שואל ומשיב/ב/ג/כג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן כג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היה אצלי הרב הה"ג וכו' מוה' יעקב יוטעש נ"י. והקשה אותי במ"ש התוס' בחגיגה דף ח' ד"ה משום סקרתא והקשו תיפוק לי' דאין מקדישין ביו"ט וכתבו דשאני הכא דקדושה ועומדת כיון דחייב מה"ת לקדשו הלכך לא שייך ביה שום איסור וע"ז הקשה דא"כ תרומות ומעשרות נמי מחויב להרים מה"ת ולמה אסור ביו"ט. והשבתי דכוונת התוס' הוא כמ"ש הט"ז בסי' ש"ו ס"ק ג' לענין מה שמקדישין ס"ת ועטרה בשבת אף דאין מקדישין משום דזה שהקדיש הס"ת בודאי בלבו הי' להקדיש בחול ורק בשבת הוא מפרסם ע"ש וא"כ גם כאן שפיר כתבו התוס' כיון דאמרו בבכורות שתקנו כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים וא"כ כיון שתקנו סמוך לרגל שיעשר א"כ הוא הי' בלבו עוד קודם הרגל רק שעשרו ברגל בפרסום בכה"ג לא גזרו וכמ"ש וזה ברור כשמש. ומזה ראיה ברורה להט"ז. וראיתי בטורי אבן שהקשה על התוס' דמה בכך שמצוה להקדישו מ"מ מחויב להקדיש בפה ושייך משום מקח וממכר שמוציא מרשות לרשות וגם הקשה דא"כ פסח וחגיגה דחייבין להקדיש ואפ"ה אי לאו דהוה חובות שקבוע להם זמן אסור להקדיש ע"ש. ולפמ"ש כוונת התוס' כיון דעיקר התקנה הי' בשביל שיהי' מצוי לעולי רגלים בודאי הקדישו בלב קודם אבל תרומות ומעשרות או פסח וחגיגה כל שלא הקדישו מקודם לא הקדישו אף בלב עד השבת דלא ידע איזה פסח וחגיגה לוקח והי' איסור. והנה לכאורה הי' נראה דלא קשה קושית התוס' כלל דלא שייך מקח וממכר בזה דלא הוה כמוציא מרשות לרשות דהא מעשר בהמה כולו לבעלים כמ"ש הרמב"ם פ"ו מבכורות ורק האמורים מקטיר וא"כ אינו מוציא מרשות לרשות והוה כמו שאלה דהדרא בעינא ולא אסור משום מקח וממכר כדאמרו ריש השואל. אמנם יש לומר דכיון דעכ"פ טרם שהקדישה הי' חול ועכשיו נתקדש הוה כמוציא מרשות לרשות. אך נראה כיון דעשירי מאיליו קדוש א"כ לא הוציא מרשות לרשות כלל וגוף ההקדש לא יצאה מרשותו דהדרא לבעלים וכ"כ הט"ז שם בשם הגאונים דעטרה כיון שלא הקדישה לעולם והיא חוזרת לבעלים לא שייך מקח וממכר בזה ע"ש שוב ראיתי בתוס' בכורות דף נ"ח ד"ה וא"א שכתבו לבסוף כיון דעשירי מאיליו קדוש אפילו לא קרא עשירי ולא שייך לאיסור הקדש כזה ביו"ט ואינו מובן. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דמאיליו קדוש לא הוציא מרשות לרשות כלל וכמ"ש. עוד נראה לי בכונת התוס' בבכורות הנ"ל דהנה במ"ש האיסור דמחזי כמקח וממכר נראה לפענ"ד דבר חדש דבתרומות ומעשרות כיון שעדן יוכל לשאול עליהם א"כ עדיין לא יצא מרשותו לגמרי ושייך הגזרה שמא יכתוב אבל בדבר שאי אפשר לשאול עליו לא שייך הגזירה שמא יכתוב וכבר נגמר הדבר ולמה יכתוב הא אינו שלו ואם כן במעשר בהמה דמאיליו קדוש ואי אפשר לשאול על הקדשו כבר יצא מרשותו ולא שייך איסור מקח וממכר מיהו בצל"ח במסכת ביצה דף י"ב גבי חלה שמוליכה לכהן מבואר להיפך ודבריו נכונים וע"כ אין לזה מקום והעיקר כמ"ש בתחלה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף