שואל ומשיב/ב/ד/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן יד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום להרב החריף וכו' מו"ה חיים קנאללער נ"י מפרעמיסלא.

מכתבו הנוכחי הגיעני והנה בריש מראין מה שנסתפק אם צריך ב' כוונת למצוה אי מועיל והביא בשם הגאון מהורח"י ר"י מבראד ולפענ"ד ראי' ברורה דמועיל דהנה זקני הח"ץ ז"ל חקר בחליצה אי הוה כוונת קנין או כוונת המצוה והעלה דהוה כוונת קנין. ואני כתבתי ונדפס משמי בהגהת הח"ץ הנדפס בלבוב שבמחכ"ת שנעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ו מיבום ה"ח צריך שתתכוין היא שתחליץ לו ויתכוין הוא שיחליץ לה ויעשו מעשים אלו לשמן משמע דהוא כוונת המצוה ע"ש. והנה כפי הנראה מהרמב"ם דצריך שיכוין מתורת הקנאה ומתורת כוונת מצוה הרי דמועיל לשניהם:

והנה מה שהאריך מעל' בדברי הראב"ד פ"ה מפרה הממלא מים לשני ב"א דפסול משום היסח הדעת והאריך לישב כמה קושיות והעלה דכל דא"א בענין אחר הוה כנאבד וכשי' התו' חגיגה כ"א אחר המחילה לא צדק בזה וכל ענין היסח הדעת ל"ש בזה והרכיב מעל' היסח הדעת שגבי פרה דהיא היסח הדעת שלא כיון לשם אפר פרה ומה ענין להיסח הדעת שלא שמר והיסח הדעת פלוגתא אי הוא פסול הגוף או פסול טומאה ועיין פסחים ל"ד ומה ענין להיסח הדעת הלז ומה ענין להיסח הדעת של תפילין ועכ"פ זה ודאי א"א לומר דהיסח הדעת כל שא"א בענין אחר הוה כנאבד זה ודאי א"א וא"צ להאריך בזה והמשכיל יבין. ומה שהשיג על הצל"ח פסחים ל"ד יפה השיג ובגליון הצל"ח הערתי בזה וגם בדברי הירושלמי בזה ובספר שיח יצחק על חגיגה הזכיר דברי הירושלמי ותמה על התו' חגיגה וכתבתי הרבה בזה:

מ"ש לתמוה על הגהותי ביו"ד סימן צ"ח דמש"ה עכו"ם נאמן במסל"ת דהיא מילתא דעל"ג ותמה דבאומר שיש בו טעם לא על"ג ונ"מ לב' קדירות ולמה נתלה אח"כ שנפל בו האיסור. הנה ע"ז אין לחוש דיש ספק ספיקא ספק שמא עכו"ם אומר אמת ואת"ל שהיא שקר דילמא לא יזדמן שני קדירות והספק שנסתפק אליך פשוט דאם טעם טעם ל"ש לומר דהוה מילתא דלא רמי דהא איכא טעם וטעם טעם וז"פ:

ועל קושיתך על הב"ש אהע"ז ק"כ סק"ט דהגט לא מיפסל בכתיבה בשניהם כ"א בתורף נגזור טופס אטו תורף כמו בכל פסולין ועיין בפר"ח שבסוף דבריו הרגיש על הח"מ בזה אך לפענ"ד נראה דבאמת הקשה הפר"ח שם דהא וכתב קאי על הבעל ע"ש אך לפענ"ד כיון דבעי שליחות על הכתובה וכיון ששניהם כתבו א"כ כל אחד לא גמר הדבר ולא הוה ספר כריתות שלא הוברר הדבר דהראשון בודאי לא גמר וגם השני לא כתב כל הספר כריתות ולפ"ז הרי גם לשיטת הרמ"א בסי' קכ"ג דבעינן שליחות על הכתיבה דוקא בתורף ולא בטופס כמבואר בב"י שם וכיון שאינו רק דרבנן שוב לא גזרו אטו תורף כיון דאינו רק דרבנן ולא חשו לגזור מספק כנלפענ"ד:

על קושיתו בפסחים ע"ג תיקן להוציא מידי אבמה"ח ופרש"י לב"נ הא לפ"ד הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטות דעשה וזבחת שייך גם בח"ש ותיקן גם לישראל להתיר ח"ש ע"י תערובות דל"ש אחשבי' בתערובות ומתחלה נאסר כיון דל"צ לבוא לאחשבי' למה לא ראה דהפ"מ נסתפק שם אם בעוף שייך וזבחת וא"כ לפי מה דמוקי בחולין שבחטאות העוף שפיר מקשה. ומ"ש דב"נ חייב על ח"ש אף בתערובות דל"צ לטעמא דאחשבי' והשיג על תירוץ הצל"ח בפסחים כ"א דאתי' כר"י הא גם לר"י לוקמא בח"ש ע"י תערובות דלא אסור כ"א משום לפ"ע לא ידעתי כלל שיהי' חמור מישראל וע' חולין דל"ג וא"כ לא קשה על ר"י ודו"ק:

ומה שהקשה על הפרמ"ג בפתיחה לטריפות לענין ק"ו ושאר י"ג מדות דאזלינן בספיקן להקל והקשה מחולין וממנחות הנה לענין ק"ו הפמ"ג מחולין יפה כתב מעל' דבין כך וכך היא מי"ג מדות אבל במנחות דרצה לישב ע"פ דברי הכ"מ דהקרא אסמכתא בעלמא תמהני דדברי הכ"מ מוקשים ותמוהין ואיך אפשר דטריפה להרמב"ם אינו רק מדבריהם וע' שעה"מ ה' שחיטה שתמה עלי' וכן הקשו כולם:

וע"ד קו' בעירובין דף ל"ב ע"ב באילן הנוטה חוץ לד"א דלמטה מי' עירובו עירוב הא כתבו התו' בשבת ל"ה דלחומרא הלכה כר"י דבה"ש כהרף עין ואיך מצי לאתויי פחות פחות מד"א. הנה לפי דעתי אף שהשיעור של ר' יוסי כהרף עין מ"מ כל שהתחיל בהרף עין אף אם לא גמרו ש"ד. וע"ד קו' בדף ד' תו' ד"ה ד"ת דקשה מזה להפוסקים דבהל"למ מקילין בספיקן תמהני דהרי הרמב"ן סובר ספק הלל"מ מה"ת וע' ב"י יו"ד סי' רצ"ד וא"כ התו' ס"ל כהרמב"ן וחולקים על הרמב"ם:

ומה שהקשה בעירובין ל"ו ע"א ככר זה היום חול כו' לפי המבואר בב"י או"ח סי' רצ"ג דנקטינן הלכה כר' יהודא בביה"ש של ע"ש לחומרא וכר"י במוצאי שבת לחומרא א"כ מה הקשה מ"ש הא אתי' כהוגן היום חול ולמחר קודש מחמרינין בתרוייהו דמקודם חל הקדושה ועירובו עירוב אבל איפכא לענין שבת מחמרינן כר' יהודא ולקדושת הככר מחמרינן כר' יוסי דאח"כ היא חול לק"מ דקיי"ל לא מחית אינש נפשי' לספיקא והוא חשב למה שיהי' ודאי לילה א"כ שפיר מקשה הש"ס מ"ש וע' בשו"ת הר"ן הובא ביתה יוסף יו"ד סי' רכ"ח לענין הנודר שיצא חוץ לעיר בליל שבת ע"ש ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף