שואל ומשיב/ב/ג/לב

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן לב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למדתי במס' גיטין דף לה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא וק"ל דהא הכתובה נתחייב כבר וניהו דהיא חשודה אבל מ"מ אינו ברור שהיא משקרת וא"כ הו"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב לשלם ואין לומר דיורש הוה ליה איני יודע אם נתחייבתי דז"א דאף דהבית מאיר סי' קע"ח חידש כן אבל לבסוף תברא לגזיזיה ע"ש והיא קושיא גדולה וצ"ל דכיון דאין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה כל שהוא חשודה על השבועה שוב אין נפרעין מנכסי היתומים. ולכאורה רציתי לומר דכיון דהחשש היא שמא תפסה צררי א"כ הוה ספק פרעון קודם הלואה אבל זה אינו דהש"ך סי' ע"ה כתב דספק פרעון קודם הלואה גם כן חייב ע"ש וע"כ כמ"ש. ובזה מיושב דברי הרמב"ן שהקשה בהא דאמרו בגיטין שם מזונות נמי לית לך מדשמואל והקשה להרמב"ם דפסק דבמזונות ג"כ צריכה לשבע ג"כ הו"ל חשודה ואמאי לא השיב על המזונות ג"כ כדהשיב על הכתובה והקשה הב"ש סי' צ"ב למריה לנפשיה דכל הטעם דחולקין על הרמב"ם משום דתשבע לבסוף וכיון דאינה נשבעת על הכתובה ולא גביא גם המזונות צריכה לשבע ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הו"ל אינו יודע אם פרעתיך ורק דכל שלא נשבעת לא נפרעין וא"כ זהו כשצריכה לשבע על הכתובה אבל על המזונות לא תקנו שבועה ניהו דכעת לא תשבע בסוף אבל לא בשביל זה תפסיד המזונות דכל דלא תקנו שבועה ניהו דכאן לא שייך הטעם אבל עכ"פ הו"ל א"י אם פרעתיך וז"ב ודו"ק היטב:

עוד נראה לי דבגוף הקושיא דהו"ל איני יודע אם פרעתיך לפענ"ד נראה דהרי כל הטעם דאיני יודע אם פרעתיך חייב כתב הט"ז בחו"מ סי' ע"ה דמוקמינן אחזקת חיוב כמו שהיה ולפ"ז נ"ל דהרי התוס' הקשו בהא דאמרו אין אלמנה נפרעת אלא בשבועה הקשו דהא באלמנה בכתובה יש חזקה דאין אדם פורע בת"ז וכתבו דכיון דיש לה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי אפילו בתוך זמנו ע"ש ולפ"ז לא שייך חזקת חיוב כיון דנותן לה בתנאי ב"ד דרכו להתפיס צררי שוב אדרבא ע"י החיוב שיש לה בתנאי ב"ד לכך מתפיס לה צררי ולא שייך חזקת חיוב ושוב אף איני יודע אם פרעתיך פטור. ובזה אפשר לישב קושית הב"ש הנ"ל דבאמת במזונות הו"ל איני יודע אם פרעתיך דהוה חזקת חיוב וא"ל דדרך להתפיס צררי כיון דאית לה בתנאי ב"ד דזה אינו דהרי באמת כל דמת ויכולים היורשים לסלקה בכתובתה שוב עכ"פ אין דרך להתפיס צררי על המזונות דשמא ירצו היורשים לסלק לה הכתובה. ומעתה מיושב קושית הב"ש דכל דלא מגבי כתובה לארמלתא א"כ ל"ש שהיורשים יסלקו דמי פתי יעשה זאת כיון שאין מגבין לה כתובה שוב החזקת חיוב בתקפו ושוב לא שייך לומר דתשבע על המזונות כיון שאין סופה לשבע על הכתובה דזה אינו דבאמת ניהו דא"י לשבע הא הו"ל איני יודע אם פרעתיך וא"ל דלא שייך חזקת חיוב דהא דרכו להתפיס צררי דזה אינו דכתובה אין מגיע לה ולמה יתפוס צררי לא על הכתובה ולא על המזונות ודו"ק. אף שיש לפקפק בכ"ז הדברים נכונים ועיין פ"י במשנה דאין אלמנה נפרעת אלא בשבועה דדייק מזה דנמנעו מלהשביעה והיתה מפסדת הכתובה דמוכח מזה דחשוד על השבועה בבא לגבות מהיתומים דפטורים היורשים דא"י לשבע וזה חשוד ובאמת שקשה דהו"ל איני יודע אם פרעתיך דחייב וכמ"ש ושם לא שייך דדרכו להתפיס צררי ושוב הו"ל חזקת חיוב. והנה לפי דברי הט"ז בספק פרעון קודם להלואה מהראוי שיהיה פטור דלא שייך חזקת חיוב בזה אמנם אם נימא דזה גובה וזה גובה שוב הו"ל חזקת חיוב בבירור דז"ג וז"ג ועיין קצות החשן סי' ע"ה ס"ק ה' ומ"ש הנתיבות דכיון שעושה זאת לפרעון לא שייך ז"ג וז"ג זה אינו דעכ"פ חזקת חיוב יש ואף דהוא כעת עושה זה לפרעון מכל מקום החזקת חיוב שהיה מקודם עדיין בתקפו ודו"ק:

והנה בהא דאמרו דנמנעו מלהשביעה ופירש"י דמפסדת הכתובה וכ"כ בשם הפ"י שמפקפק בזה למה תפסיד ולפענ"ד נראה דהנה באמת יש לומר מגו דחשוד אממונא חשיד אשבועתא רק דמספק שבועה פירש ולפ"ז כל דהיה קולי שבועה אז שוב יש לומר מגו דחשיד אממונא חשוד אשבועתא ולא תפרוש בשביל ספק שבועה דזה קולא לה ובקל תשבע ודו"ק. והנה בגוף קושיתי דהו"ל איני יודע אם פרעתיך נתיישבתי כיון דהב"ד טוענים בשביל היתומים א"כ טענתם הו"ל כטענת ברי ועיין בסי' ק"ח ובסי' ר"צ וברא"ש ריש פ"ב דכתובות וא"כ הו"ל כאלו טוענים ברי שאם היה אביהם קיים היה טוען ברי שהתפיס צררי כנלפענ"ד. ובזה יש לומר מה דאמרו רב לא מגבי כתובה לארמלתא ומודה רב בקופצת ומ"ט יש בדבר ולפמ"ש אתי שפיר דב"ד לא יוכלו להגבות דהם הוי כטוענים ברי אף שהם מסופקים אבל כל שקפצה ונשבעה פשיטא דמועיל דהא באמת הו"ל א"י אם פרעתיך ובזה יש לתרץ קושית הרמב"ן וגם קושית הב"ש על הרמב"ן דבאמת מה שצריכה לשבע להרמב"ם על המזונות הוא מטעם דאין נפרעין מנכסי יתומין אבל מכל מקום הו"ל כאיני יודע אם פרעתיך ולפ"ז הרי באמת נכסי בחזקת אלמנה קיימי ניהו דהב"ד אין יכולין להגבות מטעם שהם טוענים ברי אבל מ"מ נכסי בחזקת אלמנה קיימי למזונות וא"כ אינם מגבים רק דכל שבאמת לא מגבי כתובה לארמלתא א"כ הרי בשיכולים לסלק האלמנה ע"י כתובה נחלקו אנשי גליל ואנשי יהודה אבל כל שלא מגבו כתובה לארמלתא הרי יכולים לסלקה ממזונות באמרם שרוצים לפרוע לה כתובתה רק שתשבע והיא א"י לשבע דבשלמא כל שהם צריכים לתת מעות הוה מחוסר ממונא אבל כאן אינם מחוסר ממונא ולפ"ז בכה"ג בודאי נכסי לאו בחזקת אלמנה קיימו וא"כ לא מגבי לה כתובה דבכה"ג ודאי לא גביא ולא מקרי נכסי בחזקת אלמנה ודו"ק. והנה האיר ד' עיני ומצאתי בחידושי רשב"א בגיטין דף נו"ן בהא דאמרו לפי שאין כתובין והקשה בש"ס ממזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמי והקשו בתוס' לישני דאימר צררי אתפסי וכתב הרשב"א דבמזונות אשתו לא שייך צררי אתפסה דהא יכולין היורשין לסלקה כמ"ש הפ"י בשמו בדף נ"א בתוס' ד"ה אימר צררי אתפסה ודבריו לכאורה תמוהים דהא אנן קי"ל כאנשי גליל דאין היורשים יכולין לסלק לה הכתובה וא"כ שייך צררי אף למזונות:

ובזה יש ליישב מה שהקשו על הרמב"ם כאן דלרבינו דס"ל דצריכה שבועה למזונות א"כ היה להם לומר מזוני נמי לית לך. ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמצריך שבועה להרמב"ם גם במזונות הוא משום דהוא פסק כשמואל כאנשי גליל וא"כ לא יוכלו לסלקה ולפ"ז שם דלא מגבי כתובה לארמלתא וא"כ גם צררי לא יתפיס דהא ל"צ ליתן לה כתובה דלרב לא מגבי כתובה א"כ לא שייך שבועה על המזונות דלמה יתפיס צררי והא לא יצטרך לתת כתובה והוה כמסלק לה הכתובה ושוב לא שייך שבועה על מזונות והיה לה לגבות מזונות בלא שבועה וע"כ הוצרך הש"ס לומר משום דכל דתבעה כתובה אין לה מזונות וא"ל דהא רב פסק כאנשי יהודה וא"כ יכולים לסלקה דזה אינו דאדרבה בודאי לא שייך שבועה על מזונות דלמה יתפיס צררי על מזונות והא יכולים לסלקה וגם כאן הוה כסלק לה כיון דלא מגבי כתובה. אמנם על הרשב"א קשה דהא לא קי"ל כאנשי יהודה דלא יכולין לסלקה ועיינתי ברשב"א עצמו וכתב כל דאי בעיא גביא כתובה לכך לא יתפיס לה צררי ע"ש ואם כן גם לאנשי גליל אתי שפיר. ובזה יש ליישב קושית הב"ש על הרמב"ן דגם לדידיה קשה דכאן לא תשבע בסוף וא"כ צריכה לשבע על מזונות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך ביאור למה לא נשבעת בתחלה והא שייך החשש צררי וצריך לומר כמ"ש הרשב"א דכיון דאי בעי גביא כתובה לכך אין מתפיס צררי וזה הענין דתשבע בסוף כיון דסוף הדבר שתרצה לגבות כתובה לכך אין מתפיס לה צררי דהא תוכל לגבות הכתובה ולפ"ז באתריה דרב דלא מגבי כתובה לארמלתא ואי נימא דגם למזונות לא גבי א"כ ממנ"פ לא שייך השבועה דאם אתה חושש שהתפיס לה צררי דהא אף סופה לגבות כתובה שוב גם מזוני נמי לית לה ולמה יתפיס לה צררי ואם אתה אומר דחייש שמא תהיה קופצת לשבע ותגבה הכתובה בודאי א"צ להתפיס לה צררי על המזונות וא"כ למה תצטרך לשבע על המזונות ולכך הוצרך לומר דהתובעת כתובה אין לה מזונות ודו"ק היטב. ויש להאריך בהא דאמר כבי תרי עבדת לי והיינו לפמ"ש הפ"י דהפירוש הוא משום דיכול לסלקה והיינו כרב דפסק כאנשי יהודה אבל לשמואל צריכה לשבע דא"י לסלקה וא"כ כבי תרי עבדית לי ודו"ק ואין להאריך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף