שואל ומשיב/ב/ב/מח

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן מח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי דבר פלא ביראים מצוה קל"ז וז"ל דאר"נ האומר לשלוחו וכו' אימר אינש אחרינא שמע ושחט וכו' ומדאייתי ר"נ טעמא איניש אחרינא שמע ואזיל למדנו דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן וכו' אבל אי ליכא למתלי דשחט שלא בגזל בההיא לא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת הלכות שחיטה ותניא נמי הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו וכו' דוקא אבדו תנן שהשוחט חושב יאוש בעלים הן ודבריו תמוהים מאד דבכל הפוסקים מבואר דחשוד לגנוב לא חשיד על השחיטה והתוס' ב"מ דף כ"ד והרא"ש והטוש"ע ביו"ד סי' א' כתבו בהדיא דהוא הדין באבדו תרנגוליו דלא חיישינן לאכול שלא בשחיטה ועיין בש"ך ס"ק ט"ז שם ובסי' ב' ס"ק י"ח ובט"ז שם ושם:

ולכאורה רציתי לומר דהרא"ם לשיטתו שהביא המרדכי פ"ק דחולין משמו שהקשה בהא דאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והיאך נאמן עד אחד נגד חזקת איסור וכתב דלא אמרינן דאינו נאמן עד אחד נגד החזקה דוקא באינו מוחזק לכשר ע"ש ולפי זה כל שחשוד לגזול עכ"פ אינו מוחזק לכשר ושוב אינו נאמן נגד החזקה אך זה אינו דעכ"פ כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אם כן כל שהוא לגבי שחיטה מסתמא מומחה הוא ורוב עדיף מחזקה וא"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דזה כבר תירצו הרא"ש והרשב"א באופנים שונים ואף אם נימא דלא ס"ל להרא"ם כן מכל מקום יקשה דמה"ת לחשדו בשחיטה ולא נימא דמסתמא לא עבר ושחטו בעצמו ונתנו לאחר מומחה לשחטו ועיין בט"ז בסי' ב' ס"ק ט' דיש ס"ס ועוד דהא בתוספתא פ"ב דחולין מבואר בהדיא דה"ה נגנבו וכדכתבו התוס' והרא"ש בב"מ שם ועוד אני תמה בהא דאמרו בב"מ שם התירוהו משום מציאה כרשב"א והתירוהו משום שחיטה כר"ח בר"י וכו' ולדברי היריאים דהטעם שמותר בנאבדו משום דהשוחט חשב שיאוש בעלים נגע בו ע"כ כרשב"א ס"ל דאל"כ לא מייאש הבעלים ואם כן היה לו לומר דהתירוהו משום מציאה ומשום שחיטה כר"ח בר"י וע"כ דמותר משום דלא חשוד ע"ז כמ"ש התוס' וכל הפוסקים וע"כ דברי היראים צ"ע ומי שמישבם שכר הרבה יטול מן השמים ולכאורה הייתי אומר דלק"מ מתוספתא דכפי שהביאו כל הפוסקים לשון התוספתא לא כתוב רק תרנגלתו שנגנבה ובעוף אם נימא דאין שחיטה לעוף מן התורה לא שייך חזקת שאינו זבוח ועיין בתוס' שבועות דף כ"ד ובפרי מגדים בפתיחה להלכות שחיטה אבל באמת מלבד שזה רחוק אף גם עיינתי בדברי התוספתא בעצמה ונזכר שם גם בהמה ועיין במרדכי פ"ק דחולין שכתב גם כן דנאבדה לאו דוקא ואף בנגנבה אף דלא שייך ששחטו בשביל שחשב שנתייאשו הבעלים וראיתי להתב"ש שרצה לדייק מלשון המרדכי הנ"ל דהטעם באבידה משום דמתייאש אבל באמת זה אינו דאם כן מאי טעמא דנגנבה והמרדכי בא לשלול סברת הרא"ם דלא תימא דהטעם בנאבדה משום דמתייאש ע"ש ודו"ק:

והנה לכאורא צריך להבין אמאי באמת במצא שחוט כשר משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן הא כיון דלא נודע מי הוא ניחוש שמא באמת שחט אף שלא ידע מהלכות שחיטה ואין לומר דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דמסתמא אם לא יודע הלכות שחיטה לא היה שוחט דזה אינו דכל שלא נודע מי הוא לא שייך אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקין דכמה רשיעי בעלמא וכעין שכתבו התוס' בשבועות דף מ"ז לענין גנובים במגו דהשאלתם דנאמן דלא שייך אחזוקי אינשי ברשיעי וגנבי לא מחזקינן דהא כמה גנבי איכא ועיין בש"ך חו"מ סי' קל"ג והוא הדין בזה אך יש לחלק דשם הוא טוען שנגנב ממנו וכל שלא נודע מי הגנב לא שייך אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דהא עכ"פ נגנב ממנו ויש גנבים בעולם אבל אם נמצא שחוט ולא ראינו שום ריעותא וכיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם מה"ת לחוש ולהחזיק ריעותא דמה שחשוד על הגניבה אינו ריעותא לענין שחיטה כלל דהא חשוד לד"א אינו חשוד לשאר דברים כמ"ש סי' קי"ט ואם כן מה"ת להחזיק ריעותא וכעין זה כתב הרי"ף בפ"ק דחולין ליישב הא דסמכינן על רוב מצוין ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה משום דכל שלא ראינו ריעותא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואם כן הוא הדין בזה ועיין ריש סי' קי"ט ובש"ך שם ס"ק א' דלא קי"ל כהרמב"ם וכל אדם מחזיקין בחזקת כשרות אף לענין שחיטה ולפענ"ד נראה דבר חדש דלענין שחיטה ודאי סמכינן על רוב מצוין ומחזיקין ליה בחזקת כשר דאם נחזיק בשחיטה שאינה ראוי אם כן יהיה מטמא דנבילה מטמאה והרי בחזקת איסור קיימא הבהמה בחייה אבל בחזקת טומאה לא קיימא וכדאמרו בחולין דף ט' לענין לא בדק סימנים וא"כ אדרבא בחייה היה לה חזקה שאינה מטמא ואם כן אם נחוש שמא לא נשחטה כראוי היא נבילה שמטמא והרי יש לה חזקה שלא נטמאה וז"ב. איברא דאנן קי"ל בלא בדק סימנים דהוה נבילה ומטמא ולא אמרינן דלא קיימא בחזקת טומאה ועיין בחידושי רשב"א ור"ן שכתבו טעם לזה ולפענ"ד יש לומר דכיון דזה תלוי בזה דאם היא בחזקת איסור וכל שלא נשחטה ונתנבלה הרי היא מטמאה ואם כן החזקות קשורות זה בזה והרי בחזקת איסור קיימא ולכך ע"כ מחזיקין אותה בחזקת טומאה גם כן ועיין בנודע ביהודה מהדו"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג ובפרט אם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור אפשר דהוא הדין לטומאה אמנם כל זה בלא נבדק הסימנים אבל בסתם שחיטה שיש לנו רוב שנשחטה כהוגן אם כן עכ"פ לענין טומאה יש לנו רוב וחזקה שאינה נבילה ואם כן ממילא שוב אמרינן להיפך כמו דאינה בחזקת טומאה ע"כ גם דחזקת איסור לא הוה דהחזקות קשורות זו בזו ובזה ממילא מיושב מה שהקשו הקדמונים דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דזה אינו כיון דלענין טומאה לא שייך סמוך דליכא חזקת טומאה ואדרבה אתחזקה בטהרה ואם כן הוה לענין הטומאה חזקה ורוב ממילא גם בחזקת איסור אינו עכ"פ יהיה איך שיהיה דברי הש"ע וכל הפוסקים נכונים ודברי היראים צריכין נגר ובר נגר להולמם וד' יודע כי נצערתי מאוד על דבריו הקדושים ומה אעשה כי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים:

והנה חתרתי למצוא סמך לדברי היראים ולכאורה נראה דעת הרמב"ם אפשר שמסכים לשיטתו דהרי דעת רבינו דבמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין וע"כ משום דאמרינן כיון דפוקר בשביל תאותו בשאר עבירות ממילא פוקר נמי שלא לקיים מצות שחיטה ולפ"ז יש מקום לומר דהוא הדין בחשוד על הגניבה ג"כ כן ובאמת שהרמב"ם לא העתיק בפ"ג שם הלכה ח' הדין בנגנב רק בנאבד ולא העתיק התוספתא דנגנבה וע"כ משום דלא פס' כוותיה והוא כשיטת רבינו ירוחם וצ"ל שהוא סובר דכל שלא נודע מי השוחטו ל"ש רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם דכל הטעם הוא משום דמסתמא לא ימלא ידו לשחוט אם א"י שמומחה ומשום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אבל כל שלא נודע מי הוא לא שייך חזקה זו וכמ"ש לעיל דכמה אינשי דלא מעלי בשוקא וכמ"ש התוס' לענין גנובין כעין זה דכמה גנבי איכא בשוקא ויותר מזה ס"ל להרמב"ם בפ"ח ממ"א דלענין לאכול מכל אדם לא התירו רק דבעינן שיכיר אותו בחזקת כשרות וכמ"ש הרמ"א סי' קי"ט ס"א בשמו ומכ"ש לענין שחיטה דיש להחמיר כמ"ש הב"י בסי' א' והובא בש"ך שם ס"ק א' ע"ש בסי' קי"ט. ובזה הנה מקום אתי לישב מה דפס' רבינו דבאשפה שבבית ובשוק אסור דחיישינן שמא נתנבלה בידו ותמהו הרשב"א והר"ן דאמאי לא פס' כר"ח בר"י דמכשיר ובב"מ דף כ"ד אמרו דעבדו עובדא כוותיה ועיין בכ"מ מ"ש בזה וטרי' לרישי'. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שלא נודע מי ומי השוחט חיישינן שמא נתנבלה בידו ובנמצא בבית הוא דמכשיר דמסתמא לא יערב לבבו לשחוט דמתיירא אולי יבא אחד מב"ב ויהיה מוכרח לשלם מה שהזיק ומסתמא מומחה הוא אבל באשפה או בשוק דיש ריעותא פשיטא דחיישינן. אמנם באמת כל זה לפלפולא אבל לדינא פשיטא דלא נעייל פילא בקופא דמחטא וגם בסי' קי"ט לא קי"ל כרמב"ם וגם הרמב"ם גופא מכשיר באמר לאחד לשחוט ומצא שחוט משום דא"נ שמע אחר ושחט רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכדאמרו בחולין דף י"ב וע"כ דאף דלא נודע לנו כיון דרוב מצוין אצל שחיטה לא נטריף בדיעבד והרמב"ם לא החמיר רק לכתחלה ואף דלענין מומר לשאר עבירות החמיר רבינו דצריך לבדוק סכין כבר המה ראו כן תמהו הפרישה והט"ז והש"ך וחלקו בחלוקים שונים ולפענ"ד נראה טעמו דהנה כבר הקשו כולם איך סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה והא מיעוטא דאינם מומחין וחזקת איסור ונימא סמוך מיעוטא לחזקה וכתב הרשב"א במשמרת הבית שער א' דכל שאנו רואין שהוא מרבים שמתעסקים לבטל חזקה זו רק שלא נודע אי בטל כהוגן או לא דשמא אינו מומחה מכל מקום חזקת איסור לא שייך דהרי הרוב מורה שרצו לבטל החזקה ואיתרע לה החזקת איסור ע"ש ולפ"ז כיון שהוא מומר וחיישינן שמא יפקר בשביל תאותו בשחיטה אם כן כיון דחיישי' שמא יצא מגדר הרוב שמתעסק לבטל החזקה דדלמא אינו רוצה לבטל כלל החזקה א"כ ממילא שייך סמוך ולכך הוצרך בדיקת סכין וכל שנותנין לו סכין בדוק שוב לא חיישינן שישחוט באינו בדוק שאינו מומר לזה ואף במומר לתיאבון לשחיטה כל שנותנין לו סכין בדוק כשר ואם כן הוא מגדר הרוב שרוצה לבטל החזקה שוב לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה ומעתה זה לענין לבדוק סכין וליתן לו אבל כל שנמצא שחוט עכ"פ ראינו שרצה לבטל החזקה שוב שייך רוב מצוין אצל שחיטה ולא שייך סמוך מיעוטא לחזקה וגם לפמ"ש בתשובה במ"א דכל שלא נשחט שייך מחזיקין מאיסור לאיסור אבל כל שנשחט ואזיל חזקת איסור של שחיטה שוב לא מחזיקין מאיסור לאיסור אם כן שפיר צריך ליתן לו סכין דכל שלא נשחטה שייך להחזיק מאיסור אבר מן החי לאיסור נבילה אבל כל שנשחטה והרוב מעיד דנשחט ממומחה שוב לא שייך חזקת איסור ואין מחזיקין מאיסור לאיסור ועכ"פ אתי שפיר דברי רבינו שיסכים לכל הפוסקים ונשאר היראים לבדו וצ"ע. ומ"ש למעלה בשם הט"ז והש"ך דבאבדו לו גדייו משום ס"ס התירו ועיין בתשובת הרשב"א ח"א סי' ת"א שהרשב"א דחה דברי השואל דאין ענין לס"ס רק משום רוב מצוין אצל שחיטה התירו וצ"ע:

והנה בהא דאמרו בדף י"ב שם ראה אחד ששחט אם ראה מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך הש"ס אי דידע דלא גמיר פשיטא ופירש"י דבראה בודאי מותר ולכאור' קשה דאכתי איך מותר דהא הוה עד אחד נגד החזקה ואין לומר דהוה רוב מצוין אצל שחיטה ורובא עדיף מחזקה או דהוה בידו לשחוט כהוגן דכאן ידעי' שלא גמר שוב לא הוה רוב מצוין וגם אינו בידו. אך זה אינו דכל שראה אחר מתחלתו ועד סופו שוב הוה שני עדים על השחיטה ונאמנים נגד החזקה אך אי קשיא הא קשיא בהא דמוקי דידע דלא גמיר וכגון דשחט חד קמן שפיר מ"ד מדהא שחט שפיר האי נמי שחט שפיר קמ"ל האי אתרמוי אתרמי ליה ובזה שוב יקשה מה בכך שאחד שחט שפיר והא מכל מקום לא הוה רק עד אחד על הסימן השני ושוב הוה ע"א במקום החזקה ורוב מצוין אצל שחיטה וגם בידו לא שייך דהא אנן ידענו דלא גמיר והיא קושיא גדולה וצ"ל כיון דאחד מהסימנים שחט שפיר שוב אתרע החזקה וכעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דזרק לה קידושין אתרע חזקת פנויה ועיין פ"י גיטין דף כ"ח דהוה מדאורייתא והוא הדין כאן. ובלא"ה יש לומר דבשלמא כל שלא ראינו ששחט כהוגן רק שעד אחד אומר כן אם כן שייך לומר דשמא לא התחיל כלל להתעסק לבטל החזקה דשמא הוא מן המיעוט שאינם מומחין ושייך סמוך אבל כל שראינו ששחט סימן אחד כהוגן שוב שייך סברת הרשב"א במשמרת דהרי ראינו שרצה לבטל החזקה ובכה"ג נאמן נגד החזקה דשאני כל ע"א שאינו מעיד שעשה פעולה לבטל החזקה אבל זה אינו דהא זה שעשה הפעולה אינו לפנינו דאל"כ נבדקיה וא"כ לא נשאר רק עד אחד נגד החזקה וגם לא ידע מכל השחיטה ופשיטא דלא מהימן וע"כ צ"ל כמ"ש בתירוצי הראשון דאתרע החזקה. אך לפי זה יקשה דאם כן למה דמוקי בתחלה דידע דלא גמיר וראה מתחלה ועד סוף קשה כיון דבעי שני עדים נגד החזקה וזה ששחט אינו לפנינו דאל"כ לבדקיה ואם כן רק ע"א מעיד וכל שעד אחד אמר שאחר היה עמו אינו מועיל ועיין באהע"ז סי' מ"ב ואף אם היה זה השוחט גם כן לפנינו נראה כיון דהוה נוגע דאם לא שחט כהוגן שוב צריך לשלם דלא הוה מומחה ואם כן ליכא שני עדים דדוקא במקום שעד אחר נאמן באיסורין אז יכול להיות קרוב ובע"ד אבל במקום דצריך שנים צריכין להיות כשרים ולא קרובים ונוגעים וצ"ל כיון דלענין זה שמעיד שזה שחטו ולא נתנבלה הבהמה לזה מועיל ע"א דע"א נאמן באיסורין וכאן אינו מעיד על החזקה דאינו מעיד רק שזה שחטו וע"ז נאמן ואם כן שוב הוה שני עדים נגד החזקה דא"ל דזה השני הוה נוגע דזה שייך לענין הממון אבל כשאנו דנין אם הבהמה מותרת באכילה יש כאן שני עדים שנשחטה כהוגן וכל שיש שני עדים לענין החזקה אף שנגד התשלומין לא הוה כאן רק ע"א הא ע"א נאמן באיסורין אף שהוה נוגע דעד אחד נאמן באיסורין ובלא"ה יש לומר דמיירי שהבעה"ב הרשהו לשחוט ואם כן לא יצטרך לשלם ודו"ק:

והנה ער"ח מרחשוון שנת תבר"ך ה' נח הקשה אותי הרב החריף מו"ה זלמן ני' לארבר בוים נכד הגאון מליסא ז"ל בהך דמצא גדיים שחוטים דהש"ס רצה לומר כיון דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דמותרין ועל זה הקשה דהרי התוס' בשבועות דף מ"ו כתבו דלא שייך אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כל דאין אנו דנין על איש פרטי וכמה גנבי איכא בעלמא וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' קל"ג ועיין ב"ש סי' מ"ב במצא כתוב בשטר קידש איש פלוני ואם כן הוא הדין כאן כל דנמצא לא שייך רוב מצויין אצל שחיטה דאטו ליכא אינן מומחין בעולם והשבתי דכאן הוה כמו מיעוטא דמיעוטא אינו מומחה ויהיה רשע שילך לשחוט ולמה לא ישלח למומחה לשחוט ומיהו גוף קושיא לפענ"ד לק"מ דכאן בעת השחיטה אמרנו דהוא מן הרוב מצוין אצל שחיטה ואם כן אף שנמצא אח"כ מכל מקום כבר החזקנו בעת השחיטה דהיה מן הרוב אבל שם אנן מסתפקין דלמא היה גנב שגנבו ואם כן לא הוחזקו כלל שלא גנב ודו"ק היטב:

עוד יש לומר דהרי גם אם הוא לפנינו אנו אומרים רוב מצויין אף שלא ידענו אותו אם כן מה בכך שנמצא מכל מקום בעת ששחט אף שלא ראינו אותו הוה אמרינן דנשחט כהוגן ואם כן גם כעת אין אנו דנין רק על איש פרטי שהיה שוחט ודו"ק. והנה בענין חשוד לגניבה דאינו חשוד לשחוט שלא כהוגן ראיתי בער"ח מרחשון ב' נח תרכ"ז מכתב שכתב הרב מו"ה אבא איסרליש ני' האבד"ק זבאריב שהקשה במ"ש הרמב"ם בשו"ת פאר הדור דאף דחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה מכל מקום אין ראוי לעשותו שוחט בצבור וע"ז הקשה מהא דנודר ועובד יורד ומגרש הרי דכשר לעבוד עבודה. ולא ידעתי מה קשיא ליה שם נודר ועובד הרי דנודר שלא לעשות כן ולפרוש עצמו מהאשה הפסולה וכל שמקבל עליו לעשות סגי בזה אבל כאן כל דחשוד על הגניב' ניהו דלא מפסל משחיט' אבל עכ"פ מכוער הדבר לקבל שוחט כזה שהוא גנב אף שאינו פסול על השחיטה. עוד יש לי לומר דשאני כהן העובד דאחיו הכהנים לא יניחו אותו להיות עם האשה הלזו ולא עם שאר נשים פסולות אבל גנב מי יוכל לשמור אותו ואם הוא שוחט לבדו מי ישמרנו וע"כ פסול וגם זה לא כתב הרמב"ם רק מצד חומרא וז"ב ופשוט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף