שואל ומשיב/ב/ג/קא

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג חריף ושנון זית רענן סופר מהיר מוה' זאב וואלף סאנדהויז נ"י.

מכתבו הגיעני עש"ק עינתי בדבריו והנה אם אמנם אנכי היום שאול נשאל ללמוד שיעורים תמידים כסדרם עם תלמידים אשר זה איזה שבועות נעתרתי לבקשתם ומלאתי שאלתם ואותי יום יום ידרושין ואני מסדר חבורי על ח"ש מהיו"ד ד' יזכני להוציא לאור עולם וע"כ קשה עלי לתת עיני בענינים אחרים ובפרט כי רבות הארכתי בעניני קנינים ובפרט במכירת בכור אשר ע"כ קשה עתיקא. ובכ"ז אמרתי לשים עיני ולהשיבו אם רב אם מעט כפי אשר העלתה מצודתי היום. והנה תורף שאלתו באחד שהיה לו פרה מבכרת ומכר את העובר לנכרי בקנין כסף ומשך הפרה לחצרו ואח"כ ילדה הפרה ולד מה דינו של בכור והנה האריך מעלתו לפלפל אם בר קנין הוא העובר ולא מקרי דבר שלא בא לעולם גם אם כסף קונה כיון דאין לו מה למשוך ובאמת שכבר דשו בו קמאי דקמאי ובתראי דבתראי וגם אני הארכתי בזה הרבה ובכ"ז אמרתי לערות עד היסוד בה. וטרם יהיה כל שיח נבאר דברי הב"י בחו"מ סי' רי"ב שכתב ואיכא לספוקי אם היה הבהמה או השפחה מעוברת כשמכר לו וולדותיהן אם קנה וכו' ומצאתי להרא"ש פרק הספינה שכתב תוספתא המוכר שפחה לחברו ואמר שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד ומשמע שאם לא אמר שפחה מעוברת אלא שפחה סתם דלא מכר את הולד ולא מסתבר כלל עכ"ל ודבריו סתומים דמה מוכיח מדברי הרא"ש האלו לענין עובר דלא קנה או שקנה ומהיכן מוכיח כן וכפי הנראה כוונת הב"י דהנה הרא"ש כתב דמהתוספתא משמע דדוקא בשפחה מעוברת דמועיל לולד אבל שפחה סתם לא מכר הולד והיינו משום דשפחה מעוברת משמע דמוכר השפחה לולדה והיינו שפחה לעוברה דהוה כמו דקל לפירותיו אבל שפחה סתם ל"מ והרא"ש חולק דכיון דעובר ירך אמו כמ"ש הרא"ש בפרק הפרה א"כ הוה העובר כחלק מחלקי הפרה ולכך מועיל וא"כ משמע דאם הקנה הולד גרידא ל"מ וז"ב ופשוט בכוונתו:

ובזה נראה לפענ"ד לבאר דברי הסמ"ע סי' ר"כ שכתב בס"ק י"ט ליישב דברי הטור שכתב בשם הרא"ש דדוקא באמר פרה ושפחה זו דזו משמע כמות שהוא לפניך וראה שמעוברת היא משא"כ בשפחה סתם דמראהו שפחה איזה שירצה ולפמ"ש יש לתת תבלין לדבריו דבאמת העובר הנ"ל דבר שלא בא לעולם ורק דכיון דהוה ירך אמו הו"ל כחלק מחלקיה א"כ זהו כשמיחד אותה השפחה והפרה א"כ הוה העובר כחלק מחלקיה אבל כל שאמר סתם כיון דאינו צריך ליתן לו דוקא פרה זו א"כ נשאר העובר בפני עצמו ולא מקרי חלק מחלקי הפרה דיכול לתת לו פרה אחרת א"כ שוב נשאר אותו עובר בפ"ע ולא שייך לא דקל לפירותיו ולא עובר ירך אמו וז"ב ופשוט. וראיתי בקצה"ח שם שהביא ראיה דכל שאמר פרה זו דמכר הולד מהא דאמרו בתמורה דף כ"ה האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה וכו' ר"י אומר אם לכך נתכוין וכו' ואם משאמר הרי"ז שלמים נמלך ואמר הולד עולה הר"ז ולד שלמים וקשה דהא כשאמר היא שלמים הולד לא קדוש ושיירו משויר וחולין הוה וכשאמר אח"כ ולדה עולה הרי הקדישה עתה לעולה וע"כ דאפילו בסתם כוונתו נמי על ולדה וא"כ לכך ולדה הקדיש ג"כ לשלמים ע"ש ולפענ"ד לפמ"ש הכ"מ ובב"י סי' רל"ד ביו"ד דבהקדש הגוף הוא חל גם בדבר שלא בל"ע א"כ אין ראיה דכל הטעם דל"מ בלא אמר מעוברת דהו"ל דבר שלב"ל וא"כ לא שייך זאת בקדושת הגוף. ובזה יש ליישב קושית הט"ז סי' רכ"ג בהך דמחליף פרה בחמור דהיכא מיירי אי באמר מעוברת א"כ אף בנולד קודם מכור ואם בסתם הרי לא מכר הולד וכבר קדמו בשיטה מקובצת. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי אמר ר"נ מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה והיינו דתפיסה מועיל וכמבואר בסי' ר"ט ולפ"ז כל שבא לרשותו כיון דהחליף פרה בחמור אף שאין הפרה בחצר וכל שקנאה בחליפין שוב הו"ל כתפס ומועיל ולכך היה מועיל אף בסתם לולא שכבר ילדה ודו"ק. עכ"פ דברי הרא"ש מבוארים. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב מה שהביא מעלתו בשם הרב הה"ג אבד"ק שינאווע זצ"ל שהקשה בהא דאמרו בע"ז דף ס"ג והא קא מחסרא משיכה ומה קושיא הא שיטת הג"א בעובר כל דלא שייך משיכה בעובר נקנה בכסף וא"כ דלמא מיידי בעובר ולא שייך משיכה ונקנה בכסף. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בעובר ל"מ הקנאה ולא שייך אתנן וצ"ל דמיירי בהקנה הפרה לולדה ולפ"ז הא הרא"ש כתב דהא דפריך והא קא מחסרא משיכה הוא משום דבשכירות לא קניא החפץ ויכול לתת לו דמים ולפ"ז שוב לא מועיל קנין להעובר דהא כל שיכול לשנותו לא שייך קנין הפרה לולד ולא עובר ירך אמו וכמ"ש ודו"ק היטב:

והנה מעלתו רצה לישב קושיא זו דכיון דלהג"א לא מהני רק לכשתלד א"כ יכול לחזור קודם שבא לעולם כמו לר"מ ושוב לא הוה אתנן ומתנה בעלמא הוא דיהיב לה ודבריו תמוהין דהרי אמרו בזבחים דף קי"ד ובנדה דף מ"א דאתנן חל על עובר קדשים וכמ"ד בהויתן הן קדושים הרי דמקרי אתנן אף שיכול לחזור בו ובאמת גוף הדברים אינם נכוחים דניהו דיכול לחזור בו כל כמה דלא חזר בו מחייב מדינא לתת לה והו"ל אתנן וז"ב ופשוט. ובחידושי אמרתי בזה דבר נחמד דהנה זה לי ימים רבים כתבתי בתשובה לישב מה דנשאלתי מחכם אחד בהך דזבחים דף קי"ד דמוקי בעובר קדשים דחל האתנן והרי קי"ל דהן ולא שינויהן והלידה מקרי שינוי ועיין ע"ז דף ע"ז וא"כ שוב לא הוה אתנן דכשיולד שוב נשתנה ופקע שם אתנן מעליה וכתבתי בזה דהרי באמת הקצה"ח הקשה דאיך משכחת לה דיחול האתנן בולד קדשים הא הו"ל דבר שלא בא לעולם וא"ל דמקנה הפרה לעוברה דהא הפרה הוה קדשים ואינה שלו ע"ש ריש סי' ר"ט. ואמרתי בזה דהרי אמרו בב"ק דף ע' דאתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו אף דכי תבע ליה בדינא לא אמרינן זיל שלים מכל מקום אתנן מקרי ולפ"ז כיון דכל דבר שלא בא לעולם מחוייב לקיים דיבורו ולהשתדל לקנותו וכמבואר סי' ר"ט וא"כ שוב מקרי אתנן אף דהוה דבר שלא בא לעולם דעכ"פ מחוייב לקיים דיבורו ומחוייב לצאת ידי שמים ושוב מקרי אתנן ולפ"ז כיון דעיקר אתנן הוא רק לכשיולד דכל שלא בא לעולם פשיטא דאינו מחויב לקיים דיבורו וא"כ אימתי חל שם אתנן רק כשבא לעולם דהרי כל שלא בא לעולם אף לר"מ יכול לחזור ואם כן פשיטא דלרבנן אינו מחויב כלל אף לצאת ידי שמים ושוב ל"מ חל אתנן רק לכשיולד ול"ש דנשתנה האתנן דהא עד האידנא לא הוה אתנן ודו"ק היטב כי הוא חריף. והארכתי בזה בהא דפריך והא קא מחסרא משיכה דעכ"פ חייב לצאת ידי שמים והוה אתנן. ומצאתי בתומים סי' כ"ח שנתקשה בזה וכתבתי בזה דבאמת גוף הסברא דחל האתנן כל שחייב לצאת ידי שמים אף דבדיני אדם פטור הוא משום דכיון דאתנן נאסר לגבוה ולגבי גבוה שם אתנן עליה דהא חייב לצאת ידי שמים ולפ"ז שם דיכול לשנותו לדבר אחר וכמ"ש בשם הרא"ש דשכר פעולה יכול לשנות וכמבואר סי' של"ב בחו"מ וא"כ לא חל איסור אתנן על טלה דאף דאמר טלה זה מכל מקום מחסרא משיכה ולא שייך לומר דלגביה נאסר כיון דלא חל כלל איסור אתנן דלא נודע איזה דבר יהיה האתנן וז"ב והארכתי בזה בפלפול עצום ולפ"ז שפיר מקשה והא קא מחסרא משיכה דא"ל דמיירי בעובר דהא באמת עובר לא קני וע"כ דמיירי בהקנה הפרה לעוברה וא"כ שוב נקנה בעודה מעוברת והרי שוב נשתנה כשיולד ולא מקרי אתנן וא"ל דמיירי לכשתלד וס"ל דמהני לכשתלד דא"כ שוב אז יהיה מה למשוך ושוב מחסרא משיכה דבשלמא במקנה פרה לעוברה אפשר דס"ל דל"מ משיכת האם כיון דעכ"פ בגוף העובר אין לו מה למשוך ועיין בקצה"ח סי' ר"ט שכ"כ בהדיא משא"כ לכשתלד דבודאי איכא מה למשוך ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא הנה הארכתי בזה מענין לענין באותו ענין. נחזור לענינינו דדברי הרא"ש והב"י בחו"מ מבוארים דשפיר דייק דע"כ מקרי דבר שלא בא לעולם והא דנקנה העובר הוא בשביל שבכלל השפחה והפרה הוא העובר דעובר ירך אמו הוא וז"פ וברור. וראיתי בחידושי מהרי"ט אלגזי שנדפס מחדש על הלכות בכורות לרמב"ן בדף ג' ע"א שכתב דכוונת הב"י להוכיח מזה דעובר לא הוה דבר שבא לעולם דאל"כ היה צריך שישייר בגוף הפרה או השפחה ומדמכר כל הפרה והשפחה מסתמא מכר גם הולד דאל"כ היה לו לשייר בגוף הפרה שהרי שיור בדבר שלא בא לעולם לא מועיל ע"ש שהאריך. ובמחכת"ה לא ידעתי למה נדחק כ"כ והדברים מבוארים כמ"ש בפשיטות בכונת הרא"ש והב"י גם גוף דינו צ"ע לפע"ד דלא דמי להא דשייר פירות השדה המבואר בסי' ר"ט ס"ז וס"ח דשם היא בכלל השדה דהשדה היא לפירות עומדת ולכך אינו יכול לשייר מקצת פירותיו דהו"ל דבר שלא בא לעולם משא"כ כאן הוא מכר הפרה ואטו כל הפרות יש להם וולדות שיהי' בכלל המכירה וא"כ כל שאינם בכלל הפרה והשפחה לא שייך לומר אין אדם משייר דבר שלא בא לעולם דהא לא נמכרו כלל בכלל הפרה והשפחה ואיך שייך לומר דהוה דבר שלא בא לעולם הא ממילא כל שלא נמכרו הוי בחזקת בעליהן. ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש הקצה"ח סי' ר"ט להקשות בהא דאמרו מכר חוץ מעוברה אי הוה שיור והקשה דהא הוה דבר שלא בא לעולם ולא מועיל השיור ואם מיירי דמשייר פרה לעוברה א"כ לא תליא בעובר ירך אמו ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא שייך אין אדם משייר דבר שלא בא לעולם דכל דאמר חוץ מעוברה ממילא נשאר הולד כאשר היה בחזקת בעליו וז"ב ודו"ק. עתה נעתיק עצמינו למ"ש מעלתו דשיטת התוס' והרא"ש ריש בכורות דלא מועיל קנין בעובר דהוה דבר שלא בא לעולם והא דתני במשנה דהמוכר עובר חמורו מיירי בפרה לעוברה וע"ז כתב בשם האחרונים דאם נימא דעובר לאו ירך אמו א"כ שוב לא מועיל פרה לעוברה ונפלאתי ע"ז ואני אומר אותן אחרונים איני מכיר אך אחד מה דאני יודע הוא הרב המובהק בעל מחנה אפרים הלכות מוכר דבר שלב"ל סי' א' ואני תמה פה קדוש יאמר זה דניהו דלאו ירך אמו מכל מקום למה לא יוכל לקנות הולד אגב הפרה כיון שעכ"פ הולד בא מחמת האם. והרי גדולה מזו נחלקו בשו"ת הספרדיים במעות לפירות אי מקרי דבר שלא בא לעולם ועיין מלמ"ל פכ"ג ממכירה ה"א והרי שם ודאי הפירות לא באו מן המעות ולכך דעת מהר"ם אלשיך סי' ז' דלא מועיל ואפ"ה נחלקו עליו מכ"ש בפרה לעוברה דאף דלאו ירך אמו מכל מקום בא ממעי הפרה ומסיבתה ופשיטא דמועיל ועיין בשיטה מקובצת בכתובות דף נ"ט ותמצא דכל שבא קצת מחמתו מועיל והובא בקצה"ח סי' ר"ט ומכ"ש בזה וז"ב ופשוט. והנה מעלתו נדחק דמיירי שהיה בחצרו ובכל דבר שלב"ל מועיל תפיסה ובאמת שיש לעיין בזה דבנכרי לא שייך קנין חצר ואפשר דגם תפיסה לא מקרי. והנה מ"ש מעלתו להקשות בהא דתמורה דף כ"ה אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה הוה אי הוה עולה או בכור ומסיק דהוה בכור משום דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין והניח בקושיא ולא ידעתי כונתו דמלבד דדעת הב"י והכ"מ דבקדושת הגוף חל אף בדבר שלא בא לעולם אף גם דעכ"פ שיטת הרמב"ם ודעימיה דאם אמר אתננו להקדש דניהו דל"מ מכל מקום חייב לקיים נדרו וגם לדעת הרא"ש ודעימיה כל שאמר אתננו מחוייב לקיים מצד נדרו וכמבואר בטוש"ע סי' רי"ב ס"ז וס"ט וא"כ באמר שיהיה עולה ומיירי בלשון אתננו וא"כ ה"א דעכ"פ מחוייב לקיים מצד הנדר וע"ז קמ"ל דדברי הרב שומעין וממילא הוא בכור דמרחם קדוש:

ובזה מדוקדק הלשון דברי הרב ודברי התלמוד דברי הרב שומעין ולא מצינו כה"ג רק היכא שדברי התלמוד באין לעקור דברי הרב אבל כאן אדרבא אלים לקדושתו ורוצה שתהיה עולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא חל הקדושה רק שמחוייב נקיים דיבורו ואינו רק דברי התלמוד גרידא ודו"ק היטב ומעכת"ה האריך דלשיטת התה"ד דמהני לכשתלד א"כ שוב יש לו מה למשוך ושוב אין כסף קונה והנה כבר כתבתי בזה וכעת נראה ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ל"ה בשם מהר"א כ"ץ דסמוך ללידה מקרי עובר דבר שבא לעולם והמהרי"ו הקשה דא"כ מה פריך הש"ס בב"ב דף קמ"ב מאם ינדה אשתי זכר דלישני דמיירי בסמוך ללידה. אמנם נראה דבאמת טעמו של מהר"א כ"ץ דכל שכבר נגמר הולד וא"כ לא מקרי דבר שלא בא לעולם דרק דשא אחידא באפיה וכדאמרו בע"ז דף מ"ז דלידה לא חשיב שינוי מהאי טעמא והו"ל כמאן דמנח בדיקולא דלא מקרי דבר שלא בא לעולם ולפ"ז שם דהתנה אם זכר אם נקבה כל דמכסיא אף שנגמר כבר לא שייך קנין דלא נודע אם הוא זכר או נקיבה ולא מועיל קנין. ובזה נראה לפענ"ד דמ"ש התה"ד דמיירי באומר לכשתלד אין הכוונה לידה ממש רק שיהיה סמוך ללידה באופן שכבר נגמר דאז לא מקרי דבר שלא בא לעולם ומכל מקום אין לו מה למשוך. ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח דאם מיירי באומר לכשתלד א"כ בכורתו ומכירתו באין כאחד ודברי הרב קודמין. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי בסמוך ללידה ואז דברי התלמוד קודמין:

ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית הקצה"ח סי' ר"ט ס"ק א' דאיך אפשר להקדיש דבר שלא בא לעולם ע"ש שהאריך ולפמ"ש משכחת לה בסמוך ללידה ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת אמנם מה שיש מקום עיון בדברי מהר"א כ"ץ הנ"ל כיון דסמוך ללידה הוא מקנה שוב הוה כשעה אחת סמוך למיתה דאין ברירה וכמ"ש המהרש"א בגיטין ועג"פ סימן קכ"ג כיון דהשעה מעורב בין השעות שייך אין ברירה ולא יהיה מועיל. אך נראה לפמ"ש הר"ש גבי כל המתלקט דע"כ לא שייך ברירה רק אם בעינן שיתברר למפרע אבל כל הנלקט לא שייך ברירה דאז כבר נתברר וכ"כ הרשב"א בח"ג סי' פ"ב והרבה הארכתי בזה בתשוב' א"כ כאן דלענין הקנין צריך שיקנה לכשתלד דאל"כ הו"ל דבר שלב"ל א"כ מתחלה לא רצה שיחול רק לכשתלד ואז כבר נתברר וז"ב ודו"ק היטב ועיין קצה"ח סי' ס"א ומה שהאריך מעלתו בדברי הכ"מ דקדושת הגוף חל אף בדבר שלא בא לעולם אעתיק לו מ"ש בזה בתשובה זה לי ימים רבים דהא דמועיל בזה אף דבר שלב"ל דהנה ר"נ ס"ל דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה והיינו דהוא קנין גמור כמ"ש הש"ך בסי' ר"ט בהדיא. ולפ"ז נראה לפענ"ד כיון דקי"ל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הרי הוה כאלו הוא בבי גזא דרחמנא והרי לא גרע מכתב לו שטר דדעת הט"ז דאף בכתב לו קודם שבא לעולם מועיל ומכ"ש בזה דאמירה לגבוה הוה כמסירה להדיוט ועיין ריש סי' ס"ו דלא בעי כתיבה ומסירה בהקדש דהו"ל כמסירה גמורה ועיין תומים שם. איברא דלפ"ז צריך ביאור דא"כ גם קדושת דמים דהו"ל ג"כ כמסירה ולמה לא יועיל בדבר שלא בא לעולם. אמנם נראה דלפמ"ש הבעה"ת שער ס"ד דדוקא שתפס הפירות בעצמם הוא דמועיל משא"כ בנתן משכון עליהם דמנה אין כאן משכון אין כאן. וביאור הדברים דלא דמי לשטר דשאני שטר דהוא על גוף החוב אבל המשכון אינו רק על המנה שנתחייב וכל דאין כאן חיוב כיון דהוה דבר שלא בא לעולם גם משכון אין כאן ותפיסה לא שייך כאן דאינו תופס גוף הדבר שזה אינו רק משכון ועיין קצה"ח סי' ר"ט ולפי זה בשלמא קדושת הגוף דגוף הדבר בעצמותו הוה כמסירה להדיוט א"כ מועיל מתורת תפיסה אבל בקדושת דמים דגוף הדבר אינו קדושה רק לדמיו לא עדיף מאילו היה משכון דמכל מקום אינו תופס הדבר בעצמותו דל"מ וז"ב כשמש והארכתי בזה בדברי נועם בחידושי ליו"ד ח"ש סי' כ"ד שאני עוסק כעת עם בני ישיבתי ד' יזכני להוציא לאורה ואכ"מ והנה לכל הדברות ולכל האמירות לענין דינא אין להכריע מאן ספין ומאן רקיע ועובר הוה ספק אי מקרי דבר שלא בא לעולם או בא לעולם אם כי מעלתו צידד בזה הרבה להביא דברי הראשונים והאחרונים ואין כל חדש ומכל מקום מידי ספיקא לא נפקא. גם מ"ש מעלתו בשם החתם סופר דמה שנחלקו הג"א עם מהר"ם מרוטנבורג אי מועיל בעובר כסף כיון שאין לו מה לקנות ועל זה חידש החתם סופר דתלוי במחלוקת התוס' בע"ז דף מ"א עם הרמב"ן שדעת התוס' דכל דלא שייך משיכה כגון מציאה ומתנה קונה בכסף והרמב"ן הובא בש"מ ב"מ כתב דאפשר ע"י חצרו או אגב וחליפין ומעכ"ת האריך להוכיח כשיטת התוס' דלא כהרמב"ן. הנה אף שהחתם סופר ועד כשר מעלתו מביא דבריו דהרמב"ן חולק על התוספות ולפענ"ד הדבר ברור דכל דלא שייך קנין כלל פשיטא דקונה בכסף רק דהרמב"ן כתב דבמתנה שיש מקום לקנות בחליפין ואגב וכדומה לא קני כ"ז שלא עשה הקנין המועיל אבל אם אין כאן קנין כלל פשיטא דגם הרמב"ן מודה דקנה דאל"כ במה יקנה וז"ב ופשוט לפענ"ד ומיושב כל קושיות מעלתו וע"כ לפענ"ד אי מהא לא אריא והיה יכול לקנות בכסף לבד כל שלא שייך משיכה אך גם זה במחלוקת שנוי כמ"ש בתה"ד סי' ע"ר וע"כ לפענ"ד ספק בכור הוא ואין להקל בזה זולת כשיש עוד צידוד להקל. וידע מעלכת"ה שכאן לא כתבתי רק מה שנתחדש לי מדי שוטטו עיני בדבריו ויסלח לעיין וימצא נחת כי ת"ל יש בהם חדשות. אך גוף הדבר הנה ביארתי באורך בתשובה אחת שיסדתי על דברת מהר"ם מינץ סל"ה ששם רצה לחדש חדשות ונצורות ואני בעניי הארכתי בראיות ברורות לדחות דבריו ומפני גודל טרדות לא יכולתי להעתיקו. ובגוף הדין אי מועיל מכירה וקנין בעובר ראיתי בספר המקח לרה"ג שכתב בשער ב' דעובר לא קני ובהמה לעוברה קני ע"ש שהביא מימרא דלא נזכרה בש"ס ועיין בהגהות זר זהב שם אות ט' ואני מצאתי בש"ס סנהדרין דף פ"ה מכר אשה לעוברה מהו יש דרך עימור בכך ע"ש:

והנה יום א' עקב הגיעני מכתב השואל שנית וזה אשר השבתי מכתבו קבלתי והנה אם אמנם טרדות רבות שתו עלי מסביב בכ"ז אחרי רואי כי נכסף נכסף מאוד לדברי ולהטעימהו מפרי ילדי שכלי אמרתי להשיבו בקצרה מ"ש על דברתי בישוב קושית הגאון המנוח אבד"ק שינאווא ז"ל דכיון דבשכירות יכול ליתן דבר אחר א"כ לא שייך פרה לעוברה דהא יכול ליתן דבר אחר וע"ז כתב מעלתו דא"כ יקשה בהא דמשני בזונה נכרית ואכתי למה לא יוכל לשנות לדבר אחר וע"כ צ"ל דדוקא בלי קנין רק בדיבור בעלמא ע"י שכירות הוא דיוכל לשנות לדבר אחר משא"כ בקנה בכסף ולפ"ז ה"ה בעובר כל דאין לו מה למשוך קונה בכסף וא"כ שוב כל שקונה בכסף שוב אינו יכול לשנות לדבר אחר ומקרי אתנן ע"כ תו"ד. ובמחכ"ת לא ירד לסוף דעתי דכך אמרתי כיון דכל הטעם של הג"א כיון דאין לו מה למשוך שוב קונה בכסף והיינו משום דהא אין לו במה לקנות והוה כמו מתנה דלא שייך כסף דדעת התוס' דקונה במשיכה לשיטת התוס' וה"ה להיפך ולפ"ז כיון דשכירות קונה בלי כסף רק בדיבור בעלמא שוב א"צ שיקנה קנין כסף מה שלא מצינו כלל והא סגי בדיבור בעלמא וניהו דיכול לתת דבר אחר מה בכך הא עכ"פ יהיה לו דמי שכירותו וכל מילי מקרי מיטב לגבי שכירות וא"כ שוב לא מקרי אתנן דהא יכול לתת דבר אחר וז"ב ודו"ק. ומ"ש דדברי מעלתו אינם נכונים דניהו דיכול לחזור מכל מקום כל זמן שלא חזר מקרי אתנן וע"ז כתב דלמה דחיתי דבריו והא מבואר כן ברא"ש דכל דיכול לתת דבר אחר לא מקרי אתנן מכ"ש דיכול לחזור בו במחכ"ת המרחק רב בינותם דבשלמא בשכירות כל שיתן לו דבר אחר אינו משנה ואינו עושה שום עול שכן הוא הדין דשכירות יכול ליתן דבר אחר כיון דהוא דמי פעולה וכל מילי מקרי דמי פעולה משא"כ ביכול לחזור בו מכל מקום כל אדם מחוייב לקיים דיבורו וא"כ כל שלא חזר מקרי אתנן וכעין דאמרו בב"מ דף יו"ד לענין פועל דניהו דיכול לחזור בו מכל מקום כל כמה דלא חזר בו ידו כיד בעה"ב וז"ב ופשוט:

שוב ראיתי שהדבר מבואר בחידושי הר"ן בסנהדרין דף ע"ב בהני דכרי דנגנבו מבי רבא ולא קבלינהו רבא והקשו התוס' הא מכל מקום חייב לצאת ידי שמים וכתב הר"ן בשם הר"ד דלא דמי לאתנן כיון דחייב לצאת ידי שמים משום דשאני אתנן דחייב לעמוד בדיבורו אף שלא יתחייב מן הדין משא"כ בהני דכרי דקנהו הגנבים בדמים ולא מחייבי אף לצאת ידי שמים ובקצה"ח סי' כ"ח הקשה מהא דפריך הש"ס והא מחסרא משיכה והא מחוייב לקיים דיבורו. ובמחכת"ה לא ידעתי איך לא הרגיש בהחילוק הלז דשאני היכא שמחויב לקיים דיבורו ואינו רשאי לחזור בו מהיכא דליכא אפילו משום מחוסר אמנה דכן משפט דמי שכירות דיכול לשנות לכל מילי וז"ב ופשוט. ועכ"פ הדברים מבוארים בחידושי הר"ן דכל דמחויב לקיים דיבורו אתנן מקרי והוא הדבר אשר דברתי וידעתי כי בספרי האחרונים מצינו קצת היפך דברי אבל טובה צפרנן של ראשונים ודעת תורה ודעתי נוטה כמ"ש ובלא"ה דבריו אינם נכונים כמ"ש כבר דאשתמיטתיה למעלתו דברי הש"ס בזבחים דף קי"ד ונדה דף מ"א וכעת הודה לי כת"ה ואיישר כחו שמודה על האמת. מ"ש על קושית החכם דעובר הוה שינוי ולא מקרי אתנן דהן ולא שינויהם וע"ז כתב דבעי ש"ה עם שינוי מעשה ולא ידעתי דאטו לידה לא מקרי ש"ה קצת עכ"פ דבתחלה נקרא עובר נפל טמון וכעת הוא ולד ובש"ה קצת סגי כל שיש שינוי מעשה. ומ"ש ליישב ע"ד הפלפול דבאמת יקשה היאך חל אתנן על עובר קדשים הא הו"ל דבר שלא בא לעולם ואין לומר דמיירי בפרה לעוברה הא בבהמת קדשים מיירי ולכשתלד לא מועיל דדברי הרב קודמין וכתב דמיירי באומר עם יציאת מיעוטא דעדן לא חל קדושת הבכור ולפ"ז ביציאת מיעוטא עדן לא הוה שינוי דחוזר לברייתו דיוכל לחזור משא"כ ביציאת רובא דהוה כילוד אף דחוזר. הנה אם כי ע"ד הפלפול יש לו מקום מ"מ הדברים בעצמותם אינם נכונים דכל הטעם דשינוי החוזר לברייתו לא מועיל כתב הרמב"ן במלחמות משום דכיון דהבעלים מרדפין אחריהם וכל שיכול להחזירו לברייתו לא מקרי שינוי דהבעלים יחזרוהו כמו שהיה א"כ זה לא שייך לענין עובר דהבעלים לא יחזירהו ואף דאמרו בב"ק דף ס"ה דבשינוי החוזר לא שייך שינוי לענין אתנן היינו כמ"ש השיטה מקובצת דאכתי מאוס לגבוה כל דיוכל לחזור וכאן הולד לא מאוס בודאי וכל שיצא מקצתו בודאי לאו ירך אמו מקרי דהא יש לו חיות בפני עצמו ובודאי לא מאוס וז"ב ומ"ש לפקפק על גוף סברתי דהוה אתנן כל דמחוייב לקיים דיבורו וכתב שאף שסברתי נחמדה בענין דמאיס לגבוה והאתנן הוא פסולו לגבוה מכל מקום כל שלא עשתה קנין הוה מתנה בעלמא הנה כבר כתבתי דכל דעומד בדיבורו מקרי אתנן וכבר הבאתי דברי הר"ן בשם הר"ד שכתב כן בהדיא ודי לי בזה עדות דמצאתי רב גדול קדמון שמסייע לי והדברים פשוטים וגם מ"ש על דברתי ליישב קושית הגאון משינאווא ז"ל דלכשתלד שוב הו"ל מה למשוך וע"ז כתב דאכתי משכחת לה עם יציאת מיעוטא דהו"ל שינוי החוזר לברייתו הנה זה לפי שיטתו אבל כבר כתבתי דכאן לענין אתנן מקרי ולד שינוי גמור אף ביציאת מיעוטא ולא מאיס לגבוה. ומ"ש לסייע סברתי שכתבתי בישוב קושית הקצה"ח במכר חוץ מעוברה דלא שייך שיור בדבר שלא בא לעולם רק בשדה ומשייר פירות דכל שדה עיקרה עומדת לפירות אבל בפרה לעוברה כל שלא מכר העובר ממילא אינו מכור וע"ז כתב דהדבר מבואר בהא דאמרו ריש המפקיד א"ה אפילו גיזותיה וולדותיה נמי ומשני נעשה כאומר חוץ מגיזותיה וולדותיה וע"ז הקשה הא אינו משייר דבר שלב"ל וע"כ צ"ל דזה לא מקרי שיור וע"ז הקשה דאכתי קשה מגיזות דהם מגוף הבהמה במחכ"ת אף שמסייע לי אין בו ממש דבאמת אנן קי"ל דלעצמו אדם משייר בעין יפה ואמרינן דמשייר בעין יפה המקום וא"כ שוב לק"מ דלעצמו שפיר שייר הגיזות והוולדות לעצמו ושייר מקום הגיזות והולדות דהיינו שיהיה דקל לפירותיו דאינו קונה המקום רק שיהיה שמור להפירות והקצה"ח לא הקשה רק דא"כ שוב מקרי שיור בגוף הפרה דהא צריך לשייר בגוף הפרה ושפיר הקשה אבל בגיזות וולדות ל"ק:

ובזה גם דברי מהרי"ט אלגזי ריש הלכות בכורות שהבאתי בתשובתי הראשונה תמוה וכמ"ש ודו"ק ואין להאריך שוב ראיתי דמעלתו בעצמו הרגיש בזה אח"כ. אמנם מה שהקשה דבולדות לא שייך ששייר פרה לעוברה דהא ל"מ אף פרה לעוברה א"א דעובר (לא) הוה דבר שלא בא לעולם כבר כתבתי דבולדות אין מקום לקושיתו וגם הוא הודה בזה דהא כל שלא מכר אינו בכלל המכירה ונשאר כמו שהיה קודם מכירה גם כבר כתבתי דפרה לעוברה ודאי מועיל דלא גרע ממעות לפירות. והנה מ"ש מעלתו דהמהר"ם אלשי"ך ס"ל דל"מ והחולקים לא נחלקו רק משום דאיכא חד מי יימר ובקנס הוה תלתא יסלח לעיין במלמ"ל פכ"ג ממכירה ובשיטה מקובצת בכתובות דף נ"ט וימצא הדברים מבוארים ובקצה"ח סי' ר"ט הביא דברי התוס' בגיטין דף ס"ו שרמז מעלתו וגם אני בחידושי ליו"ד סי' ר"ד הארכתי בזה ומ"ש ראיה דעובר מקרי דבר שב"ל דא"כ לוקי בקידושין דף ע"ח הך דיבור לענין עובר דהוה דבר שלא בא לעולם ול"מ למתביה במתנה ומתורת בכורה יורשה ולדעת הרשב"ם כל דליתא במתנה ל"מ למיתב בירושה וע"כ דעובר מקרי דבר שבא לעולם. לא ידעתי מי לא משני הש"ס דעדיפא מיניה בנכסים שנפלו לאחר מכן דהו"ל דבר שלב"ל לכ"ע ואין לומר דאכתי קשה דגם לר"מ לפי מה דאמרו בקידושין דף ס"ג דבלא הוכר עוברה ל"מ אף לר"מ א"כ משכחת לה בכה"ג דזה אינו דא"כ לא הוכר עוברה מנא ידע דמעברה ועוד דבלא הוכר עוברה שוב הוא בכלל אמו ובכה"ג ודאי עובר ירך אמו ויכול להקנותו אף לרבנן דר"מ אגב אמו דהו"ל כדקל לפירותיו בודאי וז"ב. אמנם בגוף הדין אי מועיל למכור עובר דדלמא הוה דבר שלא בא לעולם לפענ"ד ש"ס ערוך הוא בסנהדרין דף פ"ה מכר אשה לעוברה מהו יש עימור בכך או לא וקשה כיון דשם לא רצה למבעיא רק אי שייך עימור בעובר או לא וא"כ הי' לו למבעיא מכר עובר אשה מהו אי שייך עימור בזה שמשמש בה כיון דאוקמא באפיה זיקא והוה דרך עימור וע"כ דל"מ מכירה בעובר. ולפענ"ד היא ראיה נפלאה והאיר ד' עיני ומצאתי בספר המקח שער ב' שכתב בהדיא דעובר אינו יכול למכור דהו"ל דבר שלא בא לעולם אבל פרה לעוברה מועיל והביא שם מימרא דש"ס איבעיא להו בהמה לעוברה מהו ואסיקנא לענין מקני קני וא"ר ירמי' אר"א כגון שמכר לו שפחה לעוברה ובהגהות הגאון בעל זר זהב שם כתב שלא נמצא מימרא זו ע"ש. ועכ"פ הדין מבואר בספר המקח ומהתימה שלא הביאו כל הפוסקים מהש"ס דסנהדרין. זאת אשר חזיתי לכתוב לו בקצרה ויאמין מעלתו כי כמעט לא פתחתי שום ספר זולת אשר עבר על רעיוני בעת אשר השקיפי בדבריו כתבתי ואשר ביקש להעתיק לו מתשובתי בענין הלז בשו"ת מהר"ם מינץ ז"ל אשר השגתי עליו ידע מעלתו כי מאד חשקה נפשי להעתיק לו אולם כי מאוד קשה עלי ההעתקה כי אני בעצמי די לי באשר כותב פעם אחת לי לעצמי ולהעתיק הנה הזמן יקר מאד וגם בזה המעט העמסתי על אחד מהתלמידים שיעתיק ואולי יחנני ד' כי אזכה להפיצם בקרב ישראל או אז יתגלה ויראה וד' יזכני ויחייני ויקיימני לעסוק בד"ת ולהדפיס חידושי ע"פ תבל למען זכות נפש בני ישראל כעתירת הצעיר יוסף שאול הלוי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף