שואל ומשיב/ב/ג/צה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן צה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חידושים בכריתות דף ח"י. הנה במ"ש האוכל נבלה ביוה"כ דפטור לר"ש הביא הריטב"א לקידושין דף ע"ז דברי הי"מ שפירשו דנבלה קדים דהיא בכזית ויוה"כ בככותבת והריטב"א דחה לה שאין אנו דנין על האוכל רק על החתיכה ואיסור יוה"כ חל על הנבלה בככותבת בבת אחת ע"ש ובתשובה הארכתי בזה בדף רצ"ט וכעת נראה דיש לישב פירוש המפורשים הנ"ל דהנה חצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופי וגם לר"ש דכ"ש למכות אבל לקרבן בכזית והיא גם כן מטעם חזי לאצטרופי והשיעור הוא לקרבן. ולפ"ז נראה לי ברור דיוה"כ לא מצי חייל על נבלה דהא החצי שיעור דיוה"כ לא מצי לחול על נבלה דהא לא שייך חזי לאצטרופי דאם יצטרף כבר קדים איסור נבילה בכזית טרם יבא לשיעור ככותבת ואף דיכול להצטרף עם דבר המותר אבל עכ"פ על אותה החתיכה אינו יכול לחול שזו היא נבילה וכשיאכל אותה חתיכה יקדום איסור נבילה בכזית וא"כ שוב לא מצי לחול דמצד האוכל איסור נבלה קדים שזה בכזית וזה בככותבת מה תאמר דאנו דנין על אותה חתיכה הא אותה חתיכה ודאי קדים נבילה דעד שיבוא לשיעור מותר מצד יוה"כ וז"ב כשמש. ומה שהקשו התוס' דאכתי מנ"ל דלית ליה איסור מוסיף לר"ש הנה השאגת אריה חידש דיוה"כ הו"ל מוסיף דנאסר אף שלא כד"ה דלא כתיב אכילה וכבר הכינותי בזה קונטרס מיוחד בחיבורי כת"י דף שנ"ח בחיבור אשר החילותי שנת דר"ת ולפענ"ד היה נראה ע"פ מה שביארתי מה דאמרו בירושלמי פ"ו דתרומות דמודה ר"ל ביוה"כ דאסור מה"ת בכ"ש ולא נודע הטעם ולפענ"ד דהנה כל הטעם של ר"ל דחצי שיעור מותר היא משום דאכילה כתיב בכזית ולפ"ז ביוה"כ דלא כתיב אכילה יש לומר דמש"ה לא כתיב אכילה משום דאף כ"ש אסור אבל ש"ס דילן ס"ל דלכך לא כתיב אכילה דאינו חייב רק בככותבת ולפ"ז לר"ש דס"ל כ"ש למכות אף דכתיב לשון אכילה א"כ ממילא פשיטא דאסור ביוה"כ אף דבעי מיתבא דעתא מ"מ הא לא כתיב אכילה. ואדרבא נראה לפענ"ד דלרבינו יקיר שכתב בע"ז דף ס"ח בתוס' דחצי שיעור ע"י תערובות מותר מ"מ זה באיסור אבל ביוה"כ ל"ש ע"י תערובות דהכל אסור ול"ש ע"י תערובת ולפ"ז שם ביוה"כ הוה איסור מוסיף על נבלה דנבלה בתערובות לר"ש אינו חייב משא"כ ביוה"כ כנלפענ"ד. וא"ל דסוף סוף כשהגיע לשיעור זית שוב חל נבילה על יוה"כ כמ"ש הריטב"א דזה אינו דכל שהיה ע"י תערובות לא שייך חזיא לאצטרופי ונתבטל ועיין כו"פ סי' ק"ט וממילא לא יגיע לשיעור זית כלל ודו"ק. ובזה מיושב מה שאמרו הניחא למ"ד חצי שיעור אסור וכו' ודקדק הכ"ת דלמה האריך כ"כ ולפמ"ש דוקא לר"י פריך וכמ"ש דלר"ש לא שייך זאת. והנה הריטב"א הביא בקידושין דף ע"ז בשם הראב"ד דלעולם קדים איסור נבלה דאף דלא נתנבלה עדן מ"מ חל איסור נבילה על כמה נבילות שיש בעולם ע"ש והריטב"א תמה דזה לא אמרינן דאנו דנין על אותה חתיכה שנתקל בה ולא על חלות האיסור בזמן יע"ש הרבה ראיות וגם השעה"מ פי"ז מא"ב ה"ח האריך לתמוה על הראב"ד מכמה מקומות. ולפענ"ד נראה דבר חדש אף שלא עיינתי בספרים כעת דבאמת זה ודאי דאנו דנין על אותה חתיכה שנתקל בה דאל"כ איסור דוחה איסור וכמ"ש הריטב"א אך זה לדידן דאין איסור חל על איסור בכולל ומוסיף א"כ שייך לומר דבאותה חתיכה אנו דנין אבל לר"ש דלית ליה איסור חל על איסור לא בכולל ולא במוסיף וע"כ דכל שיש עליו איסור אחד אי אפשר לחול איסור אחר בשום אופן וכיון שאי אפשר לחול רק בבת אחת א"כ ממינא ע"כ דהוא ס"ל דאיסור דוחה איסור ושפיר לדידיה אנו דנין על זמן שחל איסור על גברא ולכך שפיר כתב הריטב"א דאיסור נבלה קדים דל"ש בבת אחת דהא האיסור נבילה קדים בזמן כנלפענ"ד בלי עיון בספר ודו"ק. והנה רש"י כתב באיסור נבילה קדים ואף דנתנבלה ביוה"כ מכל מקום איסור נבילה קדים דלא חל איסור יוה"כ דגם בחיים חיותה היה אסור אבר מן החי והריטב"א תמה דסוף סוף כל שנתנבלה ופקע איסור אבמה"ח שוב איסור נבילה ויוה"כ חלין כאחת כמו איסור מליקה וזרות. ולפענ"ד נראה דלשיטת הרשב"א בחולין דף ט' דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ איסור נבילה שייך ותלוי באיסור אבמה"ח שוב מקרי נבלה קדים דבחיים אסורה מחמת אבמה"ח ונמשך עליה איסור נבילה דעומדת לזה וכמ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"א וז"ב. ובזה יש לישב קושית הריטב"א על הראב"ד דיש לומר דגם הראב"ד ס"ל דאיסור נבילה קדים בשביל זה דפוגע באיסור נבילה תיכף ואף בחיים חיותה ואיך מצי לחול איסור יוה"כ כל דמחוסר שחיטה ועכ"פ דברי רש"י בודאי נכונים ול"ד למליקה דשם באמת המליקה היא במקום שחיטה ויצא מכלל נבלה רק דע"י שמלק זר לא נפקע ושוב בא עכ"פ בב"א ודו"ק:

והנה בעירובין דף ל"ז אמרו דאומר תרומת כרי הוה בתוכו ר"ש אומר קרא שם ופירש"י דעד עכשיו אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל ומעכשיו אם אכלו לוקה עליו משום תרומה ומשום מע"ש חוץ לירושלים וכו' וקשה לי טובא כיון דעודנו טבל למע"ש ולמ"ע וכדומה וגם למעשר גופא דלא אמר רק תרומה ואיך יכול לר"ש לחול עליו איסור תרומה ומעשר הא טבל קדים ולר"ש אין איסור חל על איסור לא בכולל ולא במוסיף והרי א"י לברר אם זה שאוכל הוא תרומה ונפקע איסור טבל של תרומה עכ"פ או שהוא הטבל הנשאר וגם איך ילקה הא הו"ל התראת ספק ועיין רש"י ותוס' בזבחים דף ע"ח גבי פיגול ונותר וטמא והרמב"ם והר"ש ורע"ב לא פירשו לענין מלקות ודברי רש"י צע"ג. ומצאתי בהמקנה בקידושין דף ע"ז שכתב דנבלה על יוה"כ מצי לחול דנבילה היא בכזית ויוה"כ בככותבת. ונפלאתי שלא ראה דברי הריטב"א בקידושין שם במקומו שדחה זאת וגם מ"ש המקנה דאף דר"ש ס"ל כל שהוא למכות ביוה"כ דכתיב תענו את נפשותיכם צריך להיות שיעור עינוי דהיינו כשיעור דמיתבא דעתיה נפלאתי עליו דא"כ לר"י דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה יהי' ביוה"כ מותר והדברים ק"ו דמה לר"ש דס"ל דכל שהו למכות אפ"ה ביוה"כ בעי שיעור עינוי מכ"ש לר"י דאינו רק איסור בעלמא מכ"ש דראוי להיות מותר והרי ביומא דף ע"ג ע"ד לא מבואר כן והכי קי"ל וא"ל דשאני לר"י דמטעם חזי לאצטרופי אסור דזה אינו דגם שם מטעם אחשבה אתינן עליה כמ"ש זקני הח"ץ ז"ל סי' פ"ו והך דח"ש הוא ג"כ מטעם אחשביה כמ"ש הריטב"א במכות דף י"ז בשם הרמ"ה והדברים עתיקים ודו"ק:

והנה בשנת תר"כ ה' ויקרא כ"ח אדר הגיעני מכתב מבחור חריף ושמו חיים הירש ראזע מ"ק ברעזאן וכתב על דברת המפה"י פרק מרובה אות מ"ב במ"ש לישב הא דאמרו בחולין דף ק"א נטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר דכ"ע לא פליגי דהוא בכרת דטומאת הגוף קדים וע"ז כתוב שם קושיא לשיטת הראב"ד הנ"ל א"כ גם שם טומאת בשר קודם דמיד שנעשה בר מצוה חל עליו טומאת בשר דהא היה כמה טומאת בשר בעולם משא"כ טומאת הגוף דלא היה אז בעולם וטומאת בשר קדים וע"ז תמה דמה קושיא הא בהך דחמותו ונעשית א"א הקשו ג"כ הרשב"א והריטב"א הא איסור א"א קדים דחל תיכף שנעשה בר מצוה והיה כמה א"א בעולם וחמותו לא היתה אז וכתבו דאין איסור חל על איסור אמרו אבל לא שיבטל האיסור דחמותו זה לא אמרינן וגם כאן הא איסור דטומאת הגוף היה אף שיתחוב לו חבירו ולא יגע והיאך ידחה טומאת בשר הטומאת הגוף. ובזה יישב גם קושית השעה"מ פי"ז מה' א"ב מהך דאלמנה ונעשית גרושה אף דכה"ג לא היה אז וע"ז יישב מעלתו ג"כ בדרך הזה. ולא ידעתי מהו שח דא"כ גבי נבילה ויוה"כ גם כן שייך כך והרי הריטב"א בקידושין דף ע"ז באמת דחה דברי הראב"ד מטעם זה דאיסור דוחה איסור לא אמרינן ואיך הוא מתמיה על הריטב"א מכח זה ומ"ש לחלק דשם ביוה"כ ונבלה טרם שנתנבלה לא היה עליה בחייה איסור אבמה"ח וכן זר שאכל מליקה קודם שמלק היה עליה איסור מעילה ובזה האריך אח"כ בגוף כוונת הראב"ד ליישב כל קושית הקדמונים דדוקא אם אנו דנים על החתיכה עצמה בזה שייך לחלק בין איסור מוסיף וכולל וגם ב"א ושם אין אנו דנין על האיש רק על החתיכה עצמה אבל אם אין אנו דנין על אותה חתיכה רק על הגברא אז שפיר מתחילין לדון משעה שנתחייב במצות אותו איסור הקדום ובזה יישב כל קושיות הקדמונים. הנה באמת גם על זה יש לדון דמה חילוק יש אם אנו דנין על החתיכה או על האיש וכן האיסורים הן איסור גברא מלבד נדרים וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לקידושין דף נ"ד ע"א ע"ש. ומה שנראה לי בכוונת הראב"ד לפענ"ד הוא כך דדוקא לענין איסור ב"א הוא דכתב הראב"ד דכל דבא עליו מתחלה כשנעשה ב"מ אותו איסור זה קדים ולא שייך איסור ב"א אבל ענין איסור מוסיף וכולל זה חל אף שנתחייב מקודם דכל מוסיף וכולל הוא אף שאותו איסור חל תחלה מכל מקום חל אח"כ איסור מוסיף וכולל. ובזה לפענ"ד יתיישב כל קושיות של הקדמונים. ומה שהקשה מעלתו על הראב"ד מהא דאמרו בחולין דף ק' יצא זה שאין איסורו אלא משום טמא וקשה להראב"ד הא חלו בב"א כשנעשה ב"מ לפענ"ד ל"ק דאיסור ב"א הוא כשחל על זה האיסור עוד איסור ב"א והראב"ד ל"ק רק להיפך דגם כשחלו בב"א כל שזה איסור קדים כשנעשה ב"מ לא חל כאחת מקרי אבל להיפוך כשכעת לא חל בב"א אף שבשעה שנעשה בר מצוה חל כאחת לא מקרי איסור ב"א וז"פ וברור. ומה שהקשה בהא דאמרו בסנהדרין דף פ"א ולדון נמי בא"א דהוה מוסיף ומשני אטו בתרי קטלי קטלית ליה והקשה דמשמע דאם היו קטלינן ליה בתרי קטלי הוה קטלינן ליה משום א"א והא התוס' כתבו דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב וה"ה בין חזקה לחזקה ושוב יקשה קושית התוס' בגיטין דף ל"ג ניחוש שמא שלח לה גט ובטל ליה ומה שתירצו דאזלינן בתר רובא וחזקה לא שייך בזה. הנה לפענ"ד לא קשה דכל הטעם דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא לפענ"ד יצא להתוס' מהך דאמרו דאף דאיסור א"א חמור דמקרי מוסיף מכל מקום בתרי קטלי לא קטלינן וה"ה דלענין רובא לא אזלינן בתר זה וא"כ לק"מ קושיתו דכל דנימא דקטלינן ליה בחד מיתה גם בין מיתה למיתה אזלינן בתר רובא וחזקה. ומה שהקשה על דברת הריטב"א בקידושין דף ע"ז דאיסור יוה"כ קדים דבחתיכה שיש בה ככותבת נאסר משום יוה"כ אף דנבלה בכזית וע"ז הקשה מהא דאמרו בשבועות דף כ"ז שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכל חייב שתים והקשה הא השבועה קאי על החתיכה וכן באמר עשר ותשע לא ידעתי מה דמיון זה דכל שאמר שלא אוכלנה לא רצה לאסור על עצמו רק כל החתיכה כולה בשלימותה וכ"ש כשאמר עשר ומה ענינו לאיסור יוה"כ דהוא מחמת עצמו וכל החתיכה כולה מצטרף לככותבת ואי אפשר לומר עד כזית לא חל איסור יוה"כ דהא האיסור חל על כל חטה וחטה וז"ב כשמש:

והנה בהא דאמרו בכריתות דף י"ג י"ד אם היתה שבת והוציאו בפיו ואמרו שם ש"מ עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ודחי לעולם דיש עירוב והוצאה ליוה"כ והכי קתני אף אם היה שבת ויוה"כ דחייב שתים וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם והרע"ב בפירוש המשנה שם והטעם דשבת ויוה"כ חל בבת אחת דבשעה שקדש היום יוה"כ חל קדושת שבת ע"ש. ובלמדי זאת ביום ד' כ"ה למב"י שנת תרכ"ג ק"ל אם נימא דתוספת יוה"כ דאורייתא ותוספת שבת אינו דאורייתא א"כ חל יוה"כ קודם ואיך הוה בב"א ויגעתי ומצאתי בטעם המלך הלכות גניבה פ"ה בסופו הרגיש בזה ע"ש. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בהא דרצה לומר דאין עירוב והוצאה ליוה"כ ומ"ט יש בדבר. לכאורה רציתי לומר משום דכתיב אל תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ודייקינן שבת אין יוה"כ לא כעין דאמרו לענין יו"ט ביצה דף י"ב. אך באמת יוה"כ מקרי שבת שבתון והוה כשבת וצ"ל דס"ל כיון דהוצאה מלאכה גרועה היא א"כ דוקא בשבת דאיסור חמור במיתת ב"ד הוא דאסור ולא ביוה"כ דקיל דהוא רק בכרת וכעין שנסתפק בשאגת אריה לענין הבערה ביוה"כ למ"ד הבערה ללאו יצאת וכן לענין חילוק מלאכות שנסתפק בשעה"מ הלכות שמיטה ויובל פ"א ע"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דאף דלא קי"ל כרפרם וגם ביוה"כ עירוב והוצאה משום דכיון דהתורה קראה שבת שבתון הוה כשבת ובכלל איסורי שבת ובזה באמת יש לומר גם לענין הבערה וחילוק מלאכות דהוא בכלל שבת ולפ"ז נראה לי ברור דבתוספת יוה"כ לא שייך איסור הוצאה דכיון דכל עיקר איסור הוצאה הוא משום דהוא בכלל איסורי שבת וגם יוה"כ נקרא שבת א"כ איך אפשר שהטפל יהיה חמור מן העיקר אם נימא דשבת ל"מ לחול על יוה"כ א"כ שוב מהראוי להתיר הוצאה ביוה"כ שהרי רק משום קדושת שבת נאסר הוצאה וכל דלא חל איסור שבת שוב איסור הוצאה ביוה"כ לא שייך ומכ"ש שבתוספת יו"כ לא שייך זאת דאיך אפשר שבשבת עצמו כשחל ביוה"כ לא יחול איסור הוצאה ובתוספות יחול וגם איך אפשר שביוה"כ כשחל בחול יאסר וביוה"כ שחל בשבת לא יאסר דאיסור שבת לא מצי לחול. ובזה מיושב הא דאמרו אם היה שבת ויוה"כ והקשה שם בטעם המלך דמה קמ"ל ולפמ"ש טובא קמ"ל דה"א דלא יחול כלל שבת על יוה"כ וקמ"ל דבתוספת יוה"כ לא חל כלל הוצאה ושפיר נאסר הוצאה ביוה"כ עצמו כשחל בשבת ודו"ק:

והנה בדברי השאגת אריה הנ"ל שרצה לישב קושית התוס' דמוכח דלר"ש לית ליה איסור מוסיף דיוה"כ הו"ל מוסיף דנאסר שלא כדרך הנאה משא"כ נבלה וכבר כתבתי בזה וכעת מצאתי במשניות דפוס ברלין הנדפס עם חידושי תוס' רע"ק ובכריתות פ"ה משנה ח' נדפס שם בשם הגאון מוה' בינום איגר ז"ל לדחות דברי השאגת אריה הנ"ל דלר"ש דס"ל כל שהו למכות גם שלא כדרך הנאה חייב כמ"ש מהרש"ל בשבועות בתוס' דף כ"ג ד"ה דמוקי א"כ גם בנבלה חייב אף שלא כדרך הנאה ולא הוה יוה"כ מוסיף. ולפענ"ד נראה דבאמת צ"ב מה ענין שלא כדרך הנאה לכ"ש ניהו דכ"ש חייב אבל שלא כדרך הנאה פטור וכמ"ש המהרש"א שם והביא ראיה דהרי ר"י ס"ל ח"ש אסור מן התורה ושלא כדרך הנאה מותר מן התורה ע"ש. אמנם נראה ביאור הדבר ע"פ מ"ש בתשובה לענין נו"ט לפגם דשיטת התוס' דכל דבמין במינו במשהו אף נו"ט לפגם אסור. וכתבתי דלפענ"ד דוקא במשהו שאינו נרגש הטעם אז אסור אף לפגם דהרי אינו נרגש הטעם מה שהוא לפגם אבל במה שיותר ממשהו והוא לפגם מותר דהרי נרגש הטעם לפגם והארכתי בזה לישב הרבה קושיות שהקשה השעה"מ הלכות חמץ על שיטה זו. וכמו כן אני אומר לענין שלא כדרך הנאה דלר"ש דכ"ש חייב א"כ מה בכך שהוא שלא כדרך הנאה הא בכ"ש אין בו מורגש הנאה דהנאה אינו רק באכילה כזית נרגש ההנאה אבל בכ"ש אינו נרגש הנאה לכך גם שלא כדרך הנאה חייב דגם דרך הנאה אין בכ"ש הנאה. ובזה ממילא אין ראיה מר"י דלר"י דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי א"כ כשיצטרף לזית שוב יהיה בו הנאה וכשהוא שלא כדרך הנאה אז יהיה נרגש שהיא שלא כדרך הנאה לכך מותר אבל לר"ש דמחייב בכ"ש מטעם דחזינן דאחשביה מדאכלו וכמ"ש הריטב"א במכות דף י"ז א"כ אדרבא כל שהיה כ"ש ושלכדה"נ ואפ"ה אכל וע"כ דאחשביה דאל"כ למה אכלו ולכך חייב וז"ב. ולפ"ז שפיר הוה יוה"כ איסור מוסיף דהרי יוה"כ היא בככותבת שהוא יותר מזית וא"כ מה שאכל כזית נבילה בשלא כדרך הנאה ודאי פטור לר"ש דשם נרגש הטעם דשלא כדרך הנאה ולא שייך אחשביה דהרי אוכל שיעור אכילה בכזית וכל שהוא שלכדה"נ שפיר פטור וביוה"כ חייב אף שלא כדרך הנאה ושפיר הוה מוסיף וז"ב כשמש. ובזה מיושב מה שהקשה עוד דלפמ"ש התוס' בחולין דף ק"א דאיסור הנאה לא מקרי מוסיף דלענין אכילה לא נוסף כלום ה"ה לענין שלכדה"נ ל"ש מוסיף דכפי מה שאוכלו כדרך הנאה לא נתוסף כלום ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לר"ש בכ"ש ג"כ לא הוה כדרך הנאה ואפ"ה חייב א"כ שפיר נקרא שלא כדרך הנאה מוסיף דעד זית שאוכל הוה שלא כדרך הנאה ודו"ק. ומ"ש שם לתמוה דאם נימא דמוסיף הוה משום שלא כדרך הנאה קשה בהא דאמרו שם תדע שכן הוא דהא רבי ס"ל וכו' ובקדשים שמעינן ליה דחל והיינו משום דמועל ומה קושיא הא במעילה חייב אף שלא כדרך הנאה והוה מוסיף וע"כ דשלא כדרך הנאה אינו מוסיף ולפענ"ד ל"ק דעכ"פ בכדה"נ אינו מוסיף וכמ"ש התוס' לענין הנאה דלא מקרי מוסיף וכמ"ש הוא בעצמו ושאני לר"ש דמחייב אף בכ"ש וזה הוה שלא כדרך הנאה וכמ"ש ודו"ק ועיין מלמ"ל פ"ה משבועות מ"ש בדברי מהרש"ל הנ"ל ומ"ש כאן נכון. ובגוף קושית שאגת אריה הנ"ל מהך דיש אוכל אכילה אחת הנה לפמ"ש המהרש"א בקידושין דף נ"ו דבפיגול ונותר פקע איסור קדשים ועפנ"י שם ובמקנה ובמקום אחר הארכתי יש לפלפל שם ואכ"מ מיהו דברי המהרש"א מוכרחין משם דשם אמרו דאיסור מוקדשין חל על חלב והרי שם נעשה נותר ופקע המוקדשין וכבר כתבתי במ"א בזה וא"י מקומו כעת. אמנם מה שנראה לי בכונת. המהרש"א דלא שייך איסור קודש דכל איסור קדש היא משום דהוא לגבוה וכל שנתותר פקע איסור קודש אבל באמת אסור משום נותר ומשום שהיה קודש מעיקרא אבל משום איסור קודש לבד לא שייך דהא כעת אינו קדש רק דאסור משום שע"י הנותר נפקע איסור קדש וזה גופא האיסור וצ"ע בזה:

והנה בהא דאמר תדע שכן הוא והביא מהך דכל חלב לד' והא"מ בח"ב בשו"ת הנספחות סי' י"ד הקשה דהא קדשים הוה איסור חפצא וחייל על איסור גברא וכ"כ בחבורי יד שאול סי' רט"ו ליישב. וכעת אני תמה בגוף הלשון שם דאמרו דהא איסור מעילה קל היא מיתה ואיסור קדשים הוא איסור חמור כרת ואתי איסור מיתה וחל על איסור כרת דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אמורי קדשים קלים למיתה וקאתי איסור מעילה מיתה וחל על חלב דהוא בכרת והנה בתחלה נקט דחל מעילה על קדשים ובזה ל"ק קושית הא"מ דאדרבא איסור קדשים הוה איסור חפצא ונדר על נדר חל ואח"כ נקט מעילה דחל על חלב ושם שפיר קשה דהא מעילה הוא איסור חפצא וצ"ע למה שינה הש"ס בלשון ואדרבא ממה דחל על חלב אין ראיה דהא הוה איסור חפצא וממה דחל על קדשים יש ראיה גמורה. עוד קשה לי לפי מה דאמרו בפסחים דף ל"ג ממאי דרבי ס"ל כרבנן דלמא כאבא שאול ס"ל דמעילה בשו"פ אף שאין בו כזית א"כ שפיר חל מעילה על חלב דחלב בכזית ומעילה בשו"פ אף שאין בו כזית ואיסור מעילה קדים חייל כמ"ש הריטב"א הנ"ל בשם י"א וצ"ל כמ"ש הריטב"א לדחות דאין אנו דנין על האוכל רק על החתיכה וא"כ איסור חלב קדים וצ"ע. עוד ק"ל דהא איסור מעילה יכול להיות שימשח עורות ויהנה וכדומה ואיסור חלב אינו רק באכילה וא"כ שפיר מצי חייל. מיהו יש לומר דא"כ א"צ קרא לרבות דלמה לא יהיה אסור במעילה והא לא שייך איסור חלב כלל בנהנה וע"כ דמיירי באכל ושפיר חל מקרא וע"כ דמוקדשין חל. מיהו אכתי קשה דהא באמת הקרא דאשר לד' אינו מיותר כמ"ש התוס' ד"ה אשר לד' וא"כ באמת קשה מנ"ל לרבי דחל על אימורין בכה"ג דאכל דלמא קאי בנהנה וצע"ג. וגם בגוף הש"ס קשה דמה אולמא דמייתי מרבי ואדרבא לרבי דס"ל דחל איסור על איסור בחמור עכ"פ יש לומר דמוקדשין הוה איסור חמור אבל לר"ש דלית ליה איסור חל על איסור כלל א"כ יש לומר דגם במוקדשין לא חל וכעת צ"ע בכל מ"ש. שוב נתישבתי בדבר דלפי מה דקיי"ל דאין נדר חל על נדר א"כ כיון באמורין יש תרי איסורין קדשים וחלב וכיון דאין חל על איסור עולין א"כ בטל נמ' גבי חלב דהא א"י לחול על איסור קדשים וכיון דשניהם הם ביחד מגו דבטל לגבי קדשים בטל נמי לגבי איסור חלב ולכך איצטריך קרא דאשר לד' ומיושב קושית א"מ וגם מה שהקשיתי על שינוי הלשון ולפמ"ש עיקר הראיה מזה דהא יש שני איסורים ואין נדר חל על נדר ה"ה איסור חלב נמי לא חל. והנה במה דאמרו דבמוקדשין חל לר"ש איסור על איסור לכאורה הא איסור טומאה כולל שאר חתיכות ג"כ וא"כ יש ראיה ג"כ על איסור כולל ג"כ דבמוקדשין חל והש"ס לא קאמר רק על מוסיף וצ"ל כיון דמרבה מקרא דאמורין מיירי שאינו אוכל רק האמורים לבד ובזה לא שייך כולל. ובזה יש לומר דלכך מביא ראיה מרבי דזה יותר אלים דשם לא מיירי מטומאה ואפ"ה חל וצ"ע בזה ועיין בתוס' בחולין דף ל"ז ד"ה השתא ושם אזלו התוס' בשטתם שכתבו בביצה דף כ"ה ובשבועות דף כ"ד ובחולין דף כ' דמחמת אבמה"ח אין מחזיקין מאיסור לאיסור רק משום אינו זבוח ע"ש ועיין שב שמעתא שמעתא ה' פ"ב ע"ש שלא הזכיר מדברי תוס' אלו: והנה בשנת תרכ"ו ד' אמור ל"ב למב"י אז הוא היא"צ של הגאון הנוב"י ואז למדתי חולין ובהגיעי לדף ל"ז אמרתי לעיין במ"ש הנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ו שיש להסתפק אם נבלה שנתנבלה ביוה"כ אם חל על איסור יוה"כ וכתב דמטעם שנבלה מטמא לא מקרי לא מוסיף ולא כולל דאין ענין טומאה לאיסור רק מטעם דכשם שחל איסור נבלה על איסור שאינו זבוח חל ג"כ על איסור יוה"כ ע"ש שכתב שלא מצא גלוי לזה. והנה גוף הסברא כשם שחל לענין איסור שאינו זבוח חל גם כן על איסור יוה"כ זה לכאורה אינו מבואר. אבל לפענ"ד יצא לו מהא דקאמרו בשבועות דף כ"ד ע"ב למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים מגו דחייל אענבים חל נמי אתאנים. הנה ראינו סברא זו דהוה כולל ע"י המגו גם כאן ע"י המגו דחל נבלה על איסור שאינו זבוח חל נמי על איסור יוה"כ. איברא דשם חל על ענבים דענבים הם היתר ומגו דחל על ענבים חל על תאנים אבל כאן על אינו זבוח באמת היא איסור ואפ"ה חל מגזירת הכתוב ולומר דיהיה לו עוד כח לחול על יוה"כ זה לא מצינו. אמנם מכל מקום יש לומר כיון דגלתה התורה לענין אינו זבוח דחל יגרור גם על איסור יוה"כ והוה כולל דמה נ"מ כל שמצי לחול על איסור אחד חל נמי בכולל על איסור יוה"כ זה סברת הספק של הגאון. ובזה גלותי מעל רבינו הנוב"י ז"ל מ"ש בטעם המלך פי"ז ממ"א דרבינו נעלם ממנו דברי התוס' פסחים דף ל"ו ורש"י ותוס' בשבועות דף כ"ד ובריטב"א קידושין דף ע"ז דכלם חקרו אי הך דנבילה ביוה"כ מיירי שנתנבלה קודם יוה"כ או ביוה"כ והרי לרבינו הנו"ב בנתנבלה ביוה"כ חל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל עיקר ספיקו אי חל משום דהו"ל בכולל והרי שם קאי אליבא דר"ש דכולל בוודאי לית ליה וא"כ אף בנתנבלה ביוה"כ בודאי לא חל וז"ב כשמש. איברא דעדיין קשה דהא כולל קל על חמור ודאי לא חל נמבואר בחולין דף ק"א דכולל קל על חמור לא חל וא"כ איך אפשר שיחול נבלה על יוה"כ דנבילה אינו רק בלאו ויוה"כ הוא כרת וניהו דתימא מגו דחל על איסור שאינו זבוח היינו משום דשניהם שוין אבל מכל מקום על חמור לא מצי לחול ועיין בתוס' יבמות דף ל"ג. איברא דיש לומר לפמ"ש הנוב"י שם כיון דיוה"כ צ"ל ככותבת א"כ טבל ותרומה דשיעורם בכזית מצי לחול עכ"פ בכזית דבכזית עדן לא הוה יוה"כ רק חצי שיעור ע"ש וא"כ ה"ה לגבי נבילה יש לומר דמצי לחול נבלה על יוה"כ והיינו בכזית דלא הוה רק חצי שיעור ושוב לא הוה רק עשה ומגו דחל על אינו זבוח דלא הוה רק בעשה ה"ה דמצי לחול על יוה"כ דאינו רק עשה:

והנה בספר מי באר סי' מ"ה שם העתיק תשובת ש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל מבראד שכתב שסברת הנו"ב מבואר בתוס' בחולין דף ל"ז ע"ב שכתבו בד"ה ומה בשם רבינו גרשם שפירש דמה איסור טריפה חל על חלב אע"ג דלא שייך מגו דחל על האי חל על האי ג"כ נבלה דחל על איסור מסוכנת חייל נמי אאיסור חלב. הנה מבואר כסברת הגאון ז"ל. ולכאורה דבר גדול דיבר. ולפמ"ש אין ראיה משם דהרי לפמ"ש עיקר הסברא דאמרינן מגו דחל על מסוכנת חל נמי על חלב הוא דמשום כולל אתינן עלה וקשה הא קל על חמור לא חל וכאן לא שייך מ"ש דנבילה וחלב שוין בכזית וע"כ צ"ל דשאני חלב דהותר מכללו לגבי חיה וכדאמרו בחולין דף ק"ג ואידך אחלב הוא דחייב דהותר מכללו וכן כתבו התוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב ע"ש וא"כ שוב אין ראיה ליוה"כ ואף שכתבתי דמצי לחול על כזית דיוה"כ היא בככותבות ובאמת הריטב"א בקידושין דף ע"ז כתב שם דיש שפירשו דמש"ה לא חל איסור יוה"כ על נבלה שנבילה קדים בכזית ועדיין לא חל איסור יוה"כ עד דאיכא כותבת ודחה הריטב"א דאנן אין אנו דנין על חיוב האוכל רק על גוף האיסור איך חל וא"כ באיכא כותבת חל יוה"כ על זה ואין איסור נבילה קדים ע"ש וא"כ ה"ה לענין כזית ובכותבת אף דיש לדון דזה דוקא לענין איסור בת אחת שניהם חיילי בבת אחת ביש ככותבת אבל כולל ומוסיף אפשר דחל נבלה קודם אבל אכתי ליתא לדברי הנו"ב דהרי איסור בת אחת עכ"פ ס"ל לכ"ע וא"כ ליתא לספיקו דעכ"פ בת אחת הנה. והנה במה שהקשו התוס' בחולין שם דנימא דטריפה חל ג"כ על חלב דהא חל על איסור שאינו זבוח הקשה הגאון מוהר"ז ז"ל שם דמה ראיה דבאמת אפשר דלא חל על אינו זבוח איסור טריפה ומה דאמרו בדף ק"ג היינו דוקא למ"ד דאיסור חל על איסור אבל למ"ד דאין איסור חל על איסור לא מצי לחול וכ"כ המהרש"ל בשבועות דף כ"ד ע"ש שהאריך והניח בצ"ע ודבריו תמוהין דאה"נ דלמ"ד אין איסור חל על איסור לא חל אבל כאן הא כתוב סתם וחלב נבלה וחלב טריפה והא משכחת לה דנטרפה ע"י נקיבת הושט דאינו רק טריפה וכמ"ש הש"ך סי' ל"ג דלא הוה נקיבת הושט נבילה רק טריפה וא"כ בכה"ג חל על אינו זבוח דהרי לא משכחת לה שיהיה זבוח דהא ניקב הושט והיא טריפה וע"כ מצי לחול על איסור שאינו זבוח והש"ס והתוס' הנ"ל קאי בשאר טריפות דמשכחת לה שיהיה זבוח ומכל מקום היא טריפה אבל כאן דקרא סתמא כתיב חלב טריפה וא"כ בכה"ג שוב ע"כ חל וגם אם נימא דלאו חל אעשה וכמו שהאריך הפרמ"ג ריש הקדמתו על יו"ד בשיטת הרמב"ם דלא כתוס' א"כ איסור שאינו זבוח הוה רק לאו הבא מכלל עשה דוזבחת ואינו רק עשה ומצי לחול על אינו זבוח והש"ס קאי על איסור אבמה"ח דהוא לאו אבל לא על אינו זבוח ודו"ק ומיהו רבינו גרשם אינו משועבד לזה ולא קשה עליו ודו"ק. ובמ"ש יש ליישב מה שהקשה עוד הגאון שם דמה הקשו מטריפה דחל על אינו זבוח דהא נבילה נמי חל על אינו זבוח ולפמ"ש אתי שפיר דנבילה יש לומר דבאמת לא חל על אינו זבוח ורק לאחר מיתה דפקע אינו זבוח חל עליו נבילה אבל טריפה שפיר מצי לחול בכה"ג דלא משכחת לה זבוח וכמ"ש ודו"ק. וראיתי לחכם אחד נדפס בישועת יעקב הלכות נדרים שהאריך בענינים הללו ולפי דבריו היה לי מקום לפלפל בזה אך גוף יסודו דכל האיסורין הן איסור חפצא אינו נכון דהאיסורין הם איסור גברא כמבואר בריטב"א בחידושיו לקידושין דף נ"ד גבי הא דאמרו והתנן כאמרא נדרים ע"ש ודו"ק:

והנה בהא דאמרינן דאין איסור חל על איסור הטעם בזה נראה לפענ"ד דהנה טעם העונש הוא אם שהוא לכפרת נפשו או שאחרים ישמעו ויראו והנה כל שכבר נאסר ולא יהיה נעשה הדבר מצד האיסור הראשון שוב ל"צ שיהיה האיסור האחר חל עליו דממילא יזהרו מלעשות מצד האיסור הראשון וגם כפרת נפשו די להשי"ת ברוב רחמיו שלא יעניש בשתים ולפ"ז כל שכולל שאר דברים ובזה לא שייך שיזהרו מצד חומר האיסור הראשון שוב חל על זה ג"כ ומכ"ש באיסור מוסיף דודאי חמור העונש מצד האיסור השני ולכך בקל על חמור לא חל אף בכולל כי לא יוכל לגרור הקל על החמור רק באיסור מוסיף שחומר האיסור מוסיף ומכ"ש בבת אחת דהי מיניהו מפקת וגם לענין איסור הנאה לשיטת רש"י דהוה מוסיף ולתוס' הוה חמור ג"כ נכון דעכ"פ העונש חמור דהיינו שעבירה יש לה חומר וגם בהך מגו דחל ע"ז חל ג"כ על איסור אחר הוא ג"כ נכון דחזינן דהאיסור הלז החמירה התורה שחל על איסור זה חל ג"כ על השני ועיין נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' קכ"א ובנ"ב שם יש להאריך ולא נפניתי כעת להאריך. ובמ"ש למעלה דיוה"כ היא בככותבת ושאר איסורים בכזית יש לישב לר"ש דס"ל בכ"ש ולפענ"ד ביוה"כ מודה ר"ש דהרי תלוי ביתובי דעתא ובודאי לא מיתבא דעתיה עד בשיעור ככותבת ולפ"ז לא מצי לחול יוה"כ על נבילה דהא עד דמטי לככותבת כבר נתחייב בשביל נבילה ודו"ק:

והנה בקושית הגאון מוהר"ז ז"ל דאיך חל טריפה על אינו זבוח דהא אין איסור חל על איסור הנה באמת לפמ"ש הרמב"ן דעשה גדול מל"ת וכן נראה דעת התוס' בשבועות דף כ"ג דאין לאו חל על עשה. הנה אמת נכון הדבר דלא יוכל לחול על עשה דאינו זבוח אבל לפי מה שהאריך ביד מלאכי אות תקט"ז מש"ס ופוסקים דאין עשה גדול מל"ת ואדרבא עשה קיל שפיר יש לומר דחל על עשה דאינו זבוח. ומיהו יש לומר דעכ"פ אינו רק איסור חמור והוה כמו איסור הנאה דלדעת התוס' חולין דף ק"א לא מקרי איסור מוסיף כי אם איסור חמור ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף