שואל ומשיב/ב/א/צה

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן צה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא עלם משכיל נ"י:

מה שהקשה בהא דדעת הרמב"ן פ' יתרו דעשה חמור מל"ת ולכך עשה דוחה ל"ת והמפרשים האריכו בזה וע"ז הקשה דא"כ למה לא דחי גם שלא בעידנא הא קי"ל דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירו במצוה רבה כמבואר בתוס' שבת דף ד' ובכמה מקומות וא"כ ק"ו הדברים אם לזכות חברו התירו לו לעשות איסור קל מכ"ש לזכות אותו במצות עשה החמור דפשיטא דאומרים לו לחטוא בל"ת הקל כדי שיזכה בעשה החמורה הנה יפה שאל והנני מוסיף להפליא דלפמ"ש הד"ת בהגהת הרי"ף הובא במ"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט דאם גם הוא זוכה במצוה בודאי אומרים לו חטא א"כ כאן שהוא בעצמו יזכה פשיטא דאומרים לו חטא כדי שיזכה והנראה לי בזה דהנה מצוה הבאה בעבירה נחלקו הפוסקים אם הוא מן התורה וכפי הנראה מדברי הרמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח הוא ד"ת ועיין בירושלמי דלמדו מדכתיב אלה המצות אם הן כמצותן הן מצות והובא ברא"ש פ"ב דפסחים ולפ"ז בשלמא כשהוא חוטא כדי לזכות חבירו מקיים המצוה בלי עבירה שפיר נקרא חטא כדי שיזכה אבל שנימא שהוא יזכה כל שאין עשה דוחה הל"ת כגון שלא בעידנא א"כ עושה מצוה ע"י עבירה וזה לא נקרא מצוה כלל ואף לשיטת התוס' בסוכה דף ט' דאינו רק דרבנן זה שכבר עבר ועשה אם קיים המצוה זה אינו רק דרבנן אבל שיהיה דוחה הל"ת בידים במקום שאינו דוחה פשיטא דאסור והוה כעין מ"ש הר"ן לענין מצוה דרבנן דהוה מזכיר עון להתפש וה"ה במצוה דאורייתא לא ניתן לדחות וז"ב מאוד לדעתי ותדע דאל"כ יקשה בכל מצוה הבאה בעבירה אמאי לא דחי המצוה את העבירה וא"ל דמיירי כגון דהוה שלא בעידנא דאכתי קשה בהא דהקשו התוס' ריש פ' לולב הגזול דלמה לי לכם למעט הגזול תיפוק לי' דהו"ל מצוה הבאה בעבירה יקשה אכתי אצטריך דאל"כ אתי עשה ודחה הל"ת דגזל וע"כ דמצוה הבאה בעבירה אינו מצוה כלל ואף דיש לדחות דיש לקיים שניהם דאכתי יקשה דהא נ"מ היכא דאי אפשר לקיים בלעדי הגזל ותיכף בעדנא דאגבהה קני וקיים המצוה וע"כ דמצוה הבאה בעבירה אינו נקרא מצוה כלל וז"ב ועדיין יש לדחות דהא אכתי מקרי אפשר לקיים שניהם דיקנה הלולב שגזלו לאחרים למ"ד סתם גזילה יאש בעלים ויהיה יאוש ושינוי רשות דאז קנה גם הוא ולא מקרי מצוה הבאה בעבירה אבל אם בעינן לכם אז כל שנתנו האחר במתנה ע"מ להחזיר או במתנה גמורה שוב לא מקרי שלו דבידו לא הי' יאוש ושינוי רשות. ובזה יש ליישב מה שהקשה המהרש"א אמאי לא הקשו התוס' מסוכה דכתיב לכם ולפמ"ש יש לומר דסוכה אינה נגזלת א"כ לא מקרי שינוי רשות ועיין סי' תרל"ז א"כ לא אפשר לקיים זולת הל"ת ושפיר לא הוה מצוה הבאה בעבירה ודו"ק אבל כ"ז לפלפול והעיקר לדינא כמ"ש:

ובגוף קושית התוס' דלמה לי לכם למעט הגזול היה נראה לפע"ד דלפמ"ש הבעל עיטור דבאתרוג לא מועיל חזרת דמים והובא ברא"ש לפ"ז גם אם מחזירו לו בתורת שאלה ל"מ דהא הוא בעי לצאת בו משלו ביום ראשון ולזה אצטריך לכם ודו"ק. הדרן למ"ש דמצוה הבאה בעבירה לא מקרי מצוה כלל ולא דחי ובזה נראה לי ליישב דברי רש"י בברכות דף כ' במ"ש דלאו דלא יטמא לא נאמר גבי מת מצוה ותמהו התוס' דא"כ בכל עשה דוחה ל"ת נימא הכי ולפמ"ש א"ש דשם יש לומר דאומרים לו הל"ת בשביל שיזכה בעשה ואין לומר דזה לא מקרי מצוה כלל דזה אינו דשם דלא משכחת שיעשה מצות טומאת מת מצוה בלתי העבירה לא שייך מצוה הבאה בעבירה וכה"ג כתב הפ"י שם לחלק אבל מ"ש הוא נכון מאד ודו"ק. ודרך אגב אומר מה שנשאלתי ב"ק ווערבווא במדינת רוסיא כשם הרב אבד"ק אנטפאליא בהא דאמרו במנחות דף מ' ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ופירש"י הא דלא נקט אוסרים משום דס"ל כלי קופסא חייבין בציצית וע"ז הקשה דאכתי שייך אוסרין שהרי מבטל מצות ציצית והרי ס"ל לב"ש דגם כלי קופסא חייבין בציצית דחובת מנא הוא וא"כ כשמבטל מציצית ע"י שמניח בה כלאים א"כ שוב אסור לעשות כן לבטל המצוה והשבתי בפשיטות דהנה נראה לי סברא נכונה דאף לב"ש דלא דרשו סמוכין וס"ל דכלאים לא דחי ציצית היינו משום דעובר בל"ת ולפי"ז זהו כשהאיש עובר על הל"ת אבל בכלי קופסא האיש מקיים המצוה דגם כלי קופסא חייבה תורה לאדם שיטיל בה ציצית והל"ת אין אדם עובר ולמה לא ידחה הל"ת ולזה שפיר קתני פוטרין ולא שייך אוסרין דאינו מבטל מ"ע ולפמ"ש כאן דמשום מצוה הבאה בעבירה הוא דלא דחי וא"כ כאן הוא יקיים המצוה והעבירה לא יעבור פשיטא דדוחה העשה הל"ת ודו"ק היטב:

ולכאורה הי' נראה לי דבר חדש דלכך העשה דוחה הל"ת משום דל"ת אינו רק אם במזיד רצונו לעבור על מצוה עשה לעשות אשר נצטוה שלא לעשות אבל אם אינו מתכוין למרוד בד' אינו עובר והרי שוגג קיל ממזיד ומכ"ש כשמקיים עשה עי"ז לא מקרי עבירה וא"ל דהא העשה צריך שיתכוין לשם מצוה דזה אינו דאדרבא אם דוחה ל"ת פשיטא דע"כ מתכוין לשם מצוה ובודאי דוחה וז"ב והיא טעם חדש ובזה נראה לי הטעם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכבר הארכתי למעניתי בתשובה בטעם הדבר ולפמ"ש א"ש דכל דהוא ל"ת שבמקדש לא שייך לומר דלא מקרי עובר דהרי עושה כדי לקיים המצוה דהא העשה אינו רק בשביל שהוא קדש וכל שהוא פסול יצא מכלל קודש ושוב אינו מקיים מצוה ולא שייך לומר שאינו מתכוין למרוד רק כדי לקיים דכל שאתה אומר שיש ל"ת שוב עובר על ל"ת בידים וז"ב מאד. ומצאתי במהרי"ק שורש קל"ט שהביא בשם חכם אחד דהטעם דעשה דוחה הל"ת משום דמצד חוץ אי לאו דגילתה התורה דזה ל"ת לא היה מוזהר רק שהתורה הזהירה ואמרינן דבמקום מצות עשה לא אמרה תורה והמהרי"ק הקשה דנימא להיפך דמצות עשה אי לאו דגילתה תורה לא הוה עשה וא"כ במקום ל"ת לא צותה התורה ע"ש ולפמ"ש יש לומר דהכי כוונת החכם שם דהל"ת בעצמותו אינו רק לפי שעובר על מה שצותה התורה וא"כ זה שעושה בשביל העשה ויש לומר דבמקום העשה לא צותה התורה ומ"מ הדבר תמוה דא"כ יהי' הותרה ולא דחייה בלבד וגם אף שלא בעידנא ידחה אבל מ"ש מחוור לפע"ד ובמ"ש יש לומר דע"כ מאן דס"ל דאינו דוחה העשה הל"ת הוא משום זה דבאמת מה"ת לעבוד בפועל על מצות ד' ובמקום ל"ת לא צותה התורה העשה:

והנה הרב החרי"ף מו"ה ליפא אבד"ק בראזדאוויטץ נ"י הקשה בהא דס"ד דש"ס ביבמות בסוגיא דעליה לילף ממחמר דאין עשה דוחה ל"ת וע"ז הקשה דא"כ למה לי יקדש דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש הא ממחמר גמרינן דאינו דוחה והשבתי לו דהוה ס"ד כדמשני רבא שם דיקדש וגם עצם לא תשברו בו אתי להורות דאינו דוחה הל"ת שבמקדש וא"כ הו"ל שני כתובין הבאין כאחד דאין דוחה ה"א דאין מלמדין וא"כ בכ"מ דוחה לכך איצטריך לאו דמחמר דלא לדחי בכ"מ ודו"ק ובלא"ה המעיין בזבחים שם בתוס' ומצא דיקדש אינו מיותר כלל רק דעיקר הילפותא הוא מעצם לא תשברו בו והתוס' הניחו בקושיא דהא לא הוה בעידנא וחדשו בפסקי תוס' כיון דאי אפשר בענין אחר בלי דדחי ולפ"ז זהו כשבעלמא דוחה עשה הל"ת אבל להס"ד דלא דחי שוב ה"א דלכך לא דחי משום דאין עשה דוחה ל"ת לפי שאינו דוחה ועצם לא תשברו בו ע"כ אתי לדרשא אחרינא וז"פ וברור. ודרך אגב אומר מה דנשאלתי מאחד מתלמודיי נ"י בחג הסוכות שנת תר"ט בהא דהקשו התוס' ריש פרק לולב הגזול דלמה לי קרא למעט טבל שאינו יוצא ידי מצה תיפוק ליה דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה וע"ז הקשה דלפי מה שכתב הר"ן שם ענין מצוה הבאה בעבירה הוא רק כשהמצוה עושה סיוע לעבירה כגון שהקדישו לאחר יאוש דההקדש הוה שינוי רשות כמו מכרו ועי"ז נקנה לו הדבר אבל כשהי' כבר שינוי רשות לא אכפת לן והוא הדין כאן המצוה אינו מסייע לעבירה דהטבל הוא טבל בלי המצוה ולכאורה יפה הקשה אבל אחר העיון זה אינו דהנה באמת ע"י האכילה של המצוה עושה עבירה ופשיטא דהיכא שנתחדש העבירה על ידי עשיית המצוה דטבל אין עבירה עליו רק באכילת הטבל וא"כ פשיטא דלא יצא המצוה דבעינן שיעשה המצוה דבעינן שיעשה המצוה בלי עבירה וכדאמרו בירושלמי הובא ברא"ש פ"ב דפסחים אלה המצות אם עשייתן כמצותן הוה מצוה ואם לאו לא יצא אבל שם דהגזילה כבר בידו ומה נתחדש בזה פעולת עבירה על ידי שיצא ידי המצוה ולכך לא אכפת לן וז"ב:

ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שהקשה דלמה לא הקשו התוס' מסוכה גזולה דתיפוק ליה דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה ולפמ"ש אתי שפיר דשם שייך לומר דאין המצוה עושה פעולה בעבירה דקרקע אינה נגזלת ולכך הקשו ממצה של טבל שעכ"פ עושה עבירה כעת על ידי קיום המצוה וכן בלולב של אשירה עכ"פ כעת עושה עבירה שנהנה מאשירה ע"י המצוה וע"ז תירצו דלא על ידי עבירה מקיים המצוה וז"ב. וע"ד הפלפול אמרתי דבאמת הוה מצוה הבאה בעבירה אף שהמצוה לא סייע בעבירה דבאמת אם נימא דעשה דוחה ל"ת א"כ בטבל שאינו במיתה כגון מעשר עני שוב אתי עשה ודחי ל"ת וא"כ שוב לא שייך ח"ש דאינו אסור רק משום דחזי לאצטרופי וכאן כשיצטרף יבא עשה וידחה ל"ת וגם להטעם של אא"ז הח"ץ ז"ל משום אחשבי' לא שייך דיש לומר דרצה לקיים המצוה ולא משום שרצה באיסור וא"כ עכ"פ בעת שאוכל ח"ש שוב אינו עובר ורק ע"י שמחשבו למצוה שוב נעשה איסור ג"כ וא"כ שוב המצוה עושה בעבירה ויש לפקפק ולא כתבתיו רק ע"ד החידוד. ומצאתי בשאגת אריה סי' צ"ו שהרגיש בזה דלמה לא אתי עשה ודחי ל"ת דטבל ע"ש שכתב דלא הוה מצוה הבאה בעבירה כיון דעשה דוחה ליכא שום עבירה וזה אינו ברור לפע"ד דכיון דאינו רק דחייה א"כ שוב הוה לי' מצוה הבאה בעבירה ומ"מ יש לומר כיון דמקיים מצות הבורא שוב לא מקרי עבירה אמנם הי' נראה כיון דקי"ל דבלע מצה יצא אף שלא נהנה א"כ אפשר לקיים שניהם דידי מצה יצא וידי טבל לא יעבור דבעי הנאה וגם יכול לכרכו בסיב או בדבר היתר באופן דלא יהי' חציצה ומ"מ לא יהנה בגרונו ולא יעבור על טבל וידי מצה יצא ועיין במלמ"ל פי"ד ממ"א הי"ב וא"כ שוב הוה ליה מצוה הבאה בעבירה כל שאוכלו בדרך שעבר על איסור טבל דהיינו כדרך אכילתו אך נראה דאם נימא דמיגו דאחשביה אכילה לענין מצוה שוב הוה אכילה גם לענין איסור טבל וכעין זה כתב המלמ"ל שם א"כ שוב לא משכחת לה שלא יעבור על הל"ת ושוב אתי עשה ודחי לה וגם נראה דכיון דקי"ל דבין החניכיים מצטרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו בכזית וכמ"ש בסוף פרק ג"ה וכ"כ הרמב"ם פי"ד ממ"א אבל בין השינים לא מצטרף ועיין כ"מ שם ובמגיה שם ובגליון כתבתי דנתחלף הלשון בכ"מ ודברי הכ"מ נכונים וע"כ כיון דבלע מצה יצא א"כ אף שאין כאן כזית מרווח כל שב"מ אכלו כזית יצא משא"כ לגבי איסור דבעי שיהנה גרונו בכזית ושוב לא הוה מצוה הבאה בעבירה ומיושב קושית התוס' וא"ל דא"כ איך ממעט דיצא מה שאינו איסור ומשום חמץ רק משום בל תאכל טבל והא ליכא כזית אבל זה אינו דמ"מ חצי שיעור אסור אבל מצוה הבאה בעבירה ליכא דהא כל זמן שלא אכל השיעור לא שייך חזי לאצטרופי דאדרבא אף אם יצטרף לשיעור יקיים המצוה וגם אחשבי' ליכא וכמ"ש למעלה אבל כל שלא יוכל לקיים המצוה שוב אסור משום טבל אף בח"ש ודו"ק. והנה במ"ש התוס' בסוכה ד"ה משום דלכם למעט שאול וגזול משום שאול אצטריך דמשום גזול לא אצטריך דהוה לי' מצוה הבאה בעברה דאע"ג דבקרבן כתיב ה"ה בכל מצוה דאורייתא כדמוכח בהגוזל ע"ש ובעת למדי נתקשיתי הרבה דלמה כתבו זאת על הך דלכם ולא הגזול ולא הקשו בהך דכאן דאמר דהוה מצוה הבאה בעבירה ומייתי ראיה מקרבן ולא נימא דדוקא קרבן ולא עוד אלא שכאן הוא עדיף טפי דבדרבנן היא ויש סברא לומר דבדרבנן לא שייך מצוה הבאה בעבירה כמ"ש התוס' לרנב"י שם ואפ"ה אמרינן מכ"ש בדאורייתא וגם אחד מהתלמודים העירני דלמה כתבו הפוס' דוקא דבדאורייתא אמרינן מצוה הבאה בעבירה והלא אף בדרבנן אמרינן ואמרתי דבאמת הר"ן כתב די"ל דבדרבנן שייך יותר מצוה הבאה בעבירה דהוא מזכיר עון להתפס ע"ש ולפי"ז בדרבנן פשיטא להו להתוס' דאמרינן מצהב"ע רק בדאורייתא הוה ס"ד דדוקא בקרבן ולכך הוכיחו מהגוזל דבדאורייתא אמרינן מצוה הבאה בעבירה מכ"ש בדרבנן ואף דרנב"י לא ס"ל כן באמת שגם זה אינו מוכרח ועיין מגן גיבורים סי' י"א ס"ק י"ג ע"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף