שואל ומשיב/ב/ג/קז

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפסחים דף מ"ט בסוגיא ההולך לשחוט את פסחו.

הנה ראיתי בזה הענין בשאלתות פ' צו דברים חדשים בזה אשר נעלמו מעיני האחרונים וגם דברי השאלתות נודעי' כי קשים הם אמרתי לבאר הנה בדרוש לפסח הביא שם המשנה הלז ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו וע"ז כתב השאלתות מ"ט פסח ומילה דאורייתא ביעור חמץ דרבנן דאי דאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה ומ"ט אמרו לא סגי ליה בביטול דילמא משתלי (כצ"ל ושם כתב משתלמא וצ"ל משתלי) ואכיל ליה ואתי לידי איסורא והנה הדבר תמוה דהא סעודת אירוסין ודאי אינו רק דרבנן ולמה יבטל יחזור לביתו ויבער ואח"כ ילך לסעודתו וכבר התפלא בזה בשאילת שלום וכתב ע"פ ירושלמי דאמר ר"י גדול השלום וא"כ הוה שוה למה שהיא מן התורה וזה דחוק דהיה לו להזכיר. ולפענ"ד היה נראה דהנה כבר נודע מ"ש המהרש"ח והובא במ"א סי' קפ"ד דהיכא דנתחברו ביחד דאורייתא ודרבנן כיון דחוזר על ספק דאורייתא חוזר על דרבנן כי היכא דלא ליתו לזלזולי ולכך בספק ברכה רביעית צריך לחזור ולברך דכיון דשלשה ברכות הראשונות הוה ספק תורה ע"ש ולפ"ז יש לומר דמשמע להגאון דהמשנה מיירי שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולעשות סעודת אירוסין הכל ביחד ולפ"ז כיון דאין לו שהות לחזור ולבער למצותו לשחוט פסח ולמול את בנו והם דאורייתא וא"צ לחזור לביתו וכיון שאין צריך לחזור לביתו שוב אף שנטפל להם מצוה דרבנן והיה מחוייב לחזור לביתו הא עכ"פ ידחה דאורייתא בשביל זה ע"כ התירו לו לבטל בלבו ויעשה מצותו דאורייתא ודרבנן וזה ברור ועדיף מהך דמהרש"ח דכאן הוא בשב וא"ת כיון דא"צ לחזור בשביל שיש לפניו מצות התורה התירו לו לעשות סעודת אירוסין גם כן ואף אם אולי היה מקום לו לחזור ולעשות השחיטה והמילה ולא הסעודה כל דאינו חוזר בשביל החשש דיחוי דמצות התורה אינו חוזר גם על חשש מצוה דרבנן כי היכי דלא ליתו לזלזולי וז"ב ודו"ק:

ובזה עמדתי על דעת קדושים במ"ש השאלתות שם קתני למול את בנו מכדי כמה דלא מהיל לא מצי שחיט ליה פסחים תיפוק ליה בשביל פסחא אבע"א בזמן הזה דליכא פסח ואבע"א כדאמרו דהוו כייבין ליה עייניה דלא בר מילה ושחט ליה פסחא והדר ניחא ליה. והדברים תמוהין דמה זו קושיא דלמא או או קתני שהלך לשחוט פסחו או למול את בנו או לעשות סעודת אירוסין ומצינו כמה פעמים במשנה וא"ו במקום או ועיין ביבמות פרק ר"ג חלץ ועשה מאמר וכדומה וא"כ אין מקום לקושיא. וביותר תמה אני דהרי לפי תירוצו ע"כ או או קתני דשחיטת פסח ליכא בזמן הזה. ועוד תימה דאי כהבנת הגאון דחדא הוא איך הקדים שחיטת פסח למילה והא אמרו בירושלמי על המשנה שחיטת פסח ומילה מי קודם מן מה דאמר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו הדא אמר שמילת בנו קודם ולכאורה רציתי לומר דזה באמת קושית הגאון דלקדים מילה ולכך משני דלאו בר מילה הוא קודם שחיטה דהוה כייבין ליה עיניה אבל זה אינו דא"כ לשונו אינו מכוון דאמר מכדי כמה דלא מהיל לא מצי לשחוט פסח ת"ל משום פסחא ומה זו קושיא דע"כ או קתני דכצ"ל לירושלמי באמת דלא ק"ל כלל מהמשנה וא"כ מה ענין לקושייתו ועיין בשאילת שלום שביאר דבריו דלמול את בנו מיותר דבכלל לשחוט את פסחו הוא ולא ידעתי כוונתו דהוצרך להשמיענו דחוזר על מילת בנו כשאין שהות על שניהם וגם או או קתני ולא חלי ולא הרגיש כלל בכל מה שכתבתי. אך לפמ"ש אתי שפיר דקשה ליה להגאון למה לא יחזור בשביל סעודת אירוסין דאינו רק דרבנן היה לו לחזור לביתו ולכך הבין הגאון דהמשנה מיירי דצריך לעשות כל אלה ולכך קשה ליה דת"ל משום פסחא ולמה נקט כלל למול את בנו דממילא נודע דכשם שחוזר על פסח שהוא דאורייתא כמו כן חוזר אם יש לו למול את בנו וא"ל דלמא חוזר בשביל סעודת אירוסין דזה גם כן נודע דת"ל משום פסח דא"כ המילה קודם לפסח וא"כ ניהו דנימא דמילה אינו כ"כ מצות חשובה שיש לו עוד שהות למול ביום אחר עכ"פ צריך לחזור בשביל פסח וא"כ שוב לא יחזור גם על סעודת אירוסין וע"ז משני דמיירי בזמן דליכא פסח וא"כ לכך נקט או שהולך לשחוט פסחו עם סעודת אירוסין או מילה עם סעודת אירוסין. עוד תירוץ דמיירי בדכייבין ליה עיניה וא"כ אין כאן קדימה למילה ולכך נקט שחיטת פסח ואח"כ למול את בנו ואח"כ סעודת אירוסין. ובזה מיושב מה שהקשה בשאילת שלום דהו"מ לשנוי כגון דהוא טמא ואינו עושה פסח. ולפמ"ש אתי שפיר דאם מילי מילי קתני שוב יקשה מסעודת אירוסין וע"כ דמיירי שהיה ביחד לתירוץ הראשון או פסח עם סעודת אירוסין או מילה עם סעודה דהיינו דאורייתא ודרבנן ולתירוץ השני לא ניחא ליה וע"כ מוקי דהיו כולם ביחד והא דהקדים פסח כגון דכייבין ליה עיניה ועשה פסח קודם. והנה בשאילת שלום הקשה דאיך מוקי הגאון דמיירי בדכייבין ליה עיניה ולא מצי למול רק אחר השחיטה דהרי שחיטת הפסח היה אחר חצות וא"כ איך קתני ואם לאו מבטל והא אחר זמן איסורו לא מצי מבטל ולא זכיתי להבין דכוונת הש"ס היא דאם ישהה בכי שילך ויבא אז לא יגיע זמן שלא יוכל לשחוט ולמול את בנו ע"כ יבטל תיכף אבל הוא קודם חצות כעת לא יחזור ויבטל כעת ומ"ש דמיירי בדכייבין ליה עיניה היינו שהוא הולך לשחוט ואם בתוך כך יתרפא ימול גם כן אבל לא בריר ליה וספק מצות תורה ג"כ דוחה. ובזה מיושב גם כן דברי המג"א בסי' רמ"ט ס"ק ג' שכתב דלינא למימר דאיירי בסעודת חוה"מ שהרי אסור לעשות סעודת אירוסין בחוה"מ ותמה בצל"ח ובדגול מרבבה שם דת"ל דאי אפשר לומר בחוה"מ דע"כ מיירי בע"פ דאל"כ היאך קתני ואם לאו יבטל והא לאחר זמן איסורו לא מצי לבטל. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי שהולך למרחוק ואם שהה לא יגיע בחוה"מ על סעודה דביו"ט אסור תחומין וז"פ. ובגוף קושית המ"א על הירושלמי דאסר לעשות סעודה בע"ש מכ"ש ע"פ דחמיר והאהע"ז מוסיף דבברייתא מוקי בסעודת הרשות. לפענ"ד היה נראה דהירושלמי מפרש דהמשנה מיירי בהולך בתוך שלשים יום קודם הפסח דחל עליו חובת הביעור וצריך לבדוק מקודם כדאמרו בפסחים דף וא"ו ומבואר בסי' תל"ו הרבה פרטים בזה והוא הלך לשחוט פסחו ולמול את בנו בדכייבין ליה עיניה שלא יכול למול וכדמוקי הגאון וגם סעודת האירוסין מיירי קודם פסח וקודם ע"פ רק שלא יוכל לחזור למצותו שהדרך רחוק וע"כ הטילו עליו שיחזור לביתו ואם לאו יבטל בלבו אף שהיה צריך לבדוק מקודם וא"כ לא קשה על הירושלמי וגם קושית השאלתות יתפרש היטב דת"ל בשביל פסחא דהיינו דלמול את בנו יוכל להיות שיוכל לחזור ולבא עוד קודם הפסח ימים מעטים קודם והרי בהולך לשחוט פסחו ודאי לא יבא קודם הפסח דצריך לשחוט פסחו וע"כ מיירי במלו קודם פסח דאל"כ לא מצי לשחוט פסחו קודם שמל וא"כ למה לי למתני למול את בנו וע"כ מוקי דמיירי בזמן דליכא פסח או דמיירי בדכייבין ליה עיניה וניחא ליה דאז יוכל להיות דמל בנו מיירי מקודם דהוא הולך לראות שמא יוכל למול אולי נתרפא וא"כ מיושב קושיתי לעיל ועכ"פ סעודת האירוסין בודאי יש לומר דמיירי באופן זה אף דרש"י פירש דמיירי בע"פ היינו בשביל לשחוט פסחו אבל הנך אחריני שפיר יש לאוקמא מקודם ודו"ק היטב:

ובזה מיושב מה דק"ל לפמ"ש הגאון דלמול את בנו מיירי בדכייבין ליה עיניה והיינו ע"כ דהוה מילה שלא בזמנה דמסתמא כל דכייבין ליה עיניה לאו מילה בזמנה היא וקשה הא לשיטת התשב"ץ דמילה שלא בזמנו אסור למולו ביום ה' שמא יצטרך לחלל שבת וא"כ איך אפשר דמיירי בע"פ הא יש לחוש שמא יצטרך לחלל יו"ט שני במלאכות האסורות ביו"ט ומכ"ש לשיטת הפוסקים דכ"ש ביום שני דמחללין והא יהיה יו"ט ראשון. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי קודם פסח ומיהו במקום אחר הקשיתי מגר דמל ע"פ דנחלקו ב"ש וב"ה וקשה היאך מל דהא הוה שלא בזמנה בודאי ואכ"מ להאריך ועיין ביבמות דף ע"א דאמרו בהדיא כשחלצתו חמה ויהבינן ליה כל שבעה דמהלינן ליה בע"פ ומעכב הפסח וקשה הא אי אפשר למולו וניהו דבר מהילא הוא מה"ת ושפיר מעכב ק"פ אבל אכתי קשה מה פריך ונמהליה מצפרא מיהו יש לומר דבכה"ג דמעכב הק"פ ודאי לא חיישינן ומהלינן ליה מצפרא ונתיישב גם מגר וגם קושייתי ואולי יש לכוין בזה קושית הגאון דכיון דבע"פ אי אפשר למולו בלתי שצריך לשחוט פסחו ומעכב הק"פ א"כ ת"ל בשביל פסחא וע"ז משני דמיירי בזמן הזה וס"ל להמשנה דל"ח כלל שמא יצטרך לחלל יו"ט שני או דמיירי בדכייבין ליה עיניה אבל זה טעות דבמילה בזמנה ליכא למ"ד וא"כ אין התחלה לקושיא ואדרבא לפי מה דמוקי בדכייבין ליה עיניה יקשה דהיאך מהלינן ליה כיון דאינו מעכב השחיטה ודוחק לומר דמיירי בדכייבין ליה עיניה עד מלאת זמנו דעכ"פ אותו יום חוששין לו ומיהו כאן דמעכב אכילה אפשר דמלין גם בשביל זה וכדמוקי ביבמות שם. והנה הגאון כתב וה"מ כי מבטל קודם זמן איסורו אבל בתר זמן איסורא לא מצי לבטל אלא הדר ומבער דלא מפגר מפסח דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכר"י דאמר אעפ"י שאין עמו בעזרה הנה למדנו דבר חדש מדברי הגאון דיש לחלק בין ק"פ דצריך לחזור לביתו ולבער אם לא נזכר קודם זמן איסור דבלא"ה מתבטל מק"פ דאי אפשר לשחוט הפסח על החמץ אבל במילה לא חוזר והיא דבר חדש והש"ש העיר דהוא דבר חדש וצריך תלמוד. ולכאורה רציתי לומר דנכך נקט למול את בנו ולא קשה קושית הגאון ת"ל בשביל פסח דאדרבא כל שאי אפשר לשחוט הפסח בישנו חמץ בביתו א"כ הו"א שצריך לחזור לביתו ולבער ול"מ הביטול ולכך כיון דצריך למול את בנו בזה א"צ לחזור בשביל המילה משא"כ בשביל הפסח אלא דנראה דקושית הגאון דאדרבא כיון דבשביל הפסח צריך לחזור א"כ ממילא אי אפשר שלא יחזור. והנה דבר זה נעלם מהגאון האבן עוזר שבהגהותיו לש"ע סי' תמ"ד כתב להשיג על המ"א ס"ק י"א במ"ש דבשביל מצות עשה דתשביתו צריך לחזור כשאין בידו לבטל וע"ז כתב האהע"ז דכל שיש מצוה ודאי א"צ לחזור והוכיח דהרי בעושה פסח ודאי דאין צריך לחזור דהא עשה דפסח אלים טובא ע"ש. והנך רואה דהגאון כתב דאדרבא דבפסח ודאי חוזר דאי אפשר לשחוט הפסח על חמץ וראיתי בצל"ח שהביא שאחד הקשה לו על האהע"ז דאיך אפשר דפסח לא יחזור לבער הא אי אפשר לשחוט הפסח כלל וע"ז רצה בנו הרב מהר"ש לומר דעשה דפסח דוחה הל"ת דלא תשחט והוא דחה דבכה"ג לא שייך דידחה ודבריו נאמרים בצדק אבל לא ראו דברי השאלתות דכתב כן בהדיא. והנה בתשובה הארכתי ליישב דברי האהע"ז דלענין דינא אפשר להצדיק דבריו ולא עת האסף פה. אמנם כעת נתחדש לי דיש להקשות בהא דאמרו בזבחים דף מ"ג ע"ב מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבע עשר ששחטו לשמו וע"ז מקשה הש"ס הא בין הערבים כתיב ואח"כ מקשה הא כתיב שם תזבח את הפסח בערב ומה קושיא הא באמת רבא למד בפסחים דף ה' מלא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין החמץ קיים ואימא כל חד וחד זמן שחיטה אמר רחמנא ולפ"ז כיון דזה ודאי דלבן בתירא זמן ביעור חמץ הוא משש שעות דע"ז לא נחלק אדם וע"כ דיליף מקראי אחריני וא"כ קשה באמת היאך מכשיר בן בתירא בשחטו מצפרא והא עדיין החמץ קיים וצ"ל דלא היה לו חמץ מצפרא או דעכ"פ הפסח כשר וכמ"ש התוס' בפסחים דף ס"ג וכן הוא בירושלמי וא"כ עכ"פ הפסח מכשיר ולפ"ז באמת בין הערבים זמן שחיטה כיון דקבע התורה בזמן איסורו והיינו בשש דמבער החמץ וכדאמר רבא אבל לעולם דאי שחטו בבקר הפסח כשר באין לו חמץ או דעכ"פ הפסח כשר כמ"ש התוס' והיא קושיא נפלאה. אך נראה דהנה הר"ן פרק ע"פ גבי ר"ג אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כתב דפסח מצרים אין חמוצו נוהג אלא יום אחד ועל בל יראה לא הוזהרו ולפ"ז גם על לא תשחט על חמץ דם זבחי לא היו מוזהרים דלא עבר על בל יראה כלל וגם בלא"ה לא נאמרה האזהרה זו אז ולכך לא חשבה בין פסח מצרים לפסח דורות דמה לא נצטוו אז לא שייך למחשבה וא"כ שפיר מקשה דכתיב בין הערבים והוה בין הערבים דוקא ושם לא שייך אזהרה דלא תשחט. איברא דעדיין יקשה מה פריך משם תזבח את הפסח בערב. אמנם נראה דלפי מה דמשני דבין הערביים היינו בין שני ערבים דהיינו בין תמיד של שחר לערב ולפ"ז יקשה דכיון דשם לא כתיב רק בערב א"כ שוב היה הבדל בין פסח מצרים לפסח דורות בזה דפסח מצרים היה כשר בשחרית וזה לא מצינו. מיהו עדיין קשה דהא באמת יש לחלק דפסח מצרים כשר בשחרית דלא שייך האזהרה דלא תשחט על חמץ וצ"ע כעת. נחזור לדברי הגאון דעדיין קשה למה צריך לחזור בשביל דלא מצי לשחוט פסח על חמץ הא גוף הפסח כשר רק דעובר בלאו וכשאין לו שהות הפסח ידחה לגמרי ופשיטא דבכה"ג לא נדחה עשה החמור שיש בו כרת בשביל לאו גרידא כיון דהפסח כשר. ובזה אני אומר ליישב מ"ש הצל"ח עם בנו הרב מהר"ש דשם דעשה דפסח דוחה ל"ת דלא תשחט ותמה הנוב"י כיון דע"ז גופא אזהרה התורה שלא ישחט על החמץ אף דפסח עשה שיש בו כרת לא שייך לדחות ע"ש ולפמ"ש זה היה שייך אם הפסח פסול אבל כיון דאינו רק עובר בלאו והוא גופא חידוש דבאמת אינו ברשותו ולא מקרי חמץ שלו וגם לא חמץ של בני חבורה ורק שהתורה אזהר דלא תשחט על חמץ דם זבחי וכמו שהארכתי בזה בתשובה שם לקיים דברי אהע"ז וכיון שהפסח כשר אינו רק ל"ת גרידא והעשה דוחה גם מ"ש דאיך הכהן הזורק והמקטיר יעברו כל שיש לו חמץ דלגבייהו חשוב איסורא רבה דעוברים במעשה והוא יתבטל בשב וא"ת לפענ"ד מבואר בפסחים דף נ"ט דעשה דפסח דחמור דוחה אף בקום ועשה ועיין תוס' שבת דף ד' ובעירובין דף ל"ב דכל דלא פשע ששכח והלך ואין שהות למה לא ידחה ושכחה לא מקרי פשיעה ועיין מג"א סי' ק"ח דבכמה ענינים שכחה מקרי אונס. דרך כלל לפענ"ד דברי האהע"ז ברורים לולא פה קדוש השאלתות שכל דבריו דברי קבלה. אמנם בגוף דברי התוס' שכתבו דבפסח כשר וכן הביאו בשם התוספתא לפענ"ד צ"ע ממ"ש התוס' ריש חולין בשם ר"ת דכל דארבעים בכתפיה הזבח פסול והביאו מהך דאמרו במנחות דף פ"א ארבעים בכתפיה וכשר וא"כ אמאי הפסח כשר. וכמדומה שראיתי בזה בספר תשובה מאהבה ח"א שנתעורר בזה על דברת התוס' בחולין הנ"ל דמה ראיה מדברי הש"ס דארבעים בכתפיה וכשר היינו דאין ראוי לעשות כן שיעבור בלאו אבל לא שנפסל הזבח. אך לפענ"ד כוונת ר"ת דכל דארבעים בכתפיה מקרי רשע לענין פסול לעדות והו"ל זבח רשעים ואיך שייך שיכשר הזבח. ולפ"ז היה נראה לפענ"ד דהא דאמרו בתוספתא דהשוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת והפסח כשר ויוצא בו י"ח בפסח ולאיזה צורך קמ"ל דיוצא בו י"ח דכל דהפסח כשר פשיטא דיצא. אמנם נראה דבאמת כיון דעבר בלאו וארבעים בכתפיה הו"א דהוא באמת אינו יוצא י"ח ומה דלא מקרי זבח רשעים הוא כיון דאמרו דנמנים ומושכין את ידיהם עד שעת שחיטה א"כ זה ששחט באמת חזר בו ומשך ידו מאותו פסח בזה גופא ששחט על חמץ אבל הפסח כשר וע"ז קמ"ל דיוצא בו ידי חובתו ומטעם דגלי קרא דזבחי וכדאמרו בירושלמי:

ובזה עמדתי על כוונת הירושלמי דאמרו ממה דמתחייב על הזריקה הדא אמרה פסח עצמו כשר וכתב המלמ"ל פ"א מק"פ דמוכיח דאל"כ כבר נפסל הק"פ משעת שחיטה ולא שייך ללקות על זבח פסול ומזה הוכיח דין זה דבזבח פסול אינו לוקה על לא תשחט ע"ש בה"ה ולפמ"ש אין ראיה דהכי דייק בירושלמי דבאמת יש לומר הא דהזבח כשר משום דהשוחט באמת משך ידו וא"כ הזבח בעצמו כשר ולא שייך זבח רשעים ופשיטא דלא מקרי רשע לפסול לשחיטה בעבר פ"א על לאו ועיין ביו"ד סי' ב' ולזה דייק מהזריקה דשוב אסור למשוך לאחר שנשחט ועיין בפסחים דף פ"ט וא"כ ממה שמתחייב על הזריקה ע"כ דהזבח כשר ואף לר' שמעון דאמר עד שיזרוק הדם מכל מקום כל ששחט וזרק א"כ עכ"פ לא חזר בו ולא משך ידו ושוב נפסל הזבח דהוה זבח רשעים. ובזה יש לומר דזה שהשיב ר"י תפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה וא"כ אין ראיה ממה שזרק דעדיין לא עבר ובאמת אתיא כר"ש דיכול לחזור עד שיזרוק או שהיה אחד שוחט ואחד זורק כנלפענ"ד ע"ד הפלפול אמנם גוף הדברים נכונים ובזה יש ליישב קושית המלמ"ל דמשמע דהיה ראוי למפסל הקרבן ובמנחות דף נ"ד אמרו בפשיטות ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו ואפסולי לא מפסלא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הא דפסול משום דארבעים בכתפיה ופסול הזבח וזה לא שייך התם דהאופה אינו שייך בהמנחה ולא שייך זבח רשעים ודו"ק. עכ"פ בזה דהוא שכח פשיטא דיש לומר דלא יחזור כיון דהפסח כשר כדיליף מקרא. והנה עוד כתב הגאון אם נזכר בשש דהוה שעות דרבנן אי מצי מבטל והביא מדרב גידל דאמר המקדש משש ולמעלה אפילו בחיטי קרדנייתא אין חוששין לקידושי' ופי' חיטי קורדנייתא דהיינו חטי דשרירי דאפשר דלא עלו בהו מיא ואתו לאחלופי בדבלעי מיא אימתי אי לימא לאחר שש א"ה דאורייתא הוא אלא פשיטא בשש גופא אלמא דאפילו בקידושין שויא רבנן כלאו דידיה ול"מ מבטל:

והנה דבריו תמוהים דפתח באיסור דרבנן גזרה דלמא אתי לאחלופי ואח"כ מסיים דלאחר שש הוה א"ה דאורייתא וכבר התעורר בזה בשאילת שלום ולא יישב כלום. ולפענ"ד נראה בפשיטות דהנה הגאון מפרש פי' חדש דחיטי קורדנייתא הוין שרירין דלא בלעו מיא וגזרינן דלמא אתו לאחלופי בבלעי מיא ולפ"ז שפיר כתב הגאון דבלא חשש דבלעי מיא החיטי הם א"ה מדאורייתא איך שייך דלמא אתי לאחלופי ומי לא ידע דאסור לקדש באיסורי הנאה דאורייתא וע"כ דבשש דאז אף הבלועים ממים אינן רק א"ה דרבנן וא"כ שייך דלמא אתי לאחלופי ודברי הגאון נכונים מאד ומ"ש עוד בש"ש דמה מייתי ראיה מקידושין שאני התם דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש דהפקר ב"ד הפקר כמ"ש רש"י דבריו נפלאו דהרי בש"ס אמרו כן בדף וא"ו דלכך לא תקנו דלבטל בשש כיון דאיסורא דרבנן עליה כדאורייתא דמיא ולא הוה ברשותו ומייתי מדר"ג ואם איתא לימא דשאני קידושין דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה וע"כ צ"ל כיון דעיקר ההפקר ב"ד היא מפני שאסור מדרבנן והרי בכל קידושין פסולין דרבנן חוששין לקידושין כמבואר סי' מ"ב וע"כ דבחמץ כל דחז"ל אמרו דאסור בהנאה לא שוה מידי והפקירו ממונו וא"כ שוב אינו ברשותו מקרי דאל"כ ניהו דחז"ל אמרו דלא יהיו קידושין לא גרע משאר קידושין פסולי דרבנן דמכל מקום צריך גט כמבואר באהע"ז סי' מ"ב ושפיר מייתי. ומן האמור אתה תראה דנעלם דברי השאלתות האלה מהרבנים הגדולים חכמי ווינעצא ואחד המיוחד היה הרב בעל דבר שמואל שהביא הכנה"ג באו"ח סי' תל"א שנסתפקו מי שביטל בשש אם מועיל הביטול כיון דמדרבנן אינו ברשותו ותמה בכנה"ג דהיא ש"ס מפורש דאמרו דלכך לא תקנו שיבטל בשש כיון דמדרבנן אינו ברשותו לא מצי מבטלו והביא מדר"ג והיא תימה גדולה וכל האחרונים טרחו ליישב דבריהם וגם אני הארכתי בזה דניהו דלא תקנו ביטול בשעות דרבנן דעכ"פ מדרבנן אינו ברשותו מכל מקום לענין הלאו דבל יראה אינו עובר אבל לו ראו דברי השאלתות דאמר דדוחה ק"פ וצריך לחזור דאין בידו לבטלו כעת והעמידו דבריהם במקום כרת ומכ"ש דעובר בבל יראה כל דלא מהני הביטול. אמנם בגוף דברי הגאון היה נראה דלפמ"ש הוא בעצמו דלענין פסח כיון דאינו יכול לשחוט על חמץ לא מפטר מפסחא וחייב לחזור א"כ מה מביא ראיה מדר"ג באמת יש לומר כיון דמדאורייתא ברשותיה קאי מצי לבטל ואף דאסרוה רבנן עכ"פ בלא תשחט על חמץ דבאמת כבר כתבתי דמהראוי שלא יעבור כלל כיון דחמץ אינו ברשותו וצ"ל כיון דלא כתיב לא תשחט על חמצך רק על חמץ והאי חמץ הוה אף דאינו עובר בבל יראה והוה כחמץ של אחד מסוף העולם מכל מקום עובר דכיון דסופו שיעבור בבל יראה ויהיה ברשותו כמו שהארכתי בתשובה ורמזתי לעיל מזה וא"כ כל דמן התורה הוא ברשותו א"כ שוב לא מהני הביטול דהרי רבנן הפקיעו מרשותו ובכ"ז לא תשחט על חמץ בודאי עובר דמידי על חמצך כתיב על חמץ כתיב ודו"ק היטב. ואתה המעיין הבט וראה כמה עמקו דברי הקדמונים וכמה מילי מעליותא יוצא מכל דיבור ודיבור הנאמרים מלהבת אש תורתם. והנה במה שהקשיתי למעלה על בן בתירא דמכשיר פסח בע"פ כל היום והא קרא כתיב לא תשחט על החמץ דם זבחי הראני אחד דברי הירושלמי שהובא בר"ן ס"פ אלו עוברין דלר"י בן בתירא בין חמץ בין מצה אסור משום דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וא"כ שוב ל"ק דלב"ב באמת אסור כל היום. והנה השבתי ע"ז דבאמת לא מצינו בש"ס דילן שום חולק דחמץ יהיה אסור כל היום ע"פ ובמשנה נחלקו ר"מ ור"י עד כמה אוכלין חמץ ומבואר דעכ"פ עד ד' שעות אוכל חמץ לכולי עלמא והש"ס מפלפל בפסחים דף ה' מנ"ל דמשש אסור ולא אשתמיט בש"ס דילן לומר דלבן בתירא אסור מן התורה וגם איך שייך שהתורה אסרה בשביל ששוחטין הפסח ועובר על לאו דהרי באמת הפסח כשר אף ששחטוהו על החמץ ובאמת אדרבא הירושלמי ראיה לדברי דאמר דאסור חמץ ומצה והנה מצה ודאי דאינו רק דרבנן ומה דאמר דלוקה אינו רק דרבנן ואסמכתא בעלמא כמבואר בכל הפוסקים ועיין בב"י סי' תע"א ה"ה החמץ אסור מדרבנן והיינו כיון דלריב"ב היו יכולין לשחוט הפסח כל היום ובלי ספק היו מבערין החמץ כאור הבוקר כדי שלא יעברו על לאו לכך עושין אסמכתא שלא יאכלו חמץ כל היום ולדברי הרמב"ן גם מצה אסור כל היום. ובאמת שבזה היה מיושב קושית הר"ן שם על הרמב"ן אבל באמת לפענ"ד גם הר"ן לא היה סובר דלריב"ב יהיה אסור לאכול מצה ואף דמלשונו משמע דלר"י בן בתירא אסור מן התורה מצפרא היינו בשביל שלא יעבור על לא תשחט על חמץ דם זבחי וממילא עושין סמך לזה ואוסרין לאכול חמץ כל היום אבל לדידן דלא שייך לא תשחט על חמץ אין עושין סמך דלא משכחת לה כלל שיאסר כלל מן התורה ואין לומר דבאמת הש"ס דילן מסיק דב"ב פוסל מצפרא ולכך לא נזכר כלל דב"ב אוסר לאכול חמץ והירושלמי ס"ל כס"ד דילן דבן בתירא מכשיר בשחטו מצפרא ולכך אסור מן התורה לאכול חמץ דזה אינו דא"כ הא רבי הביאו הש"ס שם דהשיב תחת בן בתירא דאינו מותר לשחוט רק מחצות וא"כ עכ"פ סובר בדעת בן בתירא דאינו כשר לשחוט רק מחצות וא"כ היאך קאמר הש"ס ירושלמי דרבי לא ה"ה אוכל לא חמץ כריב"ב והש"ס מקשה שם דרבי לא הוה תלמידיה דר"י בן בתירא והא לרבי אינו כשר גם לב"ב רק מחצות וע"כ דמן התורה בודאי אינו אסור רק מדרבנן ואסמכתא בעלמא היא משום דלבן בתירא היה עכ"פ בדיעבד כשר כששחטו מצפרא וכמ"ש מיהו בכ"ז קשה על הירושלמי דבש"ס משמע דלרבי אינו כשר כלל כששחטו מצפרא וע"כ צ"ע דברי הירושלמי:

והנה בשנת תרי"ב ח' שבט אור ליום ה' פ' בא למדתי עם תלמודיי הלכות פסח ובהגיעני לסי' תמ"ד אמרתי ליישב קושית המג"א הנ"ל בהא דתני ההולך לאכול סעודת אירוסין והקשה דהא אסור לאכול אף בע"ש מכ"ש בע"פ והאריך בזה בסי' תמ"ד ובסי' מ"ט ואמרתי בזה דבר חדש דבאמת עיקר האיסור לאכול בע"ש אינו רק מחצות ולמעלה מפני כבוד השבת או הפסח לאכול בלילה לתיאבון. אמנם וענין קביעות סעודה גדולה מבואר בש"ע סי' רמ"ט דכל היום בכלל האיסור והיינו מטעם דיש לחוש שמא ימשך הסעודה לאחר חצות ועיין ט"ז שם ולפ"ז נראה לפענ"ד דע"פ דהסעודה אינה יכולה להיות רק עם חמץ דהא מצה אסור כל היום ואף מצה עשירה דעת הפוסקים דאסור ונחלקו במה יוצאין סעודה שלישית בשבת ע"פ וא"כ סעודה של חמץ זה בודאי לא ימשך יותר מחצות ואף קודם חצות בהגיע זמן הביעור בודאי יבערו החמץ וא"כ שוב מותר לעשות סעודת אירוסין בע"פ ולא שייך לחוש שמא ימשך וז"ב ונכון מאד. ובזה מדוקדק מה דנקט לאכול סעודת אירוסין וקשה למה נקט הסעודה והא עיקר חידושו בשביל שהולך לדבר מצוה א"כ לתני ההולך לארס דאירוסין ודאי מצוה היא ולפמ"ש אתי שפיר דקמ"ל דמותר לעשות סעודה ומטעם דבודאי לא ימשוך וז"ב. והנה המג"א ס"ק י"א כתב דלאחר שש דאין ברשותו לבטל יחזור מיד ומטעם דהאי עשה והאי עשה ועשה דתשביתו חמיר טפי שזה עובר עליו בכל שעה משא"כ במילה וע"ז הקשה אחד מהתלמידים דהא גם מצות מילה עובר בכל שעה ועיין מחצית השקל שעמד בזה והניח בצ"ע. והנני יוסיף דעשה דמילה חמור שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וכבר אמרו בכמה מקומות מה לעשה דמילה שחמורה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות ועיין שבת דף קל"א קל"ב קל"ג ואמרתי בזה דהנה במשנה נקט ההולך למול את בנו ולכאורה בכל מוהל דעלמא הוא ג"כ מקיים עשה דמילה ולמה נקט למול את בנו. אך נראה דבאמת כבר ביארתי ביד שאול הלכות מילה סי' רס"א דברי א"ז שכתב דאם האב יכול למול אין יכול לעשות שליח וביארתי דיש שתי מצות מצוה שימול הבן ומצוה על האב שאם יכול למול הוא ימול ולפ"ז מיירי כאן שבאמת יש כאן אחר שימול רק שהאב יכול למול ויש עליו מצות עשה שהוא דוקא ימול ולפ"ז בזה אם אינו יכול לבטל בודאי יחזור והבן יהיה נימול ע"י אחר ומצות מילת האב בודאי לא דחי מצות עשה דתשביתו ושפיר כתב המג"א שתשביתו חל עליו בכל שעתא ומ"ע של האב אינו חל בכל שעתא ואם אחר ימולו גם כן לא יעבור על מצות מילה ומיושב היטב הקושיא שהקשיתי דמצות מילת אב זה אינו נכרת שלש עשרה בריתות ודו"ק:

והנה בשנת תרי"ג בליל י"ט מרחשון למדתי עם תלמודי הלכות שבת והגעתי לסי' רמ"ט בדברי המג"א הנ"ל ועינתי שנית והנה הסברא שכתבתי למעלה לישב קושית המג"א היא סברא ישרה וכעין זה מבואר במג"א סימן תל"א ס"ק ה' דהיכא שמוכרח להפסיק לא חיישינן שמא ימשך ע"ש וכעת ראיתי דברים תמוהים במ"א במ"ש לתמוה על השלטי הגיבורים פרק כ"ב דשבת שאסור לישא אשה בע"ש דהא לכ"ע שרי ובאמת שחפשתי פכ"ב דשבת בש"ג ולא מצאתי ומצאתי בפרק כל כתבי וצ"ל פכ"כ ושם כתוב וז"ל ובתלמוד א"י נמצא בפרק ראשון של תענית שאסור לארס אשה בע"ש וכן לד"ת ונראה הדבר שממעטין בד"ת כדי שיעסוק בצרכי שבת וכפי הנראה לא ראה הש"ג דברי הירושלמי במקומו והירושלמי הלז בפ"ק דתענית ה"ח והוא ג"כ בפ"ד ה"ו שם ובביצה פ"ה ה"ב ובפ"ק דכתובות ה"א שם מבואר דאסור לארס בע"ש והבין הש"ג דהוא משום שלא יהיה טרוד ולא יעסוק בצרכי שבת. ובאמת שם מבואר דדוקא סעודת אירוסין אסור הא לארס יארס ומצאתי בד"מ סי' רנ"א שכתב באות א' דברי הגהת אלפסי הנ"ל וכתב עליו ובאיסור אירוסין אין נוהגין כדבריו אלא מנהג פשוט לארס בע"ש ומהתימה שגם הוא לא ראה דברי הירושלמי במקומו וסמך על הש"ג והרי בירושלמי מפורש דסעודת אירוסין הוא דאסור שלא יאכל סעודת שבת שלא לתיאבון אבל לארס מותר והוא הירושלמי שהביא המג"א בשם הרוקח סי' למ"ד וכפי הנראה לא ראה אותו בירושלמי עצמו שאז היה רואה שמבואר להיפך וגם מ"ש וכן לד"ת לא נמצא כלל בירושלמי ובסי' רנ"א ס"ב כתוב שיש לאדם למעט קצת בלמודו בע"ש כדי שיכין לצרכי שבת ונרשם בצדו ש"ג פט"ז דשבת ירושלמי פ"ק דתענית ומהתימה שנמשך אחרי דברי הש"ג ולא נמצא כלל ובביאורי הגאון מהראו"ו רשם מקורו מדרש אגדה ולא ידעתי היכן נמצא זאת וראיתי בד"מ בסי' רנ"א אות ד' שכתב וז"ל ובמדרש פ' תזריע משמע דאין קורין מן המנחה ולמעלה אבל שונין ודורשין בהם ואם צריך לו דבר לבדוק בודק אחריו ונראה לי הטעם משום שהוא ממשיך ויתבטל מלהכין צורכי שבת וכן אמרו בגמרא לענין קריאתו בשבת עכ"ל הד"מ וכפי הנראה זה מדרש אגדה שרמז הגאון ז"ל אבל מאוד תמהני על הד"מ והגאון מוהראו"ו ז"ל שלא עיינו היטב במדרש והמדרש הוא ברבה ויקרא פט"ו ושם כתוב בזה"ל רבי ור"י בר"י הוו יושבין ועוסקין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשיכה מן המנחה ולמעלה וכו' וע"ז אמר ר"י בר"י שלמדנו שלשה דברים וכו' ואין קורין בכתבי קודש אלא מן המנחה ולמעלה והמדרש הלז היא ירושלמי פרק כל כתבי ה"א וקאי על שבת מן המנחה ולמעלה כמ"ש המתנות כהונה שם ועיין בקרבן עדה שם ומאד יפלא איך נזדקר טעות כזה לפני מרנא ורבנא הד"מ וכל האחרונים סמכו עליו ועיין מדרש איכה על פסוק רוח אפינו משיח ד'. ועכ"פ דברי הש"ג ודאי נדחים. נחזור לדברי המג"א סי' רמ"ט שכתב כדברי ירושלמי פ"ק דשבת דאסור לישא בע"ש משום כבוד שבת וכתב שחולק על תלמודא דידן ובאמת שאין הכרח והרי הפני משה פירש דמ"ש מפני כבוד השבת היינו שלא יחלל השבת וגזירה שמא ישחוט בן עוף. ומה דאמר שם אסור לאדם לישא אשה בע"ש הדא דאת אמר סעודת אירוסין והוא הירושלמי שנאמר בתענית וביצה הנה שם מוזכר על אירוסין ולא על נישואין והפני משה פירש גם כאן דקאי על אירוסין והדבר מוכרח שהרי כתב לעשות סעודת אירוסין ולפענ"ד נשתרבב הטעות שבירושלמי בתענית ובביצה כתוב אסור לארס והסופר בכתובות טעה וכתב אסור לאדם אשה ולא מובן הפירוש וכתבו לישא אבל באמת צ"ל לארס ואף שאינו נוגע לענין ידעתי כי הרבה אנשים ישמחו בזה כי הוא אמת ובפ"מ שם גם כן טרח לבאר דברי הרמב"ם ועיין פרי מגדים בסי' רמ"ט באשל אברהם שם שעלה לפניו גם כן הפירוש הלז ודחאו אבל תמהני דלא הרגיש כלל בכל מ"ש. ובקצת טורים הגירסא אסור לאדם אשה בע"ש והיא הנוסחא שהיה לפני הפ"מ וצ"ל לארס ברי"ש וסמ"ך שוב מצאתי במדרש רבה שנדפס עם היפ"ת בדפוס זילצבאך ושם נדפס בפרשת תזריע הגירסא ע"ש עם חשיכה וזה היה לפני הד"מ גם כן והבין שקאי על ע"ש עם חשיכה שאין קורין מן המנחה ולמעלה אבל היפ"ת שם מוחק וגורס ערב ט"ב שחל להיות בשבת עם חשיכה וכמו שהיא בירושלמי ומזה ראיה דערב ט"ב שחל בשבת יקראו בעניני היום וראיתי במ"א סי' תקנ"ג ס"ק ז' שרמז לזה המדרש וע"כ דברי הד"מ תמוהין וצע"ג:

והנה במה דאמרו בירושלמי דסעודת הרשות היינו שהולך ללמוד ולמדו מזה דהמעשה גדול מהלמוד צ"ע דבש"ס דילן ספ"ק דקידושין מבואר דתלמוד גדול. אך נראה כיון דבאמת יכול ללמוד בביתו גם כן רק דאצל רבו ג"כ מצוה חשובה וכמ"ש המג"א ס"ק י"ג וא"כ עכ"פ בזה שוב מעשה גדול ודו"ק. ועכ"פ נראה לפענ"ד דצדקו דברי הלבוש במה שמחלק בין לימוד לרשות ודו"ק. והנה בהא דפריך למימרא דר"מ לא מחשב ליה עד כביצה ורמינהו עד מתי מזמנין עד כזית דברי ר"מ וקשה לפמ"ש הח"ץ סי' פ"ו דבב"י לא שייך ח"ש דלא שייך אחשביה במה שאינו שורפו וא"כ מה קושיא על ר"מ דלמא דוקא לענין שריפת קדשים דלא שייך אחשביה ולכך בעי שיעור כביצה אבל ברכת הזמון דאכל כזית שפיר הוה דבר חשוב וצ"ע: והנה בעש"ק פ' ויקרא ד' ניסן שנת תרט"ו הראני החריף מו"ה פישל נ"י בדברי הרי"ף שהביא המשנה הזאת והשמיט הך דעד כמה הן חוזרין ולא כתב אם כביצה או כזית והיא תימה גדולה וחפשתי בספרים רבים ולא מצאתי למי שיאיר עיני בזה. ולחומר הנושא אמרתי דבאמת בהא דחכ"א בכביצה היא תימה דהרי אף לר"מ דס"ל בכביצה הוא כמו טומאתו וכיון דבבשר קדש אמרו חכמים בכזית והיינו בכאסורו א"כ למה בחמץ בכביצה ובתוס' הרגישו בזה וכתבו בשם הירושלמי דלפי שיש לו תקנה בביטול לא החמירו עד כביצה ובאמת שגם זה אינו מובן דא"כ בכביצה נמי הא יש לו ביטול וע"כ היה נראה לפענ"ד דהרי"ף מפרש דמ"ש בחמץ דכביצה הוא דוקא בהולך לשחוט את פסחו דלא כתיב שיעור בתורה רק דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וא"כ לכך אמרו שיעור חשוב דהיינו כביצה ובירושלמי פרק תמיד נשחט גבי שוחט על חמץ מביא אבעיא אי לב"ש צריך בככותבת כמו בביעור וא"כ הרי"ף מפרש דבעי כביצה וא"כ לכך השמיט זאת דאנן אין לנו פסח ולשאר דברים פשיטא דהיא בכזית כמו לענין זמון. עוד נראה לי דהנה נסתפקתי דבר חדש בהך דלא תשחט הפסח על החמץ דקי"ל דאפילו יש לאחד מב"ח עובר עליו איך הדין אם יש לכל אחד רק פחות מכזית אי עוברין עליו אי נימא כיון דאין לכל אחד רק פחות מכזית אינו עובר עליו או דלמא הרי לא גרע מאילו לא היה לו כלל רק להזורק או לשאר מב"ח עובר ה"נ הרי מצטרף הכל ביחד והרי עכ"פ שייך בזה משום לא תשחט על חמץ דם זבחי דהרי יש בין הכל צירוף כזית חמץ וכיון שהתורה אחשביה לכל בני החברה כאחת הרי יש בין כולם כזית. ובזה יש לומר הא דאמרו חכמים בכביצה היינו לענין לשחוט את פסחו ואין לכל אחד רק בפחות מכזית ולכך עד כביצה הקלו בזה. ובזה יש לומר הא דאמרו בירושלמי תני פחות מכן אין מטריחין עליו ותמה בק"ע דמה קמ"ל כיון דתני עד כביצה משמע הא בפחות לא הטריחו. ולפמ"ש יש לומר דהו"א דהפירוש עד כביצה היינו בשאין לכ"א רק פחות מכזית ולכך הוא דשייך עד כביצה ויש לי להוסיף על זה דהרי ר' יהודה ס"ל בדף צ"א דאין שוחטין את הפסח על היחיד וא"כ עכ"פ שנים צריכין להיות ושייך השיעור עד כביצה דפחות מכביצה אין שיעור כזית לכ"א דכזית הוא חצי ביצה ולפ"ז לכך ביאר הירושלמי דהכוונה אף שיש לו לבדו פחות מכביצה אין מטריחין ועל זה נתן הטעם משום דיש תקנה בביטול ולפי"ז יש לומר דהרי"ף מפרש דחכמים לא פליגי רק לענין פסח והיינו כמ"ש ולכך השמיטו הרי"ף דאין נ"מ לדידן ודו"ק. ועכ"פ הדין שחידשתי דאף ביש רק בין כלם כזית עוברים זה נ"ל ברור:

ובזה אמרתי במ"ש רש"י בפסחים דף ס"ג במועד דלשמו עובר משום לא תשחט ומשום ב"י והקשה בצל"ח מדוע לא פירש כן בריש המשנה ובתשובה כתבתי בזה דברים רבים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בריש המשנה בע"פ לאחר חצות משכחת לה דיעבור על לא תשחט בלי ב"י כגון שלא יהיה לכל אחד רק פחות מכזית דעל ב"י אינו עובר בחצי שיעור ורשות חבירו אינו עובר אבל בבל תשחט עובר אבל במועד דל"ש חבורה א"כ הוא לבדו עובר בב"י ג"כ ודו"ק. עוד יש לי לומר בכוונת הירושלמי דהא דאמר פחות מכאן אין מטריחין הוא דקמ"ל דהו"א דמה דאמרו עד כמה הן חוזרין הוא דוקא בהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אבל בלדבר הרשות דקתני חוזר הוא אף בפחות מכביצה וכן נראה מהטור שהעתיק הך עד כמה דוקא בלדבר מצוה אבל לא בדבר הרשות ומעלתו הקשה באמת על הטור דלמה שינה מהמשנה וע"כ קמ"ל הטור דבפחות מכן אין מטריחין אף בלדבר הרשות והטור לשיטתו דס"ל דאפילו הולך כדי ללמוד ג"כ מקרי דבר הרשות וא"כ בזה ודאי דאין מטריחין בפחות מכביצה ולכך לא הזכיר בזה כלל הדין והשכיל לכתוב הך דאין חוזרין רק בהולך לדבר מצוה אבל במשנה דתני סתם לדבר הרשות א"כ בזה יש לומר דאף בפחות מטריחין לכך קמ"ל דפחות מזה אין מטריחין ומטעם דיש תקנה בביטול ובש"ע דכתב אם הולך לצורך עצמו א"כ שפיר הוצרך לכתוב דעד כמה הן חוזרין להורות דאף בדבר הרשות ממש אין צריך לחזור בפחות מכביצה אבל בטור דלדבר הרשות הוא כולל אף לדבר מצוה לא צריך לאשמועינן זאת דגם זה לדבר מצוה מקרי לענין שאין מטריחין ודו"ק היטב ובאמת הלבוש דעתו דגם בפחות מכביצה לדבר הרשות חוזר ולפמ"ש מוכרח מהירושלמי שלא כדבריו ודו"ק. עוד נראה לי דהנה לכאורה קשה מה נעשה בשבת שחל ע"פ ואיך נבער החמץ ע"י ביטול והיאך שייך דברי הירושלמי שיש לו תקנה בביטול הא באמת ביטול הוא מתורת הפקר ואסור להפקיר בשבת ועיין פר"ח סי' תמ"ד ובשלמא מה דקאמר בן זונין שהלך אחרי ר"ג וביער ע"כ דמיירי שאכלו או שהוציאו לחוץ ונתנו לעכו"ם אבל להפקיר אסור בשבת ובאמת בהא דאמרו בנזכר שיש לו עיסה מגולגלת דמבטלו קודם שתחמיץ הקשה הרמב"ן בלקוטיו בפסחים דאסור להפקיר אבל כבר כתבתי במקום אחר דכל דהולך לאיבוד מותר להפקיר אף בשבת כמ"ש הריטב"א בשבת דף ק"כ הובא בשעה"מ הלכות לולב והארכתי בזה אבל כאן דעדיין יש לו שהות ללכת לביתו למה לא יחזיר לאכלו ולא יצטרך לעבור על איסור דרבנן ומה תקנה יש בביטול וצ"ל דאותן חכמים ס"ל כמ"ד דמבערין הכל מלפני השבת כדאמרו בפסחים דף י"ב ולפ"ז הרי"ף דפסק כראב"ץ ועיין בר"ן וב"י סי' תמ"ד שם ולכך השמיט זאת ודו"ק היטב ומהתימה על שאילת שלום אות נ"ז לענין ברהמ"ז עד כזית שם האריך הרחיב הדיבור והביא דחכמים ס"ל בכביצה בחמץ וכתב שכ"ע מודים בזה ולא הרגיש כלל שהרי"ף השמיט לגמרי הדין דעד כמה הוא חוזר וצע"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף