שואל ומשיב/ב/ב/מז

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן מז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף ובקי המופלג בתורה מוהר"ץ יהודא ליב הכהן ני' מראווא:

בדבר אשר הראני דברי שו"ת תרומת הדשן סי' שי"ז שכתב ואע"ג דבכולהו שמעתא לא נקט אלא הדר בחצר חברו שלא מדעתו משמע הא מדעתו פטור והכי פירש"י אהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי וכו' וי"ל דרש"י נמי לא מחלק בין מדע' לשלא מדע' אלה גבי זה לא נהנ' וזה לא חסר דעלה קאמר התם דכיון דלא חסר והוי נמי מדעת ודאי פטור הנהנה וכו' עכ"ל התה"ד הנצרך לענינינו וע"ז תמה מעלתו דלדברי התה"ד מבואר דבמדעת פטור גבי זה לא נהנה וזה לא חסר והרי רש"י כתב להיפך דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי והוה כהדיוט מדעת וחייב הרי להיפך דבמדעת חייב. והשבתי לו בתכ"ד דחלילה להתה"ד שידבר חלילה בלא דעת ויביא ראיה להיפך אבל כוונת דברי התה"ד הוא רק לדייק מדברי רש"י דמה שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר שלא מדעתו דוקא הא מדעתו פטור וכמו דמחלק רש"י להיפך דיש חילוק בין מדעת לשלא מדעת דהרי אמרו דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי והיינו דאף דנימא דהדר בחצר חבירו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר מכל מקום מדעתו חייב והקדש הוה כמדעת חייב והתוס' באמת הקשו עליו דאין חילוק בין מדעת לשלא מדעת ומה דנקט שלא מדעתו הוא הדין מדעתו אלמא דלרש"י שלא מדעתו דוקא וא"כ שפיר כתב התה"ד דמלשון רש"י מוכח דשלא מדעתו דוקא וע"ז כתב די"ל דדוקא גבי זה נהנה וזה לא חסר הוא דלדעת רש"י הא דנקט שלא מדעתו דוקא הוא דחייב אבל מדעתו פטור ובאמת שסברת התה"ד נכונה היא מאוד דבאמת י"ל דהא דנקט הדר בחצר חברו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר היא דוקא שלא מדעתו והיינו דבזה שפיר יש לומר דכיון דהוה שלא מדעתו לא מחיל ליה וחייב כל שיש שחרורא דאשייתא וכדומה אבל מדעתו כיון שידע ושתק בודאי יש לומר דכיון דבאמת זה לא חסר כל כך אף שזה נהנה כל שיש ידיעה ושתיק בודאי מחל לו וזה שדייק התה"ד בלשונו דכיון דלא חסר והוה נמי מדעת ודאי פטור הנהנה ומטעם דמחל וזה ברור מאוד בכוונת התה"ד. איברא דלפ"ז יקשה אם כן היאך מסיק הש"ס דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי והיינו דלעולם הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר ורק דהוה כמדעת וצריך להעלות לו שכר הרי לפמ"ש הסברא להיפך דאם שלא מדעת פטור אף דלא ידע וקא מחיל מכ"ש בידע דיש לומר דמחיל אך נראה דהדבר נכון דכל סברת התה"ד דכשידע יהיה פטור הוא מטעם דמקיל ולפ"ז במקום דאין ראיה מזה ממה דידע דמחיל ויש לומר דאף דידע לא מחיל אם כן יש לומר דבידע ודאי מהראוי להיות חייב דכל דלא מחיל אם כן הרי גזלו דהיה יכול להשכיר לאחרים אם כן בכה"ג פשיטא דידע גרע ולפי זה בהקדש דבאמת הוה שלא מדעת רק דהוה כדעת הדיוט משום דאיכא דעת שכינה כפירש"י אבל אין ראיה ממה דידע דמחיל אם כן אדרבא ידע גרע והוה כהדיוט מדעת דאין ראיה מידיעתו דמחיל וז"ב מאד מאד ולזה נראה שכיון רש"י במה שהביא דהסוגיא מיירי בשלא מדעתו דוקא דמדעתו בהדיוט מהראוי נפטור משום דמסתמא מחיל וז"ב כן השבתי בהשקפה ראשונה. וכעת עיינתי בזה בתוס' ב"ק שם דף ק"א ע"ב ד"ה הא שכתבו לחלק דהא דאמרו בב"ב כופין על מדת סדום היינו משום דכאן היה יכול להרויח ולמ"ד שם דמעלינן כנכסי דבר מריון היינו משום דדמי למונע מתחלה חבירו לדור בביתו אבל הכא כבר דר עכ"ל ולפ"ז בהקדש דהוה כדעת דאיכא דעת שכינה ואם כן הוה כמונע מתחלה לדור בו דהתורה צותה שלא להנות מהקדש וכ"כ התוס' בדף כ"א ד"ה הקדש וביותר ביאר בשיטה מקובצת שם בשם הקדמונים לשיטתם דדעת שכינה ודאי מונע שלא להנות ואם כן מהראוי שיתחייב אבל בשלא מדעתו דכבר דר פטור. ובזה יש לומר דסברת התה"ד בכוונת רש"י נכונה מאוד דאם נימא דשלא מדעתו חייב מכל מקום מדעתו פטור והיינו דבשלא מדעתו שייך סברת התוס' דאלו ידע היה מונע וכמ"ש בתחלה דלכך לא שייך הכא כופין על מדת סדום אבל מדעתו כיון דידע ולא מנע פשיטא דפטור ולפ"ז בהקדש דאיכא דעת שכינה ואין ראיה ממה דלא מנע פשיטא דחייב אף אם נימא דבהדיוט פטור שלא מדעת היינו משום דכבר דר ובמדעת כל דמונע ודאי חייב והקדש הוה כמונע דודאי דעת השכינה שלא יהנה מן ההקדש וזה ברור כשמש וברוך החונן לאדם דיעה שבארתי שיטת רש"י והתה"ד מחוור כשלג ועיין בחו"מ סי' שס"ג ס"ט בטור וב"י שם וביש"ש בב"ק בסוגיא תמצא כי כנים דברי. ובזה ניחא הא דפסק בש"ע חו"מ סי' רמ"ו סעיף י"ז דהאומר בא ואכול עמי דחייב לשלם ומקורו מתה"ד הנ"ל ובסי' שס"ג סעיף יו"ד בהג"ה פסק דהאומר דור בחצרי פטור וכבר רמז הש"ך בסי' רמ"ו ס"ק ט' לזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לשיטת רש"י במדעתו מהראוי לפטור משום דמחל לו והנה התה"ד מחלק דזה דוקא בזה נהנה וזה לא חסר אבל זה נהנה וזה חסר בודאי אינו מחול אף במדעתו ע"ש ומעתה בשלמא בסי' שס"ג דמיירי בגברא דלא עביד למיגר וכמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ב ואם כן שפיר פטור באומר דור עמי דכיון דהוה מדעתו וזה לא חסר פטור אבל באכול עמי דזה חסר וזה נהנה פשיטא דחייב וזה ברור מאוד ובזה ניחא דברי התה"ד שהביא ראיה מקרע כסותי דחייב אף שאמר קרע כל שלא אמר ליה על מנת לפטור והקשה הש"ך הא גם שם פטור כל שלא בא לידו בתורת שמירה ולפמ"ש אתי שפיר דשם דחבירו לא נהנה והוה כמו זה נהנה וזה לא חסר דאמרינן דמחל הוא הדין וכ"ש בזה לא נהנה דניהו דזה חסר מה לו בחסרונו של זה כל דהוה מדעתו מהראוי לומר שמחל לו אבל באתי לידיה בתורת שמירה מחויב דכל שבא לידו בתורת שמירה לא נפטר בחילוף דברים דאף דהוה כמחל לו לא יפטר וכמ"ש בסי' ק"כ לענין מי שהיה בידו מלוה ואח"כ אמר יהיה בידך למחצית שכר ועיין בקצה"ח שם סי' רמ"ו אבל בלא בא לידו שפיר פטור ודינו שוה לזה נהנה וזה לא חסר אבל באכול דבזה שניהם גם יחד זה נהנה וזה חסר בכהאי גוונא ודאי חייב דלא מחל לו כמ"ש בתה"ד ומה שהקשה בשו"ת מהרי"ט סי' קכ"א חלק חו"מ דלמה לא יוכל לומר הייתי מתענה כמו במתנות כהונה ל"ק לפענ"ד דכל שעכ"פ זה נהנה וזה חסר בודאי לא מחל ולא מפטר משום דהיה יכול להתענות דמכל מקום השתא כשאכל ודאי ניחא ליה טפי אבל במזיק מתנות כהונה דזה לא חסר רק שזה יכול לומר הייתי מתענה ועכ"פ לא חשיב כ"כ שיהיה מתחייב בזה לא חסר משא"כ בחסר ונהנה ובלא"ה בפשיטות לק"מ דפשיטא דלא יוכל לומר נהנה שהיה תמיד מתענה והוא הי' זן אותו כמה שנים והתוס' לא כתבו רק לענין מזיק מתנות כהונה דהיה יכול להתענות באותו שעה וכ"ז ברור לפענ"ד אחר כמה שנים האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת אא"ז מהר"ם פדוואה סי' מ"ח מ"ט שעמד על שו"ת תה"ד הנ"ל ואני הנרא' לפענ"ד כתבתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף