שואל ומשיב/ב/ג/קב

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והנה בהא דאמרו בב"מ דף מ"ח והתניא נתנה לספר מעל הספר הא בעי לממשך תספורת שאל אותי השנון כמר אברהם שיחי' נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד לפמ"ש הריטב"א בקידושין דף מ"ז גבי הא דאמר ר"ה השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו והקשה אמאי לא יקנה ע"י משיכה כמו מתנת מטלטלין דעלמא דניקנין במשיכה וכתב כיון דבשאלה לא מקני ליה גוף הכלי אלא תשמיש שבו ואין התשמיש ההיא ראוי לקנות במשיכה כמו שאין אותיות נקנות במסירה לחודה לענין שעבוד שבהם שאין משיכה קונה אלא במושך גוף הדבר הנקנה וכ"ת דהכא קנין הגוף הוא לתשמישו דומיא דנותן דקל לפירותיו איכא למימר דלא אשכחן דקל לפירותיו אלא בקרקע העושה פירות שהפירות יוצאין מגופה ומש"ה מועיל בזה קנין הגוף הקרקע אבל בנותן כלי לתשמיש שאין התשמיש דבר יוצא מגופו לא שמענו שיהיה נקנה במשיכה ע"ש ולפ"ז מה פריך והא קא בעי לממשך תספורת והרי לא שייך כלל משיכה בתספורת דאינו קונה גוף התספורת:

והנה באמת דאנן קי"ל כר"א דתקנו משיכה בשומרין וקונה בכל דבר אף שאין קונים גוף הדבר כמ"ש הריטב"א שם בעצמו מכל מקום יש לומר דעכ"פ מאי קושיא על רב דלמא ס"ל כר"ה תלמידו דל"ש משיכה בזה שאין הגוף קנוי לו. אך נראה דכיון דעכ"פ גוף התוספות נקנה כמו דקל לפירותיו ואף שאין יוצא ממנו וא"כ לית ליה מה למשוך מכל מקום כיון שגוף התוספות יוכל למשוך שפיר מועיל המשיכה כמשיכת פרה לעוברה כמ"ש התה"ד סי' ע"ר ואף דשואל קורדם כל שלא בקע יוכל לחזור היינו משום דכל שלא משך גוף הדבר שקנה ומה דמשך לא נקנה לו יכול לחזור אבל כאן כל שמשך התספורת לא יוכל לחזור כמ"ש התוס' דאף דפועל יכול לחזור כל שמשך התספורת לא יוכל לחזור בקבלן ועיין חו"מ סי' של"ג וא"כ שוב מועיל משיכת התספורת ומה שיצא ממנו דהיינו התגלחת כנלפענ"ד ומיהו לכאורה ראיה מפורשת דמשיכת האם מועיל להולד דהרי הריטב"א כתב שם דאנן קי"ל כר"א דמועיל משיכה בשומרין אף בלא קנו הגוף ואינם מתכוונים לקנות גוף הדבר ואפ"ה נתחייבו במשיכה וע"כ דמשיכת האם מועיל להולד מיהו יש לדחות דשם כל דאי אפשר בכסף דלא שייך שם כסף דל"מ ש"ח ושואל דאינו בכסף אלא אף ש"ש השכירות הוא לבסוף וא"כ לא שייך כסף ומוכרח שתועיל משיכת האם דהיינו גוף הדבר להתחייב עי"ז בשמירת החפץ משא"כ שם דמשכחת לה בכסף מיהו גוף דברי הריטב"א צ"ע לפענ"ד דמה מייתי ממה שתקנו משיכה בשומרין הא שם החיוב היא על גוף החפץ ושפיר מועיל משיכה דעיקר משיכתו הוא להתחייב באונסין ובשלמא בשואל דמותר להשתמש בבהמה א"כ עיקר המשיכה הוא שיוכל להשתמש שפיר קאמר דל"מ משיכה בגוף לתשמיש שבו משא"כ בש"ח וש"ש דעיקר המשיכה היא שיתחייב באחריות הדבר ושפיר משכו להתחייב ע"ז וצע"ג לפענ"ד. שוב ראיתי בנימוק"י בב"ק פרק מרובה גבי תקנו משיכה בשומרין שכתב גבי ש"ש דאיכא דמי ואפשר שלא יתחייב רק ע"י כסף אבל בשאר שומרין פשיטא דאל"כ במה יקנה. ולפענ"ד שכיון לקושית הריטב"א דהא משיכת הדבר ל"מ לתשמיש דע"כ בש"ש דמשכחת כסף ל"מ משיכה משא"כ בשאר שומרין וכמו שכתבתי אבל הדברים צ"ע דבשומר חנם או שומר שכר מועיל המשיכה דהרי מושך גוף החפץ וכמ"ש ודו"ק:

ובזה נראה לפענ"ד לבאר שיטת התוס' ודעימייהו דס"ל דבשומר חנם וש"ש נתחייבו מיד שקבלו לשמור ובשואל צריך משיכה ובמחנה אפרים הלכות שומרין סי' ג' כתב בזה טעם ולפמ"ש הדברים מבוארים דש"ח וש"ש דלא שייך תשמיש שפיר נתחייבו משעה שקבלו עליהם לשמור גוף החפץ משא"כ בשואל שפיר צריך משיכה דהא אי אפשר בענין אחר דליכא כסף משא"כ שומר חנם ושומר שכר דעיקר מה מועיל משיכה הוא משום שנתחייבו בגוף הדבר וא"כ יש לומר דכל שנתחייבו מכבר לשמור החפץ א"כ יש להם מה למשוך דהיינו אותו הדבר שנתחייבו וא"כ ע"כ נתחייבו מקודם דאל"כ לא נתחייבו במשיכה וצ"ע בזה ודו"ק היטב ועיין ש"ך חו"מ סי' ל"ט ס"ק מ"ט שהביא ראיה להרשב"א דיכול לחזור בו אף שהבטיח לו להלוות דהרי בשאל קורדם יכול לחזור בו אף שנשתעבדו נכסיו משעת משיכה ע"ש ולפמ"ש הריטב"א אתי שפיר דשם לא מועיל משיכה להתשמיש מיהו עדיין קשה דלא גרע מאילו הבטיח לו להשאיל דאינו יכול לחזור בו וראיית הש"ך נכונה ודו"ק:

והנה שנת תרי"ג כ"ח אדר שני ה' פ' תזריע נשאלתי מהדיין המופלג מהו' אברהם בער מבוברקא במה שאירע שאחד מבני הכפרים מכר פרתו המבכרת לעכו"ם בעד שלשים רייניש והנכרי אמר לו שהוא ביוקר וע"ז אמר לו הישראל שעבור זה יתן לו מקום בחצרו וייחד לו מקום והוא יאכיל להבהמה עד שתלד וע"ז נתרצה הגוי ונתן לו דראהן כסף ולא משך וע"ז שאל מה משפט הבכור. והנה לא נהגו שם לקנות בסטומתא דהיינו האנדשלאק ומאהריטש והנה סמכתי על שו"ת פ"מ ח"ב סי' נ"ב והובאו דבריו בספר שו"ת לדו"ז הגאון ז"ל בעהמ"ח עטרת צבי והוא הגאון המפורסים מוה' צבי הירש האלבערשטאט שם נמצא בסי' א' תשובה זו וחבל על דאבדין שלא נמצא תשובת הגאון מוהר"ץ ז"ל הנ"ל וגם אפשר דחשיב קנין אגב שהרי הקנה לו הבהמה אגב המקום דאף דאגב אינו רק דרבנן באמת אני כתבתי בגליון הקצה"ח סי' קצ"ד דבנמוקי יוסף מסופק אי אגב קונה מן התורה ג"כ ע"ש ועכ"פ במעות קונה להפ"מ דיש לסמוך על שיטת רש"י והרמב"ם דעכו"ם קונה בכסף:

ומה שאמר הדיין הנ"ל בשם הטוב טעם ודעת שאמר כיון שהעכו"ם יוכל לטעון קים לי כשיטת רש"י הו"ל כיד עכו"ם באמצע זה טעות דכל שאנן מסופקים שכסף אינו קונה שוב אין יד עכו"ם באמצע וגם מסופק אני אם שייך כלל לגבי עכו"ם קים לי דהוא רק מספק ממון לקולא ולפ"ז כאן הרי להמוכר יש לו חזקת מרא קמא ואיך יקנה מספק ולא יוכל לטעון קים לי וגם הא כבר נודע קושית מהר"י בסאן דאיך שייך קים לי הא הו"ל ספק איסור גזל וכתב דגם להיפך הוה ספק גזל וא"כ כאן דגבי עכו"ם לא שייך איסור גזל דעכ"פ הוה כהפקעת הלואה אם נימא דלא קנה מספק ושוב לא שייך קים לי ודו"ק. וראיתי בחק יעקב שכתב בסי' תמ"ח דלפמ"ש הצמח צדק סי' ס"ב דאף דלא קני עפ"י הדין כל שהוא גברא אלמא קני וה"ה בחמץ קני אם הוא גברא אלמא ולפענ"ד הדבר תמוה דשאני בכורה דכל שיש להעכו"ם תפיסת יד בבכור ומשועבד לו קצת הוה כשותפות קצת ופוטר מהבכורה וא"כ ה"ה כשהוא גברא אלמא מקרי תפיסת יד בבכור אבל בחמץ כל שלא קנה עפ"י הדין במה נפקע רשות הישראל והרי בלא"ה חמץ אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו עד שמוכרו ונותנו לגוי עפ"י קניה מה"ד וא"כ אף שהוא אלם לא יצא מרשותו והמעיין בשו"ת צ"צ סי' ס"א ס"ב ס"ג ימצא הדבר מפורש דמטעם תפיסת יד הוא ולא דמי למה דמבואר בפסחים כיון דאילו מגניב או מתביד ברשותו קיימי וחייב באחריות ושיטת הרמב"ם דכל שהוא אלם מקרי חמצו של ישראל דשאני התם דכיון דהעכו"ם אלם ויכפהו לשלם לו הרי נעשה חמצו של ישראל דמה נ"מ אם חייב באחריות עפ"י הדין או שכופין אותו לקבל אחריות ודמי למה דמבואר בחולין דף ל"ט דברישך והר אם גברא אלמא הוא דמחשבת העכו"ם מועיל והביאו בצ"ץ שם והיינו דכל דהעכו"ם אלם הוא ע"כ יש לו חלק ותפיסת יד בזה הבהמה והרי העכו"ם מחשב לע"ז והרשב"א בחידושיו לחולין כתב דרישך והר דמי למה דאמרו אילו מגנב או מתבד ע"ש והיינו דכל שהוא תקיף ואלם ע"כ יש לו תפיסת יד והישראל ע"כ חייב באחריות וגם יש להעכו"ם חלק בו ע"כ וכמו אם היה גזלו באלמות מכ"ש כשנותן לו מעות אבל לענין חמץ דהיינו שיצא מרשות ישראל לרשות נכרי בזה לא שייך כל שאין קונה מן הדין ודו"ק היטב. וכמדומה שבמהרי"ט אלגזי על הלכות בכורות מפלפל קצת בסוגיא זו ואינו לפני כעת. והנה בשנת תרט"ו א' ויגש הקשה אותי אחד בשם הרב החריף מוה' אורי וואלף נ"י במ"ש בב"ק דף מ"ו פרה דחד וולד דחד ופירש"י שמכר פרה חוץ מעוברה וע"ז הקשה דהא אינו מוכר דבר שלא בא לעולם וכוונתו דאף דכאן משייר הולד משום דכשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אינו משייר דבר שלא בא לעולם כמבואר סימן ר"ט. אבל נפלאתי דשם מבואר דשייר לעצמו מועיל אף בדבר שלא בא לעולם וא"כ יוכל להיות דבעל הפרה מכר הפרה לאחר ושייר הולד לעצמו וזה תובע לבעל הפרה ולבעל מי שנשאר לו הולד ולק"מ ובגליון הש"ע סי' ר"ט כתבתי לתמוה על השיטה מקובצת כתובות דף נ"ט שכתב גבי יקדשו ידי לעושיהן דכשם שאדם משייר אויר חצר כך יכול למכור חצר לאויר והוא תמוה דשאני משייר לעצמו ממוכר לאחר ודבריו שם סותרים תכ"ד כמו שיראה המעיין ודו"ק ועיין קצה"ח סי' ר"ט מה שהקשה ודבריו צ"ע דגם כן משכחת לה דשייר עוברה לעצמו דמועיל אף בדשלב"ל וצ"ע כעת. שוב ראיתי שדברי קצה"ח נכונים דהרי צריך לשייר בגוף הפרה לעוברה וכל ששייר בגוף הפרה ל"מ לענין דו"ה כדאמרו שם ועיין במחנה אפרים הלכות מוכר דבר שלב"ל. והנה בהא דאמרו פ"ב דפרה דר"א ס"ל פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלים ופירש הר"י מסימפונט הובא בר"ש שם דמיירי לענין העובר אם כשרה לפרה וקשה האיך קנה אותה הא הו"ל דבר שלבל"ע ושם קאי לחכמים דס"ל עובר לאו ירך אמו וצריך לקנות העובר לבד ואיך קנה אותו. ולכאורה רציתי לומר דמכאן ראיה להמרדכי דכל שאומר שיקנה לכשיהיה בעולם קנה וה"ה כאן דקנה לכשיגדל אבל לא קי"ל כן ועיין סי' ר"ט. אמנם העיקר נראה כיון דקי"ל דאי תפס קנה ואף שתפס קודם שבא לעולם ועיין סמ"ע וט"ז שם לענין שטר ולפ"ז יש לומר דקנה הפרה עם העובר והעובר ניהו דלאו ירך אמו הוא אבל מכל מקום דשא אחידא באפי' והוא במעי אמו וא"כ הו"ל כתפוס בולד גם כן דהרי קנה האם וכל מה שבתוכה כנלפענ"ד ולפ"ז גם לענין בכורה אפשר לומר כן ולא משמע כן מהא"ז והתה"ד והג"א וצ"ע:

והנה ביום א' תשא י"א אדר ראשון שנת תרט"ז החילותי ללמוד מסכת בכורות והלכות בכורות להרמב"ן וראיתי במהרי"ט אלגזי בדף א' שם דהתחיל בזה שכתבו התוס' ריש בכורות דכמו דלרבנן דר"י כל שיש לעכו"ם שותפות בין באם או בולד פטורה מבכורה ה"ה לר"י דס"ל דכל שיש לישראל חלק קצת חייב בבכורה א"כ אינו מחויב רק כשיש להישראל חלק קצת באם ובולד ועי"ז הקשה ממקבל בהמה מנכרי דאין לו להישראל חלק רק בולד למה יתחייב לר"י וכתב דמקבל ע"כ אית ליה להישראל חלק באם קצת דהא עובר אינו יכול להקנות רק שמקנה הבהמה לולד כמו דקל לפירותיו וא"כ ע"כ שיש חלק לישראל בהפרה ונפלאתי ע"ז דאף דמקנה הולד ע"י הפרה אבל א"צ להיות לו חלק בהפרה וגם בדקל לפירותיו אין לו שום חלק בהדקל רק שע"י שמסיים אותו הדקל לפירותיו מועיל המכירה אף שהפירות לא באו לעולם וז"ב ופשוט. וגם גוף קושייתו לא הבינותי דאיך מדמה ר"י לרבנן דבשלמא לרבנן דס"ל דשותפות פוטר א"כ שפיר ס"ד דבעי שיהיה חלק להנכרי באם ובולד וע"ז צריך קרא דסגיא באם או בולד אבל לר"י דאדרבה כל דיש להישראל חלק מקצת חייב א"כ כל שיש לו חלק בולד שהוא הבכור למה יצטרך שיהיה לו חלק באם גם כן הא עיקר החיוב הוא על הולד שהוא הבכור וז"ב ופשוט וא"צ אריכות ודברי האלגזי הנ"ל צע"ג. שוב ראיתי במהרי"ט אלגזי שם אח"כ שביאר בהדיא דלרבנן כל שמקנה דקל לפירותיו או פרה לעוברה א"צ שיהיה לו חלק באם רק שיעבוד בעלמא אבל לר"י צריך שיהיה לו חלק גמור ודבריו תמוהים דגם לר"י א"צ שיהיה לו שום זכות באם רק בולד ודבר שלא בא לעולם לא מקרי כל שמקנה הפרה לולד והו"ל דבר מסוים וכמ"ש:

והנה מהרי"ט אלגזי שם האריך בדברי התוס' ריש בכורות ד"ה והמשתתף שכתבו בת"כ פ' אמור בכור איתיה בשותפות מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם וכתב שלא נמצא בת"כ רמז מזה. אבל הדבר אמת דכן אמרו במסכת בכורות דף ג' ע"ש והאריך בזה הרבה כדרכו להתהלך ברחבה ואני אתנהלה לאטי והנה לכאורה מהך קרא לא מוכח כלל דאתי לרבות שותפות עפ"י מה שהארכתי בחידושי לתורה על מ"ש פרשת ראה ואכלת שם לפני ד' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהריך ובכורות בקרך וצאנך והפענח רזא הביא בשם הר"ם ממונסיא לישב דהא ישראל אסור לאכול בכור וכתב דיש שני מיני בכורות בכור פטר רחם וזה אסור לישראל ובכור לעדר וזה ג"כ נהגו בו קדושת בכור אבל גם הישראל מותר לאכול אותו במקדש ובירושלים ע"ש ואני תמה בזה והבאתי דברי האבן עזרא שכתב שהמינים אומרים כן והוא האריך לבטל דעתם וכדבריו כן הוא ומצאתי בספר דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס' ובמנחת יהודה שם שרצו גם כן לפרש כן ודחו זאת דרש"י פירש שאין בכור רק הפטר רחם לבד וכתבו דקאי על הכהנים וע"ז הקשה דא"כ למה כתב בקרך וצאנך דמשמע דוקא הנולד פטר רחם בעדרו ולא ממה שלקח מישראל וע"ז כתב דיש לומר באמת דאינו חייב לאכול לפני ד' רק מה שנולד בעדרו ובאמת שגם זה רחוק מאד דהכל אסור לאכול חוץ למקומו בכור תם אף מה שלקח מישראל ולזה יש לומר דזה אתי קרא לרבות ובכורות בקרכם וצאנכם דהיינו לישראל הכתוב מדבר לתתם לכהן כמ"ש רש"י וע"ז כתב ואכלתם שם לפני ד' אלהיכם וא"כ אינו מוכח של שותפות ובאמת שגם מ"ש הר"ר משה ממנסיא אף שהאבן עזרא הרחיק זאת הנה באמת יש מקום לומר כיון דבכור כל פטר רחם היה מפני שהקב"ה הרג כל בכור והרי מבואר במדרש שאם היה בכור פטר רחם מת ואם לא היה בכור פטר רחם הראש בבית מת וא"כ מסתמא גם בבהמה היה כן שהראש בעדר מת אם לא היה פטר רחם א"כ היה גם ראש בעדר במקום ראש עדר שבמצרים וא"כ יש לומר דבכורות בקרכם וצאנכם קאי ע"י שהוא ראש לעדר ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהאריך שם המהרי"ט אלגזי אבל כיון שאין לכ"ז יסוד חלילה לדרוש דרשות מעצמינו והעיקר כקבלת חז"ל ועדותם נאמנה מאד:

והנה עש"ק פ' בהעלתך תרח"י שאל אותי הרב מוה' זנוויל מ"ק פמאהרין היות שהיה לו כמה מבכרות ומכר אותן בקנין האנדשלאק ושתיית מהריטש אבל דראהן שכח לקבל ושאל מה דינו. והשבתי דקנין סטימתא מועיל להפקיע בכור וכמ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' נ"ב ובשו"ת כנסת יחזקאל ובשו"ת נט"ש וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות אך עוד שאל ממני שהיה לו בהמה מבכרת ומכרה לנכרי באם שיתן מזונות לבהמה יהיה לו הוולד בשכרו והנה זה הוה ככסף כמ"ש מהרא"י בפסקיו סי' ק"ל אך כסף לבד לא מועיל והוה ספק בכור ואמרתי כיון דהיה קנין סטימתא גם כן וק"ס מועיל וגם בדבשלב"ל מועיל סטימתא כמ"ש בחבורי יד שאול סי' רס"ד יעו"ש באורך אך אף אם נימא דסטימתא לא מועיל בדבר שלא בא לעולם וכאן מכר הולד והו"ל דבר שלא בא לעולם נראה לפענ"ד דבר חדש כיון דבאמת כל שאין לו מה למשוך היה מועיל קנין כסף כמ"ש בתה"ד סי' ע"ר רק דאם נימא דעובר ירך אמו שוב איכא מה למשוך ול"ק כסף ולפ"ז שוב מועיל סטימתא דאין לומר דהוה דבר שלא בא לעולם דזה אינו שעובר ירך אמו שוב הוה דבר שבא לעולם וא"כ ממנ"פ קונה אם לאו ירך אמו הוא וא"ל מה למשוך קונה בכסף לבד ואם ירך אמו שוב הוה דבר שבא לעולם וקונה. בסטימתא ודו"ק היטב:

והנה בעש"ק פ' יתרו ח"י שנת כת"ר נשאלתי על מי שמכר בהמה מבכרת וקיבל דראהן כסף גם משך הבהמה הגוי שנתן לו להאכיל הבהמה משכה מרשותו אבל לא משכו לרה"ר רק במקום הסמוך לרשות הנכרי ויש ספק אם זה מקרי לסמטא או חצרו או צדי רה"ר והנה היה שם קנין סטימתא כי שתו מהריטש כנהוג ומועיל כמ"ש בנט"ש. אמנם נולד לי ספק כיון שזה רצה להקנות במשיכה אי הוה דומה למה דאמרי בנפילה גלי דעתיה דליקני והנה המעיין בטוש"ע סי' רס"ח בחו"מ ימצא כי הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כאוקומתא זו וגם הרשב"א ס"ל דבקנין תורה לא שייך זאת ואף להסוברים דגם בזה שייך הך סברא לפענ"ד זה דוקא במקום שסגי בקנין אחד וזה עשה קנין נוסף אפשר דגלי דעתיה דבזה ניחא ליה דלקני אבל כאן שצריך כסף ומשיכה מספק א"כ זה שקבל כסף ומהריטש לא עשה רק חצי קנין וצריך משיכה עכ"פ לא גלי דעתיה דלא ניחא ליה בקנין שני ולכך שוב מועיל מתורת סטימתא כן נראה לפענ"ד ומהתימה על נטע שעשועים שלא העיר כלום בזה ומיהו אנן קי"ל דאף בקנין דרבנן לא אמרינן דנפילה מגרע כח ד"א כמבואר ברמ"א סי' רס"ח שם ועיין מלמ"ל פרק ב' מהלכות זכיה הלכה ט' וגם לפי חילוקי כאן שצריך לשניהם בודאי אין הקנינים מבטלים זא"ז ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרי"ז א' אמור כ"ד למספר ב"י הגיעני תשובה מהדיין החריף מוה' הירש ליב ווינשטיין מ"ק סלאטווינא במה שאירע שאחד קנה בהמה שלא בכרה מנכרי אחד ונתן לו כל הכסף אבל הבהמה לא היתה בעיר בעת הקניה והיתה בכפר אצל הנכרי המוכר והנכרי הלך לביתו והביא לעיר הבהמה וישראל הקונה לא היה אז בעיר והביא הבהמה והעמידה בבית חותנו של הקונה הלז והקונה אינו דר שם וגם חותנו לא היה בביתו רק אשתו חמותו של הקונה ולאחר איזה שעות שהבהמה עמדה בבית חותנו מסרה חמותו הבהמה לגוי אחד לזון אותה ולהחזיקה משך זמן ובתוך הזמן בא הנכרי אצל הקונה ולקחה מאתו אבל לא קנה אותה בקנין רק שהשוו עצמם בדמי המכירה וזקף המעות במלוה עד זמן המוגבל ובתוך הזמן חזר בו הנכרי מהקניה והישראל לא ידע מזה וכשנשלם הזמן המוגבל אשר עשתה חמותו אתו להחזיק הבהמה אצלו רצה להוליכה לעיר בא אצלו נכרי אחד מכירו של הקונה היהודי ואמר להנכרי המחזיקה תן לי הבהמה של היהודי פלוני שאני מחוייב להחזיק לו בהמה אחת לזון אותה ואפטור מהחוב של היהודי ומסר לו הנכרי הבהמה אח"ז שמע היהודי הקונה שהגוי הראשון חזר בו מהמכירה ומסרה לנכרי אחר ולא אמר דבר כי חשב בלבו מה אוכל לעשות להנכרי ואינו רוצה לילך עמו בדינא ודיינא והנה בתוך כך ילדה הבהמה זכר והיהודי אומר שכמדומה לו שהחליפו לו הבהמה או הגוי הראשון שקנה ממנו הבהמה או השני וגם חושש אולי החליף הולד שולד נקבה שוה יותר מולד זכר למי שרוצה לגדלה ועתה שואל מה משפטו ומעלתו האריך לפלפל והביא מקודם מחלוקת רש"י ור"ת אם כסף קונה בנכרי או משיכה וע"ז הביא דברי הרמ"א בתשובה סי' פ"ז דהעיקר כר"ת וגם בשו"ת הב"י חלק יו"ד סי' פ"ז העלה כן להלכה וע"כ כתב דכיון דכאן לא עשה משיכה שוב לא קנה היהודי כלל הבהמה מהנכרי והאריך דגם החצר לא מועיל דחצרו וקנינו באים כאחד ופלפל הרבה בזה והנה באמת גם הח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד העלה כן להלכה והביא דברי הנ"ש סי' למ"ד שדחה כל דברי המהרש"ק ז"ל שהחזיק בדעת רש"י וכתב שדברי הנ"ש עיקר והנה בגליון הח"י הבאתי דברי שו"ת פ"מ ח"ב סי' נ"ב שדחה כל דברי הנ"ש ותמה על הח"י שלא עיין היטב שכל דברי הבה"ז נכונים וכן הובא התשובה לפני דו"ז הגאון מהר"ץ האלברשטאט כהוויתו ולא נמצא תשובת הגאון שהשיב ע"ז. אך לפענ"ד היה נראה דכאן אין מקום כלל להמחלוקת הלז וע"כ לא נחלקו רק באם נתן מעות ולא משך או שמשך ולא נתן המעות דיש לומר דלא גמר להקנות עד שיהיה משיכה או להיפך אבל איך אפשר לומר דאם נתן המעות והוא הביא לו הבהמה ונמסרה לנכרי משך זמן ואח"כ מסרה לגוי אחר דנימא דלא קנה כיון דלא עשה הקנין כראוי והא בין בדינינו בין בדיניהם כל ששהה כל כך זמן וגם מסרה לנכרי פשיטא דאם אירע איזה אונס וכדומה דלא היה רשאי להחזיר לו ועד אימתי למתין וליזל ואם כן פשיטא דהישראל קנה הבהמה והגוי הראשון כבר שכח מהמכר והקנה אותה לגמרי ופשיטא דמועיל המכירה ועוד כיון דהקונה אומר שיכול להיות שהחליף הגוי הבהמה אם כן פשיטא דהנכרי המוכר לא יחוש לו ולא יוכל להחזיר לו וא"כ איך אפשר דלא הוה קנין ובכה"ג מודים כל הפוסקים דקנה אף בכסף לבד וז"ב כשמש באופן דאין חשש כלל והוה מכירה ודאית וקנה היהודי הבהמה ולא נשאר רק הספק שמא החליף הגוי ומעלתו האריך דהדבר תלוי במה שנחלקו הרמב"ם והראב"ד במפקיד פירותיו אצל עכו"ם אי אמרינן דמחליף ודאי והנה יפה כתב בזה. אמנם מה שהחליט מעלתו דלהראב"ד דאמר ודאי החליף זה אינו דניהו דודאי מחליף אבל אכתי מידי ספק לא יצאנו דשמא באמת בהמת היהודי הולידה זכר ולא הוצרך להחליף דנקבה שוה יותר וע"כ פשיטא דמידי ספק לא יצא והוה ספק בכור. אך לפענ"ד היה נראה כיון דהנכרי שהשוה עצמו עם חמותו קנה אותה מיד היהודי רק שחזר בו אח"כ וניהו דהיהודי אח"כ כששמע לא רצה לילך עמו בדינא ודיינא אבל עכ"פ אי היה רוצה לילך עמו בדיניהם אפשר שהיה יכול לכופו שיחזיק הקנין ועכ"פ מה שמסרה בלי ידיעתו לנכרי אחר בודאי יוכל היהודי לומר מה לך לתת פרתי להנכרי השני אולי אינו נוח לי וא"כ עכ"פ היה יכול לדון עמו בדיני עכו"ם ואפשר היה יכול להוציא ממנו מעות וכל כה"ג אפשר דמקרי יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה ועיין סי' ש"ך ביו"ד ומה גם דהיה היהודי יכול לטעון פן החלפת לי הבהמה או הנכרי השני ופשיטא דמקרי יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה ועכ"פ לגרום לה מום ע"י נכריים שניים אפשר דכה"ג לפע"ד רשאי כנלפענ"ד ועיין ח"י סי' תמ"ח ס"ק ד' ובשו"ת צ"ץ סי' ס"א והנמשך:

והנה בשנת תרי"ז עש"ק בהר ל"ו למב"י הגיעני תשובה מהרב הגדול מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י אבד"ק זראוונא במה שאירע באחד שהיה לו פרה מבכרת והפרה עמדה ברשות נכרי לפטמה ומכר היהודי את הפרה להנכרי הלז והוציא הפרה לחוץ ועשה האנד שלאק ונתן להקונה מאהריטש ויען לא היה להעכו"ם מעות על דרויף אמר שיביא לו אח"כ דרויף והבהמה חזרה למקומה ע"י הנכרי אבל לא מסרה בידו להנכרי והדבר יצא מלבו ולא לקח אדרוף מהנכרי ובנתיים ילדה הפרה זכר ונשאל מעלתו אם קדוש בבכורה ומעלתו האריך לפלפל בזה ונסתפק אם חצר קונה בנכרי וגם בדיעבד אם עשה רק קנין משיכה בלבד אם מועיל ואת"ל דמהני אפשר כאן קפיד דוקא על קנין כסף שרצה שיתן לו אדרויף ואמר לו שיביא לו אח"כ אדרויף וגם אף נימא דחצר קונה בנכרי מכל מקום כיון דעד השתא נקנה להישראל החצר דהרי רשות הנפקד קנוי להמפקיד כמ"ש הרשב"ם והט"ז סי' קפ"ט שוב לא יכול לקנות הבהמה בחצרו דהוה חצר דהמפקיד וע"ז האריך בכל חלוקי הערות הלז. והנה אין הזמן מספיק לברר כל זאת ובפרט בקנינים אשר כבר האריכו בזה ראשונים והאחרונים וגם אני הארכתי בזה ובכ"ז אמרתי לכתוב בקצרה אשר עלה על רעיוני בזה והנה במה דסיים אפתח מ"ש דחצר דהנפקד קנוי להמפקיד וא"כ ל"מ קניה בהחצר והנה לכאורה אף אם נימא דנקנה להמפקיד מכל מקום אינו נקנה כל החצר רק מקום אחד בהחצר ואף אם נימא דכל החצר נקנה לו מכל מקום באמת הקשה המהרי"ט בראשונות סי' ס"ה במה נקנה להמפקיד הרשות דהא בעינן כסף או חזקה וכתב בקצה"ח דהקרקע נקנה באכילת פירות וא"כ נקנה המקום ע"י חזקה שיש לו בהתשמיש ע"ש סי' קפ"ט ולפ"ז עכ"פ מידי חצר השותפין לא יצא וא"כ לפמ"ש בתשובה דהא דחצר השותפין אין קונים זה מזה היינו דוקא כשיש לשניהם קנין הגוף אבל אם זה יש לו קנין פירות וזה קנין הגוף אף אם נימא דקנין פירות כקנין הגוף דמי אבל מכל מקום לא מקרי חצר השותפין דהרי הקנינים אינם משותפים לזה יש קנין הגוף ולזה יש קנין פירות בלבד אם כן שוב לא מקרי כאן חצר השותפין ומה גם דכל שמקנה לו הבהמה ממילא אין צריך לקנין תשמיש וממילא שוב חזר החצר לרשות הנפקד וכמ"ש המהרי"ט דהו"ל גיטה וחצרה באין כאחד ומ"ש הקצה"ח בזה דבדיבור בעלמא לא חזר הקנין ע"ש כאן שעשה האנדשלאק רק של"מ בלא משיכה וגם הכסף לא נתן מכל מקום שוב סילק עצמו מהתשמיש של החצר וסילוק לא בעי קנין וחזרה החצר למקומו ובלא"ה לא ידעתי דע"כ לא כתב הרשב"ם דחצר דהנפקד קנוי להמפקיד רק בישראל דיוכל להקנות על ידי חזקה אבל בעכו"ם לא שייך חזקה ובמה קנה הישראל תשמיש החצר וזה ברור לדעתי. ועתה נשוב אם חצר קונה בנכרי והנה הדבר הזה מובא בנ"ש סי' למ"ד בשם הבה"ג דחצר מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי והנה הבה"ג עצמו רצה לומר דחצר דנכרי מטעם יד אלא דדחה דבעי שיהיה עומד בצדו דמה יד בסמוכה והקצה"ח סי' קצ"ד הוסיף דכל שאין לו שליחות גם יד אין לו דחצר דגברא מטעם שליחות הוא והוה כמו קטן דאין לו שליחות ובגברא ל"מ יד יע"ש שהאריך ונדחק להעמיד קנין חצר ואני אומר דבר חדש דהנה לכאורה תמהני במה דנחלקו רש"י ותוס' בנכרי במה קנה אם בכסף או במשיכה ואני תמה כעין קושית הרש"ל דכל התורה רק לישראל נאמרה ולא לנכרי ואיך שייך דהתורה למדה אותנו קנין לנכרי כעין דהקשה הרש"ל ביש"ש לענין גזל עכו"ם דהתורה רק לישראל נאמרה וחידש הח"ץ ז"ל סי' כ"ו דלא בשביל הנכרי נאמר רק להרחיק אותנו ממדות רעות שלא נגזול ולא נעשוק יעו"ש וה"ה כאן באמת הנכרי בעצמו אין לו קנין כלל ומהאי טעמא נראה מ"ש הקדמונים במס' כתובות דף ט"ו דהנכרי אין לו חזקת ממון היינו משום דלהנכרי עצמו לא ידענו שום קנין אחר שנתנה התורה רק לישראל דא"כ הי' כל נכסי עכו"ם הפקר והיינו גוזלים ועושקים אותם עפ"י ד"ת והתורה רצתה להרחיק אותנו מגזל ועושק דמכל מקום אינו של ישראל והנכרי הוא שידיו רב לו ולהיות מרבה נכסים וע"כ אמרה תורה שלגבי ישראל יש לו עפ"י ד"ת קנין אם בכסף או במשיכה כן נראה לפענ"ד. ומעתה ניהו דחצר לא מהני בגברא רק משום שליחות ויד ל"מ וגם בנקבה דמועיל חצר מתורת יד בעי בסמוך לו הנה זה דוקא בישראל דבאמת נקנה לו החצר בתורת קנין אבל עכו"ם אין לו שום קנין לגבי נפשו ובכ"ז התורה רצתה שיהי' כל הנכסים שלו לגבי ישראל כ"ז שלא קנה ממנו בכסף או במשיכה מדעתא דהעכו"ם וא"כ הרי נודע דברי הנימוק"י פ"ק דב"מ בשם הרנב"ר דחצר הוה כיד אריכתא דכל מה שיש לאדם מניח בחצרו ואם כן כי היכא דיש להעכו"ם יד והיינו דעכ"פ מה שבידו הוא שלו אף דאין לו שום קנין מכל מקום התורה רצתה ללמד אותנו מדות טובות שלא ניקח מה שאינו שלנו אף מעכו"ם ממילא גם בחצר דהוה יד אריכא הוה שלו אף דאינו נקנה בתורת יד מכל מקום לא בשום קנין אנו אומרים שהיא שלו רק כל שאינו של ישראל והגוי לא מקנה לו בכסף או במשיכה לכל מר כדאית ליה הרי הוא של העכו"ם וז"ב כשמש דשייך קנין חצר בעכו"ם ואף דאין לו שליחות היינו משום דדוקא לבני ברית נתנה התורה אבל בעכו"ם דלא בני ברית נינהו לא למדה התורה דין שליחות דהתורה לישראל נאמרה וזהו דלמדו מאתם גם אתם לרבות שלוחכם בני ברית ובזה לא שייך דברי הח"ץ דניהו דאין לו שליחות מכל מקום לא נגזול ממנו דמכל מקום הוא שליח וזה לדעתי מה שרצה ר"א לחדש בב"מ דף ע"א דה"מ אינהו לדידן אבל אנן לדידהו יש שליחות והיינו דלגבי דידן דנתנה התורה דין שליחות א"כ לא שייך שהתורה רק לישראל נתנה דהרי אנן בני שליחות נינהו וע"ז מסיק דל"ש והיינו דהתורה לא רבה כלל ענין שליחות אם המשלח או השליח אינם בני ברית וזה דוקא לענין שליחות אבל לענין חצר דהנכרי מניח בחצרו כמו שמניח בביתו ניהו דלגבי דנפשיה אין לו שום קנין אבל מ"מ התורה אמרה שישראל לא יוכל לקחת ממנו או לתת לו רק בקנין גמור מדעתא דנפשיה וז"ב וכיון שהעכו"ם יש לו חצר שוב קנה במה שהוליכה לחצרו. ומה שהקשה מעלתו על הבה"ז דהא כתבו התוס' בב"מ דף ע"א דנעשה שליחו של המשלח וא"כ ניהו דאין שליחות לנכרי מכל מקום הרי נעשה שלוחו של הישראל והוא תמוה דהיינו דוקא אם השליח הוא בעל בחירה וחי מדבר דאז כיון שזה זכה לו נעשה שלוחו של בעל הזוכה אבל חצר דבע"כ מותיב בה היאך נעשה שלוחו של זה וז"ב. ומה שהקשה מבכורות דף י"ח דמבואר דאקני ליה מקום ולדברי הרשב"ם בכ"מ חצר הנפקד קנוי להמפקיד לק"מ דשם אטו הפקיד אצלו הא באמת הבכור הו"ל ממון שאין לו תובעים וא"כ מה"ת לומר דחצר הנפקד קונה להמפקיד והרי אין לו מפקיד ידוע וא"כ לא הוה מפקיד מסויים ובכה"ג לא אקני להמפקיד וז"ב ופשוט. והנה המחנה אפרים חידש דחצר דגברא משום יד אתרבאי וכ"כ בטעם המלך הלכות גירושין פ"ו גם מ"ש דכיון דרצה לקנות בכסף גלי דעתיה דלא רצה להקנות רק בכסף הנה כבר מבואר בש"ע חו"מ סי' רס"ח דבקנין תורה לא שייך זאת וגם בקנין דרבנן יש שתי דיעות:

והנה בשנת כת"ר ט"ז מרחשון א' חיי הגיעני מכתב מהחריף מוה' בעריל חמיידיש מקאלימייע ושם בתוך שאר דברים שכתב לי קושיות כתב לי קושיא בהא דמוקי הש"ס בבכורות דף נ"ו דמוקי דמיירי בנתן לה עוברה במעי אמה וע"ז הקשה דממנ"פ במאי מיירי אי מיירי כשנתן לה העובר לכשיוולד קשה דא"כ הוה בא עליה ואח"כ נתן לה דלא הוה אתנן ואי לאחר לכשיוולד א"כ הלידה הוה שינוי לשיטת התוס' והרא"ש בהגוזל דף צ"ד דליד' הוה שינוי ולא ידעתי קושיתו דאם כוונתו דבא עליה ואח"כ נתן לה אתננה אסור בודאי ל"ק דאדרבא כל שלקח אותו ממנה במעי אמה לא חל אתנן ע"ז ואם כוונתו. דבא עליה ואח"כ נתן לה אתננה מותר ל"ק כלל דכאן היה כא"ל בטלה זה. והנה מה שהקשה עוד דלמה לי למעט באתנן הן ולא שינוייהן הן ולא וולדותיהן ולמה לי קרא על ולא וולדותיהן ת"ל מהן ולא שינוייהן ולפענ"ד נראה דהנה בהך דלידה הוה שינוי לענין גזילה יש הרבה שיטות בזה ודעת הבעל המאור דהוה שינוי גם לגוף הפרה דעד השתא גופא מעליא ועכשיו גופא סריקא ובקצה"ח סי' שנ"ד כתב דיש ראיה לדברי הרמב"ם והש"ע דלידה לא חשוב שינוי אף לגיזות וולדות מהא דאמרו בע"ז דף מ"ז הכי השתא התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה ודשא היא דאחידה באפה הרי דלידה לא חשיב שינוי ע"ש. ולכאורה היא תמוה גדולה על כל השיטות דעכ"פ לולד הוה שינוי להראב"ד והרמב"ן ובעל המאור. אך נראה דאין ראיה משם עפמ"ש התוס' שם דמה שנראה שם דלידה לא חשיב שינוי וקמח ועשה סולת הוה שינוי ואלו לגבי אתנן נראה מב"ש ב"ק דף ס"ה דמצרכי קרא למעט שינוייהם כגון קמח ועשה סולת ואילו על הוולדות לא מצריך קרא כלל וכתבו דשאני אתנן דלא ניחא ליה בנפחא כלל ולא עשה הולד אתנן משא"כ בע"ז דניחא ליה בנפחא ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דשאני נעבד דניחא ליה בנפחא ולכך אין שינוי בלידה דגם מעיקרא היתה בהמה דהא ניחא ליה בנפחא משא"כ בגזילה ודאי דהוה שינוי ולפ"ז גם גבי אתנן אי לא היה ממעט וולדות לב"ה הו"א דגם גבי אתנן עשה אתנן לולד וניחא לה בנפחא לכך אצטריך קרא. אמנם עדן קשה הא דאמרו שם דיש שינוי בנעבד והיינו לגבי הולד אבל הבהמה אסורה ולזה קשה הא לבעל המאור והרא"ש הוה שינוי אף לגבי הבהמה וכאן לא שייך דניחא ליה בנפחא דא"כ גם הולד לא חשיב שינוי ולזה העירני קצת הדיין מב"ד שלי הרב החריף מו"ה פייביל קארפ נ"י. אמנם העיקר נראה לי דאין ענין גזילה לכאן דשאני גזילה דעיקר השינוי הוא מה שנעשה מושבח יותר או חסר ונשתנה הגזלה בהשווי ממה שהיה מקודם והנה הלידה עושה שינוי כדאמרו בב"ק דף נו"ן שאשה מעוברת לא שויא כל כך כמו אחר הלידה וה"ה בבהמה אבל לענין נעבד מה אכפת ליה לעובר אם היא משבחת יותר או לא וזה לפענ"ד הענין דניחא ליה בנפחא והיינו שעיקר היה העבודה ולכך מעיקרא בהמה והשתא בהמה דעיקר הוא שרצה לעבוד וניחא ליה בנפחא והרי מש"ה פרש ע"ז אסור כמ"ש בע"ז דף ל"ד וזה ברור ולפ"ז באתנן אלולי דכתיב קרא למעט הו"א דלידה לא חשיב שינוי דהא הוא נתן לה הבהמה ומה לי אם נתעברה או לא ואם ילדה וע"כ צריך קרא וז"ב:

והנה בשנת תר"כ א' תולדות הגיעני מכתב מהרב החריף מו"ה דוד נתן ווילף מ"ק סטריא במה שאחד קנה פרה מעוברת ביומא דשוקא אצל נכרי אחד ובשעת הקנייה לא שאל להנכרי אם הפרה כבר ילדה כי נשכח מלבו והלך ראובן ומסר הפרה לרועה לרעות שם עם שאר בהמות ופעם אחד הלך ראובן להשדה לראות מה טיבה של הפרה ולא מצא אותה ואמר בלבו שמא הלכה הפרה ביער לילד וכדי להפקיע הפרה מספק בכור מכרה להרועה ולקח ממנו אדרויף ואח"כ הלך לחפש אחריה ומצאה ביער עם הולד והלך ראובן לשאול מהנכרי אשר קנה פרה זו אם כבר ילדה והשיב שכבר ילדה ש"פ וע"ז האריך מעלתו שיש כאן שלשה ספיקות א' אם הנכרי נאמן דאפשר להשביח מקחו אמר כן ואף במסל"ת אינו נאמן. ב' שלא היה רק כסף לבד ויש ספק אם כרש"י או כר"ת. ג' שמא בעת שמסר הפרה לרועה שמא היה הולד בעולם כבר כי לא נודע לו מתי נולד. והנה הספק הא' שכתב שחיישינן שמא להשביח מקחו אמר כן לא ידעתי דהא כבר קנה מהנכרי ובשעת מכירה לא שאל לו ולמה ניחוש שמא נתכוין להשביח מקחו דהא כבר קנה ומה נ"מ להנכרי כעת ולהשביח מקחו בפ"א לא מצינו אמנם זה יש לדון שלא היה כעת מסל"ת דהיה ע"י שאלה וגם באיסור תורה לא סמכינן על עכו"ם אף במסל"ת. והנה מעלתו צידד דיש כאן שלש ספיקות שמא כבר ילדה ואת"ל שלא ילדה שמא הלכה כר"ל ונכרי בכסף ואף לר"י יש שיטת הרמב"ם דנכרי קונה בכסף גם כן ובשלשה ספיקות שיטת הש"ך דמועיל אף נגד חזק' וכיון דספ' בכור אינו רק דרבנן כמ"ש הש"א סי' ע"ט וא"כ שוב הו"ל רק איסור דרבנן ונאמן במסל"ת ולא נהירא לגבב בס"ס דפלוגתא דרבבוותא לס"ס ועיין ש"ך יו"ד סוף סי' נ"ז לענין דרוס' וגם לחשב עי"ז רק איסור דרבנן והו"ל ספק בהתגלגל וגם גוף דברי הש"א שם שחשבו לאיסור דרבנן צ"ע לפ"ד. ומ"ש מעלתו דהא דעת הנוב"י דקנין שנהגו הסוחרים גם כן מועיל בבכורה וממילא סגי בקנין כסף לחוד הנה בשו"ת המיוחסות להרמב"ן סי' רכ"ה לא משמע כן ועיין בשו"ת נטע שעשועים סי' למ"ד אבל אני בעניי הארכתי במקום אחר לבאר דהרמב"ן ס"ל להלכה דמועיל מתורת סטימתא. ומ"ש דלענין הספק אם כבר ילדה יש לאוקמא הולד בחזקת מרא קמא ולא יצא מרשותו וע"ז כתב דאיכא כנגדו חזקת מעי אמו שהי' חולין וחזקת מרא קמא אתרע דהא עכ"פ היה קנין כסף ולא גרע מספק קרוב לו דכתבו התוס' דאתרע חזקת פנויה וגם ממנ"פ לא שייך חזקת מרא קמא דהא או שהוא של הכהן או שהוא של עכו"ם דקנהו העכו"ם וא"כ חזקת שהיה הולד במעי אמו ודאי אלים טפי ועיין בתוס' חולין דף י"א שכתבו גם כן החזקה זו דמעי אמו ועיין שעה"מ הלכות טמא מת מה שהאריך בדברי התוס' אלו ומכל מקום בבכור דבפטר רחם תלה רחמנא בכה"ג ודאי מועיל חזקת מעי אמו ולפענ"ד נראה דבכה"ג דלא שייך חזקת מרא קמא שוב חזקת מעוברת חשוב טפי דמהראוי לאוקמא דעדיין היא מעוברת והשתא היא דילדה כמ"ש התוס' בב"מ דף ק' ע"ש ועיין ט"ז ונקה"כ ביו"ד סי' שצ"ז ובח"ץ ז"ל סי' ב' ג' ודו"ק ועיין במרדכי ריש א"צ ודו"ק. והנה לעיל קצרתי במה שכתב הרמב"ן במיוחסות ולדעתי מחלק הרמב"ן דלהכניסו בקדושת בכור כגון שישראל קונה מנכרי בזה ל"מ קנין סטימתא דרבנן להביא לקדושת בכור אבל לאפוקי מקדושה כל שקנהו אף בסטימתא יצא מקדושתו כנ"ל:

והנה ביום ה' בהר בחקתי ל"ז למספר ב"י שנת תרכ"א הגיעני מכתב שו"ת מהרב אבד"ק בוסקא מוה' נתן באב"ד נ"י במעשה שאירע שאחד היה לו פרה מבכרת ולא ידע אם היא מעוברת ורצה היהודי למסרה לנכרי רועה ולא רצה הרועה לקבלה רק באופן שיתן לו הולד מהפרה הן זכר או נקבה וא"ל היהודי הלא אינה מעוברת והרועה אמר כי מכבר היא מעוברת כי מכיר יותר מבעל הפרה והיהודי הסכים שיתן לו הולד כשתלד הפרה ועשו האנדשלאק וגם שתו מהריטש כמנהג הסוחרים וכעת ילדה זכר וע"ז האריך מצד הקנין כיון שעשו האנדשלאק ומה שהתחיל לרעות הבהמה הוה כסף והאנדשלאק א"כ הוה קנין ואף אם נימא דקנין סטימתא היא דרבנן כמ"ש בנתיבות סי' ר"א מ"מ כאן מועיל אף דנימא דק"דר ל"מ לדאורייתא מכל מקום הכא בודאי מהני דהוה עכ"פ יד עכו"ם באמצע. והנה לדינא הדבר פשוט דמועיל האנדשלאק אף דכסף לא היה כאן דמה שנתן לו לרעות הוה מלוה ואין קונין במלוה כמבואר סי' ר"ד בחו"מ מ"מ גם בלי כסף מועיל האנדשלאק והוה קנין סטימתא כמ"ש הכנסת יחזקאל סי' י"ד שהעיד שהורו הלכה למעשה גדולי הדור להתיר ע"י האנדשלאק לבד אף בלי אויף גאב כסף ע"ש וכ"כ בשו"ת נטע שעשועים סי' למ"ד ואף שכתב שם דמשו"ת המיוחסות לרמב"ן לא משמע כן כבר הארכתי בתשובה לבאר דגם הרמב"ן מודה דלהפקיע מקדושה כל שקנהו אף בסטימתא יצא מקדושתו אמנם לפלפולא בעלמא אפלפל בדברי מעלתו במ"ש שהיה גם משיכה שמשך הפרה אך דל"מ משיכת הפרה כיון דלא הקנה לו גוף הפרה רק הולד והביא דברי המחנה אפרים שכתב בהלכות מוכר דבר שלב"ל סי' א':

הנה יפה כתב בזה ועיין בקצה"ח סי' ר"ט וכבר הארכתי בזה לעיל בתשובה להרב מוה' וואלף סאנדהויז ולעיל הארכתי בזה. וגם מ"ש דגם קנין סטימתא א"מ בדבר שלבל"ע יעיין בחיבורי יד שאול סי' רס"ג שהעליתי דגם בדבר שלב"ל מועיל קנין סטימתא וכאן ממנ"פ מועיל דאם נימא דעובר ירך אמו הוא שוב הוה דבר שבא לעולם ומועיל מצד קנין סטימתא ואם נימא דעובר לאו ירך אמו הוא שוב אין לו במה למשוך ומועיל מצד קנין סטימתא לבד. ומ"ש מעלתו בישוב דברי הרמ"א בסי' ש"ך ס"ד בהג"ה שפסק דפטורה מהבכורה וע"ז האריך מעלתו דבס"ו פסק דאם מקנה לו העובר אינו קונה וגם הדין של רמ"א הוא ממהרא"י ומהרא"י גופא לא סמך ע"ז רק בראוה חולבת והנה הדג"מ הרגיש בזה וכן מצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' קצ"א שהרגיש בזה והט"ז סי' ש"ך שם ס"ק ח' הביא בעצמו דברי המהרא"י וע"ז כתב מעלתו כיון דלקח לרעות אותה א"כ אומן קונה בשבח כלי והו"ל כאילו יש לו חלק בהאם והביא ראיה ממ"ש הב"י בחו"מ סי' ע"ה בשם המרדכי בהנהו עיזי דאכלי חושלא דכיון דגופן פטים מחושלא הוה העיזי כמו החושלא וע"ז דחה דאומן אינו קונה בשבח כלי רק שעבוד יש לו כמ"ש הקצה"ח סי' ש"ו ושיעבוד לא מועיל להפקיע דלא דמי לארנונא דיש לו חלק בגוף הדבר וכאן אינו רק שיעבוד כמ"ש הבאר יעקב בשם זכרון יוסף ואני אומר בלא"ה אינו ענין לכאן דכאן העכו"ם לא חפץ שום שכר רק חלק בוולדות וא"כ אין לו שום קנין בהפרה גופא דכל אומן דחפץ עכ"פ מגיע לו דמים א"כ כל זמן שאינו נותן לו דמים הוה החפץ במקום הדמים וחשיב כאילו יש לו קנין אבל כאן הוא חפץ חלק בוולדות אך בגוף הפרה אין לו שום חלק והוה רק שיעבוד בעלמא ולא שייך אומן קונה בשבח כלי ואין לומר כיון דעכ"פ גדל גם הולד א"כ קנה בשבח הולד עכ"פ דזה אינו דכל זמן שלא ילדה לא שייך אומן קונה בשבח כלי דלא היה ניכר השבח. והנה כל זה לפלפול אבל לדינא כבר כתבתי דהאנדשלאק לבד הוה קנין בבכור וגם כסף הוה ע"י שגדל אותו והוה ככסף וכמ"ש המהרא"י בפסקיו סי' ק"ל ואף שכתבתי למעלה דהוה דמי מלוה ועיין ש"ך שם ס"ק ח' בשם הב"ח מכל מקום הא גם בזה הוה שני דיעות ויש לצרף לקולא וכמ"ש ודו"ק היטב. ומ"ש במה שאחד מכר לנכרי ע"פ אג"ק וכתב בהשטר מכירה וקבלתי הערבון שקורין זדאטיק והנכרי הלך לו עד חצות היום ולא הביא אדרויף ואחר חצות היום ראה אותו היהודי ושאל לו למה לא הביא לו אדרויף ואמר שמגיע שווענטאטשנע מן הבעה"ב וזה יהיה במקום אדרויף וע"ז כתב דלדעתו קנה העכו"ם בשטר לבד דהוה כמוכר לו שדהו מפני רעתה דגמר ומקני אף בלא דמים. והנה זה דבר חדש ובאמת לפענ"ד יש לדחות דמוכר שדהו מפני רעתה לא הוה רק שהוא רע גם להקונה וכאן אין רע רק להמוכר ומכל מקום הקונה לא גמר לקנות רק ע"י כסף ג"כ וכ"ז שלא נתן מעות לא קנה עדן. והנה בשיעורי רז"ה חידש דאם לא קיבל רק מקצת דמים לא קנה כמבואר סי' ק"ץ וע"ז כתבתי דהוה כמוכר שדהו מפני רעתה ושם יפה כתבתי דהא הקונה רוצה לקנות רק המוכר לא רצה להקנות וכל שמוכר מפני רעתה קני אבל כאן הוא להיפך. ומיהו יפה כתב מטעם שהמוכר היה חייב לנכרי ודאי קונה כמו שכתוב הסמ"ע שם. והנה מ"ש דלא דמי למוכר שדהו מפני רעתה הנה גם שם אינו רע להקונה רק להמוכר לבד ומיהו מכל מקום יש לחלק דשם הלוקח מסתמא הוזיל מהמקח בשביל רעתה ויש לומר דגמר וקנה אבל כאן הקונה לא הוזיל המקח בשביל זה ומיהו בלא"ה נראה דכאן יש לומר דקנה בעד השווענטאטשנע משום דלא מקרי מלוה דדוקא במלוה ישינה לא קנה אבל כאן הוא חייב לו כעת ומה נ"מ אם היה נותן לו והוא השיב בחזרה או שמנכה לו בחובו זה מקרי כסף גמור ודו"ק. עוד אמרתי דל"מ שטר כאן דניהו דשטר לחוד היה מועיל במוכר שדהו מפני רעתה כאן שרצה לקחת דרויף ורצה למכור בכסף א"כ גלי דעתיה דלא רצה בשטר לחוד והרי בגלי דעתיה מבואר בחו"מ סי' רס"ח ס"א דל"ק ואף דבקנייות דאורייתא כתב הרשב"א דלא שייך לומר כיון דנפל גלי אדעתיה היינו בשני קניות דאורייתא שאינם שייכים זה לזה אבל כאן בשטר דכ"מ לא נהגו להקנות רק עם כסף רק במוכר שדהו אמרינן דמפני רעתה גמר ומקנה אף בשטר לבד וזה בלא רצה לקחת כסף אבל כאן דרצה ליקח דרויף וזה לא נתן א"כ אדרבא חזינן שלא רצה להקנות בלא כסף ול"מ שטר לחוד ודו"ק היטב. וגם לפענ"ד לא שייך ענין מוכר שדהו מפני רעתה דאינה רעה בעצם רק אריא דאיסורא רביע עליה וכל ישראל מוכרין חמציהן ובכה"ג שהיה פשיטא לו שיתן אדרויף וקרה שלא היה לו פשיטא דבכה"ג לא שייך גמר ומקנה כן נראה לפענ"ד. והנה הגיע לידי מכתב מהרב הגדול מוה' דוד מאיר פריש בשנת תרכ"א י"ד סיון ה' בהעלותך באחד שהיה לו פרה מבכרת אצל עכו"ם שנתן לו להאכילה עד שתלד וחשש שמא תלד בכור והלך להעכו"ם הנ"ל ומכרה לו בעד סך מעות אבל מפני שלא היה לעכו"ם מעות שיתן לו הערבון ע"כ זקף עליו כל המעות בהלואה עד שתלד ועשה עמו האנדשלאק וא"ל היהודי א"צ למסור לך הפרה שכבר היא ברשותך והרי היא שלך ואתה מוחזק בהכי הפרה עמדה ברפת של עכו"ם והי' בעת המכירה בבית העכו"ם והחצר הוא רחוק מהבית עשר אמות אך היהודי אמר לו לאחר שתלד אחזור ואקנה ממך הפרה ויתן לו ריוח ויען כי ידע שהעכו"ם הנ"ל לא האכילה בטוב שלח היהודי את בנו ולקח הפרה בלי ידיעת העכו"ם ונתנה לעכו"ם אחר להאכילה וילדה אצל נכרי האחר והקנין הנהוג בין הסוחרים בעיר ההוא הוא כסף עם האנדשלאק וע"ז האריך מעלתו דכאן שהיתה בבית העכו"ם והיה כמו משיכה ובדיעבד סגי במשיכה לבד וע"ז כתב לפקפק דהרי מהר"ם מינץ סי' נ"ח כתב דלא מקרי דיעבד רק בשכבר נשחטה ולא קודם שחיטה וא"כ לא חשוב דיעבד וגם החצר דין שליחות יש לו ואין חצרו קונה לו ואין כאן אפילו משיכה ותורת יד גם כן לא שייך בזה דהרי לא עמד בצדו. הנה בתשובת מהר"ם מינץ סי' נ"ח חפשתי ולא מצאתי דבר וספר מאיר נתיבים אינו ת"י ומעלתו ערבב הדברים וערבב דין משיכה ודין חצר ועשאם דבר אחד והנה מ"ש דזקפן עליו במלוה כיון דל"צ ליתן מעות הוה כמו מתנה דלא שייך מעות דבר זה כמו זר נחשב דאטו לא שייך קנין מעות בזה וע"כ לא אמרו רק במתנה דלא יתכן כסף בזה. ומה שהאריך דקנין חצר מועיל בעכו"ם הנה בדבר הזה כבר האריכו הפוסקים אמנם גוף הדברים לא ידעתי דכיון ששלח להבן שיקח הפרה ולקח שלא מדעת העכו"ם אין לך ביטול מכר גדול מזה דהרי המכר לא היה רק לכשתלד יתן לו מעות וכל שלקחה שלא מדעתו אין לך ביטול מכר גדול מזה וגם דהוא אמר לו שאין צריך למסור לו הפרה הרי הקפיד שלא להקנות רק עפ"י החצר וניהו דקנה תיכף אבל כל שלקחה מאתו ודאי העכו"ם לא רצה בקנייתו ובטל המקח וז"ב:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף