ועיין ברא"ש שמביאו ומסכים לדבריו ולכאורה דבריו תמוהים דכיון דהש"ס לא מחלק כן מאן ספין ומאן רקיע לחלק כנגד הש"ס. ועוד תמוה דמ"ש דשאני ספק דרוסה דיש רגלים לדבר ושכיח והא גם כאן יש רגלים לדבר ל"מ אם נימא דעולא מיירי ביש קורט דם בפנים כמ"ש התוס' ואם כן הרי יש רגלים לדבר אלא אף לשיטת רש"י הא כל דנתחב קוץ בוושט הוה רגלים לדבר וגם שכיח כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"א. אמנם נראה דלפי מה דמסיק הש"ס דישב אתמר אבל נמצאת לא אצטריך למימר דכולהו חיווי ברייתא הכי אית להו דאכלי קוצין וע"כ דהכוונה כיון שאוכלים ומכל מקום נכשרות ע"כ דאין הקוץ מנקב ואם איתא דשכיח נקיבת הקוץ אכתי למה לא מטרפא דהרי אכלי קוצים ויכול להיות שמנקבים ועכ"פ למה לא נצריך בדיקה וע"כ דלפי המסקנא נקובת הקוץ לא שכיח ואם כן שוב לא דמי לספק דרוסה דדרוסה שכיח ונקיבת הקוץ לא שכיח וגם רגלים לדבר ליכא דדוקא אם לא אכלו קוצים יש ראיה מדנתחב ע"כ דמנקב דאל"כ מאין בא לשם קוץ ונתחב אבל כל שאכלו קוצים א"כ יש לומר דאירע דנתחב אבל לא ניקב ודברי הראב"ן ברורים. עוד נראה לי דזה תלוי בשני הפירושים דאם נימא דהבריא היינו ניקב י"ל דנקיבת הקוץ שכיח ואדרבא כיון דאכלי קוצים שכיח דמנקבה ושפיר חיישינן כל שנתחב אבל אם הבריא הפירוש שעלה קרום ונתרפא זה מנין לנו לחוש דעשה קרום ונתרפא זה ודאי לא שכיח ולפ"ז בתחלת הסוגיא לא הי' מקום לחלק בין קוץ בוושט לספק דרוסה די"ל דהבריא פירושו ניקב ונקיבת הוושט גם כן שכיח והוכרח לומר דהוא ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה אבל אם נימא דהבריא החשש שמא נתרפא שוב ל"ק מספק דרוסה. והנה ראיית הראב"ן ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות ע"כ הוא לפי הפירוש דהבריא היינו עלה קרום ונתרפא דאם לחשש שמא ניקב אין ראיה ממחט דדלמא שם באמת בדקינן וושט אי אפשר לבדוק מבחוץ בניקב לפירש"י וגם לפירוש התוס' דיש לנקב בדיקה מכל מקום יש לומר דבאמת חוששין וצריך בדיקה וגם במחט צריך בדיקה וע"כ דעיקר הקושיא היא דל"מ בדיקה דהא חיישינן שמא עלה קרום ונתרפא וכ"כ בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' א' בהדיא סברא זו ע"ש ואם כן שוב לפי המסקנא לא קשה קושית הש"ס דמ"ש מספק דרוסה דיש לומר דכאן חיישינן שמא הבריא ונתרפא ולכך לא חש עולא לחשש זה אבל לספק דרוסה שפיר חייש דזה שכיח משא"כ להיות הקרום נתרפא זה לא שכיח ובתחלת הסוגיא לא הי' יכול לחלק כן דדלמא הבריא הוא הפירוש דחיישינן שמא ניקב והרי נקיבת הוושט שכיח כמו ספק דרוסה אבל מהך דמחט יש ראיה דלא חיישינן לעלה קרום ונתרפא ואם כן שוב לא קשה ועולא גם כן חייש לנקובה רק לנתרפא לא חייש. ובזה מבוארים דברי רבינו ירוחם שהביא הב"ח שכתב דלהמפרשים הבריא שמא ניקב ונתרפא אף מי שפוסק כעולא צריך בדיקה וסגי בבדיקה ותמה הב"ח דלמה צריך בדיקה למאן דפוסק כעולא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך בדיקה דלניקבה חיישינן כמו בספק דרוסה דהא נקיבה שכיח כמו ספק דרוסה ורק לניקב ונתרפא ל"ח ואם כן עכ"פ צריך בדיקה דלא ניקב ודו"ק היטב והמעיין בפנים מאירות ימצא כי הוא גם כן דרך בדרך הזה אבל לא דבריו דברינו:

ובזה יש ליישב הרבה קושיות אלא שכבר קדמוני בזה הפנים מאירות שם וע"כ קצרתי. וראיתי להכרתי ופלתי שתמה בס"ק י"ד על הראב"ן דמביא ראייה ממחט שנמצא בבית הכוסות והלא שאני התם דאין הספק בשחיטה וכאן הוה ספק בשחיטה וכתב דגם כאן הוה ספק בשחיטה ובמחכת"ה עולא ע"כ ס"ל דלא הוה ספק בשחיטה וכמ"ש למעלה והראב"ן שפסק כעולא שוב לא הוה ספק בשחיטה ומטעם שכתבתי דכל דלא חיישינן לשמא הבריא שוב שייך נשחטה הותרה גם מ"ש בתוס' דלכך לא הקשו מישב לו קוץ בוושט דהוה ספק בשחיטה במחכת"ה הא ביבמות כתבו כן גם לישב לו קוץ בוושט וגם כאן ע"כ מקשים גם על ישב קוץ דאל"כ מה ענין הקושיא בסוגיא ולא בספק דרוסה וזה ברור ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף