שואל ומשיב/ב/ג/צח

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן צח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יומא דף י"ט בעסקי בדרך למודי שם לימא תיהוי תיובתא דר"ה בריה דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו'. ולכאורה לשיטת המהרי"ט דבעשה שליח בפירוש מועיל אף דא"י לעשות עתה א"כ קשה על ר"ה בריה דר"י די"ל דכל דעשאו שליח בפירוש מועיל אף במידי דהוא לא מצי עביד ואף דנימא דר"ה בריה דר"י סתם קאמר דכהנים עבדי עבודה אף דאין הבעלים עושים אותו שליח דהרי קרבן ציבור היה ע"י פייס וא"כ הוא לא עשה שליח ואפ"ה מועיל אכתי קשה מהא דאמרו לימא תהוי תיובתא דמה קושיא הא כאן אמרו בהדיא אתה שלוחינו וא"כ שפיר יכול לעשות שליח אף של"מ עביד. אמנם נראה דל"ד דשם לא מצי עביד השתא אבל אח"כ מצא משוי אבל כאן הזר פסול לעולם ואפ"ה מצי משוי שליח ושפיר מקשה. והנה המח"א הלכות שלוחין חידש דמידי דארי' דאיסורא עלה יכול לעשות שליח אף דלא מצי עביד דרק משום דאריה דאיסורא הוא עליו ועיין פרי מגדים ה' חנוכה מ"ש בזה וקשה דהא מה דזר פסול הוא רק בשביל אריה דאיסורא אבל מצד עצמו יכול להיות וכן בהך דנזיר דף י"ב שם מצד אריה דאיסורא ל"מ עביד ואפ"ה מועיל. אך נראה דלא דמי דדוקא היכא דהוא נשבע וכדומה דהדבר בעצמותו מקרי עשיה כשיעשה זאת רק דעובר על השבועה בזה אמרינן דאריה דאיסורא עליה אבל זר דעבודתו פסולה ולא שייך עבודה וכמו כן כשיקדש א"א וכדומה כל ח"כ דהקידושין לא תפסי כלל וכמו כן עבד דלאו בר קבלת גט הוא דאין לו יד שפיר מקרי ל"מ עביד וז"ב ודו"ק. והנה בחידושי רמב"ן וריטב"א בקידושין דף כ"ג כתבו במה דהקשו התוס' דאמאי לא פשיט בנדרים מהך דר"ה בריה דר"י וכתבו דזר בודאי לאו שלוחא דידן הוא ואבעיא היא בכהן אצל כהן ע"ש ולכאורה צ"ב דא"כ מה קושיא דלמא זקני ב"ד דאמרי אתה שלוחינו היו כהנים ומסתמא זקני ב"ד היו כהנים דכתיב יורו משפטיך ליעקב וגם היו מהמורים בקטורת וא"כ שפיר מצי אמרי שלוחינו ובפרט שמבואר בהדיא שמסרוה אל זקני כהונה. אך נראה כיון דמצותו היה בכה"ג כל עבודת היום א"כ לא שייך כהן אצל כהן דכל שאינו כה"ג לא מצי משוי שליח על עבודת היום ולפ"ז אם נימא דמצותו בכה"ג אבל אי עבד כהן הדיוט שפיר דמי ועיין במלמ"ל בפ"א מעבודת יוה"כ ומה שציינתי שם בגליון אפשר דשפיר אמרי שלוחינו. והיה מיושב דברי הרמב"ם שהעתיק סתם אתה שלוחינו. מיהו צ"ע כי כעת אין לפני דברי הרמב"ם ונו"ב וכמדומה דבעבודת היום ממש כ"ע מודו דפסול בכהן הדיוט רק בכה"ג לבד וא"כ קשה קושיתי וצ"ע ואף דקטורת כל יומא נמי איתא ואפשר דל"ח מעבודת יום אבל זה אינו דכאן היה לפני ולפנים מה דלא היה שום אדם רשאי לכנס וא"כ בודאי לא היה יכול להיות רק בכה"ג ושפיר פריך ודו"ק. וע"ד פלפול אמרתי בישוב קושיא זו דזקני כהונה היו יכולין להשביע דהנה כלם הקשו דמה תועלת היה בשבועה והא אין נשבעין לעבור על המצות ועוד דהאדם בשבועה פרט לאנוס ועיין פר"ח במים חיים מ"ש בזה ובתשובה כתבתי כיון דעכ"פ לא מפורש בתורה לא הו"ל נשבע לעבור על המצוה והשבועה חל אבל עכ"פ קשה דהא האדם בשבועה פרט לאנוס ועיין יד דוד מ"ש בזה בכאן ולפענ"ד נראה דכל דהוה שלוחינו הו"ל שינוי בשליחות וא"כ לא היה השבועה מצד השבועה בעצמה רק שכל שהשביעו אותו גלי דעתיה דהו"ל על אופן זה והו"ל שינוי בשליחות ויש להמתיק הדברים דהרי שיטת השאלתות דכל דנעשה ע"י שליח ל"צ למשפטי התנאים דעל דעת כן עשאוהו שליח וא"כ בזה שהשביעו גלי דעתי' דעשוהו שליח רק באופן זה וא"כ שפיר היה מועיל השבועה ומעתה זהו שהקשה כיון דלא שלוחי דידן נינהו א"כ לא שייך שינוי בשליחות כ"כ וע"ז אמרו דעכ"פ על דעתינו היה ולא מצי לשנוי ודו"ק:

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה ביד דוד לשיטת התוס' דאף שלוחי דרחמנא נינהו אבל שלוחי דידן גם כן א"כ מה קושיא דשפיר אמרו שלוחינו דשלוחי דידן ג"כ הוו. ולפמ"ש יש לומר דזה דהוה שינוי בשליחות הוא דוקא אם עקרו שלוחי דידן נינהו אבל אם עקרו שלוחי דרחמנא ורק קצת שלוחי דידן א"כ עכ"פ לא הוה רק טפל וכן שלפי דעתם היו יוצאין בזה והיו מצותו בכך פשיטא דהטפל אינו עדיף מהעיקר ושפיר פריך ודו"ק היטב. איברא דאכתי צ"ב מה מועיל השבועה והא הו"ל נשבע לעבור על המצוה ואין לומר דעכ"פ הוה שינוי בשליחות דמה בכך שבטל השליחות סוף סוף באמת בטל השליחות ומ"מ הקטיר הקטורת וכבר כתב הר"ן נדרים ל"ו דממזיד לא שייך למפרך דניהו דשלוחי דידן נינהו באמת בטל השליחות ויכול לאסור דבר שאינו שלו ע"י מעשה ומכ"ש בזה דעכ"פ יש לו שותפות שכל ישראל היו נותנים לקטרת. אך נראה דעכ"פ עברו על השבועה שעשאן שלוחים רק באופן זה ועל השבועה לא נחשדו הצדוקים אף שהיו דורשין המקרא כמשמעו מכל מקום על השבועה לא עברו. איברא דגוף ראית ר"ה בריה דר"י דהני כהנים שלוחי דרחמנא נינהו דאל"כ היאך מצי לעבוד. ולכאורה מה קושיא לפמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ה דמר' יוחנן דאמר הכל צריכין דעת בעלים לא מצי להוכיח דשלוחי דידן נינהו דאיכא למימר דרחמנא שוי' שלוחים לכל הכהנים כל שיש דעת בעלים ע"ש א"כ יש לומר דבאמת שלוחי דידן נינהו ואף דלא מצי למעבד מכל מקום רחמנא שויא שלוחין כל דאיכא דעת בעלים וא"כ אף דל"מ למעבד מכל מקום התורה שויה שליח אף דלא מצי עביד ולעולם דהוו שלוחי דידן. מיהו זה אינו דהר"ן קאמר להיפך דל"מ להוכיח דשלוחי דידן נינהו דיש לומר דהתורה שויו שליח אבל להיפך שיהיו שלוחי דידן אף דל"מ עביד זה אי אפשר דכל הטעם דשליחות הוא לפי ששלוחו כמותו וכל שהוא אינו יכול לעשות לא גלתה התורה ענין שליחות והנה לכאורה קשה דמהיכא מוכח דשלוחי דרחמנא נינהו דלמא לאו שלוחי דידן ולא שלוחי דרחמנא רק מתורת זכיה והרי הרבה פוסקים ס"ל דזכיה לאו מטעם שליחות רק מתורת יד ועיין קצה"ח סי' ק"ה ואני כתבתי בזה הרבה ואכ"מ מיהו גם משום יד לא שייך כל שאין לו יד בעצמו היאך מועיל זכיה. אמנם אי קשיא הא קשיא לפי מה שאמרו בקידושין דף מ"ב ותסברא הא שליחות נינהו והא קטנים דלא בני שליחות נינהו ומסקינן דמתורת זכיה הוי ומזה הוכיחו הפוסקים דזכיה לאו מטעם שליחות ועיין בר"ן שם. ובספר מגיד מראשית האריך בזה וא"כ ניהו דגם משום יד לא שייך בזה אבל הב"ד יכולין לזכות אף לקטן ואף במקום שיש חובה כמ"ש הנקה"כ בסי' ש"ה באורך וא"כ עכ"פ הב"ד יכולין לזכות אף דלא שייך שליחות וא"כ הכה"ג יכול לזכות אף שאין בו משום שליחות וא"כ מה קושיא מכאן וניהו דכאן לא שייך זכיה דאם ישנה ממה שצוינו לו לא שייך שום זכיה ואדרבא תקלה איכא אמנם בהך דאבעיא לן אי כהני שלוחי דידן נינהו לא מוכח מדר"ה בריה דר"י דהכהנים הם במקום ב"ד ויכולין להקריב אף שהישראלים אין יכולים להקריב בעצמם ורק מתורת זכות הוא ולכך במודר הנאה אסור דהרי מהנה להו ומה דאיבעיא אי הני כהנים שלוחי דידן נינהו היינו מתורת זכיה וז"ש האי מהני להו והר"ן הקשה דגם אי שלוחי דשמיא הא מהני להו לאכל בקדשים וכתב דאינו אלא גרמא ולפענ"ד ודאי שלוחי דידן לא הוו רק גרמא רק דכיון דמתורת שליחות אי אפשר רק מתורת זכיה וזכיה ודאי אסור במודר הנאה ודו"ק היטב. ובזה יש לומר דמה דמקשה מפיגולן פיגול נקשה גם ממזיד וא"ל דניהו דבטל השליחות מכל מקום אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו דזה אינו דהכי מקשה דבאמת מתורת שליחות אי אפשר אי שלוחי דידן נינהו דהא ל"מ עביד וע"כ משום זכיה וכל שפיגל ולא זכיה למה יהיה פיגולו פיגול הא בטל הזכיה ובטל כל המעשה ודו"ק היטב: ודרך אגב אזכיר מה דהשיב הש"ך בחו"מ סי' קפ"ב על הנימוק"י שכתב דקטן דאין לו יד כלל חייב והוא כתב דאין שליחות לקטן והביא ראיה מהא דאמרו השולח את הבערה ביד חשו"ק דפטור בד"א והא הפקח חייב ופריך הש"ס בקידושין דף מ"ב והא שלוחו של אדם כמותו ומשני משום דאין שליח לדבר עבירה וא"כ יקשה למה ברישא פטור והא חשו"ק לאו בני חיובא נינהו וע"כ משום דאין שליחות לקטן ע"ש ולפענ"ד נראה דאין ראיה משם דהנה בהא דאמרו אשו משום חציו הקשה הנימוק"י בשם הרמ"ה דא"כ יהיה אסור להדליק נר ע"ש דהוה כמדליק בשבת וכתב דנחשב כל מה שנעשה אח"כ כאלו נדלק בעת ההיא. ולפ"ז אני אומר דזה דוקא כשהוא מעשה גמורה גורר כלל המעשה אחריה והוה כאילו נעשית כל המלאכה בתחלתה אבל הקטן דאין לו מעשה גמורה רק מחשבה ניכרת מתוך מעשיו א"כ ניהו דעל התחלה תוכל לחייב המשלח אבל מה שעושה אח"כ ממילא בודאי לא אמרינן דהוה כאילו נעשה מתחלתו דע"ז ליכא מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאפשר דלא הבינו כלל החשו"ק מה שיוכל להיות אח"כ ולכך פטור המשלח ובמידי דממילא לא שייך שליחות כמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב כנלפענ"ד דבר חדש. והשתא דאתית להכי נראה לפענ"ד דלפמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ט דבשוגג לא שייך אין שליח לדבר עבירה לפי"ז ה"ה בקטן דאינו יודע כלל אם הוה איסור שוב לא שייך אין שליח לדבר עבירה וחייב המשלח. ובזה אתי שפיר דברי הרמ"א סי' קפ"ב דמביא אם אינו בר חיובא והש"ך השיג דקי"ל כרב סמא ולפענ"ד בקטן דמקרי לאו בני חיובא ובכה"ג מקרי לאו ב"ח ויש שליח לדבר עבירה ולא שייך אי בעי עביד דלאו בר דעת הוא ודרכו למשוך אחר מי שמצוהו לעשות ואין לו דעת להבחין ודו"ק ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק חו"מ סי' ל"ז דגם גוי שליח כל היכא שע"כ צריך לעשות לא שייך אתם גם אתם גם גוי מקרי שליח וה"ה בקטן לפענ"ד דודאי מחשב כאלו בע"כ אחרי שאין לו דעת להבחין אם יעשה ואם יחדל ודו"ק:

והנה שאל אותי הרב מו"ה משה ברז"פ נ"י אבד"ק יאבריב במ"ש בחולין דף י"ג דקאי עולה בדרום וכו' והיאך מועיל שליחות הא קטן הוא. והשבתי דהוה שלוחי דרחמנא וכל דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו נעשה שליח דרחמנא. והנה הגדתי זאת מסברא דנפשאי ומצאתי במקנה בחידושיו לקידושין דף מ"ב על קושית הפ"י דאיך שייך שליחות לנכרי וכתב הוא דהוה שלוחי דרחמנא ע"ש ולפמ"ש שם שאר תירוצים ג"כ לק"מ ודו"ק. והנה ביום ה' ואתחנן י"ד אב תרכ"ז היה אצלי המופלג ר"מ מימון והקשה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ו בהא דפריך אמאי פגולן פגול לימא לתקוני שדרתיך והקשה הר"ן למה לא מקשה דעדיפא מיניה אמאי במזיד חייבין הא יכול לומר לתקוני שדרתיך וכתב דמזיד כיון שעושה במתכוין אדעתא דנפשיה קא עביד והרי בעשה מעשה יכול לאסור אף דהוה דבר שאינו שלו אבל בשוגג דאינו עושה אדעתא דנפשיה וא"כ יכול לומר לתקוני שדרתיך ומשמע דגם בעשה מעשה יכול לטעון לתקוני שדרתיך וע"ז הקשה דמה פריך בחולין דף מ"ם כיון ששחט בה סימן אחד אסרה הא מחתך בעפר בעלמא הוא ואשחוטי חוץ לא מחייב ומאי קושיא דלמא מיירי בעשה שליח לשחוט וא"כ יכול לטעון בשוגג לתקוני שדרתיך ומכל מקום חייב שלש חטאות מידי דהוה אשוחט להר דאף דאינו אוסר חייב וה"ה לענין חטאת והוא הפליג בקושיא. ובאמת זה טעות דהא זה הכל אי אמרינן דשלוחי דידן נינהו אבל אם שלוחי דרחמנא נינהו וכן קי"ל לא שייך זאת וא"כ שפיר יקשה דמחתך בעפר בעלמא ויכול לאסור ולא שייך לתקוני שדרתיך. איברא דלפמ"ש הגאון מוהר"י מהמבורג ז"ל בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ו דאף לפי מה דקי"ל דכהני שלוחי דרחמנא נינהו מכל מקום בשחיטה דכשרה בבעלים שלוחי דידן נינהו דלא שייך מי איכא מידי דבעלים לא מצי עביד דהא גם הבעלים מצי עבדי דהא שחיטה בבעלים לכתחילה דיליף שליחות משליחות קדשים וא"כ כיון דשלוחי דידן נינהו שוב יכול לטעון לתקוני שדרתיך. ובזה נסתר גם מ"ש ההפלאה לענין שחיטת נכרי וכמ"ש לעיל שמצאתי בהפלאה כן ולפמ"ש הנוב"י ליתא. אבל באמת אף שהגאון מהמבורג חידש זאת וכפי הנראה גם הנו"ב הסכים כן. אבל אינו נראה דניהו דיכול להיות שלוחי דידן מכל מקום כל דכהני שלוחי דרחמנא נינהו ממילא גם השחיטה אף דכשרה בזר מכל מקום שלוחי דשמיא נינהו. ובאמת מה דיליף שליחות מקדשים היינו משום דבאמת הוא מתורת שליחות והן שלוחי דידן ג"כ אבל מ"מ הוו שלוחי דרחמנא נמי ואף אם נימא דהן שלוחי דידן בשחיטה מכל מקום לא שייך לומר לתקוני שדרתיך ואינו יכול לאסור דבר שאינו שלו דכיון ששחט סימן אחד בחוץ הרי אינו ראוי לפניך דהוה מום עכ"פ והרי היראים הקשה דאיך שייך שחוטי חוץ כלל דאינו ראוי לפניך כל ששחט סימן אחד בחוץ הוה מום וכתב כיון דדרך שחיטה בכך לכך חייב ולפ"ז ניהו דשחוטי חוץ חייבה התורה כך אבל מכל מקום לפנים אינו ראוי ולחוץ בודאי אינו ראוי דהא הוה קדשים בחוץ וא"כ מה נ"מ לבעלים במה שיאמר לתקוני שדרתיך והלא בפנים אינו ראוי בשום פנים ושאני פיגול דאם נימא דלא מועיל פיגול ושוב ראוי וכשר בפנים. אבל כאן כל שאינו ראוי בפנים שוב לא שייך לתקוני שדרתיך ושוב יכול לאסרו לע"ז ע"י מעשה ושוב לא נתחייב משום שחוטי חוץ דמחתך בעפר בעלמא הוא ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף