שואל ומשיב/ב/ב/נג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן נג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר הארכת במי שדינו להיות נשבע ונוטל ויש לו עד המסייע אם עד המסייעו פוטרו וכתבת דיש מקום לומר דכל הטעם דעד המסייע פוטר יליף הרא"ש ריש בבא מציעא מק"ו דאם יכול העד לחייב המוחזק שבועה מכל שכן שנפטר על ידו המוחזק ולפ"ז זהו כשהמוחזק יש לו עד המסייע אבל כשנשבע ונוטל אין מהראוי שיפטור עי"ז הנה מצד הסברא לכאורה דבריך נכונים אבל הדין דין אמת שכן מבואר בש"ע חו"מ סי' פ"ז סעיף ו' בהג"ה דגם כשנשבע ונוטל אם יש לו עד המסייע דנפטר ומקורו הוא בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א והביא ראיה מהא דאמרו בשבועות דף ל"ב הכל מודים בנסכא דר' אבא וק' כיון דבמחויב שבועה וא"י לישבע משלם צריך שכנגדו לישבע וכמ"ש שם ראיות לזה ולפי"ז יקשה הא מצי לומר מי יימר דמשתבעת וכדאמרו שם גבי חשוד מי יימר דמשתבעת וע"כ דבזה א"צ לישבע דהעד מסייעו ע"ש ובאמת שלפמ"ש הש"ך שם ס"ק ל"ה דכל דהעד מחייב שבועה לא יוכל לעשות שתי פעולות לחייב שבועה ולפטור לזה שמסייעו ואם כן אין ראיה משם דאכתי יקשה מי יימר דמשתבעת וא"ל דהעד יפטור אותו דזה אינו דהא העד חייבו לשכנגדו ואדרבא כאן עשה פעולה טפי דהא הו"ל על ידי זה מחויב שבועה וא"י לשבע משלם וגורם ממון רק שהיה יכול לפטור עצמו בטענת לא חטפתי וכמ"ש בשו"ת מיימוני שם אבל כעת עשה פעולה לממון מכ"ש שלא יכול לפטור עי"ז לשכנגדו:

אמנם באמת הדבר נכון דבאמת המהר"ם בתשובת מיימוני שם לא ס"ל סברת הש"ך שם שהרי הקשה בהא דאמר גבי חשוד דחשוד מאן אלימא דחשוד לוה מי יימר דמשתבע והקשה הא לחברו יפטור העד המסייע ומחלק כיון דנפיק ממונא אפומא דעד אם כן העד בא לממון ע"ש ואם איתא לסברת הש"ך אין מקום לקושיתו דכיון דהעד בא לחייב שוב לא יכול העד לפטור ושפיר היה צריך לישבע וכ"כ הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ט' באמת הטעם דלכך בחשוד אין העד פוטר לשכנגדו משום דא"י לעשות שתי פעולות וע"כ דמהר"ם בתשובת מיימוני שם לא ס"ל סברא זו ואם כן שפיר כתב דבנסכא דר' אבא דאינו בא לממון דהיה יכול לומר לא חטפתי שוב היה העד המסייע פוטר לשכנגדו וז"ב ודו"ק:

איברא דצריך להבין דאיך יהיה נחשב העד מסייע להתובע בנסכא דר' אבא הא העד אינו מעיד רק שחטף אבל אם הוא של התובע או הנתבע א"י העד אבל זה אינו דכיון דחזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו אם כן כל שיש לו עד שחטף א"צ לישבע כלל דכיון דחטף שוב מן הסתם הוא שלו וז"ב:

שוב ראיתי בתומים שהקשה על הרשב"א הובא בר"ן באלפסי בשבועות שם שכתב ראיה דכל דהוה מחויב שבועה וא"י לשבע משלם א"צ כנגדו לישבע דאל"כ יקשה גבי הכל מודים בנסכא דרבי אבא דשייך מי יימר דמשתבעת והקשה התומים דמה ראיה דשם יש לו עד המסייע ואין צריך לישבע וכמ"ש המהר"ם ומזה הוכיח כשיטת הש"ך דכל דעד א' עשה פעולה לחייב שבועה שוב א"י לפטור ולא הרגיש דאם כן מה ראיית המהר"ם דע"כ דמהר"ם לא ס"ל סברת הש"ך הלז וכמ"ש באורך ורבים תמהו על התומים דמה ראיה הביא משם דשם לא שייך עד המסייע דאינו מעיד רק על החטיפה שחטף ולא של מי הוא אבל באמת הדבר מבואר בשו"ת מיימוני הנ"ל דכוונתו פשוט כמ"ש דכל שחטף מסתמא אינו שלו רק של התובע וז"ב. עכ"פ דברי המהר"ם בשו"ת מיימוני נכונים. ומ"ש מעלתו דמצד הסברא אינו נכון דכיון שאינו מוחזק אין מהראוי שיהיה עד המסייע פוטרו באמת שמצד הסברא דבריו נכונים וכן מצאתי בשו"ת אא"ז הב"ח ז"ל בישינות סי' ס"ד שהאריך לדחות בזה דברי הש"ע הנ"ל אבל חלילה לדחות בסברא דברי רבן של ישראל המהר"ם מרוטנבורג ז"ל והנמשכים אחריו כמ"ש הש"ך ס"ק י"ח הרבה פוסקים שס"ל כוותיה ועוד ניהו דק"ו ליכא דגם כאן אינו מוחזק מ"מ הא ניהו דקו' דמהר"ם ליכא אכתי יש ללמוד אם יוכל העד לחייב שבועה ואם חבירו לא ירצה לישבע שישלם עי"ז הדין דנשבע ונוטל דהעד המסייע פוטרו משבועה דאם לא היה נשבע לא היה נוטל עכשיו שיש לו עד נפטר דאפשר שהיה נשבע באמת ולמה לא יטול ומ"ש הב"ח שם דהא אנן לא קי"ל דבמחושואיל"מ נשבע שכנגדו ואם כן אין התחלה לקושית המיימוני שם וממילא אין ראיה לדינו של מהר"ם והש"ע פסק כאן כמהר"ם ומהראוי לפסוק כמותו גם לענין מחושואיל"מ דשכנגדו ישבע וכן הקשה הט"ז לפענ"ד ל"ק דפשיטא דלא בשביל שנסתרה ראייתו שיסתור דינו ח"ו ואם יתרצו הקושיא בדרך אחר אבל לא בשביל זה יסתרו דינו והרי לדעת הש"ך פשיטא דאין ראיית המהר"ם ראיה וכמ"ש ופשיטא שלא בשביל דינו ואטו המהר"ם הביא ראיה לדינו משם והוא לא כתב רק ליישב הקושיא בזה דהיה פשיטא ליה שהעד יוכל לפטור המסייע אבל הדין דין אמת וז"ב ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' כ"ז שכתב גם כן דהש"ך חולק על סברת המהר"ם הנ"ל. ולפענ"ד ראיה דאף בנשבע ונוטל עד המסייע פוטר מדברי רש"י בכתובות דף פ"ח בהא דפירש בע"א לא תפרע אלא בשבועה דנ"מ לענין נק"ח ולא פירש לענין היפוך וע"כ משום דא"י להפך דהא יהיה לו עד מסייע ויפטור וכ"כ בהגמי"י פי"א משבועות והוא לשיטתו אזיל דס"ל דע"א יכול לעשות שתי פעולות וכמ"ש ולפ"ז הא שם הוא נשבע ונוטל דהא מוקי לקמאי במלוה ואם כן הוא תובע ממנו מעות ואפ"ה ס"ל לרש"י דעד המסייע פוטר וכמ"ש המהר"ם וגם מצד הסברא נראה כן דהשתא בבא לחייב שבועה דיש כנגדו חזקת אין אדם מעיז וקצת חזקת ממון דאם לא ישבע ישלם ואפ"ה יוכל לחייבו העד ולהוציא משתי חזקות אף כי בנשבע ונוטל דאינו בא להוציא כ"כ דהא אם היה נשבע היה גם כן מוציא ואתרע החזקה מכ"ש שיוכל לפטור וז"ב:

ובחידושי אמרתי בישוב דברי רש"י בכתובות הנ"ל דמש"ה לא פירש לענין היפך דע"כ הא דנ"מ לענין היפך הוא בשביל שאינו רוצה לישבע דידע ששקר בימינו דא"ל דמתירא לישבע אף באמת דמזה לא ינצל דבלא"ה יוכל להשביע אותו העד וכמ"ש המהרא"י הובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"א וע"כ דהוא רוצה שלא לשבע משום איזה הערמה ואם כן ע"ז לא שייך לשון אי פקח וכמ"ש הט"ז בחו"מ בסי' ל"א דלשון אי פקח מורה במה שעושה ע"פ הדין ולא במה שעושה באיזה ערמה ע"ש והארכתי בזה במק"א ולכך פירש לענין איום שבועה דזה עושה בהיתר לאיים עליה שתשבע באמת וז"ב ודו"ק ועיין במהרש"א שם:

ובגוף הדין אי גם בנשבע ונוטל שייך עד המסייע תמהני דהב"ח שם האריך ליישב כל המקומות שלא יקשה ע"ז ולא הרגיש בהא דאמרו ונחזי זוזי ממאן נקיט שפירש ר"ת דיהיה המוכר עד המסייע והרי שם חבירו תפוס בחפץ דשנים אוחזין בטלית ושם הוא מקור הדין של הרא"ש בשם המהר"ם וצ"ל כיון דגם הוא תפוס לא מקרי מוחזק אבל עדיין קשה דמכל מקום הוה נשבע ונוטל ודו"ק שוב מצאתי בשו"ת חוט השני סי' ו' וסי' ז' שהאריך בענין הלז והעיר מזה ונהניתי ע"ש. והנה מדברי התוס' שם שכתבו דיהיה המוכר עד המסייע ויחייב את האחר שבועה דאורייתא ויפטור אותו שמסייע משבועה מוכח דלא כש"ך שכתב דהעד א"י לעשות שתי פעולות לפטור מהשבועה שחייב ומיהו יש לדחות דרק אותן שבועה שבאו על ידו הוא דא"י לפטור כשמהפך אבל כאן השבועה שפוטר היא שבועת חז"ל אף בלא עדות זה יוכל לפטור. והנה בתוס' שם דהו"מ לשנוי כגון דליתא קמן המוכר דנישייליה ולדעתי צ"ע דל"מ לשיטת רבינו יקיר בחו"מ סי' ל"ד דהעד ובע"ד מצטרפין לפסול לעדות ולשבועה אם כן לדידיה יקשה לפמ"ש רש"י בהא דאמרו מי נשבע מי שהפקדון אצלו דהיינו משום דחיישינן שמא יפסלנו לעדות ולשבועה וקשה אם כן איך יכול ע"א להשביע הא פסול אחר כך לעדות ולשבועה ושמעתי קושיא זו מפי אבי מורי הרב הגאון ני' בילדותו והארכתי בזה בסוגיא דמשביעין אותו שבועה שא"ב וצ"ל דבאמת פשיטא דבשביל חשש זה לא נפקיע שבועת ע"א עי"ז דממנ"פ לחייבו לשלם עי"ז פשיטא שאין אנו יכולין בשביל חשש קל והוא צווח שהאמת אתו ולפטרו לגמרי פשיטא שאין בכח דכי יהיה חוטא נשכר וע"כ לא כתב רש"י רק שם דיש מקום שזה ישבע תחלה או לעקור השבועה ולתתה למי שהפקדון אצלו אבל שבועת ע"א דהתורה הטילה על הלוה פשיטא דלא נעשה תקנה לרמאי וכקושית התוס' בב"מ דף ל"ד על רש"י וגם לפמ"ש בשטמ"ק שם דגם רש"י מודה רק דחשש שמא אינו בקי או שמא נתקלקל המשכון אם כן פשיטא דכאן לא נחוש לזה ומעתה זה דוקא לאחר שבא ע"א אז פשיטא שמוכרח לישבע נגדו ולא יוכל לפטור עצמו בשביל שמא יפסלנו אבל לתת לו שבועה היכא דיש כאן ע"א רק שאינו לפנינו פשיטא דלא נפסוק שישבעו ואח"כ יתברר שאחד נשבע לשקר ויפסלנו לעדות ולשבועה וגם לשיטת התוס' שם דגנאי הדבר ג"כ לא נותן שבועה כל שיוכל להתברר ויהיה גנאי וזה ברור:

ולכאורה יש להביא ראיה לשיטת הש"ך דעד אינו יכול לעשות שתי פעולות מהא דכתב הרא"ש ריש ב"מ להוכיח דאין עד המסייע פוטר מהא דהשוכר ישבע ולמה לא יהיה השואל עד המסייע ודחה הרא"ש דמיירי בכגון דהשואל א"י איך מתה והדבר תמוה דאם כן היאך יפרנס הא דאמרו שם פעמים ששניהם באשם ושניהם בחטאת ואמאי לא יהי' עד המסייע דשם יודע ונשבע וכמדומה שכן הקשה בתפארת שמואל ולפמ"ש הש"ך אתי שפיר דהש"ס דמיירי לאחר שתיקן שבוע' א"ב לר"ה וכמ"ש רש"י ואם כן מוכרח העד לישבע שבועה שאינה ברשותו לפטור נפשו ותו לא יכול לפטור דהו"ל כשתי פעולות והרא"ש מקשה במשנה דעדיין לא נתן שבועה שאינה ברשותו ואם כן א"צ השואל לעדות עצמו כלל רק לפטור וז"ב ובלא"ה יש לומר דבאמת לאחר שתיקן ר"ה שבועת שאינה ברשותו הוה העד עד הצריך שבועה ואינו מקרי עד כמ"ש התוס' בקידושין דף מ"ג משא"כ במשנה ודו"ק:

שוב ראיתי בש"ע סי' למ"ד ס"ג דביאר הטור דע"א המביא לידי חיוב ממון בצירוף אינו מביא לידי שבועה ומשמע לכאורה כסברת הש"ך דכל שעושה הפעולה אחת שוב אינו יכול לעשות פעולה שניה מיהו יש לחלק דשם כבר הוציא ממון ועושה יותר ממה שבכחו לכך א"י לחייב שבועה אבל כל שלא עשה רק מה שבכחו לחייב שבועה או לפטור אפשר דיכול לעשות שתי פעולות:

ובזה יש ליישב מה דמבואר שם אח"כ בס"ה דהוחזק כפרן וישלם מאתים והקשה הסמ"ע דאיך עדים ע"י צירוף מחייבי ממון ושבועה ולפמ"ש אתי שפיר דכאן שאין העדים עושים רק חיוב שבועה רק שהוא א"י לישבע והוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ואם כן כל שאינו עושה יותר ממה שבכחו הוא הדין דצריך לישבע נגד ע"א וכל שאין נשבעין נגדו הו"ל מחושיואיל"מ וזה עיקר חידושו דנסכא דרבי אבא ואם כן בכה"ג יכול לעשות אף שתי פעולות ועיין בט"ז שם ומהתימה על הש"ך דבסי' למ"ד שם ס"ק יו"ד חולק על הטור וסובר דאף שכבר חייב העד ממון יכול לחייב בשבועה על הנשאר ע"ש והיא תמוה דמה שם דעושה יותר ממה שבכחו ואפ"ה סובר הש"ך דיכול לעשות שתי פעולות מכ"ש במה שבכחו לחייבו ולפטור משבועה ואף דיש מקום לחלק דבסימן למ"ד מצטרף עם עוד אחד לחייבו ממון ובהנשאר מחייב שבועה אם כן אינו בענין אחד וכאן הוה בענין אחד אבל מכל מקום גוף סברתו לא מצינו עד שנצטרף לדחוק ולחלק. איברא דבגוף דברי הש"ס בהכל מודים בנסכא דרבי אבא תמוה לי דשם יקשה קושית התוס' דיהיה נאמן דידי חטפתי במגו דלא חטיף וכאן ל"ש תירוץ התוס' בשם הר"י דהוה מיגו דהעזה ולישבע בדבר שהעד מכחישו דז"א דהרי המהר"ם בשו"ת מיימוני כתב דהכל מודים בנסכא דר"א מיירי שהיה טוען מתחלה טרם שבא העד דידי חטפתי וא"כ אז היה לו מיגו דלא חטפו מיהו יש לומר דגם הוא היה מתיירא שלא יבא העד ויצטרך להכחיש ולישבע נגדו ולכך טען דידי חטפתי. אך עדן קשה כיון דטרם שבא העד היה גם טענת דידי חטפתי טענה מעליותא דהיה נאמן במיגו דלא חטפתי ואם כן נראה לפענ"ד דבכה"ג גם כשבא העד וטען שחטף היה יכול לחזור בו ולטעון שלא חטף דהו"ל מפטור לפטור ואם כן יוכל העד לומר מי יימר דהיה עומד בטענתו דלמא היה חוזר בו והיה טוען לא חטפתי דהיה יכול לחזור דהיה אז מפטור לפטור דקודם ביאת העד היה נפטר גם בטענת דידי חטפתי ובכה"ג נראה לפענ"ד דמקרי מפטור לפטור. עוד קשה לי דלפמ"ש הרמב"ם פ"ט משבועות ה"ד דלכך משביע עידי קנס פטורין שאילו הודה מתחלה לא היו מחייב אותן ונמצא שכפירת הנתבע עם העדאת העדים גרמו לו ובכה"ג פטור ע"ש ולפ"ז כאן דאם היה טוען לא חטפתי היה פטור וגם אם היה חוזר וטוען לא חטפתי היה נשבע ונפטר ואם כן טענתו והעדאת העד גרם לו ובכה"ג שלא העד בלבד גרם לא שייך שבועת העדות וצע"ג וגם הו"ל עדות שאילה"ז לפי מה שנראה מהתוס' ב"מ דף ד' דגם בעד אחד שייך דין הזמה היכא שבא לממון ועיין בקצה"ח סי' ל"ח ובתשובה אחרת לענין עדות שאילה"ז בד"מ הארכתי ואם כן כאן שהיה יכול לטעון אח"כ לא חטפתי יכול העד לומר לא רציתי לחייבו ממון ולמה לא נשבע כנגדו והחזיק בטענתו הראשונה מיהו לפי מ"ש שם ליישב כל נסכא דרבי אבא דהעד מחייב ממון דלא יקשה דהו"ל עדות שאילה"ז דשם מיירי דהעד בא מקודם וכמ"ש המהר"ם וא"כ יוכל לומר לא רציתי לחייבו שבועה וכתבתי דלפמ"ש הר"ן דע"א יכול לחזור בו באמתלא אף כשהעיד בפני ב"ד וא"כ היה יכול לחזור בו כשראה שטען אין חטפתי ע"ש ואם כן הוא הדין כאן אבל מה שהקשיתי קשה וצע"ג:

ובגוף ראית המהר"ם דבנסכא דר' אבא א"צ שכנגדו לישבע דאל"כ שייך לומר מי יימר דמשתבעת כדאמרו בחשוד לפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור מה ענין מי יימר דמשתבעת למה לא ישבע על האמת ולשיטת הרמב"ם הוא מצוה לישבע באמת אמנם נראה דבאמת שייך מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא וצ"ל תירוץ של אביי ספק מלוה ישינה יש עליו ופרשו מספק שבועתא ולפ"ז שייך לומר מי יימר דמשתבעת דלמא תזכור מהמלוה ישינה שאין לך ותפרוש מהשבועה ולפי זה בנסכא דר' אבא דכל דחטף הו"ל גזלן וכבר נודע מ"ש התוס' בב"מ דף וא"ו דכל דהוה גזלן ודאי לא תלינן במ"י להכשירו אם כן שוב לא שייך מי יימר דמשתבעת ודו"ק. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דליהמן דידי חטפתי בשבועה במיגו דלא חטפתי ולפמ"ש כל דהוה גזלן תו אין מקום להשביעו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא והו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכמ"ש בהפלאה בכתובות דף פ"ז ואף דדבריו תמוהין כאן בגזלן ודאי דהו"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם וזה דמסיים כיון דחטף הו"ל גזלן ועיין רמב"ן בב"ב דף ל"ד ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק ויש ליישב בזה הרבה קושיות ואכ"מ. ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי התוס' ב"מ דף ג' ע"ב בד"ה בכולו שהקשו דמסיק לקמן דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא וכ"ת דזה מדרבנן דהרי גבי נסכא דרבי אבא משמע דאי אמר לא חטפתי היה נשבע להכחיש את העד שבועה דאורייתא והדברים תמוהים דלמה הוצרכו להקשות מאילו היה טוען לא חטפתי ולא הקשו מזה גופא דהו"ל מחויב שבועה וא"י לישבע משלם ומשמע דאילו היה יכול לישבע היה נשבע ולא נימא דחשוד אשבועתא ודוחק לומר דחשבו התוס' דמחמת זה גופא הוה מחויב שבועה וא"י לישבע משלם משום דחשוד אממונא וכמ"ש בהפלאה דכבר כתבתי דדבריו תמוהים דניהו דמחשבינן אותו לחשוד מכח ספק אבל לא נוציא ממון בשביל זה והארכתי בזה במק"א והוא דקדוק עצום ולפמ"ש אתי שפיר דכאן דהוא גזלן ובגזלן לא תלינן במ"י וכמ"ש ואם כן שפיר הוה מחושואיל"מ משום דחשוד אממונא וחשוד אשבועתא וכמ"ש באמת ליישב קושית התוס' ולכך דייקו הא אילו טען לא חטפתי היה נשבע ושם לא הוה גזלן כל שטען לא חטפתי כי הוא נאמן להכחיש העד ואם כן למה נשבע וע"כ דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא ודו"ק היטב כי הדברים נכונים ומיוסדים על אדני המדע ת"ל ודרך אגב אומר במ"ש הרא"ש ראיה דע"א פוטר משבועה דאל"כ לפריך מה לפיו וע"א שאינו פוטר משבועה דפיו אפילו שנים מכחישין אותו הוא נאמן להתחייב שבועה וכן ע"א וע"ז שאל אותי החריף כמר יצחק שמעלקיש ני'. מדברי הש"ך סי' פ"ב ס"ק ל"ו שכתב דבטענ' בע"פ פשיט' דלא הוכחשו עדים כלל והרא"ש כתב דפיו נאמן יותר והשבתי דלק"מ דפשיטא דהודאת בע"ד עדיף מעדים וכל שזה טען שחייב מקצת והעדים אומרים שלא לוה כלל ודאי הוא נאמן יותר דהוה הכחשה גמורה דהרי טען שלוה מקצת עכ"פ אבל שם מיירי באופן דיש לומר ששכח כמ"ש הר"ן לענין שטר דיש לומר דשכח שפרע כולו ואינו זוכר רק מקצת בזה פשיטא בע"פ דלא שייך שטרא בידי מה בעי דהעדים נאמנים יותר כל דיש לתלות דהיה הודאה בטענה שאינו זוכר יותר וז"פ וברור. והנה קושיא הנ"ל על נסכא דר"א מדברי הרמב"ם במשביע עידי קנס הגדתי להרבני המופלג מו"ה שמואל שטאציר ני' והשיב דדברי הרמב"ם יש לפרש בד"א דלכאורה צ"ב מה בכך שצריך צירוף הודאתו סוף סוף השתא לא יוכל לכפור והיה עדותו מחייב ואמר הוא דכיון דאם היה מודה היה פטור שוב אין מאמרו של העד חשוב מאמר כלל דכל עוד שלא העיד לפני ב"ד לא הי' כאן ענין ממון דאף שבאמת ראה הדבר כל עוד שיכול להודות ולפטור לא חשיב כפירת ממון בעדותו ונמצא עדותו בצירוף הודאתו הוא דמחייב משא"כ כאן דכל שראה שחטף הרי יש בעדותו ממון אף שהוא יכול לכפור ולומר לא חטפתי אבל העד כבר ראה חיוב ממון אף דצריך לצירוף הודאתן לא מקרי כפירת ממון. והנה אם שדבר חכמה אמר ויש להמתיק הדבר כיון דבקנס בעינן אשר ירשיעון אלקים וכל שלא העיד לא הוה כפירת ממזן עכ"ז פשטת לשון רבינו אינו מורה כן רק כפשוטו וצ"ע:

ובדברי הרמב"ם הנ"ל אמרתי לבאר דברי הירושלמי בסנהדרין פרק קמא הלכה יו"ד ובשבועות אמר לע"א הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב להעיד ת"ל והוא ראה או ידע את שהוא ראוי להעיד מן התורה ומזה למדו הרמב"ן והר"ן במשנה דמהני קרוב או פסול דהיינו אף בהכשירו אותם ע"ש והדבר צריך טעם למה לא יהיה מקרי להעיד ועיין שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו שהשיג על הלכות קטנות ודעתו דכל שהכשירוהו להעיד הו"ל עד הכשר מן התורה וחייב ק"ש ואף שנעלם מעיניו דברי הרמב"ן והר"ן הנ"ל כמ"ש התומים סי' כ"ח ס"ק ב' אבל עכ"פ הדבר צ"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דמצד עצמם לא הוה עדות שהם קרובים ופסולים או שאינו רק ע"א רק שהבע"ד קבלו עליהם כשנים והתורה לא חייבה ק"ש אם לא יגיד רק במי שראוי להגיד מפי עצמו לא שצריך צירוף הגדת הבע"ד:

ובזה מיושב קושית השבו"י שם דלמה לא מוקי הא דכחש עדותו כגון שהם קרובים והכשירו ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג לא מחייבו לצאת ידי שמים דהם מצד עצמם אינם עדים ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה השואל בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' ח' דלמה תני בשבועת העדות אינו נוהגת בנשים והא עד סוטה ומיתה נוהג אף בנשים ע"ש שנדחק ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבעינן שיהיה מחמת העד לבד לא בצירוף בע"ד וכדומה ואם כן עד טומאה בסוטה דהאמינה תורה אף לנשים וקרובים משום דהוה רגלים לדבר אם כן לא בא העיקר משום העד ולא שייך אם לא יגיד וה"ה עד מיתה דהא דנאמן משום דהוה מלתא דעבידא לגלוי או משום דאשה דייקא ומנסבא ואם כן לא בא בשביל העד לבד ועיין בהגהת בן הנוב"י מ"ש משם הפר"ד ליישב ולפענ"ד מ"ש הוא העיקר וגוף הקושיא מצאתי בפסיקתא זוטרתי פ' ויקרא במ"ש בגליון הנו"ב שם:

והנה ביום ג' בשלח תרכ"ה י"א שבט הגיעני מכתב מהחריף מו"ה יוחנן לאזיל מסקאלא הקשה בהא דדעת הפוסקים דעד המסייע פוטר משבועת היסת וע"ז הקשה דהרי באהע"ז סי' י"ז ס"ל להרא"ש דאם טוענת גרשתני ויש לה ע"א דמסייע מעיזה ומעיזה ולפי"ז לשיטת רש"י דהטעם דכופר הכל פטור משבועה משום דאין אדם מעיז ואם כן אדרבא כל שיש לה ע"א מעיז ושוב מהראוי שישבע ש"ד לפע"ד ל"ק עפמ"ש הריב"ש סי' מ"ב כיון שהאמינתו תורה שאינו בנו פטור משבועת היסת שאל"כ הרי הוא כשאר כופר בכל ומה מועיל מה שהאמינתו תורה והקשה המלמ"ל פ"ד מנחלות ה"ב הרי כופר בכל נמי התורה האמינתו ואפ"ה חכמים חייבוהו שבועת היסת והוא הדין הכא וכתבתי על הגליון שלפענ"ד יש לומר דשם כל הנאמנות הוא מצד החזקה אבל מכל מקום יש במציאות שיעיז בפניו ואם כן אין הדבר ברור ולכך הטילו חז"ל שבועת היסת אבל כאן שהתורה האמינתו לאב בבירור שאינו בנו ואם כן לא שייך שחז"ל יטילו שבועה ומעתה כאן שאם היה חייב ש"ד התורה האמינה לע"א בבירור שנפטר מהשבועה ולענין פטור שבועה הרי הוא כשני עדים ושוב לא הטילו חז"ל שבועה ומה שהקשה על הש"ך שם ס"ק ט"ו דהיכא דיש עד כנגד עד או שני כיתי עדים מכחישים זה את זה אמרינן אוקי עדים לגבי עדים וסלק עדותן וחייב לישבע כמו שהיה מקודם אם ש"ד או דרבנן ועל זה הקשה דהא כאן צריך לישבע שבועה דאורייתא דהא איכא דמסייע לו ואדרבא גם להדיעה באהע"ז שם דצריך שנים שמסייעו לה אז יכולה להעיז כאן יש שנים דמסייע לה והנה שם לא שייך מ"ש דכל דמסלקינן להעדים כמאן דליתנהו שוב חייב שבועה דאורייתא אבל לק"מ דממנ"פ אם אתה מחשב כאילו אינם שוב לא עדיף מכל שבועת היסת דהתורה האמינתו וא"ל דאינו ברור ולכך הטילו חז"ל שבועה אבל מכ"מ שבועה דאורייתא לא שייך בזה דהא כל שאין עדים כלל אינו רק שבועת היסת וא"ל דהא כל שהיה לו שני עדים היה יכול להעיז דזה אינו דלא תוכל להרכיב אתרי רכשי דכל שיש שנים כנגד שנים אם כן לא יוכל להעיז דהא יש עדים כנגדו ואף דמ"מ יכול להעיז דהא הוא סמוך על עדים שיש לו כדאמרו בכתובות דף כ"ב אבל בזה שוב התורה האמינו בבירור ומדאורייתא פטור משבועה דעדים כנגד עדים הוו כמאן דליתנהו כלל ואם כן פטור משבועה דאורייתא בבירור דהעדים מסלקין להעדים ואמרינן כמאן דליתנהו ושוב אינו חייב רק שבועת היסת ודו"ק:

ומה שהקשה בריש כתובות דאמרו כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש הא עכ"פ לא כפל התנאי במח"כ זה אינו דבכה"ג דמקדש אדעתם והב"ד אינם רוצים זה הוה אומדנא דמוכח וכל דלא התנה כלל מועיל כמ"ש הרשב"א בגיטין. גם מ"ש על הב"ש בסי' ק"כ שכתב דבמלתא דעבידא לגלוי נאמן אף בנוגע ומביא ראיה מבכור וע"ז הקשה דלמה לא מביא מעגונה דנאמנת אף שמגיע לה הכתובה וכדומה יעיין בנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז שדן כן ועיין בשו"ת זקני הפנ"י הנדפס מחדש ח"ב וכתב להיפך בנגיעה אינו נאמן יעו"ש ובתשובה ביארתי ואכ"מ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף