שואל ומשיב/ב/ג/כח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן כח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יום ג' י"ד שבט שנת תרכ"ו להחריף וכו' מוה' וואלף נ"י מ"ק מיקיליניץ בהרב מוה' דוד מאטיש מברעזאן

מה שהציע לפני בהיותו פה במ"ש הר"ש מקינון דמגו דלא שייך לא אמרינן והביא ראיה מהא דאמרו בכתובות דף י"ב דלר"ג לא מהימנא משארסתני נאנסתי במגו דמוכת עץ דמוכת עץ לא שכיח וע"ז תמה הש"ך דבאמת לר"ג מהמנא ואף לר' יהושע מבואר ריש פרק האשה שנתארמלה דלא אמרינן מיגו זו משום דשור שחוט לפניך ולא משום דלא שכיח וע"ז אמר הוא דלמד זאת מהא דאמרו ריש פרק האשה שנתארמלה דלר"ג מהימנא במגו דלא פסלה נפשה מכהונה ולמה ליה טעם הלז ת"ל דעכ"פ יש לה מגו ומה נ"מ אם הטענה טובה יותר ולמה לא מפרש בכל מגו דהוא טענה טובה וע"כ משום דמוכת עץ לא שכיח ולא הוה מיגו רק בשביל דהוה טענה טובה אמרינן אף דלא שכיח כעין שכתב הסמ"ע סי' ק"ח לענין נאנסו אף דלא שכיח מכל מקום טוב לפניו יותר לטעון זאת כדי שלא יצטרך להעיז וה"ה כאן ומזה הוציא הר"ש דינו. והנה השבתי כמו רגע דלפענ"ד יש לומר הא דהוצרכו לומר דהוה טענה טובה ע"פ מ"ש הרא"ש פרק הכותב הובא בש"ך סי' ס"ו ס"ק כ"ו דיש לומר דלכך מתיראת לטעון שמחלה דשמא יחייבו אותה כל דמי השטר ואף דמה"ד א"צ לשלם כל דמי השטר מכל מקום כ"ע לאו דינא גמירי ותמה הש"ך שם דכל הש"ס מלא מטענת מיגו ולא אמרינן דכ"ע לאו דינא גמירי ואף דאמרו נשי לאו דינא גמירי זה דוקא במקום שאמרו חז"ל אבל לא נגד טענת מיגו ע"ש ואני אומר דלפענ"ד סברת הרא"ש דכל דיש ספק בדין יש לומר דלא שייך מגו דדלמא לאו דינא גמירי והרי הפוסקים נחלקו בזה ואיך שייך לומר דהיא ידעה וכעין דאמרו בסנהדרין השתא אנן לא ידענו ספרי ידעי ע"ש בדף למ"ד וכעין מ"ש התוס' בב"מ דף ט"ז דכל דשמואל חולק שייך לומר דטעה בזה אבל מיגו שהוא מצד שהטענה טובה יותר זה מבין גם ההמון וגם נשים ולכך הוצרך הש"ס לומר דלא פסלה נפשה מכהונה שזה מצד השכל וזה גם האשה יודעת לטעון ודו"ק וא"כ נדחית ראיית הר"ש מקינון ע"פ דרכו של מעלתו. שוב ראיתי בתומים כללי מגו אות מ"ו שאחר אריכות דברים כתב בכונת הר"ש כמ"ש מעלתו יעו"ש והנראה לפענ"ד כתבתי ודו"ק:

והנה במ"ש הר"ש שם דמיגו לאחר כ"ד לא מהימן והיינו דהוה כמיגו למפרע וכתב הש"ך ראיה מהא דאמרו אשת איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני נאמנת ופריך והא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומה קושיא והא יש לה מגו דאי בעי לא אמרה אשת איש הייתי וע"כ דלא שייך מגו. ע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' יעקב יוסף ווילער נ"י ביום ד' חיי שנת תרכ"ט דמה קושיא והא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא הוא מתורת נדר וכמ"ש המהרי"ט וא"כ מה בכך שיש לה מיגו והא מכל מקום אסרה עצמה וא"כ גם כשאמת הוא שהיא פנויה מ"מ הא אסרה עצמה וחל הנדר אף ששקרה והיא קושיא גדולה. והשבתי דהו"ל נדר ופתחו עמו דלא היה חלות להנדר דאי בעי היתה יכולה לומר פנויה אני וא"כ לא חל הנדר כלל. אמנם אחר העיון אמרתי דבלא"ה לא קשה קושיתו דהרי אם הי' הקידושין בלי עדים אף ששניהם מודים אין נאמנים וא"כ גם שאמרה שאשת איש אני אם היה נודע לו בבירור שלא היה עדים ודאי לא חל הקידושין וממילא מפקע נדרה וא"כ כל שיש לה מיגו ומהמנינן לה שלא נתקדשה והיא פנויה א"כ ממילא לא אסרה על עצמה דהרי היא אמרה שא"א אני והרי גם אם קדשה שלא בעדים לא היה חל הנדר כלל וא"כ שוב מותרת ולא שייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא וע"כ דלא שייך מגו ואם כן שוב נאמנת שאשת איש היתה ונתקדשה בעדים ושפיר פריך והא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא. והנה בהא דאמרו אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו ונסתפקו התוס' אם הפירוש דנסתפק שמא לא מועיל אמתלא או דהפירוש אי צריכה אמתלא והקשה המהרש"א על שני הפירושים דלמה לא פשיט מאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני דנאמנת כשנתנה אמתלא או שצריכה אמתלא ע"ש וכבר כתבתי בזה דברים רבים וכעת אני אומר ע"פ מ"ש המהרי"ט בראשונות דהיאך שייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא והא היא משועבדת לו ע"ש והנה זה שייך באמרה טמאה אני דמשועבדת לבעל ולכך שפיר מבעיא ליה אי צריכה אמתלא כלל אבל בפנויה אני דאמרה אשת איש אני ולא פרטה בשם הבעל דלא שייך משועבדת ונתיישב לפירוש השני אי צריכה אמתלא אבל באמת השעה"מ כתב בפ"ט מאישות דאם נימא דהוא מתורת נאמנות בע"ד כמאה עדים א"כ כל שהיא משועבדת לא מהמנה אבל אם הוא מתורת נדר מה בכך שהיא משועבדת מכל מקום על עצמה היא אסורה ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד מה שחידש הצמח צדק די"ל דאמתלא אינה צריכה רק לגבי אחרים אבל לעצמה א"צ אמתלא והח"ץ ז"ל סי' מ"ד משיג עליו. ולפמ"ש תלוי בזה דאם הוא מתורת נאמנות א"כ לגבי עצמו כל שיודע שהוא שקר לא שייך נאמנות אבל אם היא מתורת נדר גם לעצמו צריכה התרה ובזה יש ליישב קושית הח"ץ שם ע"ש ודו"ק. ולפ"ז יש לומר בנדה דהתורה נתן לה נאמנות ומה"ט כתב הרמב"ן ריש גיטין בחידושיו דמש"ה נאמנת גם לגבי בעל כיון דלא משכחת זה בלי זה אם כן יש לומר דבפנויה אני מועיל אמתלא דכל שנתנה אמתלא לא חל הנדר דהוה נדר ופתחו עמו אבל בנדה דמתורת נאמנות היא א"כ מה מועיל אמתלא סוף סוף הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת לגבי הבעל וא"ל דהיא יודעת האמת דסוף סוף הבעל לא ידע וכבר נאמנת שהתורה האמינה ואיך שייך אמתלא ביה כנלפענ"ד ודו"ק. וראיתי בשו"ת גוא"י שהוא והגאון מהר"מ מבראד והרב מזלאטשוב ז"ל פלפלו בזה בענין מגו ולא זכרו דברי הש"ך דלא שייך כאן מגו דהוה מגו למפרע וע"ז כתבו דמגו מועיל אף דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא וכבר כתבתי דזה אי אפשר כמו שמוכח מהש"ך הנ"ל:

והנה גם במהרש"א שם ראיתי שנסתפק בזה ע"ש בתוס' ד"ה מנין להפה שאסר אי אמרינן מיגו לאחר כ"ד ורצה לחדש דדוקא בדסתר טענתו הראשונה בעי אמתלא אפילו תוך כ"ד ולכך באמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת במיגו אפילו תוך כ"ד אבל מסיק המהרש"א דבסוף דבריהם משמע דאף בלי אמתלא נאמנת תוך כ"ד ע"ש במהרש"א. והנה תלמודי הנ"ל הקשה דהיאך שייך מגו דהיאך שייך להאמין במגו הא הטענה ראשונה שקר ואיך שייך מגו ודוקא כשע"י המגו נוכל להאמין טענתו הראשונה שייך מגו משא"כ כאן דתחלה טענה אשת איש אני ואח"כ טענה פנויה אני ול"ש להאמין טענתה הראשונה דהיא א"א דהא היא חזרה ואמרה פנויה אני. ובאמת שלכאורה יפה תמה בזה ומצאת בתוס' ריש ב"מ ד"ה וזה שכתבו דטעמא דרב יוסף דלא שייך מיגו אלא היכא שטענתו הראשונה הוא אמת מגו דהיה טוען טענה אחרת אבל באמת מדברי הרשב"ם והתוס' בב"ב דף ל"ב לא נראה כן וע"כ נראה דמגו אינו להחזיק טענתו הראשונה רק דמה שטוען כעת הוא אמת במגו שהיה מתחלה טוען כן והיינו תכ"ד כנלפע"ד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף