שואל ומשיב/ב/ב/עח

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן עח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין חלב של שליל בן תשע חי. במ"ש הרמב"ם פ"ז ממ"א ה"ג דאם שלמו לו חדשיו והוא חי אף שלא הפריס על גבי קרקע ואין צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת והוא תמוה דאם אין צריך שחיטה ממילא חלבו מותר כר"י כדאמרו בחולין דף צ"ב דאזלי ר"מ ור"י לשיטתייהו והה"מ נדחק בזה ועיין פר"ח וכו"פ סי' ס"ד מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה בפשיטות ע"ד מ"ש התוס' בכמה מקומות דניהו דהעובר ירך אמו הוא אבל לענין טריפות עובר לאו ירך אמו דיש לו חיות בפני עצמו ועיין תוס' ב"ק דף מ"ז ובסנהדרין דף פ' ד"ה עובר והוא הדין בזה יש לומר דניהו דניתר בשחיטת אמו והיינו דהוה ליה כירך אמו וחלק מחלקי האיברים של האם אבל מכל מקום הו"ל חיות בפני עצמו ואם כן החלב דאוירא וחדשים גרמו ואם כן הרי מקרי חלב וגיד בפני עצמו ולמה לא יאסר דהא מכל מקום הו"ל חיות בפני עצמו וזה ברור כשמש לפענ"ד וכן נראה מהב"י סי' ס"ד גבי תלש חלב מבן ט' חי דהרמב"ם מחלק כן. ובזה נראה לפענ"ד דל"ק מהש"ס דהנה בחולין דף ע"ד נחלקו ר' אמי ורבא דרב אמי סבירא ליה דהשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי דלדברי המתיר מותר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא ולא נודע במה נחלקו ומהיכן פשיטא ליה לרבא דד' סימנים אכשר ביה רחמנא. ולפמ"ש אתי שפיר דר' אמי סבירא ליה דכיון דעובר ירך אמו ואם כן אין לו חיות בפני עצמו כלל רק מכח האם וכל שהאם היא טריפה אין לו תקנה דאין לו במה לשחוט דסימניו חלושות והוו כשחוטין ורבא ס"ל דיש לו חיות בפ"ע אם כן ניהו דיש לו תקנה ע"י שחיטת האם והיינו דכמו הבהמה עצמה הא כל האיברים יש להם חיות וכל ששחט במקום שחיטה כל הבהמה ניתרת ה"ה העובר דאף דיש לה חיות בפני עצמו מכל מקום בשחיטת האם ניתרת ג"כ אבל פשיטא דבפני עצמו בודאי מותרת לשחוט דהא יש לה חיות בפני עצמה ואדרבא זהו חידוש מה שניתרת בשחיטת האם. שוב ראיתי שהתו' בסנהדרין דף פ' כתבו ג"כ דרבא דס"ל עובר ירך אמו ואפילו הכי סבירא ליה דד' סימנים אכשר רחמנא הרי דהבינו כן החילוק כמ"ש. ובזה יש לישב דברי הש"ס ורמב"ם דר"א ס"ל כרבי אמי דלית ליה ד' סימנים אכשר רחמנא וא"כ ס"ל דאין לו חיות בפני עצמו רק על ידי האם ולכך אמר דר"מ ור"י לשיטתייהו אבל אנן קי"ל דד' סימנים אכשר רחמנא ושפיר חייב על חלבו אף דבשחיטת האם מותרת:

ובזה מיושב היטב קושית הפר"ח העצומה דבדף ס"ט בחולין אמרו אי לר"מ איסור חלב ודם איכא איסור יוצא ליכא ולר"י איסור חלב ודם ליכא איסור יוצא ליכא והרי לשיטת הרמב"ם רבי סתם המשניות דיש חלב ודם וגם איסור יוצא והיא תימה רבתי ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרי"ף והרמב"ם הביאו הא דרב משרשיא דאמר דב"פ הבא על הבהמ' אותו ולד אין לו תקנה לא ס"ל הך דד' סימני' אכשר רחמנא ע"ש וא"כ ר' ירמי' דבעי שם אליבא דר"מ לא ס"ל הך דרבא דד' סימנים אכשר ואם כן שפיר תלוי במחלוקת ר"מ ור"י אבל לדידן אין תלוי זה בזה וכמ"ש ודו"ק. והנה לשיטת ר"ת שהובא בתוס' בסנהדרין הם דס"ל בכל דוכתא עובר לאו ירך אמו רק דמה דאמרינן דהיא וולדה נוגחת ונרבעת הוא משום כיון דעד עכשיו היה חיות הולד תלוי באם הוה כאילו נגמר דין שתיהם להריגה יעו"ש א"כ בודאי ניחא מה דחלבו אסור דהא עובר לאו ירך אמו ומכל מקום ניתר בשחיטת אמו דהא מכל מקום בעת שנשחט האם היה הולד בתוכו והוה כאילו נשחטו שניהם ולכך שפיר ד' סימנים אכשר רחמנא אבל מאן דסבירא ליה עובר ירך אמו לא מקרי חלב כלל:

ובזה נראה לפענ"ד דמה דפליגי ר"י ור"ל בחולין דף ע"ה בהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכל דר"י ס"ל חלבו כחלב בהמה חדשים גרמו ור"ל ס"ל חדשים ואוירא גרמו ולא נודע סברתם ולפמ"ש יש לומר דאם נימא דעובר ירך אמו ואין לו חיות כלל בפני עצמו לשיטת ר"ת אם כן בעינן חדשים ואוירא דכל זמן שהוא במעי אמו הוה כירך אמו והוה כדיקולא בעלמא ואין שם חלב ודם עליו אבל ר"י ס"ל דחדשים גרמי והיינו דבאמת לאו ירך אמו הוא רק דכל זמן שהוא במעי אמו הוה כנשחטו שתיהן וכעין שכתב ר"ת ואם כן כל שיש חדשים הו"ל חלב גמור בפני עצמו וזה ברור כשמש ודו"ק:

ובזה נראה לפענ"ד להבין סברת הש"ס בחולין דף ס"ט דאמר בהמה בעלמא לאו מכח חלב ודם קאתי ושריא ה"נ ל"ש או דלמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן והוא תמוה דזה לא מסתבר כלל לומר דכיון דאתי מכח חלב ודם תאסר והרי נשתנה ונתמזג וכמו דמסיק באמת כל מכח לא אמרינן ומעיקרא דקארי לה מה קארי לה ולפמ"ש י"ל דכמו דכתב ר"ת דאף דעובר לאו ירך אמו אפ"ה כיון דתלוי חיות הולד באם הוה כאילו נגמר שתיהן להריגה והוא הדין בזה כיון דחיות הבהמה תלוי בחלב ודם הוה אמינא דלתסר מכח זה כיון דעיקר החיות הוא על ידי זה ואפ"ה שרי והוא הדין באיסור יוצא דאף דמבלבל זרעיה והחיות תלוי בזה אפילו הכי התירה התורה ודלמא דתרי אמרינן תלתא לא אמרינן. ובזה מיושב מה דלא חשיב גיד ג"כ ויהיה תלתא וכבר הקשו כן התוס'. ולפמ"ש יש לומר דגיד ודאי דאין החיות תלוי בזה משא"כ בחלב ודם. ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל של הפר"ח דשפיר קאמר דלר"י איסור יוצא איכא חלב ודם ליכא דליכא למימר דאסור משום חלב ודם דז"א דהרי הש"ס ע"כ קאי דהחיות תלוי באם ואם כן ממילא לא הוה חלב ודם כלל. ובזה מיושב הא דהקשה הפליתי סי' י"ד בהא דמסיק אח"כ מה לגמוע את חלבו דחלב דעלמא דהוה כאבר מן החי ושרי האי נמי ל"ש והקשה דלמה לא נאמר חלב דעלמא מכח חלב ודם קאתי ה"ה בזה ולא שייך לומר דהתם תרתי והכא תלתא דהא מסיק הש"ס דליכא תלתא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לשיטת הרמב"ם שייו חלב ודם גם כן בב"פ רק דלהס"ד דהוה ס"ל דאתי מכח חלב ודם והיינו דאין לה חיות בפ"ע כלל שפיר קאמר דליכא איסור אבל כיון דאמרינן כל מכח לא אמרינן והיינו כיון דנשתנה ונתמזג הו"ל חיות בפ"ע וצורה חדשה היא ואם כן שוב הוה כאן חלב ודם ואין מקום לומר דכל בהמה מכח חלב ודם דהא יש לומר דשם תרתי והכא תלתא ודו"ק היטב. הן אמת דמיום שאני רואה דברי הפליתי סי' י"ד נצטערתי תמיד להבין כוונתו כיון דבש"ס מסיק דכל מכח לא אמרינן וא"כ מה מקום לומר דכל בהמה אתי מכח חלב ודם ונתקשיתי מאד בזה ויגעתי ומצאתי בפליתי סי' פ"ז ס"ק יו"ד והבנתי דכוונתו דע"כ לא אמרינן דכל מכח לא אמרינן רק באבר דבר גוש אבל חלב דהוא לח וכמו רוטב שייך מכח ואם כן ע"ז סמך גם כאן אבל לפע"ד צריך עיון דבאמת י"ל דכל מכח לא אמרינן דפנים חדשות באו לכאן ונתמזג ונשתנה ושרי וכמו המוסק דשרי ומה דמביא ראיה מהך דשאל חלב דהוה אבר מן החי אלמא דמסתבר לאסור מכח איסור אבר מן החי לא זכיתי להבין דאדרבא הש"ס מסיק דכל מכח לא אמרינן ושאני חלב דהוא גם כעת אבמה"ח ולא דמי לבהמה דאתי מכח חלב ודם והוה רק מכח משא"כ כאן ודברי הפליתי בסי' פ"ז צריך עיון גדול דגם ביצים הוו אבמה"ח דהוה כמו חלקי בהמה דצריך שחיטה וממילא דברי הפליתי בסי' י"ד תמוהין גם מה שהקשה בסי' י"ד בהך דיליף בבכורות דף וא"ו דחלב שרי מקראות הרבה וע"ז הקשה דנימא דחלב אסור מכח דאתי מחלב ודם ויונק מתרבא ודמא ואין ראיה מהמקראות די"ל דמיירי בחיה דאין חלב אסור לק"מ דהוא אזיל לשיטתיה דחלב דהוא דבר לא ורוטב שייך לומר דיונק מתרבא אבל לא כן אבי דבאמת כל מכח לא אמרינן רק דחלב הוה גם כעת אבר מן החי וזה ברור ופשוט ובאמת אם נימא כמ"ש הפליתי לחלק בין דבר לח ורוטב לביצים ושאר דברים היה מקום לישב קושית המג"א סי' רט"ז לענין מוסק דהקשה מבכורות. ולפמ"ש אתי שפיר דשאני שם דחלב יונק מדם דהוא דבר לח ורוטב משא"כ מוסק ודבש אבל באמת אין לחלק כלל וכמ"ש ובאמת תמוה על הרר"י והמג"א והח"י סי' תס"ז שלא הביאו ראיה ברורה מהך דכל מכח לא אמרינן דאזלינן בתר השתא וצע"ג ועכ"פ דברי הש"ס מבוארי' כמו שכתבתי ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרכ"א א' דר"ח אייר כתב לי המופלג הוותיק מו"ה בצלאל בעריש נ"י מ"ק קאזווע במה שאירע בשליא שיצאה מקצתה ורצה חכם אחד להתיר העובר בשחיטת אמו ולא אמרינן כיון דאין שליא בלא ולד שמא יצא ראשו והוה כילוד דכל דאינו מגולה לאויר העולם אין זה חשוב לידה והביא ראיה ממ"ש התוס' יו"ט בדברי חמודות שתמה על הטור דהשמיט דברי המשנה שליא שיצאה מקצתה אסורה באכילה משום כיון דפירשא בעלמא הוא אינו מצוי לאכלה ואם איתא הא נ"מ לענין העובר דלא ניתר בשחיטת אמו וע"כ דאין זה קרוי לידה זה דברי החכם ומעלתו קרא תגר דהרי מבואר ברש"י שם ד"ה למה לי קרא למימר ולא שליתא פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד והוה כילוד ושליא בתרי' אזלא ולא שרייתה שחיטה הרי דהוה כילוד ולא שרייתה שחיטה ואני אומר דאין מזה ראיה ואדרבא מדכתב רש"י ושליא בתריה אזלא ולא אמר דשליא בהדיה אזלא ע"כ דאם היה אזלא בהדי' ולא נתגלה העובר לאויר העולם רק נכרך בתוך השליא הי' ניתר העובר בשחיטת אמו אבל חיישינן דשמא יצא הולד לאויר העולם ושליא בתריה אזלה ואח"כ חזר הולד להשליא ונימוח והשליא לא חזרה הן אמת דר"י ור"ל פליגי בדף ע"ה אי אוירא עם חדשים בעי או חדשים לבד אבל משמע דאוירא אינו עושה כלום אבל זה אינו דשם באמת לענין דיהיה חשוב כילוד שיאסר חלבו בעי חדשים ואוירא או חדשים לבד סגיא אבל לענין שלא יותר בשחיטת אמו כל דלא יצא לאויר העולם מגולה פשיטא דלא חשוב כילוד אבל כל דהוא בן ט' חי מה בכך דלא יצא לאויר העולם הא מכל מקום בן ט' הוא ולענין חלב דינו כחלב בהמה. ובזה מיושב ראיתו מהא דלא אמר שם דפליגי בשליא שיצאה מקצתה והושיט ידו לתוכה ותלש חלבו של העובר דא"כ ליכא אוירא ולפמ"ש כל דאינו בן ט' פשיטא דהחלב מותר ואם הוא בן ט' למה לי השליא והלא בחדשים לבד גרמי וכן הא דבעי ר"ה בהושיט את ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי שם ג"כ אינו תלוי בשליא כ"א בחדשים ומה דאמר בדף ע' בשליתו אורחי' הוה אדרבא משם ראיה דכל דלא יצא לאויר העולם מגולה הוה אחד עם השליא ולא הוה חציצה ומה דאמרו בבכורות דף ל"ה אמרא בשפוותי' ולא אמר דאפילו יצא כל ראשו מכוסה בשליא לא מקרי עדן יצא לאויר העולם אין ראיה דשם לא מיירי משליא. ובגוף דברי חמודות הנ"ל הנה לפענ"ד הרמב"ם מחולק עם הראב"ד בזה בפ"ה ממ"א הלכה י"ג וע"ש בה"ה ועכ"פ היה להטור להזכיר וצ"ע בזה:

ודרך אגב אזכיר מה שכתבתי בשנת תרכ"א א' אמור כ"ו למב"י אשר הגיעני מכתב מ"ק בריסק מהרב החריף מו"ה ישראל איסר ראזנבערג נ"י בהא דאמרו בחולין איתביה ר"ל לר"י הבשר מגע נבלה וחכמי' אומרים מגע טריפה שחיטה בשלמא לדידי דאמינא חד גופא היא היינו דאתכשר בדמא דאמיה אלא לדידך דאתכשר במאי ועל זה הקשה דלמה לא מקשה לי' בפשיטות היאך משכחת לר"י דמונין בו ראשון ושני דבמאי אתכשר ואמרתי בזה דהנה המהרש"א כתב וכן הוא בבעל המאור דעיקר הקושיא היא מר"מ דאמר הבשר מגע נבילה דאי לרבנן דאמרי מגע טריפה שחיטה ולמוקדשין א"כ חיבת הקדש מכשירתן ולפי זה לא היה יכול להקשות על ר"י דאיך משכחת לה דהא משכחת לה במוקדשין ומה גם לר"י דאית ליה רצה בה מתכפר רצה מתכפר בולדה וקדושה חלה על העוברין ועיין תמורה דף יו"ד ודף כ"ה ולא פריך רק לר"מ דלא הוה במוקדשין ולא שייך חיבת הקודש:

איברא דראיתי ברמב"ן בחידושיו לחולין במזבח כפרה שנדפס מחדש דכתב ג"כ דהקושיא קאי לר"מ דלרבנן חיבת הקדש מכשיר אמנם כתב עוד דדבר שאינו ראוי לקרב על גבי המזבח ולא נראה מעולם לא שייך חיבת הקודש מכשיר ע"ש ולפענ"ד צריך עיון דבריו הקדושי' דהרי לר"י חל קדושה על עוברין ואולי לא אמר הרמב"ן רק אם יצא אבר לחוץ ושחט אמו ואח"כ חתכה דהאבר שיצא אין לו תקנה ולא נראה מעולם אבל בבן ט' חי שנטמאה אמו פשיטא דשייך חיבת הקודש. ובזה מיושב שנית הקושיא הנ"ל דלכך לא פריך על ר"י די"ל דחיבת הקודש מכשיר:

ובזה יש לישב קושית המהרש"א דלמה לא פירש"י בבן ח' ולכ"ע ולפמ"ש אתי שפיר דבן ח' אינו ראוי לגבי מזבח כלל ולא שייך חיבת הקודש. והנה מ"ש לעיל דמשכחת לה במוקדשין ולר"י חל קדושה על העוברין הנה מהרמב"ם נראה דהא דאמרו למוקדשין היינו שאם נגע העובר במוקדשין אבל כבר האריך בלב אריה שם לתמוה ע"ז ודע דאף למ"ד עובר ירך אמו שייך לומר דתרי גופי נינהו וכמ"ש התוס' והרשב"א בחולין דף נ"ח לענין טריפות דעובר יש לו חיות בפני עצמו ועיין ש"ך סי' ע"ט ס"ק ח' ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף