שואל ומשיב/ב/ג/ק

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ק   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין פסול דרבנן בעי הכרזה:

נתתי לבי לעיין במה שמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ל"ד דבפסול דרבנן בעי הכרזה ולפע"ד היה נראה דבר חדש דזה דוקא באם אין בו רק פסול דרבנן עד"מ שעבר עבירה דרבנן שאין בו רק איסור דרבנן בלבד אבל באם עבר על עבירה שיש בו חשש תורה רק שמן התורה לא חשדינן ליה שיעשה זאת ורבנן פסלוהו וחשדוהו א"כ כל שחשדוהו שוב הו"ל פסול תורה. וחילא דילי ממ"ש הש"ך בכללי הספיקות בסי' ק"י בגבינות של עכו"ם דכל שיש חשש שנעשה מדבר טמא א"כ גם מן התורה אסור ורק שמן התורה לא חשו לזה כל שרבנן גזרו ע"ז שוב יש בו ספק תורה ע"ש ובפר"ח שנחלקו בזה אי נעשה כספק תורה אי כודאי איסור ולפ"ז ה"ה בזה דכל שפסלוהו מחשש תורה שוב ל"ש דאינו נפסל רק מדרבנן. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש בב"מ דף ה' גבי האי רעיא ות"ל דהו"ל רועה ותמהו כלם בזה דהא רועה אינו רק פסול דרבנן ובעי הכרזה ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא שייך הכרזה דכל שרבנן פסלו משום שמרעה בשדות אחרות שוב הו"ל גזלן של תורה דפסול דכיון דחשו חז"ל ועשאוהו פסול דמסתמא מרעה בשדות אחרות שוב נפסל מן התורה ושפיר הקשו ות"ל דהו"ל רועה. אבל מה אעשה דבטוש"ע מבואר דרועה אינו רק פסול מדרבנן. אמנם נראה דלשבועה בודאי פסול אף בלא הכרזה ואף אם נימא דכל פסול דרבנן דבעי הכרזה לענין עדות גם לשבועה אינו פסול אמנם כאן בודאי פסול והטעם נראה לפע"ד דבאמת לכאורה הסברא ברורה דמהראוי לפסלו גם לעדות בלי הכרזה דהא יש בו חשש גזלן דאורייתא אמנם צ"ל דכיון דכל הטעם דפסול דרבנן בעי הכרזה הוא משום דאין הכל יודעין שיש בזה איסור דרבנן ולא נודע פסולו ולפ"ז מה בכך דנעשה פסול תורה ע"י שחז"ל עשוהו לפסול אבל הא גופא לא נודע אם נפסל כלל מדרבנן ולכך לא פסלוהו לעדות שיש בזה פסידא למי שצריך לעדות זה ולפ"ז זהו לענין עדות אבל לשבועה באמת הוא פסול מן התורה וכל פסול מן התורה ל"צ לעדות ומכ"ש לשבועה הכרזה א"כ ניהו דלענין עדות דמ"מ לא נודע פסולו אבל לשבועה הרי הוא פסול גמור ונפסל לשבועה ולפ"ז שפיר פריך ות"ל דהו"ל רועה ולשבועה פסול. איברא דלכאורה היה נראה דאף דפסלוהו מחשש תורה מכל מקום אינו פסול מן התורה מטעם אחר דהא באמת נחלקו אביי ורבא בסנהדרין דף כ"ז אי בעי רשע דחמס ולפ"ז כיון דמן התורה אינו פסול ולא חשדוהו שירעה בשדות אחרות א"כ ניהו דרבנן פסלוהו מחשש דמרעה בשדות אחרות א"כ עכ"פ רשע דחמס אי אפשר לומר דהא יש לו מן התורה חזקה דכשרות דלא מרעה בשדות אחרות אף דרבנן פסלוהו ואמרו דרועה פסול אבל עכ"פ זהו ודאי דיש הרבה רועים דאינם מרעים רק דפסלוהו על פי רוב דידעו דעפ"י רוב מרעין בשדות אחרות א"כ עכ"פ כל אחד מהרועים בפרט יש לו חזקת כשרות ולא נשאר רק הפסול דרבנן פסלוהו א"כ ניהו דמקרי רשע אבל רשע דחמס אי אפשר למקריא דמה שהוא רועה אינו פסול שעושה להנאתן (של הבעלים) שלוקח שכר אף דרבנן פסלו להיות רועה להס"ד דאף רועה של אחרים פסול אבל עכ"פ רשע דחמס אינו מקרי ולא פסול מן התורה וז"ב ושוב יקשה מה פריך הש"ס ות"ל דהו"ל רועה. אמנם נראה דהיינו דדייק רש"י דעל אביי פריך דאמר דהו"ל גזלן ולפ"ז הא אביי סבר דלא בעי רשע דחמס וא"כ שפיר פסול מן התורה וז"ב ודו"ק. מיהו בגוף הקושיא דפסול דרבנן בעי הכרזה לא הבינותי דבזה לא שייך זאת דכל הטעם דלא נודע פסולו הא כאן נודע פסולו בבירור דהא כל יומא הוי מסרי ליה בסהדי וא"כ להס"ד דרועה פסול אף במרעה בהמות אחרות הרי נפסל עפ"י שני עדים דהא סתם רועה פסול. אך נראה דלהס"ד דרועה בהמות אחרות פסול גם כן וחשוד גם כן שאף שאין מגיע לו הנאה נפסל בשביל שמרעה בשדות אחרות א"כ זה לא מקרי רשע דחמס דהא כל הענין דרשע דחמס שבשביל ממון יעשה עבירה א"כ זה שמרעה בהמות אחרות הוה כאוכל נבלות להכעיס דלא נפסל דהא אינו עושה בשביל הנאת ממון דמה אכפת ליה במה שמרעה בהמות אחרות בשדות של אחרים ואינו עושה רק להכעיס ואינו מקרי רשע דחמס ושוב לא מפסל. ובזה מדוקדק דברי רש"י דלכך פירש דהקושיא קאי על אביי דלא בעי רשע דחמס ודו"ק היטב. אך נראה דאף לאביי לא מפסל בזה כיון דמן התורה לא חשדינן ליה שירעה בשדות אחרות רק מדרבנן פסלו א"כ מה שמסרו לו בסהדי לא נפסל על ידם דהא לא ידענו דמרעה בשדות אחרות ניהו דרבנן פסלוהו אבל מכל מקום לא שייך לומר שנפסל עפ"י שני עדים דהא העדים לא ראו פסולו ואדרבא מן התורה כשר ולא מחזקינן ליה שעשה כן ובפרט לטובת אחרים דאין אדם חוטא ולא לו ואף דלהס"ד מכל מקום פסול מדרבנן אבל עכ"פ גם לאביי בזה בעי רשע דחמס דאף דלא בעי רשע דחמס היינו ברואה שאוכל נבלות להכעיס דהוא רע לשמים אבל בזה אינו רע לשמים דהא מן התורה לא פסול וא"כ מה"ת לומר דנפסל עפ"י עדים בזה והא רועה לא הוה רק פסול שאינו של חמס ומ"פ ות"ל דהו"ל רועה והא רועה דפסול אינו רק ברועה בהמות דידיה אבל בהמות של אחרים לא נפסל ואף דרבנן חשו גם בזה מכל מקום עכ"פ לא מקרי נפסל עפ"י עדים שהרי אדרבא מסרו ליה חיותא והי' בהמות שאינן שלו ולא היה רשע דחמס וגם לאביי אינו ראוי שיפסול דהעדים לא ראו שעשה איסור כלל והיא קושיא נפלאה. אך נראה כיון דהאי יומא לא מסרו ליה בסהדי והוא טען להד"מ א"כ כל שבאו עדים שאכל תרי מינייהו והיינו שראו אותו שרעה בהמות ואכל תרי מינייהו א"כ שוב נפסל דהא הודאת בע"ד שלא הי' בהמות של אחרים וא"כ שוב נפסל עפ"י עדים דבאמת רועה פסול רק בבהמות אחרות אינו נפסל עפ"י עדים אבל כיון שעכ"פ יצא מחזקת כשרות מדרבנן דרבנן פסלו אף רועה בהמות אחרות להס"ד א"כ שוב נפסל אף דאינו רשע דחמס עכ"פ יצא מחזקת כשרות ושוב נפסל במה שראו אותו שרעה בהמות והוא אמר דשלו הוא ולגבי עצמו נאמן ובפרט למפטר נפשיה ממון אדם עושה עצמו רשע כמ"ש הג"א פרק הגוזל קמא במעשה דפרג"א וא"כ היה נאמן אז שבהמות שלו הי' ושוב נפסל בשביל שהוא רועה והיינו דמביא המעשה דכל יומא מסרי ליה בסהדי והאי יומא לא מסרו ליה בסהדי ודו"ק ועיין בשיטה מקובצת שם ובאמת דלכאורה צריך ביאור הא דאמר אביי והא גזלן הוא וקשה מה בכך שראו שאכל תרי מינייהו והאיך ידעו דלמא אכל שלו ואטו יש סימנים בבהמה שזו אינו של רועה בעצמו אך נראה כיון דרועה הוא הו"ל כאומן דאינו נאמן לומר שלו היא:

ובזה נראה לפענ"ד דלכך מסרו ליה בסהדי והתוס' כתבו שלא יהיה נאמן דשלו הן ועדיין קשה הא יהיה נאמן לטעון נאנסו או להד"מ ולפמ"ש יש לומר דעשו כדי להחזיקו ברועה שלא יהיה נאמן לומר שלו הן ולפ"ז יש לומר דזה שפריך ות"ל דהו"ל רועה דל"ש לומר דבעי הכרזה דא"כ גם במה שאמרו שאכל תרי מינייהו לא נפסל דדלמא שלו הן וע"כ משום דנתפרסם ברועה ושוב פסול משום שהוא רועה ושפיר פריך. ומדוקדק מ"ש רש"י דלאביי פריך דאמר גזלן הוא והיינו דגם פסול גזלנותו הוא רק בשביל שהוא רועה. עוד נראה לי דהקושיא הוא דלהס"ד דגם רועה בהמות אחרות פסול וע"ז אמרו דאינו פסול וא"כ להס"ד גם רועה בהמות אחרות פסול ולפ"ז בענין דמסרו לחיותא גם הם פסולין דעברו על לפני עור לא תתן מכשול וכדאמרו דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרינן וא"כ שפיר מקשה דאיך שייך שכנגדו דהא גם שכנגדו פסול דהוו מסרי כל יומא בסהדי ונפסלו גם הם בעצמם שמסרו לרועה וא"כ אמאי שכנגדו נשבע וכיון דשניהם חשודים שוב חזרה שבועה למקומה או בהיסת שניהם פטורים ודו"ק היטב כי כל מ"ש דברים חריפים הם. ובזה מיושב היטב מה דפריך ות"ל דהו"ל רועה אחר מה דמשני תקנתא לתקנתא לא עבדינן וכבר דקדקו בזה המפורשים ולפמ"ש אתי שפיר דהא כל הטעם דאם הוא חשוד בשבועה דרבנן לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל לפי דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ולפ"ז ממילא בשניהם חשודים ואדרבא התובע יותר חשוד דהא הוא עובר מן התורה אלאו דלפני עור לא תתן מכשול וזה אינו חשוד בודאי בפרט בבהמות אחרות פשיטא דלא אמרינן בשניהם חשודים דחזרה שבועה למקומה ומתוך שא"י לשבע משלם דזה הוה כמו תקנתא לתקנתא כיון דכל הפסול של רועה בפרט בהמות שאינן שלו אינו רק מדרבנן בכה"ג לא תקנו שכל שאינ' יכולי' לשבע שניהם יחזור שבועה למקומה ושפיר פריך הש"ס דהו"ל כמו תקנתא לתקנתא ושוב הראוני שביד יוסף העיר בזה דלכך לא יכול לטעון לקוח משום דהו"ל רועה והו"ל אומן דא"נ לטעון לקוח ונהניתי. והנה במ"ש למעלה דזה שמסר לו פסול והוה חשוד דעבר על לפני עור לא תתן מכשול. ע"ז שאל אותי היניק וחכים ש"ב נכד דו"ז הגאון המובהק בעל ים התלמוד ז"ל דאיך שייך לפני עור באיסור דרבנן והתוס' בע"ז דף כ"ב פלפלו בשם ר"ת אי שייך לפני עור באיסור דרבנן. וע"ז אמרתי דהא בש"ס אמרו דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכא מסרינן והא עבר על לפני עור הרי מבואר דשייך לפני עור אף באיסור דרבנן. אבל אחר העיון לא קשה כלל דר"ת לא פלפל רק במקום דאף שיעבור לא יהיה רק פסול דרבנן אבל כאן כל דחשו חז"ל שמא ירעה בשדות אחרות שוב יעבור על לפני עור דיהיה איסור תורה ובכה"ג שייך לפני עור בודאי וז"ב ופשוט ומזה ראיה למ"ש לעיל דכה"ג שוב הוה פסול תורה ודו"ק. והנה שיטת הראב"ד דברועה כיון שהוא ידע שהוא חשוד אין שכנגדו נשבע ונוטל דאל"כ כל אחד יעסוק עם החשוד וישבע ויטול וכן מבואר בש"ע סי' צ"ב ס"ז בהג"ה והש"ך כתב שם דכ"ע מודים בזה וראיתי למי שתמה בזה מהא דמבואר בסי' שנ"ו ס"ה דאם הלוקח עושה דין עם הגנב נשבע בנק"ח ונוטל ומטעם דהגנב הוא חשוד והרי שם אין עושה דין עם הגנב רק כשהוא גנב מפורסים וצריך לידע שאותו דבר גנוב הוא אתו וא"כ שוב ידע בפיסולו ולמה יהיה נשבע בנק"ח ונוטל ושם סתם הדברים כשיטת הרמב"ם והניח בקושיא ולק"מ לפע"ד דע"כ לא שייך סברא של הראב"ד דכל אחד יעסוק עם החשוד היינו כשזה שעוסק עמו אינו עושה איסור בעסק שעוסק עמו עד"מ שנותן לו בהמות לרעות הוא נותן לו בהמותיו לרעות במרעה הרים של הפקר ולא בשדות אחרות רק שהרועה הוא פסול א"כ שייך לומר דכדי שלא יהיה כל אחד עוסק עם חשוד ויטיל עליו שבועה ויהיה נשבע ונוטל לכך לא הטילו חכמים השבועה שיהיה שכנגדו נשבע ונוטל אבל שם בקונה מגנב מפורסם שזה כמו כן גנב כמו זה וכדאמרו לאו עכברא גנב אלא חורא גנב ומי קונה מגנב מפורסם ע"כ גנב ופריץ כמוהו א"כ לא שייך לומר דעקרו התקנה כדי שלא יבא כל אחד לעסוק עמו דבלא"ה לא יעסקו עמו רק פריצים וע"ז תקנו והניחו על הדין דאם הוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל דשכנגדו אינו גנב ויכול לשבע וליטול דנאמן בשבועתו כל עוד שלא נתפרסם לגנב רק מסייע לגנבים כנלפענ"ד. אך לפמ"ש למעלה דלהס"ד גם זה עובר על לפני עור וכדאמרו אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא עובר על לפני עור א"כ הוה שוה בשוה עם הלוקח מגנב ולא שייך סברת הראב"ד ואולי דמכל מקום יש לחלק דניהו דעובר על לפני עור מכל מקום הוא לא אכפת ליה אם ירעה לו בהמותיו בשדה הפקר או בשדה אחרים והוא אינו מצווהו שירעה בשדה אחרים רק דהרועה נחשד על זה אבל כאן דגם החורא גנב והוא מסייע ידי עוברי עבירה לא שייך לעשות תקנה להגנב וכבר אמרו בקידושין דף נ"ו דכל היכא דאיתא לאיסורא התם קנסינן והיינו המעות שלקח באיסור ולפ"ז גם כאן כיון דהלוקח החזיר החפץ ליד בעלים בלא דמים והוא עושה דין עם הגנב א"כ לגבי הלוקח ליתא לאיסורא כלל רק לגבי המוכר דהיינו הגנב מפורסם וא"כ שפיר קנסו אותו ונשבע הלוקח ודו"ק היטב:

וראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ג שכתב במה שנחלקו הפוסקים אי בכפרן צריך שכנגדו לשבע או א"צ וכתב הוא דהשתא הוחזק כפרן לשבע בשקר כמו חשוד צריך שכנגדו לשבע מכ"ש בהוחזק כפרן לממון לבד ולא זכיתי להבין דבריו דשאני חשוד דא"כ כל אחד ישא ויתן עמו ויהיה מחוייב שבועה ויטול כל אשר לו משא"כ בכפרן דמי יכריחו להיות מוחזק כפרן ועוד דשאני הוחזק כפרן מחשוד דחשוד אינו דבר ברור שישבע לשקר רק שחוששין שמא ישבע לשקר משא"כ בהוחזק כפרן ועיין ש"ך סי' ע"ט ס"ק ט"ו מ"ש בכוונת הרשב"א כיון דגנב מקצתן נעשה חשוד על כל השטרות הרי דהוחזק כפרן לחוד וחשוד לחוד דבזה צריך לשבע כנגדו דאינו מוחזק כפרן להשטרות אחרות. אחר שנים רבות שכתבתי כ"ז בהיותי במרחץ בכפר טריסקאוויטץ שנת תרי"ב י"ב אבד' ואתחנן מצאתי במלמ"ל פ"ז ממלוה ה"ו שהביא בשם שו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' מ"ג שכתב דבעבירה דאורייתא שאין פסולו רק מדרבנן בעי ג"כ הכרזה במלתא דשייך התקנה. והנה זה שלא כמו שצדדתי למעלה בראש דבכה"ג הוה פסול מדאורייתא אבל מפני שאין המהרי"ט לפני לא אוכל להעמיד יסוד על מה שהביא המלמ"ל בקצרה גם מ"ש המלמ"ל שם דהמלוה בריבית כיון דהוא היה סבת פסולו לא בעי הכרזה א"כ בהאי רעיא דהוא היה סבת פסולו לא בעי הכרזה אבל אין הכרע דשם דהעד מעיד שהלוה בריבית שפיר יכול לפסול השטר דא"ל דלא הכריזו עליו ולא ידע בפסולו דזה אינו דהא הוא בעצמו היה סבת פסולו אבל כאן דהרעיא נפסל לענין שלא יהיה נאמן נגד המפקיד וא"כ איך נאמר כיון שהוא היה סבת פסולו יהיה נאמן נגד הרועה והרועה נפסל דאדרבא ע"י שהוא חוטא נשכר וזה לא אמרינן ודו"ק. וגם גוף דברי המלמ"ל לא נהירא לפענ"ד דכל הטעם דפסולו דרבנן בעי הכרזה הוא משום דלא משמע לאינשי דמפסיל בזה ותדע דהרי רועה כ"ע ידעו דהוא רועה ואפ"ה הקשו המפורשים דפסול דרבנן בעי הכרזה ע"כ משום דבפסול דרבנן לא משמע לאינשי שפסול עד שמכריזין עליו וא"כ ה"ה בריבית דרבנן מה בכך שנודע להמלוה והוא סבת פסולו מכל מקום לא משמע לאינשי שיהיה פסול בשביל זה וע"כ דברי המלמ"ל צ"ע ולפמ"ש גם שאר חלוקו של המלמ"ל צ"ע: ובמלמ"ל הביא שם דברי החינוך סי' שמ"ה ובכמה מקומות שכתב דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעושה מעשה מכל מקום אינו לוקה והנה תלמידי המופלג מוה' מענדיל נ"י הראני דברי הש"ס בסנהדרין דף ס"ה שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה ופירש"י עיקר חיובא בא ע"י ראיה וראיה לית ביה מעשה ומזה רצה לדייק דהוא כמ"ש החינוך כיון דאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף שעושה מעשה מחשב כאילו לא היה בה מעשה ובאמת שהרי"ף גרס גרסא אחרת ע"ש ופירושה וגם לפי פירש"י אינו מוכרח ודו"ק וגם מה שאמר בהא דר"ל אמר דלכך לא חשיב ידעוני לפי שאין בו מעשה ופירש"י דהכנסת העצם הידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאיליו והקשה למה לא יחשב המעשה שמכניס עצם בפיו לצירוף למה שמדבר כדאמרו במכות דף כ"א ובמלמ"ל פ"ד מביאת מקדש האריך בזה דמצרפין המעשה שהיה מתחלתו למה ששוהה אח"כ אף שאין בו מעשה ולק"מ דמה שמדבר הדיבור יוצא מאליו ונמצא הוא אינו מדבר כלל ומה יש להצטרף משא"כ שם עכ"פ שוהה ועומד שם או שעומד לפוש אבל כאן הוא מכניס העצם והעצם מדבר מאליו אין שייך צירוף ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף