שואל ומשיב/ב/א/צ

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן צ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מהרב מו"ה הלמן סג"ל ממדינת הגר והוא נכד הגאון בעל אור חדש ז"ל בהא דאמרו בבכורות דף סמ"ך ע"ב יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה ופירש"י דצריך שתי מתנות וע"ז שאל דהא קי"ל כר"י דהניתן בארבע בניתן באחת דיתן באחת כדי שלא יעבור על ב"ת ואמאי כתב רש"י כאן דיתן בשתים שהן ארבע ובתכ"ד השבתי עפמ"ש התוס' בעירובין דף ק' דהא דלא אתי עשה ודחי ל"ת משום דהוה עשה ע"י פשיעה ע"ש וא"כ זה שם דפשע דהי' לו לראות שלא תערב אבל כאן מה לו לעשות שלא יצאו בבת אחת הוא הכניסן בדיר ובפתח קטן ושפיר דחי ודוק אחר כמה שנים מצאתי בתוס' ערובין דף נו"ן ד"ה עשירי שכתבו דרש"י הגיה בכת"י דשניהם ירעו לפי שאין מתן דמיהן שוים שהשלמים טעונים ד' מתנות ומעשר מתנה אחת והנה מבואר קושיתו עוד ביתר שאת דרש"י בעצמו כתב דירעו בשביל זה והיא תימה גדולה דהא כל הניתנין בארבע אם נתנן במתנה אחת כיפר וביותר תימה דהא כן אמרו בפסחים דף פ"ט בהדיא דאמרו דמה נ"מ והא תנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר וגם קשה לפמ"ש באמת יכול ליתן במתן ארבע ג"כ וכמ"ש דאתי עשה ודחי ל"ת דלא בא ע"י פשיעה והנראה בזה דהנה בהא דאמרו בבכורות דף ס"א תני חדא ירעו ותני חדא יקרבו ומפרש דמאן דתני ירעו רבנן הוא דס"ל אין מביאין קדשים לבית הפסול ופירש"י דאין מביאין לבית הפסול בשביל החזה ושוק של שלמים שאין רק לכהנים ושמא לא יהי' מצוין כהנים והו"ל ממעט באכילה ולכאורה קשה טובא על מ"ש הרמב"ם פ"ו מפהמ"ק הלכה י"א תודה שנתערבה באיל נזיר שתיהם תקרבנה והשיג הראב"ד הא ממעט באכילת דזרוע בשילה וכתב הכ"מ כיון דאינו ממעט באכילת כל הקרבן אלא במקצתו לא חיישינן והוא תימה רבה דהא כאן אינו ממעט רק בחזה ושוק דהוא ג"כ רק מקצתו ואפ"ה חיישינן ולחומר הנושא נראה לפע"ד דבאמת צריך להבין ענין אין מביאין קדשים לבית הפסול דהא אינו רק ספק שמא לא יאכל עד הזמן ההוא וכי בשביל זה ניתר לרעות וצ"ל דכל שיש תקנה הו"ל כעושה ספק איסור ומכניס עצמו בספק איסור לכתחלה דבדאורייתא ודאי אסור ואף בדרבנן אסור לעשות ספק איסור ובדאורייתא אף בדבר שכבר נתהווה הספק רק שיש תקנה לצאת ידי הספק מכל וכל החמירו חז"ל מבלי להכניס עצמו בספק כל דיש לו תקנה ברעייה וז"ב לפע"ד:

ובזה נראה לפע"ד להטעים דברי הכ"מ דזה דוקא כשהספק על כל הקרבן א"כ אף דהספק כבר נתהווה מ"מ כל שיש תקנה לצאת מידי הספק אסור לעשות ספק דשמא יבא לידי פסול ויהיה איסור אבל כשכל הקרבן כשר רק במקצתו יש חשש א"כ זה שרוצה להקריב הקרבן עושה בהיתר ומותר לו לעשות רק דממילא נתהווה ספק איסור במקצתו ואין איסור בזה כל דאינו ודאי ואינו מכניס עצמו ליד ספק דהוא בהיתירא קא טרח ובשלמא כשיש חשש איסור על כל הקרבן הוה כמכניס עצמו בספק משא"כ בזה דאינו רק במקצתו אינו מכניס עצמו לבית הספק והוא בהיתירא קא טרח והספק ממילא נתהוה וז"ב כשמש בסברת רבינו והכ"מ. ומעתה נראה לפע"ד דבר נחמד דזה דוקא כשאינו עושה מעשה בידים שיהי' עושה הספק בידים רק שהספק ממילא נתהוה אבל כאן דעושה ספק ואינו בא ע"י פשיעה א"כ צריך ליתן מתן ארבע וא"כ מחשבהו לשלמים וא"כ הוא עושה הספק בידים דהא מחשבהו לשלמים וא"כ שוב שייך דאין עושין ספק לכתחלה ואין מביאין קדשים לבית הפסול וז"ב:

ובזה מיושב היטב הא דכתב רש"י דשניהם ירעו לפי שאין שוים במתנות ותמה בשעה"מ פ"ג ממעה"ק הלכה י"ג דבבכורות אמרו תני חדא יקרבו ומוקי חד כר"ש וחד כרבנן וא"כ רש"י פסק דלא כמאן דלר"ש יקרבו ולרבנן ניהי דירעו אבל לא מטעמא דמתנות רק משום דממעט באכילה ולפמ"ש א"ש דבאמת ממעט באכילה ל"ש בזה דאינו רק במקצת רק דע"י שאין מתנתם שוה א"כ א"א דאם לא יתן רק אחת הרי הוא מכניס עצמו בעשה דהא יכול העשה למדחי דאם יתן ארבעה מי עושה מעשה בידים ומחשבהו לשלמים ושוב מכניס עצמו בספק איסור שמא לא יהי' לו אוכלין וא"כ דברי רש"י עם הש"ס שפה אחת ודברים אחדים כנלפע"ד לחומר הנושא ואם כי הדברים חריפין נראין ישרים מצד הסברא ת"ל. שוב ראיתי בתוס' בכורות שם ד"ה והא שהקשו היאך אמר דקרבי והא אינן שוים במתנות וכתבו דפלוגתא הוא דר"א סבר במתן ארבע ור"י סבר במתן אחת וע"ז כתבו ומיהו שם משמע דר"ש ס"ל כר"א והיינו דמסיק להו לשם עצים ולפמ"ש א"ש דכל טעמו של ר"א דמסיק להו לשם עצים הוא כדי שלא יעבור בב"ת וכאן דיש עשה שלא ע"י פשיעה שוב מותר ליתן מתן ארבע ממש וא"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול דזה אינו דהא ר"ש ס"ל דמביאין לבית הפסול ולכך שפיר יקרבו לר"ש. ובזה מובן היטב מה דמחלקו התוס' שם היכא דיש לו תקנה ברעייה אסור להקריב בלי סמיכה והיינו משום דאסור להכניס עצמו בספק איסור כל דיש לו תקנה ברעיה וכמו דבר שיל"מ דהטעם עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ואף ספיקא אסורה וא"כ הוא הדין בזה כל דיוכל למצוא תקנה בהיתר ע"י רעייה למה יעשה ע"י ספק איסור ולדחות הסמיכה וז"ב כשמש:

ובזה מיושב היטב מה שמצאתי בשעה"מ פ"ג מק"פ ה"ט שהקשה על דברת התוס' בבכורות דר"ש ס"ל כר"א דאם כן בפסחים פרק מי שהי' טמא דר"ש לא פליג בפסח שנתערב בפסחים דחלוקים במתנות והא ס"ל כר"א ולפמ"ש א"ש דבאמת מ"ש השעה"מ דהתוס' תירצו דר"ש ס"ל כר"א באמת אגב שיטפי' הוא אדרבא לר"א דס"ל דמסיק לשם מום אינו תקנה גמורה ואסור להכניס עצמו בזה ואדרבא שתחלה תירצו דקרבי במתן אחת כר"י ואח"כ כתבו דבפסחים משמע דר"ש ס"ל כר"א דמסיק להו לשם עצים והיינו דוקא במחרת מביא אשמו דהוה תקוני גברא ומותרין וכאן אסור להקריב דמכניסין עצמו בספק ובאמת התוס' נשארו בקושיא ולפ"ז לפמ"ש ליישב דכאן בשביל העשה מותר ליתן מתן ד' דלא הוה פשיעה א"כ בפסחים שם דנתערב והוה ע"י פשיעה א"כ גם לר"ש אין תקנה ולכך לא פליג ר"ש על הרישא ודו"ק היטב:

והנה מריש הוה קא קשיא לי בהא דאמרו ריש ברכות דכל הנאכלים ליום ולילה אחד מצותן עד חצות והרי מביא קדשים לבית הפסול שמהדין מותר עד עה"ש ומצאתי ברש"י פסחים דף קי"ט ע"ב ד"ה ראב"ע שכתב דמשום הרחקה שלא יבא לידי כרת מותר להביא קדשים לבית הפסול אבל באמת לפע"ד הדבר תמוה דבאמת זה אינו רק לחומרא שיאכלו עד חצות אבל אם נותר פשיטא דמותר לאכול עד עה"ש וכ"כ התוס' שם בהדיא וכן הוא בתוספתא הובא בתוס' יו"ט ריש ברכות והתוס' יו"ט לא הרגיש בדברי התוס' הנ"ל וברש"י שם ולפע"ד הי' נראה דלא שייך כאן אין מביאין קדשים לבית הפסול דכל הטעם הוא דאין לנו להכניס עצמינו בספק ולפ"ז זהו אם ידענו שיתמעט באכילה כמו בכל הני דקחשיב התם או בהך דתודה בעה"פ דבודאי יבא לידי פסול אבל מה דעשו הרחקה ואמרו שיזהרו לאוכלו קודם חצות א"כ מה שייך שאסור להביא לידי ספק ואטו אינו רשאי לאכול קודם דבאמת יהי' נותר מה בכך ולא יהי' אסור בדיעבד וכמ"ש בתוס' וכן הוא בתוספתא בפ"ב דמגילה והובא בתוס' יו"ט שם וז"ב. ומהתימה על הרמב"ם שבפ"ד ממעה"ק לענין הקטר חלבים וגם בפי' שם לענין אכילת קדשים קלים הנאכלים ליום ולילה לא הזכיר כלל הדין של התוספתא אם נותר אחר חצות מה דינו ובגוף הדבר דנחלקו רש"י ורמב"ם אם בהקטר חלבים עשו ג"כ הרחקה עד חצות לפע"ד הי' נראה דסברת רש"י דכיון דלמדו דחביבה מצוה בשעתה מהא דהקטר חלבים דוחה את השבת ולא ממתינים עד הלילה ועיין במנחות דף ע"ב וא"כ לא שייך שוב גזירה דבודאי לא ישהה דהרי בלא"ה מצוה שלא ישהה אף עד הלילה ומכ"ש שלא חשיד שישהה עד לאחר עמוד השחר כנלפע"ד. והנה המג"א סי' א' כתב דבע"פ ועיוה"כ אין מביאין תודה וכתב התב"ש דבעיוה"כ לאו דוקא תודה אפילו כל הקרבנות נמי שהרי ממעט בזמן אכילתו ובאמת שלא נזכר הדין כלל אם בעיוה"כ הי' אסור להקריב כל הקרבנות ולפע"ד הי' נראה דבאמת החשש דממעט באכילה נראה מדברי רש"י בבכורות לפי שאוכליהן רק לכהנים והן מועטים א"כ לפ"ז זהו בע"פ וכדומה יש הרבה קרבנות וא"כ חיישינן שלא יוכלו לאכול ויבא לידי פסול אבל בעיוה"כ אם נימא דלא יקריב שום קרבן שוב לא חיישינן דא"כ בודאי יהי' מספיק להקרבנות שיאכלם הכהנים שהם בעזרה ובבהמ"ק ובפרט בעיוה"כ שרבים הכהנים והכה"ג יושב עם אחיו הכהנים להתרגל בעבודה ואם נימא דלא יקריבו הרבה קרבנות רק מועטים הי מיניהו מפיס וכ"א ירצה להקריב שלו ובכה"ג לא שייך שאין מביאין לידי פסול דהא עכ"פ מועטים יוכלו לאכול ושוב לא שייך דאסור להכניס עצמו בספק דהא אינו עושה כל אחד ספק בידים רק ע"י שרבים המקריבים וכל אחד יכול לומר שלי בודאי נאכל כלו ובפרט בקרבנות שדינם שאם עבר עליהם יוה"כ א"צ להקריבם א"כ פשיטא דלא בשביל חשש מביאין קדשים לבית הפסול לא יקריב כלל ובפרט באותן המעכב כפרה דפשיטא דכ"א ירצה להתכפר ביום הקדוש וע"כ נראה לפע"ד דלכך השמיט הרמב"ם הדין שלא הזכיר כלל שבעיוה"כ לא הי' מביאין קרבן יחיד ובלא"ה נראה לפע"ד דעכ"פ יהי' חזי לכהן קטן שא"צ להתענות ויוכל לאכול בליל הצום וכל שהוא חינוך דמצוה ספינן לקטן בידים כמ"ש התוס' בפסחים דף פ"ח ובמ"א סי' שמ"ג כנלפע"ד ברור ודו"ק אחר זמן רב ראיתי מה שהקשיתי על כ"מ מש"ס בכורות כבר העיר השעה"מ במעה"ק אחר אריכות דברים ע"ש:

והנה לכאורה אמרתי ראיה ברורה להכ"מ הנ"ל מהא דאמרו משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי לי' ופריך הש"ס וניתי כל חד כהן ואח"כ פריך וניתי חד כהן והא מ"מ ממעט דחזה ושוק של שלמים הי' כל הכהנים אוכלים אותו אותן שישנן שם וכאן א"א לאכול רק אותו כהן שנמנה עליו משום ספק פסח והיא קושיא גדולה ועיין תוס' יומא דף כ"ט דמה שאין אוכלים רק כהנים ולא זרים הוא ג"כ נקרא מיעוט מכ"ש בזה דאינו נאכל רק לאותו כהן אך נראה לי דמכאן ראיה למ"ש הכ"מ דזה אינו ממעט רק מקצת אכילה וזה לא נקרא ממעט אברא דלפמ"ש הטעם למעלה דכל שיש קרבן כשר וא"כ הוא עושה בשביל כל הקרבן רק שבמקצתו יש חשש ממעט באכילתו ובכה"ג מותר למעט דאינו מכניס עצמו בספק איסור דהוא עושה בשביל היתר ולפ"ז נראה להבין סברת התוס' שהקשו בפסחים דף פ"ט שם ד"ה ה"מ וכי בשביל סמיכה ידחה עשה שיש בו כרת וכתבו כיון דרובם עשו כהוגן והקשה המהרש"א דא"כ נעשה להיפך בשביל שלמים כמשפט שלמים ויתנה בפסח ולפמ"ש א"ש דבאמת ע"כ מוכרח להיות ע"י כהן אחד דאל"כ מה נעשה בחזה ושוק וא"כ שוב הוה ממעט באכילה דא"ל דאינו רק במקצת קרבן דז"א דזה דוקא כשכל הקרבן הוא כשר וא"כ אינו מכניס עצמו לספק איסור אבל כאן כיון דעושה לשם שלמים דרובם א"צ לק"פ וא"כ מכניס עצמו בספק איסור בכלו והרי עושה לשם שלמים ואסור וא"כ ע"כ דיעשה לשם פסח והרי עושה איסור בסמיכה ורובם עושים שלא כהוגן ואסור ודו"ק היטב. ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא חיישינן שמא יבא לידי פסול ונמצא ממעט באכילתו היינו היכא דאינו מצוה שלא להותיר א"כ חיישינן שמא יתרשל ולא יאכל אבל פסח דעובר בל"ת אז מותר דל"ש חשש שמא יותיר אבל באמת זה אינו דא"כ לא שייך לגזור בפסח משום עצלי כהונה והרי קי"ל דבנותר אחר חצות מטמא את הידים משום עצלי כהונה ועיין פסחים דף פ"ה ודף קי"ט וגם קשה דא"כ מה פריך בפסחים דף צ"ח מפסח שנתערב בבכורות והא מביאין קדשים לבית הפסול והא פסח עובר בבל תותיר ואף דהתוס' ביומא דף כ"ט מוקי להך במותר הפסח אבל בירושלמי מפורש דמיירי בפסח דאמר אוכלי פסח בשעתן זריזים הם ולכאורה רציתי לומר דהכוונה בשביל זה דלכך זריזין משום ב"ת אבל באמת שם בירושלמי אמרו דגם אוכלי תרומה זריזין וגם הא זה אמרו בירושלמי לר"ש דוקא דגם הוא מודה בשאר קדשים שאין מביאין לבית הפסול רק דתרומה ואוכלי פסח זריזין הם אבל לרבנן אסור אף בפסח וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וע"כ כמ"ש ודו"ק ועיין פי' במגילה דף ה' גבי אלו מאחרין דהאריך בזה למה יפסל שלמי חגיגה של ט"ו ששחטן מעיו"ט יע"ש שכתב שבאמת כשר ולפע"ד צ"ע דהא ממעט באכילתו ועיקר האכילה הוא ביום זבחו וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל וצ"ע שוב ראיתי בט"א שהאריך ג"כ כקושית הפ"י ולפמ"ש יש לישב הרבה קושיות דהא ממעט בזמן אכילה אינו רק דרבנן וא"כ מה"ת הי' מותר ולכך לא מצי התוס' בפסחים שם להוכיח מקרא דבאמת עה"ת יקשה למה יפסל ולכך נתנו טעם אחר ודו"ק. ואשר שאל מעלתו בהא דאמרו בשבת דף ק"כ א"ה קשיא דרבנן אדרבנן מה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לא כ"ש וע"ז הקשה מע"ל דמה כ"ש הא יש לומר להיפך דבשביל דאדם בהול על ממונו וחשו שמא יבא לכבות לכך הוכרחו להתיר וכן אמרו בהדיא בפסחים דף י"א ע"ב דרבנן דר"י ס"ל דלכך שרי להקיז דאי לא שרית אדם בהול על ממונו ע"ש יפה הקשה ולפע"ד נראה דע"כ לא אמרינן סברא זו דאי לא שרית לי' אתי למעבד רק שם בבכור דאיכא איסור תורה דאפילו גרם מום אסור מן התורה וכדאמרו בביצה דף כ"ז והובא ברש"י שם אבל כאן דגם אם יבא לכבות יהי' רק דרבנן דהכיבוי הוה משאצל"ג ואינו אסור רק מדרבנן ועיין באו"ח סי' רע"ח וא"כ פשיטא דלא יתירו כעת בשביל דאם נימא דאסור יבא לכבות הא אם יעבור לא יעבור על תורה ושפיר אלמיהו רבנן לגזירתם ומה אולמא הך מהך וז"ב לפע"ד דניהו דגרמא שרי היינו מה"ת אבל מדרבנן עכ"פ אסור אברא דלפ"ז צריך להבין בהא דאמרו דר"י מתיר דאי לא שרית אתי לכבויי ומה אולמא הך מהך אך י"ל לפי מה דאוקי עולא בשבת דף ל"א דר"י ס"ל כר' יהודה דמלאכה שאצל"ג חייב וא"כ לדידיה הוה איסור תורה משא"כ לרבנן דס"ל כר"ש ודו"ק כנלפע"ד:

אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו בשבת דף קי"ז מכדי בהיתירא קא טרח נציל טפי אמר רבא מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' אתי לכבוי והא כאן קשה נימא אפכא דאם לא שרית לי' אתי לכבוי ולא שייך כאן מ"ש לעיל דכיבוי אינו רק מדרבנן דזה דוקא היכא שגם כעת איכא איסור דרבנן א"כ למה נתיר לו איסור דרבנן בשביל חשש כיבוי שאינו ג"כ רק איסור דרבנן אבל אם כעת הוא היתירא למה לא נתיר להציל טפי משום דאי לא שרית לי' יבא לחשש כיבוי ומה בכך שאינו רק חשש דרבנן ובפרט חשש כיבוי דלפעמים יש חשש תורה אם צריך לפחמין וכמ"ש המ"א סי' של"ד ס"ק למ"ד דאין הכל בקיאין בזה אמנם נראה דע"כ לא אמרו סברא זו דאי לא שרית לי' אתי לכבוי רק שם דאין מתירין כלל אבל כאן דהתרנו לו מזון שלש סעודות דצריך לו ובמה שיותר מה צריך לו היום לא בהיל כ"כ ולא יבא לכבות לכך חששו להיפך דאם נתיר לו טפי מתוך טרדתו יבא לכבות שישכח שהוא שבת וז"ב:

ובזה נראה לפע"ד לישב מה שהקשה הר"ן באלפסי בהא דאמרי בדף ק"כ גבי לבושים דלובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש והקשה אמאי לא שרינן באוכלין כן ע"ש ולפמ"ש י"ל דבלבושים דחזי לי' כל הלבושים שכן דרך בני אדם דלובשים בכל פעם לבוש אחר וא"כ אי לא שרית לי' אתי לכבוי דכאן לא שייך לומר דהרי כבר התירו לו מה שצריך דזה דוקא באכילה שזה הצורך לסעודות היום אבל בלבושים אין קצבה ושייך להיפך אי לא שרית לי' אתי לכבוי וז"ב:

ובזה נראה לפע"ד ליישב דברי הש"ס הא דקאמר בדף ק"כ מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי אמרו גבי מזונות קתני לכם משום דלא קחזי לי' אלא מזון ג' סעודות אבל גבי לבושים קתני עמי משום דקחזי לי' לכולי יומא והוא משולל ביאור ובתויו"ט נדחק לפרשו ע"ש והנה מפי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שמעתי דבר נחמד דבמזון שאינו מציל רק שלש סעודות וא"כ היותר הוא שלהם לכך אמר לכם אבל בלבושים שהתירו לו ללבוש ולפשוט ולחזור וללבוש וכדאמר במשנה וחוזר ולובש ומוציא וא"כ ה"ה מה שהצילו אחרים הוא שלו לכך קתני בואו והצילו עמי שאינו מפקיר להם רק שיצילו לו עמו שיהי' שלו וז"ב ובזה אמר דבר נפלא במה שהרמב"ם שינה הלשון וכתב בפכ"ג הלכה כ"ה ואומר לאחרים בואו והצילו לכם והדבר נפלא מאד ששינה לשון המשנה והגמרא דקדק בזה ואין זה דרכו ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשיטתו דלא ס"ל גם גבי לבושים דחוזר ומוציא ופסק דלא כר"מ וכמ"ש הכ"מ שם באורך וא"כ שוה למזון דאינו רק מה שצריך לו והיותר הוא שלהם לכך קתני לכם ודפח"ח וכיון לאמיתה של תורה ולפמ"ש למעלה יש לישב ג"כ דבאמת כל הטעם דהתירו לו בשביל לבישה לחזור וללבוש כבר כתבתי משום דאי לא שרית לי' אתי לכבוי והיינו משום דבהול על ממונו ולפ"ז זה דוקא במי שהדליקה ברשותו אבל גבי אחרים דל"ש הך סברא דאתי לכבוי כמבואר בב"י סי' של"ד בהדיא א"כ שוב לא שייך להתיר להם ולכך קתני באו והצילו עמי דדוקא אם מצילין עמו הוא דשרי משא"כ לעצמם לא שרינן להם וזה דקאמר גבי לבושים קתני עמי משום דחזי לכולא יומא וא"כ אין קצבה ושייך לגבי' אי לא שרית אתי לכבוי אבל להם לא שייך ההיתר וז"ב:

ובזה ממילא מיושב דברי הרמב"ם הנ"ל דלדידן דלא קי"ל כר"מ ואינו מותר רק מה שלובש כעת הי"ח מלבושים א"כ שפיר דקדק רבינו וכתב הצילו לכם. ובזה יש ליישב דברי הרא"ש שיש בו כמה גמגומים ועיין מעד"מ וקרבן נתנאל שהגיהו ולפמ"ש יש לישב ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה דבר נפלא דהנה הט"ז כתב ביו"ד סי' ק"י ס"ק ה' דיש היתר בהרבה בני אדם דלא שייך למגזר דרבים מדכרי אהדדי והביא ראיה מהא דאמרו בשבת דף קמ"ז אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת ופירש רש"י הואיל ומרובים הם מדכדי אהדדי ע"ש ולפ"ז הי' מקום לומר דלכך לא גזרו בלבושים שמא אתו לכבוי כיון דאומר לאחרים בואו והצילו א"כ רבים מדכרי אהדדי אך לפ"ז יקשה א"כ גבי אוכלין נמי נימא כן אך אחר העיון הדבר נכון דהנה בנקודת הכסף שם כתב בשם הגאון מו"ה גרשון והוא בעל עבודת הגרשוני שהשיג על הט"ז דל"ד להך דעשרה בני אדם בבת אחת ע"כ מדכרי אהדדי כדאמרו בשבת דף י"ט דבני חבורה זריזין הם משא"כ היכא דיש לחוש שיבאו בזה אחר זה ע"ש ולפ"ז אנן בדידן נימא דאם אמר הצילו לכם א"כ כל אחד יכול להציל בפני עצמו דהוא הפקיר להם וא"כ לא שייך דמדכרו אהדדי אבל אם אמר הצילו עמי דאם כן הוה בבת אחת שפיר מדכרי אהדדי ומעתה זה שאמר דגבי מזונות קתני לכם משום דלא קא חזי אלא ג' סעודות וא"כ היותר מזה הפקיר להם וא"כ שוב שייך הגזירה דלמא אתו לכבוי אבל גבי לבושים דקחזי לכולי יומא והרי מותר לו לחזור וללבוש וא"כ לא הפקיר הלבושים להם שפיר מותר כל שאומר הצילו עמי דהא רבים מדכרי אהדדי כיון שהם ביחד ודו"ק היטב:

ומעתה מיושב היטב דברי הרמב"ם דשפיר כתב לכם דכיון דהוא ס"ל דאינו חוזר ולובש וא"כ לא צריך שרבים ידכרי אותו דהא אינו מציל רק מה שלובש וכמו באכילה ושפיר קתני לכם ודו"ק כי חריף הוא הן אמת דמ"ש דכיון דאומר לכם הוה כמפקיר להם באמת שכן נראה מהש"ס דמקשה חשבון מאי עבידתיה מהפקירא קא זכו ופירש"י דהא הצילו לכם קאמר אבל הר"ן כתב דא"צ לכך רק כיון דאינו רשאי להציל יותר ממזון שלש סעודות הרי הוא מופקר לכל מידי דהוה אמציל מן הנהר ומזוטו של ים ולפ"ז י"ל בפשיטות דלכך קתני לעיל לכם כיון דלא חזי אלא מזון ג' סעודות א"כ מה שהוא יותר הוא שלהם משא"כ בלבושים וכבר כתבתי למעלה בשם אבי מורי שפירש כן ועפ"י דברי הר"ן דבריו יומתקו מאד וכבר כתבתי על הגליון ש"ע או"ח סי' ש"י דלהפקיר אסור בשבת ויו"ט כמ"ש הפר"ח סי' תל"ד וכן מצאתי ברמב"ן בלקוטיו לפסחים במה שחקר שם בענין ביטול אם הוא מתורת הפקר כתב שם דבשבת ויו"ט אסור להפקיר והא דאמרו הכא מהפקידה קזכו כתבתי שם דהיינו בשביל שמופקר מעצמו דהולך להשרף וכעת מצאתי בשעה"מ שהביא כן בשם הריטב"א כת"י על שבת ע"ש בהלכות לולב פ"ח ה"ב ונהניתי. וראיתי להב"י סי' של"ד שהביא בשם מהר"י אבוהב דדחה דברי הר"ן דש"ה דיכול להציל אלא אריא דאיסורא רביע עלה והב"י כתב דסוף סוף כל שאסור להציל ואינו יכול להציל הוה לי' כזוטו של ים ע"ש ולפע"ד נראה דכוונת המהרי"א דכיון דכל הטעם דהמציל מן הנהר הרי אלו שלו הוא משום דדרשינן אשר תאבד ומצאתה יצא זה שהוא אבודה ממנו ומכל אדם ולפ"ז כאן דרק עליו איכא איסור דאי לא שרית לי' אתי לכבוי אבל אחרים שאינם טרודים מותרים א"כ שוב אינו אבוד מכל אדם ולפ"ז שפיר השיג המהרי"א על הר"ן דהר"ן בעצמו כתב כן בשם הר"י מטארני דאחרים יכולין להציל אף בכלים הרבה וא"כ אינו כזוטו של הנהר דהא לא אבוד מכל אדם ורק עליו אריא דאיסורא רביע עלה ודו"ק אברא דאכתי צ"ב דהיאך יכולין אחרים לזכות הא הוה כקונה קנין בשבת ואף דמה שעשה עשוי מ"מ כיון דמוקי הש"ס דמיירי בירא שמים וא"כ לא רצו לזכות בשבת ואחר השבת שוב לא הפקיר מיהו לפי מה דמסיק הש"ס דשכר שבת קא שקלי וכה"ג לא מקרי שכר שבת וא"כ א"ש הכל ועיין רמב"ם פכ"ג משבת שכתב שאין זה שכר שבת שהרי אינו מלאכה וכו' ועיין בהה"מ שם ובמ"א סי' של"ד ס"ק י"א י"ג ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ ודו"ק היטב בכל מ"ש. ובמ"ש מיושב היטב מה דהקשו האחרונים על המהרי"א הנ"ל דכל שהוא מחמת איסור לא מקרי הפקר דא"כ אמאי מקרי הפקר באוסר הנאתו על הכהנים והלוים דבאים ונוטלין בע"כ משום דהוה הפקר ומזה למד היש"ש פ' הגוזל סי' פ"א במי שאוסר נכסיו על עצמו דמותרין אחרים לטלן בע"כ וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רכ"ז ס"ק ח' בשמו והא רק אריא דאיסורא רביע עליו והקשה מהא דאמרו בב"ק דף ס"ו מכי מטי עידן איסורא יאושי קא מייאש והא לא הוה רק מחמת איסור ולפמ"ש א"ש דבאמת פשיטא דכל שאסור הוה כזוטו של ים וכמ"ש הב"י ורק דכאן לא אסרו עליו רק משום דבהול אבל לאחרים לא הוה איסור כלל וכל שהצילו מותר גם לו וז"ב כשמש וזכורני שבתשובה אחת כבר הארכתי מדברי המהרי"א ואיני יודע מקומו:

והנה בהך דחמץ נראה לפע"ד דהתם בלא"ה לא קשה דשם הוא ע"כ מייאש מצד שלא יעבור עליו בב"י משא"כ בהך דהמהרי"א דאין צריך לייאש רק דממילא מייאש עצמו דאינו שוה כלום ולפ"ז גם בהך דאסר נכסיו על עצמו דרצה לאסור על עצמו ובכה"ג ודאי מקרי יאוש אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמר ר"ל בכריתות דף כ"ג דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה והא שם לא הפקידו בפירוש רק דממילא הוא הפקר בשביל דנאסר והרי מצד איסור לא שייך הפקר וצ"ע ועיין בהרא"ש בב"ק פ' הגוזל ומאכיל אות כ"א ומחוורתא כמ"ש למעלה. ומן האמור נ"ל לדחות דברי המ"א סי' שכ"ב שכתב להטיל גורל מי שיאמר קדיש מותר והביא ראיה מהא דאמרו שהי' מפיסין מי שוחט ומי זורק ובתשובה הארכתי בזה משום דאין שבות במקדש וכבר הרגישו בזה האחרונים וכעת נ"ל בפשיטות דכיון דרבים הם הכהנים מדכרי אהדדי וגם כהנים זריזין הם וגם בני חבורה זריזין הם וכ"ש כהנים בני חבורה ועיין ערובין דף ק"ג אמנם ראיית המג"א שם מהא דאמר בשבת דף קמ"ט מטילין חלשים על הקדשים ביו"ט אבל לא מנות ומדקתני יו"ט משמע דבשבת אסור וא"ל דלא הוה מה לחלק בשבת דלא הי' מקריבין רק עולות וכלה כליל מ"מ הא הי' לחה"פ שהי' מחלקין בכל שבת ע"ש שדבריו בקצרה ורמז לזה כמ"ש במחה"ש שם ולפמ"ש באמת היא תימה דהא אין שבות במקדש וכהנים זריזים הם ובני חבורה זריזים הם ולפע"ד איך ראי' מלחה"פ שמצינו שסידור הקנים ונטילתן לא דחי שבת ועיין תוס' שבת דף קכ"ג ועירובין דף ק"ב שכתבו דשבות גדולה כזו לא דחי אף במקדש וא"כ ממילא דגם החילוק של לחה"פ לא הי' דוחה ולפע"ד היה נראה הטעם דע"כ לא דחי השבות במקדש רק בדבר שאירע במקרה שהי' שבות ולפעמים לא נזדמן כלל אותו ענין אבל סידור הקנים שהי' צריך להיות בכל שבת וא"כ יתבטלו דברי חז"ל מכל וכל לא אמרו שיתבטל מכל וכל וכעין שכתבו התוס' ביבמות דף כ' ע"ב דגזירות חז"ל לא בטלו את התורה לגמרי וה"ה במקדש לא בטלו גזירות חז"ל לחלוטין. עוד הי' נ"ל כיון דאם הי' חל יוה"כ בשבת הי' מתחלקות החלות לערב א"כ אין קפידא שיאכלו תיכף ולכך לא רצו שיתבטל גזירת חז"ל ולא דמי לקדשים שממעט בזמן אכילתם. עוד נראה לי' דבר חדש דהנה בטעם דאין שבות במקדש כתב הכ"מ פ"ח מבית הבחירה שהוא דכהנים זריזין הם והארכתי בזה בתשובה לענין פיוס בשבת אמנם כעת נ"ל דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הקדמונים דלכך לא גזרו במילה גזירה שמא יעבירנו דהיאך אפשר שאסורי תורה שיש במילה הותרו וחז"ל יעמידו גזרתם ולפ"ז גם אנן נימא אחרי שהותר במקדש כמה איסורי תורה לעבוד עבודה בשבת וכן מליקה וכדומה היאך שייך שחז"ל יעמידו דבריהם במקום שהותר במקדש כמה איסורים ואף דנימא דבשאר איסורין כמו מליקה לא שייך זאת דמצותו בכך מ"מ באיסורי שבת ודאי מסתבר כך והמהרש"א בשבת דף מ"ב חידש דדוקא בשבת לא שייך שבות במקדש ולא בשאר איסורים ואני השגתי עליו מדברי רש"י מעילה דף י"א ולפמ"ש באיסורי שבת ודאי לא שייך שבות במקדש ולפ"ז לחה"פ דאינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט וא"כ לא הותר איסורי תורה במקדש גם השבות שלהם לא הותר במקדש כן הי' נ"ל דבר חדש וצ"ע בפסחים דף מ"ז ובמנחות ועדן לא קבעתי בה מסמרות. והנה גוף ראיית הפר"ח דמותר להפקיר מדאמרו אחד שבת ואחד יו"ט מבטלו בלבו והרי אסור להפקיר לק"מ לפמ"ש הריטב"א דכל דהולך לאיבוד לא שייך איסור הפקר וא"כ כאן ג"כ שהולך לאיבוד רשאי לבטל ובזה מיושב בה דהקשו דנוקי כריה"ג דמותר בהנאה ולפמ"ש שוב יקשה דאיך רשאי לבטל בשבת דהא אינו הולך לאיבוד ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף