שואל ומשיב/ב/ב/עא

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן עא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה דאמרו בש"ס דבחדש בדילי מיניה ראיתי בשו"ת קרית חנה סי' מ"ד פלפול ארוך בזה להגאון החריף מו"ה בעריש ז"ל בן הגאון בעל פני יהושע ז"ל ולפי שדבריו אהובים וחביבים אמרתי להשתעשע בפניני אמרותיו ונעתיק כאן הדברים כהויתן:

והנה הרב המחבר קרית חנה הוקשה לו על מ"ש הש"ע או"ח סי' תרע"ג דמותר להדליק בכל השמנים שפסולים לנר שבת ע"ז הקשה דלמה יהיה מותר בצרי דאסור בשבת שמא יסתפק ובעטרן שמא יניחנו ויצא וה"ה בנר חנוכה וע"ז השיב הגאון מוהרד"ב דבצרי לא שייך שמא יסתפק דהרי אמרו בפסחים דף וא"ו דשל הקדש א"צ מ"ט מבדל בדילי אינשי מיניה ופירש"י מבדל בדיל ואפילו בחול למוד הוא לפרוש ממנו ולפ"ז לשיטת הגאונים דמותר השמן שבנר חנוכה אסור להשתמש בהם דאתקצאי למצותה אם כן אף בחול אסור להסתפק ממנו מטעם איסור הנאה דנ"ח א"כ שוב לא שייך לאסור משום שמא יסתפק דהרי מבדל בדיל לאפוקי בנר שבת דעיקר האיסור לאחר שניתותר הוא משום מוקצה שפיר גזרו שמא יסתפק ובפרט לפמ"ש המג"א דעיקר האיסור בשמן שנותר משום דאתקצאי ביה"ש א"כ הוה עיקר האיסור משום שמא יכבה וגם אם נימא דמותר לאחר שיעור הדלקה הרי לשיטת הרשב"א והובא ברמ"א סי' תרע"ג אסור ליתן לנר חנוכה רק בשיעור הדלקה וא"כ שוב מבדל בדיל מיניה ואף אם נימא דאין לחלק בין שיעור ליותר משיעור ע"כ צ"ל כיון דבכשיעור לא שייך הגזירה גם לאחר השיעור לא גזרו ה"ה בזה א"כ שוב אין לחוש כיון דבעת השיעור מבדל בדיל מיניה וע"ז האריך אם בשאר איסורים שייך ג"כ בדיל מיניה או דוקא בהקדש בלבד ויבואר אי"ה אח"כ. ובאמת שאף שדבר חכמה אמר אבל לא נהירא לפע"ד דלדבריו בכל דבר האסור בחול נימא דמבדל בדיל מיניה ולא מצינו זאת באיסור הקדש דשייך איסור מעילה והאדם מוזהר עליו ועיין חידושי ריטב"א ב"מ דף נ"ח בהא דמוקי בשקנו מידו והקשו התוס' למה צריך קנין הא בהאי הנאה דמהימן ליה גמר ומקני וכתב דזה דוקא בממון הדיוט דכבוד גדול עושה לו במה שמאמינו אבל הקדש דמבדל בדיל מיניה כ"ע נאמנים עליו ע"ש וא"כ חזינן דדוקא הקדש משום דחשש מעילה יש בזה משא"כ שאר דברים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דדוקא בהקדש דבדיל מניה כל שתא לא שייך למגזר שמא יאכל ממנו דבדיל מהקדש אבל דבר שאסור בהנאה משום שהוא איסור או משום קדושת המצוה ל"ש דמבדל בדיל ותדע דהרי בחמץ גזרו חז"ל לבדוק טפי מכל איסורי הנאה משום דאיסור הנאה בדילי משא"כ חמץ כמ"ש התו' ריש פסחים ואם כן מכ"ש דשייך שמא יסתפק בצרי ואף דאסור משום מצות נר חנוכה מכל מקום שייך שמא יסתפק כיון דכל השנה לא בדיל מצרי וגם בחנוכה עצמו במה שאינו לשם נר חנוכה לא בדיל מיניה גם לפי חילוק המהרי"א הובא בט"ז סי' תרע"ב אם כן יקשה גם בזה וגם לחלוקו של הב"י יש לפקפק כאן וע"כ לא מסתבר לפענ"ד ומ"ש עוד דלא שייך משום מסתפק ובאמת מכבה הוה משאצל"ג ואינו מתכוין ואף דהוה פסיק רישא הא שיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר. וא"כ לשיטת רמ"א דאסור ליתן יותר משיעור ההדלקה א"כ אם יסתפק לא ניחא ליה להתבטל מהמצוה ושוב הוה פסיק רישא דלא ניחא ליה ומותר הנה אף שהדברים חריפים הנה מלבד דלא קי"ל כהערוך ועיין סי' ש"כ גם בלא"ה נראה לפע"ד לפי מה דמבואר בסי' תרע"ג ס"ב דבע"ש אפילו כבתה קודם השבת אין זקוק לה והוא מהתה"ד דמקרי הכשר מצוה והט"ז האריך לחלוק ע"ז ובתשו' הארכתי בזה ועכ"פ זה ודאי דלכתחילה צריך ליתן שמן כשיעור שידליק גם בזמן שבת חצי שעה ואם כן שוב אז שייך שמא יסתפק וא"ל דיתבטל המצוה דלא ניחא ליה דז"א דבאמת בע"ש כבר נדלק השיעור ואם כבתה באמת קיים מצותה ואין זקוק לה ושוב שייך שמא יסתפק ממנה והנה הגאון ז"ל בעצמו רצה לדחות דבריו דדוקא הקדש בדיל מיניה שהוא בכרת וכעין דאמרו בחגיגה דף כ"ה נאמנים על טהרת הקדש דהפרישו רביעית בטהרה משא"כ בתרומה והביא ראיה דהרי אמרו ואם הקדש הוא א"צ ולא קאמר דאם טבל ותרומה א"צ דמבדל בדיל מיניה ואף דאמרו בדף י"א דחדש מבדל בדיל מיניה כבר נשמר רש"י וכתב כיון דכולי שתא לא הרגיש ביה והיינו מה דיש לפניו כל השנה ורגיל בו אבל איסור שבא לפרקים לא מזהר ביה ולא בדיל וא"כ לנקוט איסור טבל ותרומה וע"כ דדוקא הקדש. אי מהא לא אריא דיש לומר דקמ"ל בהקדש רבותא דלא נימא כיון דהגזבר פשע שלא מכר החמץ קודם הפסח הו"ל כקיבל אחריות עליו והו"ל דבר הגורם לממון קמ"ל ועיין בחידושי אבן העזר סי' תמ"ג ודו"ק אך גוף הדבר נכון בעצמותו דדוקא הקדש דחשו למעילה וכולי עלמא זהירי ביה וכעין דאמרו אין אדם עושה קנוניא על ההקדש אבל שאר דברים אף דאסור בהנאה לא ומ"ש הגאון דטבל ותרומה מותר בהנאה זה אינו דטבל ותרומה עכ"פ בהנאה של כילוי אסור להרבה פוסקים מה"ת ועיין מלמ"ל בפי"ב מתרומות ועכ"פ מדרבנן אסור בהנאה וכאן חשו שמא יאכל ממנה וע"כ דהקדש דוקא ומה שהקשה לנפשיה דאי נימא דבדיל גם משאר איסורים אם כן איך אמר ר"ש בפסחים דף כ"ד לא נחלקו ר"א ור"י על טהורה וטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' וקשה הא לר"ש באמת מה ששורפין בשש אף דמותר עד הלילה הוא משום דאתי למיכל מינה ואם כן בתרומה טמאה דאסור באכילה שייך בדיל מיניה ובלא"ה לא שורפין עד הלילה דהא מותר להנות עד הלילה ועיין תוס' דף נ"ח ד"ה ר"ש במחכת"ה זה ודאי דתרומה טמאה לא שייך בדילי דאכלי לי' כולי שתא והרי חוששין לתקלה כדאמרו בפסחים דף כ' והכהנים משתמשים בו חשו לתקלה ומה שהביא ראיה מוכרחת דבשאר איסורים לא שייך בדיל מיניה דהרי לשיטת הרשב"א הא דאסור לעשות סחורה בנבלות וטריפות היא מדרבנן דלמא אתי למיכל מיניה וקשה הא בכתובות אמר החמרים שנכנסו לעיר זה אומר שלי חדש ומשמע דסחרו עם חדש והא שייך דלמא אתי למיכל מינה וע"כ דחדש בדילי כולי שתא משא"כ בשאר איסורים הנה לדבריו יקשה לשיטת הרא"ש דהוא מדאו' היאך יסחרו בזה וע"כ דהם ע"ה ועוברים ע"ז ואם כן אין קושי' כלל:

אך בגוף הדבר ברש"י דף כ"ד פירש"י חדש שאינו יבש כ"כ ולא מיירי כלל מחדש קודם העומר ולא שייך בדילי מיניה. ואף דבדף נ"ו רצה לפרש קודם העומר אבל דחה זאת ועיין בתוס' כתובות דף כ"ד ד"ה שלי דלכל הפירושים לא מיירי בחדש קודם העומר ול"ש בדילי מיניה:

וש"מ ראיה לשיטת הרשב"א דאינו רק מדרבנן מהא דאמרו בב"ק דף י"א טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לא"ה הו"א דמזיק הוה והא ישיב לרבות אפילו סובין ואי אית ליה כמה נבלות יהיב ליה וקשה אם היא מן התורה אסור ליתן לו נבילה למספי ליה איסורא ולכך אצטריך והמת יהיה לו והוה כנזדמנו לו הנה הקושיא הזאת כבר נדפסה על שמו בחידושי בנו הגאון ז"ל וכבר הארכתי ליישב בתשובה לענין איסור סחורה ע"ש ומה שמסיק הגאון דבכל איסורי הנאה בדיל מיניה כבר כתבתי דליתא דדוקא הקדש משום דחמיר איסוריה ומעל בזה והוא קדשי שמים משא"כ שאר איסורים:

והנה גם הגאון כתב עוד תירוץ אחר דלכך אסור בצרי דהרי אביי אמר בדף כ"ו ולימא מר מפני שהוא עף ומסיק רבא גם כן דחדא ועוד קאמר והקשו התוס' דלמה חדשו טעמים אחרים והא הצרי הוא שרף הנוטף מעצי הקטף ואינו נמשך אחד הפתילה ואם כן שוב הוה בכלל שאר שמנים וגם בעטרן כתבו התוס' דיוצא מן העץ והוה פסולתא דזיפתא ואם כן הוה בכלל שאר שמנים שאינו נמשך אחר הפתילה. והנה יפה כתב אבל דברי הש"ס צריכין ביאור:

אמנם לפע"ד יש לישב קושית התוס' דבאמת נ"מ אם יתן שמן כשר לתוכו דל"ש שאינו נמשך אחר הפתילה ואף דגזרו גם בנתן לתוכו שמן כדאמרו בשבת דף כ"א הא הטעם דלמא אתי לאדלוקי בעיניהו ז"א דהרי כבר נודע דכל שאסור לכתחלה לא גזרו דהוה מלתא דל"ש ולפ"ז כיון דבצרי בלא"ה אין מדליקין דשייך החשש שמא יסתפק שוב לא גזרו כמ"ש הריטב"א בכתובות ואני עשיתי סמך מדברי הש"ס בגיטין דף ס"ז וא"כ שוב יקשה דצרי ל"ש שאינו נמשך אחר הפתילה ושוב אסור משום שמא יסתפק:

והנה בהא דאמרו ולימא מר מפני שהוא עף והקשו בתוס' דאם כן בחול גם כן אסור וקשה לי טובא דהא נ"מ אם עבר והדליק דאם נימא דהאיסורהוא מפני שהוא עף כל שעבר וסכן עצמו מה דעשה עשה אבל אם אסרו להדליק נר על שבת לא יצא י"ח דאף בדרבנן אם אסרו חז"ל לא יצא דאל"כ מה הועילו בתקנתם ואפשר דאביי לשיטתו דס"ל דאף בדאורייתא אם עבר על מימרא דרחמנא מה דעשה עשה אבל רבא לשיטתו שפיר אמר חדא ועוד והיינו דלכתחלה באמת אסור מפני שהוא עף ובדיעבד אסור משום שהוא מסתפק. ומ"ש הגאון לישב קושית התוס' דנ"מ במקום דאין חשש דליקה כגון בכיפה של אבנים דלא שייך דליקה דמותר משא"כ משום חשש איסור דאסור בכ"מ לק"מ לפע"ד אביי מקשה על לכתחלה דאסור משום טעם אחר והיה לו למחשביה דיהיה אסור גם בחול ובדיעבד לשיטת אביי יצא אף לטעם שמא יסתפק וכמ"ש ודו"ק:

ומה שהקשה הגאון בהא דמקשה התוס' דלמה לא אמר הטעם דאינו נמשך אחר הפתילה וע"ז הקשה דהא איכא נ"מ אם יש נר אחר דלא שייך שמא יטה כמבואר סי' רס"ד ומטעם חשש שמא יסתפק אסור אף עם נר אחר לק"מ דהתוס' מקשים דעכ"פ למה לא אמר גם טעם זה ונ"מ במקום שאין נר אחר וזה דציינו כאן על הא דאמרו חדא ועוד קאמר והקשו דלמה לא אמר גם בזה הטעם וז"פ:

ומ"ש עוד דצרי ועטרן אינן אלא שרפים ואינן בכלל שמנים והביא ראיה מהא דאמרו במעילה פ"ב דהקטורת משנתכו בכלי הוכשר והתוס' ביומא דף מ"ח כתבו דגם קטורת דוקא משנתנו בכלי הוכשר וקשה הא צרי הנוטף מעצי הקטף היה ג"כ בהקטרת כמ"ש הרמב"ן והובא בכ"מ פ"ב מכלי המקדש ה"א [והגאון כתב שם כדעת הרמב"ם ולא כרמב"ן והמעיין ברמב"ם וב"י ימצא להיפך ובאמת גם לדעת הרמב"ם קשה דהא עכ"פ הקטף מקרי שמן וגם השרף היוצא ממנו נקרא שמן] וא"כ קשה הא נתכשר בשמן ובשלמא מצפורן שנשרה ביין קפריסין לא קשה דהא הצפורן לבדו נשרה והצפורן אינו לא יד ולא שומר להביא הכשר אלא שרף הנוטף מעצי הקטף פשיטא דבשעה שנתערבו הסימנים הוכשרו כלם וע"כ דלא מקרי משקה ואינו בכלל שמן הנה ע"ז אומר דילדה אמיה כוותיה תלד אף דאית ליה פירכא ובמחכת"ה אגב חורפיה טעה דשמן דמכשיר אינו רק שמן זית בלבד כמבואר בהקדמת הרמב"ם לסדר טהרות ועיין באלף המגן סי' קנ"ח ואם כן פשיטא דשרף מעצי הקטף אף דהוי שמן מכל מקום אינו שמן זית ואינו מכשיר ומ"ש שם הרב השואל לתמוה על מה דכבתה אין זקוק לה ולמה לא נחוש לחשדא שמי שיעבור ויראה וחשוב שלא הדליק כלל וכמו דחשו לב' פתחים והגאון נדחק לפענ"ד באמת מצד חשדא ראוי להחמיר ולהדליק שנית רק שמצד המצוה אם כבתה אין זקוק לה ומכל מקום מותר להדליק בשמנים דאין לחוש שמא יטה כיון דמצד הדין כבתה אין זקוק לה ורק משום חשדא איכא ופשיטא דבשביל חשדא לא ימלט מלהדליק אם אין לו שמן אחר ומשום חשדא לא יעבור על מצות נר חנוכה וגם בודאי לא יטה בשביל זה לעבור על איסור שבת ובלא"ה נראה לפענ"ד דאין מקום לחשדא דהרואה שכבה יחשוב שמא לא הדליק עדיין דיש לו שהות להדליק ובלילה השניה יראה שמדליק משא"כ כאן דהרואה יראה שבכל לילה אינו דולק אבל כבתה הוא מקרה והמקרה לא יתמיד ובלילה אחת לא יחשדנו דיאמר שסופו להדליק עוד ואם יראה שנדלק ומכבה בוודאי לא יחשדנו שכבהו במזיד רק תולה שבשוגג נכבה ומה דמביא ראיה מפיאה לענין שתי פתחים עיין בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' צ':

ומה שהקשה הגאון מוהרד"ב ז"ל הנ"ל דר"ש לטעמיה דדריש טעמא דקראי ואנן לא דרשינן במחכת"ה זה אינו דכל שאינו נ"מ לדינא גם אנן דרשינן טעמא דקרא כמ"ש התו' כתובות דף ח"י וגיטין דף נ"א ע"ש ועיין במרדכי פ"ק דפסחים גבי חמצן של נכרים כתב דחבית יי"נ שמונח עם חבית כשר צריך לעשות היכירא דלא בדילי אינשי מיניה הרי דאף דאסור בהנאה לא סמכינן על זה וצריך היכר וע"כ דדוקא הקדש ועיין בד"מ ריש סי' קכ"ג ביו"ד ועיין ש"ך יו"ד סי' פ"ח ס"ק א' ודבריו צ"ע דנראה דבאיסורי אכילה ג"כ אמרינן דבדילי מיניה וזה ודאי צ"ע ועיין מ"י כלל ע"ז אות כ"א ועיין בשו"ת הרשב"א סי' קע"ז הובא ביתה יוסף או"ח סי' ת"מ שכתב דוקא בהקדש משום חומר ומ"ש דגם בחמץ בדילי מיניה עיין בשו"ת זקני הגאון בעל שער אפרים סי' ז' בהגהת בנו הרב ז"ל שתמה עליו ועיין ביצה דף ל"ט הקדש דלא בדילי אינשי מיניה ועיין רש"י שם ובתוס' ד"ה הקדש ודו"ק:

ובגוף קושית הרב השואל למה לא יהי' אסור להדליק נר חנוכה בצרי דשייך החשש שמא יסתפק נלפענ"ד דבר נחמד דהנה גוף הגזירה שמא יסתפק הוא תימה דמה"ת ניחוש שיחלל שבת ויסתפק משמנו הדולק ואם נימא משאצל"ג היא מה"ת ודאי דאין לחוש כל כך שמא יחלל שבת שהוא איסור תורה אך גם אם נימא דאינו רק דרבנן מה"ת ניחוש שיסתפק משמנו ויבא לחלל שבת והרי משום חומרא דשבת מבדל בדיל מיניה וצריך לומר כיון דעדיין אינו מכבה רק שעי"ז הוא גורם כיבוי שאל"כ היה הנר דולק יותר ועכשיו כשיבא לאותו שיעור שכלה שמנו יכבה עי"ז א"כ בכה"ג לא שייך כיבוי לאינשי ולא חשוב מכבה לכך גזרו וכ"כ התוס' בדף מ"ז ע"ב ד"ה מפני ע"ש ומעתה באמת בנר חנוכה אף אם נימא דכבתה אין זקוק לה מ"מ בעוד שדולק בודאי זקוק לה ואסור לכבותה ולהשתמש לאורה ומכ"ש להנות בה ואם כן לא שייך גזירה שמא יסתפק דממנ"פ אי נחשב לההמון כמכבה בודאי לא יעשה זאת לחלל שבת ואי לא נחשב כמכבה והיינו מטעם שדולק עדן א"כ שוב למה יעשה זאת הא כל זמן שהוא דולק בודאי אסור להנות ממנו וא"כ מה"ת לחוש שמא יכבה וכל מה שנתן לתוכו אף יותר מהשיעור ולכל התירוצים שבב"י סי' תרע"ז והובא בט"ז סי' תרע"ב בעוד שדולק מה שצריך להשיעור אסור להנות ממנו וז"ב:

ובזה יש ליישב מה שאמרו שם חדא מפני שהוא עף ועוד שמא יסתפק והקשו בתוס' דא"כ אף בחול ליתסר ולפמ"ש באמת ל"ש מפני שהוא עף לגזור בשביל זה לבד דבודאי יזהר לשמרו כהוגן שלא ידלק ביתו רק דכל ששייך עף ירצה להסתפק ממנו כדי שלא ידלק הבית ולכך ירצה להסתפק ממנו ואדם בהול על ביתו וממונו ואם כן זה רק לסניף לחשש שמא יסתפק אבל בחול באמת מותר דמשום עף לחוד לא גזרו דמסתמא יזהר יפה שלא ידלק הבית ויעשה כל התחבולות לשמור נרו באופן שלא ידבק בבית. איברא דלפ"ז יקשה הא דאמר ר"ה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אסור להדליק בהם בחנוכה בין בשבת בין בחול וקשה מ"ט דצרי בחנוכה בחול אמנם יש לומר כיון דס"ל דמותר להשתמש לאורה ואם כן שוב חיישינן שמא יסתפק ממנו ואף דאסור להנות בשעה שהוא דולק הא כל שיש שיעור ל"ש אתקצי לר"ה ואם כן שוב יסתפק ממנו ושמא יכבה עי"ז וכבתה זקוק לה והוא יפשע ולא יתקן וכמ"ש רש"י. ובזה מיושב קושית התוס' דלכך הוצרך רבא לומר דס"ל לר"ה דמותר להשתמש לאורה דאל"כ למה יאסר בצרי וכמ"ש ודו"ק ולר"ח בחול לא שייך שמא יסתפק דאף אם יבא להסתפק ויהי' מכבה כל שתכבה אין זקוק לה מותר להשתמש לאורה ואף דבשבת עכ"פ היה לו לאסור דהרי שייך שמא יסתפק ואף דאינו נכבה מכל מקום יבא להשתמש בזה ומותר להשתמש לאורה ושייך שמא יסתפק צ"ל כיון דר"ח ס"ל דלשמא יטה לא חיישינן ה"ה דלא חיישינן לשמא יסתפק וכ"ש היא דשמא יטה יותר קל משמא יסתפק וע"כ דס"ל דאסור משום שאינו נמשך כדאמרו בדף כ"ו שם ואם כן אסור בשבת ולרב בודאי א"ש דרב ס"ל דכבתה אין זקוק לה וא"כ בחול שרי ובשבת גם כן מותר דבשבת אסור להשתמש לאורה ולא שייך שמא יסתפק ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו דהמסתפק חייב משום מכבה ופירש"י כיון דהוקצה לכך חייב משום מכבה והפני יהושיע נתקשה בזה דכיון דהוקצה לכך למה לי טעם משום מכבה והנה הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י אמר דיש ליישב דהנה באמת הך מכבה היינו רק גרם כיבוי שבאותו עת שנוטל השמן אינו מכבה עדן וע"ז אמר דלפמ"ש הנימוק"י בכיצד הרגל דלמ"ד אשו משום חציו היאך מדליק הנר בע"ש והרי כל שדולק בשבת הוה חציו והוה כמדליק וכתב דהוה כאילו עשה כל הדליקה בע"ש ואם כן מה שנוטל השמן הו"ל מכבה גמור דהא הו"ל כאלו כבר נדלק כולו מע"ש והמסתפק חייב משום מכבה ממש והא דחשיב ליה בשבת דף ק"כ לגרם כיבוי היינו שם בטלית שאחז בה האור מעצמו והרי גם למ"ד אשו משום חציו כל דנפל דליקה בחצר אחרת הו"ל ככלו חציו כדאמרו בב"ק דף כ"ג. והנה אף כי דבר חכמה אמר אבל אין שמועתו מכוונת דמלבד דגוף דברי הנימוק"י אינם רק שכיון שם דאי שולח חציו הו"ל כאילו עשה כל ההדלקה מע"ש דמה שנדלק הכל מכחו הראשון בא אבל מכל מקום אי אפשר לומר דמה שידלק אח"כ יהי' כאלו כבר דלוק והולך זה אי אפשר רק לענין חיוב הדלקה אמרינן דהכל הולך אחר תחלת ההדלקה וזה ברור ופשוט אף גם דכיבוי באמת הוה מלאכה שאצל"ג ועיקר כיבוי שהי' במשכן לעשות פחמין ומתקנין ע"י כיבוי זה שיהי' למלאכת צורפים כמ"ש התוס' בשבת דף צ"ד ד"ה ר"ש ולפ"ז כאן שאינו מכבה תיכף רק שיהי' גרם אח"כ לכבות אם כן שוב הוה מקלקל ואינו צריך לגופה מיד דעכ"פ בעת שדולק אי אפשר לעשות עוד פחמין ולא הוה מתקן מידי ופטור וז"ב וגם מה שדימה טלית שאחז בה הנר לנפלה דליקה המעיין בב"ק יראה דעיקר הטעם שם דכלו חציו קודם וע"כ אין לדבריו מקום:

והנה ביום ד' מקץ חמשה בחנוכה תרט"ו כתב לי תלמידי המופלג מו"ה מענדיל בודק נ"י בענין זה והוא כתב לישב קושית הגאון מוהרד"ב הנ"ל במה שהקשה על דברת התוספות במה שהקשו דאף בחול נמי לתסר משום שהוא עף זה קשה דהא נ"מ באם נתן שמן כשר בתוכו דליכא חשש משום סכנתא ומשום שמא יסתפק אסור וע"ז כתב דל"ק דאם כן שוב הוה גזירה לגזירה והתוספות ישינים כתבו דודאי אסור להטות וכמ"ש בדף כ"א וכאן הוה גזירה לגזיר'. הנה קריתי והטיתי בדברי הגאון דהא אין התחלה לקושייתו דהתוס' מקשה לטעם שהוא עף וע"ז הקשו דהא גם בחול אסור ואם כן אין התחלה לקושית הגאון דאם בנתערב וליכא סכנתא אם כן גם בשבת לא שייך החשש ודבריו בתירוצו אין לו שחר כלל והגאון לא הקשה רק בכיפה של אבנים וכמ"ש לעיל ועל מה שהקשו דלימא מפני שאינו נמשך אחר הפתיל' והקשה הגאון מוהרד"ב דהא נ"מ ביש נר אחר דולק וכתב דמכל מקום נ"מ לענין תערובות בשמן כשר דאסור משום עף ושמא יסתפק ליכא איסור הנה באמת זה אינו דגם בתערובות שמן כשר יש חשש מפני שהיא עף וגם משום מסתפק דמ"מ ריחו נודף וגם יש בו צרי וז"פ. ומה שהקשה מה נשתנה כשיש נר אחר כשר ולא ניחוש לשמא לא יהי' לו נר כשר כמו דגזרו במהותך אטו שאינו מהותך וגם בתערובות שמן כשר ולכך חידש דעיקר מה דגזרו חז"ל על שמנים ופתילות הוא רק בנר של מצוה שהם אמרו להדליק והם אמרו שלא להדליק במה שיש חשש איסור ולכך כל שיש נר דלוק הרי קיים מצות נר שבת דהוא משום שלום בית ואם כן הפסולים הוו כלא נדלק כלל וכאלו לא נדלק רק האחד הכשר. ובזה יישב קושית הגאון מוהרד"ב דכל שיש נר אחר כשר הוה כאילו לא נדלק ומותר אף לטעם שמא יסתפק ושמא עף זה תוכן דבריו. הנה אין לדבריו שחר כלל דאכתי שייך מסתפק דאטו בשביל שיש לו נר כשר לא יסתפק ומכ"ש עף דיש חשש סכנה מה יציל במה שיש לו נר אחר והרי התוס' הקשו דנימא אף בחול. ואם אמר יאמר שמיושב בזה קושית התוס' זה אינו דניהו דנימא דלא גזרו גזירה רק בנר של מצוה מכל מקום משום חשש סכנה ודאי דשייך למיחש דהרי גם למיעוטא חיישינן בסכנה כמבואר בחולין דף יו"ד ע"ש:

אמנם גוף דבריו דלא חיישינן רק בנר של מצוה לא ידעתי אם רצו לבטל נר של חובה ומצוה משום חשש מכ"ש נר של בטלה או רשות בשביל חשש שמא יכבה ויתקן והתוספות כתבו דכל שיש לו נר כשר יזכור ולא יטה והיינו שיהי' לו היכר ולפענ"ד היה נרא' הטעם דכשר ביש נר אחר משום דמה דפסול השמנים שאינם יפין אף דהן למצוה ויתבטל המצוה הוא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה דהא יש עבירה באותן שמנים חשש דרבנן ושמא יבא לידי איסור תורה ולפ"ז כל שיש לו נר כשר ויוכל לצאת באותו הנר אם כן לא הוה מצוה הבאה בעביר' ועיין ט"ז סי' י"א באו"ח ובתוס' סוכה דף למ"ד. ובזה יש לי פלפול למה דקי"ל דמדליקין ומוסיפי' והולכין בנר חנוכה ומן הדין סגי בנר אחד בכל לילה אם בזה סגי בנר אחד כשר ולא הוה מצוה הבאה בעביר' בזה ודו"ק. ומ"ש להקשות על דברת הט"ז דהקשה בסי' תרע"ג דלשתרי ביש אחר עמו דלא יטה שהאחר יזכירו וכתב דמכל מקום אי אפשר שלא יטה וכוונתו דודאי יטה וכמ"ש בתוספות ישינים דף כ"א ודף כ"ג ולפ"ז בצרי דאינו רק חשש שמא יסתפק או בשמן שריפה דאינו רק חשש שמא יטה שימהר לשרפו א"כ בזה מועיל אחר עמו הנה לפענ"ד נרא' כיון דבשאר שמנים שאינם יפים לא התירו כשיש אחר עמו לא רצו להוציא אותן שמנים וגזרו עליהם שמא יטה ויטעה גם בשאר שמנים שאינם יפים ויתיר כשיש אחר עמו ושם בודאי יטה וז"פ. ובגוף קושית הט"ז עיין בנקה"כ סי' ק"י מ"ש בשם הגאון מו"ה גרשון ז"ל בעל עבודת הגרשוני בענין זה דעשרה מסתפגין באלונטית אחת ע"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף