שואל ומשיב/ב/ג/מד

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן מד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הה"ג מוה' אהרן אלעזר פאשקיז אבד"ק גלאנטה נ"י.

מכתבו הגיעני יום ג' ויצא ה' כסליו שנת תרי"ז והנה אברך אותו ברכת מז"ט אשר נתקבל לאב"ד ור"מ בקהלה מפוארה. והנה ע"ד תורתו אשר שאל במה שאירע נער קטן כבן עשר נחלה ר"ל בחולי שאין בו סכנה והרופאים אמרו להשקותו כוס של עיקרים ועי"ז יתרפא מחוליו וע"ז האריך מעלתו לצדד להתיר כיון דקטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווים להפרישו ואף דאסור לספות בידים הא הרופא מאכילו והצווי אינו מקרי מאכילו כמ"ש המג"א בהלכות. אמנם לשיטת הרמב"ם דבהגיע לחינוך מצווים הב"ד להפרישו היינו דוקא אם האיסור שעובר בקטנותו לא ישאר בגדלותו שום שמץ איסור אבל כאן שעיקר האיסור בגדלותו אז שוב ל"ש דב"ד אין מצווין להפרישו דהא בגדלותו ימנע ממנו פרי בטן והאריך מעלתו בפלפול. הנה לפענ"ד ש"ס ערוך הוא בשבת דף קי"א לירוקונא תרין בשכרא ומעקר ופריך ומי שרי וכו' ולא משכח אוקומתא רק באשה ולריב"ב בזקנה ועקרה וקשה למה לא אוקמא בקטן וירויח בזה דקטן אינו מצוה על פ"ו ולסרס אותו מותר והרי לר"י ספוקי מספקא ליה אי קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וגם מ"פ לריב"ב והא יש לומר דריב"ב ס"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו וע"כ בכה"ג ב"ד מצווין להפרישו שיהיה הפסד בגדלותו וכמ"ש מעלתו. ומ"ש דשייך דאתי למסרך הנה כל שהוא לצרכו של תינוק לא שייך אתי למסרך כמ"ש הרשב"א ביבמות דף קי"ד ועיין מג"א סי' שמ"ג ס"ק ב' ומכ"ש כאן דהוא חולה ובודאי הוא לצרכו של תינוק לרפאותו גם מ"ש דצווי לא מקרי מאכילו בידים עיין מג"א סי' תרי"ו ס"ק ב' ומ"ש על הגליון דל"ק מסי' תר"מ ס"ק ב' דבסי' תר"מ מיירי לתחוב לתוך פיו חוץ לסוכה. ומ"ש לחלק בין אם הוא איסור גברא או איסור חפצא יש קצת ראיה ממ"ש המג"א סי' תרי"ו ס"ק ב' הנ"ל: אמנם לפענ"ד אי אפשר לומר כן דלפ"ז בנדר וקונמות דהקדש דהם איסור חפצא בודאי קטן אוכל נבילות מצווים להפרישו ולפ"ז תמוהים כל דברי הש"ס בנדה שם דפריך ביתומה שנדרה ובמופלא סמוך לאיש שהקדיש דקטן אוכל נבילות הוא והא בנדרים דהוא איסור חפצא כ"ע מודי דהאיסור מונח על החפץ ואסור וכל סברת מעלתו דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו הוא תלוי בפלוגתת הר"ן בנדרים והריטב"א בקידושין דף נ"ה דס"ל להריטב"א דשאר איסורים מקרי איסור גברא ע"ש ולפ"ז בנדרים דודאי איסור חפצא הן א"כ חל על החפץ וגם הקטן מהראוי להיות חייב וגם מ"ש דהר"ן ס"ל דשאר איסורין הן איסור חפצא ליתא דבשאר איסורים גם הר"ן מודה דהן איסור גברא רק בנדרים ס"ל כן. גם מ"ש דח"ש דאסור הוא גם כן בשביל זה דהחפץ נאסר ולא שייך דחציו מותר וחציו אסור דא"כ האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי. הנה אם כי כעין זה מבואר במלמ"ל פ"ד משבועות בתוך אריכות דברים וכבר כתבתי בחבורי יד שאול סברא זו דאיך שייך לומר דעד שאכל כזית היה כולו מותר ובכלות הגרגיר יהיה אסור אבל לא אתינן עלה מתורת איסור חפצא או גברא יעו"ש. אמנם מה שנראה העיקר לפענ"ד בטעם הדברים דלכך איסור סירוס ב"ד מצווים להפרישו דהנה לפענ"ד עיקר דין איסור שקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו הוא דוקא באיסור שבין אדם למקום בזה אמרינן דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו כיון דקטן אינו בר מצוה אבל במצות שבין אדם לחבירו לא מסתבר כלל שאם נראה שקטן גוזל או גונב מחברו ואנן נוכל להצילו פשיטא דמוכרחין אנו להצילו דניהו שזה אינו מצווה אבל למה יפסיד זה ואנחנו מחויבים להציל העשוק מיד עושקו. ובזה נרא' לפענ"ד מה דכפיה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה ככשורא לצלמא ופירש"י דשרף בילדותו ועיין בשו"ת מהרמ"פ ובט"ז סי' שמ"ג ס"ק ב' שהאריך בדין זה ולפענ"ד בגניבה וגזילה וכדומה בזה פשיטא שכלנו מצווים להפרישו בקטנותו מכ"ש שנוכל לכופו אח"כ לשלם לחבירו היזיקו ועיין בב"י חו"מ סי' ר"נ מחודש ב' באם הודה שגנב בקטנותו יעו"ש וראיה ברורה נראה לפענ"ד מהא דאמרו בסנהדרין דף ע"ב בקטן הרודף ניתן להצילו בנפשו וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' רוצח ה"ז וקשה הא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו וע"כ דבזה שרוצה לעשות לחבירו רעה אם בש"ד או בשאר עבירות כגון שרודף אחר עריות שרוצה לפגום את חבירו ולהחטיאו בזה פשיטא דב"ד מצווין להפרישו וכל ישראל מוזהרין עליו להציל הנרדף וגדולה מזו פירש רש"י שם דאף שרודף אחר קטן חבירו ניתן להצילו בנפשו וע"כ דמשום נפשו של זה הקטן מחויבים להצילו וא"כ כאן בסירוס דמפסיד איברי הזרע ומשחית ישוב העולם דלא לתהו בראה לשבת יצרה פשיטא דהב"ד מצווין להפרישו ומכ"ש האב ולפע"ד אף באם היה חולה שיש בו סכנה אסור לרפאותו בזה דאף פ"נ כל שיש השחתת העולם אסור וגדולה מזו מצינו בשיטה מקובצת בבא קמא דף פ' במעשה דחסיד שהיה יונק מבהמה דקה שכתב דכל שיש הפסד קצת להעולם אסור לעשות אף בפ"נ והארכתי בזה וה"ה כאן ודע דאע"ג דלרש"י מצוה אשה על השחתת זרע כמ"ש התוס' ביבמות דף י"א ובנדה דף י"ג מכל מקום לא שייך בהו סירוס ורק על השחתת זרע של הבעל היא מצווה שלא להשחיתו ודו"ק ועיין מ"ש הר"ן בפרק תולין ולא שייך אתי למסרך בדבר שאין קבוע בכל שתא ושתא וה"ה כאן ועיין שו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ס"א וס"ב שפלפל הרבה בדיני קטן אוכל נבילות יעו"ש ועיין מ"א סי' רס"ט. והנה במ"ש דלא שייך אתי למסרך כיון דהוא לצרכו של תינוק נתישבתי בזה דזה אינו דודאי לא מתירין לצרכו של תינוק איסור תורה רק איסור דרבנן כל שהוא לצרכו של תינוק שרי כמו שנראה מדברי הרשב"א והר"ן פ' תולין גבי כשותא בכרמא ובריש פרק מי שהחשיך. איברא דביוה"כ אנו מאכילין לקטן וגזרו על ב"ש שיאכילו בשתי ידים אף דהוא איסור תורה וצריך לומר דיש חילוק בין איסור בעצם ובין איסור דיוה"כ דרק הזמן של יום הזה גרם וכ"כ המג"א סי' רס"ט אבל שאר איסור תורה אסור לספות בידים בודאי ובאיסור דרבנן לשיטת הרשב"א מותר ואף לשאר הפוסקים כל שהוא לצרכו של תינוק שרי וז"ב. גם מ"ש למעלה דזה לא נקרא ספי בידים גם בזה אני חוזר דגם מה שמצוה לעכו"ם אקרי ספי בידים ועכ"פ זה נראה לפענ"ד דמה שאסור לספות בידים הוא מצד דלמא אתי למסרך ולפ"ז בדבר שלא שכיח בכל שנה אפשר היה להתיר לשיטת הר"ן אבל גם זה אינו ברור וחלילה להקל בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף