שואל ומשיב/ב/ב/טז

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן טז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

מה שכתב להסתפק איך הדין בשנים אומרים דזה חלב והוא ידע בבירור שהם משקרים אם מותר לאכול ממנו כיון שעדים מעידין שהיא חלב הנה מצאתי בבכור שור בחידושיו ליבמות שנסתפק בזה וכתב שתלוי במחלוקת שבין הרמב"ם להראב"ד פי"א משגגות ולראב"ד מותר ע"ש מ"ש ולהרמב"ם אסור מטעם דכל שנאסר עליו אף בחדרי חדרים אסור. ולפענ"ד צ"ע מהא דאמרו בכתובות דף כ"ז אמר ר"ז בן הקצב המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה משעה שנכנסו נכרים לירושלים עד שיצאו א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו וע"ז אמרו שם דייחד לה בית וכשהי' יוצאת יוצא עמה בראש בניה ואמאי אסור בה והא כיון דר"ז בלא ספק לא שיקר ובפרט שנשבע המעון הזה כמ"ש הערוך ועיין בתוי"ט ועכ"פ לא שיקר וא"כ ניהו דאינו נאמן על ידי עצמו מכל מקום כיון דידע בנפשו היה לו להיות מותר בה ואדרבא כאן עדיף טפי דאף לשיטת הרמב"ם דאסור ואינו נאמן כנגד שנים מכל מקום זה כששנים מעידי' בבירור ההיפוך אבל כאן דאף אשה ועבד נאמני' רק שבעל ואשתו אינם נאמני' דחיישינן דערומי קא מערמא א"כ כל שיודע בעצמו שהאמת כן למה לא יהיה נאמן וא"ל דהוה דבר שבערוה דצריך שנים דזה אינו דהרי אף שפחה נאמנת במסל"ת ורק הבעל ואשתו אינם נאמני' ומטעם דשמא ערומי קא מערמא וא"כ יקשה למה לא מותרת לו וצע"ג ועיין בטור וב"י באהע"ז סי' ז':

שוב מצאתי כעין זה בס' נטע שעשועים סי' כ"ט לענין הטלת מום בבכור אם הכהן נאמן על עצמו ולא העיר כלל ממ"ש וצ"ע ועי' ברשב"א הובא בפנ"י כתובות דף כ"ב דאדם יכול לטעון ברי נגד עדי' וצ"ע דכפי הנראה תלוי זה בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל וגם הראב"ד י"ל דחולק על הרשב"א עכ"פ דברי הרשב"א הם במחלוקת. ובאמת שהרשב"א לא כתב רק נגד חזקה יכול לטעון ברי וכ"כ המהרש"א ביבמות דף פ"ח אבל הפ"י כתב זאת גם לענין עדי' דלכך צריך שיקבל ההתראה וזה תימה דהא תליא באשלי רברבי דלהרמב"ם פשיטא דאינו נאמן נגד העדים ואף להראב"ד דנאמן הוא בינו לבין עצמו ולא מה שנוגע על שזמם להרוג חבירו ומתחייב מיתה או מלקות ובאמת כל אילו דהראב"ד הוא ממה דאמר ר"י דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדי' וראיתי בת"כ פ' ויקרא פרק ו' משנה ג' דר"י נתן טעם אחר היאך אומרי' לו לאדם עמוד והתודה והוא אומר לא חטאתי והקרבן אהרן שם נדחק מדוע שינה טעם השינוי בגמרא ע"ש עכ"פ אין מזה ראיה לשאר דברי' ובאמת שכיוצא בזה מצינו לר"י וחכמי' שנחלקו בסנהדרין גבי כל המומתין שר"י ס"ל דהי' אומר דיכול לומר חוץ מדבר זה ורבנן ס"ל דא"כ כל אדם יהי' אומר כן כדי לנקות עצמו הרי דהיה מוכרח להתודות ע"ז החטא אף שאומר ברי שלא חטא ולכך נדו מזה הטעם בש"ס. ובגוף הקושיא שהקשיתי מהך דר"ז דנשבע המעון הזה שלא זזה ידי מתוך ידה ואפילו הכי נאסר בה נלפענ"ד דבאמת צריך להבין הא בחולין דף י"א אמרו דאין אפוטרופס לעריות אף בנחבשו אביו ואמו בבית האסורין הרי דאף דאין לך שימור גדול מזה ואפילו הכי אמרו דאין אפוטרופס לעריות ואזלינן בתר רוב ועכ"פ היאך נשבע ר"ז דאולי נטמאת מ"מ וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש בתשובת מיימוני השייכי' להלכות אישות בהא דאשתבע ר"נ דאכלה כוורא לחסא אף דלא הותרה אשתו בזה משום דבאמת ע"פ רוב מת ורק דאנן חיישינן לחומר עריות ולא אזלינן בתר רובא אבל מכל מקום יכול לשבע ע"ז הואיל ואזלינן בתר רובא אף בד"נ ולפ"ז גם כאן דעל פי רוב ודאי כל ששמרה כל כך ולא זזה ידה מתוך ידו ודאי לא נטמאת אף דאנן חיישינן ואין מתירין בבעל ואשתו משום דשבויה הוי כודאי איסור תורה דדמי לגבינות עכו"ם דכל שאסרו חז"ל משו' ספק איסור שבגופו הו"ל כוודאי איסור תורה ועיין בשו"ת נו"ב מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ס"ו ה"ה בזה דל"מ הרוב ועכ"פ לא לחנם אמר המעון הזה. ובזה מיושב מה שאמר רשב"ג בכריתות דף ח' המעון הזה שלא אלין בירושלי' עד שיהיה בדינרין ונשבע ע"פ אומדנא שיוזילו המקח ומכ"ש בזה דהוא ע"פ רוב כן ולפ"ז עכ"פ להתיר אותה ע"י ידיעתו אסור דכל שחז"ל לא האמינו אותו ועשו אותו כודאי איסור תורה ל"מ רובא דאינו דבר ברור רק ספק כנודע וז"ב:

והנה לכאורה יש ראיה ברורה דלא קי"ל כר"ז מהא דאמרו בקידושין דף נ' ודלמא שאני התם דלמפטר נפשיה מקרבן קאתי וקשה הא לגבי דנפשיה אדם נאמן יותר ממאה עדים ולמה חשדינן ליה למשקר הא כיון דנאמן על עצמו למה לא נאמין לו דבלבו היה להביא מזה. הן אמת דבלא"ה תמוה דהרי כיון דכל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם כיון דלכפרה קאתי לא משהו ליה וא"כ כיון דאין ממשכנין רק לגבי עצמו מה נ"מ אם נאמן או לא הא לא מצינן שיכפהו כלל והוא בעצמו טוען שבלבו היה כן ודברים שבלב הוו דברי' לפי הס"ד שם וצ"ל כעין מ"ש התוס' ביבמות דף מ"ז ובכריתו' שם דכל שזה סבור שפטור מקרבן בכה"ג ממשכנין וגם כאן כיון דסבור שבלבו היה כן ורוצה לומר שלא נתחייב כלל בקרבן בכהאי גוונא ממשכנין דאולי טועה וסבור כן שבלבו היה כן ולא נתחייב בקרבן ובאמת נתחייב בקרבן וזה ברור אף שיש לפקפק בזה ועיין היטב:

ובזה ישבתי לנכון הא דאמרו איבעי ליה למימר מזיד הייתי ונדחקו התוס' דלמה יהיה נאמן יותר כשטוען מזיד מבלבי היה לזה ע"ש בתוס' בד"ה הוה ובמהרש"א ופ"י שם. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שטוען מזיד הייתי שוב בודאי לא יוכלו לכפותו דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין וכאן לא שייך לומר דסובר שאינו חייב בכפרה דהא הוא טוען בשקר שמזיד היה ויודע היטב ששוגג היה דבזה לא עבידי למטעי בין שוגג למזיד דאדרבא י"ל דלא נזכר שאכל כלל אבל לומר מזיד היה זה לא עושה רק בלא ניחא ליה בכפרה. ובחידושי אמרתי בזה דהנה בהא דכתבו התוס' בכריתות דהכא ניחא ליה בכפרה אלא שסבור שפטור ממשכנין אותן. והדבר צ"ב דסוף סוף דהוא יודע דשקר דובר א"כ ודאי ניחא ליה בכפרה ולמה ימשכנו אותו אך צ"ל דכל שהכחיש עדים א"כ בודאי לא ניחא ליה בכפרה דאל"כ למה הכחיש העדי' ומשקר לומר לא אכלתי וע"כ שרוצה לנקות עצמו בפני הבריות ולהיות צדיק בעיניה' וא"כ בודאי עביד איניש לאחזוקי דיבורא ומעתה זה דוקא כשמכחיש עדי' אבל כשאומר מזיד הייתי דאז אינו מכחיש העדי' א"כ יכול להיות שאז חשב שכן היה ואח"כ יחזור בו כשיפסקו לו הב"ד שחייב קרבן יביא לכפר לו כיון דניחא ליה בכפרה. ובזה היה מקום ליישב קושית התוס' שהקשו בכריתות וב"מ דאיך שייך מגו דאם ירצה לומר מזיד הייתי והא הוה מגו במקום עדי' וגם אין אדם משים עצמו רשע. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ לענין הקרבן שפיר א"צ להביא דאם היה טוען מזיד הייתי אף שהי' רשע ואינו נאמן אפ"ה לא היה צריך להביא קרבן דאין ממשכנין אותו כל שטוען מזיד הייתי וכמ"ש וא"כ גם בטוען לא אכלתי ג"כ מהראוי להאמינו ואיך נכפהו להביא קרבן ונימא דמכחיש העדי' ולא ניחא ליה בכפרה דאם לא היה ניחא ליה בכפרה היה טוען מזיד הייתי והיה עכ"פ פטור מקרבן וא"כ לא שייך בזה מגו במקום עדי' דדוקא היכא שאנו רוצים להאמין לו שאומר אמת במגו שפיר אמרינן דסוף סוף אומר שקר דהרי עדים מכחישין אותו אבל כאן אנו אומרי' דודאי ניחא ליה בכפרה דאם לא היה ניחא ליה היה טוען מזיד הייתי ובודאי היה נפטר וכל שניחא ליה בכפרה שוב אין לנו נ"מ אם נאמן או לא וז"ב. והא דמשני הש"ס בקידושין דלא משוי איניש נפשיה רשיעא אף דלא נ"מ אם מאמיני' לו או לא סוף סוף ע"כ ניחא ליה בכפרה דאל"כ היה טוען מזיד הייתי היינו דעכ"פ טענת בלבי היה כן הוה טענה יותר טובה ואמרינן באמת דלא ניחא ליה בכפרה ומכל מקום אינו טוען מזיד הייתי דלא חציף איניש למטען מזיד הייתי לעשות עצמו רשע וכבר כתב הכנה"ג בס"י פ"ב בחו"מ בהגהות הטור אות ק"ג בשם מהר"י אדרבי דלא אמרינן מגו היכא שבטענה שטוען היה משוי נפשיה איניש דלא מהימנא וכ"כ באות קנ"ח בשם מהרי"ט דמיגו שאם היה אומר טענה שהיה מתבייש בה לא אמרינן ע"ש והוא הדין בזה דהוה חציף לפרש חטאיו דבמזיד בשאט בנפש עבר על מצות ד' מה שאין כן כאן דגם כעת הוא מכחיש העדי' ומשוי נפשיה לחציף ולגברא דלא מהימנא ושפיר אמרינן מיגו דאי בעי היה אומר מזיד הייתי ודו"ק: ובזה יתיישב מה שהאריך הכנה"ג שם אות קנ"ד בסוגיא דכריתות וסוגיא דקידושין סתרי זה את זה. דבקידושין אמרינן דלא אמרינן מיגו דאין אדם משים עצמו רשע ובכריתות אמרינן מיגו דיאמר מזיד הייתי וע"ש שהאריך בישובו. ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב ועכ"פ מהש"ס קידושין מוכח דלא אמרינן שנאמן בינו לבין עצמו נגד עדים. ואולי יש לדחות כיון דשם אם לא יתחייב הבעה"ב א"כ השליח מעל אם כן לא מהימן לומר בלבי הייתי לחייב השליח קרבן מעילה ודו"ק. אבל פשטות הדברי' מורה כרמב"ם וגם כבר כתבתי דבת"כ משמע גם כן דטעמיה דר"י הוא משום דאין אומרי' לו התודה ואף דהק"א השוה שיהי' דברי הש"ס דנאמן על עצמו ודבריו בת"כ אחת באמת זה דחוק ואם נימא כן כבר כתבתי דא"כ לא קי"ל כוותיה כדאמרו בפרק נגמר הדין דאם כן כל אדם יעשה כן כדי לנקות עצמו וצריך להתודות גם מה שנסתפק הש"ס בטעמייהו דרבנן אם מטעם דאדם נאמן על עצמו או מטעם דמיגו באמת צריך ביאור דאם טעמייהו דרבנן מטעם דאדם נאמן על עצמו אם כן למה אמרו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי והתוס' הרגישו בזה בב"מ דף ד' וכתבו דלטעמי' דר"מ קאמרי וע' בריטב"א שם ובמהרש"א ובבה"ז בכריתות וזה דחוק ופשטת הלשון מורה דמטעם מגו קאתי עלה ואף דלפמ"ש רש"י בטעם דאדם נאמן על עצמו היא דבדבר שיש בו כפרה לא ממנע לאתויי כפרה כדי שיתכפר נגד קונו וא"כ אתי שפיר דזה טעמייהו של רבנן דאם לא ניחא ליה בכפרה היה טוען מזיד הייתי ואם לא ממשכנין אותו וכמ"ש וע"כ דניחא ליה בכפרה וכיון שהכחיש עדים מסתמא אמר אמת אבל פשטת הלשון מורה דנאמן על עצמו יותר ממאה עדים אף בדבר שא"צ כפרה ואף בסוגית הש"ס שם גבי ומודים חכמים לר"י בחלבין ובביאת מקדש משמע כן ועיין ברש"י ותוס' ויש מקום להאריך בזה ואכ"מ וגם בת"כ מבואר כן דהרי ר"ש אמר אם אמר מזיד אני פטור ופי' הק"א דר"ש חולק על ר"מ דר' יהודה לא מטעם זה דאיך יתודה חולק על ר"מ רק מטעם מיגו ע"ש וא"כ מוכח דלא מטעם נאמן על עצמו רק משום מיגו קאתינן עלה (וצ"ע מ"ש הק"א כפי נוסחת המשנה פ"ק דכריתות אמר ר"ש מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור וכפי סוגית הגמרא נראה וכו' והיכן ראה זאת במשנה ויגעתי ולא מצאתי כ"ז יעו"ש וצע"ג) וראיתי בק"א שם שכתב ליישב קושית התוס' דאיך שייך מגו במקום עדים וכתב דאינו מקרי במקום עדים שהרי היה יכול לומר שאמת שאכל אבל אכל במזיד שחשב ששומן הוא וא"כ אינו מכחיש העדי' ע"ש. דבר גדול דיבר דכל שאף לפי דברי העדי' עדן לא גמרו דיבורם ויכול לפטור עצמו לא מקרי מיגו במקום עדים שהיה יכול לפטור עצמו ולא היה מכחיש לעדים כלל ובראשית ההשקפ' מהא דאמרו בב"ב דף ל"א גבי זה אומר של אבותי דהוה מיגו במקו' עדים אף לעולא דס"ל דטוען וחוזר וטוען והיה יכול להתנצל לפני העדים דסמכי על הך אבהתי וצ"ל דשאני התם דהדיבור של אבותי אינו במשמע דסמך על הך אבהתי ומקרי חוזר וטוען והוה מגו במקום עדים אבל כאן דיכול לתרץ דיבוריה ולומר דמה לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד ובכה"ג לא הוה מיגו במקום עדים וכעין זה כתב הכנה"ג באות ס"ו שם ואולי שלזה תירצו התוס' דיכול לתרץ דיבוריה ולא תירצו כהק"א משום דגם לדברי הק"א צריכין אנו לדברי התוס' וכנ"ל ועיין בתוס' ישינים בכריתות שכתב בהדיא לחלק בהך דשל אבותי דשם כבר נגמר עדותן והוא מסכים למ"ש ודו"ק היטב בכל מ"ש: ובמ"ש למעלה בשם תשובת מיימוני דלכך נשבע ר"נ האלהים אכלוהו כוורא לחסא כיון דע"פ רוב ודאי מת במים שאל"ס מותר לשבע ומזה למד התה"ד סי' ר"מ דדרך בני אדם לומר על מה שהרוב היא לדבר ברור ועיין במהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ו ובשו"ת בית יעקב סי' קמ"ה. ולפענ"ד ראיה ברורה לזה דהנה בהא דאמר ר"נ ביבמות דף קכ"א האלקים אכלוהו כוורי לחסא אמר רב אשי ש"מ דמים שאין להם סוף דוקא לכתחילה ולא בדיעבד ול"ב אמר ר"נ אנסבא לדביתהו דחסא משום דגברא רבה הוא וקלא אית ליה ודחה הש"ס דלא שנא גברא רבא ולא שנא אחר אסור ובלמדי זאת ראיתי כן תמהתי דהרי בע"א שם אמר רב אשי בעצמו והא דאמרו רבנן מים שאל"ס אשתו אסורה ה"מ סתם אדם אבל צורבא מרבנן קלא אית ליה ודחה הש"ס דלא שנא צורבא מרבנן ולא שנא אחר אשתו אסורה ואם כן היאך דייק ר"א מדר"נ דמים שאין להם סוף בדיעבד מותר דלמא אף בדיעבד אסור ורק שאני חסא דגברא רבה הוא והוא בעצמו דייק דצורבא מרבנן קלא אית ליה וכיון דקלא אית ליה שוב מותר אף לכתחילה ומה"ט אנסביה ר"נ לל"ב דביתהו דחסא והיא תימה גדולה דבע"א סתם הש"ס לדר"א ודחה הש"ס ואח"כ בע"ב מביא דברי ר"א מה דלמד מדר"נ ול"ב אמר ר"נ בעצמו כמו ר"א והש"ס דחה ואין דרך הש"ס כן והיה לו לקבוע דר"א בע"א גם כן כאן ולא ראיתי למי שעמד בזה. אך נראה דדברי ר"א יצאו לו מהך דר"נ דמדר"נ נשבע שהאלקים שאכלוהו כוורי לחסא וקשה לו היאך נשבע ח"ו לשקר וצ"ל כתירוצו של המרדכי בשם אביאסף כיון דע"פ רוב מת יכול לשבע ע"ז ואם כן ע"כ דמים שאין להם סוף באינש דעלמא דוקא לכתחילה אסור אבל בדיעבד מותר דאזלינן בתר רוב. ומעתה מזה למד ר"א דצורבא מרבנן דיש לו קלא מעלינן עוד דרגא דאף לכתחילה אזלינן בתר רובא לקולא והוה כמו תרי רובי ודעת הבית יעקב בתשובה סי' יו"ד להתיר ע"ש שדחה לה מהך דצורבא מרבנן דכתבו התוס' דאף דרובא צורבא מרבנן ואפ"ה לא מתירין וכן הסכים חמיו הגאון מטיקטין ע"ש ועכ"פ ר"א שפיר למד מזה ול"ב ס"ל דר"נ בעצמו התיר לכתחילה לדביתהו דחסא ושפיר נשבע וע"ז מסיק הש"ס דלכתחילה אסור ומכל מקום שפיר נשבע דע"פ הרוב מת ושפיר נשבע וז"ב ודו"ק. ועכ"פ יש מזה ראיה ברורה לשיטת המרדכי והתה"ד הנ"ל:

והנה מהך דחסא לפענ"ד ראיה ברורה למ"ש הרמב"ם בפ"ז מנחלות ה"ג דבטבע במים שאין להם סוף וכדומה אף דאין משיאין את אשתו אפילו הכי לענין ירושה הבנים יורשי' דהרי בהך דחסא אף שאמר ר"נ האלקים אכלוהו כוורא לחסא אפ"ה לכתחלה לא תנשא ואפילו הכי בכתובות דף פ"ה גבי שכיב חסא ולא פקיד הוציא ר"נ הכסא מבי חסא אף דאם היה חי היה נאמן לטעון ששלו הוא וע"כ דלענין ממון בודאי אמרינן דמת וא"כ מבואר דברי רבינו ודו"ק כי לפענ"ד ראיה נפלאה היא ועיין רש"י שם דהוא הוא אותו חסא דטבע בנהר ועיין בספר חוות דעת סי' קפ"ה שכתב בס"ק ב' דלא שייך כל מקום שאסרו חכמי' מפני מראית עין בדבר שאינו איסור רק משום דלא מהמנינן ליה ע"ש ולא הזכיר דברי הבכור שור הנ"ל ביבמות שהבאתי לעיל ע"ש ודו"ק:

והנה בהך דחסא שהבאתי ראיה לדעת הרמב"ם דיורשין יורדין לנחלה הנה אמת נכון הדבר דראיה נפלאה היא ואף לפי מה שהאריך הש"ך בסי' רצ"ז לחלוק על הרא"ש מכל מקום מודה דהך דכתובות מיירי אף שהוא היה יכול לטעון דמצא מציאה או נתן לו במתנה ואפ"ה ליורשים לא טענינן זאת כמ"ש התוס' שם ד"ה חזיא ואפ"ה מיורשי' מוציאים וקשה היאך התחילו להיות יורשים הא לענין האשה בעצמה שתהיה מותרת לא מתירין לכתחילה ואיך ירשו וע"כ דלענין ירושה לא החמירו. וכעת נתיישבתי דאפש' לומר דאין ראיה משם דהא ל"מ לל"ב דאמרו ביבמות דחסא גברא רבה הוא ומותר אף לכתחילה להשיא אותה ור"נ אנסבה אם כן בודאי אין ראיה אך גם לל"ק כיון דר"נ נשבע האלהים אכלוהו כוורי לחסא ועל ידי דיבורו של ר"נ אזלא ואנסיבא א"כ עכ"פ היה ברור לו לר"נ דאכלו כוורי לחסא אם כן לכך ירדו יורשי' לנחלה על פיו. ובזה מיושב גם כן מה דקשה לי טובא דגם לרמב"ם קשה דהא הרמב"ם לא אמר רק אם באו שני עדים שטבע בפניהם אבל בע"א לא ומכ"ש ע"י עכו"ם מסל"ת ועיין באהע"ז סי' י"ז סל"ה ובב"ש ס"ק ק"ז ומהתימה על הב"ש שאף שרמז לדברי הרמב"ם אלו ומכל מקום לא ביאר דמהרמב"ם משמע דוקא כשיש שני עדים וא"כ איך ירשו נחלה וע"כ דשאני התם דחסא גברא רבה הוה וגם לר"נ ברור לו שמת חסא וכדאמר האלהים אכלו כוורי לחסא ונשבע על זה אבל במקום אחר אפשר דגם לנחל' אינו מועיל. מיהו באמת מצד הסברא מהני כיון דמים שאין להם סוף מה"ד מותרת האשה דהו"ל רוב רק לענין עגונה החמירו א"כ למה לא ירשו דאף דבממון אין הולכין אחר הרוב היינו להוציא ממון מחזקתו אבל כאן לענין ירושה אין שייך להוציא דירושה ממילא היא והיא מעותד ליפול ביד יורשי' וגם ע"כ לא שייך אין הולכין בממון אחר הרוב רק אם זה טוען ברי אבל כאן אם אינו ידוע שזה מת או חי למה נטען נגד הרוב ובפרט נגד היתומי' הבאים מכח ברי וז"ב ודו"ק:

והנה במ"ש המהר"ם בשם אביאסף דכל דע"פ רוב היא כן יכול לשבע ע"ז לפענ"ד ראיה ברורה לזה דנשבע דוד חי ד' אם נותר לנבל עד בוקר משתין בקיר וכמבואר בשמואל א' סי' כ"ה וקשה היאך נשבע פעמיים וכבר נאמר אל יתהלל חוגר כמפתח ואיך ידע שיהרוג אותו וכל אשר לו ולא משתין מים בקיר וע"כ דיכול לשבע ע"פ רוב וע"פ רוב בודאי היה יכול להרוג אותו כיון שהי' לו ד' מאות איש ודוד עצמו ששקול כנגד כולם וזו ראיה נפלאה ודו"ק. וכן בהא דאמר חי ד' אם יומו יבא וגו' והרי הוא לא מת באותו מיתה כ"א הוא בעצמו אמר וע"כ כיון דע"פ רוב הוא כן מותר לשבע ומה דאמר שאול חי ד' אם יקרך עון אפשר כיון דהיה במקום סכנה לא עברה האשה במה דשאלה לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף