שואל ומשיב/ב/ג/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן ג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאבי מורי הרב הגאון נ"י בענין הא דאמרו מיגו דאי בעי מפקיר נכסי וחזי ליה:

במה שהגיד לי הרבני המופלג מוהר"ש שטאציר נ"י מה ששמע מפיך בישוב קושית התוס' בסוכה דף ל"ה שהקשו דלמה לא קאמר בדמאי ג"כ דיש בו היתר אכילה לעני כמו בתרומה לישראל דחזי לכהן ואמרת דהנה תרומה אותה התרומה דבר שאסור לישראל מותר לכהן משא"כ בדמאי לענים שרי משום דאמרינן דמעושר הוא אבל לעשירים אסור דחיישינן שמא לא הפריש וא"כ בצד הספק שמא לא הפריש אין בו צד היתר לענים ג"כ הנה לכאורה יפה חלקת והתימה על התוס' שלא ירדו לזה אך נראה דהנה כל הטעם דדמאי אסור משום דהו"ל טבל ובאמת שיטת הרמב"ן דאף בטבל יוצא דיכול להפריש ממקום אחר ורק דהר"ן נחלק עליו וכתב דסוף סוף לא שייך בטבל שלכם דעכ"פ כל שלא הפריש אסור אותו האתרוג וכן נראה לשיטת התוס' ד"ה אתיא דאתרוג של טבל אסור משום שותפות של כהן ולפ"ז נראה הדבר ברור דכל שיכול להאכיל לעניים דמאי עכ"פ ל"ש חלקו של כהן כיון דיכול לסלקו מזה דמה כשיכול להפריש ממקום אחר שיטת הרמב"ן דלא מקרי חלקו של כהן מכ"ש כשיוכל לסלקו ע"י שיהנהו לענים ובזה אף הר"ן והתוס' מודים דשם גוף הדבר הוא טבל בעצמותו ואסור כ"ז שלא הפריש ממקום אחר אבל כאן כיון שיכול לסלקו ע"י ענים שוב אין שייך חלקו של כהן ושפיר קרינן ביה לכם וז"ב כשמש לדעתי אך לפע"ד נראה בישוב קושית התוס' דל"ד לתרומה דבשלמא בתרומה כיון דאסורה לישראל הו"ל כתרומה טמאה דכל שאסרה הכתוב קרינן בי' לכם בשאר הנאות שיש בו כגון להסיק תחת תבשילו כיון דלא שייך בי' כל דרכי הנאתו וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה לפי משא"כ בדמאי דבאמת הוא חומרא בעלמא ורוב ע"ה מעשרין וא"כ ראוי באמת לכל דרכי הנאות וכיון שרבנן אסרוהו לא קרינן בי' לכם בשביל דחזי לענים דעכ"פ אינו ראוי לכל דרכי הנאות וכאן באמת ראוי לכל דרכי הנאות משא"כ בתרומה דלא חזי רק לכהן א"כ מקרי לכם שראוי לכהן וזו הנאה המותרת בו ודו"ק ובלא"ה י"ל לפי מה דקי"ל דמי שאין לו שמן של חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות כהן כמ"ש הרמב"ם פי"א מתרומות הלכה ח"י וגם לצורך הרבים מותר ועמלמ"ל שם ובפ"ב מתרומות הלכה ח"י א"כ מותר לישדאל ג"כ דכל הנאה שאינו של כילוי מותר גם לישראל ובפרט דמצות לאו להנות ניתנו ולכך קאמר דכל דחזי לכהן מותר לישראל ולכם קרינן בי' משא"כ בדמאי דבעינן שיהי' ראוי לו ובפרט אם נימא דטבל אסור בהנאה של כילוי מן תורה ותרומה אינו רק דרבנן ודאי א"ש ודו"ק. עוד יש לומר בישוב קושית התוס' לפי מה דכתב הרמב"ם פ"י ממעשר הי"א דמאכילין לענים דמאי וצריך להודיען ואם רצו לתקן מתקנין והוא מהירושלמי א"כ ל"ש לומר כיון דחזי לעניים דדלמא גם העני ירצה לתקן ועכ"פ הוא שהוא עשיר בודאי צריך לתקן ולכך אמר מיגו דאיבעי מפקיר לנכסי' והוא עני וחזי לי' ולא רצה לתקן ודו"ק היטב. ועיין בהרע"ב שכתב דלכך ב"ה מכשירין דהא חזי לעניים וכתב התויו"ט דהכונה דמקרי עי"ז לכם וע"ז תמה דהי' לו להרע"ב לפרש דאי בעי מפקיר נכסי וחזי לי' ולפמ"ש א"ש דכל דלעניים חזי שוב מקרי לכם וכמ"ש ודו"ק:

ומדי דברי זכור אזכור מה שאמרתי בהא דאמרו שבת דף קכ"ז ע"ב דמאי הא לא חזי ליה ומשני משום דאי בעי מפקר נכסי' וחזי לי' והקשו התוס' דאמאי לא קאמר דחזי לכהן כמו בתרומה דאמר דחזי לכהן ולפענ"ד נראה בזה דהנה התוס' הקשו שם בהא דאמר גבי תרומה דחזי לכהן הא הו"ל מוקצה לגבי ישראל והוה מוקצה לכל העולם וכתבו דרק אריה דאיסורא רביע עלה אבל חזי לי' ע"ש ועמ"א סי' ש"ט בסופו ולפ"ז לדעת הטור ביו"ד סי' של"א דבדמאי התרומת מעשר יכול למכרה לכהן וא"צ ליתנו בחנם א"כ שוב הוה בודאי מוקצה דמחוסר ממונא הכהן ולע"ע הוא ביד ישראל ולישראל לא חזי בשום פנים דהוא צריך להפריש ולתתו ליד כהן דתרומה הוה בודאי לכהן ולא שייך מוקצה דלישראל מה דלא חזי הוא מצד ארי' דאיסורא אבל לכהן בודאי חזי אבל בדמאי דלישראל לא חזי והכהן צריך ליתן דמים שפיר הוה מוקצה ולכך קאמר מיגו דאי בעי מפקר לנכסי' והוה עני וחזי לי' ובודאי לא אקצי' כנלפע"ד. ואגב אומר במה שחידש הקצה"ח סימן ע"ר שהפקר כ"ז שלא זכה בו אדם הוה שלו עדיין רק דאינו ברשותו מקרי אבל של בעלים עדיין ע"כ לפ"ז לפמ"ש בשו"ת הריב"ש סי' שי"ט וכ"כ בקצה"ח דקדושת הגוף אף בדבר שא"ב חייל כל שהוא שלו עדיין ע"ש א"כ יהי' יכול להקדיש עדיין הפקרו וזה לא שמענו וגם לקדש בו אשה דהיא בודאי קדושת הגוף יהי' יכול להקדיש ולקדש בו אשה וזה לא שמענו ואדרבא המקדש בחיטי קורדנייתא בשש שעות אין חוששין לקידושיו והרי חמץ משש שעות ולמעלה הוא מתורת הפקר דביטול הוא מטעם הפקר וא"כ מהראוי שיהי' יכול להקדיש וא"ל דעכ"פ הוה כהפקר ב"ד ולכ"ע הוה קנין כמ"ש בקצה"ח דז"א דבאמת אינו רק דרבנן דהיא חיטי קורדנייתא ורק שרבנן הפקירו ממונו מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמ"ש רש"י בפסחים דף וא"ו והרי בדבר שהוא עדיין תחת ידו לא שייך הפקר ב"ד הפקר כמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב וכמ"ש בזה ואף אם נדחוק דכל דרבנן אסרו שוב הוה הפקר ב"ד ונעשה הפקר קנין ויצא מרשותו מ"מ יקשה בהא דאמרו שם ונבטלי' בשש ומשני כיון דרבנן אסרוהו כדאורייתא דמיא ולאו ברשותי' קיימא ולא מצי מבטל וקשה הא אדרבא באמת מצד עצמו הפקר אינו עושה קנין רק שכל שרבנן אסרוהו נעשה הפקר ב"ד עכ"פ ע"י מה נעשה קנין ע"י שביטלו והפקירו ולמה לא מצי לבטלו בעת ההוא דכל שלא מבטלו באמת התורה עשאו כאלו ברשותו ומה"ט כתב הקצה"ח שם דאף ברשותו מקרי וא"כ מכ"ש דיכול להפקירו וע"כ צ"ל דכל שהפקירו אם מעצמו או שרבנן הפקירו נפקע הקנין ונעשה קנין עי"ז ולכך ל"ש דאינו ברשותו מקרי:

ובזה יש לישב הקושיא שהקשה הכנה"ג באו"ח סי' תל"א על הדבר שמואל ואחוזת מרעהו שנסתפקו אם ביטל ואסור מדרבנן אם מועיל שלא יעבור על ב"י ולא ילקה אב"י ותמה הכנה"ג דהא אמרו בהדיא כיון דאסור מדרבנן כדאורייתא דמיא ול"מ מבטל ולפמ"ש א"ש דבאמת לענין שלא ילקה מה"ת בזה שפיר י"ל דניהו דרבנן אסרו אבל לא נעשה הפקר קנין רק שא"ב מקרי וחמץ עשוהו כאלו הוא ברשותו ומצי מבטל לי' שלא ילקה אבל לענין שיתקנו חז"ל שיבטלו בשש בזה פשיטא דכל דרבנן אסרו אין בידו לבטל ולא שלו מקרי אף דלענין איסור עשה הכתוב שלו ודו"ק. ועכ"פ יהי' איך שיהי' דיכול להקדיש לאחר שהפקיר ולקדש אשה זה לא שמענו ואף דלענין קידושין י"ל דכל שנתן לה וזכה בו אחר בודאי ההפקר נעשה קנין וכמ"ש בקצה"ח ושוב לא נתן להדבר משלו דמצדו לא בא דבר דהא הוא הפקירו וניהו דעדיין שלו מקרי היינו כ"ז שלא בא ליד אחר אבל כל שבא לידה שוב נעשה הפקר למפרע ואף שדעת הרדב"ז הובא במלמ"ל בקידש באיסור לחולה שיש בו סכנה דאף דמצדו אסור כל שמצדה הוא קידושין הוי קדושין וי"ל דה"ה להיפך דז"א דכאן כל שבא לידה אף מצדו הוה הפקר לגמרי. ובזה מיושב מה דקי"ל דהמקדש בגזל אינה מקודשת ומטעם דבר שא"ב ואף שניהם א"י לקדש כמ"ש הב"ש בסי' כ"ח ועכ"פ כל שהחפץ ביד הגזלן א"י הגזלן לקדש בו אף דשלו הוא רק שא"ב והא קדושת הגוף לא צריך שיהי' ברשותו וכמ"ש בשם הריב"ש ולפמ"ש א"ש דכאן כל שיתן ליד האשה שוב אינו נותן לה דבר שלו דהגזלן קנה ביאוש וש"ר דע"כ אינו ברשותו ואף אם לא נתייאש כל שהתורה הקנתו להגזלן שיתחייב באחריות והוציאו מרשות הנגזל פשיטא דא"י להקדיש דמה נותן לה הא לידה בא בהיתירא וצ"ע בזה עדיין מיהו זה נראה דעכ"פ בהך דינא דסי' כ"ח שחטף המעות מידה וקדשה בזה ונתרצית בזה נראה ודאי דמועיל והב"ש ס"ק ט"ז האריך בזה דעכ"פ אינו בידו וחידש דשניהם ביחד יכולין להקדיש ותמהו עליו האחרונים ולפמ"ש א"ש דעכ"פ קדושת הגוף כל שנתרצית לזה אף שאינו ברשותו יכול להקדיש וניהו דל"ש בזה נתינה הא כאן הוא בעצמה חטפה מידו וכל שרוצית להחזיר ונתרצית לקבל בעד קידושין שוב הוה נתינה גמורה וז"ב לפע"ד עכ"פ יהי' איך שיהי' עכ"פ לקדש בודאי נוכל לצדד דל"י אבל להקדיש למה לא יועיל שוב נזכרתי שש"ס ערוך הוא בחולין דף קל"ט גבי מקדיש פירות שובכו ומרדו דאמר לך רב דוקא קפטרו משלוח כגון פירות שובכו דקדשי מזבח הוא דכיון דקדשו קדושת הגוף נינהו לא פקעה קדושתיהו אבל במקדיש תרנגלתו לבדק הבית דלאו קדשי מזבח דקדושת דמים בעלמא הוא כיון דמרדה פקעה קדושתה וחייבת בשילוח ושמואל אמר כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא הוא ולכאורה לא נודע מ"ט של רב ולפמ"ש י"ל ראי' להקצה"ח דבקדושת הגוף דאף דבר שא"ב יכול להקדיש וכמ"ש הריב"ש דהך תרנגולת שמרדה הוה הפקר כמ"ש רש"י ותוס' שם ד"ה כיון מ"מ בקדושת הגוף ההפקר ל"מ דהא שלו עדיין רק שא"ב מקרי ובקדושת דמים לא אכפת לן בזה וזה דוקא בקדושת הגוף משא"כ בקדושת דמים וכמ"ש אבל בכ"ז פשטת הענין מורה דנעשה קנין ע"י ההפקר וכן נראה דאל"כ יכול לחזור בו מהפקירו דניהו דהוה כא"ב כל שחזר בו בא בחזרה לידו והרי בנדרים מ"ד משמע בהדיא דאינו רק בפני תקנת הרמאים הא לאחר כדי דיבור א"י לחזור בו וכ"כ במחנה אפרים הלכות זכיה והפקר סי' ד' והרי בהדיא דעושה קנין ודו"ק היטב כי דרך אגב נתגלגל ענין נחמד ת"ל ושל"י ובמ"ש למעלה על דברת אבי מורי הרב הגאון נ"י יש להוסיף עוד כיון דבדמאי צריך הכהן לשלם לו א"כ שוב יצא אף שהוא טבל דהא אין להכהן בו שותפות דהא צריך לשלם לו בעדו ועדיין צ"ע. ודרך אגב אזכיר מ"ש המהרי"ק שורש קמ"ב לשיטת הרמב"ם דבעי בהפקר שיפקיר עכ"פ בפני אחד וע"ז הקשה דלמה לא לבעי שלשה לענין ביטול כדמשמע פשטא דשמעתא דנדרים והוא תימה דהא ריב"ל פסק דד"ת אפילו באחד וקי"ל כריב"ל נגד ר' יוחנן וכפי הנראה לזה רמז הכ"מ בפ"ב מנדרים שכתב שאשתמיטתי' להמהרי"ק דברי הש"ס הנ"ל אבל באמת תימה גדולה הוא דהרי היתה הסוגיא לפניו וכפי הנראה לא ברור לו למהרי"ק זה הכלל דקי"ל כריב"ל לגבי ר' יוחנן וגם דכאן ר"י בשם רשב"י אמרי' וניהו דריב"ל הי' רבו של ר"י אבל רשב"י אמרה וע"ז כתב דיש לו ראיה מהך דב"מ דף למ"ד ויש קצת ט"ס במהרי"ק מ"ש דבפ"ב דנדרים כתב הרמב"ם דביטול לא מועיל אא"כ יש אחר עמו וז"א דלא כתב רבינו שם לענין ביטול רק לענין הפקר רק דאם נימא דביטול מתורת הפקר לא מהני וע"ז כתב דביטול אינו מתורת הפקר רק מתורת עפרא בעלמא מיהו לפמ"ש הר"ן ריש פסחים בלא"ה ל"ק דחמץ כיון דבלא"ה אינו ברשותו של אדם לכך סגי בביטול בעלמא ע"ש וא"כ ל"צ לכל הפלפול של המהרי"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף