שואל ומשיב/ב/ב/סב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן סב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מהרב הגאון מו"ה יהושיע יצחק הורוויטץ ראב"ד דת"ה פה לבוב לתת עין בדבר קניית רשות משרי עיר פה עירנו לבוב שיש כמה וכמה בתים שהם של גוים ומה עושים לענין עירוב. והנה אמר לי כי דודי הרב הגאון רשכבה"ג בעל ישועת יעקב ז"ל ההוא עשה וקנה מהאיש יהודי הממונה לפקודי החיל הנקרא קאפראהל והוה כקונין משכירות ולקיטו וראב"ד הנ"ל אמר שכן שמע שהמנהג בשאר קהלות. ואני אמרתי שזה טעות דמלבד דההיתר הלז רופף דאם יעבירו הממונה הנ"ל מעבדותו בטל שכירותו וגם אף אם ישאר על עבודתו רק שיהיה במקום אחר אז אין לו רשות במקום הלז ול"מ השכירות וגם בלאו הכי הוא טעות דהעיר הזאת שייך לאדוני העיר ולהם מגיע מס מהקרקע כנודע ומה מועיל השכירות מהממונה על החיל של המלך יר"ה ואולי בשאר עיירות שנהגו כן הוא בעיירות אשר הם להמלך גוף העיר אבל פה שייך לשרי העיר ואמרתי כי השומע שמע וטעה כי מה ששמע שהגאון אבדפ"ה דו"ז זלה"ה קנה מהממונה על החיל הוא בעת שבאו בני חיל של המלך להעיר והם יכולין לבטל רשות כמבואר בסי' שפ"ד ס"ב ובפרט במקום שיש להם מקום מיוחד הנקרא קאסארנע ובזה קנו מהממונה מהמלך אבל גוף שכירות צריך לקנות מאדוני העיר אמנם מה שיש לעיין גם בקניית מאת אדוני העיר הוא דהנה הם מכרו הבתים להגוים ואין להם רשות בגוף הבתים רק שמגיע להם טסקא ומס מהבית כנודע והיאך מועיל שכירות הא גוף הבית אינו שלהם ואף דמבואר בסי' שפ"ב ס"ח דאם שכרו מהעכו"ם לזמן ידוע ובתוך הזמן השכיר העכו"ם דירתו לאחר דדי בשכירות הראשון היינו באופן שמוזכר שם שכבר השכירו ואח"כ השכיר העכו"ם רשותו ואין בידו כח להשכיר ועיין בט"ז שם משא"כ במכרו הבית לאחר כבר נפקע הזכות שלהם ומה בכך שמגיע להם מס מהקרקע אטו בשביל זה יש להם רשות בגוף הבית ולומר דלא מכרו רק על תנאי שהשאירו להם הזכות הנ"ל קשה מאוד וגם לשכור אח"כ כשכבר מכרו הבתים בודאי קשה מאוד. ואמרתי בלבי לחתור היתר עפמ"ש הריב"ש הובא בב"י סי' דכיון שיש להאדון רשות ליטול דרך הרבים וליתן להם מן הצד מותר לטלטל במבוי וה"נ כיון שנודע שאדוני העיר יש להם כח בכל בתי עיר להטות הדרך וגם כל מה שיהי' תיקון ויופי לעיר יכולין אף להשחית ולקלקל הבתים בכדי לתקן העיר וליפותה א"כ יש להם כח בבתי העיר ויש להם רשות להשכיר ואף דהריב"ש כתב שם דדוקא במבוי מותר לטלטל אבל לא בבתי הגוים כדתנן ביטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו כבר תמה בזה אא"ז הח"ץ ז"ל דבשלמא דירת ישראלים האוסרים דע"ז שפיר אמרינן דביטל רשות חצירו רשות ביתו אסור אבל דירת עכו"ם דירת בהמה היא ואינה אוסרת אלא א"כ יש שתי ישראלים אוסרים זה על זה וכאן כיון ששכרו רשות המבוי שוב אין ישראל אוסר על חבירו בית העכו"ם שהרואין לשום ישראל דרך ודריסת הרגל בביתו של עכו"ם ורשות העכו"ם ודריסת רגלו של עכו"ם בהמבוי כבר הותרה ע"י שכירות מהעכו"ם ע"ש באמת שהיא תמוה גדולה על הריב"ש. אבל אחר העיון לפענ"ד דברי הריב"ש נכונים דהרי כל הטעם דבשתי ישראלים אוסר העכו"ם היא משום דחשו שלא ילמד ממעשיו הצריכו שישכיר רשותו ולא ירצה העכו"ם ולא ידור ישראל עמו כמבואר פרק הדר ובסי' שפ"ב ולפ"ז מה מועיל מה ששכרו רשות המבוי מהאדון סוף סוף שייך החששא שמא ילמוד ממעשיו וכיון דבאמת יש להעכו"ם דריסת רגל במבוי רק שקנו רשות מאדון העיר אבל במה נצא מהחשש הלז וכיון דמשום החשש הלז עשו דירת העכו"ם כדירה לאסור על הישראל וכאן עוד לא הועילו בזה ששכרו מאדון העיר אבל לא שייך לומר שע"י שהצריכו להשכיר והעכו"ם לא ירצה שהרי עכו"ם הדר שם לא השכיר באמת רק שהאדון העיר השכיר רשותו שיש לו במבוי ולענין אדון העיר שפיר הותר ע"י השכירות אבל לא אצל עכו"ם הדר ולכך אסר הריב"ש לטלטל לבית עכו"ם דלענין זה חשובה דירת עכו"ם דירה כ"ז ששייך החששא שבשבילה תקנו הארכתי בזה לחיבת פי קודש הריב"ש והב"י וכל הפוסקים שנמשכו אחריו שלא יהיו תמוהין כ"כ וראיה ברורה לזה מסי' שפ"ב סעיף ג' דדוקא באין לעכו"ם דריסת רגל הוא דלא אוסר העכו"ם דלא שייך החששא שמא ילמד ממעשיו אבל כל שיש לו דריסת הרגל שפיר אוסר וכפי הנראה גם שם מיירי ששכרו רשות המבוי רק שרשות החצר לא שכרו ואף דאא"ז הח"ץ ז"ל שם חולק על הב"י במה שעשה פלוגתא בין הרא"ש להר"מ מרוטנבורג והוא כתב שהרא"ש מודה המעיין הרואה בגוף תשובת הרא"ש כלל כ"א סי' ג' ימצא כי אין דברי אא"ז מוכרחים. יהיה איך שיהי' דברי הריב"ש נכונים לפענ"ד ועכ"פ בנ"ד ודאי דמועיל השכירות מאדוני העיר כיון שיש להם רשיון לקלקל ולהשחית אף גוף הבתים לנוי ולצרכי העיר. אך בכ"ז יש לעיין דאכתי מה מועיל במת האדון ואז יפקע השכירות ויוצא במיתת האדון כמ"ש הט"ז ואא"ז הח"ץ הרחיב הדיבור בזה אך לפענ"ד ע"כ לא כתבו הט"ז והח"ץ ז"ל דבמת האדון נפקע רשותו רק היכא דקונין מאדון שהוא משכיר הרשות מעצמו אבל היכא ששוכרין ואדוני העיר שיהי' שייך להם הכח שיוכלו לערב בזה נ"ל דהוה כמו כל דברים שקונים מאדוני העיר ששייך לעולם כיון שקנו הזכות דבשלמא אם אין קונין הזכות רק ששכרו מא' הרשות א"כ במיתתו נפקע הרשיון אבל היכא שקנו הזכות מאת האדוני' א"כ כמו שקונין כל הבתים כמו כן קנו אותו הזכות ולא נפקע במיתת האדון כנלפענ"ד ברור אם יסכימו עמי המעיינים בעומק הענין אמנם עוד יש בזה לעיין שיש כמה בתים ששייך להכומרים ואין לאדוני העיר חלק ונחלה בהם ולרווחא דמילתא נלפענ"ד דיקנו גם מהכומרים כי במ"ש יש למצוא זכות גם בזה אבל מהיות טוב אם נקל לקנות מהכומרים מה טוב ודו"ק ועיין בשו"ת ב"ח החדשות סי' ד' ובק"א שם:

אחר כך הגידו לי כי בקשו זה שנים רבות מאת המלך החסיד האדיר לעאפאלד ינוח בצדקו על משכבו רשות לעשות להם העירוב והוא הרשה להם ונתן דעקרעט ע"ז ואולי ע"ז יש להם לסמוך דכיון שנתן רשות על עירובין ואי אפשר לעשות עירוב רק בקניית רשות בלי ספק הרשה להם גם הרשות לענין העירוב עכ"פ ואף שלא פירש כאילו פירש דאנן סהדי דכל שהוא לצורך העירוב היה מרשה להם וא"כ בכהאי גוונא כיון שביד המלך לקחת גם מאדוני העיר והכל שייך למלך והמלך בודאי יש לו רשות לשנות ולהרוס הבתים ולפנותם למקום אחר א"כ שפיר מועיל קניית רשות ומה שנותן מצד חקי המלך זה א"י לשנות כל מלך הבא אחריו עד עולם וא"כ אף שמת לא בטל קניית הרשות כנלפע"ד אבל מאד קשה לסמוך ע"ז. ומן האמור נוכל למצוא היתר למה שבזמנינו בעוה"ר ישנו כמה אנשים שאינם מודים בעירוב וצריכי' לבטל רשות כמבואר סי' שפ"ה ומי יאמר להם שיבטלו רשות ואינם רוצים לבטל רשות ומה נעשה וכבר חתרו רבים למצוא היתר ולפמ"ש י"ל כיון ששכרו רשות מהמלך שהרשה אותם א"כ ממילא גם בבתיהם יש לו רשות להמלך ואין לומר דסוף סוף כיון דהם אינם מודים בעירוב א"כ הם אוסרים עלינו ומה מועיל השכרת רשות סוף סוף אינם מודים בעירוב ואינם משתתפי' בעירוב שלנו נלפענ"ד ברור דלפמ"ש הרשב"א בחידושיו לנדרים דף ל"ו גבי תורם משלו על של חברו דאף דבתרומה בעי דעת כיון שמפריש מתרומתו על חבירו א"צ דעתו א"כ גם כאן כל שאחד מזכה אותם בעירובו שוב לא אכפת לן במה שאינו מודה בעירוב וגדולה מזו חידש הרשב"א בחידושיו לקידושין דף כ"ג גבי שטר ע"י אחרים שדעת הרמב"ן דאם העבד עומד וצווח שאינו רוצה להשתחרר שאינו מועיל והרשב"א כתב דכל כי האי גוונא שהוא זכות גמור שהוא נעשה בן חורין ומותר בבת ישראל כל כי האי גוונא בטלה דעתו אף שעומד וצווח וגם שאינו בדין שיוכל לעכב בעקשותו את האדון שישתעבד בו בע"כ יעו"ש והוא הדין כאן דכל שנותן עירובו ומזכהו והוא זכות גמור לו דבאמת צריך עירוב רק שאינו מודה בו אין מועיל אף אם היה עומד וצווח שאינו רוצה ובפרט שלא יוכל בעקשותו לאסור על אחרים מלהשתמש ע"י העירוב וכמ"ש הרשב"א ואף דראיית הרשב"א שם מהא דאמרו בגיטין דף י"ב וכי תימרו אי בעי נתיב ליה גיטא שביק ועריק ליה וע"ז הקשה הרשב"א א"כ גם עתה יוכל למחות ולומר איני רוצה ול"מ קבלת השליח נלפענ"ד הקלושה דאין ראיה משם דניהו דיכול העבד לומר שאינו רוצה להשתחרר וכשיטת הרמב"ן אבל מ"מ בתרומה פשיטא דלא יאכל דסוף סוף האדון שחררו ע"י השליח ולא גרע מהפקר דאסור בתרומ' אף דצריך גט שחרור וכמבואר בהשולח דף ל"ח ודף מ"ב ועיין ברמב"ם פ"ט מתרומות. ובזה נלפענ"ד לפרש מה דאמרו בירושלמי פ"א מגיטין הלכה ה' מפני שהוא קנינו אר"א קנינו הוא אלא שפוסלו מן התרומ' ואין לו ביאור ועיין במפרש פ"מ. ולפמ"ש א"ש דבאמת קנינו הוא דהעבד יכול למחות רק שמכל מקום פוסלו מן התרומ' דלא גרע מהפקר וכמ"ש אך לפענ"ד מהא דאמרו בגיטין דף יו"ד דבגירושין איתא שליחות בע"כ וע"ש ברש"י ותוס' מבואר דיכול לגרש העבד בע"כ ומבואר דלא כרמב"ן וכן מהא דאמרו בירושלמי שם אלו המוכר את עבדו שלא מדעתו אינו מכור והיינו כמ"ש התוס' בדף י"א שם דיכול למכרו בע"כ ועיין במהרש"א שם מבואר כדברי הרשב"א ומן האמור עכ"פ תמוה מה שחידש ש"ב הגאון בעל נוב"י באהע"ז סי' ב' דאף בזמן הש"ס לא יכול לגרש ע"י שליח בע"כ דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והרי לשיטת הרמב"ן ולהרשב"א מועיל בעבד שטר ע"י אחרים אף שהעבד צווח ולא כתבו כלל משום תופס לבע"ח ואף דבעבד זכות הוא לו הא בעומד וצווח ודאי חוב הוא לו ואפילו הכי הי' מועיל מצד תופס לבע"ח וע"כ דליתא לדברי הנוב"י ובמק"א הארכתי בדבריו עכ"פ דברי הרשב"א נלפענ"ד מוכרחים:

והנה בשנת תרט"ו בעש"ק בשלח הגיעני מכתב ובתוך הרבה שאלות ששאל היתה גם זאת מהרב ד"ק קאנטשיק ושמו ר' יאסקי נ"י ושאל אחרי שכעת אין רשות להשר העיר בהבתים של כל העכו"ם הדרים שם רק אותו שהועמד מהמלך אשר יש לו כח להעמיד חיל המלך בהבתים והוא מתחלף וא"כ יצטרך לקנות בכל פעם מהשר האחר. והשבתי כי באמת המלך מרשה בכל העיירות להעמיד עירוב וגם השר יש לו גם כעת רשות להעמיד איזה דבר בהבתים של כל העכו"ם ואף אם באלמות יעמיד גם כן סגי ומקרי יד השר באמצע מכ"ש שהוא מצד הדין שבאמת הוא שר העיר וע' באו"ח סי' תמ"ח דכל שהוא באלמות מקרי ג"כ אחריות ומכ"ש בזה שיש לו רשות ועיין בחולין דף ל"ט ובשו"ת צ"ץ סי' ס"א:

והנה בשנת תרט"ו א' תרומה ר"ח אדר הגיעני תשובה מהרב אבד"ק קילקיב[1] מו"ה נתן הלוי[2] ששאל בעת שנתקבל לקילקיב אודות העירובין דהיינו ששם מחוץ לרחוב שיש שם בתים יהודי' זה אצל זה וזה נגד זה ויש שם עירובין כדינו בצוה"פ והרחוב עצמה מחמת כמה שריפות שהיו שם ר"ל יש שם הפסק גדול בשני צדדים זה אצל זה אשר בין בית לבית ט"ו ט"ז אמות מפסיק ביניהם ובאיזה מקומות עוד יותר רק צייל אחד יש שם בתים הסמוכי' זה לזה ובשלשה ציילין יש שם מבית לבית יותר מעשרה אמות ופרוץ מרובה על העומד ולשיטת הרמב"ם בסי' שס"ב סעיף יו"ד לא מהני אם לא כשהוא ברוח ג' כמ"ש המ"א שם כמו בהכשר מבוי מפולש וכאן מפולש היא בג' צדדים אשר יצטרך לצורה"פ יותר מעשרה כי בכל מבוי אין רק צד אחד אשר הבתים סמוכי' זה לזה אשר יחשב לסתום ויותר לא אך זאת ראה שאפשר לעשות העירובין בדרך זה אם נכנס להמבוי בתי עכו"ם שתחת הרחוב הסמוכי' זה לזה דהיינו למתוח החבל מקצה צד העומד לבית של עכו"ם הראשון שתחת צייל השני ואז תו יהי' כל הצייל ההוא מחובר ומעורב ממילא מחמת הפלוטן של עכו"ם בין אחד לחברו וממילא יהיו בתי היהודי' שבתוך הרחוב מתוקן כי יהי' באמצע אך נסתפק בהשכרת הרשות שהעכו"ם מבטל הרשות ושמע מחותנו הרב נ"י כי שכר מאדון העיר דמבואר דמועיל לעולם כל זמן שלא חזר בו דהרי רשות הבית ודריסת הרגל היא של העכו"ם וא"כ מה יועיל השכירות מאדון העיר ולא דמי לשכירו ולקיטו ולא דמי לשוכר מגזבר המלך דשם י"ל דמיירי דהבתים שייכים להמלך והנה לפמ"ש למעל' בשם הריב"ש מותר גם כאן דכיון דיש להאדון רשות ליטול הבתים וליתן להם מן הצד ודאי מותר ואף דבזמנינו נטל הכח מאת אדוני העיר מכל מקום כיון שבאלמות עכ"פ יש להם כח שוב מקרי רשות שלו כמ"ש למעל' להרב דק"ק קאנטשיק ומכ"ש אם שייך להמלך יר"ה בודאי נכון דהא בעד המס שייכי' כל הבתים להמלך כמבואר בב"ב דף נ"ד והארכתי בזה בתשובה אחת והבאתי דברי התוס' קידושין דף ל"ו ועכ"פ כאן נלפענ"ד דזה סגי ומה גם שעכ"פ ע"י אלמות יש לו כח וכמ"ש הרב מקאנטשיק נ"י ועיין בשו"ת צ"ץ סי' ס"א ס"ב ס"ג לענין בכור דאף באלמות מקרי יד עכו"ם באמצע מכ"ש כאן ודו"ק שוב מצאתי דברי הריב"ש שרמז הח"ץ שמובא בב"י סי' שצ"א וע"ש בש"ע ובט"ז ובאמת מ"ש הריב"ש דאף שהמלך גובה מס ל"מ כל שאין לו רשות בבתים באמת לפמ"ש בב"ב דהמלך מקרי מוחזק א"כ אף במס סגי אמנם בש"ע סי' ער"ח מבואר החילוק בין אם נוטל הקרקע במסו או לא א"כ י"ל דמיירי בכה"ג ועכ"פ זכיתי לראות דמ"ש להתיר יש לו מקור בב"י שם בשם הריב"ש ות"ל זכיתי בה בעצמי:



שולי הגליון


  1. קישורים למידע על קוליקיב: ויקיפדיה, המכלול.
  2. אודותיו ראו: רבי נתן רוזנפלד, אב"ד קילקוב. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף