שואל ומשיב/ב/ב/סח

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן סח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ששאלת אם יכול לטעון ד"מ בלילה ע"י נרות דולקות שרצה הסמ"ע להתיר בסי' ה' ס"ק ז' והש"ך חולק לפענ"ד נראה דיש לסמוך בשעת הדחק על הסמ"ע דמה שהביא הש"ך ראיה מב"ב פרק י"נ דף קנ"ד דמבואר שם בש"ס ורשב"ם ותוס' דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה ואם כן כיון דדעת הקובץ דגם לענין ק"ס צריך נרות דולקות ממילא משמע דלענין דין לא מועיל ע"ש. הנה הש"ך כתב כן בפשיטות ואנכי לא ידעתי מהיכן משמע ליה דמיירי בק"ס וע"כ כיון למ"ש הרשב"ם דבמתנת שכ"מ במקצת מיירי ובקנין דבלא קנין כיון דיכול לחזור א"י לעשות דין דהא יכול להתבטל וע"ז לא נחלקו התוס' אבל מטעם אחר נחלקו הנה המעיין ברשב"ם יראה דלא כתב בפירוש ק"ס ואולי מיירי בשאר קנינים כמבואר סי' ר"נ ס"ד בהג"ה דשאר קנינים גם כן מועיל ושם אינו מבואר כלל דבעינן נר רק בק"ס משום דצריכין להכיר הקונה והמקנה ובלא"ה כיון דבמתנה א"צ להיות בפני הקונה דמסתמא ניחא ליה כמבוא' בסי' קצ"ה ורק המקנה בעי להכיר וכיון דא"י לחזור רק עד שמדברים בענין אחר ואם כן אין צריך נר כלל ובלא"ה מי לא מצי מיירי דבאו אליו קודם לילה ואח"כ חשכה עליהם לילה בעת דיבר עמהם מעסק הצוואה וא"כ לא בעי נר כלל ובלא"ה אין ראיה דהמעיין בסנהדרין יראה דהך דר"י דאמר שלשה שנכנסו אצל חולה אתיא כר"מ דמקיש ריבים לנגעים ולדידיה לא מועיל גם גמר דין רק ביום וגם סומא באחד מעיניו פסול ואם כן לדידיה בודאי לא מועיל בדין נר ורק לדידן מועיל וכמ"ש הסמ"ע ובש"ע לדידן בסי' רנ"ג לא מבואר כלל ק"ס ול"ק כלל:

והנה במ"ש למעלה די"ל דמיירי בשאר קנינים כגון משיכה או הגבהה וכדומה ולא קנין סודר. שבתי וראיתי שלכאורה היא טעות דע"כ בק"ס מיירי דהרי פריך שם לרבה דס"ל כ"ז שיושבין א"כ ליחוש דלמא הדר ביה ופירשב"ם דממתנת שכ"מ במקצת מיירי דבעי קנין וזה ע"כ בק"ס מיירי דבשאר קנינים א"י לחזור אחר כ"ד כמבואר סי' קצ"ה סעיף וא"ו וע"כ דבק"ס מיירי וא"כ הדרא קושית הש"ך לדוכתיה. אמנם נרא' דקושית הש"ס הכי אזלא דהנה כל הטעם דחולק דין קנין סודר משאר קנינים כתב הע"ש והובא בש"ך שם ס"ק ט' דשאר קנינים שהם בגוף המקח בלי ספק כבר נתיישבה דעת המקנה להקנות מדהניח לעשות הקנין משא"כ בק"ס שהיא קנין מבחוץ יכול להיות שבפתע פתאום בא הדבר ולכך תקנו שיוכל לחזור בעוד שיושבין או כל זמן שעוסקין באותו ענין ע"ש ולפ"ז כאן בשלשה שיכולין לעשות דין בע"כ דכיון שנעשו דיינים יוכלו לדון בע"כ של הבנים ואין יכולין לומר לב"ד הגדול אזלינן כמ"ש שם התוספות וקי"ל כן בש"ע סי' רנ"ג ס"א ולפ"ז מכ"ש דיכולין לדון בע"כ של הנותן דע"כ עשאן דיינים עליו וא"כ בכה"ג אף בשאר קנינים מהראוי שיוכל לחזור דלא שייך כאן מדהניח לעשות קנין ע"כ שגמר להקנות דאין אנו שואלין פיו כלל דכל שאמר הרי הם דיינים וע"כ דגם בק"ס לא יוכל לחזור וע"ז משני דבאמת מיירי לאחר גמר הישיבה מאחר שעסקו מענין לענין. ובזה נ"ל לישב דברי הטור בסי' רנ"ג שכתב לדחות פירשב"ם דמיירי במתנת שכיב מרע במקצת בקנין דזה מקרי מתנת בריא וא"י לעשות דין אלא מיירי במתנת שכיב מרע בלא קנין ותמה הב"י דאם כן מה מקשה הש"ס ליחוש דלמא הדר ביה הא לא מיירי בקנין כלל ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כל הטעם דמתנת שכ"מ מועיל בלא קנין משום דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי ולפ"ז שפיר מקשה כיון דבדבר שאין הקנין בגוף הדבר יכול לחזור כל זמן שעסוקין באותו ענין ואם כן לא עדיף מתנת שכ"מ דהוה ככתובין וכמסורין עכ"פ כיון שלא היה קנין א"כ שייך לומר דנעשה בפתע פתאום וז"ב מאוד לדעתי:

שוב ראיתי בקצה"ח שם שכתב בישוב דברי הטור כעין זה. אמנם י"ל דאכתי דברי הרשב"ם מוכרחים דלהטור שפיר מהראוי שמועיל דכל הטעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו הוא משום שלא תטרף דעתו עליו שיחוש שמא לא יקיימו כמו שצוה ולפ"ז לכך גם כן לא חיישינן שמא חזר דאם ניחוש שמא חזר אם כן נצטרך עדים שלא חזר בכל מתנת שכ"מ ועיין בתוספות ד"ה ניחוש ושוב שייך חשש שתטרף דעתו דשמא לא יהיה עדים ולא יקיים מוצא שפתיו דשמא חזר בו וכיון דלא חיישינן שמא חזר בו קודם מיתה ה"ה דל"צ כל זמן שעסוקין באותו ענין. ובזה הנה מקום אתי לישב קושית התוספות דאמאי פריך וניחוש דלמא הדר ביה והא בכל מתנת שכיב מרע שייך זאת דניחוש דשמא חזר בו קודם מיתה. ולפמ"ש י"ל דשם לא חשו מטעם חשש טריפת דעת דמה"ט הוה דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין אבל כאן דאמרו דרצו כותבין רצו עושין דין שפיר הקשו אמאי עושין דין וכתבו בלבד דלענין שיעשו דין שפיר יש לחוש שמא חזר בו ולא שייך לומר דשייך חשש טריפת דעת דזה אינו דלא יטרף דעתו כיון שכותבין עכ"פ נעשו עדים א"כ יתקיימו צוואתן ולדיינים לא עשאום והרי הם נעשו דיינים בע"כ וז"ב ודו"ק. ובזה ממילא מיושב דברי הטור דשפיר פריך הש"ס אף דמיירי במתנת שכ"מ בכולה דלא בעי קנין שפיר מקשה דכל הטעם דקני בשכ"מ אף בלא קנין משום חשש טריפת דעת וכאן לא שייך זאת. והנה לכאורה קשה לי לפירוש הרשב"ם דמיירי במתנת שכ"מ במקצת ובקנין ואם כן ע"כ הם מוכרחים להעיד שנעשה קנין בפניהם וגם מסתמא הם עשו הקנין ואם כן שוב למה נעשו דיינים הא אין עד נעשה דיין וצ"ע. והנה בגוף הדין דאין קונין בק"ס בלילה שכתב הקובץ זולת לאור הנר צ"ע דבסי' קצ"ה לא מוזכר כלל הדין הנ"ל ולכאורה הבאתי ראיה דאף לאור הנר ל"מ מהא דאמרו בכתובות ר"א שרי למבעל בשבתא א"ל והא לא כ' כתובה א"ל אתפסוה מטלטלין ואמאי לא צוה להקנות בשבת ועיין בסי' ס"ו דגם קנין מועיל ומכ"ש בשעת הדחק דמועיל כמ"ש הח"מ והב"ש ריש סי' ס"ו וע"כ דאין קונין בלילה אף שהיה לאור הנר דמסתמא בשבת ובחתונה היו נרות רבות מיהו לפמ"ש הר"ן דלכך מותר התפסת מטלטלין שאינו רק למשכן ולזה התירוץ הסכים הב"ש שם לק"מ דק"ס אסור בשבת ודו"ק:

ובגוף קושית התוספות הנ"ל בב"ב דמה פריך וניחוש שמא הדר ביה תמהני דלפענ"ד לק"מ דהכי קושית הש"ס כיון דיכולין לחזור שוב אף ביום אמאי נעשו דיינים הא כיון דיוכלו לחזור בו שוב הוה כמו בלילה דאין עד נעשה דיין וכמ"ש הרשב"ם משום דכל שלא יוכלו לפסוק הוי לי' רק עדים וה"ה בזה אינם רק עדים ולא דיינים: ומדי דברי זכור אזכור מ"ש הרשב"ם שם הטעם דאין עד נעשה דיין לפי שהעדים צריכין להיות בעמידה ודיינים בישיבה ועיין חידושי הרמב"ן שם שכן נראה מהירושלמי וקשה הא לפמ"ש הש"ך בסי' כ"ח דע"י סמיכה מותרין העדים להיות דייני' וא"כ משכחת לה עד נעשה דיין ע"י סמיכה. אך יש לחלק דדוקא שני גופים נפרדים עדים בסמיכה ולהם משמש עמידה ולזה משמש ישיבה הוא דמותר אבל בגוף אחד שיהיה כמו ישיבה ועמידה ביחד זה אי אפשר ודו"ק. ואגב אומר לישב שיטת הרשב"ם בסוגיא דכתב דבהזמינם להעיד אין נעשים דייני' דכיון שעשאן עדים שוב הו"ל כמו עד נעשה דיין והתוס' והרא"ש דחו דבריו ולפענ"ד כוונתו דבאמת הא דנעשו דיינים ע"כ הוא משום דכיון דקרא לשלשה נתכוין שידיינו והתורה עשאן עליו דייני' וכמו בקיבל עליו פסולים ולפ"ז כיון שזימנם לעדים עכ"פ נתכוין שיהיו עדים וא"כ ניהו דנימא דנתכוין ג"כ שיהיו דיינים דאל"כ לא היה צריך שלשה דלעדים סגי בשנים אבל עכ"פ נתכוין שע"י עדותן יהיו דיינים וא"כ שוב אין עד נעשה דיין דשייך כל הטעמים. ובזה מיושב כל קושיות התוספות והרא"ש ודו"ק כי קצרתי:

והנה בחידושי אמרתי בזה דבר נפלא לבאר שיטת הרשב"ם וליישב קושית התוס' וטרם יהיה כל שיח אבאר מה שנשאלתי בזה מהחריף ושנון המופלג מו"ה מאיר ברא"ם נ"י במ"ש הריטב"א ספ"ב דכתובות והובא בש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק נ"ג וז"ל וטעם פיסול בקרובים בש"ס דילן גזירת המלך היא שלא יהא הדבר נגמר ע"פ קרוביהן שהם כגוף אחד וכשעדיו קרובי' זה לזה הם אינם חשובי' אלא כעד אחד וכשהעדים קרובים לדייני' הרי הוא כעד עצמו נעשה דיין אחר שהעיד ואין כאן דיין שלם עכ"ל. ותמה על זה הנ"ל דמ"ש דקרובים חשובים כעד אחד דאם כן יחייבו שבוע' עכ"פ והרי בקרובים אף משבועה פטור כיון שנמצא אחד מהם קרוב או פסול והנני יוסיף לתמוה דאם אם יהבינן ליה זאת אכתי מ"ט נפסלו עדים הקרובי' לדיינים דמ"ש דהוה כעד נעשה דיין אחר שהעיד ואין כאן דיין שלם הדבר צריך ביאור דמה טעם יש בדבר. והנראה בזה דהריטב"א יש לו שיטה חדשה בביאור עד נעשה דיין דהנה מ"ש דקרובי' חשיבי כעד אחד ביאור הענין לפענ"ד דכמו דאם יש פסול הגוף על עד כמו חרש או עור וגזלן וכדומה פסול כמו כן אם קרובי' מעידים כיון דהוה כגוף אחד א"כ כל אחד יש לו פסול מפני קורבת חבירו והו"ל פסול מחמת קורבה וז"ש הריטב"א דהו"ל כגוף אחד והוי ליה כעד אחד והיינו כע"א פסול דכל אחד נפסל מפני קורבת חבירו וז"ב כשמש. ומעתה נלפענ"ד דלכך אין עד נעשה דין דכיון דהתורה רצתה שיהיה הגדת עדות בשני גופים נפרדים ודייני' בשלשה גופים נפרדים וכל שהעד נעשה דיין הרי הוא כגוף אחד ואין כאן דיין שלם דהדיין נפסל מפני קורבתו לעצמו ואין כאן דיין שלם וכשר כי נפסל בשביל קורבתו וז"ב איברא דאכתי יקשה דכיון דבשעת העדות היו כשרים אם היו הם המעידים ודיינים אחרים יקבלו עדותן וכל הפסול נצמח בשעת קבלת העדות הרי לא הוה רק סופו בפסול ובמה יפסל הדיינות כיון דכל הפסול בא רק בשביל שהעידו בתחלה ובשלמא בשאר פסול הגוף שפסולם בגופם הרי לענין דיינות הם תחלה וסוף בפסול אבל כאן כיון דבאמת הדיינות לבד היה כשר אם לא היו העדי' הם בעצמם וכן העדות בלבד היה כשר רק בשביל שהם נעשו עדים ודייני' בבת אחת הרי בשעת העדות היו כשרים רק בשעת הדיינות נפסלו בשביל העדות הו"ל סופו בפסול אבל תחלתו בכשרות אבל באמת בדאורייתא גם אם רק תחלתו בלבד או סופו בלבד בפסול ג"כ פסול:

ובזה נלפענ"ד הא דאמרו דבדרבנן עד נעשה דיין כמו בקיום שטרות הוא מטעם זה דבדרבנן לא איכפת לן לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ה ס"ק ז' דבדרבנן לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות וז"ב ודו"ק ובאמת לפמ"ש הכנה"ג סי' ל"ו בשם תשובת בית יוסף דבדרבנן לא איכפת לן בנמצא אחד מהם קרוב או פסול א"כ בדייני' שמכירים חתימת עדים ומעידים בפני השלישי בלא"ה לא אכפת לן בפסול קורבה כיון דהשלישי אינו קרוב דהוא לא העיד מקודם ואף דבדייני' כשנמצא אחד מהן קרוב או פסול נתבטל הדיינות כבר ביארתי בתשובה אחת דכל שמה"ת כשר באחד לא נפסל בשביל קרוב או פסול וא"כ בקיוה שטרות דודאי כשר באחד מן התורה וגם מדרבנן נהגו לקיים באחד כמבוא' ריש סי' מ"ו א"כ לא אכפת לן בהצטרפות והרבה יש להאריך בזה בסוגיא דכתובות דף כ"א ואכ"מ:

ובזה נלפענ"ד לישב דברי הרשב"ם במ"ש בב"ב דף קי"ד דאף המתכוין להעיד פסול להיות דיין והיינו משום דאין עד נעשה דיין דנפסל משום קורבתו והיינו כיון דנתכוין להעיד הו"ל פסול בדיינות בשביל קורבתו ולא קשה קושית התוספות דטעם דאין עד נעשה דיין הוא משום עדות שאילה"ז וזה לא שייך במתכוין להעיד ולפמ"ש אתי שפיר דרשב"ם סבירא לי' דהטעם הוא כמ"ש הריטב"א וא"כ אין חילוק בין מתכוין להעיד או כשהעיד ומה שהקשו התוספות דא"כ לר' יוסי דס"ל דאם נמצא אחד קרוב או פסול אף בראיה בעלמא נפסל ולא בעי כוונה לעדות א"כ כמו כן אין עד נעשה דיין וזה אי אפשר הכי יחלוק ר' יוסי על לא תהא שמועה גדולה מראיה ע"ש נלפענ"ד דלק"מ דבאמת צריך ביאור במ"ש בכוונת הריטב"א דלכך קרובים פסולי' אף לשבועה כיון דחשוב כגוף אחד הרי יש לכל אחד פסול בשביל הקורבה של השני א"כ יקשה דהרי ר' יוסי אמר במכות דף וא"ו במה דברי' אמורים בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ופירשו התוס' דהחילוק שבין ד"מ לד"נ דבד"נ כל שאין כאן שנים אין כאן עדות כלל אבל בד"מ דאף אם יפסול העד מכל מקום עכ"פ השני מחייב שבועה ולפמ"ש הריטב"א הרי נפסל גם לשבועה בשביל שהוא קרוב ובפרט לר"י דס"ל דנפסל בראיה בעלמא וצ"ל דהריטב"א כתב לדידן דס"ל דנתבטל העדות לגמרי אבל ר"י מצי סבר דיכול לחייב שבועה ואולי ס"ל כיון דאחד כשר אף שהוא פסול הגוף כשר לשבועה כמו בע"א באסורין שוב ראיתי ברמב"ם פ"ה מעדות ה"ג שכתב וכ"מ שעד אחד כשר אשה ופסול כמו כן מעידי' חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשר הראוי להצטרף עם אחד והכ"מ לא מצא טעם ומקור מהיכן הוציאו ובגליון כתבתי מקור לזה משבועות דף למ"ד דהכל מודים דשבועות עדות אינו נוהג בפסולים והרי הכל מודים בע"א בנסכא דר"א דמחייב שבועה כדאמרו בדף ל"ב וא"כ הא ע"א כשר אף בפסולין וע"כ דגם ע"א בעי שיהיה כשר ודו"ק ולפמ"ש הדבר מבואר מעצמו כיון דרבי פסל אף בד"מ וע"כ משום דקרובי' נפסלו כל אחד משום קורבת חבירו ואינו כשר אף לשבועה לרבי כמ"ש הריטב"א שם בחידושיו למכות בהדיא וע"כ דגם עד אחד לשבועה בעי שיהי' כשר וז"ב:

ובזה הבינותי מה שסמך רבינו הרמב"ם שם אחר דין זה הדין דאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול במה דברים אמורים בזמן שנתכוונו להעיד ולכאורה לא נודע מה הסמיכות הזה ואף למאן דלא דרש בכל התורה סמוכין במשנה תורה דריש וכבר נודע שדרכו של רבינו לסדר הדבר בסדר ישר כל ענין סמוך לחברו. ולפמ"ש אתי שפיר דאחר שהקדים דע"א פסול אינו מחייב שבועה לכך אף בד"מ נמצא אחד קרוב או פסול נפסל דגם שבועה אינו יכול לחייב וז"ב מאד. ומעתה כיון שהוכחתי דלר' יוסי כשר לשבועה ע"כ דלא ס"ל דהוה כגוף אחד י"ל דהרשב"ם מפרש דר"י לא ס"ל כטעמו של הריטב"א הנ"ל וא"כ ממילא אזדא לה כל הענין דעד נעשה דיין וא"כ ממילא במתכוין להעיד כל שלא העיד עד נעשה דיין ומיהו בלא"ה נלפענ"ד דאף להריטב"א בכה"ג שלא נתכוונו להעיד בודאי לא נפסלו דלא שייך שום קורבא ולא נפסלו הדייני' והרשב"ם לא אמר רק כל שנתכוונו להעיד דבכה"ג אין הדיין שלם אבל לא כשלא נתכוין ומיושב קושית התוס' מר' יוסי וגם הקושיא השניה שהקשו דר"י אדר"י. ומן האמור נלפענ"ד ליישב דברי אא"ז הב"ח ז"ל בחו"מ סי' זיין שדעתו דאם ראו הדייני' בשבת ויו"ט דא"י לדון אין עד נעשה דיין ותמהו הט"ז והש"ך דהא בדרבנן עד נעשה דיין ולפמ"ש אין הנושאים שוים דדוקא היכא שהעדות גופא אינו רק דרבנן כמו בקיום שטרות א"כ לא בעי תחלתו וסופו בכשרות אבל כאן הפסול היא בשביל שא"י לדון אז ע"פ עדותן שראו בשבת וא"כ הוה תחלתו וסופו בפסול ובודאי פסול וע' בקצה"ח ס"ק וא"ו מ"ש כעין זה ויש להאריך בראייתו שם ולדחות ואכ"מ ועכ"פ דברי הריטב"א נתבארו ת"ל לאשורן:

ובזה אמרתי לישב מה שמחלק הריטב"א דדוקא אם הדיינים מקבלי' עדות של העידי השטר והעדים החתומי' על השטר הם קרובים הוא דכשר אבל כשהעדי' המעידים על הקיום הם קרובי' לדיינים פסול והדבר צריך ביאו' דסוף סוף קיום שטרות אינו אלא דרבנן ובדרבנן עד נעשה דיין וכבר הביא הריטב"א בעצמו שם שיש לומר כן ולפמ"ש הדברי' נכונים דכל הטעם הוא דהדייני' נפסלו בשביל קורבתם לעצמם שראו העדות ולכך כל שקיום שטרות דרבנן בדרבנן אין צריך תחלתו וסופו בכשרו' וכל שבעת ראייתם היו כשרים להעיד ואז לא קיימו ואח"כ כשמקיימי' ונפסלו בשביל שמקיימים מה שראו והעידו הו"ל תחלתו בכשרות וא"ל דגם העדות היו בפסול כיון דהעדים החתומי' בשטר הם קרובי' דזה אינו דכיון דמה"ת הוה כנחקרו א"כ לא הוה כגוף אחד דהרי העדים כבר העידו ומה דנעשו כעת גוף אחד ז"א רק מדרבנן כיון שאין כאן עדות העדי' וממנ"פ אם אמת חתימתן הרי כבר הוה כנחקרה ואם שקר הוא הרי הם אינם קרובי' כלל ומה שנעשו קרובי' ע"י שנעשו דיינים זה לא הוה רק סופו בפסול אבל כל שמקבלים עדות המקיימי' הרי בעת שמקבלי' נפסלו א"כ מה בכך שהוא רק מדרבנן הא לא הוה תחלתו בכשרות דתחילת פעולת הקיום הוא בפסול משא"כ כשהדייני' מכירים הרי בשעה שמכירין אין כאן שום פסול דהעדי' כבר חקרו ומה שהם מעידי' כעת לא נצטרפו כלל בראיה וכשר ואחר כך כשמקיימי' אין כאן רק סופו בפסול אם נימא דעיקר הוא הגדתם בב"ד וכמו שהיא שיטת הרבה פוסקי' דעיקר היא בעת שמגידי' משא"כ כשמקבלי' העדים המקיימי' דבעת שמקיימי' נפסלו ע"י העדים הקרובי' וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל ודו"ק:

ודרך אגב אומר מה דשאל אותי הרב החריף מו"ה איצק שמעלקיש נ"י מפה בהא דרשב"ם דפוסל כל שנתכוין להעיד מלהיות דיין והא דשלשה שראו עדות החדש דיעמדו לפני אחד היינו כשלא נתכוונו להעיד דא"כ לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ו דאם לא נתכוונו כלל אינו כשר דממנ"פ אם אתה מחשב בלא נתכוין שאינו עדות כלל א"כ גם הכשרי' שלא נתכוונו אינם כשרי' א"כ גם כאן ממנ"פ היכא מיירי אם כל הג' לא נתכוונו למה יכשרו דממנ"פ ע"כ לזה שנעשה דיין ע"כ לא נחשב זה לעדות כל כמה שלא נתכונו וא"כ למה יתכשרו הם ואם נתכונו הם א"כ איך נעשו דייני' אח"כ ומאי פריך הש"ס ולא תהא שמיעה גדולה מראיה וע"כ דלא נתכונו כלל ולכך כשרים להעיד וא"כ ממנ"פ אם זה היחיד מתכוין להעיד בודאי פסול דאין עד נעשה דיין כשנתכוין ואם לא נתכוין למה יכשר הוא לדיין והם לעדי' והרי הרשב"ם מדמה זאת לקרוב או פסול ומה"ט הקשו התוספות דלר"י יפסול והנה לפמ"ש למעל' יש לישב ודו"ק:

אמנם לפענ"ד נראה די"ל סברא אחת דבקידוש החדש דבעינן שנים דוקא ואחד אינו עד כלל וא"כ כל שהיו שלשה ואחד נתכוין להעיד כל שאין כאן שנים לא נפסל דאינו מקרי עד דרק בד"מ נקרא עד עכ"פ לשבועה אבל בד"נ או קידוש החודש דבעי שנים אף שנתכוין כל שהיה יחידי והוא לא ידע שיצטרפו לא מקרי נתכוין ולכך כשר להיות דיין כיון שנתכוין ומ"מ הם יכולי' להעיד דגם בלא נתכוין מקרי עדים ואף דע"כ לא נתכוין לא מקרי עד דאל"כ היאך נעשה זה דיין ז"א דבאמת התכוין רק דל"מ עדות יחיד ודו"ק היטב:

אחר כמה וכמה שנים בשנת תרי"ז י"ב טבת ה' ויחי מצאתי בחידושי הריטב"א בחולין דף ק"ד ע"ב ה"מ בליליא אבל ביממא הא חזינא שכתב י"א דבאתרא דאיכא נרות רבות כגון בחופה דינו כיממא וראוי להחמיר ע"ש הרי דאף לענין זה אין דינו כיום ומכ"ש לקבלת עדות ועיין בב"י או"ח סי' קע"ג ובש"ך ביו"ד סי' פ"ט ס"ק ט' ובאמת אף דשם סגי בנרות היינו דשם לא כתיב יום ולילה רק דבראיה תליא מלתא אם כן כל דאיכא נרות ורואה בטיב סגי אבל במקום דבעי יום ל"מ נר וזה פשוט וברור:

ודרך אגב אזכיר מה דאירע מעשה שאחד היה צריך לחלוץ ואירע שהיה פה ביום ד' וארא תרח"י ולא יכלו להשוות עד יום ה' והנה הוא עני ואם יצטרך להמתין עד אחר השבת יהיה ביום ב' בא והוא אין לו על הוצאותיו ואמרתי דמותר להיות בעש"ק ער"ח שבט תרח"י וארשום הטעם עיין בסדר החליצה ס"ז דאין לחלוץ בע"ש ועיין ט"ז שם שאם יש הכרח גדול שמותר לחלוץ בע"ש ועיין מ"ש הט"ז בסדר הגט ס"ק א' בזה והאריך בדברי התה"ד סי' רכ"ז שממנו לוקח מקור הדין והוא כתב הטעם דאסור לדון בע"ש ע"ש ולפענ"ד נראה דבחליצה יש מקום להקל טפי דבאמת אם התחיל ביום ה' ונגמר בע"ש פשיטא דשרי וכן מצאתי באורים סי' ה' ס"ק ב' ולפ"ז כאן בחליצה דצריך לעשות הכל ביום שלפניו וכמבואר בסי' קס"ט ובסדר חליצה וא"כ שוב מותר לעשות בע"ש ומכ"ש בנ"ד דהיה חשש ביטול החליצה מכל וכל שהחלוץ והחלוצה עניים וכמעט שנתפשרו בסך מועט ואם יהיה ביטול יש לחוש שיתבטל מכל וכל בכהאי גוונא ודאי יש להתיר ודו"ק:

והנה במ"ש למעלה דגם נר אינו מועיל לעשותו יום הנה בשנת תרכ"ג יום ג' וישלח עשירי לכסלו למדתי בשבת בדף כ"ה ע"ב גבי הדלקת נר בשבת חובה כתב רש"י כבוד שבת היא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא בפרק בתרא דיומא דף ע"ה עכ"ל מיהו גם מזה אין ראיה דשם לא בעי יום ממש רק שיהיה כעין יממא וכמו שדחה בתומים דברי הקובץ כמו כן בזה:

והנה בשנת תרכ"ז ב' נח ואו מרחשון כשעברתי על הסוגיא דמ"ק דף ח' תמהני על הסמ"ע מהא דאמרו שם דלרבא נפקא ליה ביום ולא בלילה מכנגע נ"ל ולא לאורי הנה מבואר דנר לא הוה יום וא"ל דנגעים שאני דהא אף תחלת דין פסול בלילה דזה אינו דעכ"פ כל שאור הנר הוה יום למה יפסל וע"כ דמ"מ יום לא מקרי וצע"ג. שוב הראוני דבשבות יעקב ח"א סי' קל"ט הקשה כן וע' בר"י בחו"מ סי' ה' שם שהאריך בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף