שואל ומשיב/ב/ב/לט
שואל ומשיב 
ב ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום אל כבוד הרב השנון זית רענן מו"ה אשר זעליג אפטאויצער נ"י:
מכתבו הגיעני היום ואם כי טרדות רבות סבבוני בכ"ז יען כי דבר מצוה הוא ובקש מעלתו להשיבו על אתר ע"כ אשיב בקצרה והנה קשה עלי להעתיק השאלה ויבואר קצת בתשובתי. והנה כל מה שפלפל בזה אם זט"ה במאה"ע יכולין לשנות כל מה שפלפל בזה יפה כתב אף כי יש לי קצת הערות לא אאריך בזה כי אין הזמן ברשותי. אמנם בנדון שאלתו אם יוכלו לקחת העצים גופא מה שכבר הוכן לצורך בנין בהכ"נ אם יכולין לעשות מהם בה"ט הנה עומד לנגדו דברי הט"ז סי' קנ"ג סק"ב דהו"ל משום אמירה לגבוה וה"ה בנ"ד וע"ז הביא ר"מ דברי הריטב"א בחידושיו לקידושין ד' כ"ח שכתב דכל דלא נחית אדעתא דהכי לית בי' אמירה לגבוה וה"ה בנ"ד לא נהירא לפענ"ד דבאמת גוף דברי הריטב"א סתומים מה הכוונה דלא נחית אדעתא דהכי וע"כ דהפי' הפשוט דאטו המוכר והלוקח כשקנו או מכרו היו דעתם שהגזבר קונה לצורך הקדש או שמוכר להקדש רק שכוונתם היה בדרך מו"מ כמו שקונה או מוכר הדיוט להדיוט וא"כ ל"ש בזה אמירה לגבוה רק דגזרו חכמים ועשו כאלו אמרו לגבו' ושפיר חילק בין היכא דאיכא פסידא או לא וא"כ מה ענינו לכאן הכא כיון דקנו עצים לצורך בנין בהכ"נ. א"כ הוי אמירה לגבוה ממש ול"ש כאן דלא נחית להכי אמנם באמת דברי התוס' יותר נוחים וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' רנ"ח דכל דליכא רווחא להקדש ל"ש אמירה לגבוה ואני כתבתי בתשובה על מ"ש המל"מ פ"ו מערכין הי"ב דמקודש לקודש ל"ש אמירה לגבוה והביא דמיון רחוק מיתומים ליתומים. ותמהתי דיותר הי' לו להביא הך דכל דליכא פסידא להקדש ל"ש אמל"ג ומכ"ש מקודש לקודש דמה לי הקדש זה או זה ודאי ל"ש אל"ג וא"כ בנד"ד דבה"ט ג"כ צורך גבוה ואדרבא זה נצרך יותר לקדושת ישראל ומשום פ"ו התירו למכור ס"ת מכ"ש דל"ש אמירה לגבוה ודברי הט"ז לא יתכנו רק למכור או לשנות לדבר הרשות ואף להריטב"א שם שחלק על סברת התוס' מ"מ בנד"ד דלבהכ"נ בודאי א"צ כעת שיש להם בהכ"נ הרבה ת"ל ובה"ט אין להם דאיכא רווחא לצורך גבוה ומצוה רבה בודאי ל"ש אמל"ג וז"ב. איברא אי בה"ט מקרי צורך גבוה והקדש בזה נחלקו הרמב"ם והראב"ד ושטת הראב"ד דלצורך בה"ט אסור למכור זט"ה במאה"ע. אמנם באמת קי"ל כהרמב"ם וכן קבעו בש"ע סי' קנ"ג להלכה אמנם אף להראב"ד כ"ז שהי' בהכ"נ בנוי אבל תל שחרב מותר אף להראב"ד מכ"ש כאן דלא בנו עדיין כלל ואין כאן רק הזמנה והזמנה ל"מ כמ"ש הט"ז והמג"א וא"כ גם לדעת הראב"ד שרי וגם לפענ"ד בה"ט דאסרו היינו במקום שאין שם מקוה כשרה. אבל לצורך טבילת נשים ושיהיה בצניעות יותר ודאי דיש להתיר:
שוב ראיתי בתשב"ץ ח"ב סי' קע"ד שגם הוא רצה להתיר ברצון הציבור אף לבה"ט רק שעמד לנגדו דברי הראב"ד הנ"ל וא"כ אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם והרא"ש כמבואר בש"ע א"כ פשוט דאין מקום לאסור ומה שהאריך מעלתו בענין מ"ש הרשב"א סי' ע"ו דלכבודו של מת יש זכייה למת והביא מעלתו שגם אני הרגשתי בזה בהגהותי וכתבתי שמדברי הרא"ש במ"ק לא משמע כן והוא רצה לדחות. תמהני דהרי הבאתי שם שהמחנה אפרים הרגיש בזה יעו"ש אמנם אני כתבתי בחידושי להלכות חנוכה ליישב קושיות הט"ז סי' תרע"ב מה שהקשה על מהרי"א ממה שאמרו בסנהדרין דלא חזי לא תפיס וכתבתי דבאמת אין זכייה למת רק מה שהוא לכבודו לכן כל דלא חזי לא תפוס אין זכייה בזה למת. ובזה ישבתי קושיות נמוק"י וגם מעלתו הרגיש בזה ואני ת"ל הארכתי הרבה בזה בתשובתי ולא נפניתי כעת למצוא מ"ש בזה ועכ"פ בנד"ד נ"ל ברור דמותר לשנות דאנן לא קי"ל כהראב"ד דזטה"ע במאה"ע יכולין למכור אף לצורך דברים הללו והה"ד לשנותם כמש"ל אלה דברי הכותב בנחיצה הד"ש:
הצעיר יוסף שאול הלוי נאטנזאהן האבד"ק לבוב והגליל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |