שואל ומשיב/ב/ג/קכ

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קכ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אור ליום ד' ל"ב למספר ב"י שנת תר"ט לפ"ק.

שלום וכ"ט אל כבוד ש"ב הרב החריף המופלג ושנון זית רענן מוה' יהודא ליבוש נ"י היילפרין אבד"ק פמאהרין מכתבו הגיעני כחצות היום ואני נאחז בסבך הטרדות ללמוד וללמד עם תלמודים דבר יום ביומו טוש"ע וגם לסדר הדברים לתתם בית הדפוס ובכ"ז למען כבודו ולמען למודו שמתי פני להשיבו על אתר. והנה נפשו בשאלתו אודות המעשה שאירע ביום ג' שבוע העברה איש אחד הדר בכפר סמוך ל"ק זאבלאטב ואמר אל אחד מהלומדים ושמו מוהר"מ ודרש מאתו לכתוב ג"פ לגרש אשתו בע"כ ע"י שליח והביא אתו עד אחד שהעיד לפניו שאשת המגרש הנ"ל מהעת שהלך בעלה מעמה מחמת קטט בחורף העבר היא יושבת לבדה בקרעטשמי וע"ז סמך מוהר"מ ושלח אחר אחד שידע לכתוב אשורית ואחר עדים וכתבו ג"פ ביני שמשי ומסרוה ליד השליח בלילה אבל לא נודע בבירור אם גם העדים לא חתמו רק בלילה כי קצת אנשים אמרו כן רק שאינו ברור אמנם זה מודה מוהר"מ שמסר ליד השליח בלילה ובבקר ותהום כל העיר אחרי כי נעשה שלא בידיעת מרא דאתרא לגרש אשה בע"כ ע"י שליח ומעלתו דרש וחקר מה טיבה של האשה המתגרשת ואמרו לו אנשים שמיום שנשאת להאיש הלז לא נשמע עליה שום שמץ דופי רק קודם הנישואין היתה דיימא מאיש הנ"ל ואחרי כי נשאה לא נשמע עליה שום דופי ויש לה מהבעל בת אחת גם מה שהעיד העד הנ"ל שיושבת לבדה בקרעטשמי הוא שקר מוחלט שיושבת עם אחיה נער בן ט"ו שנים גם יש ערלית המשרתת אותה והנה השליח לא רצה להוליך הגט ומסרוהו ביום ה' לשליח אחר והלך השליח השני עם שני עדים ונתנו הגט בליל וא"ו על כר האשה בלילה והאשה התחילה לזעוק בעת ששמעה מהשליח שבעלה שלח לה גט ובפרט שבעלה יש לו הנדן שלה גם יש לה בת ממנו וע"ז האריך מעלתו מה משפט הגט הלז. והנה אם אמנם קשה עלי להזדקק על דברי ריבות בשעריכם אך אחרי כי מעלתו ביקש שאכתוב המעשה כולה שלא יאמרו שהוסיף איזה דבר או שינה וגם כתב כמה טעמים שיש לחוש בזמנינו לאשר הפרוץ מרובה על העומד ויש לחוש שיתבטל חרגמ"ה לגמרי ובפרט כי זה הבליעל המגרש הוא רוצה לישא אשה תיכף וע"כ למען לא יחרוך רמיה צידו מצאתי עצמי כמחויב בדבר לכתוב כי א"צ אריכות דברים כי הגט בטל ומבוטל כחרס אחרי כי גרש בע"כ ע"י שליח וכבר האריך הגאון בעל נוב"י ז"ל בתשובתו שהגט בטל בזה וכבר הארכתי בזה למעלתו זה שנתים לברר הדברים ואני הבאתי שבשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל מבואר שכן היתה התקנה מרגמ"ה שאף אם יעבור המגרש ויגרש יתבטל הגט ובחנם טרחו הגאונים בנוב"י בזה לבטל הגט כי כן היתה התקנה מתחלה ושם ביארתי הדברים הנ"ל באורך וא"כ בנ"ד שיש עוד הרבה דברים שהגט בטל כאשר האריך מעלתו שהיה מסירת הגט בלילה ונתינת הגט בלילה ועוד הרבה טעמים שהאריך מעלתו והנה הדברים ברורים. והנה מעלתו כתב דאף שעד אחד העיד שהיא לבדה בקרעטשמי והוה כמתיחדת עם העכו"ם דמבואר בסי' קט"ו דהוה עוברת על דת מ"מ הא נתברר דשקר וגם דעד אחד אינו נאמן וגם הוא אינו יכול להאמין להעד כמבואר בסי' קע"ח דבזמן הזה דאיכא חרגמ"ה אינו נאמן והדברים נכונים ויש להוסיף דאטו עד העיד שהיא מתיחדת עם עכו"ם הוא לא העיד רק שדרה לבדה ואטו לא יוכל להיות ששומרת עצמה ויש איזה יהודי עמה כאשר נתברר ששקר הוא. אך מה שיש לעיין בזה דלפמ"ש הכנה"ג בטעם דל"מ הגט אם עבר וגרש משום כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד אי עביד לא מהני וגם לפמ"ש למעלתו שכן היתה התקנה עכ"פ התקנה היתה רק בשבילה כמ"ש בתשובה אחת להוכיח כן מלשון הרמ"א סי' קי"ט ס"ו בהג"ה דאם עבר וגרשה ונשאת שוב אין האיש נקרא עבריין והיינו משום דהתקנה לא נעשה רק לטובת האשה ואלמו לתקנה כדי שלא יבואו אנשים להתעולל עלילות ברשע עם נשותיהם ולפ"ז אני אומר דבר חדש דבמקום שלא יוכל לקחתה אח"כ שוב לא שייך שאלמוה לתקנה ולפ"ז כיון שכאן גרשה משום שם רע והרי מבואר בסי' יו"ד ס"ג שלשה דעות ודעת פוסקים דאף בלא א"ל ג"כ אינו יכול להחזירה ומכ"ש כאן דהוה ככפל דבריו שהרי בלאו הכי אינו יכול לגרש בע"כ ועיקר סמיכה היה על מה שהעיד העד שנתיחדה לבדה בקרעטשמי עם העכו"ם וא"כ בכהאי גונא שוב לא מועיל מה שאלים כח חרגמ"ה שלא יוכל לגרש מכל מקום אסורה לחזור וכבר נודע מ"ש המהרי"ט סי' ס"ט דכל שאף דנימא דלא מהני לא נתקן האיסור א"כ שוב ל"ש לומר דלא מועיל ע"ש וה"ה כאן וא"כ שוב לא שייך לומר דלא מועיל אם גרשה והיא הערה נפלאה. אמנם אחר העיון זה אינו דכיון דהתקנה היה שלא יועיל הגט א"כ שוב כל שלא חל הגט לא שייך לומר דאינו יכול להחזירה דהא הוציא אשתו מפני שם רע ויוכל לקלקלה אח"כ דזה אם התחיל הגט לחול אבל כל שלא התחיל הגט לחול הרי היא עומדת תחתיו ומשמשתו כאשר בתחל' ושוב שייך לומר דלא מועיל מה שגירש איברא דהמעיין בתו' בתמורה ד"ה מיתבי שהקשו דכיון דלא מהני א"כ אמאי בכהן לוקה ואינו מחזיר הו"ל למימר דלא חל הגט כלל דהא ל"מ וכתבו דגירושין אתקש למיתה המוציא מרשות הבעל ורק דל"מ שאין שליח זה לכל ימיו שהרי הוא צריך להחזירה ע"ש ולפ"ז כיון דגירושין ע"כ מועילים דמוציאין מרשות הבעל א"כ פשיטא דלא עדיף חרגמ"ה מאיסור תורה דאונס לא יוכל לשלחה והגירושין מועילין רק דלענין זה מועיל חרגמ"ה דצריך להחזיר וא"כ שוב הו"ל כמוציא אשתו משום שם רע דלא יחזיר ולא שייך להאלים התקנה וכמ"ש והיא קושיא נפלאה. אמנם באמת מלבד שאין דברי התוס' מוסכמים ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קכ"ט שהאריך בזה אף גם דלפמ"ש הנוב"י דהשליחות בטל א"כ פשיטא דלא חלו הגירושין כלל ומכ"ש לפמ"ש דכך היתה התקנה שאין הגט כלום והיינו דמתחלה נתקן שאף אם עבר וגירש לא מועיל כלל והגט היא כחרס א"כ פשיטא דלא הו"ל חלות להגט כלל והגט אינו שוה כלום והו"ל אשתו כדמעיקרא ודו"ק. ובאמת שלפע"ד המעיין בדברי התוס' ימצא שגם דברי התוס' יש להסכים כן דהנה מה שחדשו דגירושין אתקש למיתה באמת שלא מצינו סמך לזה וכמה כרכורים כרכר בזה בנוב"י שם. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה בהא דאמרו בגיטין ריש פרק המגרש הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיה לו בנים ממנה ונתאלמנה והלכה ונשאת לזה נמצא גט בטל והקשו התוס' דהא כל שעברה ונשאת לזה שוב ממילא הגט בטל למפרע והוה לה אשת איש מבעלה הראשון וא"כ א"א לגט שיתבטל וכתב הר"ן שם כיון שא"א לגט להתבטל אלא ע"י חלות הנשואין ע"כ הנשואין חיילי ע"ש ולפ"ז אני אומר כאן דהתורה כתבה כל ימיו בעמוד והחזר קאי ולהס"ד דלא אתי לנתוקי לעשה א"כ ע"כ לא משכחת לה הקרא דכל ימיו בעמוד והחזר אם לא נימא דמהני הגירושין ולפ"ז אם נימא כרבא דלא מהני ולא חלו הגירושין כלל כל ימיו למה אתיא וע"ז כתבו דע"כ מועיל הגירושין לענין זה שיצטרך להחזיר ואף דעבר אמימרא דרחמנא ולא מהני מכל מקום הגירושין מוציאין דאתקש למיתה שע"כ יוכל לחול דאל"כ היאך יתקיים הקרא דכל ימיו דמשמע שאין שלוח זה לכל ימיו שמחוייב להחזיר ואי נימא דל"מ הרי לא שלחה כלל וע"כ דהגירושין הפקיע אבל לפי המסקנא דמסיק דכל ימיו אתי לנתוקי לעשה דהיינו דלא ילקה על שעבר אמימרא דרחמנא א"כ יש לומר דבאמת לא מהני לגמרי הגירושין והרי הוא כלא גרשה כלל דקרא דכל ימיו אתי שלא ילקה כלל וגם דכיון דאתי לנתוקי לעשה ע"כ דחלו הגירושין דאל"כ לא שייך לומר לנתוקי ואדרבא להס"ד דלא אתי לנתוקי היה מקום לומר דלא חלו כלל הגירושין וע"ז הוצרכו התוס' לחדש דע"כ מועיל הגירושין דאל"כ לא שייך לא יוכל לשלחה כל ימיו דמשמע שעכ"פ שלחה קצת רק שמחזירה דרך כלל דדברי התוס' אינם רק באונס שגירש דכתיב כל ימיו ע"כ דהגירושין הועילו לענין זה שיצטרך להחזיר אבל במק"א יש לומר דכל דעבר אמימרא דרחמנא לא הועילו מעשיו כלל ולא חלו הגירושין:

ובזה מיושבים דברי התוס' בתמורה דף וא"ו ד"ה והשתא שהקשו נימא דפליגי בנשבע שלא לגרש ועבר וגרש דלרבא לא מהני והקשה בנוב"י שם דהא בגירושין ע"כ מועיל ונדחק ועיין בקצה"ח סי' ר"ח מ"ש בזה וכבר נדחה בנוב"י שם פירושו ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת דוקא באונס הוא דהוכרחו לומר כן דאל"כ לא יתקיים הקרא כלל ודו"ק. ובזה יש ליישב הסוגיא דגיטין דף צ' שהקשה הפ"י שם והנוב"י האריך שם בזה ולפי שכבר דשו בו רבים ע"כ לא רציתי להאריך שהענין ישן נושן והדברים עתיקים. ובזה נראה לפענ"ד הא דמבואר בסי' קע"ח ס"ט בהג"ה דאם אמר שמאמין לדברי העד והאשה דאינו נאמן להוציאה בזמן הזה דאיכא חרגמ"ה ומנדין אותו על שגרם לבטל תרגמ"ה והיא תמוה טובא דהאי עניא מה עביד שלבו נוקפו ומאמין היאך שייך שינדו אותו שגרם לבטל חרגמ"ה והלא הוא לא גרם רק העד או האשה וכבר התפלא בזה בספר בני אהובה והנוב"י בכמה תשובות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רגמ"ה תיקן שלא יועיל הגט כלל וכל שאתה אומר שנאמן להוציאה א"כ לא הועיל חרגמ"ה במה שתקן שאם עבר וגירש שאין הגט כלום הא מ"מ תאסר עליו וע"כ עשו תקנה שלא יהיה נאמן ושוב אף אם יעבור ויגרש לא הועילו מעשיו ולא נאסרה עליו והו"ל אשתו כמעיקרא וכופין אותו לשמש עמה ודו"ק היטב. עכ"פ נתבאר דהגט בטל ומבוטל ובפרט בנידון דידן שכמה ריעותות ופסולים יש בזה כמ"ש מעלתו אחת לאחת למצוא חשבון. ואני אומר דהיותר מכולם הוא על שהחציף לגרש במקום שיש רב ממונה בעיר אשר הוא נתמנה על גיטין וקידושין והרי באם עשו תקנה שלא לקדש בלי עשרה כמה כרכורים כרכר המהרי"ק סי' פ"ד אם צריכה גט ועיין סי' כ"ח סכ"א בהג"ה וסי' ל"א וסי' מ"ז בסופו מכ"ש בכאן שלכך נתמנה הרב בעיר שעל פיו יצאו ועל פיו יבאו וא"כ הדבר ברור שאין הגט חל כלל והאיש אסור לישא אשה אחרת ככל אנשים שמצודת חרגמ"ה פרוש עליו ואף שאין דרכי להביא עצמי בעול המחלוקת בכ"ז האמת אהוב מהכל ומה מאוד ראוי לגדור בעת הלז אשר הדור פרוץ והפרוץ מרובה על העומד ומאוד תמהני על מוהר"מ הנ"ל אשר ידעתיו כי הוא מופלג וחריף וי"ש איך עלה על לבו לעשות כזאת ולא שאל גדולי הדור בזה ובפרט לשאול דעת המרא דאתרא האב"ד שם ואף אם ידמה בנפשו כי א"צ לו לשאול את הרב בכ"ז מצינו כמה הקפידו חז"ל ע"ז:

והנה המכתב נכתב יום ה' תזריע ובא אתמול ולא ידעתי למה נתאחר עד כה והנה ראיתי אח"כ כי מן השמים נתעכב עד כה כי היום בא מוהר"מ הנ"ל לביתי בעת אשר למדתי עם תלמודיי המופלגים יחיו והנה מעיד אני עלי שמים וארץ גם כל תלמודיי שהיו אצלי יעידון ויגידון כי לא בסתר דברתי עמו כי אם לפניהם ושאלתי איך היה המעשה והראני מ"ש אצלו וז"ל אשה שילדה בחמשה חדשים מקוטעים אחר הנשואין וולד גמור שהיה חי כמה ימים וגם אח"כ אגלאי בהתי' שסורה רע פרוצה ביותר ודיימא מעלמא קלא דלא פסיק שהיא גומר בת דבלים ומפני זה וגם כי היא רעה בדיעותיה שלחה הבעל מביתו ויצאה ושכרה לעצמה כפר ומתייחדת עם עכו"ם כי רובא דרובא לנה בלי שומר ולנים אצלה גוים מהכפר אשר דיימה מהם והבעל רוצה לפטור אותה בגט והיא אינה רוצה ועוד עבידא דגזמה שתרחיק נדוד ובא הבעל ובקש שיסדרו להגט לשלוח לה ע"י שליח שלא מדעתה וע"ז העלה כיון דבנדון דידן מצוה לגרשה אין בזה משום חרגמ"ה זהו תורף דבריו ושאלתיו אם גבה עדות בב"ד והשיב אין אלא שלא כתבו על הנייר ושאלתיו אם היתה בפניו והשיבני שלא היתה בפניו ואמרתי לו שהרא"ש בתשובה כלל מ"ו חרה אפו על שגבו עדות שלא בפני' וכתב שהם ע"ה ורשעים והשיב שיש לו פלפול בזה ודברתי אתו קשות ורכות ויעשה למען ד' ותורתו שלא יתחלל למען לא יתן יד לפושעים שיפרצו בחרגמ"ה ואמר שכל מה שיצא מפי לא יתנגד לזה ויסכים גם כן שיגרש פעם אחרת ואני אמרתי שיתן לי זאת בכתב בח"ת ובתחלה רצה ליתן לי כתב שמסכים כפי הנוסח השאלה שנכתב לי כמו שהעתקתי למעלה גם הוא יסכים שצריכה גט אחר אבל לקח הקסת ורצה לכתוב כדברים האלה ואני גערתי בו ודברתי על לבו שלא יתן מקום מחלוקת ולא רצה וכהנה היו דברים רבים אשר לא אוכל לזכרם אבל זאת הגיד בפני כל תלמודיי ועד בשחק נאמן ודי בו עדות שכן היה וגם הבטיחני שלא יפצה פה עוד לערער ע"ז והנה עיני ראו ועיניכם הרואות כי כמעט היה בהשגחה שנתעכב המכתב על הב"ד עד בואו אצלי שאוכל לכתוב הדברים ברורים שהגט בטל ועלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה וגם הוא תבר לגזיזיה ואח"כ נתתי אל לבי והבנתי שרצה להטעות עיני הרואים בנוסח שאלתו שזה שסיפר שילדה בחמשה חדשים לנשואיה לא היה כעת רק בעת הנשואין עם בעלה ומאז והלאה לא נשמע עליה שום שם רע ומה שאמר הבעל ששכרה כפר ומתיחדת עם עכו"ם ע"ז אינו נאמן ולא היה עדים על זה ואדרבא מעלתו כתב שהיה ע"א עמה והוא לא הזכיר מזה דבר ע"כ הדבר ברור דהגט בטל ומבוטל כחרס והנה בקושית הפ"י בגיטין דף צ' דהא אצטריך כל ימיו לנתוקי לעשה נראה לפענ"ד הדבר ברור דלפמ"ש התוס' בתמורה דלכך בכהן לוקה ואינו מחזיר אף דאי עבד ל"מ משום דאתקש גירושין למיתה ולפ"ז נראה לי ברור דע"כ יכול לגרש בלי עדות דבר וא"כ כיון דכל גירושין מוציא כמו מיתה רק באונס גלתה התורה כל ימיו אבל מ"מ אמרינן דהגט חל אבל אם נימא דאינו יכול לגרש בלי ערות דבר א"כ ע"כ לא אתקש לגירושין למיתה דהא מיתה מוציא אף בלי ערות דבר וגירושין צריך ערות דבר וא"כ ע"כ דלא דמי וא"כ שוב לא שייך לומר דכל ימיו אתי לאנתוקי דלא לקי דלמה ילקה הא לא חלו הגירושין ואף דמכל מקום עבר אממרא דרחמנא דזה אינו דכל שלא חלו הגירושין והגט בטל לא עשה כלום והוה כמו מגרש בגט פסול. ובזה מיושב מה דהקשה הפ"י דלמה באמת אם עבד מהני ולא נימא דהו"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ולפמ"ש א"ש הא עכ"פ גירושין אתקש למיתה ומוציא וא"כ מועיל ולא שייך לומר דלא להני מעשיו כיון דעבר על ממרא דרחמנא דא"כ שוב למה לי כל ימיו ודו"ק כי יש לפקפק בזה. אך בגוף דברי התוס' דגירושין אתקש למיתה נראה לפענ"ד דהסברא היא דעכ"פ כיון דמיתה מוציא אף שנעשה מאליה א"כ גם גירושין אף שעושה מעשה הוה כמיתה שנעשית מאיליה ובכהאי גוונא לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כמ"ש התוס' לענין צורם ודו"ק וגם יש לומר דלענין כהן עכ"פ הוה כריח הגט דפוסל לכהונה דאם היתה מתרצית היה הגט גט וצ"ע בכ"ז כי כתבתי לפום רהיטא:

והנה בש"ק פ' חקת יו"ד תמוז שנת תרי"ג הגיעני מכתב ממופלג אחד מ"ק ניזניב ושמו מו"ה יחיאל מיכל הובנר ושאל באיש אחד שגירש את אשתו באשר לא מצא חן בעיני אשתו ואחר יגיעות רבות גירשה ב"ק טיסמיניץ ואח"כ בא אגרת כי יש לו עוד שם אחר אשר העלים מהב"ד ואח"כ נתגלה שהשם אשר העלים נשתקע לגמרי וגם בטיסמיניטץ לא נודע כלל מהשם אחר וגם בניזניב לא נודע רק ב"ק בוטשאוטש עיר מולדתו ע"כ הגט כשר אך אח"כ כשכבר נשא אשה אחרת באו שני עדים שהיו עמו בבהמ"ד בעת שטענו עמו שיתפשר לתת לה גט והוא תפס משניות בידו ואמר אני נשבע בספר הזה שלא אגרשנה לעולם רק שהמות יפריד בינינו וע"ז האריך מעלתו דאף שנשבע ועבר על שבועתו לא אמרינן בזה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כמ"ש התוס' בתמורה דף ה' דגירושין אתקש למיתה דהגט גט אף דעבר על מימרא דרחמנא ע"ש וע"ז הביא דברי הקצה"ח סי' ר"ח מ"ש בכוונת התוס' ובשו"ת גוא"י חלק אהע"ז סי' כ"ח ולדבריהם אף הגהמ"ר דס"ל לענין מכירה אמרינן בנשבע דאי עביד לא מהני מ"מ בגט מודה והאריך בזה וכאשר כתב להגאון מוהרש"ק השיב שהגט בטל ומטעם כיון דגט בעי שליחות לכתיבת הגט א"כ אין שליח לדבר עבירה והמעשה בטל כמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד דהמעשה בטל ובאונס שגירש ע"כ צ"ל דגירש ע"י עצמו וכתב וחתם בעצמו והתוס' שכתבו דאתקש גירושין למיתה משום דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה והחתימה משכחת לה בע"מ או דס"ל כתירוץ הראשון בב"מ דאין המעשה בטל זהו חדא ובלא"ה יש לפסול הגט דכיון דגט בעי כוונה שיתכוין לגרש וא"כ כל שנשבע שלא לגרש מהראוי לנו לאוקמא על חזקתו דבודאי לא כוון לגרש ואינו אומר רק פטומי מילי ולא עבר על שבועתו והאריך דלא דמי לאונס שגירש דכיון דהתורה נתקה לעשה שוב יש לומר דנתכוין לגרש כדי שיקיים העשה דולו תהיה לאשה ואף דאינו מותר לעבור בלאו כדי שיקיים העשה מ"מ אפשר דלא משמע לאנשי וחושב שמותר לעבור כדי שיקיים העשה משא"כ בזה וע"ז האריך מעלתו לסתור הדברים והעתיק מ"ש הה"מ שנית ושלישית לחזק דבריו ומ"ש מעלתו להשיב על דבריו ואני נאחז בסבך הטרדות ובכ"ז אחרי כי דפק על בהמ"ד והיא עגונה אמרתי להשיב והנה בגוף הדין תמהני על הה"מ וביותר על מעלתו שבקי בספרי האחרונים ולא הביאו דברי הגאון הנודע ביהודא מהד"ת סי' קכ"ט ששם מבואר כל השאלה באריכות ושם היה מעשה שנשבע שלא לגרש בלי רשות אביו וגם מסר מודעא והאריך הגאון להתיר הגט מששה טעמים יע"ש והביא דברי התוס' תמורה הנ"ל ועכ"פ הדין מבואר שם להיתר והגאון הזה הוא מובחר שבאחרונים ורב גובריה כאשר נודע ביהודה ובישראל גדול שמו ויבואר בדברינו אפס קצה מדבריו אמנם מ"ש הה"מ מטעם דאין שליח לדבר עבירה הנה לכאורה תלוי במחלוקת רבינא ור"ס דלרבינא כל שהשליח אינו בר חיובא מתחייב שולחו והוה שליח לדבר עבירה וחל המעשה אבל לר"ס כיון דאי בעי עביד לא מחייב שולחו ולא חל השליחות ולפ"ז לפי מה דפסק הרמ"א בחו"מ סי' קפ"ב כרבינא כאן חל השליחות ועיין ביו"ד סי' ק"ס בש"ך ס"ק כ"ב מבואר דתשובת רש"י אזיל ע"כ כרבינא דתלוי בבר חיובא ועיין במלמ"ל פ"ד ממלוה אך בגליון היו"ד תמהתי דבש"ך חו"מ סי' קפ"ב שם האריך הש"ך לתמוה על הרמ"א דאנן קיי"ל כר"ס ע"ש שהאריך ובאמת שכבר קדמו אביו של הש"ך בשו"ת הנספחות סוף ספר גבורת אנשים סי' י"ד והש"ך בעצמו רמז לתשובת אביו הלז בסי' רצ"ב יעו"ש שם ושם. אך לפענ"ד גם לרבינא מקרי כאן השליח בר חיובא וע"כ לא אמרינן לרבינא דהשליח לאו בר חיובא רק בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דהשליח אינו באיסור זה לעצמו בשום אופן אבל כאן כל שנשבע השליח שלא לגרש את אשתו וגרש עבר על השבועה מקרי וכבר האריך בזה הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סימן ע"ה יעו"ש עד סי' פ"ג והדברים עתיקים. וראיתי במחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' שהאריך במי שנשבע שלא לקדש אשה זאת ואח"כ עשה שליח לקדש אי חלו הקידושין דאין שליח לדבר עבירה וכתב ג"כ דלרבינא מקודשת דהשליח לאו בר חיובא ולפענ"ד זה אינו דמקרי בר חיובא אם היה הוא נשבע ומה שהקשה מהמדיר דמותר ע"י שליח אלמא כל דאינו בר חיובא לא מקרי שליח לדבר עבירה עיין ט"ז ביו"ד סי' ק"ס ס"ק י"א שהרגיש בזה והעלה מזה דמכל מקום אף דאין שליח לדבר עבירה מ"מ איסור עשה המשלח ע"ש ודבריו תמוהין דלא משמע כן בש"ס בכמה דוכתי וגם לפענ"ד מנדר לק"מ דאזלינן בתר לשון בני אדם וכל דאין לו דין שליח אמרינן דע"ז לא נתכוין שידירו רק ע"י עצמו ולא ע"י אחר שאינו שלוחו כל דאינו בתורת שליחות ועכ"פ לפענ"ד בלא"ה מקרי בר חיובא וכמ"ש אמנם המחנה אפרים שם כתב טעם אחר דלא שייך אין שליח לדבר עבירה כיון דאין האשה גופה אסורה על המשלח אלא איסורא הוא דרביע עליה שלא לקדש אך לכאורה דבריו אינם מובנים כמ"ש מעלתו דגם כהן ששלח ישראל לקדש לו אשה גרושה האשה עצמה מותרת רק דאריה דכהונה רביע עליה אבל זה אינו דשם גם היא מוזהרת כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת מלא יקחו לא יקחו ועיין יבמות דף פ"ג אבל מה שנשבע שלא יקדש ולא יגרש היא אינה מוזהרת לקיים שבועתו וזה ברור ופשוט. והן נסתר מחמתו מ"ש דא"כ גוף הדין של הנודע ביהודא מ"ש דבחדרגמ"ה שייך אין שליח לדבר עבירה דזה לא הוה איסור מחמת עצמו דז"א דאיסור חרגמ"ה היה על כל מי שמתעסק בענין הגט בע"כ וא"כ פשיטא דחל. ומעתה מיושב קושית הה"מ על התוס' דשפיר אתקש גירושין למיתה דשם בודאי היא אינה מוזהרת דכל עיקר הקפידא היה בשבילו דהרי אם אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וא"כ בזה לא שייך אין שליח לדבר עבירה דהאיסור הוא עליו שלא יגרשה ואף דחרגמ"ה כבר הוכחתי בתשובה דעיקר הקפידא על הבעל ואם האשה נתרצית הוה הגט גט ועיין באהע"ז סי' קי"ט ובב"ש שם מכל מקום גם העדים והסופר גם עליהם נגזר משא"כ בזה ועכ"פ זה ברור דלא שייך אין שליח לדבר עבירה בנשבע שלא לגרש ובלא"ה על הכתיבה לא שייך אין שליח לדבר עבירה דמותר להכין כמה גיטין רק על הנתינה קאי ולא יוכל לשלחה וכ"כ בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ז ע"ש שהשיב על הגאון מוהר"י הורוויטץ ז"ל שהקשה ג"כ מאונס שגירש ע"י שליח דנימא אין שליח לדבר עבירה וכתב הנוב"י דעיקר הוא על הנתינה ובאמת לפמ"ש המחנה אפרים יש ליישב כמה קושיות של הגאונים בנוב"י שם אבל הדברים עתיקים וכבר דשו בו רבים ע"כ דברי מעטים באופן דלא שייך אין שליח לדבר עבירה בזה. ומ"ש מעלתו ראיה מהך דתענית דף ח' במעשה דחולדה ובור ולא אמרינן אי עביד לא מהני הנה כבר קדמו בזה ארבעה טורי אבן להגאון החסיד מאמשטרדם ז"ל בשו"ת בנו הגאון מוהר"מ ז"ל סי' כ"ד אבל לפמ"ש דגט שאני דאתקש למיתה א"כ ה"ה קידושין דמקיש הויה ליציאה וגם לפמ"ש הרשב"א דבקידושין שאני דהתורה רבתה דחל הקידושין יעו"ש א"כ לק"מ משם ודו"ק ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ק"כ ועיין מלמ"ל פ"ה ממלוה הי"ד שכתב באורך דכל דאם היה השליח עושה לעצמו היה אסור מקרי בר חיובא וזה שלא כדברי הרב מחנה מפרים וגם מה שהקשה מהמדיר ישב שם בט"ט ע"ש ועכ"פ לדינא לא שייך אין שליח לדבר עבירה בזה דהאיסור הוא מצד אחר ושאני רבית דהתורה אסרה על המלוה ועל הלוה ועל הסופר והעדים וז"ב ופשוט ומ"ש הרב המגיד נ"י טעם שני דאנן אמרינן דלא כוון בלב שלם לגרש והוה פטומי מילי יפה כתב מעלתו שהדברים הם פטומי מילי ותלינן ששכח או שהתיר לעצמו והדבר מבואר בנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קכ"ט בהיתר החמישי והששי ע"ש ואני מוסיף דכאן חשב שהוא כעין שבועות זריזין שמפני שהפצירו בו שיתפשר וא"כ תפס משניות ונשבע וגם מפני כעסו נשבע ואף שבשבועות זריזין אנן מחמרינן כמבואר ביו"ד סי' רל"ח מ"מ מוטב טפי לומר שלא משמע לאנשי שיהיה מקרי שבועה בכה"ג ושבועה במשניות אפשר שלא משמע ליה גם כן שיהיה מקרי שבועה אף דאנן נקטינן דהוה שבועה גמורה כל שאחז בידו כמו שאמר סי' רל"ו שם מכל מקום לאנשי לא משמע להו ומוטב יותר מלומר שעשה מעשה רשע כזה שגרש אשתו ולא נתכוין לגרשה והיא תנשא ע"י גט הלז ותהי' א"א או עכ"פ יוציאו לעז וגם הוא עובר על חרגמ"ה אשר עוד היום חמור לעיני ההמון מאיסורי תורה והאשה אשר נשאת לו תמאן בו בשביל זה וע"כ הדבר ברור דהגט כשר בלי פקפוק:

והנה מ"ש הרב הגאון מוהרש"ק נ"י כי יש לתלות שלא גרש בלב שלם ואף דבאונס שגירש לא אמרינן דלא גירש בלב שלם היינו משום דרוצה לקיים העשה דולו תהיה לאשה וחושב שמותר לעבור כדי לקיים העשה כמו במשהה חמץ ע"מ לבערו ואף דלא קי"ל כן מכל מקום הוא חושב כן ולא משמע לאנשי לאיסור הנה מלבד כי זר גוף הסברא אבל אני תמה דאיך אפשר להעלות המדומה כזה דא"כ בכהן שגירש דאמרינן דלוקה ואינו מחזיר נימא דלא גרש בלב שלם וע"כ דפטומי מילי נינהו. והנה מ"ש מעלתו בשם הלחם רב באם נשבע שלא לגרש שכתב וז"ל ועוד אני אומר בכה"ג שנשבע שלא יתן גט מרצונו פעם אחת אפילו גבי מכירה ל"מ כל הביטולים אם לא התירו לו השבועה דע"כ לא אמרו הני רבבוותא דמהני כשביטל המודעא אלא היכא דלא נשבע אבל אם נשבע קודם שלא יתן או ימכור מרצונו ודאי חזקה דאין עובר על שבועתו ולא גמר ומקני עכ"ל והנה באמת שאין לי ספר לחם רב לעיין בו אלא כפי מה שהעתיק לשונו ובאמת הדברים תמוהים דאף דנימא דעיקר השבועה היה שלא יגרש מרצונו וכל שאין מגרש ברצונו אינו עובר על השבועה זהו באמת תמוה דעיקר התכלית של השבועה היה שלא יגרש וכל שמגרש אף שלא היה ברצונו אבל על גוף הגירושין לא כפו אותו אכתי עבר על השבועה ועיין בבדק הבית בחו"מ סי' ר"ה ובש"ך ס"ק ה' ו' ובשיטה מקובצת ב"מ דף ס"א בד"ה שכן ע"ש שכ"כ בשם הריטב"א ודו"ק היטב ועכ"פ אף לדברי הלחם רב זה דוקא כשנשבע שלא יתן מרצונו אבל כל שנשבע סתם שלא יגרש בודאי עובר על השבועה אף שאינו מגרש ברצון וז"פ:

והנה בשנת תרי"ג ג' תצא עשרה באלול הביא אלי הרב המופלג מו"ה בעריש נ"י חתן הרב ד"ק טשעריטץ שו"ת בענין זה שאחד שכר עדים ושליח והלכו להאשה לכפר אחד שהאשה מתגוררת שם והשליח נתן הגט בתוך באנקלע שמחזיקים בו יי"ש ואמר לאשה הלזו תן לי קוואטיריל יי"ש לתוך הבאנקלע והאשה לקחה הבאנקלע והחזירה לו תיכף ואמרה לו לך לגיסתי והיא תתן לך יי"ש והשליח והעדים מעידים שהשליח אמר בלחש להעדים אתם עדיי והעדים אמרו בלחש בפנ"כ ובפנ"ח והלכו להם תיכף והלכו ל"ק טשעריטץ ושלחו לה שליח שתדע שבתוך הבנקלע היה גט ובא השליח ועד אחד לפני הב"ד ד"ק טשעריטץ והעידו כן והאשה מכחשת שהיא לא רצתה לקבל כלל הבאנקלע מידם שכבר הזהירו אותה לבלתי לקבל שום דבר מיד איש כי אולי גט הוא והנה הגט אי אפשר להוציא מהבאנקלע והצריכו לשבור הפה ויצא הגט והנה המופלג מוהר"ב הנ"ל האריך מכמה טעמים לפסול הגט והנה מ"ש דצריכה האשה שתדע בעת הגירושין שהוא גט והביא הך דגיטין דף ע"ח בא"ל כנסי ש"ח זה וכו' עד שיאמר לה הא גיטך והתוס' כתבו שצריכין שיגידו לה שתדע שהיא מגורשת והאריך בזה מהך דיבמות דף קי"ב דבעינן שיהיה לה יד לקבל הגט ותהא יכולה לשמור גיטה אלמא דצריכה לדעת שהוא גט ותהא משמרתו. הנה כל האריכות הוא ללא צורך ולכתחילה בודאי צריכה שתדע שזה גיטה אבל אף שלא ידעה כל שהגיע לידה היא מגורשת דהיא מתגרשת בע"כ ומה דבעי שתהיה יכולה לשמור גטה היינו דאל"כ אינה בת קבלת הגט אבל כל שהיא יודעת לשמור גיטה ויש לה דעת לשמור גיטה בזה אף שא"י שזה גיטה אפ"ה מגורשת וכל הפלפול הוא רק מצד הבעל שזה צריך לכוין לגרש וכן מבואר בהדיא בגיטין דף י"ח שאף באמר הרי"ז גיטך ונטלתו וזרקתו לאור ואח"כ אמר שטר פסים היה מגורשת ולא כל הימנו לאסרה אלמא דלא צריכה שתדע שזה גט רק כל שהוא גט באמת אף שלא קראתו ולא ראתה כלל והעדים לא ראו כלל הגט רק שעמדו בעת שנתן לה הוה גט ואף דשם א"ל שהוא גט הא היא עכ"פ לא ראתה ולא ידעה אפ"ה די בזה כל שהוא מכוין לגרש וכן מבואר שם במעשה דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני ואשתכח מזוזה או שנתן לה ס"ת ויהיב לה ורצו לחוש למי מילין אלמא דהעיקר תלוי בדידיה וכן מבואר בסי' קל"ה וכן מבואר בבעל המאור ויפה כתב הב"ש שהתוס' חלקו על בעל המאור ומעלתו האריך להשוותם ולפמ"ש נסתרו כל דבריו דהבעל המאור ביאר בהדיא דא"צ שתדע כלל אף לכתחלה שזה גט ועיקר הגט תלוי בבעל והתוס' דעתם דלכתחילה צריכה שתדע שזה גיטה אבל שפסול עי"ז זה אי אפשר כלל ולחנם טרח מעלתו ואף דהרמ"א כתב ובלבד שתדע האשה שזה גיטה באמת הב"ש חולק ע"ז ואף להרמ"א הוא רק שאל"כ יוכל הבעל לערער שלא היה גט אבל מצד האשה א"צ לדעת כלל רק שכל שעמדו העדים בעת שנתן לה הגט והוא אמר בלחש הרי זה גיטך סגי וז"פ והאריכות למותר ומכ"ש לפסול הגט בשביל זה. ומ"ש לפסול הגט בשביל שהעדים תובעים ממנו מעות בעבור הגט וא"כ הם נוגעים בעדותם שאם לא יאמרו כן שגרש לפניהם לא יקבלו המעות. הנה נוגע לא שייך בזה דהא החשש הוא שמא משקרים כמ"ש הסמ"ע סי' ל"ז וא"כ כאן שתובעין אותו שכר בעבור שהעידו וממנ"פ אם לא העידו אמת ולא שלחם כלל ולא שכרם לעדות אין מגיע להם שכר ואם אמת העידו ששכר והלכו בשליחתו ועשו כאשר צוום שוב הדבר אמת וגם כאן גם האשה אמרה שרצו ליתן לה הבאנקלע והיא לא קבלה אבל הם עשו שליחותם. ומשום נוטל שכר כדי להעיד לא שייך בזה שאינם מצווים ללכת ולראות העדות כמבואר בחו"מ בסי' ל"ד. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דמבואר באהע"ז סי' ק"ל דהעדים מותרים לקחת שכר חתימה על גט שהרי מפסידם שאסורים לישא האשה אלמא כל שמפסידים בזה לא חייבה התורה שיעידו לחבירם ויפסידו לנפשם וא"כ כאן באמת כיון שהיה גט בע"כ עכ"פ מפסידים לעצמם ול"מ אם נימא דנפסלים בגט בע"כ כמ"ש הנוב"י באורך וכאשר הארכתי למעלה להרב מ"ק פמאהרין א"כ פשיטא דעכ"פ אינם מחיובים להיות בעדות כזאת ולהעיד ע"ז ושפיר מצו לקחת שכר ומ"ש לפסול הגט דל"מ לפמ"ש הנוב"י דהשליח והעדים עוברים על חרגמ"ה א"כ אין אדם משים עצמו רשע ואינם נאמנים כלל להעיד כן אלא אף אם נימא דאינם שייכים לחרגמ"ה מכל מקום לפ"ע עוברים ופסולים לעדות כמ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה דמה דאמרו והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול לעדות היינו משום לפ"ע דהא משום לא תשיך כל שלא נתן הרווחים כמ"ש המרדכי שם דמיירי כן א"כ לא עבר על לא תשיך וע"כ משום לפ"ע פסולים ע"ש וא"כ גם כאן עוברים משום לפ"ע:

ובזה יישב דברי הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ס"ב שכתב דהסמ"ע לא ס"ל כהמרדכי והקשה הש"ך דמהיכן דייק זאת הא כמו שפירש המררכי דברי הש"ס כן יש לפרש דברי הרמב"ם ואמר דלפמ"ש הכ"מ פי"ב מעדות דהרמב"ם ס"ל דמשום לפ"ע לא מפסל לעדות א"כ שוב יקשה להרמב"ם מה פריך הש"ס והאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות הא להמרדכי מיירי שלא נתן וכל שלא נתן אינו עובר בלא תשיך ומשום לפ"ע לא מפסל ואף דבחימוד ממון דעת הסמ"ע דעוברים על לפ"ע ופסול אף להרמב"ם וגם בלוה שייך חימוד ממון כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ס זה אינו דמכל מקום הלוה לא עשה בשביל חימוד ממון ועיין תוס' ב"ק דף למ"ד ובסמ"ע סי' נ"ב ס"ק ב' וא"כ דברי הסמ"ע נכונים. הנה בדברי הסמ"ע היטב אשר דיבר אבל מה שהוסיף לומר דפסולים לעדות לפענ"ד נראה דכיון דלא נפסלו אז בשעה שראו שהשליח נתן לה הגט דאז לא היו עדים אחרים וגם לא ידע איש זולת השליח והעדים ואינם נאמנים זה ע"ז שכלם פסולים וא"כ אימתי נפסלים רק בשעה שהעידו לפני הב"ד וא"כ עכ"פ לאותו עדות כשרים ונפסלים מכאן ולהבא כמ"ש הקצה"ח סי' נ"ב ועכ"פ רשע שאינו של חמס מקרי דהא מה שנוטלים שכר אינם נפסלים ואינם גזלנים והוא רוצה ליתן והם עשו שליחותם ורק שעבר על לפ"ע וזה אינו רשע דחמס ובאמת בהך דפריך והא אמר רבא לוה ברבית פסול צריך ביאור דרבא בעי רשע דחמס וכמדומה שכן הקשה בט"ז חו"מ סי' ל"ד ולא נפניתי כעת לעיין בזה. ומ"ש מעלתו כיון דהגט היה בכליו של בעל וכליו הוא מטעם חצר וא"כ לא יצא הגט מתוך רשותו של הבעל וכליו של מוכר ברשות לוקח לא קני כמבואר בחו"מ סי' ר' ואהע"ז סי' קל"ט אבל זה אינו דמטעם משיכה קונה ואף שלא ידעה הא אף בלי כוונה קונה. ומ"ש כיון דהבעל עושה איסור עי"ז אמרינן דלא רצתה לקנות כדי שהבעל לא יעבור וכעין שכתב בשו"ת מהר"ם מינץ סי' פ"ב הנה באמת לא דמי לשם דאטו היא ידעה שזה עושה עבירה וגם בלא"ה הכלי לא רצתה לקנות כלל רק להשים בתוכו יי"ש אמנם כ"ז אינו דבגט א"צ שתקנה כלל רק שכל שבא לידה סגי ועיין קצה"ח סי' ר'. אך בגוף הדין כבר נודע דהגט בע"כ ע"י שליח הגט בטל כמ"ש הנוב"י והארכתי בזה למעלה וגם יפה כתב מעלתו כיון שהעד השני שהיה בהגט ולא העיד בפני ב"ד יצא עליו קול שבא על אשת איש והוליד ממנה ממזר ומבואר בסי' ל"ז דהחשוד על העריות פסול להעיד לאשה וא"כ שוב הו"ל נמצא אחד מהא קרוב או פסול ומבטל כל העדות הנה אם נימא דחשוד על העריות דפסול לעדות אשה אינו רק דרבנן ודעת הכנה"ג דבפסול דרבנן לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואף לפמ"ש התומים ס"ס ל"ו דכל שהוא פסול גמור דרבנן נפסלו כל העדים מכל מקום הא כל הטעם דחשוד לעריות פסול לעדות אשה אינו רק דרבנן הוא משום דלכל עדות כשר רק לעדות אשה חשו חז"ל וא"כ אינו פסול גמור ואינו מבטל העדות וגם בע"מ בפסול דרבנן אינו פסול הגט דאף דצריך גם ע"מ מכל מקום מן התורה הם כשרים ודו"ק:

והנה אחד מנאווריע טען ששלח ע"י שליח גט לתת לאשתו וגרשו אותה בע"כ והאשה באתה לפני ובכתה שלא ראתה כלל הגט וע"ז כתבתי בשנת תרי"ז להרב אבד"ק נאווריע שהגט בטל ואף אם לא כשיטת הנוב"י משום דגוף התקנה היתה כן וכמו שהארכתי בזה בכמה תשובות וביארתי הדברים בחבורי כת"י שהחילותי בשנת ת"ר ושם ביארתי הדברים באר היטב. והנה ביום ב' וישלח הגיעני מכתב הרב מו"ה מאיר יחיאל נ"י אבד"ק נאווריע מיום ה' כ"ט מרחשוון שנת תרי"ז וכתב על מ"ש דגוף התקנה היה שלא יחולו הקידושין ע"ז תמה דהיאך מצינו כזאת דדוקא המקדש אדעתא דרבנן מקדש ויכלו חז"ל להפקיע הקידושין והמעות היו מתנה אבל לאלים הקידושין אם באמת בטלים היאך יוכלו להפקיע קידושין אחרים וע"ז תמה גם על הש"ג פרק המוכר את הספינה באלפסין הישנים דף קצ"ט דאיך אפשר לעשות מלא קידושין קידושין זאת לא נתנה להם וה"ה כאן היאך אפשר שהגט יהיה בטל והקידושין הם קידושין והאריך בזה ודבריו תמוהים ודברי הש"ג הנ"ל ודברי התקנה של חרגמ"ה הם נכונים דבאמת כל הטעם דהפקיעו רבנן לקידושין כתבו התוס' משום דנהגו לקדש כדת משה וישראל וכתבו הקדמונים בשיטה מקובצת ריש כתובות דהוה כמקדש ע"מ שירצה אבא והרי גם בגט כותבין כדת משה וישראל וכל שלא נכתב כדת משה וישראל שוב נשארו קידושין הראשונים בתקפם וא"כ דברי הש"ג נכונים וכ"כ הפ"י בגיטין דף ע"ג רק דשם דאדרבא ע"י גזרה דרבנן יהיה הגט זה בודאי לא אפשר דאין כח ביד חכמים לעשות הגט גט כל דיאמר שאינו רוצה בתקנת חכמים והרי מדאורייתא לא הוה גט וע"כ הוצרכו לחדש בש"ס דהפקיעו הקידושין וממילא לא צריך גט אבל להיפך שלא יחול הגט והקידושין יהיו קידושין זה בודאי יכולים לעשות וז"ב כשמש. וממילא גם בזה"ז אשר המשיכו התקנה של חרגמ"ה אנן שליחותא דקמאי עבדינן וכל ב"ד שבכל דור ודור יפתח בדורו כשמואל בדורו והרי הוא מקדש אדעתא דהב"ד שבכל דור ודור ועיין ב"מ דף צ"ז בהא דאמרו נמעול ב"ד וברש"י שם והרבה הארכתי בזה בתשובה אחרת וא"כ ממילא כל שלא גרש כדת משה וישראל ממילא נשארו הקידושין בתקפם. ואשר האריך במ"ש דהאשה אמרה שלא ראתה העדים אם העדים יביאו ויעידו אם יהיה הגט גט הנה כ"ז ללא צורך כל דלא הוגבה העדות כדין מה לנו לפלפל באם יהיו עדים ובפני בע"ד ובדו"ח לכשיהי' נחכם לזה ברצות ד'. והנה מדי דברי זכור אזכור מ"ש בשנת תבר"ך ב' מסעי כ"ג תמוז בא אלי איש אחד מפה ובכה להיות כי נשא אשה ופעם אחד בא לביתו ומצא אותה עם איש אחד ולפי דבריו היא מופקרת וברחה אז וזה חמש שנים אשר ברחה ולא ידע איה מקומה וכבר נסע לטשערנאוויטץ ולא נודעו עקבותיה וכפי דבריו היא מופקרת גמורה והוא חושש אולי נעשית מומרת ונטמעה בין הגוים או שמתה כי לא נשמע דבר ממנה וגם הביא אחי אשתו וגם הוא אמר שהתנהגה שלא כשורה והוא הוכיחה אבל לא רצתה לשמוע בקולו וזה האיש טוען כי הוא רך בשנים ואי אפשר לו להיות בלא אשה ואם לא נתיר לו יעבור:

והנה לפענ"ד שיש תקנה שהוא יזכה לה גט ע"י אחר כמבואר בסי' א' ס"י בהג"ה ואף דשם אינו מבואר רק במומרת ובודאי מומרת ולא בספק מומרת ובאשה הנאסרת על בעלה מבואר בסי' ק"מ ס"ה בהג"ה דיש מחמירין ואף להט"ז שחולק שם הנה לפמ"ש הב"ש לחלק בין נאסרת למומרת א"כ בנאסרת ודאי אסור ואף להט"ז מ"מ כאן אינה ודאי נאסרת דרק הבעל אמר כן ואף שאחיה מעיד כן מ"מ הוא פסול להעיד וגם לא הגיד בתורת עדות ולא במעמד ב"ד מ"מ כאן דהיא ספק שמא מתה א"כ הו"ל ספק בחרגמ"ה וספיקו להקל כמ"ש הנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קמ"ו ובחלק אהע"ז סי' ח'. ואף שלפענ"ד דבריו תמוהים וכמ"ש ביד שאול סי' רס"ח שספק חרם אינו להקל רק לענין פרטי דיני מנודה אבל גוף החרם הוא ד"ת כמ"ש באורך מ"מ כעת דכלה אלף החמישי דודאי אף שנמשך התקנה אבל זה ודאי אינו רק מדרבנן וגם היא מורדת שברחה מבעלה וגנבה כל אשר לו וגם אחיה אמר כן א"כ בודאי יש להקל ועיין בסי' ע"ז בדיני מורדת. וע"כ נראה לפענ"ד דיש לזכות לא גט ע"י אחר ובודאי זכות היא לה שהרי בעוה"ר בזמן הזה פריצות הרבה והיא אשת איש ומדלא באתה לביתה ע"כ שהיא שם בזנות ויוכל להנשא אחרת כשיזכה להגט כנלפענ"ד:

והנה ש"ק מסעי כ"ח תמוז הגיעני מכתב מהרב מו"ה צבי הירש מ"ק בארדיטשוב מורה הוראה ברחוב פיסקיס שם שהיה ג"כ כעין מעשה הלז שברחה מאתו ושהתה שלשה שנים והיתה בבלטא וכבר נגמר שתקבל ג"פ וטרם שקבלה הג"פ ברחה וערך שנה שלא נשמע דבר והקול נשמע שברחה מחמת בושה שהרתה לזנונים וכתבתי שם שיש להקל דלפענ"ד גם הרי"ף מודה בהרתה לזנונים דודאי זכות היא לה ומוטב שתאכל בשר תמותות שתזנה בעת שהיא פנויה ואף דבשו"ת רמ"א ח"א סי' ד' כתב דאשת איש משתמרת טפי הנה דבריו תמוהים כמ"ש במקום אחר ובנ"ד בלא"ה לא שייך זאת דחזינן שכבר הרתה לזנונים ובפרט שכבר נתרצית על הגט ועיין תוס' יבמות דף י"א מ"ש בשם הירושלמי ובמהרש"א שם ועיין בהג"א בגיטין דף י"א מביא בשם א"ז דבנאסרת יש לזכות לה גט ולומר לה זכי ובתה"ד מובא דברי א"ז הלז ע"כ יש להקל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף