שואל ומשיב/ב/ב/יב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן יב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי לבי לתת עין במה שאירע פה שאחד בנה ביתו בשבת ע"י פועלים עכו"ם וגערו בו ולא שמע בעוה"ר ורצה אח"כ ברבות השנים למכרו אם רשאי לקנותו מאתו. והנה מקור הדין בטור סי' תקנ"ג דאף בנבנה הבית באיסור ע"י עכו"ם נכון להחמיר שלא יכנסו בו. והב"י כתב פירושו דאף שכבר נבנה הבית אפ"ה אסור וכתב הטעם דפסק כל"ב במ"ק דף י"ב דסיוע סייע בהדיה בתבנא ולא חילקו בין אדם חשוב לאינו חשוב וכל שנבנה באיסור יש להחמיר. ובאמת שהדבר תמוה דאם כן דוקא בסייע בתיבנא היה לו לאסור והט"ז בסי' רמ"ד ס"ק ד' הרגיש בזה וכתב דכוונתו דאם סייע בתיבנא אסור מדינא לכל אדם ואם לא סייע בתיבנא עכ"פ נכון להחמיר זה תוכן דבריו. והם דחוקים דא"כ למה להש"ס לאוקמא בסייע בתיבנא שבאמת כמו זר נחשב שמ"ז יסייע בתיבנא ביו"ט וטפי היה לו לומר דכל שנבנה באיסור ע"י עכו"ם היה מחמיר על עצמו. ובזה גם דברי המ"א סי' רמ"ד ס"ק י"ב תמוהין שכתב דע"כ מ"ז כששכרם מסתמא א"ל שלא לעשות בשבת ואפ"ה לא רצה לכנוס אלמא דאף בכה"ג אסור. ולפמ"ש הרי הש"ס אמר דסייע להם בתיבנא ומנ"ל להמ"א להחמיר אף בהתנה שבאמת ראוי להתיר דעכו"ם במלאכת נפשו קא עביד ושינה בשליחותו ואף אם תאמר דמ"ז לא רצה שיעשה בשבת אבל עכ"פ י"ל דלא צוה בפירוש ולא התנה כן אבל בהתנה מנ"ל דאסור והרי מוקי בסייע בתיבנא וכפי הנרא' מ"ז סבור דכל שהוא חוץ לתחום מותר אף בסייע בתיבנא דל"ש מ"ע עכ"פ דברי הטור תמוהים והב"ח האריך לתמוה על הב"י. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהטור פסק כלישנא קמא כיון דלישנ' בתרא אינו חולק בזה ומוסיף דבסייע בתיבנא אסור לכל אדם ואף דלישנא קמא בעי אדם חשוב נלפענ"ד דהטור סמך על מ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין וכן קי"ל באהע"ז סי' כ"ט דלא בקיאין האידנא בין אדם חשוב לשאינו חשוב והוה ס"ק א"כ ממיל' גם כל אדם נכון להחמיר דבכה"ג כל הרוצה לעשות עצמו חשוב עושה כנלפענ"ד. ובזה מדוקדק מ"ש הטור ואפילו כבר נבנה באיסור ע"י עכו"ם נכון להחמיר שלא יכנסו בו שמא בנה וסייע בתיבנא. עכ"פ יהי' איך שיהי' כיון דנתבאר דאינו רק חומרא בעלמא לכתחלה נלפענ"ד דלקנותו ממנו אין איסור דהרי לא נזכר רק שר"ס ור"ה לא עלו בגוויה וכן מ"ז לא עלו בגוויה ומשמע דהם עצמם לא עלו אבל אדם אחר עלה. ועכ"פ כשמכרוהו ודאי שרי. ובאמת בגוף הדין פקפק המ"א סי' רמ"ד ס"ק י"א דבסי' שכ"ה סי"ד כתב דאינו אסור רק לאותו ישראל וכתב דש"ה ששכרו לעכו"ם ועסס"י תרס"ד וסיום דבריו דבסוף סי' תרס"ד מבואר בשם שו"ת הרשב"א דבכה"ג שקצצו עכו"ם אסור ומשם אין ראיה דלמצוה אסור. וגם בגוף החילוק דכל ששכרו אסור יש לפקפק דלמה יאסור לאחרים ובדברי המ"א י"ל קושיתו בס"ק י"ב דהא מ"ז מסתמא צוה שלא יעשה בשבת ואפ"ה אסור די"ל דמ"ש כאן דבהתנה שרי היינו לאחרים כיון דלא צוה שיעשו בשבת ומ"ז דהחמיר על עצמו החמיר. אבל יהיה איך שיהי' אינו רק חומרא בעלמא. וכפי הנרא' היינו שמהנה לבעה"ב במה שנכנס בתוכו והרי לא עדיף ממבטל איסור דמבואר בסי' צ"ט ביו"ד דלשאר כל אדם מותר ואף דלמכרו אסור היינו משום שנהנה ע"י המכיר' אבל כאן לא נהנה בהמכיר' במה שבנאו בשבת ולא הוסיפו לו עי"ז אף פ"א והרי קי"ל במבשל בשבת דמותר לאחרים למ"ש אף במזיד כמבואר בסי' שי"ח ס"א ומכ"ש בזה וגם הרי מבואר בסי' רי"ז ס"ו ביו"ד דאם אמר קונם לבית ומכרו או נתנו לאחר מותר דאינו נהנ' בזה שהרי מכרו ומכל שכן בזה דלא שייך מהנהו במכירה שהרי הוא אינו נהנ' והמוכר בוודאי עצב במה שמכרו וע"כ נלפענ"ד דיש להתיר ודו"ק ומכ"ש אם ספק שמא ע"י קבלנות דוודאי ליכא חשש דהט"ז מתיר בקיבולת לגמרי וגם הב"ח מתיר עכ"פ מדינא ומה שהקש' הב"ח על הב"י דע"כ לא כתב הטור רק בחוה"מ דליכא איסור' ל"ק לפענ"ד דלענין שיהי' נמשך איסור עולמית ע"י שעבר בפרהסיא על חילול שבת דרבנן אין נ"מ בין מה שאסור איסור גמור בין מה שאסרו חז"ל משום מראית עין דסוף סוף הוי שבות דרבנן ומה לי שבות דאמירה לעכו"ם או שבות דמראית עין וכמו בשבות מראית עין אינו נאסר רק לאדם חשוב הוא הדין בזה ודוקא אם דנין בעת עשיית איסור שפיר אמרינן דשבות דמראית עין קיל אבל כשאסרו חז"ל והוא עבר ועשה שפיר דין שבות לו ודו"ק. יהיה איך שיהי' עכ"פ גם הב"ח מודה דע"י קיבולת ליכא רק איסור בעלמא ומותר לכנוס בו והט"ז היקל לגמרי ע"י קבולת וכן נכון מצד הסברא דכיון שעכ"פ לא שכרו בפירוש שיעשה בשבת שוב לא שייך לקנות עולמית כמ"ש המ"א (בשם הראב"ד ע"ש. ומן האמור יש לדון דגם בנו של הבונה אינו נאסר) ואם כן ממילא יש להקל בספק קיבולת ואף דבמ"ק שם איירי גם כן במקבלי קיבולת לאו היינו בקיבולת כה"ג וכמ"ש הרא"ש במ"ק שם בשם הראב"ד ע"ש. ומן האמור יש לדון דגם בנו של הבונה אינו נאסר לדור שם דבכמה מקומות נחלקו אי קנסו בנו אחריו ועיין בסי' תקל"ח דבאיסור דרבנן לא קנסו בנו אחריו ע"ש שכ"כ הרי"ו ולפי זה כאן באיסור דרבנן לא קנסו בנו אחריו ובפרט לפמ"ש בשו"ת ש"ב הנוב"י חלק או"ח סי' ב' לחלק דהיכא דהוא איסור בעצם קנסו בנו אחריו מה שאין כן באינו איסור בעצם רק שקנסו העושה ולפי"ז כאן כיון דהוכחתי דבמכרו לא קנסו אם כן ממילא לא קנסו רק העושה ובנו לא קנסו ודו"ק. שוב ראיתי באליהו רבה סי' רמ"ז שכתב להקל במכרו לעכו"ם ע"ש ולפענ"ד אף במכרו לישראל מותר כנלפענ"ד ודו"ק:

וראיתי בספר חסידים סי' שמ"ח שכתב דמעשה שבנה אחד בקיבולת בשבת וגערו בו ולא רצה לשמוע ולבסוף לא נשאר הבית לא לו ולא לזרעו והנה שם אף בקיבולת נענש אבל אינו מבואר אם לא נכנסו בו ע"ש ועיין במהרי"ט אלגזי בחידושיו על הלכות בכורות להרמב"ן שנדפס מחדש גבי צורם אזן בכור דלבריה לא קנסו וכתב שם דלענין למכרו קנסו רבנן דאל"כ ישתכר הרבה והביא כן בשם הירושלמי אבל אין סתירה דשם היא הקנס שלא יהנה ולכך אסרו גם המכירה דאם לא כן יהנה באיסור אבל כאן דהנא' היא מביתו והקנס היא שלא יהנה מביתו וכל שמכרו מה הנאה יש לו והרי מעשה שבת מותרים בהנאה ועיקר הקנס שלא יהנה מביתו שבנה באיסור וכל שמכרו שרי ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף