שואל ומשיב/ב/ב/ח

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן ח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נסתפקתי בהא דמבואר בסי' תר"מ ס"א באו"ח דנשים ועבדים פטורין מן הסוכה ומטעם דהוי מצות עשה שהזמן גרמא אם יכולין לחייב את עצמן כשירצו לאכול בסוכה ולברך וטעם הספק דלכאורה מ"ש מכל מ"ע שהז"ג דדעת ר"ת ודעימיה דיכולים לברך הוא דהרי מבואר בסי' י"ז ס"ב בהג"ה דאין להן ללבוש ציצית דאינו חובת גברא והיינו כמו שכתב הט"ז שם שאפילו איש אין עליו חיוב לקנותו טלית בת ד' כנפים אלא אם קנה חייב לעשות ציצית ע"ש ואם כן הוא הדין כאן דחוץ מליל יו"ט הראשון אין חיוב לאכול בסוכה והו"ל רק חיוב שאם אוכל אינו רשאי לאכול חוץ לסוכה ואם כן דמי לציצית. ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דהקשה בירושלמי ברפ"ב דסוכה פ' הישן דמ"ש דגבי תפילין לא מיחו בידם ומ"ש גבי סוכה דמיחו בידם. והקשה הר"ן דלמה ליה להביא מתפילין ולמה לא מקשה בפשיטות דלמה מיחו בסוכה דכל שאין צד חשש איסור לכ"ע יכול לחייב א"ע ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר די"ל דבסוכה א"צ לחייב עצמו כמו גבי ציצית וע"ז מביא מתפילין דהרי בתפילין ודאי דנכון להחמיר כמבואר בסי' ל"ח ס"ו גבי נשים דמוחין בידן משום שצריכין ג"נ ואפילו הכי לא מיחו בידן מכ"ש גבי סוכה. אך באמת זה אינו דניהו דלגבי אכילה שפיר יש למחות אבל עכ"פ לגבי שינה דהוא חובת גברא ודאי אין סברא למחות בידן. ובביאור כוונת הירושלמי אפשר לומר ע"פ מה דאמרו בגיטין דף מ' דריב"ל ס"ל דעבד שהניח תפילין בפני רבו יצא לחירות ועיין ביש"ש דכיון שהם פטורים אם הניחו בודאי שחרר אותם ובאמת צריך להבין לשיטת רבינו תם דיכולין לחייב עצמו א"כ אין ראיה ממה שהניחו ורש"י לשיטתו דעוברים על ב"ת וא"י לחייבת א"ע אבל לר"ת קשה וצ"ל דכל שהם פטורין מסתמא הרב ל"ה לחייב עצמו דהא מבטל ממלאכתו ויהיה איך שיהיה עכ"פ דסברת ריב"ל לא היה יכול להקשות מסוכה בלבד דלכך מיחו בידו דאם ישב בסוכה יהיה משוחרר ויעבור ע"ע דלעולם בהם תעבודו לכך פריך דהרי בתפילין לא מיחו בידן ולא חשש לזה וע"כ דלא ס"ל כריב"ל וכמסקנת הש"ס שם או דאפשר דר"ג חשבו למשוחרר ועיין ב"ק דף ע"ד וא"כ מכ"ש גבי סוכה וע"כ הדין צ"ע:

והנה בהא דאמרו בסוכה דף מ"ב מקבלת האשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזרת למים בשבת ופריך פשיט' ומשני מהו דתימ' הואיל ואשה לאו ב"ח היא אימא לא ופירש"י לגבה איכ' איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לאיש תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל ומשם משמע לכאורה דלא כר"ת דלר"ת דיכולין לברך שוב ראוי לגבי נשים גם כן. ומצאתי בהג"א שם שהרגיש בזה וכתב דר"ת מתיר להם לברך ומפרש הסוגי' בע"א ע"ש ולא ביאר היאך מפרש. וראיתי בב"ח שפירש דקמ"ל דבאמת ראוי לה בעצמה וזה דחוק. אך לפענ"ד היה נראה כיון דזה מיירי בזמן שבית המקדש קיים וביו"ט ראשון דלא גזרו רבנן ביום ראשון וכמ"ש הר"ן ולפ"ז נראה דבכי האי גוונא לא שרי גם לר"ת דבאמת שייך הגזירה שמא יעבירנו דגזרו על שופר ומגילה רק דביום ראשון כיון דאית' מן התורה בגבולין לא גזרו רבנן וכדאמרו ריש לולב הגזול אם כן זהו באנשים דחייבים אבל נשים דאינה ב"ח רק דרוצים לחייב עצמן ויכולין לברך אבל במקום דיש חשש איסור פשיט' דאסור וכמ"ש לענין תפילין וסמיכה דכל דאיכ' חשש איסור לא שרי לנשים ומכ"ש בזה וז"ב לפענ"ד וזה דקאמר הש"ס מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא ולרש"י ודעימי' הו"ל לומר הואיל ואשה אסורה אבל לר"ת מדוקדק כיון דלאו בת חיובא אף דיכולה לחייבת עצמה עכ"פ שוב אסור בשבת קמ"ל דרשאית עכ"פ לטלטלו ולהחזירן למים ולא שייך בזה הגזירה וז"ב:

והנה קשה לי טובא דלפי מה דאמר עולא בשבת דף ס"ב דמידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומטעם דנשים עם בפני עצמן הן אם כן למה תהיה האשה רשאית לטלטל כיון דחזי לאיש והא נשים עם בפני עצמן הן. ולכאורה רציתי לחלק דשם מיירי בהוצאה דהוא חיוב חטאת לכך לא התירו לנשים אבל בטלטול בעלמ' כל שחזי לאיש חזי לאשה אבל קשה דהמעיין בתוספות שם ד"ה וכל מבואר דגם בהוצאה לאחרים גזרו אף במקום דאיכ' בזיון תפילין והיא קושי' גדולה. אמנם אחר העיון הדבר נכון דאף דאסורה לאשה לצאת בתכשיט של איש אבל לטלטל לצורך גופו ומקומו מותר דהוי לי' תורת כלי עליו וכן מבואר בש"ס דף מ"ו ע"ב שאני שירים ונזמים דהוי ליה תורת כלי עליהן וכ"כ התוס' מפורש בעירובין דף ס"ט ד"ה כיון דאף דברים דלא הוה תכשיט מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו דהו"ל תורת כלי ולפ"ז כאן דהוה כלי הלולב הו"ל תורת כלי וז"ש רש"י כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליהן ומותר בטלטול לכל ע"ש וז"ב ודו"ק. וראיתי בשעה"מ פ"ז מלולב שהביא בשם הרב המובהק מוהר"י בן נעים שנסתפק אם מותר לטלטל הקנה ששואפין בו הטבא"ק מדשנה ר"ש לא לשאוף מי נימא כיון דלדידיה אסור משום הבערה שוב הול"ל לדידי' כלי שמלאכתו לאיסור או דלמא כיון דלגבי אחריני מותר אין כאן מוקצה והביא ראיה מהך דשרי לטלטל לאשה הואיל וחזי לאיש וכתב השעה"מ דזה דוקא לרש"י דס"ל דלר"י אין נשים סומכות רשות משום דנראה כמו משא אם כן איכ' איסור' אבל לדעת ר"ת דמותרת לברך שוב איכ' היתירא גם לגבי דידה משא"כ בקנה של טאבא"ק דליכ' היתירא לדידיה. ולפמ"ש אתי שפיר דגם לר"ת בשבת איכ' איסור לדידה משום הגזירה ואפילו הכי מותרת בטלטול. ובזה מיושב גם דברי השארית יעקב שהבי' השעה"מ והקשה עליו ולפמ"ש ל"ק מידי ודו"ק. אמנם לפענ"ד נראה דאין ראיה לדין שאיפת הקנה מהך דלולב דבאמת עיקר מוקצה תלוי בדעת הבעה"ב שמשתמש עם הדבר ואם כן בשלמא במקבלת מיד בנה ובעלה כיון דהם עיקרים והאשה טפלה שפיר כשחזי להבעל ולבנה אף היא אינה מקצית אותם שכל עיקר שקנו הדבר היא בשבילם ומוקצה תלוי עיקר במי ששייך לו הדבר ועיין בש"ע סי' ש"ח סנ"ב ובט"ז ומג"א שם משא"כ בשאיפת הקנה דלהבעה"ב אסור הקנה הקצה אותו מדעתו ואם כן מה בכך שמותר לאחר הוא מקצה אותו מדעתו. ובזה נראה דאם הוא יש לו קנה והוא נזהר אסור אף למי שאינו נזהר והוה כמו מוקצה לעשירים ומוקצה גם לעניים משא"כ אם יש לאיש שאינו נזהר קנה מותר אף איש הנזהר לטלטלו דלא אקציה הבעל הבית שאינו נזהר וממיל' לא הוה מוקצה וז"ב לפענ"ד:

והנה בשנת תרט"ז פ' משפטים הגיעני מכתב מהרב המופלג מו"ה שלמה חיות נ"י בהרב הגאון מו"ה הירש חיות ז"ל הקשה לפמ"ש הפרמ"ג דנשים אינן מצוות על תשביתו דהו"ל מעשה ז"ג ועיין בפתיחתו לה' פסח אות ז' ולפ"ז לפמ"ש הרשב"א סי' ח"י והר"ן פ"ק דכתובות דעל ל"ת ל"ש ברכה ואם כן נשים לא יצטרכו לברך על בדיקת חמץ כלל וזה לא מצינו ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' סמ"ך וס"א וגם קשה בהא דאמרו היכן צונו מלא תסור והרי על ל"ת ל"ש ברכה ולפענ"ד לא קשה מידי דמה שאין מברכין על ל"ת היא דעל שלילה לא שייך ברכה וחז"ל לא תקנו רק על עשייה ולפ"ז במצוה שצריך לעשות אף שאינו רק בל"ת אם יעבור פשיט' דשייך ברכה וז"ב ופשוט:

והנה במ"ש רש"י בסוכה גבי ר"ע חסידא דרמי תכלתא לפרזומי דאינשי ביתא דס"ל דנשים חייבות דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא והקשה הפ"י דמנ"ל לרש"י דלמא ס"ל כשיטת ר"ת דנשים יכולות להתחייב ולברך אף במ"ע שהזמן גורם. ולפענ"ד ל"ק דאם כן לא שייך לפסול משום תעשה ולא מן העשוי דע"כ לא פסול בעשוי בפסול רק במקום שהוא מחוייב מצד הדין שייך לומר שנעשה בפסול אבל באשה דפטורה אם כן לא נעשה בפסול אם כן כל דרצונה כעת לחייב עצמה שפיר הוה תעשה בכשרות דכל שלא רצתה להתחייב מה בכך שלא פסק ודו"ק. אך לכאורה יש לומר דאם היה כלאים בציצית אם כן כל זמן שלא רצתה להתחייב הוה בודאי נעשה בפסול דאסור משום כלאים אמנם נראה דבכלאים בציצית פשיט' דלא שייך לומר דנשים מחייבות עצמן דפשיט' דא"י לחייב עצמם במקום שיש איסור כלאים וע"כ דהן מחוייבות מצד הדין ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף