שואל ומשיב/ב/ב/עד

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן עד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר שאלת בשטר חוב שהעדים חתמו עצמם על השטר טרם שנכתב השטר ואחר כך כתבו השטר על החתימות אם כשר או לא הנה לא ביארתי הטעם לפסול. ולכאורה חשבתי דמטעם דמחזי כשיקרא שחתמו טרם שנכתב השטר מה בכך הא קיימא לן דלמחזי כשיקרא לא חיישינן כמבואר בחו"מ סי' מ"ו ס"ק סמ"ך בש"ך דהעיקר כדיעה ראשונה ואף דדוקא בחתימה לא חיישינן למיחזי' כשקרא אבל לא בחתימה כמבואר שם לדיעה הראשונה כבר האריך בש"ך שם ס"ק כ"ט ובסי' ל"ט שם ס"ק ל"ח דאף בחתימה גם כן לא שייך מיחזי כשיקרא ואף לדעת הריטב"א דבחתימה חיישינן למחזי כשיקרא היינו דוקא התם דלא ידעו כלל הענין אם זה כשר לקיים אבל כאן מה בכך כל שראו ההלואה ואף שלא ראו הלואה כל שהלוה צוה להם לחתום ע"ז שיכתוב הסופר השטר שנתחייב מנה מה בכך שחתמו קודם מכל מקום הא לא איברי סהדי אלא לשקרי ולמה לא כשר כל שכתב אח"כ השטר ע"ג החתימות ואף אם כתוב בפנינו עדים הלוה זה לזה והם לא ראו ההלואה מה בכך כל שהגיד להם הלוה כך הוה כידיעה בלי ראיה דמהני ג"כ בד"מ ומכ"ש כשראו אח"כ ההלואה אף שחתמו קודם למחזי כשיקרא לא חיישינן:

שוב ראיתי בקצה"ח סי' מ"ה ס"ק א' שכתב בפשיטות דל"מ אם חתמו עצמם קודם והביא ראיה מדברי התוס' גיטין דף ד' ד"ה מודה ר"א שכתבו וליכא למימר דאי שרינן בחתמו שלא לשמה יבא להכשיר זימנין דיחתמו תחלה ויכתבו גט ע"ג חתימתן והתם ליכא עדות כלל דאם כן גם בשאר שטרות היה לנו להצריך חתימה לשמה מבואר דאם חתמו מתחלה ואחר כך נכתב השטר אין חוזר וניעור והביא שכ"כ בשו"ת ב"ח סי' ד' והנה שו"ת ב"ח אינו ת"י אבל לפענ"ד אין ראיה משם והנה מגט ודאי אין ראיה דבגט גזירת הכתוב דבעי שני עדים מטעם דהוה דבר שבערוה כמבואר בקידושין דף ס"ה וא"כ כל שלא חתמו עצמם אחר כתיבת הגט לא מקרי עדות ואף שכתבו דגם בשאר שטרות הוא כן היינו דוקא אם לא חתמו לשם חתימה של עדות כלל או שלא חתמו ע"ז הענין והלוה לא צוה להם לחתום רק שהם חתמו עצמם ואח"כ נכתב שטר אפשר דפסול דחתימתן הוא בכדי ולא היה תורת עדות כלל ולא נחתם מדעת המתחייב אבל אם חתמו עצמם לשם עדות ע"ז ההלואה אף שכתבו אחר כך השטר אינו רק משום מחזי כשיקרא ולא חיישינן וי"ל דהתוס' מיירי כשלא כתבו אני עד דגם בגט כשר אף בלא כתבו אני עד כמ"ש בגיטין דף פ"ח דכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין ומה שהוסיף הקצה"ח לחדש דגם בכת"י שחתם שמו תחלה ואח"כ כתב שדי קנויה לך לא קנה זה ודאי תימה דלמה לא יקנה הא בשעה שחתם היה מכוין ע"מ שיקנה השטר במה שיכתוב אח"כ ואטו חתימה לשמה בעי בשטר קנין ומכ"ש מה שכתב דגם בהלואה אם חתם שמו תחלה וכתב אח"כ לויתי ממך מנה ל"מ זה תימה דלמה לא יועיל והוא בעצמו הרגיש מאני פב"פ לויתי ממך מנה וכתב דמזה ראיה להפוסקים דלא בעי כלל חתימתו אם הוא כת"י אבל באמת היא תימה דלמה ומה בכך שחתם תחלה ולפענ"ד ראיה ברורה מהא דאמרו ב"מ דף י"ז שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה שכבר נמחל שעבודו ודייק מינה בגיטין דף כ"ו טעמא דנמחל שעבודו הא לא"ה משום שקרא לא חיישינן ופירש"י אם היה נחתם על מלוה זו אעפ"י שנכתב קודם הלואה כשר אם בו ביום נכתב ע"ש הרי לך מבואר דאף שעכ"פ החתימה הי' קודם שלוה לעצמו היה כשר וא"ל דהשטר גם כן נכתב קודם דזה אינו דהא השטר לא נכתב על זה החוב ואפ"ה היה כשר ומכ"ש כשהחתימה היה קודם כתיבת השטר למה לא יכשר ומה שהקשה שם מגט מקושר דהעדים מאחוריו וחותמין עדים על כל שטה ושטה אף דנחתם קודם כל כתיבת הגט ע"ש הנה באמת כל שחתמו עצמם על ענין הגט כשר וכמ"ש ובאמת לפע"ד בגט ודאי כשר כיון דבאמת לא אברי סהדי אלא לשקרי רק שגיטין וקידושין בעינן עדים דחב לאחריני אבל עכ"פ כל שיש עדים מה בכך שהם חותמים מקודם הא באמת שתיהם מודים רק דגזירת הכתוב דבעי עדים אבל למה יפסל אם חתמו עצמם קודם ומכ"ש שחותמים עצמם באמצע אבל באמת לפע"ד גם אם חתמו עצמם על שט"ח מקודם גם כן ראוי דיועיל ואף אם עדים בחתומיו זכו לו כבר כתבו התוס' בב"מ דף כ' דעד גמר היום אין זוכים וא"כ הרי לאחר כך חתמו עצמם ושפיר זכו לו העדים בחתימתן ובאמת אם חתימתן קדם יום אחד קודם הכתיבה הוא פסול מטעם מוקדם ומדי שוטטו עיני בדברי הקצה"ח שם ראיתי בס"ק ב' מה שכתב דאם אחד רוצה להתחייב עצמו בכת"י או בממר"ם מה שאינו חייב אף שמצוה לאחר שיחתום שמו במ"ק ל"מ דאינו לא משום עד דלא נתחייב עדיין ולא משום שליחות:

הנה לכאורה תמהתי דמה בכך הא כל שמצוה לאחד שיחתום שמו למה לנו תורת עדות כלל והא מתחייב עצמו כעת ע"י שצוה לשני לחתום. ולכאורה היה נראה לי דבר חדש דהנה ר"ת כתב דלכך מכירת שטרות דרבנן דשני שעבודים יש שעבוד הגוף ושיעבוד נכסים ושיעבוד הגוף ליתא במכירה וכל דמחל שיעבוד הגוף ממילא נפקע שעבוד נכסיו ולפ"ז כיון דשיעבוד הגוף לא שייך בזה תורת שליחות כעין מ"ש התוס' רי"ד דבמצות שבגוף לא שייך שליחות דגופו של השליח אינו במקום גופו של משלח וא"כ כיון שאין כאן שיעבוד הגוף לא נשתעבדו נכסיו ג"כ אבל זה אינו דבאמת כל שקבל המעות או שרוצה להתחייב בחנם ורוצה להקנות לו השדה ומצוה לזה שיחתום שמו הרי השליח עושה רק מעשה קוף בלבד ואטו אם הקטן יחתום שמו לא יהיה מועיל וא"כ הרי החותם משעבד בחתימתו שעבוד גופו של מי שנחתם ולמה לא יועיל ומ"ש ראיה מהג"א פ"ק דגיטין והוא ט"ס וצ"ל פרק שני באות י"ב ברא"ש שם שדעת הא"ז דל"מ אם הסופר יחתום להעדים הנה מגט לפע"ד אין ראיה דשם גזירת הכתוב דבעינן שני עדים ואין דבר שבערוה פחותה משנים וא"כ מה מועיל מה שאחר חותמם סוף סוף הא בעי עדי חתימה והם כורתים את הגט והרי הם לא חתמו ולא כרתו ובאמת אני תמה לשיטת רבינו שמחה למה לא מצאו תקנה בעדים שא"י לחתום דאחר יחתום שם וע"כ דל"מ ועיין גיטין דף ח"י ואף דגם בד"מ פסול כשא"י לחתום ואדרבה בגט משום עגונה הקלו טפי כמבואר בחו"מ סי' מ"ה סעיף ד' ה' ועל זה כתב הרשב"א דמנהג המקום שחותמים אחרים לעדי' דמועיל היינו משום דלמ"ד עידי חתימה כרתי הרי הם אינם חותמים עצמם וא"כ אין עליהם תורת עדות והו"ל כמלוה ע"פ אבל במה שהוא עצמו מחייב עצמו בשטר למה לא יועיל כשאחר חותם שמו וצ"ע בזה ודברי הר"ש וא"ז שבהג"א הנ"ל הובא ביתה יוסף אהע"ז סי' ק"ל ובב"ש רמזו שם ס"ק כ"ט ועיין נתיבות שם:

והנה בש"ק נצבים תרט"ז ז"ך אלול שאל אותי הרבני המופלג מו"ה יוסף שורשטיין ני' בשם בנו תלמידי החריף מו"ה סענדר ני' לשיטת רבינו שמחה ז"ל שהובא בהג"א דיכול הסופר לחתום אותם א"כ היכא קאמרי בגיטין דף פ"ז לעולם דכתב עד דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב היא וקשה דלמא צוה לחתום שמו והשבתי דלפמ"ש בהג"א שם נראה דר"ש לא מכשיר רק בגט שמגרש תיכף ולא ניתן לראיה וכמ"ש שם דאם תעבירנו באש ג"כ יהי' כשר אבל במקום שצריך לראיה לא כשר ואם כן לק"מ גם מהך דגיטין דף ח"י שהקשיתי למעלה ודו"ק. והנה גוף ראיית רבינו שמחה כמו לר"א דקאי על כתיבה כשר כשאחר כותבו הנה לפמ"ש הב"ש סי' קכ"ג ס"ק א' יש לדחות ראייתו אך דבריו אינם מוכרחים ועיין תוס' ישנים עירובין דף י"ג ודו"ק:

והנה יום ב' תבא תרט"ו הגיעני מכתב מהרב מו"ה עקיבא קליין ני' מק"ק נייטרא. והוא נכתב מיום ג' תצא העבר וכתב אלי לישב שיטת הרמב"ם דס"ל דשטר ל"מ מה"ת והקשו עליו מכמה סוגיות הש"ס ועוד הקשו היכא משכחת עידי גיטין וקידושין וע"ז כתב דבאמת התוס' הקשו דהא בשטר הו"ל מפי כתבם וכתבו דשטר הוה כנכתב מדעת שניהם נעשה כמו שנחקרה בבית דין והדבר תמוה דמנא ידעינן דנכתב מדעת שניהם היא רק מחתימת העדים וא"כ הא זה גופא הוה מפי כתבם וכבר הקשה כן המהרי"א על שיטת הרמב"ם וכתב מעלתו לפמ"ש הבית מאיר סי' קמ"ב להסביר דברי הריב"ש דס"ל לענין קיום מהני מפי כתבם דכל הטעם דבנכתב מדעת שניהם לא מקרי מפי כתבם והוה כמי שנחקרה דאם לא נכתב מדעת שניהם ל"מ הוא משום דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד א"כ ל"ש כמו שנחקרה עדותן בב"ד דגם הגדה בע"פ ל"מ כל שהיה שלא בפני בע"ד ולפ"ז בקיום דמקיימין אף שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח א"כ הו"ל כמו שנחקרה אף שהוא מפי כתבם ע"ש ולפ"ז לפי שיטת הרשב"א בב"ק דף קי"ב דמדאורייתא מקבלין עדות שלא בפני בעל דין רק מדרבנן אין מקבלין אם כן זהו שיטת הרמב"ם דמדאורייתא באמת מועיל אף דהוה מפי כתבם דהא מן התורה מקבלין שלא בפני בעל דין ורק אחר דתקנו חז"ל דאין מקבלין שלא בפני בעל דין שוב ל"מ עדות שבשטר רק משום נ"ד אם כן בגט דמקבלין שלא בפני בעל דין וכן בקידושין דמקבלין שלא בפני בעל דין כמ"ש בשו"ת דברי ריבות שוב הוה שטר מה"ת ומדרבנן ול"ק מעידי גיטין וקידושין זהו תו"ד:

ואני תמה על עצמי איך הוציא מפיו דברים האלו דהנה גוף דברי הב"מ סעיף וא"ו שם הם ע"כ למאן דס"ל דשטר מועיל דאל"כ מה מועיל מה שמקיימין שלא בפני בעל דין אף שעומד וצוח הא כל הטעם הוא משום דהוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ואם כן לדעת הרמב"ם אין מקום לזה ואם יאמר דגם הרמב"ם ס"ל דמקיימינן השטר כמו הריב"ש א"כ מה מקום לכל הקושיות והרי הרמב"ם כתב בהדיא דדבר תורה אין מקבלין עדות לא בד"מ ולא בד"נ אלא מפי עדים ולא מפי כתבם ולדברי מעלתו הרי מן התורה מקיימין ומה ענינו להך דהריב"ש דס"ל דמה"ת מקרי שטר רק לענין קיום שלא בפני בעל דין יועיל אף מפי כתבם גם מ"ש דבגט מועיל אף שלא בפני בע"ד ומ"ש דבדברי ריבות מבואר דמועיל אף שלא בפני בעל דין הנה שו"ת דברי ריבות אינו ת"י אבל ברא"ש בתשובה מבואר סי' מ"ו דבקידושין בעי דרישה וחקירה ומכ"ש שאין לקבל שלא בפני בע"ד ועיין בשו"ת נוב"י סי' ע"ב:

והנה בשנת תרכ"ו י"ז כסלו ג' וישב הגיעני מגלה עפה מש"ב הרב הה"ג החריף ובקי המפורסים גן הדסים מו"ה יצחק שמעלקיש ני' אבד"ק ברעזאן והקרייז באשה שמוחזקת באשת איש או שמתכסה בצעיף דהוה כמוחזקת באומרת נתגרשה בב"ד פלוני אבל אין לה היתר מב"ד אם יש לסמוך על טעלעגראף שהרב כותב שנתגרשה בפניו והאריך בפלפול רב והנה הביא הש"ע חו"מ סי' מ"ה ס"ה והש"ך והביא דברי הקצה"ח שהביא בשם הגהת אשר"י שמכשיר היכא שהסופר חותם העדים ע"פ צווים והוא מסיק לפסול וע"ז כתב דשאני גט כיון דהעדי' חותמי' בשליחות הבעל כמ"ש התוס' בגיטין דף ט' א"כ כשמצוים לאחר לחתום הו"ל מילי ומילי לא ממסרי לשליח דהעדים בעצמם הם שלוחים והסופר חותם ע"פ צווים הו"ל מילי ובמחכ"ת הם פטומי מילי דמילי מקרי כשזה השליח עושה שליח אחר לעשות איזה ענין אבל כאן הסופר חותם שמם והם הם שלוחי הבעל ומה מילי שייך בזה והרי אם מקרעין להם והם חותמים לא מקרי מילי וה"ה כשזה הסופר חותם שמם לא מיקרי מילי וז"ב ופשוט ומה שהק' על דברי רבינו שמחה דמכשיר כשמצוה לאחד שיחתום שמו וע"כ דס"ל דלא הוה עד מפי עד כמ"ש התוס' דף ס"ו בגיטין דלא הוה עד מפי עד דעיקר העדות נמסר להאחרוני' מכ"ש כאן שהראשוני' הם העדים וזה לא הוה רק שלוחם לחתום שמם א"כ מה פריך הש"ס בגיטין שם מי איכא ב"ד דלא ידעי לחתום חתימת ידייהו ומשני דאיכא ב"ד חדתי ולמה לא יעשו שליח לחתום שמם ע"ש הנה לפי דבריו יותר היה לו להקשות בעדים שא"י לחתום למה לא מצאו תקנה שאחר יחתום שמם וכן הקשה אותי תלמידי הרב החריף מו"ה סענדר נ"י שורשטיין זה ימים ושנים רבות בהא דאמרו בגיטין דף פ"ז ידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא וקשה דלמא צוה לחתום שמו והשבתי דלפי מה שנרא' מהגהת אשיר"י טעמו של רבינו שמחה היא כיון דלאו לראיה הוא ותיכף מסרו להאשה ואם תעבירנו ע"ג אש כשר לכך כשר כשצוה ע"ש ואם כן דוקא בגט שנמסר תיכף ולאו לראיה קאי אבל אם הוא לא נמסר תיכף ולראיה קאי פסול גם לרבינו שמחה א"כ ל"ק על ר"ש וה"ה שם דלא נמסר תיכף לא הכשיר רבינו שמחה ודו"ק ועיין ב"י באהע"ז סי' ק"ל שמביא דברי הג"א הנ"ל ובב"ש שם ס"ק כ"ט רמז לזה יעו"ש ומ"ש בפלפול בטעמו של רבינו שמחה חי נפשי כי בושתי לראות פלפול כזה במחכ"ת וכל מה שהאריך שם אין בו ממש במחכ"ת והלא כבר היה לאיש ולמה לו דברים אלו מוטב שיפלפל פלפול של אמת ויהי' איך שיהי' גם הוא מסיק דכאן אין לחוש לעד מפי עד כמ"ש הט"ז והקצה"ח ונתיבות בסוף סי' למ"ד דמועיל מה שעדים מעידי' ששמעו מעדים שנחקרו בב"ד ולא הוה עד מפי עד מכ"ש כאן בקיום הב"ד ובאמת הדברי' פשוטי' דל"צ לפלפול כלל דזה אינו רק גילוי מלתא בעלמא ובזה בודאי מועיל ולא שייך כאן תורת עדות ולא שום ענין עדות וגלוי מלתא הוא ובודאי כשר ומה שהאריך כיון דאתחזיק באיסור א"א איך נסמוך על טעלעגרף והרי אין דבר שבערוה פחות משנים והאריך בזה תמהני לדבריו למה האריך דוקא כשבא ע"י טעלעגראף ולא כשבא מכתב על הב"ד שבזה מעשים בכל יום שנאמני' אף שאין מכירין הקיום ועיין ברמ"א סוף סי' קמ"ב שמיקל בזה ואף שהט"ז שם חולק ע"ז כבר כתבתי בגליון שם שהמעיין בהמקור שהוא מהתשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב וסי' ס"ו ובתשובת ר"ש בן התשב"ץ שהובא ביתה יוסף סי' קמ"א יתיישב קושייתו ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ו והדברים עתיקים ותמהני מה ענין דבר שבערוה לכאן הא הב"ד אומרי' שנתגרשה בפניהם בפני שני עדים כד"ת רק שאינו מקוים חתימתם וכיון דמן התור' הוה כמו שנחקרה עדותן והדיין אינו אומר רק שנתגרשה בפניו למה לא יועיל ואף דהט"ז כתב שצריך קיום שלשה דיינים ע"ש בסי' קמ"ב ס"ק ד' כבר כתבתי בזה בתשובה אשתקד להרב הגאון אבד"ק טארנאפאל להכשיר בזה. אמנם אף לפי דבריו עכ"פ כששלש' דייני' אומרים שנעשה הגט בפניהם כשר א"כ בטעלעגראף ששלח הרב הגאון מדראהביטש שנתגרשה בפני ב"ד הוה כמו שהעידו בכתב שלהם שנתגרשה בפניהם ובאמת להט"ז צריך שיחתמו שלשה הדייני' ע"ז אבל אין הטעלעגראף גרוע מאילו בא בכתב אך לפענ"ד אף להט"ז זה דוקא כשבא כתב ואינו מקוים אז יש לחוש לזיוף והיא בחזקת אשת איש וצריך שני עדים שיעידו על זה ולא מועיל מפי כתבם א"כ צריך קיום ב"ד וצריך שיהיו שלשה כמ"ש הט"ז אבל בבא ע"י הב"ד או טעלעגראף דאנן סהדי שלא נזדייף וערכאות לא מרעו נפשייהו ובפרט בדבר כזה שהם לא ידעו כלל להגיד שנתגרש' בפני ב"ד והעכו"ם ענוש יענש בפלילים כשיגיד זאת ויחקר הדבר שלא היה כן ואין לחוש שאחד בא וצוה להטעליגראף שיודיע זאת דלמה ניחוש לזה ולא חיישינן לקלקול כהאי ובפרט שהוא מלתא דעבידא לאגלויי פשיטא דלא חיישינן לשום דבר והוה כנחקרה עדותן בב"ד דודאי מועיל וזה ברור לפע"ד בלי פקפוק וגם נלפענ"ד דכאן הוה גילוי מלתא בעלמא דודאי נאמני' וכבר האריך בשו"ת תשב"ץ ח"א מסימן ר"ב והלאה להראות ההבדל שבין מלתא דעבידא לגלויי ובין גילוי מלתא בעלמא דבגילוי מלתא בעלמא ודאי נאמן ע"א ע"ש וגם כאן גלוי מלתא בעלמא וכאן הוה גילוי מלתא וגם מלתא דעבידא לגלויי דודאי נאמן וזה לי שנים רבות כתבתי תשובה ארוכה במה שהאריך בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז דאף נוגע נאמן במלתא דעבידא לגלויי ובשו"ת זקני המג"ש בפני יהושע ח"ב באהע"ז האריך לפסול נוגע בעדות אשה אף דהיא מלתא דעבידא לגלויי ואני תמהתי על שניהם מהא דאמרו בבכורות דף ל"ו נאמן הכהן לומר בכור זה ניתן לי במומו דמלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי והרי אף דהכהן נוגע בדבר וחשוד על זה אפילו הכי נאמן ועיין ב"ש סי' ק"כ שכתב בהדיא כן ומראי' זו והנוב"י לא נזכר מזה. ואף דדברי הב"ש לכאורה תמוהין די"ל דשאני בכור מגט דגט היא בחזקת אשת איש משא"כ בכור דזה אינו דגם בכור מקרי אתחזק איסור והדבר מבואר בפ"ב דנגעים דכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו ובר"ש שם כתב להקשות דמצינו בכמה דברים דצורבא מרבנן חזי לעצמו ע"ש דמחלק בין אתחזק איסורא ללא אתחזק איסורא ועיין סי' שי"ב ובט"ז שם. הארכתי בזה לפי שראיתי בדבריו שאחר כל אריכות פלפולו כתב שאין להביא ראיה מבכור דנאמן הכהן אף דאתחזק איסורא משום דבכור בעלים נאמנים על שלהם אף באתחזק כמ"ש רש"י ריש גיטין ואף דהכהן אינו נאמן מ"מ כל דעביד לגלויי נאמן ובמחכ"ת אשתמיטתיה הך דנגעים דמבואר דאינו נאמן על בכורות עצמו משום דאתחזק איסורא ע"ש בר"ש ובט"ז סי' שי"ב והכי קי"ל ועיין תב"ש סי' ח"י ועכ"פ יהי' איך שיהי' מבואר הדבר דמלתא דעבידא לגלויי מהימן אף דהיא אתחזק ואף שהוא נוגע א"כ ברור הדבר דהטעליגראף לא גרע מכל המכתבים ואם חתמו עצמם שלשה דיינים בודאי נאמנים ואף באחד שחתם עצמו יוכל להוציא מחזקת אשת איש כיון דהוא מלתא דעבידא לגלויי וז"ב כשמש. ומה דפשיטא ליה למעלתו שהאשה בעצמה אינה נאמנת אף במלתא דעבידא לגלויי לא ידעתי טעמו ואם מטעם שהיא אשה עיין ב"ש סי' ד' ס"ק סמ"ך דאשה אינה נאמנת אפילו בלא אתחזק כי אם במלתא דעבידא לגלויי ע"ש וזה כתב לדעת הר"ן אבל הוא פקפק בזה ואני הראיתי שבשיטה מקובצת כתובות דף ע"ב באשה שאמרה פלוני טיהר לי הכתם שמביא שיטת הפוסקי' דאשה אינה נאמנת אבל הוא נדחה מכל הפוסקי' ובלבושי שרד רצה לחדש דאשה אינה נאמנת אבל נעלם ממנו שיטת הפוסקי' ביו"ד סי' קנ"ז דאשה נאמנת רק בדברי טורח אינה נאמנת. דרך כלל לפענ"ד הדבר ברור דאשה עצמה נאמנת ג"כ במלתא דעבידא לגלויי כשאר עד בעלמא או שליח וז"פ לדעתי וא"צ אריכות ועכ"פ טעליגראף בודאי מועיל כמו ע"י כתב וכן סיים בעצמו בסוף אבל הדבר פשוט לדעתי וא"צ אריכות. ומה שהאריך לענין טעליגראף אם מותר בשבת ח"ו להתיר רק לצורך גדול במקום סכנה הו"ל שבות דשבות והדבר תלוי במה דאמרו בעירובין דף ס"ו ולא שאני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה ויש בזה ג' שיטות ועיין ברשב"א בשבת דף ק"ל ובריטב"א עירובין שם והדברים עתיקים בטוש"ע או"ח סי' ש"ז ובחבורי יד שאול סי' רס"ו והארכתי בזה ומה שהקשה על הרמ"א ברוקק והרוח מפזרתו דחייב והוא מהירושלמי וע"ז הקשה דהו"ל דבר שאין מתכוין הנה זה רבות בשנים אשר ראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהאריך בזה ואני כתבתי בזה באורך לישב דברי רמ"א וקשה עלי לחפש בתשובת כי רבות הם ולהעתיק בזה ומעלתו יודע כי אני טרוד מאוד וגם מגמר בעתיקי קשה עלי ולדבר הזה יסלח כי לא הארכתי בדבריו כי אין אני רוצה לפלפל בפלפולים ארוכים ולקשר חבל בחבל שזה דרך הצעירים לימים ודי לנו שנפלפל בדברי' שצריכין באמת לפלפל לענין דינא וד' יודע כי מרוב אהבתי אליו דברתי כזאת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף