שואל ומשיב/ב/ג/מח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן מח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הגעתי בדרך למודי בח"מ סי' ע"ב במה שנחלקו רש"י ופוסקים אי משכנו שלא בשעת הלואתו אי חייב באונסין. והש"ך האריך בזה וכבר כתבתי בזה הרבה ולא ידעתי מקומו כעת. ולפענ"ד סברת רש"י כיון דמשכנו שלא בשעת הלואתו להיות בטוח על חובו אם כן נסתלק מעליו שם שומר דשומר היינו ששומר חפצו של חבירו. אבל כאן שומרו בשביל שיהיה בטוח על חובו א"כ זה לא נקרא שומר והוי כשואל כל זמן שאינו מחזיר לו חובו הוא שומרו בשביל עצמו. וכל שלא נקרא שומר ממילא חייב באונסין וע"כ לא חייבה התור' שומרים רק בפשיעה וגניבה ואבידה רק בשומר חפץ חבירו. וכבר כתבו התוס' בכתובות דף נ"ו דהתורה ירדה לסוף דעת של השומרין שרוצים להתחייב כ"א כפי דינו שומר חנם בפשיע' וש"ש בגניבה ואבידה אבל זה שומרו בשביל עצמו שרוצה להיות בטוח על חובו וז"ב. ולכך משכנו בשעת הלואתו דאז פשיטא דלא ירד לזה שיקחנו בחובו שאל"כ לא היה מלוה וא"כ מקרי שומר של חבירו וחייב כמו ש"ש. ובזה י"ל מה שהקש' הרמב"ן בהא דאמרו בגיטין דף ל"ז דמשכנו בשעת הלואתו אינו משמט ומשמע שהלוה בתחלה על המשכון ואפילו הכי קני ליה לגמרי. ולפמ"ש אתי שפיר דשם כיון שאינו יכול לגבות חובו אח"כ דשמטה משמטתו א"כ ל"מ שומר דשומרו בשביל עצמו. וזהו כעין מ"ש הש"ך כנלפענ"ד ובזה נרא' לפענ"ד דצדקו דברי המלמ"ל פ"י משכירות שהשיג על מהרי"ט צהלין שדעתו דכל משכון שבא אחר הלואה מקרי משכנו שלא בשעת הלואתו להתחייב באונסין לשיטת רש"י. וע"ז כתב המלמ"ל דזה דוקא במשכנו עפ"י ב"ד ששם מוזהר המלוה להחזיר כסות יום ביום אבל במשכון הבא ביד המלוה מרצונו בין הוא שעת הלואה או אחר הלואה אינו אלא ש"ש. ולפענ"ד נראה כהמלמ"ל ולא מטעמי' דמ"ש המלמ"ל דבמשכנו בסוף ע"י הב"ד הוא דצריך להחזיר כסות יום ביום אבל כשנותן לו ברצונו דל"ש דר"י ז"א כמ"ש הקצה"ח דמבואר ברמב"ם פ"ו ממלוה דאפי' מדעת הלוה צריך להחזיר כסות יום ביום אמנם לפמ"ש א"ש. דדוקא במשכנו עפ"י ב"ד דלקחו בתורת חוב שיהי' בידו לגבות חובו נסתלק מעליו דין שומר והרי שומרו לעצמו כמ"ש ושפיר חייב באונסין אבל כשנתנו לו הלוה ברצונו לא ירד להיות בטוח על חובו שהרי נותנו לו ברצונו ושפיר יש לו דין שומר ונעשה ש"ש וזה ברור. ובמ"ש מיושב היטב קושית הרמב"ן בהא דאמרו בב"ק דף ל"ו שתפסו ניזק לגבות ממנו ונעש' ש"ש לנזיקין והתם משכנו שלא בשעת הלואה וקא אמר דש"ש הוי ולא מחייב באונסין והש"ך נדחק בזה מאד ולפמ"ש א"ש דשם מוכרח להיות שומר שלא יזיק עוד והרי כל הנזקין נעשין שומרין זה לזה ושפיר לא נסתלק מעליו דין שומר ודו"ק וזה ברור כשמש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף