שואל ומשיב/ב/ב/כט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן כט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אל כבוד אבי מורי הרב הגאון החריף מו"ה אריה ליביש הלוי נ"י:

אשר דברת עמי פה אל פה אודות אשר קרה בק' באיש אחד ששכר מחבירו בית לכמה שנים ובתוך אותן השנים היה שנה מעוברת והשכיר לחדשים ולשנה מה דינו. ועל זה אמרת דכיון דעדיין אף אחר השנה הזאת היא עדיין מושכר לו לא שייך הטעם דאמרו קרקע בחזקת בעליה עומדת וכמ"ש בסי' שי"ב סעיף ט"ו בחו"מ דהרי גם אח"כ היא של השוכר עדיין. והנה לדבריך אם העיבור הוא באמצע השנה לא היה שייך להמשכיר דעדיין שכורה לו ובאמת אי אפשר לומר כן דבש"ס ב"מ דף ק"ב ע"ב ובחו"מ שם לא חלקו כן והכוונ' היא כיון דבודאי תחזור הקרקע לבעלים לכך אף כשהיא ביד השוכר עדיין מקרי חזקת בעליו הראשונים עליו וכמ"ש בתוס' שם בדף ק"ג גבי פרדיסא ועיין מלמ"ל פט"ו מטוען כן דאף במטלטלין כל דלחזרה עומד הבעלים הראשוני' נקראים מוחזקים והמלמ"ל חולק עליו במטלטלין אבל בקרקע ודאי מקרי מוחזק כמ"ש התוס' גבי פרדיסא בהדיא ע"ש. ובזה אני אומר דצדקו דברי הט"ז סי' ק"ג גבי שומא הדרא דכתב בס"ט לחלוק על הסמ"ע דהלוה מקרי מוחזק ומשום כיון דשומא הדרא מקרי הוא מוחזק ומביא ראיה מב"ב דף כ"ה גבי אילן קדם לעיר ואא"ז הח"ץ ז"ל בהשגותיו שם השיג עליו. ולפמ"ש אתי שפיר דברי הט"ז דכל דלחזרה קאי לא מקרי מלוה מוחזק אף שלא נתן הדמים ומידי דהוי כאן דהשוכר עדיין באמת מושכר לו וכבר נתן דמיו דאף בבא בסוף חודש הדין כן והיינו כיון שלחזרה קאי אח"כ והוא הדין בזה כל דלחזרה קאי מקרי הבעלים הראשונים מוחזקים וז"ב לדעתי ודו"ק. ויש להאריך בזה. עכ"פ כאן הדין כן בבירור אך מה שיש לעיין בגוף הדין דמבואר בש"ע דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכך אף דנסתפק אם תפוס לשון ראשון או אחרון הדין עם המשכיר והוא כר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת וצ"ע דהרי המלמ"ל האריך בפ"ו מעדות ה"ו [ועיין במלמ"ל פ"ב מטומאת צרעת ה"א] דע"כ לא אמרינן אוקמא אחזקה רק בספק מציאות אם נעשה כן או לא שייך לאוקמא אחזקתיה אבל היכא דהדבר ודאי נעשה רק דהספק אם אותה פעולה מותרת או לא איך שייך לומר דבשביל חזקתו אותה פעולה מותרת זה א"א ע"ש וה"ה כאן הספק לפנינו כבר שזה דר באותו בית בחודש העיבור ואנו דנין אם תפוס לשון ראשון או אחרון אם כן איך שייך בשביל חזקתו בקרקע שהיא שלו ודאי שייך החודש העיבור אליו זה א"א לומר דאטו עי"ז ישתנה הדין וצ"ל דלא דמי דשם אנו מסתפקין על הפעולה אם היא מותרת או לא אם כן שפיר אמרינן דבשביל חזקתו לא נשתנה הפעולה ממותר לאסור אבל כאן אנו מסופקים בכוונתו אם כיון לשנים או לחדשים והוא אומר שכוון לחדשים בזה שפיר אמרינן כיון דאם כיון לחדשים אז לא נעשית הפעולה עדן דאמרינן שכיון להשכיר בעד כל חדש והוא אומר שכיון לשנה בזה שפיר נעמידו בחזקתו הראשונ' ובוודאי כוון להשכירו לחדשים ובשלמא אם היינו דנין על גוף הדין אם תפוס לשון ראשון או אחרון בזה שפיר אמרינן כיון דאין הספק על כוונתו רק על הדין איך הדין באומר שתי לשונות איזה לשון נקטינן בזה שפיר יש מקום לומר דל"ש כאן לומר על חזקה הראשונ' נעמידו כיון דהספק על הענין אם הדין דתפוס לשון ראשון או אחרון אבל אם הספק על הכוונה כגון הכא דקי"ל דאף אם אפוכי מיפך ואמר חדשים בראשונה אפ"ה הדין עם המשכיר ואם כן עיקר הספק על כוונתו אם כן שפיר שייך להעמידו על חזקתו וכמ"ש וז"ב:

ובזה מיושב מה דקשה לי טובא בש"ס שם דאמר לר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת אלמא דס"ל תפוס לשון אחרון מאי קמ"ל היינו דרב. והיא תמיה גדולה להמעיין דהא היא דלא כרב דלרב אין שום ספק כלל רק דתפוס לשון אחרון בבירור ולר"נ אינו רק מחמת ספק אם תפוס לשון ראשון או אחרון העמידהו על חזקתו והוה דלא כרב דמשמע ליה בבירור והוא פוסק כן מכח ספק דהעמידנו על חזקתו ואם כן הוי דלא כרב ועיין בשיטה מקובצת שם ותמצא שכתבו בהדיא כן ואם כן מה פריך הש"ס והיא תמיה גדולה להמעיין ולא מצאתי מי שיתעורר בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דלא ידעינן דאף באפוכי מיפך ס"ל לר"נ דהדין עם המשכיר א"כ ס"ד דע"כ לא מטעם קרקע בחזקת בעליה עומדת דמה אהני ליה החזקה אם אנו מסופקים באדם שאמר שתי לשונות אף אם לא כיון כלל רק איזה מהלשונות נקטינן או הראשון או אחרון ומה יכריע החזקה לזה וע"כ משום דס"ל תפוס לשון אחרון בבירור ולכך קדקע בחזקת בעליה עומדת דלא כיון להשכיר רק לחדשים ואף בלי כוונה כלל נקטינן כלישנא בתרא כדי שיהיה למשכיר ואם כן שפיר פריך היינו דרב דאי אפשר לומר משום חזקה כלל דע"כ אין ספק כלל רק דכאן בודאי לשון אחרון עיקר וממילא קרקע בחזקת בעליה עומדת וע"ז משני דאף אפוכי מיפך והיינו משום דאנו דנין כיון דספק בכוונתו לאיזה לשון כיון שפיר מעמידין אותו על חזקתו הראשונה וזה ברור מאוד:

ובזה מיושב היטב דברי הגהת אשר"י בפרק השואל שכתב בספק אם אדר ראשון או שני יחלוקו ותמה הש"ך בחו"מ סי' שי"ב שם ס"ק ט"ו וכן אא"ז הגאון בעל שער אפרים סי' ק"ל דהא קי"ל כר"נ דבספק קרקע בחזקת בעליה עומדת ובשער אפרים שם הוסיף לתמוה דשם הספק באדר אין תלוי בלשון בני אדם אלא אי קי"ל כר"מ או כר"י מה הכוונה באדר סתם ואם כן איך שייך יחלוקו. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא כיון דשם אין הספק על הכוונה רק בגוף הדין הלכה כמי אם כן לא שייך לאוקמא אחזקה דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין דאדר סתם הכוונה על אדר שני וז"ב מאד. ומ"ש השער אפרים שם עוד לתמוה מהא דמבואר בסעיף י"ט שם דאם דר אין מוציאין אותו מידו והא קרקע בחזקת בעליה עומדת לפענ"ד לק"מ דדוקא היכא דהספק אם השכיר לו על חדש זה שייך לומר דקרקע בחזקת בעליה עומדת: אבל שם דהספק אם כיון להשכיר לו רק עליה ולא הבית או הכוונה גם על הבית מה יועיל שבחזקתו הוא אטו אנן מוציאין אותו מחזקתו ואנן אמרינן דהשכיר לו גם הבית אבל באמת הוא בחזקתו רק דאמרינן דשיעבד לו גם זאת וז"ב לדעתי:

והנה בגוף דברי המלמ"ל פט"ו מטוען הי"א שהשיג על המהראנ"ח והביא בשם התוס' דב"מ דף ק"ג שם דדוקא בקרקע אמרינן דבחזקת בעליה עומדת כל דלחזרה קאי ולא במטלטלין כבר כתבתי על הגליון שם דבב"ב דף ס"א ד"ה אדעתא לא כתבו כן. וכעת מצאתי בקצוה"ח בסי' מ"ב שהרגיש בזה. אמנם לפענ"ד העיקר כדברי התוס' בב"מ וטעמא דידי דבאמת צריך להבין מ"ט אמרינן דקרקע בחזקת בעליה עומדת כל דעומדת לחזרה סוף סוף הרי כעת הוא מושכר לאחרים ואינו ברשותו אמנם צ"ל כיון דשכירות לא קני' ועיין בסי' שי"ג בש"ך שם ס"ק א' ואם כן אין הקרקע בחזקת השוכר כלל אף בעוד מושכר בידו ואם כן כיון דלחזרה קאי אינו מקרי מוחזק השוכר אבל במטלטלין הרי הוא בחזקתו כל ששכרו בעת ההוא הרי הוא שלו וז"ב לפענ"ד. ודע דלכאור' תמיה לי בזה"ז שידענו הקביעות ע"פ דרכי החשבון לכאורה לא שייך כלל הדין דנתעברה דדוקא בנתקדשה ע"פ הראייה היה שייך לומר שנתעברה וקרה מקרה חדשה אבל כאן היה הדבר כן מקודם רק שהוא לא ידע וצ"ע דכל הפוסקים הזכירו הדין גם בזה"ז ולא הרגישו בזה:

שוב ראיתי במלמ"ל פ"ז משכירות ה"א שהאריך לחלק בין ספיקא דפלוגתא דרבוותא ובין כשהספק במציאות לענין ארעא היכא דקיימא תיקום ולפמ"ש כאן בשם המלמ"ל בהלכות עדות ובט"צ פ"ב החילוק מבואר ונגלה דבספק במציאות שייך לאוקמא אחזקה אבל אם הספק בדין לא שייך לאוקמא אחזקה ומהתימה שלא ביאר דבריו ע"פ חילוק הלז עכ"פ מ"ש למעלה יש לו סמוכין מדברי המלמ"ל שם וע"ש עוד שהאריך ויש כאן אריכות דברים ולא לאורך אני צריך ועיין מחנה אפרים הלכות שכירות סי' כ"א ועיין שו"ת מהריט"ץ סי' ח"י לענין אם השכיר לג' שנים דאז מקרי תוך זמנו בתוך הג' שנים ע"ש:

ודרך אגב אומר במה ששאל אותי החריף ושנון המושלם מו"ה מרדכי מיזיש נ"י בהא דפריך בב"מ דף קט"ו ע"ב אי דאמר עליה זו אזדא וע"ז הקשה לפי מה דמבואר בטוש"ע שם סי"ז דאם הוא קיים אלא שמסוכן לדור בו חייב המשכיר לתקנו ואם כן לשמואל דאמר דנפחתה בארבעה ואם כן עדיין יכולים לדור בו חוץ מכלי אחד רק דס"ל לשמואל דאין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה ואם כן עכ"פ יכולים לתקנו ואמאי לא יתקנו ולק"מ לפי דעתי דע"כ לא כתב הרא"ש דחייב לתקנו רק כשלא נפחתה כלל ורק שהוא מסוכן לדור בו ולא שייך לומר דאזדא ליה דהוא עומד וצריך חיזוק שלא יפול אבל שם עכ"פ אותו מקום שנפחת נתקלקל לגמרי ומהאי טעמא אמר שמואל דאין אדם דר חציו למעל' וחציו למטה ואם כן אותו מקום שנפחת אזדא ליה ואינו מחייב לתקנה וגם לפמ"ש המחבר בש"ע שם אם יש בידו שכירות מוקדם א"כ אם אין בידו שכירות מוקדם שפיר פריך דאזדא ליה ואם כן כיון דשם מיירי שלא נתן לו שכירות כלל וכסתם שכירות שמשתלמת לבסוף ועיין תוס' שם ד"ה אי שכתבו ויתן לו שכרו שכבר דר בו הרי דמשמע להו דמיירי דלא נתן שכר כלל ואם כן נפל אזדא ליה ואין צריך לבנותו מחדש ועיין סמ"ע שתמה דמנ"ל לש"ע זאת. ולפמ"ש הדבר מבואר כמ"ש ודו"ק. והנה מה שרצה מעלתו ליישב דהכי אזלא קושית הש"ס דהרי הנימוק"י הקש' בהא דאמרו בדף קי"ז בבית ועלייה של שנים שנפלו דבעל העלייה בונה את הבית והקשה הרמב"ן עד שבונה את הבית יכפהו לבנות ובירושלמי מוקי כשאינו כאן והרמב"ן כתב דאם בשישנו כופין אף בשאינו כופין משום התקנה וכתב הוא דאין כאן תקנה שהוא לא שעבד לו רק בית זה אבל לא שעבד לו נכסיו ע"ש והובא בנימוק"י ובב"י סי' קס"ד ולפ"ז כאן הכי פריך הש"ס דניהו דמחייב לתקנו אבל עכ"פ כיון דנפל אזדא ליה ושוב אינו משועבד הבית התחתון להיות הולך ויושב למטה. הנה אם לכאורה דבר חכמה דיבר אבל לא דמי דשם אינו משועבד לו כלל רק שזה היה לו בית וזה עליה וכל שנפל אינו משועבד לו לבנות משא"כ כאן שנפחת ומחויב עוד לתקנו אם כן למה לא ישתעבד לו ויכול לירד למטה לדור עד שיתן לו. ומה שרצה מעלתו לתקן אח"כ דבריו לפמ"ש בשיטה מקובצת פרק האומנים דכשאמר עליה זו הו"ל כאפותקי מפורש דאינו גובה ממקום אחר הנה לפענ"ד גם זה לא יועיל דהא כל שיש לו עכ"פ עוד העליה ומחויב לתקנו שוב הרי משועבד לתקנו ומה בכך שיש לו אפותיקי הא עכ"פ שיעבד ליה לתקן אותו האפותיקי ולא דמי לאפותיקי זו דכל שנשטף אין לו שום שעבוד משא"כ בזה דעכ"פ חייב לתקנו ומחוורתא כמ"ש למעלה. ובזה יש ליישב גם קושית הרשב"א בהא דמדמי לדלית שע"ג הפרסק ותמה הרשב"א הובא בנימוק"י דשם הפרסק נעקר וכאן העלייה נעקר ע"ש ולפמ"ש י"ל דעיקר הראיה הוא רק שמשועבד הבית להעלייה לכך יורד ודר למטה ולא אמרינן דאזדא ליה אבל מה שמחויב לתקן העלייה הוא לפי שלא נפחת לגמרי ומחויב לתקן דאף שאותו מקום נפחת מכל מקום הא שעבד הבית להעלייה דבכה"ג ודאי לא אזדא לי' ודו"ק. עוד נרא' לי בזה דהנה צ"ב הא דאמרו דיורד ודר למטה עד שיתקן את העלייה ולמה לא מחזי כריבית כמו בבית ועליה שנפלו דלר' יהודה הוי ריבית לפירש"י בדף קי"ז ולמה לא פליג ר"י גם כאן וצ"ל דשם אחין שחלקו ואין להם זע"ז ושייך ריבית דמה לו בביתו של זה אבל כאן דשכר ממנו עלייה והבית משועבד לו וכל זמן שאין מתקן לא שייך ריבית דהא משועבד לתת לו מקום דירה וגם ביתו משועבד לזה וז"פ ולפ"ז שפיר פריך עליה זו נפל אזדא ליה ואם כן עכ"פ אם היה נפל כולה אין לו שום שעבוד רק דמחויב לו לתקן העלייה כל שלא נפחת כולה וא"כ עכ"פ מחזי כריבית דמה לו בביתו של זה הוא אינו מחויב רק לתקן העליה אבל לא בביתו של זה דעליה אזדא ליה והוי ריבית ובזה מיושב קושית הרשב"א הנ"ל דכל שמשועבד הבית כמו הפרסק לדלית שוב מחויב לתקן העליה משום שלא נתקלקל כולו ועיקר הראיה הוא רק שמשועבד הבית לעליה כמו הפרסק לדלית ודו"ק:

והנה בשנת תרי"א כ"ח אדר שני ג' תזריע נשאלתי מהרב החריף מו"ה טודרוס הכהן נ"י באחד שהשכיר בית לחברו בשנה פשוטה בחמשה באדר שנת תר"י והנה בחמשה באדר שנת תרי"א באדר הראשון באו לדין והשוכר טוען שנתעברה השנה לו כמבואר דנתעברה לשוכר וע"ז האריך דמה דמבואר דנתעברה לשוכר הוא דוקא אם השכירות מתחיל בשנת העיבור ועומדים בשנת העיבור ואמר שנה אחת מיום זה אבל בעומד בשנה פשוטה ל"מ להרשב"א דאין בכלל החודש העיבור אלא גם להר"ן יש לומר דגם הוא מודה בעומד בשנה פשוטה דאינו בכלל וכתב שכ"כ הנב"י בהדיא באהע"ז סי' כ' וע"ז ערער אחד ממ"ש הר"י מינץ ובאו"ח סי' נ"ה דגם לב"מ חושבין כן אף שנולד בשנה פשוטה וכתב דמלבד דלא קי"ל כן כמ"ש הפר"ח שם אף גם דזה דוקא שם מטעם דאקרא לאל גומר עלי ולא בשכירות. והנה באמת לא עיין במהר"י מינץ עצמו דבסי' ט' ביאר שם בהדיא דגם בשכירות אם שכר בשנה פשוטה ונתעברה אח"כ נתעברה לשוכר והביא ראיה דסתמא קאמר נתעברה לשוכר לא שנא שכרה באדר או בניסן וכוונתו דבניסן ודאי אי אפשר שיתעבר עוד השנה ואפילו הכי אם נתעברה השנה נתעברה לשוכר ואני תמה דממקומו הוא מוכרע דהרי בזמן המשנה לא היה העיבור ע"פ חשבון ותלוי בב"ד ואם כן היה יכול להיות שלא תתעבר כלל ואפ"ה נתעברה לשוכר וכן מבואר בשיטה מקובצת בשם הריב"ן מיגש דאף שלא ידעו כלל שתתעבר השנה אפ"ה נתעברה לשוכר וכ"כ בשו"ת הרי"ף סי' ק"ג ואם כן מכ"ש בזמנינו שבודאי נתעברה השנה ע"פ הקביעות רק שזה טעה ולא ידע שתהי' מעוברת אם כן בודאי אמרינן דנתעברה לשוכר וא"ל דאדרבא בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה והיה יכול להיות שלא תתעבר אז יש לומר דמזלו של השוכר גרם. אבל בזמן הזה דודאי תתעבר השנה רק שהי' טעות אם כן בזה י"ל דמספק הקרקע בחזקת בעליה. דזה אינו דא"כ נפל כל הדין בבירא דאם כן היאך כלל נתעברה לשוכר בזה"ז וכבר הקשיתי כן למעל' על הפוסקים שלא העירו בזה. אמנם באמת המעיין בשו"ת מהר"י מינץ שם ימצא דעיקר הטעם דהשלמת העיבור היא להשלים השנים ועדן לא מקרי אדר עד אדר השני ואדר הראשון הוא התוספת המשלים הזמן ואם כן אין חילוק בין אם היו מעברין הב"ד ובין ע"י חשבון. ומ"ש לתמוה על הב"ח ביו"ד סי' ר"כ הובא בש"ך שם ס"ק י"ד שכתב דאם עומד בשנה מעוברת בר"ח ניסן אז אין נ"מ בין שנה אחת לשנה זו ובכלם אינו רק י"ב חודש. וע"ז כתב דיותר הו"ל למנקט בעומד באדר שני ואמר שנה זו אין לו רק י"ב חודש והביא ראיה מדברי הב"ח סי' נ"ה ודברי הש"ס בערכין דף ל"א לפענ"ד ל"ק דכיון דעדיין באדר עומד אפשר דגם האדר שני חושב לעיבור וצריך י"ג חדשים ואין ראיה מהך דערכין דאמר אנא לא נחיתת לעבורא דשם בלוקח ומוכר אם כן י"ל דהשני לא נחית לעיבורא אבל בנודר בינו לב"ע י"ל דכיון לאסור עצמו אף באדר השני אבל בניסן ודאי דלא כיון לאדר כנלפע"ד. אמנם קשה לי בסוגיא דערכין שם דפריך על הך דשני טלאים היינו הך דבתי ערי חומה ומשני מהו דתימא התם כתיב תמימה. ולפענ"ד טפי היה לו להקשות דאדרבא בתי ערי חומה טפי מסתבר לומר דאין העיבור בכלל וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ס"ג דאין זה תנאי רק התור' פסקה כן מיהו זה אינו דגם בטלאים התורה פסקה כן:

ובגוף קושית מעלתו על הב"ח לפענ"ד מערכין אין כאן ראיה דבאמת מי שנולד באדר שני זה בודאי אין צריך להמתין יותר ואף אם אדר השני היא תוספת מכל מקום הרי נולד באחד באדר ועיקר הקושיא היא על הראשון דלמה ימתין יותר ולזה צריך לומר דנחית לעבורא אבל מי שעומד באדר השני אפשר דנחית לעיבורא ואף דהש"ס מסיים אנא לא נחיתנא לעיבורא מכל מקום אין צריך לכל זה והעיקר הוא מה דהראשון ירד לעיבורו והרמב"ם פ"א מבכורות לא סיים כלל שהשני לא ירד לעיבורו רק שזה ירד לעיבורו ואולי לכך העתיק הטור ביו"ד סי' ש"ו בשם הרמב"ם לפי שמזה נתברר שהעיקר כוונת הש"ס דהראשון נחית לעיבורו ועיין לח"מ שתמה על הטור למה הוצרך להרמב"ם והוא ש"ס מפורש. ולפמ"ש אתי שפיר ועיין תוס' ר"ה דף י"ט שפלפלו איזה אדר ובאמת מהש"ס דערכין מבואר דאדר הראשון הוא הנקרא עיבור אף במוכר בתי ערי חומה ובכור והרי אמרו את נחיתת לעיבורא וצ"ע דבבתי ערי חומה לא סיים הש"ס את לא נחיתת לעיבורא וברש"י משמע דגם שם הי' לו הגירסא כן ודו"ק עכ"פ דברי הב"ח נכונים:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף