שואל ומשיב/ב/ב/כו

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן כו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

מה שנסתפקת אם לדבר הרשות מותר לערב ברגליו והבאת דברי הב"י בסי' תט"ו דדוקא בפת אין מערבין רק לדבר מצוה אבל ברגליו מותר לערב אף לדבר הרשות ובש"ע השמיט החילוק הלז ושאלת הלכה מאי. הנה הגאון בעל אהע"ז ז"ל חולק על הדין וכתב כיון דהב"י כתב הטעם משום דעיקר עירוב ברגל לכך יכול לערב לכל דבר אבל בפת אין מערבין אלא לדבר מצוה וע"ז הקשה דהרי לר"מ עיקר עירוב בפת כמבואר בעירובין דף נ"א ואם כן לפי זה מאי פריך בעירובין דף ל"א לימא דר"י דאמר אין מערבין אלא לדבר מצוה כתנאי אמרה לשמעתי' ואמאי ל"ק דבר פלוגתי' דר"י הוא ר"מ ולר"מ בפת יכול לערב לכל דבר אף לרשות ועוד כמה קושיות אשר יבואו לפנינו. ולפענ"ד באמת הטעם דחוק דמה נ"מ אם עיקר עירוב בזה או בזה סוף סוף כל שאינו רשאי לערב אלא לד"מ למה מועיל ברגליו גם לדבר רשות אמנם לפענ"ד נרא' דהנה לכאור' צריך ביאור כיון דעיקר עירוב תחומין קונה בין השמשות ונחלקו אי סוף היום קונה או בתחלתו ולכך כל שהי' בין השמשות כראוי קונה וגם צריך שיהי' קונה שביתה שם בין השמשות שיהיה מקום דירתו שם בין השמשות [ועיין בביצה דף י"ז למקני שביתה ובתוס' שם] ולפי זה הא אסור לקנות קנין בשבת מדרבנן ואם כן היאך נקנה לו בין השמשות הא הו"ל שבות בין השמשות דבשלמא ע"ח וע"ת אף אם נקנה מקודם נמי כשר רק צריך שיהיה בין השמשות אבל כאן עיקר הקנין ביה"ש שיהי' מקום דירתו שם בכל היום היא בביתו רק דצריך שיהי' בכניסת שבת דירתו במקום הלז ואם כן הרי הוא כקונה קנין בשבת דאסור ואף דיש לדחוק עפמ"ש התוס' בעירובין דף ס"ו דהיכי דאינו עושה רק להתיר טלטול ל"ש משום מתנה בשבת ע"ש והוא הדין כאן יש לחלק דכאן שרוצה לקבוע דירתו שם ולקנות שביתתו שם אולי גרע טפי. אך באמת הא קי"ל דלא גזרו על שבות בין השמשות וא"כ לא אכפת לן בשבות בין השמשות והנה מבואר בסי' שמ"ב דדוקא לצורך מצוה לא גזרו על שבות בין השמשות ולפ"ז זה הטעם דאין מערבין רק לדבר מצוה דעל זה לא גזרו בין השמשות. ולפי זה נ"ל דזה טעמו של הרשב"א דמחלק בין מערב בפת למערב ברגליו. דהנה מבואר בסי' ת"ט ס"ז דבמערב בפת צריך לומר שבזה יקנה שביתה משא"כ במהלך ברגליו כל שהחשיך אף שלא אמר כלום קנה ועיין בסי' תט"ז ס"ב ולפ"ז בשלמא בפת כיון דצריך לומר שקונה שם שביתה אם כן הרי הוא כקונה קנין בשבת אבל במהלך ברגליו שאין צריך לומר כלום לא מחזי כקונה קנין כלל ולכך מותר לערב אף לדבר הרשות. וכעין זה אמרו בשבת דף קמ"ב כיון דסגי בנותן עינו בצד זה לא הוי מתקן ולפ"ז הוא הדין בזה וז"ב בטעמו של הרשב"א. ולפ"ז כיון דעיקר הטעם היא בשביל קנין אם כן אף אם עיקר קנין בפת כיון דבפת צריך לומר שקונה שביתה שם אם כן לכך אין מערבין רק לדבר מצוה אף לר"מ ואם כן אין מקום לכל קושיות אהע"ז ז"ל. ובזה מיושב היטב מה דמקשה באהע"ז שם מהא דאמרו בפסחים דף מ"ט ההולך לשבות שביתת הרשות והקשו בתוס' שם דהא אין מערבין אלא לדבר מצוה והרי שם בהולך ברגליו מיירי וע"כ דאף בהולך ברגליו אין מערבין רק לדבר מצוה והיא קושיא גדולה על הרשב"א. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כל הטעם דברגליו מערבין אף לדבר הרשות כתבתי משום שאינו ניכר הקנין והנה הב"י כתב בסי' ת"ט בהא דאין צריך לומר כלום כשהולך ברגליו דל"ד לסי' ת' בהחזיק בדרך והחזירוהו דשיטת רש"י דצריך שיאמר שביתתי במקום פלוני משום דשם לא היה באותו מקום וכאן דהחשיך באותו מקום סגי ולפ"ז שם דהחזירו כדקתני יחזור מיד שפיר הקשו כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה משום דשם דחזר בשביל חמצו ולא היה רק כהחזיק בדרך דלא קתני שילך אח"כ אלמא דא"צ ואם כן שוב צריך שיאמר שביתתי במקום פלוני ואם כן מחזי כקונה קנין בבין השמשות ודו"ק. כי חריף הוא. ובזה נראה הטעם דלכך אם עירב לדבר מצוה יכול לילך גם לדבר הרשות וכמ"ש כל הפוסקים וכ"כ הב"י דלא קיי"ל כהג"א בשם רש"י ולכאורה טעמא בעי. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דלדבר מצוה הותר השבות שוב הותר לכל אף לדבר הרשות. אמנם אי קשיא הא קשיא על מ"ש התוס' בעירובין דף למ"ד דלא אשכחן שום תנא דפליג על הא דאין מערבין אלא לדבר מצוה והביאו באהעו"ז שם ולפ"ז יקשה מאי פריך הש"ס בפסחים דף כ"ג והרי תרומה וכו' ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה והא אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו להנות נתנו והתוס' שם הרגישו בזה וכתבו דהקושיא קאי למ"ד מערבין לדבר רשות ע"ש והרי התוס' כתבו דליכא תנא דפליג וס"ל דמערבין לדבר רשות ואם כן מה קושיא על חזקיה. ובחידושי כתבתי ליישב קושית התוס' אבל על התוס' קשה וצע"ג:

איברא דדברי התוס' תמוהים בלא"ה דמה קושיא ניהו דמצות לאו להנות נתנו מ"מ הא כל עיקר העירוב היא דקובע מקומו במקום פיתא וכיון דהתרומ' אסורה לו אף להנות ממנה אם כן איך יקנה שביתה ע"י פת זה שאינו ראוי לו כלל וצ"ל דבאמת רש"י פירש בפסחים שם דלכך לישראל בתרומה משום דחזי לי' ע"י שאלה והתוס' כתבו משום דחזי לאחריני דהיינו לכהן ותמהו על רש"י דלמה צריך שיהי' חזי ליה ע"י שאלה הא בעירובין מפרש הש"ס כיון דחזי לאחריני וכתבתי בחידושי להלכות עירובין דלרש"י קשה לי' קושית התוס' הא מצות לאו להנות נתנו וע"כ פירש דהא בעינן דחזי ליה ואם כן ניהו דמצות לאו להנות נתנו מכל מקום לא חזי לי' דא"ל דחזי ליה ע"י שאלה דהנה הנו"ב מהד"ב חיו"ד סי' כתב הטעם דכי מטי ליד גזבר לא מצי שאיל או בתרומה ביד כהן משום דבאמת צריך חרטה דמעיקרא ואיכא ספק שמא אינו מתחרט בלב שלם ולכך כשהוא ביד כהן שפיר ל"מ שאלה דהכהן מוחזק ושמא לא שאל בלב שלם אבל כל זמן שהיא בידו מועיל שאלה מספק דהוא מוחזק ולפ"ז כאן דלהס"ד דתרומה אסורה גם בהנאה לזר אם כן שוב ל"מ מוחזק כלל דהא אינו שלו כלל ואף טובת הנאה אין לו בה כיון דאסור בהנא' והרי לדעת כמה פוסקים דכל איסורי הנאה מקרי אינו שלו ועכ"פ אינו מועיל שאלה דל"מ מוחזק ואם כן מה מועיל דמצות לאו להנות נתנו סוף סוף לא חזי לי' כלל אבל אם נימא דסגי כשחזי לאחריני יקשה קושית התוס' דמצות לאו להנות נתנו וחזי ליה לא בעי כיון דלכהן שרי די ומה דנהנ' לא אכפת לן ע"כ כתבתי שם בחידושי. וכעת אמרתי דעדיין קושית התוס' נכונה כיון דמצות לאו להנות נתנו ויכול לערב בו שוב חזי לי' דיכול לשאול עליו דא"ל דל"מ שלו דזה אינו דהא עכ"פ שלו הוה דיכול לערב בו משום דמצות לאו להנות נתנו וז"ב. ומעתה מיושב היטב קושיתי דשוב מקרי חזי לי' דיכול לשאול ע"ז ושוב יכול לערב בו דמקרי פתו ודו"ק היטב כי היא נכון מאוד:

ובגוף קושית התוס' נרא' לי עפמ"ש במעשה רוקח הספרדי דאף דאמרינן מצות לאו להנות נתנו אף דיש הנאת הגוף בהדי מצותו היינו כשהנא' שלו אינו רק בהדי מצותו ובטל לגביה אבל כשהנא' נמשכת אח"כ זה ודאי אסור וכמו בהנודר מן המעיין דהנא' נמשך גם אחר הרחיצ' ע"ש והארכתי בזה בתשובה אחרת ולפי"ז כיון דקי"ל דכל שעירב לדבר מצוה יכול לילך אח"כ גם לדבר הרשות ואם כן נמשך אחר המצוה הנאה וזה אסור אף דמצות לאו להנות ניתנו ודו"ק היטב. עוד נרא' לי ליישב דברי הרשב"א הנ"ל מקושיות האהעו"ז דהנה צריך להבין במה נחלקו ר"מ ור"י בעירובין דף מ"ט דר"מ ס"ל דעיקר עירוב בפת ור"י ס"ל דעיקר עירוב ברגל ובשלמא סברת ר"י שפיר דבזה שהולך ומחשיך על התחום ניכר שקונה שביתה אבל בפת במה ניכר הקנין וצ"ל כיון דעיקר סמיכת האדם על פתא אם כן בזה ניכר שקונה שביתה ועיין בריטב"א שם ועדיין צריך להבין דהא בבית בודאי יש לו פת ואם כן מה חזית דיסמך על פת המונח שם טפי מע"ז שבביתו וצ"ל כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה אם כן מסתמא ניחא ליה לקיים המצוה ולכך סמך נפשו על זה יותר. וזה נרא' לי טעמו של הרשב"א דס"ל דבפת ל"מ לדבר רשות משום דלדבר הרשות לא שייך לומר דסמך על אותו פת יותר ממה שיש בביתו וז"ב. ולפי זה נחו שקטו כל הקושיות דגם לר"מ דפת עיקר מ"מ כל לדבר רשות לא סמך דעתו ודו"ק:

אחר כמה שנים בעת למדי הרי"ף ממסכת עירובין מצאתי ברבינו יהונתן ריש פרק כיצד משתתפין שביאר דהא דאמר ר"י אין מערבין אלא לדבר מצוה היא רק ע"י פת לא ברגליו דברגליו אף לדבר הרשות שרי ומבואר כדברי הב"י ומהתימה על הב"י והנמשכים אחריו שלא הזכירו דברי רבינו יהונתן אלו ודו"ק:

שוב ראיתי בספר א"ר סי' תט"ו שהרגיש בדברי הרי"י הנ"ל והקש' על הסוברים דגם ברגליו אין מערבין אלא לדבר מצוה מהא דפריך הש"ס ריש כיצד משתתפין על ר"י מאי קמ"ל הא תנן כל מי שירצה לילך לבית האבל או לבית המשתה ואם איתא הא שם במשנה בפת מיירי דמניח את החביות ואומר כל מי שירצה לילך לבית האבל ולכך בעי דבר מצוה משא"כ במערב ברגליו הוי אמינא דאף לדבר הרשות נמי וטובא קמ"ל ר"י דאף במערב ברגליו בעי דבר מצוה ע"ש ולפענ"ד נרא' דכל הטעם דבפת חמור טפי ובעי דבר מצוה משום דזה קולא לעשיר שאינו הולך ברגליו וסמך על הפת כמ"ש הרר"י שם ולפ"ז זה שייך באם הוא צריך לילך שפיר י"ל דהיה לו להלך ברגליו אבל במי שעושה סעודה כגון בית משתה וכדומה ומבקש מאנשים שיבואו בשבת לשם ואם כן אין האנשים יודעים מי ומי ההולכים א"כ א"י לילך ושפיר הוא מניח עליהם הפת ומודיע להם שהם מהמזומנים למשתה בזה שפיר שוה פת להולך ברגליו ואם כן גם בפת לא היה צריך שתהי' סעודת מצוה ואף בסעודת רשות סגי וע"כ דגם ברגליו אין מערבין רק לדבר מצוה. ועיין ברבינו יהונתן במשנה שם דכתב דאין מערבין עירובי תחומין בפת כ"א ברגלו ולדבר מצוה ומשמע דגם ברגל אין מערבין אלא לדבר מצוה אבל דבריו סותרים למ"ש בגמרא שם ובמ"ש למעל' בשמו וגם דבריו עצמן אינם מובנים דמה זה אומר שאין מערבין עירובי תחומין בפת כי אם ברגל ולדבר מצוה ומשמע דבפת אין מערבין כלל וזה א"א וע"כ לפע"ד ט"ס שם וצ"ל דאין מערבין בפת כי אם לדבר מצוה משא"כ ברגל דאף לרשות מערבין כמ"ש בגמרא שם ודו"ק ועיין בב"ח או"ח סי' תמ"ד גבי הולך לשבות שביתת הרשות ובפר"ח ולקצת מדבריו כוונתי לעיל מדעתא דנפשאי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף