שואל ומשיב/ב/ג/מ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן מ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הה"ג החריף מוהר"י שמעלקיש נ"י אבד"ק בערזאן יום ה' שמות ט"ז טבת שנת תבר"ך.

הגיעני מכתבו מגלה עפ"ה והנה אף כי אני עמוס הטרדות בכ"ז מפני העגונה ושקדו חכמים על תקנת עגונות ע"כ אמרתי לכתוב בקצרה במה שאשה בשמה ריינע מק"ק ברעזאן נסע בעלה זה כמה והיה מלמד בכפר הארמיזע סמוך לק"ק דילהאר במדינות מאלדווע ושמו זלמן ובא עדות משם שנטבע בנהר פריט והנה הראשון היה תלמידו של ר' זלמן שהעיד בזה"ל שהאיש זלמן שהיה מלמד שלו הלך לנהר פריט עם עוד אחד מהבחורים ונטבעו שניהם והגיד שמו ושם אביו והוא כהן והוא מבראד ויש לו אשה בברעזאן ואח בגלאטץ. והנה מעלתו העיר דלא העיד ששהה עד שתצא נפשו בזה אפילו אם נשאת תצא ויפה כתב בזה. והנה מ"ש בדברי הריב"ש שכתב דיש שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א ועדיף מרובא וע"ז הקשה מעירובין מהא דאמרו שם דף ל"ו הכא תרי חזקות והרי שם ר"מ מטהר ברה"ר דוקא כמבואר בתוספתא והרי רובא מועיל אף ברה"י לפענ"ד לא קשה דברה"י הוה כודאי ולכך ל"מ ב' חזקות דסוף סוף הוה רק ספק אבל ודאי לא הוה אבל רוב מועיל. והטעם נראה דאף דרוב ג"כ לא הוה רק ספק ביארתי בתשובה דכל דיש רוב נגדו עכ"פ ודאי לא הוה וכעין מ"ש התוס' בריש פרק שני נזירים אבל חזקה אינו ענין ברור ורק דרגלים לדבר וכמ"ש הרמב"ם בנזיר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית ע"ש א"כ אינו ודאי וז"ב ופשוט והפ"י לא הביא מזה רק דשתי חזקות הן יותר מרוב אבל לא שיועיל ברה"י ודו"ק. ומה שהקשה מיבמות דף ק"ט דמוקי המשנה כר"מ והרי שם יש שני חזקות חזקת היתר ליבם וחזקת הגוף של הצרה דלא ילדה הצרה ואפ"ה רוב נשים מתעברות דוחה החזקות והחמיר בקושיא זו. לא ידעתי מהו שח דחזקת הגוף של הצרה לא הוה חזקה כלל והרי החזקה עשוייה להשתנות דכל שיש לה בעל הרוב נשים מתעברות ויולדות ומה חזקת הגוף יש כאן וכל אשה כשתנשא יש לה רוב שמתעברות ומולידות ואתרע לה חזקת הגוף. גם לא ידעתי מה שייך כאן חזקת הגוף ומה גריעותא בגוף זה שלא תלד. והנה מעלתו מביא דברי המהרי"ט בראשונות סי' מ"ח ובשניות סי' ל"א שכתב דמה שכתב בשו"ת המיוחסות ובריב"ש סי' שע"ט דאף דבמים שאין להם סוף אם ניסת לא תצא אבל זה דוקא אם מעיד שטבע ושהה עד שתצא נפשו אבל באינו מעיד כן אף אם נשאת תצא וזה הוה בספינה שנשברה והנך שלשה של ר"א בן פרטא וע"ז כתב המהרי"ט דא"צ שיעיד המעיד בפירוש כן ומסתמא כשמעיד הוא בודאי שהה עד שתצא נפשו והביא ראיה מהך דאמר מאן איכא בי חסא שכיב חסא והוא לא הזכיר רק דטבע בלבד. והנה ראייתו נכונה ואני מוסיף דאם היה צריך שיעיד ששהה עד שתצא נפשו שוב לא היה גוי נאמן בזה דלא מקרי מסיח לפי תומו וכעין שכתב מהר"נ איברא לענין אם הגוי מסל"ת שהכירו בטביעת עין דזה לא חשיב מסל"ת כיון שהיה מדקדק בט"ע ע"ש ובח"מ ס"נ בהג"ה ובב"ש ומכ"ש כאן דצריך לדקדק ולשהות עד שתצא נפשו. ועוד אני תמה דהרי ביבמות דף כ"א אמרו מעשה בספינה שנשברה ואמרו דהוה מים שאין להם סוף ואם איתא היה להם לאשמועינן דזה עוד גרע ואף אם נשאת תצא וע"כ דגם זה דינו כמים שאל"ס ואם נשאת לא תצא מיהו בזה באמת צ"ע דספינה שנשברה ודאי מהראוי שיהיה צריך לראות עד שתצא נפשו וצ"ע בזה ועכ"פ נראה לי ברור דאף אם נימא דלא כהמהרי"ט מכל מקום בכה"ג ודאי אינו רק חשש דרבנן ובודאי מה"ת יצאת מחזקת אשת איש. ומה שרצה לחדש דבע"א אינו מעיד רק שנטבע ובזה אינו מוציא עדן מחזקת אשת איש דהרי יש לומר דגלי השפילוהו וא"כ אינו מוציא עוד מחזקה ונאמן ע"א בודאי ואם נמצא אח"כ אחד ולשיטת המבי"ט אמרינן היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא וא"כ ממילא נאמן עד אחד דבעת שהעיד שנטבע עוד לא הוציא מחזקה והוה רוב שכבר הוחזק לפענ"ד בכה"ג ודאי ל"מ עפ"י דברת הט"ז שחידש דלכך חיישינן שמא שקרו משום דדיבורא מקרי ואמרו מעשה לא עבדי. ולפמ"ש התוס' בדיבור דאתי לידי מעשה לא מקרי דיבור גרידא. ולפ"ז כל דסמכינן ע"י דיוקא דילה לא הוה רק דיבור גרידא. ולפ"ז כאן דבעת שהעיד לא היה רק דיבור בעלמא דלא העיד רק שנטבע א"כ אדרבא בכה"ג ודאי לא מהימן עד אחד וז"ב כשמש והרבה הארכתי בדברי הט"ז הנ"ל ואכ"מ וע"כ יש לצדד להיתר כמ"ש מעלתו ואף ששאר העדים לא העידו על שמו ושם אביו מכל מקום כיון שהעידו על אותו איש שהי' מלמד בכפר הנ"ל ואם יתברר שם שלא היה רק אותו האיש שמכירין אותו בשמו ושם אביו ושם עירו פשיטא שעליו מעידין וא"כ יש לצרף סימנים בגופו וסימנים בכליו כמ"ש מעלתו ואני מוסיף דבגביית העדות העיד הבחור אברהם יוסף התלמוד הנ"ל שהמלמד הלך עם עוד בחור אחד משם ונטבעו שניהם ובכל הגב"ע לא מוזכר מהבחור לפי שלטנין ההיתר אין נ"מ מזה וא"כ עכ"פ זה נתברר שבחור אחר לא היה רק זה שהלך עם המלמד הנ"ל וע"ז בודאי נאמן הבחור הנ"ל וא"כ אותו אנו מבקשים שעכ"פ נתברר שעל אותו המלמד אנו דנין וז"ב ודו"ק:

והנה ביום ב' בא הגיעני מכתב מהרב הנ"ל לחזק דבריו דמ"ש דל"ש חזקה שלא ילדה ע"ז השיב דמבואר בתוס' בכורות דף כ' ד"ה ור"י דשייך חזקה שלא ילדה וד"ה מחוורתא. והנה במחכ"ת לא שמא מתיא דבהמשך זמן עבורה שיש מקום לומר שמא לא ילדה עדן או בזמן מועט די"ל שלא נתעברה עדן שייך זאת אבל לא שהאשה בחזקת שלא תתעבר ושלא תלד וזה פשוט וברור. וגם פה כתב מעלתו דהוה חזקה העשויה להשתנות ומ"ש מתוס' ב"מ דף ק' באמת ידעתי גם ידעתי מזה בעת כתבי דבזה נסתבך מעלתו אבל שם בהמשך זמן עבורה ל"ש כלל שעשויה להשתנות דניהו דעתידה שתלד אבל לא נודע הזמן ובהמשך זמן עבירה אין עשוי להשתנות וז"ב ופשוט. ומה שתמה על המהרי"ט בראשונות סי' מ"א שכתב ג"כ דבנדה לא שייך חזקה דעלולה לראות ומה דלא מטמאין מע"ל למפרע לאו משום דמוקמינן אחזקה רק דלא מטמאין למפרע דלא גמרינן מסוטה על למפרע וע"ז תמה מעלתו דהתוס' כתבו בהדיא דמוקמינן אחזקתה יעיין מעלתו במהרי"ט סי' נ"א שם הקשו לו כן וישוב דבריו. ובזה יתישב גם מה שהקשה מעלתו מנדה דף ל"ט גבי ימי זיבה דלא מטמאין למפרע יעו"ש ויעיין מעלתו בפ"י בק"א בקידושין אות צ"ז שכתב גם כן דדברי התוס' ביבמות דף ס"ט הוא מטעם דהוה חזקה העשויה להשתנות ומחלק בין חזקה העשויה להשתנות בודאי ובין ספק יעו"ש ודו"ק ובגליון כתבתי דכבר קדמו המהרי"ט הנ"ל ומה שהביא מעלתו מדברי התוס' ביבמות דף ל"ז הנה דברי התוס' צריכין ביאור כמו שעמד מעלתו ואני בתשובה כתבתי לחלק כעין מ"ש הרמב"ם דחזקתה של זו לא מועיל לגבי חברתה וכבר עמד הנוב"י על זה סי' וא"ו חלק יו"ד מהד"ק ואמרתי דהיכא דצריכין לדון על שניהם פשיטא דשייך חזקה של זו לזה אבל שם גבי קרובות א"צ לדון דאולי מתו וכדומה לכך ל"ש חזקת קרובות. ובזה מתפרשים דברי התוס' דחזקת צרתה ל"מ לזו והארכתי בזה וישבתי בזה הרבה קושיות ואכ"מ ודו"ק. וכעת ראיתי דגם מעלתו העיר בזה. ומ"ש מעלתו דראייתם מתוס' בכורות דף כ"ג ד"ה נבלה וכן מהרשב"א אינו רק לענין רובא דאיתא קמן הנה אמת נכון הדבר וגם הפ"י בק"א בכתובות פ"ק אות מ"ו הקשה על הפר"ח מתשעה צפרדעים ושרץ אחד דטהור ברה"י וגם שם לא הוה רק רובא דאיתא קמן אבל לפמ"ש אין חילוק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן דהא סוף סוף איכא רוב נגדו וא"א לטמא בודאי וכמ"ש ודו"ק ומ"ש מעלתו ראיה מצלוחית שהניחה מכוסה דשם מצרפין טהור לשרצים והו"ל רובא הנה זה אינו ראיה וכמ"ש מעלתו בעצמו וזה הוה כעין ס"ס דהיינו שני צדדים להתיר מ"ש לתמוה על הנוב"י הדברים ברורים דשם השני ספיקות האחרות המה בתערובות וכאן הס"ס כלם הם בחזקת חי של וז"ב:

והנה מ"ש מעלתו דיש לומר דדוקא ברובא דאיתא קמן הוא דמטהר ברה"י ולא ברובא דליתא קמן וכבר כתבתי בזה דאין נ"מ אמנם באמת כיון דס"ס ל"מ ברה"י והרי ס"ס הוה כמו רובא דאיתא קמן דיש שלשה צדדים לפנינו וכמ"ש בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח סי' וא"ו אות זיין וא"כ כיון דרובא דאיתא קמן מועיל א"כ חזינן דרובא אלים א"כ שוב אין נ"מ גם ברובא דליתא קמן נמי ודו"ק. ובמ"ש בתשובתי הראשונה דע"א שמעיד שנטבע לא מהימן דדיבורא מקרי ואמר וא"כ לא הוה ע"א שכבר הוחזק. כעת נראה בפשיטות דכיון דבעת עדותו לא הועיל כלום בעדותו דכל נאמנותו הוא רק בשביל שאינו מוציא מחזקתו א"כ שוב לא שייך איסור בע"א הוחזק דדוקא כשאמר חלב עכ"פ אסרינן ע"פ לאכול והיה מועיל עדותו משא"כ בזה דלא הוחזק ולא הועיל בעדותו זולת כשיהיה אח"כ נטבע אחד ומכירו ע"פ סימן וא"כ בא מתחלה להתיר וזה לא מועיל ודו"ק. ולדבר הזה העירני אחד מהלומדים ויפה אמר: והנה ער"ח שבט שנת תברך הגיעני מכתב מבחיר משכיל ושמו ליפא גארטין נ"י מברעזאן וראה מה שהקשיתי דאיך מועיל הרוב ברה"י הא התורה עשתה ספק כודאי וכתבתי דעכ"פ ודאי לא הוה דיש רוב כנגדו וע"ז הקשה דא"כ איך טמא ברה"י אפילו בהרבה ספיקות הא ספק ספיקא מועיל אף בממון ועדיף מרוב ואפ"ה ל"מ ברה"י. והנה באמת כבר ביארתי זאת בחבורי כת"י על יו"ד סי' שע"ג דכל הטעם דס"ס מועיל ועדיף מרוב הוא משום דספק הראשון עשהו לפלגא וא"כ הספק השני ומכ"ש השלישי נעשה עי"ז רוב או עדיף מרוב וכאן דבטומאת עשה הכתוב כודאי א"כ ע"י ספק הראשון נעשה כודאי ומה מועיל כל ספיקות שאתה מרבה הא גם הספק השני נעשה ודאי וכן השלישי אבל כשיש רוב נגדו אי אפשר להיות כודאי וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד לדחות דברי הש"ש שמעתא וא"ו פכ"ג שדעתו דע"א נאמן ברה"י אם אומר שיודע בבירור שלא נטמא. ולפמ"ש אתי שפיר כי א"א לומר כן דהא התורה עשה ספק כודאי וא"כ עדא' אינו נאמן בדבר שהוא ודאי שאינו כן והרי הר"ן כתב דוקא מברר המיעוט נגד הרוב מועיל ע"א ולא לומר שהוא ודאי ודאי לא נאמן ע"א וז"ב:

והנה צריך לברר מה שהביא הש"ש שם ראיות דע"א נאמן נגד הספק ברה"י מהא דאמרו ריש חולין ואלא על טמא במוקדשין בברי לי סגי והרי התוס' שם כתבו דמיירי בבמה דבעזרה הו"ל ספק טומאה ברה"ר ע"ש וא"כ קשה איך סגי בברי שלו והא הו"ל ספק טומאה ברה"י וע"כ דנאמן נגד ספק ברה"י ולפענ"ד נראה דאין ראיה משם דלפמ"ש הרשב"א בקידושין פ' האומר ובמהרש"א ביבמות דף פ"ח והפ"י בכתובות דף כ"ב דאדם לגבי עצמו נאמן אף נגד חזקה א"כ שם דטוען בעצמו נאמן על שלו. ובלא"ה נראה לפענ"ד דכל שאומר ברי מה"ת להחזיק איסור ולומר שהיה כאן ענין טומאה דבשלמא כל שיש לפנינו ספק טומאה שייך לומר דספק הוה כודאי אבל כל שאומר ברי לי שלא נגע אין כאן ספק כלל ושאני עד אחד דכל שיש לפנינו ספק שוב אין ע"א נאמן להוציא מידי ודאי אבל כאן אין הספק כלל בעולם דהוא טוען ברי לי שלא התחיל כלל טומאה וזה עדיף מספק ביאה דר"א מטהר וכאן אף לרבנן טהור דאין התחלה לאיסור כלל. ומה שהביא מעד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא דמבואר פ"ה מטהרות דטמא ושם מיירי שנתהוה ספק טומאה מקודם דאל"כ אמאי נאמן כל דאתחזיק היתירא וא"כ טעמא דאמר העד השני נטמא אבל אם לא היה השני היה הע"א נאמן ע"ש. ולפענ"ד אינו מוכרע דבאמת מיירי שלא נתהווה טומאה מקודם רק שע"י עדותן נעשה ספק. וא"ל דא"כ היאך ע"א נאמן להוציא מחזקה ל"ק דאין אנו מאמינים לו רק שנעשה ספק עי"ז והו"ל ספק טומאה ברה"י וטמא כנלפענ"ד. והנה אם נימא דע"א נאמן נגד ספק טומאה יש ליישב בזה קושית התוס' ריש פרק שני נזירים דל"מ בספק טומאה ברה"ר א"א לומר דיהיו שניהם טמאים דהא עד א' אומר דאחד בודאי טהור וברה"י א"א לומר דשניהם טמאים דהא מעיד דאחד טהור ודו"ק. והנה במ"ש למעלה לענין חזקת הגוף שלא ילדה ואני כתבתי דלא שייך חזקה כזו ומצאתי ברמב"ן במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה שכתב כעין זה דלא שייך חזקת הגוף לענין אם אלמנה נשאת או בתולה דכל בתולה עומדת להיות נשואה יעו"ש ובפנ"י חולק ע"ז וכבר כתבתי בזה בחידושי למס' כתובות שכתבתי קצת חידושים ועכ"פ גם בזה לא שייך חזקת הגוף וכמ"ש ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף