שואל ומשיב/ב/ד/כד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן כד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לתלמידי המופלג מו"ה יוסף נ"י כעת ב"ק יאבריב:

מה שהקשה בהא דאמרו בסנהדרין דף קי"ג כתבי הקדש יגנזו מתניתין דלא כר"א דתניא ר"א אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לד' אלהיכם ופירש"י ומזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות אי אפשר לשרפה משום קרא דלא תעשון כן לד' אלהיכם ואנן בעינן שללה וליכא דהא שלל שמים הוא וע"ז הקשה דאדרבא כיון דשלל שמים הוא שוב א"צ לשרפה אם כן שוב למה תציל על כל העיר והרי כל מקום שיש שלל שמים כמו ההקדשות יפדו כמבואר במשנה ועוד הקשה למה נקרא מזוזה שלל שמים והלא כתבי הקדש הן ממונו והרי כתבי הקדש יגנזו אלמא דלא מקרי שלל שמים דאל"כ לא מקרי שלל העיר כלל. והנה אף שבאמת ר"א פליג גם על כתבי הקדש כדאמר כאן בהדיא וכ"כ רש"י בהדיא בדף ע"א מכל מקום מצד הסברא באמת מסתבר כן. והשבתי דבאמת גוף כתבי הקודש הן שלל דידה אבל אזכרות שבה בודאי שלל שמים ואי אפשר לשרפן כמ"ש לא תעשון כן לד' אלהיכם ואם כן שוב לא יוכל לקיים ושרפת את כל שללה דמה יעשה בהשמות שיש בהמזוזה ובשאר כתבי קדש והוה כמו בהמה חציה של עיר הנדחת כל דאי אפשר לחלק דאסורה כולה וכאן האזכרות אי אפשר לשרפן ואם כן מה יעשה ואם יקדור שוב פוסל כל המזוזה ולכך מצלת דבעי כל שללה כליל וליכא. והנה התורת חיים בדף ע"א הקשה דליתי עשה של ושרפת ולדחי לא תעשה דלא תעשון כן לד' אלהיכם ולפמ"ש רש"י לא קשה דהא שלל שמים הוא וליכא עשה כלל וז"ב ובלא"ה נראה לפענ"ד לפמ"ש הרמב"ן בטעם דמ"ע חמור מלא תעשה משום דיותר ייטב בעיני הקב"ה מי שעובד עבודתו ממי שרק נזהר שלא לעבור על מצותיו ולפ"ז זהו שייך בשאר לא תעשה אבל מה שנוגע לכבוד שמו יתברך איך שייך שיותר טוב בעיניו כביכול לחלל שמו ולעבדו זה לא יתכן:

והנה בדברי הרמב"ן האלו אמרתי להמתיק דברי התוס' בחולין דף קמ"א שכתבו דלהריב"א אף שאינו לוקה בעבר על ל"ת ועשה ועשה עשה מ"מ הלאו איתא רק דאינו לוקה אבל לא מדחי ליה לגמרי ולא נודע הטעם ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דאינו לוקה משום דהעשה דוחה הל"ת אבל כל הטעם דדחי הוא רק משום דיותר טוב בעיני השי"ת שיעשה מצותו אבל כל שע"י שישמור מל"ת יקיים מצות עשה גם כן שוב אין מעלה בהמ"ע דבין כך ובין כך מקיים המ"ע ואם כן למה ידחה ולכך לא מדחי לגמרי אבל אינו לוקה דמ"מ הל"ת בעצמה הי' יכול לדחות רק דהעשה שבה א"י לדחות ועל עשה אין מלקות וז"ב. והנה המופלג הנ"ל הביא ראיה לדברי התוס' הנ"ל דלא מדחי לגמרי דאם נימא דמדחי לגמרי כס"ד של התוס' יקשה בהך דביצה דף ח' ע"ב דאמר סוף סוף יו"ט עשה ול"ת היא ומה קושיא הא כעת יש עשה דכיסוי בודאי ואף דיש ספק שמא יכתוש הא אף כשיכתוש העשה ידחה הל"ת לגמרי ולא נשאר רק חשש ספק עשה ואין דוחין ודאי מפני חשש ספק עשה והיא לכאורה קושיא גדולה. והשבתי דבאמת הרשב"א כתב דלכך העשה דכיסוי דוחה אף דיכול לכסות בלילה משום דחביבה מצוה בשעתה ולפ"ז כל שיש חשש ספק עשה אם כן שוב יש לומר דחז"ל גזרו דימתין עד הלילה. ובלא"ה יש לומר דכיסוי אינו רק רשות דאי בעי לא שחיט כלל משא"כ עשה דיו"ט וגם העשה דיו"ט חל עליו משעה שקדש היום משא"כ כיסוי אינו חל רק מעת ששחט ובכהאי גוונא ספק עשה זו אלים טפי. ובמ"ש למעלה נתיישב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בשבת דף ק"כ לענין דמהדרינן אגמי דרבנן ס"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ולכך מהדרינן אגמי ור"י ס"ל טבילה בזמנה מצוה וקשה למה לא אמר בסתם דלר"י דטבילה בזמנה מצוה אתי עשה דטבילה בזמנה מצוה ודחי ל"ת דלא תעשון כן. ולפמ"ש א"ש דכאן לא שייך דעשה דוחה ל"ת וכמ"ש לעיל לפי טעמו של הרמב"ן. מיהו בלא"ה לא קשה דכל שאפשר לקיים שניהם פשיטא דאיך עשה דוחה ל"ת ולכך צריך לאהדורי אגמי ובפרט לפמ"ש הב"י סי' י"א דכל דאיכא בעולם מקרי אפשר לקיים שניהם ואף דלא קי"ל כן ועיין בשאגת אריה סי' צ"ו ובמגן גבורים סי' י"א אבל כל דאפשר לאהדורי אגמי פשיטא דלא שרי לדחות הל"ת וז"ב. איברא דקשה לי טובא בהך דנחלקו רבנן ור"י איך לעשות בנזדמנה לו טבילה של מצוה אמאי לא נעשה ע"י קטן דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ואף דאיסור תורה אסור מכל מקום גרם מחיקה ודאי דאינו רק מדרבנן ולשיטת הרשב"א מותר לספות לו בידים ולמה לא נימא לקטן שיניח לו נייר מלוחלח במים וימחוק לו השם ועיין בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"א וסי' ס"ב שהוא והגאון מוהרנ"ה ז"ל סאכסטוב האריכו לצוות למחוק ע"י קטן וע"ש פלפול ארוך ונפלאתי למה לא הערו מזה גופא דלמה לא מצינו תקנה זו בהך דשם כתוב על בשרו וגם בהך דשאל דוד אם יודע אחד אי מותר למחוק השם שלא ישטפו המים למה לא צוה לעשות ע"י קטן. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאדרבא על ידי קטן הוה בזיון טפי דבאמת ענין מחיקת השם כפי הנראה מכל הפוסקים גם משו"ת תשב"ץ ח"א סי' ב' היא בשביל שנצטווינו שלא להשחית את השם וכדאסר לנתוץ דרך השחתה ולכך כל שמתכוין לתקן כל שאינו דרך השחתה מותר יעו"ש ובשו"ת רמ"א סי' ק' ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל שאנחנו עושים בדרך גרמא הוא דשרי אבל אם נעשה על ידי קטן והוא יתכוין להשחית הדבר אף שאינו יודע השם כלל מכל מקום הדבר נעשה בדרך השחתה וזה אסור ואנחנו מצווים ועומדים לא תעשון כן לד' אלהיכם וזה נקרא דרך השחתה ואף דגרם מחיקה שרי כדאמרו שם לא תעשון הוא דאסור הא גרמא שרי היינו דוקא אם אנחנו עושים ולא מתכוין להשחית חלילה אבל מה שיעשה הקטן דרך השחתה זה ודאי אסור כנלפענ"ד וע"כ צ"ע כל מה שהאריכו שם בתקנה זו ולפענ"ד זה מקרי דרך השחתה. אך יש לומר כיון דהקטן אינו מתכוין להשחית השם ואנחנו בודאי אינם מתכוונים דרך השחתה זה מותר. והנה בהא דאמרו וכי ס"ד שישראל נותצין המזבחות כתב בגור אריה דלמה לא הקשו על מחיקת השמות וכי ס"ד שישראל מוחקין את השם וע"ז כתב דר' ישמעאל לא ס"ל דהכתוב קאי על מחיקת השמות רק על נתיצת המזבחות יעו"ש ומכל מקום המוחקו עובר. ונפלאתי דאיך אפשר לומר כן דהא מזה למדנו דגרמא שרי ולכאורה רציתי לומר דבאמת רבנן דר' יוסי לא ס"ל דגרם מחיקה שרי רק דר' יוסי ס"ל כן. ובזה היה מיושב הא דאמר אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה לשון אי הכי הא תיכף קשה טפי על רבנן וכבר הרגישו בזה התוס' ולפמ"ש יש ליישב דבס"ד ס"ל דרבנן לא דרשו כלל לא תעשון הא גרמא שרי משום דלא קאי ע"ז ואדרבא בשבת דרשו הך דלא תעשה כל מלאכה הא גרמא שרי אבל במחיקת השם ס"ל דלא תעשון כן קאי רק על נתיצת מזבחות אבל קדושת שמו אסור אף ע"י גרמא אבל אח"כ דחידש הש"ס דלרבי יוסי אף דבשבת גם כן גרמא שרי מכל מקום אסור משום דאדם בהול ואם כן לא מסתבר שיחלקו כל כך רבנן על ר' יוסי והא בשבת יש לחוש דיבא לידי איסור תורה. והנה לכאורה קשה לי בהא דמקשה דרבנן אדרבנן ומאי קושיא לישני דהא דגרמא בשבת שרי משום דכיבוי גופא אינו רק מדרבנן דהוה מלאכה שאינה צריך לגופה ומקלקל משא"כ במחיקת השם דהוא איסור תורה אף גרם אסור וצריך לומר כמו שכתבו התוס' בשבת דף מ"ז ע"ב ד"ה מפני דבכיבוי יש לגזור גזירה לגזירה. ובזה יש ליישב גם כן דברי הש"ס דלכך לא קשה דרבנן אדרבנן דמכל מקום שבת אינו רק מדרבנן וגרמא שרי הוה תרי דרבנן ולכך לא פריך רק אח"כ ודו"ק. והנה לפי מה דאמרו בערכין דף וא"ו דשם שלא במקומו לא קדוש ופירש"י בלשון השני דעל הקורות וכלים אינו במקומו ולפ"ז ה"ה על בשרו דודאי אינו במקומו דאסור לעמוד ערום כנגד השם ואם כן לא קדוש כלל מיהו משמע שם בערכין דעכ"פ יגודו מקנים רק דלא קדוש לגמרי שילקה על ידי זה מיהו כאן משמע דקדוש לגמרי שהרי אמרו דעובר על לא תעשון כן רק דעל ידי גרמא שרי וצ"ע:

והנה אור ליום ה' פרשת וישב שנת תרי"ט ח"י כסלו היה אצלי תלמידי הרבני המופלג מו"ה שמואל גאלדבערג נ"י והראה לי מה שקרה לו בעת עוסקו בבית הדפוס וכבש הפרעס על אגודל שלו הי' קצת תיבות ובתוכם השם ממה שהדפיס ובא לשאול מה יעשה והנה מצאתי לו תקנה כיון דגרמא שרי ואף אם נימא דמדרבנן אסור מכל מקום ע"י קטן התירו הגאונים הגרמא וכמ"ש בשו"ת ב"א הנ"ל וע"כ אם לא יהי' מעצמו נבלע ונמחק יוכל לעשות גרמא ע"י הקטן ומה גם דהי' שלא במקומו ואף שכאן הוה עם קצת תיבות מכל מקום לפענ"ד מקרי שלא במקומו והרי אסור לו לרחוץ לשוף וצריך לילך לבהכ"ס וכדומה ואם כן אין לך שלא במקומו גדול מזה וגם יש לצרף לזה מה שלא נתכוין לקדש השם ועיין בש"ך סי' ער"ו אף שבמחנה אפרים חולק ועיין ביד שאול שם מכל מקום סניף איכא וגם לפענ"ד בכאן שאינו עושה רק בשביל שלא יהי' צריך לכנס לבהכ"ס עם זה ולבהמ"ר ולהיות חלילה בזיון הוה כמו ע"מ לתקן שלא יהי' בזיון לשם חלילה ובאמת לא ידעתי למה לא התירו חכמים משום זה ואולי כיון שיש לו תיקון ע"י גמי אם כן שוב אין בזיון בזה אבל זה קשה מאד לזהר וע"כ נראה דשם כתוב השם על בשרו ואולי הי' במתכוין אבל כאן הוה שלא במתכוין ע"כ ודאי מותר בכהאי גוונא. והנה מ"ש למעלה דכל דטבילה בזמנה לאו מצוה לא שייך שידחה העשה הל"ת כעת נראה לי יותר דכל דאינו מצוה בזמנה שוב מקרי אפשר לקיים שניהם אם ימצא גמי דכל הטעם דאמרינן דמכסה ביו"ט משום דעשה דוחה הל"ת אף דאפשר לכסות במוצאי יו"ט כתב הרשב"א בשבת דף כ"ה דאין למצות אלא מקומן ושעתן וכאן כל שאינו מצוה שוב מקרי אפשר לקיים שניהם למחר וליום אחר כשימצא גמי ודו"ק. ודרך אגב אבאר הא דאמרו בסנהדרין שם דף קי"ב ר"ל אמר ממון בעלים הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש היא דאמר ממון בעלים הוא ובקצה"ח סי' שפ"ו ס"ק ז' לאחר שהאריך שם להוכיח דאף דבר הגורם לממון כממון דמי לר"ש היינו להתחייב באחריותו אבל כל זמן שהוא בעין אינו ממון בעלים אח"כ הקשה מהך דסנהדרין דמבואר דממון בעלים הוא אף דליתנהו בעיניהו וכבר הארכתי בזה בתשובה וכעת אני אומר דיש לחלק דדוקא דבר הגורם לממון ולא הי' שלו עד"מ שם דקנה העבד לאחר שלשים יום או דקיבל אחריות זה לא מקרי שלו על ידי קבלת אחריות כל זמן שהוא בעין אבל קדשים שלו שהי' מתחלה שלו ורק שהקדישו כל זמן שהוא עדיין באחריותו לא נפקא מרשותו והרי הן שלו וכעין זה חלקו בתוס' יבמות דף ל"ו לענין קנין פירות כקנין הגוף בין אם תחלה הי' לו קנין הגוף ואח"כ רק קנין פירות ובין אם לא הי' לו מתחלה רק קנין פירות ע"ש ובב"ב דף קל"ו וב"ק דף פ"ח ודף צ' והוא הדין כאן. ובזה יש ליישב דברי הפ"י שהקשה ע"ז בקצה"ח שם. ובזה מיושב היטב מה דהקשה אותי הרב מו"ה משה לאהר נ"י אבד"ק סימאן ומו"ץ ד"ק גלאץ בשנת תרכ"ו ב' משפטים במכתב על הך דר"ל דאמר דקדשים שחייב באחריות כדידיה דמי והקשה מהא דקאמר שם דף קמ"ב ע"א לעולם דעיר אחרת דמפקדו בתוכה וקיבל עליה אחריות מ"ד כיון דקיבל עליו אחריות כדידיה דמי קמ"ל הרי דאף דקבל אחריות לאו כדידיה דמי וכמדומה שכבר הארכתי בזה באיזה מקום ולא ידעתי כעת מקומו ולפמ"ש אתי שפיר דכאן שלא הי' שלהם רק שקבלו אחריות בזה פשיטא דכל זמן שהוא בעין לא הוה כשלו וכמ"ש הקצה"ח. וראיתי בתורת חיים שהקשה בהא דאמרו מ"ד כיון דקיבל אחריות כדידיה דמי קמ"ל והקשה דהא בפסחים דף ה' מרבה מלא ימצא כיון דאילו מגנב או מתביד כדידיה דמי ולק"מ דכבר ביאר הקצה"ח שם משמא דגמרא בפסחים שם דלענין בל ימצא הוא דעובר אבל כל זמן דאיתא בעיניה לא הוה כשלו כדאמרו שם ועיין ברש"י שם ובשו"ת צמח צדק סי' ל"א ע"ש ודו"ק:

והנה במ"ש הקצה"ח להקשות בסי' שפ"ו שם דאמאי לר"מ השני אינו בדין יום או יומים והא הו"ל דבר הגורם לממון ור"מ ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי כמבואר בב"ק דף ע"א ע"ב ואם כן הא השני יש לו בו דבר הגורם לממון דלאחר שלשים יהי' להשני ומזה הוציא דדבר הגורם לממון כממון הוא דוקא לענין להתחייב באחריות ולא לגוף הדבר כשהוא בעין ולפענ"ד יש לומר לפמ"ש התוס' שם ד"ה ר"מ בשם ר"י בר ברוך דלר"מ יוצא בשן ועין לראשון משום דס"ל דיוצא לאיש ע"ש ולפ"ז ע"כ לא אמרינן דדבר הגורם לממון כממון דמי רק היכא דבבירור יהי' אח"כ גורם לממון אבל כאן דיוכל להיות דיוצא בשן ועין לראשון דקנין פירות כקנין הגוף דמי ושחרור מפקיע מידי שעבוד אם כן אינו ברור דיהי' להשני קנין בו ובכה"ג לכ"ע דבר הגורם לממון לאו כממון דמי וזה ברור לדעתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף