שואל ומשיב/ב/ד/א

שואל ומשיב ‏ ב ד

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן א   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג וכו' מ' צבי ארי' וויינשטיין נ"י מ"ץ ד"ק סלאטווינא.

מכתבו עם שאלתו הגיעני תמול. והנה אם אמנם אני נאחז בסבך הטרדות. אמנם לשאלתו החמורה אמרתי להשיב לו בקצרה. וד' יהי' בעוזרי שלא לומר דבר שלא כרצונו. במה שאירע באשה שהיתה למודה לראות בעונה בינונית. ולעת זקנתה הפסיקה מלראות זה קרוב לי"ב שבועות ואז מצאה כתם ולאשר בעלה לא הי' בביתו טבלה לשלשה שבועות ולאחר י"ב ימים מטבילתה מצאה דם בבוקר על העד שהכינה לה וקנחה עצמה תיכף סמוך לתשמיש ולאחר ז"נ טבלה ולאחר התשמיש בלילה מיד קנחה עצמה בעד שהכינה והדליקה אח"כ הנר ומצאה דם וחזרה וטבלה אחר הז"נ ולאחר התשמיש בל"ט מצאה דם בעד הבדוק שקנחה עצמה מיד והי' מעורב בכל הג"פ הדם עם ש"ז ושפטה בדעתה שהוא מפני חולשתו שהי' מאז שלא היה בביתו והיא רצתה לנסות אם הוא ממנו ולאחר שטבלה בפעם הד' הכינה עד שיקנח בו הוא ובשעת התשמיש קודם גמר המירוק שמטה עצמה ממנו ובדקה היא והוא ומצאה על שלו מראות דם הנ"ל מעורב עם ש"ז ועל שלה לא מצאה כלום וע"ז סמכה בדעתה שבודאי הוא ממנו אבל לא גילתה לשום אדם ופירשה עצמה ומנתה ימי טומאה וז"נ וכעת הגיע זמן טבילתה ובאתה לפני מע"ל לשאול והנה מע"ל כ' דאם לא הי' מקנח עצמו בהעד רק שהי' מטיל ש"ז עליו הי' הוכחה ברורה שממנו הוא וכמ"ש הרשב"א הובא בב"י ס"ס ק"צ ובש"ע שם ס"ק ובשו"ת מהרי"ט אבל השתא שקינח עצמו בזה אין הוכחה דממנו בא אף שלא מצאה על עד שלה וציין בתוס' נדה דף י"ד ואני תמה עליו ששם במקומו מבואר ההיפוך שאם נמצא על עד שלו והוא לא מצאה זה ראי' שממנו בא אמנם מה ששפטה האשה וגם מע"ל הי' סומך ע"ז דזה ראי' שבא ממנו וטהורה היא אני תמה מאוד מה ראה על ככה ודוקא באם רגיל לצאת ממנו דם מפי האמה שלו אז סמכינן דממנו הוא אבל אם לא מצאו דם מפי האמה אדרבא במצאו דם על העד שלו גרע טפי ואפילו לאח"ז טמא כמבואר בנדה שם ומה בכך שנחלש מזגו אטו זה מביא דם ואדרבא ראינו שבעילתו הי' בכח עד שהוציא דם ובודאי דמינה בא וע"כ אין מקום לדבריו. אמנם מה שרצה לצדד דבאמת הוי ס"ס כמ"ש הס"ט סי' קצ"א וכאן ל"ש לומר וכי לעולם לא תטמא דהא היא זקנה ומה בכך שלא תטמא. הנה הוטב בעיני סברא זו אבל גוף קושית הס"ט לפענ"ד אין לה מקום דזה הוי כספק א' בגוף שמא ממנו ושמא ממנה וזה לא חשוב ספק רק כודאי חשוב ואח"כ ס' מן הצדדים הוי כס' בתערובות דלא מהני גם י"ל דאינו מתהפך ודברי הש"ך לא יתכנו כאן דע"פ הרוב בא הדם ממנה ולא ממנו. ומ"ש בהיתר השני דרמ"ת בזקינה הוי כוסת שאינו קבוע כמ"ש הנוב"י וא"כ בזקינה שא"ח לוסת דא"ק ממילא ל"ש דין רמ"ת בזקינה הנה באמת הי' מקום לומר כן וכמדומה שהאחרונים השתמשו בזה אבל לפענ"ד ז"א דל"מ למ"ש הט"ז בסי' קפ"ט סקמ"ג דכל שמוחזקת ברואה ג"פ אף שלא קבעה וסת לראייתה חוששין בקטנה מכ"ש בזקינה א"כ כ"ש כאן דראתה ג"פ ואף להנה"ך כאן קבעה וסת ג"פ בל"ט דודאי חיישינן. וע"ד הפלפול אמרתי דהנה בטעם שזקינה א"ח לוסת שא"ק נלפענ"ד דהנה הריב"ש בסי' שע"ט חידש דשתי חזקות הוי כמו רוב ובשו"ת נוב"י מה"ק חאהע"ז סי' מ"ג כ' דכל דהן משולבות וא"א זבל"ז לא מיקרי רק חדא חזקה ע"ש ולפ"ז בשלמא וסת הקבוע ל"ש שתי חזקות דהיינו חזקת טהרה וחזקת זקינה מסולקת דמים. דהלא הוסת הוא נגד חזקת טהרה דסופה להתטמא ע"י הוסת כמ"ש התו' ריש גיטין וא"כ כיון דלא נשאר רק חזקת מסולקת אף שעי"ז שוב הדר החזקת טהרה למקומו מ"מ הרי עיקרו הוא רק מחמת החזקה דמסולקת דמים והוי משולבות שתי החזקות ובכה"ג לא מקרי רק חזקה אחת וחוששין לוסת אבל וסת שא"ק רק במקרה בא א"כ גם בחזקת טהרה בפ"ע חזקה היא א"כ לכך שוב הוי שתי חזקות ולא עדיף וסת שא"ק כמו רוב ושתי חזקות הוי כמו רוב ולכך לא חיישינן וז"ב:

ובזה אני אומר דבר חדש במה שחידש הנוב"י מה"ק חיו"ד סי' נ"ה דלכך סמוך לוסתה דאורייתא דלשמא ימות חיישינן דאינו נגד החזקה וה"ה לשמא תראה חיישינן והרב בעל בית מאיר השיב עליו דגם שמא תראה הוי נגד החזקה לר"ת דשמא יקדש הוי בכל שעה נגד החזקה. וה"ה בזה דהוי שמא ראתה ול"ח ע"ש ולפ"ז לכך ל"ח בוסתות שמא תראה בזמן הוסת דבזמן הוסת ודאי הוי החשש שמא ראתה וא"א לאסור בזמן הוסת דשמא ראתה ל"ח לכ"ע ולפ"ז נ"ל דזה דוקא אם הוסת שא"ק הוא מצד אחר דהיינו שמא תפהק ותעטש וכדומה שפיר אמרינן דהוי נגד שני חזקות דהחזקת טהרה ג"כ מתנגדת דא"ל דהוי שמא תראה דז"א דבזמן הוסת ודאי הוי שמא ראתה ומותרת לשמש ול"ח שמא תפהק ותראה דהיינו עד חזקת טהרה אבל ברמ"ת איך אפשר להתיר שמא התשמיש תגרום שתראה ול"ש לומר דשמא ראתה ל"ח דזה דוקא אם הוסת בא ע"י דבר אחר אבל לא כשהתשמיש גורם והבן בדברים ויש להמתיק הדברים דהרי עוד הקשה הב"מ דכאן ל"ש לומר דמעמידין חזקה נגד חזקה והוי ס' דזה דוקא שאם השני חזקות מהתנגדות המה בזמן אחד אבל כאן חזקה דאורח בזמנו בא אחר זמן החזקת טהרה וא"כ אמרינן דאז ל"ש חזקת טהרה כלל ולדעתי סברתו טובה ודברי התוס' בריש גיטין המה מסייעים לסברתו אמנם הנוב"י השיב שם דאף בכה"ג הוי חזקה נגד חזקה ע"ש. ולפ"ז אני אומר דזה דוקא היכא שלא בא מחמת התשמיש אבל היכא דבא מ"ת איך שייך לומר דהוי נגדה החזקת טהרה דז"א דהרי ע"י התשמיש ראתה ובאה לטומאה והאיך אפשר להעמיד נגדה חזקת טהרה וז"ב כשמש:

אמנם בגוף הדין יפה כיון מע"ל לצרף דעת המנ"י סי' קפ"ז דבליל שני לטבילתה ודאי מותרת לשמש ואף דהאחרונים חלקו עליו מ"מ בזקינה כיון דהוי בליל שני וסת שא"ק דהרי לא ראתה בקביעות רק בל"ט וי"ל דליל טבילה גורם ג"כ וא"כ נהי דמוחזקת בג' ראיות הא בזה שוב הנקה"כ מתיר ויש לסמוך על הנה"כ בזה וכאן ל"ש לומר דחיישינן לשמא תראה דהרי באמת היא זקינה ואינה עלולה לראות וע"כ נלפענ"ד לצרף כל הנהו צדדים שצירף מע"ל ולהתיר האשה הזאת אך לאשר אין דעתי צלולה כעת ע"כ יצרף עוד א' אתנו ונמטי שיבא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף