שואל ומשיב/ב/ג/פה

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן פה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב הגאון הגדול צדיק תמים השלם במעלות ובמדות מ' יצחק שמשון הורוויץ נ"י מייזליס האבד"ק זאלקווא.

מכתבו הגיעני אודות השערורי' הנעשה בקהלה אחת זה איזה שנים שנפרדו החסידים מהאשכנזים ולקחו להם שו"ב אחר והשוחט שלהם נותן מעות לקצבים כדי שישחט אצלם ומזאת למדו שאר הקצבים להתריז נגד השוחטים ורוצים שהשו"ב ילוה להם מעות או במתנה כי אם לא יעשה כן ידבקו בהשו"ב של החסידים וגם קם איש אחד שלמד הלכות שחיטה והי' שו"ב בעיר אחת ולא אתדר לי' שם ושב לשם ולקח לו ג"כ קצב אחד ושוחט אצלו אף שלא נסמך מהרב אבד"ק והכלל שכל הקצבים ידם על העליונה על השוחטים ומבקשים שילוה להם מעות ואם לא ילכו אל השו"ב דחסידים. והנה יש כמה מכשולות בזה שהרי יש לו שותפות עם הקצב ואם יהי' טריפה יפסיד חלקו א"כ הוא נוגע בדבר וגם אינו שואל שאלת חכם כי הקצב לא יתרצה בזה והאריך כבודו הרבה בזה מכמה טעמים לאסור וכל דבריו דברי טעם הם וברורים כזהר הרקיע מזהירים וא"צ אריכות אמנם למען הראות לו כי ראיתי דבריו אמרתי לעיין קצת בזה. והנה לענ"ד להוסיף במה שהחמירו חז"ל על טבחא דלא סר סכינא קמא חכם לר"ה משמתין לי' ורבא אמר מעברינין לי' ומסיק הש"ס דאף אם נמצא סכינו יפה ג"כ משמתינין לי' ופירש"י משום חציפות ואפקרותא שהחציף פניו ולענ"ד הי' נראה דהנה כבר נודע מה שהקשו כל הקדמונים איך השוחט נאמן הא אין ע"א נאמן באיסורין וכאן הבהמה בחזקת איסור עומדת וכתב המרדכי בשם רבינו ברוך דנאמן משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והנה הרשב"א והרא"ה הקשו דנימא סמוך מעוטא לחזקה והו"ל פלגא. וכתבו בזה סברות אמנם לענ"ד נראה דבר חדש דהרי נודע דברי התה"ד ומהרי"ק ס' ק"ע שכתבו דחזקה דאתיא מכח סברא עדיף מרוב ולפ"ז אני אומר דכ"ש דרוב דאתי מכח סברא ודאי לא אמרינן סמוך לזה דזה הרוב הוא רוב חזק ולפ"ז רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן לפ"ד הוא רוב מכח סברא דהשוחט שבא לשחוט אם אינו יודע בעצמו שהיא מומחה בודאי לא יחציף לומר שהוא שוחט והלא כחשו יענה בפניו שיתראה לפני רב שיראה סכינו ולא ימצא יפה בודאי יהי' ניכר שקרותו וזה ברור ופשוט ומיושב קושית הרשב"א והרא"ה ולפ"ז לכך בלא סר סכינו לקמי' חכם משמתינין לי' שא"כ ל"ש רמאשמ"ה שאם אין צריך להראות לחכם שוב לא יהי' מעלת רמא"ש רוב כ"כ ועכ"פ יהי' שייך סמוך מעוטא ולכך החמירו שמשמתין אותו אף שנמצאת סכינו יפה כדי שיהי' רוב חזק ודאי ובדורות האחרונים שממנים אנשים ידועים זהירים וזריזים על השחיטה ובדיקה לכך מחלו חכמים על כבודם שהרי נודע בקהל רב שהם זהירים וזריזים ובקיאים והוי רוב מצוין רוב חזק ואמיץ ובזה נלפע"ד מה דאמר רבינא טבח דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' בפסתא דאפילו לנכרי לא מזדבן ולא נודע מה חרי האף הגדול הזה להחמיר אף לנכרי ולדעתי על דרך הפלפול דהנה בחולין דף ל"ג אמרו מזמנין ישראל על בני מעים ואין מזמנין לכותי על בני מעים מ"ט ישראל דבשחיטה תלי' מלתא וכו' נכרי דבמיתא תלי' הני כאבמה"ח דמי ורב פפא אמר מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור. וכתב הרשב"א הובא בש"ך ס' כ"ז דדוקא אם נשחט ע"י ישראל דבן שחוטה הוא אבל אם אסורה בשחיטה נתנבלה בשחיטה אסור כמ"ש התב"ש והפ"מ ולפ"ז בלא נמצאת סכינו יפה שוב אסור לישראל והוי טריפה ממילא גם לב"נ אסור בשביל הב"מ ובזה יש לישב מה שהרי"ף השמיט הך דרבינא וע' בב"י ס' ח"י משום דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כן ע"ש וע' במהרש"ל חכמת שלמה מש"כ בזה בדברי רש"י בד"ה אחשבי' תמצא ג"כ מה שהשמיטו הרי"ף והרמב"ם זאת והנה בדף י"ח אמרו שם האי טבחא דלא סר סכינו קמי' דרבא בר חיננא שמטי' ועברי' ואכרז אבשרא דטרפה הוא איקלע מר זוטרא ורב אשי לגבי אמר להו לעיינו רבנן במלתי' דתלו בי' טפלי בדקו רב אשי לסכינו ונמצא יפה ואכשרי' והנה לא נודע מאי דאמר דתלו בי' טפלי ולדעתי נראה עפ"י מש"כ רש"י בד"ה דאפילו דהיכא דנמצא סכינו יפה מכריזינין אבישרי' דטריפה משום קנסא והנה אנן קי"ל בהרבה דברים דכל דבר שהוא משום קנס לא קנסינין בנו אחריו ולפ"ז זה שבקש לעיין במלתי' דטפלי' תלוי בי' והיינו לבקש אולי ימצא סכינו יפה וכיון דאינו רק משום קנס והרי תלוי בי' טפלי ומה יעשה הבן ולכך אכשרי' רב אשי וזהו שאמרו אמר להם מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא אמר לי' שליחותי' קאעבדינין והיינו כיון שהוא בקש אם נמצא סכינו יפה ולא קנסו לבנו עכשיו שנמצא סכינו יפה שפיר אכשרי' ויש להמתיק הדברים שיוכל להיות שרבא בר חיננא חשש לעצמו שמא מתוך כעסו מחשבתו יבלבלו ולא ימצא סכינו יפה ע"כ בקש לרב אשי שהוא יעיין ושפיר עביד שליחותי' בנמצא סכינו יפה. והנה מעכ"ת הביא מ"ש בס' ח"י הטבח צריך שיקבל שכר מן הטריפות כמו מן הכשרות וסיים הרמ"א בזה לכן נהגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט ובודק לעצמו אלא אותן הממונים על הקהל והוקשה מעכ"ת מה שייכות לכן בזה וגם כבר כתב בס' י"ז שכבר נהגו למנות אנשים ידועים בקיאים על השחיטה ולענ"ד נראה דהנה הריב"ש כתב דגם הכרכשות שנטלו מהכשרות לבד אסור אמנם הב"י הביא בשם הראב"ד שהי' עושין בדרך זה שהקהל הי' נותנין להשוחטים דבר קצבה והי' נותנין להו הכרכשות בחשבון א"כ לזה כיון הרמ"א אלא אותן הממונים על הקהל והי' נותנים להם זה בחשבון שיהי' נכלל במה שנותנין להם והנה גם ע"ז פקפקו האחרונים הרבה יעיין בתב"ש ובפ"מ מ"ש בזה ומעתה בנ"ד שהשוחטים מלוין להקצב מעות כדי שירויח בשחיטה ואימת הקצבים על השוחטים ויפחדו לשאל להרב א"כ הוי נוגע גמור ע"כ בודאי מהראוי לגדור בזה ולהודיעם שאם עושין כן יש חשש שאוכלין נבילות וטריפות ואני תמה על קהלה נאה וחסודה שמחמירין שלא לאכול מסרכות וש"ח והן אוכלים ממה שיש חשש נבילות וטריפות פוק חזי עד היכן גברו השקר והניצוח שעי"ז יבואו להקל באיסורין גמורים ע"כ כל איש ואיש הירא וחרד לדבר ד' יראה לתקן המכשילות ולתקן הפרצה אלה דברי המדבר באמת ונאנח על פרצות הדור וד' ירחם על עמו ועל תורתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף