שואל ומשיב/ב/ב/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן לא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לאוהבי ורעי מנוער:

אשר שמעת שהוגד משמי קושיא בהא דאמרו בשבועות דף ל"ג בשלמא שניה חייבת דקא כפרה ראשונה אלא ראשונה הא קא קיימא שניה. ועל זה הקשיתי הא קי"ל דצריך לברר דבריו ואם באו עדים ואמרו להד"מ הוחזק כפרן ועיין בסנהדרין דף כ"ד דר"מ ס"ל כן בהדיא גבי שתי כיתי עדים ועיין בב"ב דף ק"ע דבצריך לברר קא מפלגי ולפי זה אם כן גם כאן משכחת לה בכה"ג דכיון דהוא השביע שתי כיתי עדים אם כן כשאמרו להד"מ מה מועיל מה דקיימא שניה הא עכ"פ הם אמרו להד"מ והוחזק כפרן. וע"ז כתבת דלא האמנת שיצא מפי דאם כן למה השניה חייב הא אף דהיו מעידים לא היה מועיל דהרי צריך לברר. הנה מאוד תמהני על אשר חשדת שכלי שיטעה כזה אבל באמת לא סיימוהו קמך דהכי הקשיתי לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע' ס"ק וא"ו דאם טען פרעתיך בפני פלוני ופלוני והם הכחישוהו אם חוזר בו אח"כ ואומר דשגגה אמר לא הוחזק כפרן משום דכל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי'. אבל היכא שאחר שהכחישוהו עומד עדיין ואומר שהזמינם לעדים בזה הוחזק כפרן ע"ש ואם כן הוא הדין בשתי כיתי עדים דאם אומר אח"כ ששגגה היא נאמן די"ל כל מלתא דלא רמיה עליה הוא כיון דהי' לו כיתי עדים אחריני ואם עדיין אומר שהזמינם הוחזק כפרן ואם כן משכחת לה שעכשיו שעדים הראשונים אומרי' שאין יודעין לו עדות הוא חוזר ואומר ששגגה הוא ומביא הכת אחרת ואם כן השניה שפיר חייבת כיון שהראשונה כפרה והוא חוזר בו אם כן היו מועילים לו השניה וגם הראשונ' שפיר חייבת דאם היה עומד ואומר שהזמינם לכך כמו שהוא האמת דהרי הודו אח"כ שוב לא היו מועילים השניים וא"כ היו מפסידים לו כשיטעון האמת כמו שהי' שבאמת הזמינם וזה לא מסתבר לומר דכיון שהיה יכול לתרץ עצמו ולומר דשגגה היתה כמו שאמר באמת בשביל זה לא מקרי מפסידים דזה דוחק דס"ס היו מפסידים אותו וכשתעיין בסנהדרין דף כ"ג ע"ב ברש"י ותוס' ללישנא אחרינא שם דרבנן ס"ל צריך לברר תמצא שזה קושיא גדולה. ואולי כיון שבאמת הוא חוזר יוכלו לומר שהי' סבורים שיחזור בו ולא הפסידו אותו אבל זה דחוק. ועכ"פ יש ליישב בזה קושית התוס' שהקשו דלפמ"ש דאף דקי"ל הכופר בממון שיש עליו עדים חייב מ"מ באיתא שתיהם לפנינו פטור לכ"ע אם כן מה פריך בדף ל"ה על רבה דס"ל דהכופר בממון שיש עליו עדים פטור דאם כן למה הראשונה חייבת ת"ל דאף לדידן קשה דהא קיימו שתיהן ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין מה פריך על רבה דהא בכה"ג לא הוה כופר בממון שיש עליו עדים דהא כל הטעם היא דיש עליו עדים ואם כן לא הוי כפירת דברים ובכה"ג דאם נימא דצריך לברר דבריו שוב הוה כפירת ממון ממש וצ"ל כיון דמשכחת לה עכ"פ שיפטר כגון שיחזור בו הוי כופר בממון שיש עליו עדים. ומעתה זה דוקא לרבה אבל לדידן דחייב רק באיתא קמן הוא דפוטר וזה לא מקרי איתא קמן ועכ"פ כשהיה עומד לפנינו ואומר דהזמינם לא היה לו עדים ושפיר הוה עכ"פ כאינם עומדים לפנינו וחייב ודו"ק כי הוא חריף. איברא דלפ"ז יקשה טפי בהא דפריך בדף ל"ג הא קיימא שנייה והא הכופר בממון שיש עליו עדים חייב ולא שייך תירוץ של התוס' דכל דקיימו בפנינו שתי הכתות בודאי פטור דלוקי בכה"ג שצריך לברר דבריו וכל שהי' עומד בדיבורו היה הוחזק כפרן ול"מ עדות הכת השניה שוב לא עדיף מאילו העדים לא היו לפנינו דעכ"פ כפרו לו בדבר ממון ומידי דהוי אם לא היו עדים לפנינו אף שבאמת ישנן לעדים בעולם מקרי כפירת ממון מכ"ש כאן דאף שהם לפנינו אם היה עומד בדבריו הראשוני' לא היו מועילים לו כלל. ולפע"ד כאן שהשביע השתי כתות שיעידו לו אף לר"מ דס"ל לפי ל"ב דאין צריך לברר דבריו מודה כאן דע"כ לא אמר התם רק באם אומר שיש לו שתי כתי עדים אבל במשביעם והביאם לפני ב"ד בכה"ג נלפענ"ד דכ"ע מודים דאם הכחישוהו דהוחזק כפרן כל שלא חזר בו דהרי חזינן דהזמינם שהרי השביעם. והנרא' בזה דהנה הרמב"ם פ"ט משבועות הלכה ד' כתב בטעם דמשביע עידי קנס דפטורין מק"ש שאם קדם התובע והודה בקנס פטור מלשלם נמצאו העדים לא חייבו זה בעדותן לבד אלא עדותן עם כפירת הנתבע היא המחייבת ע"ש ולפי זה גם כאן אם היה רוצה לחזור מדבריו ולומר כי שגגה הם היה די לו בעדות השניה רק שעומד בדיבורו ונמצאו לא חייבו לו בכפירתן בלבד אלא עם התובע בעצמו ובכה"ג פטרה התור' מק"ש. ובזה ממילא מיושב קושית התוס' הנ"ל דלרבה שפיר פריך דהוא ס"ל דכל דכפר בדבר שיש עליו עדים פטור אם כן שוב גם כאן דהיו מועילים העדים השניים יפטור אבל אם נימא דלא כרבה רק דבעינן העדים לפנינו ועדים לפנינו לא מקרי כיון דיוכל להיות שיעמוד בדבריו ולא יועילו לו עדים השניים ואף דזה לא בא לו מחמת כפירת העדים רק משום דיבורו של התובע מ"מ לרבה לא גרע מאם כופר בממון שיש עליו עדים דודאי לא הוי רק כפירת דברים דהא יבואו עדים ואפ"ה מקרי כפירה מכ"ש כאן דאם יעמוד בדיבורו כמו שהיה יתחייב שפיר מקרי כפירה ודו"ק: והש"ס בדף ל"ג לא נחית לסברא זו אבל היה יכול לדחות כן ולכך שפיר הקשו לרבה ודו"ק. ובמ"ש למעלה דבמשביע העדים כ"ע מודים דצריך לברר ואם נמצא שהם פסולים דפסלם מצאתי ראי' ברורה לזה ממ"ש התוס' בשבועות דף ל"ה גבי נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמיירי שהיו שלשה ושנים כשרים דאמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' ותמה בתוספת חדשי' שבגליון התוי"ט דהוא דלא כמאן דלרבי במכות דף וא"ו בממון תתקיים העדות בשאר ולרבי יוסי בעינן שיתכוונו להעיד ויבואו לפני ב"ד וכאן עדן לא באו לב"ד והיא קושיא עצומה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון שהשביעם והזמינם להעיד כל שנמצא אחד קרוב או פסול בטל העדות כולו דצריך לברר דבריו ודו"ק היטב:

והנה בגוף הדין אי קי"ל דצריך לברר דבריו יש בזה מחלוקת הפוסקים וכבר האריך שם הש"ך להשוות הפוסקים ועיין בב"י חו"מ סי' למ"ד מ"ש בשם המשרים דאין צריך לברר דבריו והנה לכאורה קשה לי לדעת הפוסקים דצריך לברר דבריו אם כן יקשה הא דאמרו במכות דף ה' דאף דהביא כמה כיתי עדים ואשתקרו אפילו הכי אמרינן אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו וכן קי"ל בסי' ל"א ס"ד ובסי' פ"ג וקשה הא סוף סוף כיון שהביא עדים ואשתקרו אם כן הרי צריך לברר דבריו ואיך יוציא ממון בעדים אחרים. ולכאורה מכאן ראיה ברורה דדוקא בחזקה הבא מכח שטר הוא דצריך לברר דבריו ולא בשאר דברים וכמ"ש הפוסקים אך יש לדחות דשם מיירי דאשתקרו והיינו שהוכחשו בחקירה ולא כוונו יפה עדותן וכמ"ש רש"י ובזה עכ"פ לא הכחישו גוף העדות ובכה"ג יש לומר דאף למ"ד צריך לברר דבריו בכה"ג לא נפסלו. אך אי קשיא הא קשיא דהרמב"ם העתיק הדין בהוזמו העדים ועיין סמ"ע שם ואם כן לדידיה יקשה דהא בזה צריך לברר דבריו דהרי הוא אמר שיש לו עדים אלו והרי נתברר דשקר דיבר בזה. וצריך לומר דמכאן ראיה ברורה לשיטת הטור בדברי הרמב"ם דס"ל דא"צ לברר דבריו ועיין בש"ך שם ודלא כהה"מ וב"י לדעתו ודו"ק היטב ועיין בשו"ת בית יעקב סי' קכ"ח מה שהאריך בדין הלז והמעיין יראה שאין דבריו מוכרחין ומה שהביא שם ראיה מהא דאמרו בסנהדרין דף כ"ד נמצא הכת שניה קרובין ופסולין מהו וא"ל כבר העידו ועיין ברש"י שם ומזה הוציא דינים חדשים והמעיין יראה שאינו מוכרח. ובאמת שלפום ריהטא קשה לי לשיטת הסוברים דבראיה לבד הו"ל נמצא אחד מהן קרוב או פסול ועיין בסי' ט"ו ואם כן יקשה אמאי קאמר כבר העידו והא הוי ליה נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואולי מיירי בלא הכיר בפסולו או שיפרש כפירוש האחרים ברש"י שם ודו"ק:

שוב מצאתי בקצות החושן סי' ל"ו שהעיר בזה ונהניתי רק שהוא הקשה בדרך אחר דהיינו דלכאורה צריך להבין דאמאי לא יחשוב נוגע ניהו דאמר דיש לו כת אחרת וצריך לברר דבריו מ"מ הא עכ"פ יפסלו משום נמצא אחד מהם קרוב או פסול וצ"ל דמיירי שהכת שרוצה הבע"ד לאפסולי לא נתכוונו להעיד ולא נפסלו בשביל זה ולפ"ז מה קאמר דכשנמצא כת השניה קרובים או פסולים הרי כבר העידו ראשונים והיינו דתו לא חשיב נוגע כפי' הראשון שכתב רש"י ואכתי יפסול דהו"ל נוגע דאם כוונו כת השנייה להעיד הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואם לא כוונו להעיד אם כן שניהם לא כוונו להעיד ולדעת הש"ך בכה"ג נפסלו שניהם והניח בקושיא. ובאמת שקושיא נפלאה היא. ולפמ"ש לק"מ דמיירי שלא הכיר בפסולו וכן נראה מהלשון דאמר נמצאת כת שניה קרובים ופסולים והלשון נמצאת משמע דנתחדש אח"כ הפסול ולא נודע אז ואם כן יש לומר דלא הכירו בפסול זה מזה. והנה לשיטת הרא"ש דבעי תרתי שיגידו בב"ד ויראו כאחת אם כן בכה"ג שמביאם זה אחר זה ודאי לא נפסלו. אמנם נ"ל דבר חדש דאם נימא דצריך לברר אם כן הוא מוכרח להביאם לפני ב"ד אם כן אף שלא נצטרפו בהגדה בב"א מ"מ הו"ל כנצטרפו דבשלמא כשא"צ לברר אם כן כל שבאו כל אחת בפני עצמה לא נצטרפו אבל כשנצטרך להביאם הו"ל כהעידו יחד וז"ב מאד לפענ"ד. ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי רש"י שם שכתב בלשון ב' דגרסי' ר"מ ס"ל א"צ לברר וזה שאמר שהביא שתי כתי עדים ונפסלה האחת אין בכך כלום ורבנן ס"ל דצריך לברר והיא תמוה דאכתי לא נתיישב בזה הקושיות שמ"מ נוגעים הם שאם ימצא כת השניה פסולה יצטרך להראשונים ועיין מהרש"ל שנתעורר בזה ומ"ש המהרש"א דלפירוש הב' כיון שהביאם לפני הב"ד אין לחוש שיפסלו מלבד דדחוק מאד והרי אמרו נמצאת כת השניה קרוב או פסול אף דהביאם אף גם דא"כ לא היה צריך רש"י להפך הגירסא רק לפרש דמיירי שהביאו שניהם לפני הב"ד. אמנם לפמ"ש אף דרש"י ק"ל קושית הקצות החושן הנ"ל ופירש לה דכיון דמיירי שלא אמרו בבת אחת לא נפסלו ומעתה זה כשס"ל דאין צריך לברר אבל אם צריך לברר אכתי יהיה נוגע דשמא יפסלה השניה א"כ ממנ"פ יפסל כקושית הקצוה"ח. ובזה מיושב קושית התוס' דניהו דס"ל לרבנן דצריך לברר אבל זה אינו רק לכתחילה ולא נפסל בדיעבד בשביל זה ולא מקרי נוגע. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ מקרי נוגע דהא נפסלו ע"י שנמצא אחת מהכתות קרוב או פסול ודו"ק כי קצרתי והיא עצה נפלאה. ומכאן ראיה דגם בד"מ בעינן ראיה והגדה כאחת דאם נימא כשיטת הפוסקי' דבד"מ כיון דעדות מיוחדת כשר אף ראיה והגדה יחד לא בעינן ועיין בחידושי ריטב"א במכות דף ו' ובנימוק"י שם מקשה הקושיא הנ"ל אף לשיטת הרא"ש ודו"ק. ומיהו כיון דכל עיקר הטעם דבד"מ כשר משום דעדות מיוחדת כשר ולא בעינן שיעידו כולם אפשר לומר דבכה"ג שצריך לברר דבריו ודאי פסול אף שראו בחלון מיוחד כל אחת בפני עצמה כיון שצריך שיביא שתיהן לפני הב"ד וא"כ ממילא מיושב ע"ד הנ"ל. והנה מכל הנ"ל מבואר דאף בלא כיון להעיד כשר אם לא נמצא קאו"פ וגם בקרוב או פסול אם לא כיון כשר להעיד ובאמת בתו"י בכריתות דף י"ב מבואר דכל שלא כיון להעיד אינו כשר להעיד וכבר הרגישו בזה האחרוני' דהיא היפך כל הפוסקים ועיין בשערי משפט סי' ל"ו וסי' צ"ו. ולכאורה אמרתי ראיה להתו"י הנ"ל מהא דאמרו בכתובות דף כ"ח דטעמא דנכרי ועבד דפסולין משום דלא דייקו להעיד והיינו דכל דלא נתכוונו אף שכעת נתגיירו וכשרים מ"מ כל שלא כוונו עדותן פסולים. ובזה יש ליישב מה דקשה לי לדעת רבינו יקיר שהביא הג"א פ"ק דגיטין ובב"י סי' ל"ד דגוים המוחזקים שאינם משקרי' כשרים להעיד א"כ אמאי פסלו שם הנכרי כיון דכעת הוא כשר ודאי לא משקר. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ לא כיון להעיד ודו"ק ועיין בחו"מ סי' ל"ה ובש"ך שם. אחר שכתבתי כל זה מצאתי בסי' ל"ז שהביאו הב"י והד"מ שכתב במישרים דאין הבע"ד יכול להעיד על עדים שהם פסולים אף שיש כת אחרת והש"ך ס"ק י' השיג ע"ז דאם כת אחרת לפנינו ומעידין אינו נוגע דא"צ לברר ע"ש. ובאמת שמרש"י כפי מה שפירש מהרש"א משמע כמ"ש הש"ך. אבל לפמ"ש אדרבא כשהם לפנינו ונצטרפו בהגדה ובראיה דאז ודאי נפסלו משום קרוב או פסול והוה נוגע גמור וכשאינם לפנינו כיון שאין צריך לברר לא נפסלו משום קרוב או פסול וראיתי באורים ס"ק י"ב שכתב על הש"ך הנ"ל דמיירי שהעדים האחרים אומרי' שלא ראו כאחד דאל"כ נפסלו משום קרוב או פסול ע"ש אבל לא הועיל דלמ"ד דבד"מ אף בלא ראו כאחד פסול יקשה וכמ"ש למעלה ודו"ק. ועיין בש"ך חו"מ סי' למ"ד ס"ק י"ג מה שתמה על הסמ"ע דאף שעד השני אומר אני אברר דברי כל זמן שאין מברר עד הראשון נאמן וע"ז תמה הש"ך דלמה יהא הראשון נאמן יותר מהשני ע"ש ותמהני דהלא הסמ"ע ציין ועיין לקמן סי' ע' אי התובע צריך לברר דבריו ולפ"ז כוונת הסמ"ע דאף אם נימא דא"צ לברר דבריו רק בחזקה אבל הא הש"ך בעצמו כתב דכל שהכחישו והוא אומר דיברר דבריו בזה ודאי צריך לברר דבריו ולפ"ז הראשון שפיר נאמן דבעת שאמר לא הכחיש אותו אדם וא"כ אף שהיה אומר שיברר אין צריך לברר אבל השני דהכחיש לראשון א"כ הוא שפיר צריך לברר שהרי אמר שיברר דבריו וידע שהכחישו הראשון ולכך כל זמן שלא בירר הראשון נאמן כנלפע"ד ומ"ש הש"ך דכוונת הב"י דאם הראשון אומר אני אברר והשני אינו רוצה לברר לפענ"ד אף דהדבר מבואר בקידושין דף ס"ו גבי שלח ואחוי אבל לא לפי שהראשון נאמן בזה יותר רק דבדבר שיכול להתברר נאמן אף שמכחישו הבעל דין אבל אין ה"נ מי שמברר דבריו הוא הנאמן רק דשם אמרינן דאף שעד אחד בהכחשת בעל דין או עד אינו נחשב לעד כלל אבל כאן כיון שאומר שלח ואחוי אם כן הוה מלתא דעבידא לגלויי דנאמן לענין שיהיה צריך בירור. ובאמת שלפענ"ד הסברת הענין דבשלח ואחוי העד נאמן אף בהכחשה הוא משום דבאמת התה"ד בסי' רי"ב ומהר"ם פדוואה סי' ל"ב הביאו גירסא ברש"י דאף בהכחשת בעל דין נמי מקרי הכחשה ע"ש וכן האריך בזה הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק י"ז וביאור הענין נלפענ"ד דהנה זה ודאי דאין עד אחד נאמן רק כל זמן שאינו מכחישו אבל כל שמכחישו נאמן בשבועה ולפ"ז היכא דלא שייך שבועה שוב כל שמכחישו לא נתנה התורה נאמנות לעד אחד וזה שמסיים רש"י ושבועה לא שייך הכא והיינו דהוי מלתא דאיסורא דלא שייך שבועה וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ל"ז וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' פ"ז. ומעתה זה דוקא היכא שאינו רק מצד ע"א אבל במלתא דעבידא לגלויי דהאמינו בעגונה לע"א כשנים משום דהוה מלתא דעבידא לגלויי ולפ"ז במקום שיכול לברר שפיר סברת הש"ס דמה מועיל הכחשת בעל דין וז"ב ולפ"ז זהו בע"א נגד בע"ד אבל בעד נגד עד אם כן ממנ"פ אם יכול להתברר כעת פשיטא דל"ש נאמנות דאל מי יאמינו טפי מהאחר וצריך לברר ואם כעת א"י לברר עכ"פ בעת שהכחישו היו יכולי' לברר ואין מאמינים לזה יותר מלזה ואם לא היה יכול לברר בעת הגדת השני עד"מ שהאחד אמר שבעת שמדד המקוה היתה חסירה וזה מכחישו שהיתה אז מלאה וכעת היא מלאה באופן שאינו יכול להכחישו א"כ הראשון נאמן שבעת אמרו הי' מלתא דעבידא לגלויי והיה נאמן כשנים ולא השני. ובזה יש לומר מה שהקשה הש"ך דע"כ לא אמרו זאת רק באיסור ולא בד"מ ולפמ"ש הרי דעת התשב"ץ ח"א סי' ע"ז עח סי' פ"ז דעד אחד נאמן במלתא דעבידא לגלוי כשנים ודלא כשיטת הריב"ש סי' קע"ח והוקבע להלכה בש"ע חו"מ סי' ד' בהג"ה מ"ש וא"כ גם בד"מ נאמן במלתא דיכול להתברר והיינו אף שכעת א"י לברר. אבל כל שהיה יכול לברר בעת הגדת עדותו נאמן ודו"ק וקצת מזה ראיתי בשו"ת שמן רוקח אבל המעיין יראה כי לא דבריו דברינו ע"ש ודו"ק:

והנה שאלני אחד מלומדי למד בהא דמשני בשהי' קרובין בנשותיהן ופירש"י דנשאו שתי אחיות ואכתי קשה דאותה כת ראשונה עכ"פ האחד שאינו קרוב היה יכול להצטרף ואם כן לא לתחייב דהיה יכול להצטרף עם אחד מהשנים האחרונים וא"כ למה יתחייב שניהם והשבתי דהו"ל נמצא אחד מהן קרוב או פסול ואף להדיעה שס"ל דבעינן שיצטרפו גם בשעת הגדה ל"ק דמ"מ כל אחד כפר בתוך כדי דיבורו של חבירו ואם כן הו"ל ככפרו בבת אחת כדאמרו בדף ל"ב וז"ב ופשוט

ודרך אגב אבאר במ"ש הרמב"ם פ"ק מעדות הלכה ג' שם דאם היה הפסק בין זה לזה יותר מכדי דיבור השנים הראשוני' שהוזמו נענשים והאחרים שהיו ביניהם הפסק אין נענשים ואף שבטלה עדות כולם מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה ותמה הראב"ד שתי תמיהות דלמה לא יהרג הרוצח בעדות השניים וגם מה ס"ד דיענשו השנים ע"ש. והנה לכאורה רציתי לומר דלכך בטל העדות דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול וראיתי בש"ך סי' ל"ו שכתב כן בשם מהר"ם אלשקר והוא דחאו דכל שיזומו לא נצטרפו בראיה ולא בהגדה אמנם הב"ח בסי' ל"ח כתב דמ"מ מקרי נמצא אחד מהם קרוב או פסול דניהו דהתורה בטלה לעדות כל שנזומו היינו לענין עונש אבל מ"מ הם אמרו שהעידו אמת והוי ליה נמצא אחד מהם קרוב או פסול אך במה דס"ד דיענשו כתב הלח"מ דמיירי שניזומו גם השנים ורק דלכך אין נענשים דיכולין לומר גברא קטילא היה בעדות הראשונים:

והנה שאלני החריף מוהר"ר איציק שמעלקיש נ"י דלכאורה הוא היפך דברי התוס' בסנהדרין דף פ"א דהקשו דאיך נהרג במיתה חמורה הא כבר נגמר דינו על מיתה קלה והו"ל עדות שאילה"ז דיכלו לומר גברא קטילא קטיל וכתבו כיון דאילו מתזמי או מתכחשי מהני סברי דבתראי הו"ל עדות שאילה"ז ע"ש וא"כ הוא הדין כאן דכל דמתזמי הראשוני' מהני עדות דבתראי ותמה על התומים סי' ל"ח שכתב דהדברים ברורים כדברי הלח"מ והיא היפך דברי התוס'. ולכאורה רציתי לומר דשאני התם דעדים שהעידו על החמורה לא ידעו מעבירה קלה משא"כ כאן שמעידים בעדות אחת אבל אחר העיון אדרבא איפכא מסתברא דשם מה"ת להם לחשוב דעדים הראשוני' העידו שקר וכאן ידעו שהעידו שקר שהרי באמת הוזמו הראשוני' ואף שהם הוזמו ג"כ אבל עכ"פ יודעים שלא היה כלל ביחד באותו מקום. אמנם העיקר נ"ל דכל ענין עדות שאילה"ז נראה בב"ק דף ע"ה דהוא מטעם שאם יכולים להזימם אז מתיראים העדי' שיעידו דדילמא יזימו אותם ויענשו ולפ"ז שפיר כתבו התוס' בסנהדרין דשפיר הוה עדות שאילה"ז דמתיראים להעיד דשמא יוזמו הראשוני' ושוב אם ישקרו האחרוני' ויוזמו יענשו ושפיר מקרי עדות שאילה"ז. אבל כאן כיון דלענין העדות העדות בטל וכמ"ש הרמב"ם דלענין זה הוה עדות אחת א"כ אין להם לירא כלל דממנ"פ אם הראשוני' אומרים אמת הו"ל גברא קטילא ואם אומרים שקר ויתכחשו או יתזמו שוב לא יענשו האחרוני' כלל דהו"ל עדות אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ושפיר הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וז"ב ודו"ק:

והנה במה שהארכתי למעלה אי צריך לברר דבריו והנה התוספות בשבועות דף מ"א ע"ב ד"ה כל הקשו מהך דב"ב דלמה לא נימא כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ונדחקו ע"ש ואני תמה על שו"ת צ"צ סי' ס"ה שכתב הרב השואל שם לחלק דע"כ לא אמרינן כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתי' ואף שעשה היה שלא בכוונה רק שלא היה צריך לאותו דבר מעולם אבל אם היה צריך לאותו דבר לאיזה כוונה אף שלא היה לאותה עסק שצריך אח"כ אמרינן דודאי עשה כהוגן ורמיא אדעתיה ולכך כל שהאשה בדקה עצמה אף שאז לא היה מועיל בדיקתה שהי' בתוך חמשה לשימושה מ"מ מועיל הבדיקה לענין דלא הוה אח"כ בתוך השלשה ימים לספירה והצ"ץ האריך לחלוק עליו מצד הסברא. ולפענ"ד נרא' דדברי הצ"ץ נכונים ולא כהרב השואל אבל מה שהביא ראי' לו מכאן ומהך מעשה אחריתי שמביא מאה קבי עפצי בשיתא שיתא ואתא הוא ואמר דקיימו בד' ד' ואמרו דהוה מלתא דלא רמיא עליה דאינש אף דזה ודאי רמיא עליה אז לדעת המקח כל שלא היה לו אז נ"מ לענין הפריעה הוה מלתא דלא רמיא עליה דאיניש וביותר מבואר כן בדף ל"ד גבי לא עברתי בצד עמוד פלוני אף דאז היה בודאי צריך לעבור בפני אותם עמוד והשתין שם מ"מ כל דלא היה נ"מ לו כעת בזה הו"ל מלתא דלא רמיא עליה דאינש ואף דיש לחלק כמו שיראה להמעיין מ"מ לפענ"ד הדבר מוכרע משם דאין חילוק ולא כהרב השואל וכמדומה שהוא חתנו בעל עבוה"ג שלפי זכרוני הוא היה הרב השואל:

והנה בשנת תבר"ך אור ליום ו' עש"ק ויחי צום עשרה בטבת למדתי מס' ב"ב בדף ל"ג שם אמרו זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה הוא והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה דרבה אמר מה לו לשקר כמבואר דף ל"א ור"ח ס"ל ג"כ כן ואביי ורבא אמרי דהוה מיגו במקום עדים. וקשיא לי דלמה לא נימא דצריך לברר וכיון דצעק דשל אבותי יצטרך לברר וכאן לפענ"ד אף למ"ד דאין צריך לברר הוא מודה דצריך לברר דהרי מתחילה לא אמר רק דשל אבותי היא וש"ה דטען שטר וחזקה או שני כתי עדים אבל כאן לא טען רק זאת ולמה לא יצטרך לברר. ולכאורה רציתי לומר כיון דלרבה יש לו מיגו א"כ הוי ליה כעדים. אך ז"א דאף בשתי כיתי עדים למ"ד דצריך לברר א"כ מכ"ש במגו. אך יש לחלק דשאני התם דאמר שיש לו שטר וחזקה או שתי כתי עדים ובירר טענתו דיש לו פלוני ופלוני עדים או שטר וחזקה. אבל כאן הוא טען דשל אבותיו אבל לא אמר דיש לו פלוני ופלוני עדים א"כ כעת טוען אמת דשל אבותי אבל אין לי עדים וסברתי דאוכל להביא עדים. ובזה מיושב מה דקשה לי למה בשתי כיתי עדים או שטר וחזקה למה לא נימא דמהימן במיגו דלא היה טוען כך ולא שייך כאן מגו במקום עדים דהא אין עדים נגדו אך לפמ"ש אתי שפיר דמה מועיל מגו לו יהא דיש לו עדים מ"מ צריך לברר דבריו ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף