שואל ומשיב/ב/ד/ד

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן ד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין אחד שנשבע לעשות ואח"כ אירע לו אונס ממון.

הנה בש"ע יו"ד סי' רל"ב סי"ב נחלקו הב"ח והט"ז והש"ך בזה שדעת הב"ח דמשום אונס ממון אין לעבור על השבועה והט"ז והש"ך חולקים עליו ועיין ב"ש סי' נו"ן ס"ק ט"ז וראיתי בא"מ סי' נו"ן שם ס"ק ד' שחידש דכל דמחויב לקיים אף באונס כמו בשבועה שמחויב לקיים אף באונס ממון ממילא לא מקרי אונס ונפלאתי ע"ז דהא השבועה לא מחייב באונס ממון וכמ"ש הב"ש והט"ז והש"ך שם דלא כהב"ח וגם מ"ש שם בהך דע"ז דמקשה הש"ס בדף נ"ד והא אונס רחמנא פטריה ומשני דבפרהסיא יהרג ואל יעבור וע"ז הקשה דאכתי למה תאסר הבהמה באונס דניהו דהוא חייב להיות יהרג אכתי הבהמה למה תאסר וע"ז חידש דכל שמחויב שלא לעבור אפילו באונס זה האונס מקרי רצון ונפלאתי ע"ז דדברי רבינו הרמב"ם מפורש להיפך פ"ה מע"ז ה"ד דאף בג' עבירות דיהרג ואל יעבור כל שעבר באונס אין ממיתין ולא מלקין ע"ש ומבואר דמכל מקום אונס הוה אונס ולא רצון אף שמחויב שלא לעבור ויהרג ואל יעבור ואני כתבתי על הגליון דדברי רבינו מפורשים בהך דע"ז דפריך אונס רחמנא פטריה הרי מבואר דבאונס פטור. הן אמת דלפמ"ש התוס' שם דלהס"ד הוה ס"ל לרבא דבאונס גם בע"ז אינו מחויב למסור עצמו וגם במסקנא רצה רבא לתרץ אליבא דר"י דס"ל דבצינעא אינו מחויב למסור עצמו אם כן שפיר מקשה דשוב אין האונס רצון ובפרהסיא דמחויב למסור עצמו באמת הוה האונס כרצון אבל לפירוש הסמ"ג שם דרבא פסק כרבי יוחנן דמחויב למסור עצמו גם בצנעא משום קידוש השם ורק דאינו באזהרה ולא במיתה אבל בפרהסיא יש מיתה גם כן א"כ עכ"פ כיון דמחויב מצד מ"ע דקידוש השם ממילא לא מקרי אונס רק רצון וע"כ דלא כא"מ ומה גם דעכ"פ ברמב"ם מבואר הדין להיפך וכמ"ש:

שוב ראיתי בחידושי ריטב"א בע"ז שם מבואר בהדיא דמה דמקשה הש"ס אונס רחמנא פטריה היינו ניהו דמחויב להיות יהרג ואל יעבור מכל מקום כל שעבר ולא נהרג אינו עובר וכשיטת הרמב"ם ואם כן מבואר להיפך מדברי הא"מ ורבא חידש דכיון דעכ"פ מחויב להיות יהרג ואל יעבור הבהמה נאסרת אבל לא שיחשב האונס כרצון דאם כן שוב היה לו לענוש מי שעבר ולא נהרג דהאונס מחשב כרצון וז"ב כשמש:

והנה זה רבות בשנים כשהייתי ב"ק ברעזאן הקשה אותי הרב הגדול מו"ה דוד מאיר פריש נ"י דכאן כתב רבינו דאם עבר ולא נהרג אין מלקין ואין ממיתין ואילו לענין המתרפא בע"ז וש"ד וג"ע כתב רבינו בהלכה וא"ו שם דאם עבר ונתרפא מענישין אותו ב"ד עונש הראוי לו אם כן משמע שהורגין ומלקין אותו ולמה יגרע מעבר ולא נהרג והוא דבר שראוי להתעורר עליו. והשבתי לו דש"ה שאונסין אותו לעבור אם כן המעשה לא נקרא מעשה שהרי אונסין אותו ע"ז ולכך פטרה התורה על המעשה הזה אף שמחויב היה להניח עצמו להרג בכ"ז אי אפשר לחייבו מיתה על מעשה שהוא אונס ועל זה נאמר ולנערה לא תעשה דבר שהמעשה שלה לא נקרא מעשה אבל שם אין אונסין אותו שיתרפא בזה רק שהוא בסכנה ורוצה לרפאות עצמו ואם כן כל שהתורה אמרה שאסור להתרפאות ואף שהוא פיקוח נפש בכהאי גוונא פקוח נפש לא דחי שוב המעשה שעושה שמתרפא עצמו חשיב מעשה גמור ואסור וזה ברור כשמש. וכעת מצאתי בריב"ש סי' שפ"ז שכתב דכל שעושה מחמת פחד מיתה זה פטור מתורת פיקוח נפש ע"ש ולפ"ז כל שבג' דברים לא אמרה תורה שיעשה מחמת פיקוח נפש שוב הוה מעשה גמור ואסור ונענש על זה ואף שהריב"ש כתב שם דלנערה לא תעשה דבר היינו באופן שאי אפשר להנצל כלל רק שתעשה אותו דבר הנה בזה כבר הארכתי בחבורי יד שאול סי' רל"ב ס"ק ח"י דדבריו תמוהים אבל הך סברא שכתבתי דכל דלא נאנס על המעשה רק שרוצה להציל נפשו ממות זה הוה מעשה גמור בזה יש לי ראיה ברורה מהריב"ש. עכ"פ יהיה איך שיהיה מבואר דלא כא"מ דעכ"פ מבואר דאותו מעשה שעושה באונס לא נחשב למעשה כלל ומה"ט אינו נענש וזה ברור:

והנה מ"ש הרמב"ם לענין עבר ונתרפא דעונשין אותו יש לו מקום בע"ז דף כ"ז גבי דמא בן נתינה שלא הניחו להתרפאות ואמרו שם דיצאה נשמתו ואמר שאם היה עובר היה נשכו חויא דרבנן דלית ליה אסותא ומשמע דראוי להענישו בשביל זה. אמנם אי קשיא הא קשיא מה פריך הש"ס אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר דהרי בב"ק דף ל"ב אמרו הנאה לתרווייהו אית להו איהו מעשה קעביד וכתבו התוס' דמכל מקום לענין חיוב מיתה הנאה חשיבא כמעשה ע"ש ולפ"ז כל שהיא אנוסה שוב לא חשיב הנאה כמעשה שהרי לא נהנית דאנוסה היא ואם כן לכך פטורה אבל לעולם דגם על מעשה אונס מקרי מעשה וחייב ויש להמתיק הדברים דלפי מה דקי"ל דהמוכר דברים שאסור באכילה אינו חייב לשלם ומטעם דנפשו של אדם חותה מן האיסור ולא מחשב הנאה ואם כן כל שהיא אנוסה לא חשיב מעשה ושפיר פטורה אבל מה ראיה להיכא דעשתה מעשה באונס דעכ"פ מעשה עבדה והיא קושיא נפלאה:

ובזה נראה לפענ"ד הענין מה דמשני אביי בסנהדרין דף ע"ז דקרקע עולם היתה ושיטת התוס' והרז"ה דל"ש תהרג ואל תעבור כיון דקרקע עולם היתה ולפענ"ד זה אינו דוקא כשהיא אנוסה כמו אסתר דהיתה אנוסה לא חשיבה הנאה ומעשה לא עבדה אבל כל דברצון דיש לה הנאה ל"מ קרקע עולם מיהו שם באסתר דאמרה עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון שוב לא מקריא אנוסה והנאתה חשיב כמעשה ועכ"פ בהך דע"ז קשה ועיין בתוס' בע"ז שפירשו דמשום קרקע עולם ל"ק דאם כן גם ברצון מהראוי שתפטר ולפמ"ש אין מקום לזה דהא ברצון יש לה הנאה משא"כ באונס דנפשו של אדם חותה מן האיסור וכמ"ש וע"כ דמעשה אונס לא מקרי אונס דלא כהא"מ שוב מצאתי בשבות יעקב ח"ב סי' קי"ז וכ"כ הפלאה בכתובות דף נ"ו דבאשה כשבאו לאנסה אינה מחויבת למסור עצמה אבל כשהיא מתרצית כדי לפטור עצמה ממיתה אסורה ע"ש וה"ה בזה כשרוצה לרפאות עצמו בג"ע וש"ד זה הוה מעשה ועונשין אותו ועיין בב"י חו"מ גבי סקריקון שכתב גם כן סברא זו דהיכא דרוצה להרגו והוא אמר שא קרקע זו ולא תהרגני גמר ומקנה ע"ש ודו"ק:

והנה ביום ה' שמות שנת תבר"ך למדתי ב"ב ובדף נ"ח שם אמרתי ע"פ דברי הא"מ הנ"ל לבאר הא דאמרו שם דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה או דמצוה לשמוע דברי חכמים דהיינו לפי שהאונס הלז נעשה רצון ולכך גם בגט כל שהוא כדין נעשה האונס רצון. ובזה מיושב מה שהאריך הרמב"ם פ"ב מגירושין לבאר הא דאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והיינו מה שמוכרח לעשות ע"פ התורה שוב הוה כרצון וזה הערה חדשה ועיין בא"מ סי' מ"ב מה שהקשה בהא דאונס שותה בעציצו ולפמ"ש יש לומר דמה דמוכרח לעשות האונס הוה כרצון וגם בא"מ כתב דמצוה לשמוע דברי חכמים אבל גוף דברי חז"ל דמצוה לשמוע דברי חכמים הוא לדעתי בשביל זה ודו"ק:

והנה במה שהבאתי למעלה קושיא בשם הרב מו"ה ר"מ פריש נ"י מצאתי בר"ח שבט שנת תבר"ך שכבר קדמו בחידושי ארבעה טורי אבן להגאון מוהר"א אבד"ק אמ"ד פ"ה ה"ו מיסודי התורה ע"ש שכתב כן בשם חידושי פר"ח. ודרך אגב אמרתי לבאר מ"ש רש"י בחולין דף מ"ז ע"ב המתינו לי שכתב דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז וג"ע וש"ד וראיתי קושיא בשם הרב מו"ה לוי יצחק נ"י אבד"ק קאסווע סמוך לווארשא דהא גם בגילוי עריות כל שהוא בשב וא"ת יעבור ואל יהרוג והרי כאן הוה שב ואל תעשה ובספר ק"ס נדחק כדרכו. ולפענ"ד נראה דל"ק דדוקא בל"ת שמצוה שלא לעבור ובזה בג"ע וש"ד וע"ז אם אנסו לעבור בשב ואל תעשה יעבור דהרי הוא אינו עושה ומקיים מצות התורה ואינו עושה בפועל ממש לעבור והוא בשב ואל תעשה אבל מצות מילה דהוא מצווה לעשות אז היה גם כן ע"פ הדין שאף בפקוח נפש יהרג ואל יעבור בזה היה מחוייב לעשות ול"מ מה שהוא ל"ת שהרי כאן צותה התורה לעשות והוא לא עשה ומחויב למסור עצמו לעשות וז"ב כשמש ולכך כתב רש"י דפ"נ הוא וא"צ להרג רק בג"ע וש"ד וע"ז וזה ברור כשמש:

והנה בשבת תרכ"ד ש"ק מטות מסעי הגיעני תשובה מהרב החריף מו"ה צבי הירש מאיר בער מטארני וכעת היא בפראשקע סמוך לספר פרייסין מ"ץ שם והקשה גם כן קושיא זו והשבתי כמ"ש כאן ואף דשיטת הנימוק"י הובא בש"ע יו"ד סי' קנ"ז דבמ"ע כיון שיוכל לחבשו מבלי להניחו לעשות מעשה בכה"ג יעבור ואל יהרג רש"י לא ס"ל כן וכמ"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף